קרן אורה/מנחות/פא/א

קרן אורה מנחות פא א

דף פ"א ע"א

גמרא אם איתא לדחזקי' כו'. והקשו התוס' ז"ל הא לר"י נמי היכא דאמר ליקדשו ארבעים כו' קדשי ותי' דלר"י הוי חולין בעזרה כיון דאמר בפירוש לא ליקדשו אלא מ' אבל דקאמר סתם אינך הוי לאחריות ולא הוי חולין בעזרה עיי"ש בד' שהם מעורבין קצת אבל זה הוא כוונתם ורש"י ז"ל לא כתב כן אלא לינחינהו בחוץ כר"י ולא ליעייל אלא שמנה ואי לא הוי אלא חדא תודה ליחשבינהו לכולהו שמנה מהני מ' דקדשי. וכבר כתבתי לעיל דע"כ אפייתן הי' כדינן וכמידתן ג' מינים שבמצה ועשר דחמץ אלא דעשה ב' פעמים ארבעים וא"כ היכי מצי לחשוב כל השמנה מארבעים הא צריך להפריש ד' מאינך ארבעים ולהניף דמחד ארבעים ליכא שני תרומות אבל לדברי התוס' ז"ל ניחא דליכא הכא משום חולין בעזרה ונוטל מאלו ארבעים וד' מאלו אלא דלפ"ז לא א"ש הא דמסיק דממעט באכילה דארבעה דלפירש"י א"ש כיון דכל השמנה קודם הם וא"כ ד' מהם שמא לאו תרומה הם ונאכלין לכל אדם וכי אין נאכלין אלא לכהנים ממעט באכילתן וכמ"ש רש"י ז"ל לחד פירושא אבל לדברי התוס' ז"ל מאי איכפת לן אי ממעט באכילתן דאי ליכא אלא תודה אחת אלו הד' חולין הם ואין לחוש למיעוט אכילתן וכן לגירסא דממעט באכילה דארבעים ג"כ אינו מובן אם לא כפי' ענין אחר שברש"י ז"ל ובלא"ה מדברי התוס' ז"ל לעיל מוכח דס"ל דכולן מעורבים הם ומפריש מד' לתרומה א"כ א"ש מיעוט באכילה דארבעים וכבר כתבתי לעיל דהרמב"ם ז"ל אינו אומר כן:

שם גמרא מאן לימא לן דאם שיירו משויר כו'. מה שיש לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב להא דר' חייא דאין לה תקנה ולפי משמעות דבריו ז"ל בפ"ב מהל' פהמ"ק נראה דפסק אם שיירו טשוייר וא"כ הא אית לה תקנה כתבתי בזה באורך בחי' לתמורה ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל כתב דאין לה תקנה אלא תרעה עד שיפול בה מום וכתב הראב"ד ז"ל מה תקנה היא זו אם יפול בה מום ויפדנה הלא הדמים ג"כ אין להם תקנה דילמא תודה היא וצריך להביא בדמים תודה אחרת עם לחם או דילמא תמורה היא זו וא"צ לחם אבל מ"ש יביא תודה אחרת אינו מובן וכמו שכתב הכ"מ ז"ל שם ע"ש בדבריו ז"ל דיש ט"ס שם ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף