שואל ומשיב/ו/נד
שואל ומשיב 
ו נד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה להרב החריף מוה' צדוק הכהן מקריניק במדינת ליטא.
אשר שאל בהיותו פה עמדי בהא דאמרו ביבמות דף ה' ע"ב דאמר מה לתמיד שכן תדיר וע"ז הקשה דא"כ היאך יליף דעשה דוחה ל"ת דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך והיכא מוכח דהא הנמוק"י כתב דציצית קודם לתפילין משום דהם תדיר וכיון שציצית תדיר מקרי שפיר מהראוי דלדחי. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דציצית אולי לא מקרי תדיר רק מצוי דאינו חובת גברא ואף למ"ד חובת טלית מ"מ אינו מחויב לקנות בגד שיתחייב בציצית רק דאם קנה ולבש חייב בציצית ואינו מקרי רק מצוי ומצוי לאו מעלה הוא וכ"כ הש"א על הנמוק"י הנ"ל. וע"ז השיב דמלבד דהנמוק"י לא ס"ל כן אבל אכתי קשה מדברי התוס' שם ביבמות ד"ה ומכלהו דאפילו עומר ושתי לחם מקרי תדיר דכיון דהוה בכל שנה וא"כ מכ"ש ציצית דהיה עכ"פ פעם אחת בשנה ומקרי תדיר הנה אף שיש לדחות דשאני עומר ושתי הלחם דעכ"פ פעם אחת בשנה מחויב להביא ומקרי תדיר דקבוע אבל בציצית יוכל לפטור עצמו בכל השנה מזה ולא מקרי תדיר אבל ז"א דהא באמת מצוה היא שיעשה ציצית ובעידן ריתחא מענישין עליו וכמ"ש במ"ג ח"א סי' כ"ה סק"א דמצוי ג"כ מעלה היא. אך העיקר נראה דבאמת צ"ב דהאיך אמר הש"ס מה לתמיד שכן תדיר ומה מעלה היא שלכך דוחה ל"ת שיש בו כרת דכיון דאינו רק דחוי' אדרבא מהראוי ללמוד ממנו דאם בכל יום שבת דוחה הל"ת שיש בו כרת מכ"ש שמהראוי לדחות בכ"מ באקראי וצ"ל דכוונת הש"ס כיון דתדיר הוא א"כ ממילא לא מקרו דחי' שם דשם התירה התורה שתקרב אפילו בשבת בשביל שצ"ל בכל יום תדיר וא"א לבטל בשבת מפני תדירתן ולכך התירה התורה וגם לפמ"ש הרשב"א והרמב"ן בתולדות אדם בהא דאמרו בברכות דף כ' שוא"ת שאני דהיינו דכל דלא משכחת לה העשה בלתי הל"ת מקרי היתר ולא נאמר הלאו בזה א"כ במקדש דהקרבן תדיר בכל יום וא"א לאשכוחי שלא ידחה שפיר מקרי תדיר ואין הל"ת חל בזה ולכך גם בעומר ושתי הלחם דהוא חל בכל שנה וא"א לבטלו אף כשחל בשבת ויו"ט הוא בודאי וא"כ שפיר אמרינן דמפני תדירתן הוא דחי וז"ב ומעתה אין מקום לקושית מעל' דהא דציצית ניהו דהוה תדיר ועכ"פ מצוי אבל מה ענין לדחות הל"ת של כלאים והא משכחת לה בצמר ולא לדחי כלל ודוק. אחר שכתבתי כל זאת מצאתי בשו"ת תה"ד סי' רס"ו דכתב דמקרא מגילה קודם למילה שחל בפורים דמקרא מגלה זמנה קבוע בכל שנה והביא דברי התוס' ביבמות הנ"ל דאף שתי הלחם מקרי תדיר דזמנה קבוע ולפמ"ש אין ראי' דשאני התם לענין לדחות שפיר יש מעלה דמוכרח לדחות דזמנה קבוע ביום שחל בו היו"ט משא"כ לענין דיהי' נקרא תדיר על שחל יותר פשיטא דמילה תדיר יותר ממקרא מגלה שזה אינו בכל יום משא"כ מילה שחל כמעט בכל יום. ובזה מיושב מה דהקשה התה"ד שם מהא דבזבחים דף צ"א חשיב לי' למילה תדיר ביותר מפסח ולפמ"ש א"ש דפשיטא דמילה תדיר טפי מפסח. ומ"ש דבתוס' פ' אלו דברים מוכח דמילה לא חשיבא תדיר טפי מפסח וכוונתו למ"ש התוס' שם בדף ס"ו ד"ה מה שהקשו ניליף מבינייהו דתמיד ומילה ומה קושיא הא גם מילה תדיר לגבי פסח כדאמרו בדף צ"א בזבחים אבל לפע"ד יש לדחות דעכ"פ כליל ל"ש במילה ולכך שפיר אתיא מבינייהו. ומ"ש מתוס' ביצה ומפ' צולין הנה אגב חריפותו ובקיאתו סמך על דעתו ולא הזכיר המקומות ואנכי לא ידעתי והנה בפ' כיצד צולין יגעתי ומצאתי בדף ע"ז ד"ה שכן ששם הקשו קושית התוס' ביבמות ולא כתבו דעומר ושתי הלחם מקרי ג"כ תדיר ע"ש אבל בביצה לא ידעתי מקום זולת בדף כ' דאמרו בשלמי נדבה שכן מצוין. שוב מצאתי בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"ב שהרגיש על דברי התוס' הנ"ל מזבחים ולא זכר שם שכבר קדמו התה"ד הנ"ל ודו"ק ועיין באו"ח סי' תרצ"ג ובפר"ח סי' תרפ"ז ס"ג וגם אנכי הרגשתי כי דברי תה"ד במ"ש בשם הרמב"ם וסמ"ג יש לדחות ואכ"מ ועיין בט"ז ומ"א מה שהאריכו בדברי הרמ"א סי' תרפ"ז ס"ב. ומדברי תה"ד נראה כהרמ"א ע"ש אבל אנן לא קי"ל כן ובאמת בסי' תרצ"ג קמ"ל דמלין קודם קריאת מגילה. והנה דרך אגב אזכיר מה דשאל אותי המופלג מוה' יוסף שארשטיין נ"י בהא דילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה לא תעשה והקשה לפמ"ש התוס' דלכך לא ילפינן ממילה שכן נכרתו עלי' שלש עשרה בריתות והיינו דהיא מצוה גדולה והרי מצות ציצית שקולה נגד כל המצות והרי התוס' כתבו בנדה דף ס"א דלכך לא מקרי לועג לרש במצות ציצית שמטילין למתים משום דשקולה כנגד כל המצות וא"כ לכך דחי. והשבתי דל"ד דמצות מילה דדוחה שבת בזמנו וא"א בענין אחר לקיים המילה בזמנו שפיר אמרינן כיון דמצוה חמורה היא דחי משא"כ ציצית הא משכחת לה בלי דיחוי הל"ת דכלאים כגון עמרא לעמרא ופשתן לפשתן רק דהתורה אמרה דדוחה אף בכלאים אבל גוף המצוה לא נתעלה יותר ע"י שהוא כלאים וגם יכול המצוה להתקיים בלי דיחוי פשיטא דלא תדחה בשביל מעלת המצוה דתוכל להתקיים בלא דיחוי וזה ברור ודו"ק.
והנה פה לבוב יש בהכ"נ הנקרא עשירי ונתקן מימים קדמונים לומר שם בכל עשירי סליחות אשר יסדו הרועים בימים ההם וזה חמשים שנים ויותר אשר נתיסד הבית הזה והנה גם אני נפתולי אלקים נפתלתי להיות בתוך החבורה הזאת ובשנת תרי"ב הי' השנה ראשונה שהייתי בחבורה הנ"ל ויש לה תקנה שצריכין להתפלל עמהם כל השנה הראשונה והנה התפללתי שם ואקלע שבתענית אסתר שחל ביום ה' תצוה ופורים ע"ש וע"פ בשבת והנה אירע כי בתענית אסתר אקלע יום העשירי ושאלתי אותם האיך נוהגים עם הסליחות איזה סליחות אומרים והשיבו שהם אומרים מאסתר תענית ונתתי אל לבי דהן אמת דאסתר תענית מקרי תדיר נגד הסליחות של העשירי שאינם נהוגים רק בחברה עשירי אבל מ"מ בחברה הנ"ל שכל השנה אומרים סליחות בעשירי א"כ אולי מקרי זה תדיר יותר מסליחות של תענית אסתר ובראשית ההשקפה לא מצאתי גלוי רק מדין מילה ומגילה שמילה מקרי תדיר שתדיר ומצוי בכל השנה ומ"מ מגילה קודם לשטת התה"ד משום שמגילה זמנה קבוע וה"ה זה ניהו דעשירי תדיר אבל אסתר תענית זמנה קבוע וזה העשירי אינו קבוע שיבא ביום תענית אסתר וע"כ יש לסליחות של תענית אסתר משפט הקדימה כנלפע"ד מבלי עיון בספר. והנה בפסחים דף ק"ה ע"ב אמרו דחביבה מצוה בשעתא ומקדמינן קידוש היום אף דכבוד יום עדיפא ועיין במנחות דף מ"ט גבי תמידין ומוספין ובזקני הח"ץ ז"ל סי' מ"ה וסי' ק"ו ובמגן גבורים סי' כ"ה סק"ג באורך בענין הזה ותמוה לי טובא דבש"ס הלז מבואר דאף דאותו המצוה בעצמו יעשה אח"כ ביתר שאת כמו קידוש דכבוד היום עדיף דיקיים תרתי אפ"ה חביבה מצוה בשעת' וצע"ג. ומדי דברי בענין תדיר אמרתי לבאר מה שראיתי בשו"ת גוא"י סי' ע"ז שהקשה על מ"ש התוס' בברכות דף כ"ח ד"ה הלכה שכתבו דהא דאמר ר"י מתפלל מנחה קודם בשרוצה להתפלל בעת מנחה כגון שצריך ללכת לסעודה גדולה וצריך להתפלל מנחה בזה צריך להקדים מנחה למוסף אבל אם יהי' לו שהות להתפלל מנחה אחר מוסף ולא יעבור עוד זמן מנחה יתפלל מוסף תחלה וע"ז הקשה מהא דאמרו בזבחים דף י"ב ומי איכא מידי דאילו שחט לי' בצפרא אמרת זמני' הוא וכי שחט בין הערבים אמרת זמני' הוא ומשני אין דאר"י הלכה מתפלל מנחה תחלה וכו' ואם איתא מאי ראי' משם הא ביש לו שהות מקדים מוסף וה"ה שם למה יקדים התמיד הא יש שהות להקריב התמיד אחר הפסח ומה בכך דתמיד תדיר ולכאורה קושיא גדולה היא אך נראה דע"כ לא כתבו התוס' רק היכא דהתדיר לא הקפידה תורה והגבילה זמנה רק שמצד מעלת תדיר אתה רוצה להקדימה בזה כל שיש לו שהות מקדים המוסף והרי המוסף קודם לו בזמן מדי יום ביומו וגם זמנו מתחיל קודם ולכך הוא קודם למנחה אבל שם דהתורה כתבה בפסח בערב ובין הערבים ובתמיד דכתיב בין הערבים לבד וא"כ מבלעדי מעלת התדיר בין הערבים קודם לערב ובין הערבים וניהו דהפסח גם בצפרא זמנו אבל כל שיש מעלת תדיר לתמיד פשיטא דתמיד קודם שהרי בין הערבים קדים לערב ובין הערבים וניהו דגם בצפרא זמן הפסח אבל כל שהגיע לבין הערבים פשיטא דצריך להקדים להתמיד וז"ב כשמש. ואם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף בענין חנוכה והבדלה מי קודם והט"ז האריך בסי' תרפ"א והביא כל המקומות שמוזכר דאפוקי יומא מאחרינן ופירש"י כי היכא דלא להוי עליו כמשא ולפע"ד נראה דזו היא הסברא דבאמת תדיר אין לו משפט קדימה כל שיש שהות לעשות שתיהן רק באם הוא צריך לעשות צרכיו ולא יהי' לו זמן אז תדיר קודם ולפי זה הסברא דאפוקי יומא מאחרינן שאם יקדים התדיר ויבדיל ע"כ דרוצה לפרוק מעליו השבת דאל"כ אין טעם להקדים ההבדלה דהא תדיר אין לו מעלה כל שיש שהות לעשות שתיהן ורק באם רוצה לפרוק מעליו השבת והוא נלחץ להבדיל אז צריך להקדים ולכך מחזי כמשא ולכך מאחרין וזה סברת ב"ש דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא והיינו דבזה בודאי ל"ח למעלת תדיר דהא באמת יש שהות ואם כן למה לא יקדים מעלת עיולי יומא ומחזי כאלו אינו רוצה לקבל השבת עדיין וזה אסור וז"ב. ולפ"ז י"ל בנ"ח והבדלה דבאמת יש איסור להדליק קודם הבדלה אף שאינו איסור כ"כ כמבואר סי' רצ"ט ועיין מ"א שם סי' רצ"ט ס"ק י"ז ובגליון הארכתי שם דעכ"פ צ"מ ודאי אין לעשות מלאכה קודם שיבדיל ע"ש מב"מ דף מ"ב ובטור וש"ע חו"מ סי' רצ"א לענין שומר ע"ש אם כן מלבד מעלת התדיר יש קדימה להבדלה שיהי' מותר להדליק ולעשות מלאכה ואם כן שוב התדיר קודם וא"ל דאפוקי יומא מאחרינן דז"א דכאן מקרי דאין לו שהות דהא יש קדימה להבדלה והרי ההבדלה סותר להדלקה ובכה"ג ודאי תדיר קודם ודו"ק. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו בזבחים דף צ"א ת"ש דאמר ר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין ודחי ה"נ כיון דמטי זמן תפלת מנחה כמאן דשחיט תרווייהו דמיא ולפמ"ש התוס' הרי כ"ז שיש לו שהות אין מנחה קודם רק דמיירי שם שאין לו שהות ואם כן לא הוה כמאן דשחיט תרווייהו דהא ניהו דהגיע זמן מנחה מ"מ עדיין יוכל להתפלל מוסף דזמנה קודם ואחר כך יתפלל מנחה והיא תימא לפע"ד על דברת התוס' וי"ל דבאמת להס"ד שם דאף בקדם ושחט לשאינו תדיר מ"מ התדיר קדם אם כן חזינן דמעלת תדיר דוחה אף בקדים ושחט אם כן גם כשיש שהות באמת מנחה קודמת אבל לפי מה דמסיק שם דאם עבר ושחט לשא"ת מקריבו קודם וכמ"ש רבינו בפ"ט מתמידין ה"ג ואם כן ממילא גם כשיש שהות לשתיהן מקדים לשא"ת וז"ב ודו"ק. ובגוף דברי ר"י שחדש דר"י לא אמר רק בזמן שאין שהות נלפע"ד דיצא לו דהנה בברייתא נתן טעם משום דזו תדירה וזו אינה תדירה ור"י אמר הלכה דמתפלל מוסף ולכאורה למה לו להאריך הי' לו לומר הלכה כרבנן ולפמ"ש א"ש דבאמת מצד שהיא תדירה א"כ גם ביש לו שהות הא התדיר קדים ולכך לא נתן ר"י טעם כלל והיינו משום דבאמת כל שיש שהות אין התדיר קודם. ובזה מיושב היטב מה דתמה הצל"ח בברכות כ"ח דלמה בזבחים דף י"ב ודף צ"א מביא הש"ס הך דאמר ר"י ולא הביא הברייתא דס"ל לרבנן דמנחה קודם ולפמ"ש א"ש דבדף מ"ב לא הוה מקום להביא הך דרבנן דהרי ה"א דלר"י גם בכאן כל שיש שהות יקרב הפסח ולכך מביא הא דר"י וכמ"ש ובדף צ"א עיקר קושיתו היא מר"י דס"ד דאף דהוה כמאן דשחיט תרווייהו אפ"ה צריך להקדים מוסף וע"ז משני דבאמת בהס"ד גם לר"י תמיד קודם אף ביש שהות ועל כל פנים יש חידוש בהך דר"י יותר מרבנן ודו"ק היטב. והנה בדברי ר"י שחידש כן בדברי ר"י שאינו מיירי שם באין לו שהות נלפע"ד דיש לפרש סוגית הש"ס דאמר שם ר"ז שאל לר"נ מאן אמר הלכה בבית המדרש א"ל הכי אמר ר"י אין הלכה כר"י דאמר מתפלל של מוסף ואח"כ מנחה ותמה בצל"ח דהא ר"י לא נסתפק לו בגוף המאמר רק מי אמרה ואם כן הי' לו להשיבו ר"י אמרה ולמה אמר לו דאין הלכה כר"י דבאמת קשה האיך נתחלף המאמר שהרי רש"י פירש דר"ז שאל להא ואמר הלכה כר"י והוא השיב דאמר אין הלכה כר"י וא"כ הוה היפוך ולפע"ד נראה דזה ההבדל דבאמת לכאורה צ"ב דמה שייך לומר אין הלכה כר"י והי' לו לומר הלכה כרבנן אמנם נראה דבאמת לענין הלכה כרבנן יש להסתפק אם הלכה כרבנן בכל אופן אף ביש שהות אבל אם רק שולל דאין הלכה כר"י יוכל להיות דמיירי רק באין שהות ור"י ס"ל דמ"מ יקדים מוסף משום דזו עוברת וע"ז ס"ל דאין הלכה כר"י אבל ביש שהות מוסף קודם כר"י ואם כן יוכל להיות גם כן דהלכה כר"י במקצת על כל פנים ביש שהות וא"כ לא נתהפך מכל וכל מכ"ז יצאו מבואר שטת הר"י שפירש כן דברי ר"י דאף שאמר הלכה כרבנן לא מיירי רק באין שהות ויש לי להמתיק הדברים לפמ"ש רש"י דלכך סבר ר"י דמקדים מוסף דזו מצוה עוברת דעד ז' שעות ולא יותר ועפ"ז חידש בגוא"י שם דלר"י ביש שהות מקדים מוסף קודם למנחה משום דר"י סבירא לי' גם כן כר"י במקצת דהא אמר דנקרא פושע אם מאחר זמנו של ר"י ולכך נסתפק מאן אמרה והיינו אי ר"י או אחר ודו"ק היטב וז"ש משום דמסתפקא לי בדריב"ל והיינו דריב"ל סבירא לי' דהמתפלל מוסף אחר ז' שעות עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ואם כן ג"כ יש להיות דמיירי דוקא באין שהות ודו"ק. עוד נ"ל בכוונת המאמר דר"ז שא"ל מאן אמרה וגם ההבדל שבין אם הלכה כרבנן ובין אם אין הלכה כר"י נלפע"ד להיפך ממ"ש דהנה כ"כ דהתוס' כתבו בשם ר"י דר"י לא מיירי רק כשצריך ללכת לס"ג ומתירא שלא ימשוך הזמן ובלא"ה מוסף קודם אמנם נלפע"ד ברור דזה דוקא אם הלכה כרבנן והטעם מפני שזו תדירה יש לחלק דכ"ז שיש שהות ורוצה עדיין להתפלל מנחה ויש שהות עוד מקדים מוסף אבל אם נימא דאין הלכה כר"י והיינו דטעמו של ר"י דזו מצוה עוברת וזו אינה עוברת וא"כ בכל ענין אין הלכה כר"י והיינו אפי' ביש שהות דאלו באין שהות דוקא מיירי והיינו כשמתירא שאם יתמשך יעבור זמן מנחה א"כ ה"ה כשאין שהות לגמרי ביום להתפלל שניהם מהראוי להקדים מוסף לפמ"ש המ"א סי' רפ"ו דמוסף אין לו תשלומין ומנחה יש לה תשלומין בערבית וא"כ הי' בזה הלכה כר"י וכששלל לומר דאין הלכה כר"י ואין משגיחין אם הזמן עובר או לא ממילא כשיש שהות גם כן מנחה קודם והאיר ד' עיני וראיתי בירושלמי פ' תפלת השחר דאמר הוה בעי מימר כשאין שהות ביום להתפלל שניהם אבל כשיש שהות מוסף קדים ומביא בשם ר' זירא ור' נתן בר טובי דאף כשיש שהות ביום מנחה קודם וזהו דשאל ר"ז לר"נ בר טובי וא"ל דאין הלכה כר"י והיינו אף ביש שהות ולפ"ז לדידן דקי"ל כר' יוחנן אמר הלכה כרבנן אם כן כל שמתירא שיעבור זמן הוא דמנחה קודם אבל כשיש שהות מוסף קודם. ובזה מיושב קושית הצל"ח במשנה בדף כ"ו ד"ה איבעיא להו על רמ"א שנעלם ממנו דברי הירושלמי ולפמ"ש סוגית הש"ס כאן דאמר הלכה כרבנן אם כן חולק על ר"ז ור"נ בר טובי כנ"ל וכיון דבזבחים דף י"ב אמרו הלכה כרבנן וכן בדף צ"א ש"מ דלא קי"ל כהך דירושלמי ור"ז ור"נ בר טובי דאמרו דאף ביש שהות אזלו לשטתי' דס"ל דאין הלכה כר"י אתמר וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ת"ל. ובזה י"ל מה דאמרו שם תנא מיני' ארבעים זמני ולכאורה מה נ"מ אם ר"י אמרה או ריב"ל אמרה ועצל"ח מ"ש עפ"י דרכו ולפמ"ש יתבאר גם כן ע"ד זה ואין להאריך.
ודרך אגב אזכיר מה שנשאלתי בשנת תרט"ז יו"ד אלול מהרב המאה"ג אבד"ק ראזינטוב מוה' אליעזר ליפמאן נ"י במ"ש התוס' ביבמות דף ה' ד"ה כולה דמה שכלאים שרי בבגדי כהונה לא מקרי הותרה דעשה דחי לל"ת ואין זה הותר מכללו וע"ז הקשה דהא בנזיר דף מ"ד מבואר דטומאה ותגלחת הותרו מכללן במצורע ובמת מצוה והרי בנזיר דוחה מצורע משום שעשה ול"ת שישנו בשאלה כדאמרו ביבמות שם דף ה' בהדיא וגם טומאה במת מצוה אמרו בברכות דף כ' לגרסת התוס' שישנו בשאלה ואפילו הכי קרי לי' הותרה ובמחכ"ת אף שהלשונות שוות אבל אין הכוונה שוו' דבמשנה עיקר הכוונה שזה מצינו לו היתר ובגפן לא הותר ואין נ"מ בין הותר או דחי' דסוף סוף בגפן אף דחי' אינו אבל בתוס' שם הקשו דנימא דב"כ הותרו ולא דחי' רק שהותר לגמרי וע"ז כתבו דגם ב"כ לא הותר לגמרי רק דחי' בלבד וז"ב ופשוט.
ודרך אגב אזכיר מה שהקשה אותי הרב החריף מוה' מאיר ברא"ם נ"י א' דחהמ"ס שנת תרח"י בפסחים בתוס' דף ע"ז ד"ה שכן גבי לחם הפנים שבמהרש"א שם נתקשה מה איסור יש ודחיות שבת בהערכת לחם הפנים וע"ז הראה הוא דברי הש"ס מנחות דף ע"ו דאמרו שם שלא בשבת ושלא בטומאה ופירש"י אבל לחם הפנים דוחה שבת וטומאה הרי דיש דחיות שבת וטומאה. אמנם ע"ז גופא תמי' דמה איסור יש בהערכת לחם הפנים שהרי אפייתן לא דוחה שבת וע"ז הראה מנחות דף נ"ט אמרו שם שמנחת נסכים הוה לי' לרבוי' שכן אידחיא בשבתא פירש"י לחם הפנים שהוגבתן בשבת וגם זה תמי' מה דחיות שבת יש בזה ובאמת שהן תמיהות גדולות. אמנם נראה עפ"י מה שכתב רש"י בביצה דף כ"ז דכיון שאמרה תורה באש תשרף אחשבי' למלאכה אפילו טלטול בעלמא מקרי מלאכה ולפ"ז גם כאן כיון דהתורה אמרה ביום השבת יערכנו אם כן אחשבי' התורה להערכה ואמרה שיהי' ביום השבת אם כן נקרא מלאכה ושפיר מקרי דוחה שבת ולכך איצטריך קרא שידחה שבת אף שאין בזה מלאכה בעצמותו. ובזה מבואר מה דבמנחות דף נ"ט שם אמרו לענין שתי הלחם דדוחה שבת ופירש"י לענין הקרבת כבשים ולא פירש כמו בלחם הפנים מה שנסדר בשבת ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם לא גילתה התורה קרא בזה שוב מה איסור יש בהנחתו ולכך פירש לענין הקרבת כבשים ודו"ק.
והנה בשנת תרי"ט א' חנוכה הי' אצלי תלמידי המופלג החריף מוה' יוסף מיזיש נ"י וכעת הוא ביאברוב וכה הראני מ"ש הרמב"ם פ"א מק"פ ה"ד דאם שחט הפסח קודם לתמיד יהא אחר ממרס בדמו עד שיזרוק הדם והרי הש"ס בזבחים דף צ"א רצה להביא ראי' מכאן דאם קדם ושחט שאינו תדיר יהא אחר ממרס בדמו ודחה הש"ס דקדים ושחט לתמיד ולפ"ז כיון דהרמב"ם פסק פ"ט מתמידין דאם קדם ושחט לשאינו תדיר מקריב לי' אם כן הי' לו לבאר בה' ק"פ דדוקא בקדם ושחטו וזה תימא ולא מצאתי מי שהעיר בזה. והשבתי לו איזה דרכים בזה דהנה בהא דאמרו בפסחים דף נ"ט דלכך פסח מאוחר לתמיד דמאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים מדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים לבד והקשו בתוס' ד"ה יאוחר דבלא"ה תמיד תדיר מכל מקום איצטריך למכתב דה"א דפסח יקדים דהא איכא עשה דהשלם יעו"ש. ולכאורה קשה לזה מהא דאמרו בזבחים דף ס"ה דמאי לא יבדיל א"צ להבדיל וכתבו התוס' שם ד"ה אלא דמכל הלאוין ל"ק דלמאי כתבינהו אי לאו ללאו אבל כאן דה"א דצריך להבדיל לכך כתבה התורה דא"צ להבדיל יעו"ש וכעין זה כתב הרמב"ם בספר המצות דיש ענין שלילה יע"ש ולפ"ז גם כאן מנ"ל דאסור להקריב הפסח קודם התמיד דלמא אינו רק דא"צ להקריב קודם דה"א דמחויב להקדים משום עשה דעליה השלם אשמעינן דא"צ אבל אם ירצה מקדים והיא קושיא גדולה וצ"ל דכאן ל"ש זאת דאם אינו רק רשות שוב מחויב להקדים תמיד ברישא דתדיר ושא"ת תדיר קודם וע"כ דהחיוב הוא לאחר וז"ב ולפ"ז צ"ע באם עבר ושחטו קודם התמיד שוב אין ראי' מזה דבכל מקום שעבר ושחט לשא"ת דמחויב למרס בדמו דלמא מכל מקום מקריב לזה שא"ת קודם וכאן שאני דהא באמת הוא תדיר והתדיר קודם וכאן הורה התורה בפירוש דמחויב להקדים התדיר אף דאיכא עשה דעלי' השלם ועשאו לחיוב גמור מה שאין כן בשאר מקום וצ"ל דז"א די"ל דמה דכתב בערב ובין הערבים הוא רק בקדים ושחטו אבל אם לא קדים ושחטו א"צ למרס ומדא"ת בעי למרס ש"מ בכל תדיר כן ולפ"ז לפי מה דמסיק דבעבר ושחטו התדיר קודם שוב י"ל דגם באם לא הקדים ושחטו גם כן הוא קודם שהוא תדיר דניהו די"ל דהתורה מיירי דוקא בעבר ושחטו אבל סתמא של הכתוב לא מיירי בזה דוקא דאי לאיסורא לא כתב קרא כדאמרו ביבמות דף ע"ח ואם כן שוב לכך לא חילק רבינו ודוק. והנה בגוף קושית התוס' דת"ל דתדיר קודם נלפע"ד סברא נכונה דע"כ לא אמרינן דתדיר קודם רק היכא מצד תדירות הוא אינו מוגבל אבל כאן אדרבא התדירות הוא שיהי' בכל יום אבל אדרבא תדירתו היא שיהי' באחרונה ואם כן אדרבא התדירות גורם האיחור ואם כן שוב ה"א דהתדיר הוא מאוחר לק"פ ודו"ק. והנה במה דמקשה הש"ס מהא דממרס ק"ל די"ל דע"כ לא אמרינן דאם עבר ושחט לשא"ת דמקרי בלול רק במקום דלא אמרה תורה שיאחר זה מזה רק דזה תדיר וזה א"ת אבל כאן דהתורה אמרה שיאחר ואם כן יש מעלת התדיר וגם מה שהתורה אמרה לאחר לק"פ אחר התמיד אם כן בדין הוא שיאחר דהתורה אמרה כן בהדיא מיהו י"ל דהתורה שאמרה לאחר הוא כל שלא עבר ושחט ובדין הוא שיאחר הק"פ אבל היכא דעבר ושחט הפסח מנ"ל דמאחרו לזה ושפיר קדייק דבכל תדיר הדין כן ולפ"ז י"ל דאחר שמסיק הש"ס דכל דעבר ושחט להתמיד בודאי ממרס ואם כן התורה אמרה שיאחר אף בשחט הפסח קודם שוב אמרינן דבכל מקום אמרה התורה שיאחר דהקרא כתיב סתמא ולכך לא חילק רבינו ודוק היטב. והנה במ"ש למעלה לישב דברי המ"א סי' רפ"ו ואמרתי כעת לישב בדרך אחר וכעין חדתא קאמינא דהנה הא דתדיר קודם יש לומר דוקא שהוא קודם אבל לדחות דהיינו באין שהות יש מעלה למוסף שזמנה עובר וכן להיפך יש לומר דתדיר קודם לא סבירא לי' רק דלדחות התדיר זה לא אמרינן ותדיר דוחה לשאינו תדיר ובזה י"ל דזה הנ"מ בין אי אמרינן אין הלכה כר"י או הלכה כרבנן דהנה אם אין הלכה כר"י ולא ס"ל מעלה דזמנה עובר אם כן י"ל להיפך דבאין שהות הוא דמנחה דוחה מטעם דתדיר דוחה ואף דמוסף זמנה עובר זה לא קי"ל כר"י אבל ביש שהות תדיר קודם לא סבירא לי' רק תדיר דוחה אבל אם הלכה כרבנן שוב תדיר קודם אמרינן אבל באין שהות דהיינו לדחות מכל וכל המוסף זה לא אמרינן ולפ"ז הירושלמי בתחלה סבר רק דאין הלכה כר"י ואם כן כל שאין שהות התדיר דוחה אבל תדיר קודם לא אמרינן ואחר כך מפרש דהלכה כרבנן ולפ"ז שוב להיפך הדין דבאין שהות אין תדיר דוחה ודוק היטב.
והנה בר"ח סיון תרכ"ד אמרתי לרשום מה שראיתי בספר ק"ס סי' י' להשייך למי נדה שם הביא דברי הרב הה"ג נ"י אבד"ק בערזאן שרצה לחדש דבשבת אסור להיות יותר משני מוהלים ומטעם דביבמות דף ה' אמרו דממילה לא ילפינן שכן לפני הדבור ולפ"ז פריעה דלא הי' בימי אברהם ולא הי' לפני הדיבור שוב לא דחי ותדיר אינו מעלה לדחות כמבואר בזבחים דף צ"א. והנה מ"ש הק"ס לדחות דעל כל פנים מצוי היא כ"כ למעלה דמצוי אינו מעלה וכמ"ש בשם הש"א מיהו בביצה דף כ' אמרו שכן מצוין וע' בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"ב אמנם בגוף הדברים נראה דהנה באמת דברי הש"ס ביבמות תמוה דהא בירושלמי הובא בתוס' קידושין דף ל"ח נראה דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה וע' בחידושי מהרי"ט ופ"י שם ובשו"ת שאגת ארי' סי' צ"ו וע' פ"י שכתב דהכוונה דמילה הוא נוהג לאחר הדיבור וגם לפני הדיבור ע"ש ואם כן גם כאן מילה נוהג לפני הדיבור ולאחר הדיבור ואף דפריעה לא הי' קודם הדיבור אבל על כל פנים אין גריעותא בזה שאז לא נתנה הפריעה אבל מצות מילה נהוג גם לפני הדיבור. אך העיקר נ"ל דנעלם מהם דברי הירושלמי בפ"ק דביצה ששם בהלכה ג' אמרו דמ"ע דוחה לא תעשה ופריך שם על דעתי' דר' יונה דאמר דמצות עשה דוחה אף על פי שאינה כתובה בצידה נחלק ע"ז דר' יוסי וכו' מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרוק ע"ש הנה ראינו דאף מצות כיסוי שאינו שייך כלל למצות שחיטה אף על פי כן אמרו דא"ל מרוק הואיל והשחיטה דוחה מכ"ש בפריעה דשייך בודאי למצות מילה והמילה דוחה דהוה עשה דלפני הדיבור מכ"ש שמותר לגמור הפריעה וז"ב כשמש. ובגוף דברי הירושלמי ע' בפני משה במראה הפנים שם מה שהאריך בזה ועמ"ש בזה בגליון הירושלמי שם וכעת מצאתי באור זרוע ח"ב הלכות יום טוב סי' ר"ל ותמצא שהרבה אחרונים זכו למ"ש הקדמונים הא"ז שם ודוק. והנה במ"ש הפ"י בקידושין שם לחדש דלכך אין עשה דלפני הדיבור דוחה לא תעשה משום דמ"ט דחי עשה לא תעשה משום שהלא תעשה לא נאמר בזה דהא אין מוקדם ומאוחר בתורה ואם כן העשה דנאמר סתם אף במקום שיש לא תעשה אפילו הכי יקיים העשה ולפ"ז בעשה דלפני הדיבור דאז לא נאמר הל"ת י"ל דלכך צותה התורה העשה דאז לא הי' הלא תעשה ודפח"ח הנה באמת בספר הליכות עולם נאמר זאת דלכך העשה דוחה הלא תעשה כי העשה הוא תנאי כאלו תאמר לא תעשה כך אלא בדבר פלוני והוא אמרם ז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמרה הלכך אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה ובשו"ת מהרי"ק סי' קל"ט דחה הסברא הלז ובאמת שלפע"ד תלוי במה דנחלקו האמוראים בירושלמי אי בעינן עשה הכתובה בצדו ולשני הפירושים בזה א"ש דלכך בעי כתובה בצידה כדי שיהי' כמו תנאי בדבר ולפירוש שכתובה בצידה עשה דלאחר הדיבור אתי שפיר כפירוש הפ"י הנ"ל ולפ"ז לדידן דלא קי"ל דבעי שיהי' כתובה בצדה אי אפשר לומר פירוש הלכות עולם ואינו כמו תנאי ואין קיימא לן כהפירוש שני דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה ודוק היטב. ובזה יש לישב הרבה קושיות של המהרי"ק שם ודוק הארכתי בזה לברר כלל גדול בתורה בענין עשה דוחה הלא תעשה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |