שואל ומשיב/ו/מז

שואל ומשיב ‏ ו מז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן מז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להמופלג השנון מוה' מאיר בראם נ"י. בענין הלואה על ספרים

מה שהראית לי בש"ך חו"מ סי' ע"ב סל"ג ס"ק ק"מ שהשיג על ע"ש דסגי בהרשאתו ללמוד בלבד וע"ז הבאת דברי השטה מקובצת ב"מ דף ס"ב גבי הלוני ודר בחצרו שהביא תשובת רגמ"ה דאם לא נתן לו רשות ללמוד ולהשאיל לאחרים ישלם לו כל מה שנפחתו אף שהוא מחמת מלאכה הרי דצריך שיתן לו רשות ללמוד ולהשאיל הא נתן לו רשות ללמוד בלבד לא מועיל. הנה באמת לפע"ד אין ראי' משם דהוא מעשה שהי' נקט דשמעון טען שהרשהו ללמוד ולהשאיל וע"ז כתב דאם אמת כדבריו פטור אם נתקלקל מחמת הלימוד ואם לא הרשהו חייב אף שיתקלקל מחמת המלאכה ולכך נקט שלא הרשהו לא ללמוד בעצמו ולא להשאילו לאחרים. אך מה שאני תמה דשם מבואר דזה לא מקרי ריבית כלל כיון דמצוה להשאיל ספרים ואינו רק אבק ריבית לכל הפחות ועיין בש"ע יו"ד סי' קע"ב ס"א בהג"ה דלא התיר רק משום דמותר להלוות בריבית לצורך מצוה אבל לא שמותר ועיין בש"ך שם סק"ט ובחו"מ סי' ע"ב סק"ו וכלם לא הזכירו מזה ועיין בט"ז שם ובהגהת אא"ז הח"ץ ז"ל וכלם לא הזכירו מזה וצ"ע ועיין בשער משפט סי' ע"ב סל"ג בזה הענין ובאמת שיש לישב דלא יקשה על הש"ך מתשובת רגמ"ה הנ"ל דרגמ"ה לשטתו דס"ל דמיירי אף בלא נכייתא והא דלא מחשב ריבית הוא משום דמצוה קעביד במה שמשאיל ספרים ולפ"ז אם לא הרשהו להשאיל לאחרים ניהו דהשואל רשאי להשאיל אבל מ"מ ריבית מחשב דהוא עשה על כל פנים מצוה שהשאילו לזה ומה שזה משאיל לאחרים זה חשוב ריבית ולכך בעינן שירשהו להשאיל לאחרים אבל אנן בדידן די"ל דאסור להלות כ"א בנכייתא או דמשום מצוה מותר וא"כ כל שהרשהו מותר ובפרט הש"ך לשטתו דס"ל דעיקר כדעת הרשב"א דאסור להלות כ"א בנכייתא ודו"ק. וראיתי בשערי משפט שהרגיש במ"ש הש"ע כיון שלוי יודע שהספרים הוא של ראובן ומשמע הא בשאינו יודע הי' פטור או מטעם דהוה אונס גמור דזה לא הי' יודע כלל שהם של ראובן וע"ז האריך לתמוה דסוף סוף הו"ל כמו דאמר גזל ובא אחר וגזלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואף דלא הי' יודע שהוא של אחר ואף בהאכיל בעצמו להאחר גובה ע"ש שהאריך בזה ולפע"ד ל"ק דבאמת בספרים ל"ש זאת דכל כה"ג לא מקרי גזילה כמ"ש הש"ך סי' רצ"ב והביא דברי התוספתא דלא יבוזו לגנב כי יגנוב דקאי על מי שלומד בספר של חברו ע"ש שהאריך ורק כיון שזה יודע שהם של ראובן ואם כן ראובן כבר קיים המצוה והשאיל לאחר ללמוד ומה לו בזה שישאיל לחברו אם כן שוב לוי עשה שלא כדין דלמא זה מקפיד שרק שמעון ילמוד ממנו ובפרט ששמעון ישמרנו לטובת המשכון שמשכן הספרים בעדו ולוי לא ידקדק כ"כ אבל כשלא הי' יודע אם כן שוב לוי לא פשע כלל ואף שהוא באמת של ראובן הא זה לא מקרי גזילה כמ"ש הש"ך בסי' רצ"ב וז"ב ופשוט. שוב ראיתי שגם הקצה"ח הקשה כעין מ"ש בשער המשפט והנלפע"ד כתבתי וגם מ"ש להקשות על תשובת רש"י שהובא בב"י תמהני שלא זכר דברי הש"ך ס"ק י"ח שהאריך בזה ועיין מחנה אפרים הלכות ריבית סי' כ"א שרמז תשובת רגמ"ה הנ"ל. והנה אחר זמן רב עיינתי בזה שנית ולפע"ד נראה בזה דבר חדש דמ"ש הקצה"ח והשערי משפט הנ"ל דלמה יתחייב יהודא כיון שלא הי' יודע כלל הו"ל אנוס גמור ואדם אף דהוה מועד לעולם מ"מ באונס פטור הנה לפע"ד נראה דאדרבא בשביל דלא ידע שפיר נתחייב דבאמת בלא"ה צריך להבין דאיך אפשר שיתחייב באונסין הא לא הוה גזלן ולא שואל דלא קיבל שמירה ולא נתכוין לגזול ולא להזיק אמנם נראה דהנה באבד' קי"ל דנעשה שומר והתור' הטילה עליו החיוב ואספתו אל תוך ביתיך ולפ"ז נלפע"ד ניהו דזה לא ידע אבל עכ"פ כלפי שמיא גלי' שזה גזילה ושלא כדין נותן הלה לזה אותו דבר א"כ התור' הטילה עליו דין שמירה ואנן סהדי דאם הי' יודע הי' מחויב לקבלו ולשמרו דהרי רואה שחברו רוצה לגזול ולתת דבר שא"ש אם כן כל ישראל מחויבין להציל ולפ"ז אותו שמקבל ונתן לו במתנה ודאי נעש' שומר ולפ"ז ע"כ שוב הוה שואל דהרי כל הנא' שלו ואף דמבואר בחו"מ סי' רס"ז דבמוצא מעות אינו רק ש"ש היינו משום דאסור להשתמש בו אבל כאן דנותן לו לשם מתנה והוא חשב דבאמת הוה מתנה אם כן כל הנא' שלו ובודאי מותר להשתמש בו ונעש' שואל בע"כ דהתור' הטילה עליו שמירה אף בע"כ ומחויב לשמור אבידת חברו כנלפע"ד דבר חדש. אברא דבהך דיתומים דכסבורים של אביהם הוא דפטורין אם טבחוה ואם כן לזה קשה ג"כ למה לא יהיו שואלים על כרחייהו. אך נראה דשם כיון שהמשאיל יודע מזה שאביהם מת והפרה היא ביד היתומים והרי אם רצה אומר להם שיהיו מקבלים עליהם דין שאלה כמבואר בחו"מ סי' שמ"א ואם אינם רוצים לקבל מחוייבים להחזיר ע"ש ואם כן בכה"ג כל שלא הגיד להם שהיא שאולה שוב הו"ל כאבדה מדעת דקי"ל בחו"מ סי' רס"א דאין צריך להחזיר לכ"ע ומכ"ש בזה דהי' יכול לקבל מהם בחזרה ועכ"פ להודיעם שהוא שאול ולא הודיעם ל"ש תורת אבידה דאבידה מדעת היא ולכך פטורים ולפ"ז אם המשאיל לא הי' יודע שזה מת שוב היו חייבים אף שהם לא ידעו שהיא שאולה כנלפע"ד. ובזה יש לי לישב דברי רש"י שכתב דישבע יהודא כמה הי' שוה אף דאמרינן דמלוה לא קים לי' בגוי' כיון דסבר יהודא שמתנה היא יודע כמה שוה ותמה הש"ך ס"ק ח"י דבשבוע' נאמן אף דלא הי' במתנה כדאמרו שם בהדיא ולפמ"ש י"ל דהכי כוונת רש"י כיון דעיקר החיוב הוא בשביל שהוה שומר אבדה אף דלא ידע וכמ"ש וא"כ הוה כמו שואל טבעת או אבן טוב דכתב הרשב"א והמבי"ט הובא בש"ך חו"מ סי' ע"ב ס"ק נ"א דלא הוה משואיל"מ דלא הו"ל למידע אלמא דבשאלה לא קים לי' בגווה ואם כן האיך ישבע ולזה כתב דכאן דסבר שמתנה היא ודאי יודע וחייב כנלפע"ד ובזה מיושב מה שהאריך הש"ך שם אם לוי חייב לשלם ליהודא כמ"ש המהר"ם מטיקטין והאריך הש"ך דאטו מתנה אחריות אית בה ולפמ"ש אתי שפיר דודאי חייב דהא באמת עיקר חיובו של יודא דנעשה שומר ע"כ משום דהתורה עשאו שומר ולפ"ז שפיר יכול יהודא לטעון אלו הייתי יודע לא רציתי לקבל אתה היית שומר מכבר וא"צ אני לקבל עלי שמירה שלך ומה לי ולך ולפ"ז גם שמעון חייב קצת דפשע דהרי לוי הי' חושב שנעשה שלו ובידו לתת במתנה ליהודא ואלו ידע שעדיין הוא של שמעון לא הי' נותנה במתנה ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב דברי הרא"ש והש"ע שכתבו שפשע לוי שהי' יודע שהספרים היו של ראובן ומשמע הא אם לא ידע הי' פטור וכמ"ש הרא"ש בתשובה בהדיא ותמה בשעה"מ דאף אם לא ידע חייב דהו"ל כאלו הוא כולו הגזלן בעצמו דחייב ואף בלא ידע השני כמבואר בחו"מ סי' שס"א ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם נעשה על כל פנים שומר והתורה הטילה עליו דין שמירה וכיון שכל הנאה שלו חייב אבל כאן בספרים לא נעשה שואל דאין כל הנאה שלו לגמרי כמ"ש הר"ן בתשובה ואם כן שוב הי' פטור אלו לא ידע על כל פנים ודו"ק. ובזה מיושב דברי הש"ך ביו"ד סי' קע"ז ס"ק מ' במתעסק שנתן מתנה לאחר דחייב המקבל לשלם לבעל העסקא אף דלא ידע כלל ותמה השעה"מ שם ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. ובזה מיושב מה שהקשה השעה"מ שם על תשובת רש"י הנ"ל דמ"ש מהא דאמרו בב"מ דף מ"ב דאמו פטורה דלא א"ל שהוא דלאו דידי' הוא דאקברינהו ומשמע דכל דלא ידעה פטורה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם ל"ש שתתחייב בתורת אבידה דהא באמת אינו אבידה כלל דהא האם תשמרנו בחשבה שהוא של בנה ואם כן לאו אבידה היא ושפיר תוכל לומר דלא קבלה שמירה. ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ פ"ד משאלה ה"ח דלמה יתחייב הבעל כשלא הודיעתו האשה והלא יכול לומר סברתי ששל אשתי הוא וכמו דאמרו בב"מ דף מ"ב דהא דיכולה לטעון שבני לא אמר לי דשל אחר ומ"ש בזה דחייב בשביל שפשע כבר כתבתי בגליון הרמב"ם שלי דהדבר תמוה דלהס"ד דבעי רמב"ח אי שואל הוה קשה דאמאי יתחייב באונסי' ולפמ"ש אתי שפיר דהתורה חייבתו בשמירה ובשלמא הא דל"ש דנעשית שומר דהרי הבן הוא שומר והאם בודאי תשמר בטוב בחשבה ששל בנה הוא אבל בעל בנכסי אשתו והוא משתמש בהם וכל הנאה שלו ואם כן פשיטא דהוה כמו אבדה דהא המשאיל לא השאיל רק לה והיא הוה גזלן במה שלא הודיעתו והתורה חייבה אותן שיהי' שואל דהו"ל אבדה ובזה מיושב היטב דברי המח"א שכתב דלפי המסקנא דמסקינן דבעל לוקח הוה וכתבו התוס' דמ"מ חייב בפשיעה דהוה כלוקח מקח לשלשים יום וכתב הרא"ש דאין נ"מ דהא הו"ל פשיעה בבעלים ודבריו תמוהים דהא לר"י תחזור פרה לבעלים הראשונים ושוב איכא נ"מ וכבר תמה בזה הש"ך סי' שמ"ו ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דמסקינן דבעל בנכסי אשתו הוה לוקח אם כן שוב כל שלא ידע שוב פטור דל"ש לומר דהתורה הטילה עליו דין שמירה דז"א דהו"ל כמו אבידה מדעת דהא המשאיל לא הודיע להבעל והרי לא שויא חז"ל כיודע אף דיש פסידא למשאיל משום דמי הכריחו להשאיל דלמא תנשא לאיש וכמ"ש התוס' אם כן שוב הו"ל כאבדה מדעת דלא נעשה שומר ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד. ומה שהאריך עוד בזה. הנה לפמ"ש יש לישב ולהאריך בכל דבריו. אמנם מ"ש דנעשה שואל כיון דכל הנאה שלו וכמו דאמרו בסנהדרין דף ע"ב לא הבינותי דכל דלא קבל שמירה ולא נעשה גזלן למה יתחייב והעיקר כמ"ש. והנה ראיתי מ"ש להקשות על הרמב"ם דס"ל דאם הודיעתו שהיא שאול נכנס הבעל תחתי' וע"ז הקשה דלמה יהי' כשואל הא שואל בעינן שיהי' כל הנאה שלו הוא כל הטעם דנעשה שואל או שוכר משום דנתחייב בפרקונה בשביל הפירות אם כן שוב אין כל הנאה שלו ולק"מ לפע"ד דאטו אם לא היתה שואלת הפרה הלזה לא הי' חייב בפרקונה בשביל שאר נ"מ ואם כן אותה הפרה ששאלה היא כל הנאה שלו וע"כ לא כתב הר"ן רק בשואל ספר דבאותו דבר ששאל אין כל הנאה שלו מה שאין כן בזה וגם בתחלת הבעיא דבעל בנכסי אשתו אי הוה כשואל או כש"ש גם כן לק"מ דהרי בכל נכסי אשתו נעשה שואל ואם כן הרי כבר נתחייב בפרקונה אם כן שוב אותו דבר שנאנס הרי הי' כל הנאה שלו דגם אם לא הי' לה אותו דבר הי' חייב בפרקונה וז"ב ובלא"ה נראה דלר' יוסי דחזרה פרה לבעלים הראשונים והו"ל כאלו המשאיל שאל לבעל ושפיר נעשה שואל לבעלים הראשונים ואם כן אין מקום לקושיתו דשואל דבעלים הראשונים הוה בודאי ובזה עמדתי על לשון רש"י שכתב אליבא דר' יוסי דשוכר הי' בשביל פרקונה והדבר תמוה דלמה נטר עד השתא והלא בכל הסוגיא מבעיא לי' אי הוה שוכר ולפמ"ש אתי שפיר דבתחלת הסוגיא אליבא דרבנן א"א לפרש דהוה שוכר בשביל פרקונה דאם כן למה יהי' שואל והא אין כל הנאה שלו וע"כ צ"ל דהוה כשוכר ממנה בשביל שנשאה הוה כשוכר ממנה אותן הדברים אבל אליבא דר"י דתחזור לבעלים הראשונים שפיר יש לומר דהוה כשוכר ממנה בשביל פרקונה ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף