שואל ומשיב/ו/ט

שואל ומשיב ‏ ו ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה שתיתאה סימן ט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין מעוברת שפרסה נדה

מה שהבאת דברי שו"ת הב"ח סי' ק' שכתב דמדפרסה נדה ע"כ שאינה מעוברת קודם לכן וע"ז כתב דעכ"פ אינו דבר ברור הנה מצאתי בשו"ת נודע ביהודה חלק אהע"ז סי' ס"ט שתמה בזה על הרב השואל שחשב לספק דאף ספק אינו ע"ש שהאריך בזה. ואני תמה על כלם דלפע"ד הוא ש"ס ערוך בפסחים דף ע"ב דאמר אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור וכו' ור"י מ"ש יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי מצוה קא עביד ומשני באשתו מעוברת וכו' הרי בהדיא דגם באשתו מעוברת יכול להיות שתפרוס נדה עד שחייב עלי' חטאת דהוה לי' לשיולי ול"מ לדברי הב"ח דחשב לודאי דא"כ כל שאשתו מעוברת שוב אינה יכולה לפרוס נדה א"כ פשיטא דמהראוי לפטור אלא אף אם נימא דהוה ספק עכ"פ לא שייך לחייב חטאת וע"כ גם במעוברת יכולה להיות שתפרוס נדה וכבר העיד הנו"ב שם בשם הרופאים דבחדש ראשון ושני לעבורה שכיח לרוב שפורסות נדות ואף עד החדש השמיני יקרה שתראה. אברא דבש"ס נדה דף ט' אמרו דאם הגיע עת וסתה בימי עבורה ולא בדקה מאי כיון דווסתות דאורייתא בעי בדיקה או דלמא כיון דדמי' מסולקים לא בעי בדיקה ומסקינן דלא בעי בדיקה וכן קיי"ל בטור וש"ע יו"ד סי' קפ"ד ס"ז הרי דאף למ"ד ווסתות דאורייתא אמרינן דלא בעי בדיקה אלמא דהיא בחזקת מסולקת דמים לגמרי אבל באמת אין ראי' דשם קאי לאחר שהוכר עוברה דהיינו בשלשה חדשים וא"כ ל"ש שתראה א"כ שוב הוה בחזקת מסולקת דמים אבל בתחלת עבורה י"ל דאין ראי' מעיבורה וכן מבואר בטוש"ע ושהוכר עוברה. ובזה נלפע"ד דיש לישב דברי הטוש"ע שם במ"ש בס"ז דבעיבור אין חוששת כלל ובס"ח לענין חרדה פסק ברמ"א שם דחוששת לכתחילה והוא מהטור ותמה הב"י דהרי ר"י יליף להדין הלז מהך דחרדה וכיון שהוא פסק דחרדה חוששת לכתחלה א"כ למה הקיל בהיתה מעוברת ולפמ"ש א"ש דר"י לא אמר רק בהגיע עת עבורה וא"כ י"ל דמיירי בתחלת עבורה דאז שכיח שתראה ולכך הוצרך לפשוט מחרדה דדמי' מסולקים אבל הטוש"ע דביאר ובהוכר עוברה שהיא בשלש חדשים ובזה ליכא ספק דע"פ הרוב אינן רואות ולפ"ז יש לישב דברי הב"ח מש"ס פסחים דכאן מיירי באשתו מעוברת בתחלת עבורה ובזה חיישינן שמא תראה וחייב חטאת. ושזה יש לישב קושית הרא"ש בנדה שם דבהש"ס מסיק דאף בהגיע עת וסתה ל"ח וא"כ מכ"ש בסמוך לווסתה דל"ח והרי בפסחים אמרו בסמוך לווסתה חיישינן וחייב חטאת ולפמ"ש א"ש דבאמת בתחלת וסת שייך לחייב חטאת אף בסמוך לוסת ואדרבא סמוך לוסת מגרע גרע כמ"ש הנו"ב דבסמוך לוסת הוה דאורייתא דשמא תראה חיישינן טפי דהוה כמו שמא ימות דחיישינן טפי וכמ"ש וא"כ אף שהיא מעוברת כל שהוא בתחלת עיבורה חיישינן טפי שמא תראה וחייב חטאת. ובזה מיושב מה שהקשה בסדרי טהרה סי' קפ"ד בסופו על רש"י בפסחים דמשמע דמפרש דאף למסקנא דמסיק בסמוך לוסתה מיירי ג"כ במעוברת ובאמת במעוברת ל"ח כלל לסמוך לוסת כמ"ש הרא"ש ולפמ"ש א"ש ודו"ק. אמנם אי קשיא לי הא קשיא לי דאי בסמוך לווסתה מהראוי שיתחייבו שניהן גם יחד דגם היא לאו אנוסה היא בסמוך לוסתה וא"כ אמאי לא קתני דגם היא חייבת ועיין בשבועות דף ח"י ואולי גם ביבמתו היתה ראוי' להתחייב דל"ש בזוז מיני' דהי' לה להגיד וגם ל"ש אצלה מצות פ"ו דהיא אינה מצווה וצ"ע. ובגוף קושית התוס' דאיך סמוך לווסתה מה"ת והרי ווסתות גופא דרבנן וכבר הבאתי דברי הנו"ב שחידש דסמוך לוסתה גרע דהוה שמא ימות דחיישינן הנה בחידושי להלכות נדה הארכתי בזה וכעת נראה דהמעיין בשו"ת תה"ד סי' רמ"ז יראה דסמוך לוסת קיל מוסתה גופא ול"ח שמא תראה ע"ש היטב וגם המעיין ברא"ש פ"ק דב"ק גבי סירוגין דשור דמדמי לסירוגין דנדה כתב הרא"ש כיון דוסתות דרבנן מקילינן והרי שם חיישינן שמא תקבע לה ווסת וא"כ לענין חשש שמא תראה הוה ווסתות דאורייתא להנו"ב ואף דיש לדחות המעיין ימצא שם דלא משמע כהנו"ב. אך לפע"ד הי' נראה בישוב קושית התוס' דבר חדש דהנה מה דמחמרינן סמוך לוסתה עונה אחת לפע"ד הי' נראה דהנה הרא"ה והרשב"א בת"ה נחלקו בזה דהרא"ה ס"ל דהא ווסתות לפי מולד הלבנה הם נערכים והרשב"א כתב דשפירא גרים ועיין כרו"פ בהלכות נדה סי' קפ"ט סק"ז האריך דכדברי הרשב"א ודאי לא נהירא דיהי' שפירא גרים ומה ענינו לענין ווסתות ובפרט דגם בשור נגח ג"כ תלוי בווסתות הנ"ל וגם במולד הלבנה לדעת הרא"ה ג"כ לא מסתבר דיהי' כפי מולד הלבנה בחידושה והרי צריכות הנשים שתהי' בקיאות במהלך הלבנה וגם אנחנו מסכימים שהוא מולד האמצעי ורק בחדש מלא וחסר שיהי' נערך לפי מהלך הלבנה זה אפשר להסכים ע"ש. ובאמת דבריו נראין והש"ך ס"ק למ"ד האריך שם לענין עונה בינונית דתלוי בחדש והוא לשטתו שהסכים להרשב"א דשפירא גרים אבל באמת א"א להלום זאת ועיין כו"פ ס"ק ט"ו מ"ש בזה ובאמת קצת משמע כן ממ"ש הפוסקים דבווסת שראתה בר"ח שלשה פעמים לכ"ע הראי' הראשונה מן המנין וכתבו דהמנין ניכר שהוא בר"ח ולא נודע הטעם במה נ"מ בר"ח או בט"ו לחדש ולפמ"ש א"ש דאפשר דשפירא גרם בזה אבל מכל הפוסקים לא נראה כן וע"כ נראה לפע"ד דלכך בסמוך לווסתה מחמירין מה"ת דבאמת אחר מהלך הלבנה תלוי ובאמת המולדות אינן שוות ולפעמים יתאחר הרבה שעות וגם חצי יום ולכך אמרה תורה סמוך לווסתה עונה אחת דבזה יהי' נשלם כל ענין מולד הלבנה ולכך ווסתות בעצמו דרבנן דאפשר דלא תראה והלבנה לא תפעל בגופה שום חידוש אבל סמוך לווסתה חוששין שמא תלוי במולד הלבנה ולכך נתנו גבול עונה אחת שבזה נצא ידי כל חשש מולד הלבנה ודו"ק היטב בזה כי היא הערה חדשה ודו"ק. ועיין בשו"ת עבוה"ג סי' ק"א שכתב ג"כ דמעוברת ראי' שאינה נדה וכבר תמהו עליו בכו"פ סי' קצ"ד ובסדרי טהרה שם אבל לא הרגישו במ"ש. והנה שאל אותי הרב המופלג מוה' פייביל מבוטשאטש בהא דכתב השעה"מ דמצות עונה היא בגמר ביאה ע"ש בפ"ג מא"ב הט"ו בסופו וא"כ קשה בהא דאמר הש"ס בפסחים הנ"ל אשתו נמי קעביד מצוה והקשה דהא בנדה חייב על העראה ועדן לא עשה המצוה כתקנ' והשבתי דמ"מ הכשר מצוה הוא דא"א לגמר ביאה בלי העראה וגם בידו לגמור ביאתו מקרי עשה המצוה כמ"ש הנמוק"י פ"ב דב"מ גבי אבידה בכהן דהכשר מצוה נמי דחי הל"ת ע"ש ובגוף הדין מצאתי ברדב"ז בהשלשה מאות תשובות שבסי' קי"ח כתב בהדיא דמצות עונה אינו מקיים רק בגמר ביאה ע"ש. והנה בהא דאמרו בנדה דף למ"ד המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לולד פירש"י ליום ארבעים לטבילתה ודייק עבודת הגרשוני דאם היתה פרסה נדה ל"ש לומר שהיא בחזקת מעוברת ודבריו תמוהים כמ"ש ומצאתי בסדרי טהרה בחידושיו למס' נדה שם שתמה עליו דכל השלשה חדשים אינה בחזקת מסולקת דמי'. ומדי דברי בדברי רש"י שם זכור אזכור מה דראיתי בתוס' חדשים שכתב דהא דפירש רש"י המפלת שליא והקשה הש"ל דהא אין שליא בלי ולד ואם כן למה במ"א יום תשב לזכר ולנקבה ולנדה והא אין שליא בלא ולד ול"ש טומאת נדה וכתב הוא דודאי ולד הי' שם אלא דלא נגמרה צורתו עדיין ולענין טומאת לידה בעי שתגמור צורתו ע"ש. והנה מריש הוה קא קשיא לי דאמאי נקט דאינה חוששת לולד ולא קתני דתשב לנדה דא"א לפה"ק בלי דם וכמו במ"א יום דתשב לנדה והיא משום דא"א לפה"ק בלי דם וה"ה בארבעי'. אמנם באמת מצאתי דבר פלא בשאלתות פ' תזריע סי' פ"ה שנסתפק בזה אי דוקא לולד ל"ח אבל לנדה חיישא או דלמא דגם לנדה ל"ח ומביא ראי' מכריתות דף י' דכל דלא נגמרה הצורה לא נפתח כ"כ ול"ח לפתיחת הקבר ואפשר לפתיחת הקבר בלי דם כל שלא נגמרה הצורה ע"ש ואם כן מדוקדק המשנה דאינה חוששת לולד דהיינו משום שלא נגמר' הצורה וא"כ לכך גם לנדה ל"ח ובאמת שבנדה דף כ"א ובכמה מקומות דאמרו דנחלקו בא"א לפה"ק בלי דם נצטרך לאוקמא דוקא כשהוא אחר מ' יום דנגמרה הצורה ומפתח טפי וזה דבר חדש. שוב ראיתי בטור יו"ד סי' קפ"ח שהפוסקים נחלקו על השאלתות ודעתי דא"א לפה"ק בלי דם אף שלא נגמרה הצורה. אחר כמה שנים שכתבתי זאת מצאתי בבה"ג הלכו' מילה שכתב כך דבן שמנה דאסור לטלטלו הוא היכא דנסיב אתתא ומית בעל א"נ פירש ולא קרב לגבה דליכא לספוקא דאתיליד לתשעה א"נ לשבע אבל ודאי לא מסמך עלוי טבילה דאיכא למימר דהדא מן כד פסקא ולא חזיא דם אעברא והאי בן שמנה הוא הכי לא תימא דאיכא נשי דמעברא דחזיא דם ואיכא למימר דהאי בן תשעה הוא ואיכא דפסקי כמה יומי ולא מעברא והדר מעברא איכא למימר דהאי בן שבעה הוא ע"ש שהאריך הרי מבואר בהדיא דלא סמכינן ע"ז ואף דמעברא רואית דם וע"ש ותמצא דנעלם זאת מכל הפוסקים המדברים בענין זה ודו"ק. שוב מצאתי בשו"ת רדב"ז ח"א סי' שכ"א שכתב ג"כ דיש כמה מעוברו' שרואו' דם ע"ש ועיין בח"מ סי' ז' ס"ק כ"ג שג"כ דבריו תמוהים ומצאתי בשו"ת ש"ב הגאון בעל בית אפרים באהע"ז סי' קל"ד שהביא בשם שו"ת הרשב"א סי' תקכ"ב דאין ראית דמים ולא סילוק דמים ראי' ע"ז שהיא מעוברת שיש שרואות אף שהן מעוברות ויש שאינה רואית ואינה מעוברת רק תלוי בא"ח ובאמת שחפשתי בתשובו' הרשב"א ולא מצאתי ואולי ט"ס הסימן או שצ"ל רשב"ש ועיין בשו"ת ריב"ש סי' תנ"ד. והנה במה שכתבתי למעלה בסמוך לווסתה אי מה"ת אי מדרבנן הנה בשנת תרט"ו יום ב' צו י' ניסן העירני תלמידי החריף מוה' ישראל מלך במ"ש בהוריו' ח' ע"ב ד"ה פרוש מן הנדה כלומר בסמוך לווסתה כדי שלא תראה בשעת תשמיש דכתיב והזרתם והקשה דהא סמוך לווסתה אינו רק דרבנן ולמה פירש רש"י שלא כהלכתא. והנה בספר הורה גבר העיר בזה וכתב שכן הקשה בתוס' הרא"ש שם ובריטב"א שבועו' דף ח"י שם. והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דמזה ראי' דסמוך לווסתה הוה דאוריית' וכמ"ש בנו"ב הנ"ל וכן כתב בספר הורה גבר והאריך שם אבל לענין אשם תלוי דמבואר במשנה שם לכאורה אם פירש מיד ולא ידע כלל ואחר כך נסתפק לו אולי פרסה נדה בעת תשמיש ל"ש כלל אשם תלוי דמה לבו נוקפו שייך בזה והרי הוא אנוס גמור דלא הי' לו לדעת כלל ול"ש כלל אשם תלוי דאין לבו נוקפו דהא אנוס גמור הוא ובשלמא כשאמרה לו בשעת מעשה פרוש הי' יכול להעמיד עצמו ולנעוץ רגליו אבל כל שלא ידע כלל מה הי' לו לעשות וע"כ פירש רש"י דזה הוה בסמוך לווסתה ואף דווסתות דרבנן מ"מ כל שיש חשש שמא תראה ורבנן אסרו אף דמדאורייתא לא מתסר אבל מ"מ לענין אשם תלוי שפיר חייב דעכ"פ לבו נוקפו דלמא באמת ראתה דם דעכ"פ לאו אנוס הוא. ובזה מיושב מה שהקשה הב"ש בהוריו' שם דמה קמ"ל במשנה שם לענין נדה טפי העשה ול"ת מהעשה ול"ת שבטומאת מקדש ולפמ"ש טובא קמ"ל לענין אשם תלוי ולענין פרישה בפרסה נדה ודאי דצריך לאשמעונין דה"א דאינו חייב רק בשוא"ת וכמ"ש תוס' שבועו' דף מ"ז שם דכיון דאסור לפרוש בהנאה מרובה גם זו קום ועשה הוה ע"ש ועיין בב"ש שם ולא הזכיר דברי התוס' הנ"ל וכ"כ בשם הת"כ ועש"ה ולפ"ז שפיר קמ"ל והנה לכאורה צ"ב במשמש עם הטהורה וא"ל נטמאתי דאיך נאמנת עליו עד שיהי' חייב חטאת והא כיון דאתחזק היתרא דהיא טהורה אין ע"א נאמן באיסורין וצ"ל כיון דעלולה לראות שוב ל"ח חזקת טהרה כמ"ש התוס' ריש גיטין כעין זה להיפך אך אם נימא דמיירי בסמוך לווסתה אפשר דנאמנת דעכ"פ הוה חזקה העשוי' להשתנו' וגם בזה צ"ע למ"ד ווסתו' דרבנן לא הוה עשוי' להשתנו' מה"ת מיהו י"ל אם נימא דעל הפרישה היא חייבת א"כ מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת גם כן על בעלה אבל אנן קי"ל בסי' קפ"ה דהיא אינה חייבת על הפרישה ובאמת שהמנ"י הקשה שם משבועו' דף י"ח דמבואר דגם היא חייבת על הפרישה ולפי"ז י"ל דלכך לא רצה רש"י לפרש דקאי על הפרישה וע"כ פירש דהמשנה מיירי בסמוך לוסתה ועל הכנסה וכמ"ד ווסתו' דאורייתא דבשבועו' ס"ל להש"ס דחייבת גם היא על הפרישה ושפיר נאמנת מתוך שנאמנת על עצמה ודו"ק היטב. אך לפע"ד הי' נראה דסמוך לווסתה יהי' מה"ת ומתורת סייג ומצינו שגם התורה נתנה סייג לדברי' כמ"ש באדר"נ פ"א וכ"כ התשב"ץ ביבין שמועה לענין ב"י בחמץ דהוא משום סייג. ובזה א"ש קושית התוס' דווסתות באמת דרבנן ואזהרה דוהזרתם הוא לסייג אבל אם עבר זמן הוסת ולא ראתה אינה חוששת לוסת דהסייג ל"ש רק שלא יבא לכתחלה ואם עבר ובא עלי' ולא ראתה אינה חוששת. ובזה נראה לפע"ד מ"ש במ"ע פרוש מן הנדה והל"ת היא לא תבא על הנדה והיינו דסמוך לווסתה באמת בעת שבא עלי' אינה נידה רק שיוכל עי"ז לבא לידי מכשול וז"ש פרוש מן הנדה היינו שלא תבא לידי נדה גמורה אבל ל"ת היא דלא תבא על הנדה שהיא באמת כבר נדה ודו"ק היטב.

והנה בשנת תרט"ז אור ליום ו' ויגש הגיעני תשובה מהרבני מוה' יצחק אטלאס מגריידינג באשה אחת שהולידה זכר פטר רחם והגיע העת לפדות ביום וא"ו ויגש אך שקודם לזאת הפילה נפל ואינה יודעת אם הי' אבריו מרוקמים אם לאו והי' קודם עבור ארבעים ימים לטבילתה שלא עברו עדיין ארבעים יום מטבילתה ועתה מה משפט הפדיון אם חייב לפדותו וע"ז נסתפק שני ספיקות והנה הביא דברי עבוה"ג סי' כ"א לענין טומאת נדה והס"ט דחה דבריו ובשבות יעקב ח"א בשם הגאון מוהר"י מילאר ובחוות דעת וס"ט וכבר הארכתי בזה למעלה ויש לפלפל במהרי"ק לענין אבריו מרוקמין ובחבורי כת"י סי' ש"ה הארכתי בזה. אמנם כ"ז לפלפול אבל אח"כ כתב דהבעל אמר שנתעברה זה שלשה חדשים א"כ אין כאן רק משום ספק איבריו מרוקמים הדבר ברור דחייב לפדות כמ"ש המהרי"ק אך בלא ברכה ועיין מהרי"ט אלגזי הלכות בכורות לרמב"ן בדפי הספר דף פ"ו ומ"ש על המהרי"ק:

והנה בשנת תרט"ז ד' דברים ה' אב הגיעני תשובה מהמופלג האברך מוה' דוד נתן חתן החסיד מוה' אייזיק נ"י מסטריא בפנוי' שילדה ובדקוה ממי נתעברה ואמרה מפלוני ישראל והוא הלך מזה ולא חקרוהו אם יודה לזה ומסופק אם צריך הבן לפדות ביום שלשים בדליכא אב דניהו דרוב העיר ישראלים וכן אם נתעברה מנכרי ג"כ חייב בפדיון מ"מ הא יש מיעוטא דכהנים ולוים ומפטר מפדיון ולענין ממון לא אזלינן בתר רובא וכעין מ"ש הצ"ץ סי' קכ"ה בעובדא דידי' דאין לחייב בפדיון מצד הרוב כיון דלא אזלינן בממון בתר רובא ואף דהכא היא טוענת דמישראל נתעברה מנ"ל דמהמנא לחייב בזה בפדיון וע"ז הביא דברי השטה מקובצת ב"ק דף י"א דאפשר דבפדיון דהוא מצוה דופדויו מבן חדש תפדה אזלינן בתר רובא ובאשה הוה ספק ממונא לקולא ע"ש דאף בספק גרידא אזלינן לקולא וה"ה ברוב דאינו רק ספק וכמ"ש השטה מקובצת בב"מ דף ז' והדברים עתיקים. והנה אחי הקצה"ח בקונטרוס הספיקות כלל וא"ו חידוש דבמ"ע אזלינן לחומרא ואזלינן בתר רובא ודחה דברי שו"ת צ"ץ הנ"ל אבל במחכת"ה לא זכר מדברי התוס' בכורות דף כ' ד"ה ור' יהושע שם כתבו להיפך דאף לרב יש לחלק בין ממון שיש לו תובעין לאל"ת ובאל"ת אף לרב לא אזלינן בתר רובא ע"ש לענין בכורה וע"כ הדבר ברור דא"צ לפדות וראיתי בשו"ת מהר"י מינץ ז"ל סי' ט"ו שחידש דל"ח לחשש נפל לענין פדיון ואזלינן בתר הרוב והביא דברי השטה ב"ק הנ"ל שמביא מעל' ובמחכת"ה שבנדה דף כ"ה מבואר דגם בבכור ספק ממונא לקולא ולא מקרי פתוך בי' אסורא אף דבבהמה אמרינן דכל דפתוך בי' אסורא דגיזה ועבודה אזלינן לחומרא וגם בזה יש לי מקום עיון בדברי הש"ך יו"ד סוף סי' קע"ז לענין ממון ואיסור ביחד יעו"ש וצ"ע אבל עכ"פ בבכור ודאי דאזלינן לקולא וה"ה ברוב כמ"ש אבל מ"מ לענין דינא נכונים דברי המהר"מ מינץ הנ"ל דשם דכבר נתחייב לפדות רק לחוש דלמא הוא נפל בזה אזלינן בתר רוב אבל כאן דהחשש הוא שמא לא התחיל החיוב כלל דשמא הוא מכהן ולוי בזה אזלינן לקולא ודו"ק היטב כן נלפע"ד. והנה מה שהקשתי למעלה על הש"ך סי' קע"ז מדברי הש"ס בנדה דף כ"ה גבי בהמה דאיכא איסורא דגיזה ועבודה אזלינן לחומרא אף דפתוך בי' ממונא הנה לפמ"ש התוס' שם דיש לגזור שמא יגוז ויעשה איסור יש לישב דדוקא אם האיסור והממון הם ענינים אחרים כמו בריבית דהאיסור והממון הם יחד משולב' בזה הוה ספק ממון לקולא אבל כאן האיסור הוא נפרד לעצמו וא"כ אף דספק ממון לקולא מ"מ באיסור יש להחמיר וכל דאתה מקיל לענין ממון ולא חייש בהו לבכור אתה מקיל לענין איסור ולענין איסור יש להחמיר דהוא נפרד מהממון ויש להחמיר בו ככל שאר ספק איסור ויש להאריך בכ"ז במ"ש בשם הרשב"א כתובות י"א דכל שיש נ"מ לאיסור ולממון אזלינן בתר רוב ושם ג"כ מיירי בדבר נפרד האיסור מהממון וגם מ"ש לחלק בין הך דשו"ת מהר"ם מינץ לנ"ד ג"כ יש להוסיף דשם בעת שנולד הוה בר קיימא מה"ת ואתחזק עלי' החיוב ואף דיוכל היות שתפול ס"ס גם אם תפול יוכל להיות דהפילה מחמת איזה מכה אבל תחלתו הי' בן קיימא וא"כ הו"ל ספק בפטור וחיוב ודאי ובכה"ג אזלינן בתר רובא אבל כאן אם הי' נודע לנו או שיבא אליהו ויאמר דמכהן ולוי נתעברה אז הי' אגלאי מילתא למפרע דמתחלתו הי' פטור מפדיון ובכה"ג לא אזלינן בתר רובא דהוה ספק בחיוב וכעין מ"ש הנמוק"י ריש החולץ גבי תגלי מלתא למפרע ע"ש ודוק היטב כי הוא דבר נחמד והרי א"י אם פרעתיך חייב מטעם חזקת חיוב כמ"ש הט"ז סי' ע"ה וה"ה כאן. והנה ביום א' עקב ט"ז אב הגיעני מכתב מהנ"ל וכתב שבמ"ש לתמוה על הש"ך וישבתי דברי הש"ך עפמ"ש התוס' בנדה שם יפה כוונתי אמנם תמוה לו על דברי התוס' שלמה כתבו להיפך ממה שאמרו בב"מ דף ז' דאסור בגיזה ועבודה ואפ"ה המע"ה לענין ממון ולא ידעתי למה תמה על התוס' ולא הקשה על הש"ס גופא דכאן משמע דמשום דאסור בגיזה ועבודה אזלינן לחומרא דהרי קאמר הש"ס בפשיטות דגבי בהמה דאיסורא הוא לגבי גיזה ועבודה וספק איסורא לחומרא וע"כ דגם גבי ממון אזלינן כמ"ש התוס' דאל"כ מה איצטרך לאשמעונין דגיזה ועבודה הוה ספק איסור ולא זכיתי להבין קושית מהרש"א שם בתוס' וע"כ הפירוש כן ולפ"ז שוב קשה בדברי הש"ס אהדדי ולפע"ד י"ל דר"י ס"ל תכא"מ וא"כ שוב יותר יש לנטות בתר ספק איסור דהרי יש לכהן חלק בו דאי תקפו כהן אין מוציאין מידו וכ"כ התוס' בב"מ שם ד"ה והא הכא דלכך אסורין בגיזה ועבודה מספק דשמא יש לכהן חלק בו וא"כ שוב אזלינן בתר איסור טפי מממון אבל לדידן דקיי"ל תקפו כהן מוציאין מידו וא"כ שוב אזלינן בתר ממונא ולא מחמרינן משום ספק איסור. ובזה יש לי לומר טעמו של הרמב"ם דפסק ת"כ אין מוציאין מידו וכלם תמהו עליו דהא אמרו שם תניא דמסייע לך ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם סמך על סתמא דהש"ס בנדה שם דאמרי שם דאם דספק איסורא לחומרא ומטעם דבתר איסורא אזלינן והיינו מטעם דיש לכהן חלק בו ודו"ק ועיין תומים בקונטרס התפיסות אות ב':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף