שואל ומשיב/ה/צ

שואל ומשיב ‏ ה צ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן צ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום להרב החריף מוה' מנחם מאנדיל קרענגיל נ"י.

מכתבו הנוכחי הגיעני ואני טרוד מאד. והנה קושיתו על הגהותי ביו"ד סי' מ"ה והוא כתב שמשתומם על המראה ואני תמה על מה חרד את כל החרדה הזאת שבאמת ביצת המרוקמת יכול לכנוס בו כחוט השערה כיון שהיא מנוקבת ויעיין ברמב"ם שכתב פ"ד משאר אבות הטומאות דביצה מנוקבת טמא ולא התנה שיוכל לכנוס בתוכה רק כל שהיא נקובה כ"כ שיוכל לכנוס בתוכו כשערה טמא וא"כ קושייתי נצבה ואף שאפשר לומר דבתולדה אינה נקובה כ"כ כבר הרגשתי בזה וכתבתי שקשה לחלק. והנה בהגהות מהד"ב שעדן בכתובים כתבתי שראיתי שהט"ז הרגיש בעצמו בהמשנה הלז וכעת אינם תחת ידי:

והקושיא השניה יפה כתב בעצמו ליישב ואין להאריך שאני טרוד מאד דברי הכותב בנחיצה.

הצעיר יוסף שאול נאטנזאהן האבד"ק לבוב והגליל.

בדבר זוגתו יתן ה' ותלד ברווחה ורציתי לשלוח בחזרה הר"כ שאני איני מאותן המקבלין קוויטליך אך אמרתי אחרי כי כבר שלח אחלק ברצות ה' בל"נ ותחשב לו לצדקה.

שאלה

ב"ה קראקא לסדר והי' ברכה עשרה למרחשון לפ"ק. מאלהי המערכה. ישא ברכה. אשרי העם אשר לו ככה. שוא"ל ומשי"ב כהלכה. ה"ה כבוד אדונינו מורינו ורבינו גאון הגאונים. נזר החכמים והנבונים פאר והדר הזמנים. ראש כל בני הגולה. זאת תורת העולה. אין לנו שיור רק התורה הזאת. לא נמצא כמוהו בעולם בארבע הפיאות. גם לפני שנים מאות. ע"ה פה"ח נ"י כקש"ת מוה' יוסף שאול הלוי נאטנזאהן שליט"א אבד"ק לבוב והגליל יע"א.

אחרי כריעה והשתחוי' מול ארון הקדש א"פ. אף שאין זה דרכי. כי ידעתי את שפל ערכי. בכל זאת גודל ענותנותו תרבני. ובנפשי עוז תרהיבני לבוא הפעם בשורתיים האלו ולדפוק על דלתות היכל תורתו הקדושה. וזה החלי. בעזר גואלי. הנה בראשית החורף הזה התחלתי ללמוד בעזה"י דאין מערבין שמחה בשמחה. ואין עושין מצות חבילות. והן כל יקר ראתה עיני בספרו הנק' שואל ומשיב ח"ב תס"ו שמפלפל בשיטה זו אולם ל"ז להבינו על מכונו מה שמביא שם בסוף התשובה קושי' בשם הגאון רע"א ז"ל על גמ' דכתובות דמ"ז ע"א במה דפריך רב אחאי דמסר לה בשויו"ט הלא אכתי לא מבטלה משמירת פירות וע"י הבלעה וע"ז מתרץ כבוד גאונו הרמה ע"פ תירוצו אשר העלה ואשר הביא לתרץ קושי' בנו של הגאון בעל הפלאה שהקשה היכי ס"ד דהגמ' להוכיח דמעשה הבת לאב מדמסר לה לחופה הלא אכתי לא ידעי' מעשה ידי' דקא טרחה שיהי' ג"כ לאביה ותירץ ע"פ המרדכי דאם שכרה א' על איזה ימים ומבטלה אפי' יום א' גם ימים הראשונים יפלו ותפסיד גם מה שטרחה מקודם זה וממילא רוחא שמעתתא ויתורץ קושי' הגאון הנ"ל דליכא למימר דמיירי ע"י הבלעה דאם תפסיד את מעשה ידי' ע"י השוי"ט ל"ה הבלעה עכ"ל בשינוי לשון קצת בקיצור. בראשית כל לא הבנתי את קושייתו אשר הביא בשם רע"א ז"ל למה צריך לו להקשות מטעם הבלעה הלא בלתי הבלעה נמי מותר מדאורייתא א"כ קשה דהתם בגמ' על דין תורה קאי וזה לשון הגמ' שם מדזכי לי' רחמנא לאב למימסרה לחופה ומבטלה ממעשה ידי' וע"ז מתרץ ר"א דמסר לה בשויו"ט א"כ בלא הבלעה ג"כ מקשה הגאון הנ"ל שפיר דיכולה לשמור פירות ושכר שבת אינו אלא מדרבנן דהא נישואין בלי חופה גופא הוי מדרבנן ואעפ"כ מצי למימסר בשוי"ט משום דכאן על דיני דאורייתא קאי כמ"ש שם על דברי התוס' הש"מ והמהרש"א לתרץ קושי' מהרש"ל על התוס' שם. ולפי"ז תירוצו אינו עולה יפה. ובעיקר תירוצו אשר תירץ קושי' הפלאה ג"כ לא זכיתי להבין דל"ל להגמ' להקשות דיכול למימסרה לחופה בשוי"ט פי' היינו דילמא דלא זכי לו התורה לאב למסרה רק בשבת ויו"ט הי' לו לר"א בפשיטות להקשות לפי דבריו דילמא לא זכי לו התורה לאב למימסרה לחופה אך ורק היכי שלא שכרה עצמה באופן הנ"ל על איזה ימים ויהי' יכול להפסידה את מעשה ידה אשר טרחה מקודם. ובאמת מצאתי וראיתי קושי' הגאון הנ"ל בהגהותיו ד' וויען ולא מצאתי רמז ורמיזה מהבלעה כלל וכלל. וז"ל שם ק"ל הא מ"מ שייך ביטול מלאכה דיכולה לעשות דברים המותרים לחתוך התלוש ולשמור פירות וכדומה דהא שכר שבת ליכא דררא דאיסורא דאורייתא וצ"ע עכ"ל ומ"ש הגאון בלשונו הטהור וכדומה נראה שרמז ג"כ למקח וממכר שאינו אלא מדרבנן. וחלילה לי לאמר כי שגגה יצא מלפני השליט שליט"א. ובעיקר קושי' הגאון רע"א ז"ל אמרתי לפע"ד לתרץ ע"פ דברי רש"י כאן בכתובות ד"ה הא דזכי לי' רחמנא לאב כדכתיב את בתי נתתי לאיש כל נתינות שבה במשמע ואו"תו ה"יום אינה עושה מלאכה. ולכאורה לא הבנתי במה שדקדק רש"י ואותו היום וכשפת יתר הוא חלילה אך נראה לפע"ד דרש"י הלך בשי' הרמ"ה הובא ברא"ש ריש כתובות דשמחת נישואין יום ראשון דאורייתא הוא א"כ בל"ס אסור מלאכה יום ראשון ג"כ דאורייתא הוא כמו לדידן דאסור במלאכה מדרבנן מטעם שמצות שמחה הוא מדרבנן כמו שכתבו כל הפוסקים בטעמא. וזהו ג"כ פשוט שאם השמחה מדאורייתא הוא שייך המצוה בדידה כמו בדידי' דהא אין הטעם משום שישמחה אלא אם השמחה הוא מדרבנן. וג"כ אינו יכולה למחול דלא כר"י בנתיב' הובא בד"מ אה"ע ובב"ש שם סי' ס"ד דס"ל דיכולה לומר אי אפשי בתקנתן ואף לפי מה שאמרנו שהוא מדאורייתא לשי' הרמ"ה זה פשיט שהמלאכות שמותרין בשבת מותרין ג"כ כאן בדידה אפי' ביום ראשון דלא עדיף משבת. וזה שמדייק רש"י היטב ואו"תו ה"יום כ"ולו היינו במה שהוא מסרה לחופה אסור עליה יום א' כולו המלאכה מדאורייתא ומבטלה ממעשה ידה א"כ מתורץ היטב הדק קושי' הגאון הא מ"מ שייך ביטול מלאכה לעשות דברים המותרים הא מדברים המותרים ג"כ השתא במה דמסר לה לחופה לא מבטלה האב רק ממלאכת איסור מלאכה שאסור בשויו"ט מדאורייתא ומה שמותר במלאכה שמותרין בשבת לא חושש הגמ' דאעפ"כ מבטלה ממעשה ידיה שייך בה. היכי דאינה יכולה לעשות מלאכת עבודה אחרת רק המלאכה שאסור מדאורייתא וק"ל ופשוט הוא:

ב

ב. גם מה שהביא כג"ה בתשובתו שם דלפי הטעם דאין מערבין מדרבנן הוא מצאתי כתוב בפירוש בדברי מהרא"ם עה"ת בפ' ויצא שאף לפי הטעם דאין מערבין הוא מדאורייתא אך לטעם הירושלמי דממלא שבוע זאת נפקא לי' הוא מדרבנן ע"ש. גם בתוס' מו"ק ד"ח ע"ב ד"ה אין מערבין כתבו גזירת הכתוב הוא כדדריש לקמן מקרא דשלמה. והטעם שמביא התוס' כמו שאין עושין מצות חבילות. ואין עושין מצות חבילות הוא מדרבנן הוא דוקא לפי טעם הירושלמי שמביא שם קודם לזה או שתוס' לאו דוקא קאמר דהא כתיב וקצת נראה כמו שאנו אומרים אין עושין מצות וכו' דאל"כ לא הי' מתחיל ג"כ הפר"ח להקשות כלום על הרשב"א שפסק בתשובה שנושאין בפורים מאין מערבין שמחה דהא הא דאין מערבין הוא מטעם דאין עושין ובאין עושין מצות חבילות פסק הרמב"ם להדי' בהל' שבת דאין שייך מצות רק היכי שהב' מצות הם מדאורייתא. א"כ לאפוקי פורים שהוא רק מדרבנן א"ו כמו שכתבתי גם למה דחקו כל האחרונים ואיזה מהראשונים לחלק מה בין טעמא דושמחת בחגיך לטעם דאין מערבין הלא רחוק הוא כרחוק מזרח למערב דלטעם ושמחת הוא מדאורייתא ולטעם דמערבין הוי רק מדרבנן. (ומה שמביא שם בשם הבית מאיר לחלק היפך דברי המג"א כן מצאתי להדי' ג"כ בקרבן נתנאל על הרא"ש מו"ק שם ונשנית בהגהותיו לאו"ח בנתיב חיים סי' תקמ"ו):

ג

ג. ולפי דברי התוס' בכאן דאין מערבין מטעם דאין עושין מצות חבילות מצינו למפשט הנסתפקתי של הגאון מהר"י אלגזי וכמ"ש ס' קהלת יעקב שמסופק אי אתמר הך דאין עושין מצות חבילות דוקא היכי כשזמן מעשי הב' מצות נמשך שוה בשוה ונגמרת יחד אבל בב' מצות הנעשית בב"א והאחת נעשית מיד וחברתה נמשך גמר מצותה יותר מי אמרי' דכל דאין התחלתן וסיומן בב"א אין בזה משום חבילות אף דהתחיל בשתיהן יחד דהכל הולך אחר החתום ע"ש והא הכלל לפי המסקנא עיקר שמחה חד יומא הוא ושמחת יו"ט התחיל איזה ימים מקודם ונמשך עוד איזה ימים אח"כ ושמחת נישואין אינן אלא באמצע חדא יומא ואפ"ה מדמי התוס' לשאין עושין מצות. ומכ"ש היכי דהתחלתן הי' בשוה רק דא' נמשך יותר מחברתה דשייך בי' אין עושין מצות וצ"ע על הגאון הקדוש אלגאזי אשר כל רז לא אניס לי' שלא הרגיש מדברי התוס' כאן וצ"ע:

ד

ד. רמב"ם פ"י מה"א הי"ג כתב יש לו לישא נשים רבות ביום א' ומברך ברכת חתנים לכלן כאחת. אבל לשמחה צריך לשמוח עם כ"א שמחה הראוי' לה ואין מערבין שמחה בשמחה וכתב עליו המגדל עוז בזה הלשון יש לו לאדם לישא נשים רבות עד בשמחה. הסכמת כל הגדולים פ"ק דכתובות מכח ההיא דפ' ע"פ דאין עושין מצות חבילות ע"כ וצ"ע דהיכי שייך זה לפ"ק דכתובות דהא לא נמצא שם בפ"ק דכתובות רמז רמיזה שאומרים אין מערבין או אין עושין מצות וצ"ע אשר לא הרגיש מזה שוב פוסק ומכ"ש הבית מאיר שמדקדק שם על לשון הה"מ ולא מדקדק ג"כ על לשון המ"ע שלכאורה צ"ע יותר מלשון הה"מ:

ה

ה. ואגב אורחא אציע לפניו גרגיר אחד מה שרציתי ליישב הרמב"ם שם בהל' שבת מה שצ"ע שם שמחלק בין הבדלה וברה"מ שאומרים על כוס א' משא"כ בקידוש ובה"מ הלא הבדלה הוא ג"כ מדאורייתא לשי' הרמב"ם ע"ש בהה"מ וכשאני לעצמי מה אני. אמרתי ליישב קצת ע"פ דברי המג"א בסקמ"ז דכתב דל"א אין עושין מצות חבילות רק היכא שיש חובה לעשות הדבר עכשיו ע"ש א"כ שפיר יש נ"מ דבהבדלה אין החיוב מוטל להבדיל עכשיו דכל כמה דמאחרה טפי עדיף ולאפוקי מצות קידוש היום דנהפוך הוא דכל כמה דמקדים טפי עדיף א"כ מוטל עליו החיוב לקבל עליו קדושת היום שייך שפיר אין עושין מצות חבילות אבל בהבדלה אין החיוב עליו להבדיל עכשיו רק שהוא מביא עצמו להחיוב ול"ש גבי' אין עושין מצות חבילות כנ"ל ודברי המחצית השקל שם באו"ח סקמ"ז על המג"א מה שרוצה לפרש דברי התוס' ב"מ ד"ח מה שמקשה מטהרת ב' מצורעי' לא יכולתי להבין בשום אופן ואולי נחסר שם איזה תיבות עכ"ד ונא ונא יהי' נא בטובו הפעם וימחול נא א"פ לשום עיניו על כל דברי כי תורה הוא וללמוד אני צריך כי אל מי מקדושים אפנה ע"כ בקשתי מאת פני רום מעכתה"ק לפנות נא לבבו הטהור על דברי. ובזה אחתום בברכה ואומר שלום לו ולכל אשר אליו אך חיים ושלום. כ"ד המצפה לקראת הצלחתו ולהצלחת ב"י עד מהרה מאת המתאבק בעפר רגלו ומשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו ונושק כפות רגלו מרחוק.

הק' מנחם מאנדיל קרענגיל

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף