שואל ומשיב/ה/נח

שואל ומשיב ‏ ה נח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן נח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ש לרעי אוהבי כנפשי ששאלת להודיעך מה שאמרתי בחידושי בסוגיא דשיירות מצויות שאתה עומד בה כעת אף כי עתה עוסק אני בסוגיא אחרת וכבר אמרו כי קאי רבי וכו' אף כי אנכי צעיר התלמידים בכ"ז למען כבודך ולמען למודך אמרתי לכתוב לך שנים ושלש' גרגרים בראש אמיר הנה לכאור' הקשיתי בהא דמבואר דמצאו בחפיס' או בדלוסקמ' אם מכירו כשר והיינו אף לזמן מרובה ואמאי והא מוקדם הוא ופסול משום גזיר' דב"א וע"כ צ"ל דקלא אית להו כדאמרו בדף י"ח גיטין הבאין ממדה"י מא"ל ומשני קלא אית להו ולפ"ז יקשה בהא דאמרו מצא גיטי נשים וכו' ודייקינן מינה הא אמר תנו נותנין ואפי' לזמן מרובה והיינו שמגרש' בגט זה כמ"ש התוס' בגיטין דף כ"ז בד"ה הא ואמאי יכול לגרש בזה והא הו"ל מוקדם וכאן ליכא קלא דלא נשלח ע"י שליח. איברא דבב"מ דף י"ט הקשו בש"ס על הברייתא דמצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ומשני דכי אתיא לטרוף אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך ולפ"ז כיון שכן שוב מסקו העדים לדעת אימתי נמסר גט לידה וכמ"ש התוס' בדף י"ח דגם לב"א ליכא למיחש דקלא אית לי' וה"ה כאן כל שנפל יש לו קול ול"ח גם לב"א וכמו שנרא' מהקדמונים. אך אי קשיא הא קשיא לשיטת הר"ן בסי' קכ"ז דע"כ לא מכשרינן ע"י שליח אלא כשנכתב בכשרות רק שלא נמסר ביום הכתיב' אבל במוקדם שנכתב ונחתם בשקר חיישינן וא"כ כיון דנפל איתרע ניחוש שמא נכתב היום והקדימו הזמן למפרע ולכך לא נזהר בשמירתו ושוב אין לו תקנה אף ע"י שליח. והנה לכאור' משום חשש ב"א ליכא למיחש דל"מ לחפות דממנ"פ בשעה שכתב היו העדים צריכין לכתוב כדין ורק דכל שנפל אמרינן דאקרי וכתב אבל עכ"פ חשש דב"א בודאי תקנו דלכתחל' בודאי לא יכתבו מוקדם ואיך תזנה ותסמוך שהבעל ישכור עדים שקרים ויחתמו מוקדם:

ובזה מיושב היטב מה שהקשו הקדמונים בב"מ שם דאמאי פריך משום שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואמאי לא פריך דיש חשש משום ב"א ולפמ"ש א"ש. אך לפ"ז יקשה דאכתי יש חשש משום פירי וניחוש שמא היה מוקדם ולשיטת הר"ן לא סמכינן בזה על שליח ולא אמרינן דקלא אית לי' וצ"ל דס"ל להר"ן כשיטת התוס' דהקושיא מגיטין הבאין ממדה"י הוא רק למ"ד משום ב"א דמשום פירי ליכא חשש דהבעל כדין מפסיד ולחשש שמא כתב ליתן בניסן ע"ז סמכינן דהלקוחות יאמרו אייתי ראיה ושוב ליכא שום חשש כלל וז"ב. ובזה מיושב היטב דברי הבעל העיטור שכתב במאמר זמן דמהא דאמר וניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל וזבן פירי משמע דקיי"ל כר"ל דלר"י איכא חשש משום ב"א ע"ש ותמהו כלם דהא הש"ס אמר אלא למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה מא"ל א"כ קאי אליבא דר"י דס"ל כן ואיך כתב דלא קיי"ל כר"י ולפמ"ש א"ש דהרי באמת כבר כתבתי דכל הקדמונים הקשו אמאי לא פריך הש"ס גם למ"ד משום ב"א ומ"ש למעלה דל"ח לזה דהעדים לא יכתבו ז"א דהרי קי"ל כותבין לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו אבל באמת הדבר נכון דהרי התוס' בב"מ שם ובגיטין דף י"ז הקשו דאמאי באמת כותבין וניחוש לחיפוי דיתן לה בצנעא וכתבו דלא מקדים פורענות לנפשיה ולפ"ז זהו כשאין ריעותא לכתחלה יכולין לכתוב אבל כל שנפל ריעותא שפיר יש לחוש דלמא לא חש על אקדומי פורעניות וכתב מקודם ואיכא חשש חיפוי וצ"ל ע"כ דלב"א לא חיישינן דזנות לא שכיחא ואף בנפל לא חיישינן וע"כ דלא קיי"ל כר"י ומה דאמר אלא למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה היינו דניהו דל"ח לב"א אבל עכ"פ איך ניחא לר"י הברייתא דהוא ס"ל דיש לבעל פירות וא"כ יש חשש פירי ודו"ק:

והנה בהא דהקשו התוס' שם ד"ה כאן וא"ת היכא דהוחזקו אע"ג דאין השיירות מצויות היכא מהדרינן דניחוש דשמא לא זה הוא ותירצו דמיירי דידענו שמזה יב"ש נפל ע"ש והקשה המהרש"א דא"כ בהך דמשני ר"ז דמיירי באין השיירות מצויות וללישנא דבעינן שיירות מצויות והוחזקו שוב יקשה קושית התוס' דניחוש שמא מאחר נפל ומצא זה ששמו כשמו כיון דהוחזקו וכאן ל"ש תירוץ התוס' דהא הבעל אומר שממנה נפל ובאשה ל"ש לומר דרואהו בידה דפשיטא דיחזיר כמ"ש התוס' לעיל ואמרתי בחידושי דבר נחמד ע"ד הפלפול דהנה לכאורה צריך להבין קושית התוס' דאיך נחוש שמא מאחר נפל ומצא זה ששמו כשמו והא זה הוה נפילה דיחיד דלכ"ע לא חיישי' כדאמרו בב"ב דף קע"ב וע' בחידושי רשב"א כאן ואינו ת"י כעת וצ"ל דלפמ"ש התוס' ביבמות דף קט"ז גבי יצחק ריש גלותא דאף דאיסורא מממונא לא ילפינן ילפינן איסורא דלא הוחזק מממונא דהוחזק ע"ש וע' בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קל"ד ולפ"ז כאן באיסורא דהוחזק שוב לא נוכל למילף מממון וחיישינן אף לנפילה דיחיד וצ"ע ברשב"א בחידושיו כאן דלא נחית לזה ואינו ת"י כעת ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דהנה מצאתי בשיטה מקובצת בב"מ דף ח"י בסוגיא שם הביא בשם גליון שהקשה בהא דפריך הא בזמן שהבעל מודה יחזיר וניחוש וכו' והקשה דהא הוה ס"ס שמא נתגרשה כבר ונחזיר לה אף אם אינו גיטה ואפי' לא גירשה שמא זהו גיטה וכתב דבא"א לא סמכינן אס"ס דאין הולכין בא"א אחר רוב כדאמרו במים שאין להם סוף וה"ה בס"ס דלא מועיל ע"ש ולפ"ז הרי בשו"ת בית יעקב סי' ט' חידש דבתרי רובא מועיל אף במים שאל"ס וכמו ביוחסין דמועיל תרי רובא ע"ש ולפ"ז שפיר מחזירין ואין לחוש שמא יב"ש אחר הוא דהוה נפילה דיחיד וא"ל דבאיסור חוששין אף לנפילה דיחיד דז"א דכאן הוה ס"ס וא"ל דאין הולכין אחר הרוב דהא כאן הוה תרי רובא דאף אם הי' נפילה דרבים היה הס"ס שפיר ובנפילה דיחיד שוב הוה רובא דאם לא נפל ממנו ליכא למיחש לכל העולם רק למי ששמו כשמו ולכך נקרא נפילה דיחיד וא"כ הו"ל תרי רובא ואף בא"א מועיל ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ומן האמור נראה דמה שסמכו חכמי הספרדיים להתיר עגונה בס"ס והרי הדבר מבואר כאן דלא מועיל ס"ס בא"א ומי יגלה עפר מעיני הפ"י שנתחבט בזה בק"א למסכת כתובות על חכמי הספרדיים שאחר שס"ס הוא מטעם רוב ורוב ל"מ בא"א והדבר מבואר כדבריו כאן. הן אמת שחכמי הספרדיים סמכו על מ"ש הרשב"א בסי' ת"א דס"ס עדיף מרוב ואף ביוחסין מועיל ס"ס וא"כ נסתר כל דברי הגליון כאן עכ"פ הדבר במחלוקת גדולי עולם וצ"ע לדינא וע' בשו"ת ב"ח הישנות סי' ק"ב שהרב מוהר"י אבד"ק לובלין בחר לטעם ס"ס והוא נחלק עליו מטעם אחר הרי שהתירו בשביל ס"ס וצ"ע מדברי השיטה הנ"ל. אחר זמן רב מצאתי בשעה"מ פ"ו ממקוואות כלל ג' שהביא בשם שיטה כת"י ביבמות שכתב ג"כ דבא"א לא סמכינן על ס"ס ובשעה"מ דחה דבריו ולא נזכר מדברי השיטה בב"מ הנ"ל:

ובמ"ש למעלה יש ליישב מ"ש התוס' בדף כ"ח ד"ה מצאו בחפיסה דניחוש לשאלה וכתבו דמיירי שאומר שבחפיסה אבדו ומ"מ צריך שיהיה מכירו בט"ע דמה שאומר בחפיסה אינו סימן:

והנה בראשית ההשקפה הרגשתי בזה דלפמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל דבסימן אמצעי בגוף וטב"ע בכלים מועיל דהו"ל כשאלה דיחיד וא"כ למה צריך שיהי' מכירו ולמה נחוש לשאלה. ומצאתי בישוע"י לדו"ז הגאון ז"ל סי' י"ז ס"ק י"ח שהעיר בזה ולפמ"ש א"ש דהרי הח"ץ כתב שם דדוקא באיסור דלא הוחזק ילפינן מממון משא"כ בהוחזק. והנה כאן דמוקי בהוחזק לרבה שפיר צריך לחוש לשאלה ודו"ק ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. ובזה יש ליישב קושית הרשב"א שהקש' דמה מועיל ש"מ להוחזקו דממנ"פ אם חיישינן לנפיל' דיחיד בהוחזק לחוד חיישינן ואם לא חיישינן לנפילה דיחיד גם בש"מ למה ניחוש והא עיקר החשש שמא נפל מאותו יב"ש שהוחזק וא"כ מקרי נפילה דיחיד דהרי לשאר אנשים ליכא למיחש והוא קושי' גדולה דלא כמו שהבין הפ"י בגיטין בכוונת הרשב"א וכמ"ש האחרונים ולפמ"ש א"ש דהרי כבר כתבתי בשם התוס' דלא ילפינן איסור' מממונא רק איסור שלא הוחזק מממון שהוחזק ע"ש ולפ"ז איסור' חמור בחד דרגא מממון ולפ"ז נאמר למאי דמשמע מב"ב דף קע"ב דרבה לא חייש אף לנפילה דרבים וא"כ ממילא באיסור דחמור עכ"פ לנפילה דיחיד ל"ח וא"כ ממילא לכך בשיירות מצויות והוחזק דעל כל פנים יש בכל העולם גם כן יב"ש וגם הוחזק יב"ש אחד בבירור שפיר חיישינן אבל בהוחזק בלבד דהוה נפילה דיחיד גמור בזה ל"ח לרבה אף באיסור וז"פ וברור והפ"י הקשה על הרשב"א דהא רבה ל"ח אף לנפילה דרבים ולפמ"ש א"ש. ובזה יש ליישב קושית הרשב"א שהקשה לל"ב דר"ז דאמר אע"ג דלא הוחזקו לא נהדר ופליגא דרבה דמנ"ל לל"ב דפליג' דרבה דהא רבה ור"ז אמרו לשון אחד דלמה נימא דפליגו ולפמ"ש א"ש די"ל דר"ז ס"ל דבממון חיישינן לנפילה דרבים רק לנפילה דיחיד ל"ח וא"כ ממילא באיסור החמור אף לנפילה דיחיד חיישינן ולכך אף בלא הוחזק והוה נפילה דיחיד דצריך למיחש רק ליב"ש שעבר ולא הוחזק כלל מ"מ חיישינן ויש להאריך בזה ואכמ"ל:

והנה בהא דאמרו דאין הבעל מודה לא יחזיר הקשו התוס' דהא אשה שאמרה גרשתני נאמנת דא"י להעיז ותירצו כאן מעיזה פניה דהגט מסייע לה. ובאמת שדבריהם דחוקים דל"ש כאן שהגט מסייע דכיון שהבעל מכחישה ואמר שלא נתן לידה וממנו נפל וא"כ אין הגט מסייע דלא התחיל כלל הגירושין וע"כ לא אמרינן דהאשה מעיזה רק במקום שהגט בידה או שניתן לגירושין וכאן הבעל מכחיש לגמרי ואומר שנמלך מלגרשה ולכך לא נזהר בו ונאבד. אמנם נראה דהנה הרא"ש בסוגיא דטמאה אני לך כתב דלכך בטמאה אני לך חיישינן שמא עיניה נתנה באחר ובאומרת גרשתני נאמנת וכתב דבאומרת גרשתני נאמנת משום דלא חשידה שתקלקל עצמה כל ימיה דהבעל לא יתן הגט לה ותתקלקל לעולם ע"ש. ולפ"ז כאן שהיא טוענת שממנה נפל ורוצה שיחזיר לה הגט ואין הש"מ ול"ח לגט אחר וא"כ כשיחזיר לה הגט לפי טענתה שוב לא תקלקל עצמה כל ימיה שתהיה מגורשת כעת בהגט הלז וא"כ שוב ל"ש החזקה דאין אשה מעיזה דלא תקלקל עצמה לעולם וז"ב מאוד:

ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דמנ"ל לר"ז לדייק אפי' לזמן מרובה דלמא דוקא לאלתר. ולפמ"ש א"ש דאם נימא דלזמן מרובה חיישי' והיינו דחיישינן שמא מאדם אחר נפל וא"כ שוב יש לה חזקה וא"ל שלא תקלקל עצמה ז"א דאם לא נתגרשה רק שתתגרש כעת ושוב יש לחוש שמא מאדם אחר נפל והיא מנא ידעה אם אינו לזמן מרובה ואולי יש לומר דהיא סמכה עצמה שהבעל אומר שמידו נפל. אך עפמ"ש מיושב היטב קושית התוס' בהא דדייק הש"ס הא אמר תנו נותנין ומהיכן דייק דלמא אפי' אמר תנו אין נותנין והא דקתני ונמלך היינו דלכך אין נותנין משום שכבר נמלך. ולפמ"ש א"ש דאם לא יוכל לגרש בגט הלז שוב יקשה גם כאן קושית התוס' דיש לה חזקה דאין אשה מעיזה וא"ל דתוכל להתגרש כעת דז"א דאם ניחוש לגט אחר שוב תתקלקל כל ימיה ור"ז שפיר דחי לה דלמא אם אמר תנו נותנין ומיד והיינו דלאלתר ל"ח לגט אחר והיא סומכת שלאלתר היא דמסתמא לא יקלקלה וכמ"ש התוס' בד"ה מעולם וכמו שנאמן לומר גרשתי את אשתי:

ובזה מיושב היטב קושית התוס' דא"כ איך דייק ר"ז מהברייתא דלמא מה דקתני אם הבעל מודה יחזיר לאשה היינו לאלתר. ולפמ"ש א"ש דשם אם הבעל מודה שממנה נפל וגרשה אז מהראוי שתהי' נאמנת אף לזמן מרובה דהא יש לה חזקה שלא תקלקל עצמה לעולם דבשלמא אם אומר שיתן לה הגט שתתגרש בו כעת א"כ מגרש אותה כעת ולא הוה א"א עוד אבל אם אומר שממנה נפל שוב אינו רוצה לגרשה רק שמודה שכבר גרשה ואם לא גרשה אינה מגורשת בזה וכמ"ש התוס' בד"ה ואפי' ולכך שפיר דאף דייק לזמן מרובה דהא יש לה חזקה דאומרת גרשתני והיא התחיל' מקודם טרם שהודה לה והא דאם אין הבעל מודה לא יחזיר היינו דשם ל"מ החזקה דסברה שבודאי לא יקלקלה ויתן לה כעת הגט בעדים וכמ"ש התוס' דיחזיר היינו בעדים וא"כ לא תקלקל עצמה אבל במשנה דקתני תנו שפיר דחה ר"ז דלמא לאלתר והיינו כיון שא"ל תנו שוב לא תקלקל עצמה עצמה דהא נותן לה כעת. איברא דאכתי יש להקשות דאכתי איך יתנו לה אף לאלתר והא כיון דחיישינן לשמא נמלך א"כ שוב ביטל הגט וכשהגט ביד הבעל מועיל הביטול אף לגט עצמו כמבואר בטור וש"ע אהע"ז [[שולחן ערוך/אבן העזר/קמא#סו|סי' קמ"א סעיף ס"ופפ אך ז"א דהא כבר כתבנו דל"ח שהבעל ירצה לקלקל אותה בידים וא"כ מסתמא כשאומר תנו לה מסתמא לא ביטל הגט ובפרט כשהיה לאלתר ל"ח שמא פייס כדאמרו בגיטין דף י"ח. ובזה י"ל דלכך אמר ר"ז דמיירי לאלתר דל"ח שמא פייס וביטל כשהוא לאלתר ולכך על הברייתא דל"ח כלל לשמא נמלך שפיר דייק דאף לזמן מרובה ודו"ק היטב כי חריף הוא:

והנה במ"ש למעל' לענין ס"ס בא"א נראה לפענ"ד לחלק דכבר נודע דס"ס הוה כרובא דאיתא קמן וכבר נודע מ"ש התה"ד דברובא דאיתא קמן מועיל לענין ממון ולפ"ז בהך דכתב בשטה מקובצת ב"מ דהוה ס"ס דאיתא קמן שני הצדדים בזה י"ל דאזלינן בתר ס"ס להתיר אבל בהך דריש יבמות שמביא שעה"מ דשם הוה ס"ס מחמת הרוב דרובן אינן אילונית א"כ בזה ל"מ ס"ס דהו"ל רובא דליתא קמן ובזה יש לדחות הרבה ראיות של הפ"י ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף