שואל ומשיב/ה/נו

שואל ומשיב ‏ ה נו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן נו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

על אשר הארכת במ"ש הרמ"א בחו"מ סי' ר"ט ס"ד שכ' דגבי אילן אם חנטו הפירות מקרי בא לעולם וע"ז הקשית דמ"ש מהא דהמקדש את העובר דמבואר באהע"ז סי' מ' ס"ח דהוכר עוברה ג"כ אינה מקודשת לרוב הפוסקים וכאן סתם כדעת רש"י דבחנטה המכר קיים ובש"ס קידושין דף ס"ב מדמה לה להדדי וע"ז הארכת בפלפול הנה עיקר קושייתך כבר קדמך הבני יעקב על העיטור בדף ס"ו ולפענד"נ דבר חדש דהנה בחו"מ סי' ריג ס"י בהג"ה מבואר השלש דיעות לענין החליף מעות ומטלטלין אם קנה הכל או מחצה או לא כלום וכתב הסמ"ע ס"ק י"ט דאף דבסי' ר"ט ס"ד לענין מקנה דבר שלבל"ע עם דבר שבא לעולם מביא הרמ"א דקנה רק מחצה וכתב לחלק דבשלמא בהחליף מעות ומטלטלין דבאמת יש מקום שיקנה המעות בהגבהה ומשיכה א"כ בכה"ג י"ל דאף דהקנה בחליפין חל הקנין מיגו דחל על המטלטלין חל ג"כ על המעות משום דעכ"פ שייך צד קנין בגווייהו משא"כ בדבר שלבל"ע דלא משכחת צד קנין כלל ע"ש ולפ"ז יקשה אמאי לא יועיל בהוכר עוברה כיון דעכ"פ על חלק העובר לפי מה שהוא כעת היה יכול להקנות דהו"ל דבר שבל"ע רק דמה שיגדל אח"כ לא מקרי דבר שבל"ע עכ"פ יקשה יקנה גם מה שיגדל מתוך שקונה החלק שגדל כבר וא"ל דעל דבר שלבל"ע לא משכחת צד קנין דז"א דהרי קיי"ל בסי' ר"ט ס"ד דאם מכר פרה לעוברה דמועיל וכיון דמשכחת צד קנין אף שהעובר דבר שלבל"ע א"כ ממילא יקנה מתוך שקנה אותו חלק שכבר בעולם והיא קושיא נפלאה. אמנם באמת הדבר נכון דל"מ לפי שיטת הרמב"ם המבואר בסי' ר"ט ס"א דדבר המסויים בעינן וכל שמוכר לו דבר שאינו מסויים ל"מ הקנין א"כ אותו חלק שכבר גדל עכ"פ אינו מסויים כיון דדשא אחדה באפה וא"י אם קטנה או גדולה הרפה החזק וכדומה הו"ל כמוכר כל מה שיש בבית זה דמבואר דל"ק ואף לשיטת החולקים דדבר שאינו מסויים מועיל הקנין מ"מ כאן ודאי ל"מ דדוקא אם רוצה לקנות כפי מה שהוא אמרי' דגמר וקנה. אבל כאן באמת רוצה לקנות כל העובר כפי מה שיגדל וזה הוה דבר שלבל"ע א"כ לא סמך דעתי' ועכ"פ ל"ש לומר שהדבר שאינו מסויים יגרור להקנות הדבר שלבל"ע וז"ב. ומעתה זה דוקא לענין עובר אבל בחנטה דעכ"פ אותה חנטה איתא במכירה א"כ ממילא הוא מסויים וניכר וא"כ מתוך שקנה אותו דבר נקנה כל האילן מה שיגדל כדין דבר שלבל"ע עם דבר שבא לעולם וגם שם יש צד קנין דהרי אילן לפירותיו ג"כ מועיל כמבואר בסי' ר"ט שם ס"ד וז"ב והסמ"ע ס"ק ט' מחלק בין עובר דמכסיא ולא מקרי ניכר משא"כ פירות דמיגלו ע"ש ובאמת שזה אינו נמצא לחלק דמה בכך דלא נגלה מ"מ הוכר עוברה מקרי ולפמ"ש א"ש. וראיתי לקצה"ח שסייע החילוק של הסמ"ע דהרי עכ"פ אותה החנטה יכול למכור ובעובר ל"מ להקנות אף אותו חלק דאל"כ למה לי בבכורה להקנות הפרה לעובר כמ"ש התוס' והרא"ש ת"ל דעכ"פ אותו חלק שגדל איתא במכירה ושוב הו"ל שותפות עכו"ם דפוטר ע"ש וע"כ משום דמכסיא ליתא במכירה. אבל באמת אינו ראיה די"ל משום דבר שאינו מסויים קאתינן עלה וכמ"ש. ומ"ש הוא הנכון ת"ל ובש"ס דמדמה לה קידושין לענין תבואה היינו דשם לענין תרומה קיימינן דשם ל"מ לתרום הדבר שלבל"ע במגו דתורם אותו דבר שבל"ע וע"כ דראב"י כיון שניכר התבואה כדבר שבל"ע כלו חשיב לה ומש"ה מדמה לה להדדי וז"ב:

ובזה נ"ל דבר נחמד ליישב שיטת הרמב"ם דפסק דהוכר עוברה מקודשת ותמהו כלם דהא הו"ל דבר שלבל"ע ולא קיי"ל כראב"י ולפמ"ש א"ש דכבר כתבתי דעכ"פ מהראוי לקנות אותו חלק שגדל כבר וא"ל דהו"ל דבר שאינו מסויים דזה שייך היכא שרוצה לקנות אותו דבר שייך לומר דלא סמך דעתיה אבל כאן לא רצה לקנות הכמות רק שרצה לקדשה וממילא היא נקנית לו וא"כ עכ"פ מה שגדל כבר יכול לקדש וא"כ ממילא פשטה קדושה בכולה וכדאמרו בקידושין דף ז' ונפשטו קידושין בכלה כמו בהקדש קדושת הגוף וכאן ל"ש תירוץ הש"ס דבקידושין דעת אחרת מעכבת דבאמת האב רוצה לקדש כלה רק שהוה דבר שלבל"ע וא"כ עכ"פ פשטה קדושה בכולה והא דמדמה הש"ס קידושין לתרומה ולא מחלק דבקידושין פשטה בכולה היינו לענין זה דהוכר עוברה מקרי מידי דחשוב לפשוט הקידושין עכ"פ באותו מקצת וממילא פשטה קידושין בכלה ודו"ק. ובזה יש ליישב מה שהקשה בקצה"ח סי' ר"ט להביא ראיות דעובר הו"ל דבר שבל"ע דהרי גם קדושת דמים חל בעוברין כמבואר בתמורה דף י' והרי כמו שא"י להקנות דבר שלבל"ע א"י להקדיש ע"ש ולפמ"ש י"ל דשם פשטה קדושה בכולה אלא שיש לפקפק דבקדושת דמים לא אמרי' פשטה קדושה בכולה ועכ"פ מה שהקשה מקדושת הגוף דחל בעוברין יש ליישב כן. ואולי גם בהקדש ל"מ דבר שא"מ אך כל הטעם דל"מ דבר שאינו מסויים הוא משום אסמכתא כמבואר בסי' ר"ט ס"ב וע' בסמ"ע שם והרי בהקדש דעת גדולי הפוסקים דמועיל אסמכתא וע' ביו"ד סי' רנ"ח. שוב ראיתי בחידושי בקידושין דף ס"ב שחידש ג"כ מכח קושיא זו דבקדושת הגוף יכול להקדיש דבר שלבל"ע וע"ז הקשה דקידושין מדמה לה הש"ס בדף ז' להקדש וא"כ גם בקידושין יועיל דבר שלבל"ע ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ובגוף דינו של הרמ"א לענין חנטה אעתיק כאן מ"ש בגליון הש"ע שלי דלפענ"ד הדבר מבואר בקידושין דף נ"ד כגון דיהיב כשהוא סמדר והיינו דבזה ל"מ דבר שלבל"ע כמ"ש בחידושי הריטב"א בהדיא והרי חנטה דומה לסמדר ומקרא מלא הוא התאינה חנטה פגיה והגפנים סמדר הרי דבחנטה ל"מ דבר שלבל"ע ובזה יתיישב קושית הבני יעקב ודו"ק עכ"ל שוב מצאתי בחידושי רשב"א בקידושין שם דמשמע מדבריו דחנטה קודם לסמדר ולפענד"נ כמ"ש דדא ודא אחת היא:

וכעת נתיישבתי דלפמ"ש הבני יעקב שם וכ"כ הפ"י בחידושיו לקידושין דף ס"ב שם דשיטת רש"י להיפך דאף לראב"י דמועיל להקנות דשלבל"ע אבל מ"מ בעינן דבר המנכר והיינו חנטה ע"ש והרי בש"ס דף נ"ד שם אמרו לעולם ר"מ וכגון דיהיב כשהוא סמדר וא"כ לר"מ ודאי מועיל הסמדר דר"מ לשיטתי' דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע רק דבעינן דבר חשוב ובריטב"א שם הקשה דלר"מ למה לי סמדר הא אף דבר שלבל"ע מועיל ולפמ"ש א"ש ודו"ק. עכ"פ מ"ש נרא' נכון. אחר שכתבתי כ"ז ראיתי במקנה בק"א בסי' מ' שהרגיש בסברא זו דהו"ל דבר שאינו מסויים ונהניתי עד מאד וע' בגיטין דף מ"ב ע"ב ברש"י ד"ה פירות דקל דמשמע ג"כ דרש"י פי' אליבא דר"מ בעינן שחנטו הפירות ודו"ק:

שוב ראיתי במחנה אפרים הלכות מוכר דבר שלבל"ע סי' ב' שהאריך בענין זה ע"ש. והנה מה שהביא דמדברי הכ"מ פ"ח ממלוה נרא' דגם לאחר חנטה מקרי דבר שלבל"ע שהרי במ"ש רבינו פ"ח ממלוה ה"ה שאסור לקנות פרי הפרדס קודם שיתבשל כ' הכ"מ שיש תקנה לזה שיקנה כל אילנות הפרדס לפירותיהן כל השנה ויחזיק בהם לקנותם מיד ע"ש הרי דקודם שיתבשלו הפירות לא מועיל מה שיקנה הפירות ע"י נתינת הכסף משום דחשוב דבר שלבל"ע ולכך כתב הכ"מ שיקנה האילנות לפירות ע"ש. והנה במחכ"ת לפענ"ד אין הכוונה של הכ"מ דצריך שיקנה האילן לפירות דהיינו כמו דקל לפירות דאל"כ לא מועיל הקנין. ושייך ריבית אבל כשיקנה האילן לפירות ל"ש ריבית דהו"ל קנין דבאמת אף שמדברי התוס' בב"מ דף ס"ד ד"ה מה נרא' קצת דתלוי בזה אי הוה קנין לא הוה ריבית אבל מכל הפוסקים לא נרא' כן ובפרט שה"ה בספ"ט כ' חילוק אחר אבל כוונת הכ"מ דכל ששייך הקנין תיכף לא הוה אגר נטר דהרי נותן המעות בשביל מה שהוא כעת אבל אם כעת לא הוה שייך קנין הוה אגר נטר וראיית המח"א מהני דשבשי שיבשא גם שם אינו מתורת קנין דהרי אינו רק מהפך הזמורות ולא קנה אותם ורבינו בהלכה ו' שם כתב דצריך להפך בהם כשהם מחוברים דנמצא דהוה כקונה אילן לזמורות והרי שדקדק וכתב דהוה כקונה אילן משום דעיקר תלוי במה שמהפך בהם כשהם מחוברים וע' בלח"מ שהקשה ג"כ דאמאי לא אמר כאן אם הפך כמו בנותן מעות על השריגין וזמורות ע"ש הרי מבואר דעיקר תלוי באם הפך בהם אז לא נרא' כאגר נטר דהוה כקונה מיד ולא תלוי אם חל הקנין או לא כנלפענ"ד ברור.

שוב זכיתי ומצאתי בהדיא בהגהת אשר"י בדף ס"ד גבי מה שעיזי חולבות ע"ש שכתב דהיכא דתפיס בקרקע שרי וכתב דגם מוכר פירות דקל צריך להחזיק בגוף הדקל לקנות הפירות אף דאין מתכוין לקנות הדקל לצורך הפירות ע"ש הרי בהדיא דאע"ג דלא מתכוין לקנות הדקל לצורך הפירות אפ"ה כל שמחזיק בדקל ל"ש ריבית וכמ"ש וא"כ עכ"פ אין מדברי הכ"מ ראיה די"ל דבאמת קונה כשחנטו דמקרי דבר שבא לעולם ומ"מ חשיב אגר נטר דבאמת עיקר קנייתו אינו רק על מה שיגמר אח"כ משא"כ כשהפך בפירי דהוה כקונה מיד ל"ש אגר נטר וז"ב לפענ"ד. ובזה מיושב ג"כ מה שדקדק המח"א שם מדברי התוס' בדף ס"ד ס"ה דבפרדיסא לא זכי בשום דבר והו"ל כהלואה ומשמע דלא קנה ולכך הוה זוזי הלואה אף שכבר נחנט דהרי לבסוף הוא דמסקו התוס' דמיירי כשלא יצא עדיין הפירי כלל ע"ש ולפמ"ש אין כאן ראיה דלא תלוי בקניה כלל רק כל דעיקר קנייתו הוא על מה שיגמרו הפירות חשוב כאגר נטר וע' בשיטה מקובצת בב"מ דף ע"ג גבי שבשי שבושי דמשמע כדברי:

ובזה מיושב מה שהקשה הפ"י בדף ס"ד בהא דהקשו בתוס' דמ"ש מפרדיסא דאסר רב והקשה הפ"י לפמ"ש התוס' במסקנא דפרדיס' איירי כשלא יצא הפירי כלל א"כ לכך ראוי שיהי' אסור דהו"ל דשלבל"ע ולא קנה והוה זוזי הלואה משא"כ כאן דהוה קנין ע"ש ולפמ"ש לא תלוי בקנין כלל דמ"מ הוה כאגר נטר כל דלא הפך בדבר שיקנה תיכף:

והנה עלם משכיל שאלני דדברי הפ"י תמוהין במ"ש דלכך בפרדיסא אסור דהוה דבר שלבל"ע דהא לרב קיימינן דהוא אוסר בפרדיסא ורב ס"ל דאדם מקנה דבר שלבל"ע וכמדומה שכן שאלני הרב המופלג מוה' יעקב סגן כהן נ"י ממקילניץ ושכחתי מה השבתי לו בעת ההוא. ובאמת שהשבתי להעלם הנ"ל תכ"ד דהפ"י לשיטתו דהעלה בחידושיו לקידושין דף ס"ב כהבני יעקב דגם לרב בעי שיהי' חנטה פירי וכמ"ש למעלה בשמו וא"כ שם דמיירי שלא יצא הפירי כלל גם לרב אסור. אבל מ"ש ליישב קושית הפ"י הוא הנכון. והנה לכאורה רציתי לומר דבלא"ה לא תלוי בקניה דאם נימא דכל דקני ל"ש איסור ריבית וא"כ אף דבר שלבל"ע מהראוי דלקנות וחילי דילי דהרי באם נשבע על דבר שלבל"ע כפי הנראה מבואר מהטור על התורה פ' תולדות שהביא בשם אביו הרא"ש דהשבועה מקיים המקח שלבל"ע ולכך קנה יעקב הבכורה אף דהיה דבר שלבל"ע משום דנשבע לו וא"כ כל שיש איסור ריבית הוה כנשבע דכמו דהשבועה מחזיק המקח משום דלא נשבע שיעבור על שבועתו וה"ה כל דאיכא איסור מסתמא גמר בלבו לקיים המקח וכעין דכתב המהריב"ל הובא במלמ"ל פ"א ממכירה דהיכא דנשבע שיקנה בכסף לבד דקנה ואף לפי מה דמבואר בחו"מ סי' ר"ט דאין השבועה מחזיק הקנין מ"מ לענין איסור ריבית י"ל דמסתמא גמר להקנותו בלב שלם כדי שלא יהי' איסור ריבית ובלא"ה הא מבואר בחו"מ סי' קע"ו דבשותפין אמרי' אגב דבעי לקנות גמר ומקנה וא"כ ה"ה כאן דנתן לו מעות אגב דבעי לקנות גמר ומקנה כנלפענ"ד. והנה לכאורה תמהתי במ"ש הפ"י דבברייתא הוה דבר שבא לעולם ולכך לא הוה ריבית דהרי הוה מכר גמור דקנה והרי בברייתא מבואר מה שעיזי חולבות וא"כ הרי החלב כנוס במעיים והוה דבר שלבל"ע וע' בסמ"ע סי' ר"ט שכתב דבעובר כיון דאינו נגלה לכך מקרי דבר שלבל"ע א"כ ה"ה חלב דלא מגלי ובפרט בחלב דלא מיניה קא רבו כדאמרו בש"ס שם ודאי מקרי דבר שלבל"ע. וכאשר עיינתי בזה בקדמונים ראיתי בשיטה מקובצת שהביא בשם הרמ"ך שכתב בהדיא דגבי חלב לא מקרי דבר שלבל"ע שהרי החלב כנוס במעיה והרי הוא כמו שמכר פירות אילן שהשביחו שליש דקנה ואף דלא נגמר החלב עדיין עד לערב לא מקרי דבר שלבל"ע. ומיהו אחר כך נרא' שמסתפק בדבר וכתב דכאן לא בעי הש"ס לומר דקנה רק משום ריבית ליתא ע"ש הרי שזכיתי שהיא שאילת הראשונים ועכ"פ דברי הסמ"ע צע"ג מהרמ"ך והריטב"א שם דעובר דמי טפי לדבר שבל"ע מחלב דלאו מיניה קא רבו וע' בב"י חו"מ ר"ס ר"ט דרצה לומר דעיזי חולבות הו"ל דבר שאינו מסויים ושייך ביה אונאה ודו"ק וע' במחנה אפרים הלכות ריבית סי' ל' אחר זמן רב ראיתי ולפענ"ד ט"ס בגמרא שם וצ"ל רבא כמו הא"ד דאמר רבא ול"מ כזה בכל הש"ס דלל"ק הך מימרא הוא רב ולא"ד יהי' אמורא אחר וע"כ שגם למעלה הוא רבא ור"כ הוה תלמידו דרבא והיו תרי ר"כ וע' ש"ך סי' תי"ט ס"ק ג' ובגליון הש"ך הארכתי דתרי ר"כ הוו אבל מה אעשה דהתוס' בב"מ דף ס"ד שם הבינו זה קודם ולפ"ז היו צריכים להגיה דל"ק ול"ב יהי' מימרא דאיש א'. שוב עיינתי בתוס' דמשמע להיפך דגרסו רבא דאל"כ למה לא הקשו רב דקרי אדרב דפרדיסא וע"כ דכאן גרסו רבא וצע"ג על כל המפרשים שלא הרגישו בט"ס זה.

אחר כמה שנים מצאתי ברמב"ם פ"ט מנטע רבעי הלכה ב' דאין נטע רבעי נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר ותמה הכ"מ דהא בש"ס אמרו כשהוא סמדר ולמה שינה הרמב"ם וכתב בוסר במקום סמדר והא בוסר גדול יותר מסמדר ולפמ"ש א"ש דבש"ס אזיל אליבא דר"מ וכדאמרו לעולם ר"מ וכגון דיהיב כשהוא סמדר ולר"מ דס"ל דאדם מקנה דבר שלבל"ע ולא בעי רק שיהי' ניכר קצת לכך איירי כשהוא סמדר וכמ"ש לעיל משא"כ לדידן דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע צ"ל דיהיב כשהוא בוסר שהוא גדול והו"ל דשבל"ע וז"ב והוא כפתור ופרח בכוונת רבינו ששינה ל' הש"ס בכוונה ודו"ק:

והנה בהא דכ' הרא"ש ביבמות פרק ר"ג דף נ"ב גבי האומר ללבלר כתוב לארוסתי גט לכשאכנסנה אגרשנה וכנסה וגרשה דהוה גט אבל באשה דעלמא אינו גט וכתב הרא"ש דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלבל"ע אבל למ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע הוה גט ודבריו תמוהין כמו שתמה הב"י באהע"ז סי' קל"ב דהא אנן קיי"ל דדבר שלבל"ע לא קנה ולאיזה צורך כתבו הרא"ש והטור ע"ש שהאריך והניח בקושיא. ולכאורה רציתי לומר דכיון דבא באמת בעולם רק שמחוסר כניסה עכ"פ הוה כחנטו הפירות דמקרי בא לעולם ול"ד למקדש לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי דכעת אינה ראוי' לקידושין כלל משא"כ באשה דגם כעת ראוי' לגירושין אלו היה כנסה. אך באמת ז"א דמ"מ כל שמחוסר כניסה מקרי דבר שלבל"ע. ובזה יש מקום ליישב דברי התוס' ביבמות דף נ"ב שם שכתבו בד"ה ולאשה בשם ר"י דלמ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע מועיל כמו בשחרור דכותב לו לכשאקחך הרי אתה קנוי לך מעכשיו דמועיל והדבר יפלא דלמה להם כל האריכות הא פשיטא דלמ"ד אדם מקנה דשלבל"ע מועיל ולמה להם ראיה מעבד ולפמ"ש א"ש דבאמת לפמ"ש הבני יעקב דלשיטת רש"י גם לראב"י דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע מ"מ בעינן שהפירות יהיו מנכר קצת א"כ באמת צ"ב דהיאך מועיל בעבד דהא כעת אין ראוי לשחרר דלא קנהו ואיך מועיל וצ"ל כיון דגם כעת אם הי' נקנה הי' יכול לשחררו מקרי ניכר ומועיל השחרור ולזה מביאים ראיה דגם בגט מועיל בכה"ג לכשאכנסנה אגרשנה למ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע. אך באמת לפענ"ד ל"ש בגט אין אדם מקנה דבר שלבל"ע דמלבד דע"כ לא אמרי' דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע רק באם מקנה דבר חדש שייך לומר דלא גמר להקנות וזה לא גמר לקנות בדבר שלבל"ע אבל כאן מה מקנה לה דבר חדש אדרבא כמו שהוא כעת שאינה אשתו והוא לא אישה ובעלה כמו כן רוצה שתהי' כן לאחר שאכנסנה א"כ ל"ש בזה דבר שלבל"ע וגם אטו צריך להקנות לה דבר האשה מתגרשת בע"כ רק צריך שתקבל הגט וכתבו על א"ה מגורשת כמבואר באהע"ז סי' קכ"ד ועח"מ שם וא"כ מה שייך בזה קנין בדבר שלבל"ע הא אינו צריך לקנות ואף שהוא מסתלק מכל הזכות שיש לו באשתו הא סילוק מועיל בדבר שלבל"ע כמבואר בחו"מ סי' ר"ט ס"ד וע' בסמ"ע שם ואף להט"ז החולק כ"כ בגליון הט"ז דכדברי הסמ"ע מבואר בר"ן ואף דבעי שיהי' לו קצת זכייה כמו בארוסה דאל"כ לא שייך סילוק א"כ גם כאן הוא אומר לכשאכנסנה אגרשנה וממנ"פ כעת איננה אשתו ולא זכה בה וכל שיכניסנה ויהי' לו זכייה ממילא יועיל הסילוק למפרע וע"כ דברי התוס' תמוהין וצ"ל בכוונתם דכל שכעת ל"ש הסילוק דעוד לא זכה בה הוה בכלל אין אדם מקנה דבר שלבל"ע ולכך כתבו דזה למ"ד אין אדם מקנה דבר שלבל"ע אבל למ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע מועיל. איברא דלכאורה י"ל דאף למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע היינו משום דגמר לקנות אבל שיסלק עצמו מדבר שלא זכה בו ל"מ וע' מלמ"ל פכ"ב מאישות שהרחיב הדיבור בזה דא"י להסתלק מדבר שלא זכה בו ואולי מש"ה הביאו ראיה מעבד דג"כ מסלק עצמו כעת דהרי א"ל לכשאקחך קני לעצמך מעכשיו ועכשיו אין לו בו שום זכיה. ובזה מיושב היטב מה שהתוס' נתקשו במה דצריך לומר מעכשיו וע' בתוס' קידושין דף ס"ג שהאריכו בזה ולפמ"ש רבותא קמ"ל דה"א דמעכשיו לא יהי' מועיל דהו"ל סילוק מדבר שלא זכה בו קמ"ל דאפ"ה מועיל דכיון דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע גם להסתלק יכול לסלק עצמו וה"ה לגט (ובחידושי אמרתי בזה ליישב קושית התוס' דלכך נקט מעכשיו דהא באמת המשחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ כל שמשחררו לאחר שיקנהו הי' עובר בעשה והיאך אפשר דקרא דלא תסגיר עבד אל אדוניו מיירי באם עבר ודאי לא כתב קרא ואף דאי לאיסורא כתב קרא וע' ביבמות דף ע"ח מ"מ לא מסתבר ליה לאוקמא קרא בכה"ג ולכך אמר לכשאקחך קנוי לעצמך מעכשיו ונמצא שמעולם לא התחיל השעבוד עליו ולכך נקט מעכשיו דל"ש בזה העשה דלעב"ת כלל) עכ"פ הקושיא הראשונה קשה והעיקר נרא' בכוונת הרא"ש והטור דהנה באמת צ"ב דהיאך מועיל שיכתוב בגט לכשאכנסנה אגרשנה והא אם נימא דבעי שליחות בגט או עכ"פ בצווי הבעל והא כעת אינו בעלה עדיין ול"ש בזה שליחות וצווי הבעל וכל מלתא דאיהו לא מצי עביד ל"מ משוי שליח וצ"ל דלמ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע א"כ יכול לעשות ולהקנות דשלבל"ע ה"ה דיכול לעשות שליח ע"ז. אך עדיין קשה דזה דוקא אם נותן למי שבא לעולם רק שהדבר אינו בעולם בזה שפיר יכול להקנות אבל כאן הוה לדבר שלבל"ע דעוד לא נעשית אשתו ולמי כותב הגט שיהי' יכול לעשות שליח. אך נרא' דלפמ"ש התוס' פ"ק דכתובות דף ז' ע"ב ד"ה המזכה ובגיטין דף י"ג דלשמואל ור"נ דבר שלבל"ע גרע טפי מלדבר שלבל"ע דהרי מקנה דבר שלבל"ע ל"מ לר"נ והמזכה לעובר קני ע"ש ולפ"ז להרא"ש והטור דפסקו בחו"מ סי' ר"י דהמזכה לעובר לכשיוולד קני וע"כ דס"ל דדבר שלבל"ע גרע טפי מלדבר שלבל"ע וע' פ"י בחידושיו לגיטין שם ובתומים סי' ס"א ס"ק א' שכ"כ בהדיא וא"כ ממילא כאן דל"ש בזה דבר שלבל"ע רק דהוה לדבר שלבל"ע ובזה שפיר מועיל להרא"ש וז"ש הטור בסי' קל"ב וא"א הרא"ש ז"ל כ' דאם כ' לאשה דעלמא הוה גט למ"ד אדם מקנה לדבר שלבל"ע ולא כתב אדם מקנה דבר שלבל"ע רק לדבר שלבל"ע משום דזה עדיף טפי וכמ"ש ודו"ק היטב:

שוב ראיתי בט"ז סי' קל"ב שכתב שצ"ל למ"ד אדם מקנה דבר שלבל"ע דלדבר שלבל"ע הכל מודים דלא קנה. ובאמת שז"א דאדרבא לר"נ ולשמואל עדיף טפי לדבר שלבל"ע מדבר שלבל"ע. ומ"ש שכ"כ התוס' בהאשה רבה דף צ"ב לא מצאתי דבר מזה ואדרבא בדף צ"ג ד"ה ור"נ כתבו דלר"נ הוה ההיפוך ורמזו למ"ש בכתובות וגיטין הנ"ל. ומ"ש הט"ז שם דכוונת הרא"ש לדברי המרדכי דאומר לכשיהי' בעולם דקני. הנה מלבד דדבריו תמוהין ואף לדברי המרדכי בדבר שצריך קנין או משיכה בעת בואו לעולם ל"מ כמ"ש האחרונים ומכ"ש בזה דל"מ. והנה האחרונים הקשו ומכללן דו"ז הגאון בישועת יעקב סי' קל"ב דאיך מועיל בגט דמתנה לכשאכנסנה אגרשנה אבל כשלא יכנסנה לא יגרשנה הו"ל תנאי קודם למעשה כתיבת התורף דל"מ דלא הוה כריתות והנה באמת באשה דעלמא בודאי לא קשה כיון דכעת איננה אשתו כלל ואם יכנסנה הוא מתנה שיגרשנה וא"כ עיקר הגט בא לשם כריתות גמור ואדרבא בא לרחק טפי שאף שיכנסנה יגרשנה ודומה למ"ש המהרי"ט בראשונות סי' ס"ו דבגט שמתנה באם לא באתי בתוך יב"ח דכל שמעשה חל עכ"פ לאחר יב"ח רק שמתנה שאם לא יבא תוך יב"ח שתהיה מגורשת מעכשיו דל"ש בזה תנאי קודם כתיבת התורף כיון דב"כ וב"כ היא מגורשת ממנו לאחר יב"ח מכ"ש בזה שכעת אינה אשתו. ובזה הנה מקום אתי ליישב הא דאמרו בקידושין לכשאקחך הרי אתה קנוי לעצמך מעכשיו והקשו התוס' למה נקט מעכשיו. ולפמ"ש א"ש דבאמת גם גט שחרור בעי כריתות גמור ול"מ שיור בגט כדאמרו בגיטין דף ח' וא"כ ל"מ תנאי קודם כתיבת התורף מטעם כריתות וכמו בגט אשה ולכך בעי מעכשיו ואולי זהו שהביאו התוס' ראיה ביבמות מעבד דהוה ק"ל דהוה תנאי קודם כתיבת התורף וע"ז הביאו ראיה מעבד ודו"ק. איברא דעדיין קשה מהא דכותב גט לארוסתו לכשאכנסנה דשם לא הוה כריתות וכעת היא ארוסתו. ומיהו לפמ"ש התוס' דמיירי כאן שכתב זמן הנתינה דלכך לא הוה גט ישן א"כ כאן הוה כריתות גמור דבאותו זמן יהי' גט גמור והוה כמו גט מאוחר דלשיטת התוס' הגט חל לאותו זמן ודו"ק. [וע' קידושין דף נ"א ע"ב דא"ל קדושי לדידך וקשה הא הוה דבר שלבל"ע ויכולה לחזור בה וצ"ל דמ"מ אב לגבי ברתי' סמך דעתי' וכמו דאמרי' להיפך דאב לבנו מקנה דבר שלבל"ע כמבואר סי' ר"י וגם י"ל כיון דהוא מקבל כסף קידושין א"כ הו"ל כתפס דמודה ר"נ בתפס ודו"ק ולענין סמדר שכתבתי למעלה ע' גיטין ל"א ודו"ק]:

וראיתי בתוס' כתובות דף מ"ב ד"ה ר"ש שכתבו וז"ל וא"ת וכי נימא דסבר ר"ש דאדם מקנה דבר שלבל"ע דאפי' את"ל דאם אמר כלי זו יהא שלך אם ירדו גשמים דחשוב בא לעולם היינו משום דכלי שנותן לו בעולם וזוכה בו למפרע כשירדו גשמים והא דקאמר אם ירדו תנאה בעלמא היא אבל הכא אינו נותן לו הכלי מיד אלא שמייחדו לגבות הימנו קנס אם יתחייב כשיעמוד בדין והא לא בא לעולם הוא. ודבריהם תמוהים לפענ"ד דמה בכך דלא יחדו תיכף רק לכשיעמוד בדין מ"מ ל"ש דבר שלבל"ע דהא מודה ר"נ אם שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה והיינו בתפס וזה לא מכח ספיקא רק דכך הדין כמ"ש בש"ך חו"מ סי' ר"ט ובתשובה הארכתי בזה וא"כ כאן שייחד לו כלי לעשקו למה לא יועיל וא"ל דאינו רק למשכון ומשכון ל"מ בדבר שלבל"ע כמ"ש הבעה"ת שער ס"ד אבל ז"א דכאן ע"כ מיירי שייחד לו לגבות מגוף החפץ ל"ש משכון אך ז"א דהא מיירי רק במייחד לו כלי ולא נתן לו שוב הו"ל דבר שלבל"ע וז"פ:

ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא בהא דאמרו בירושלמי קידושין פ' האומר והובא ברמב"ן במלחמות פ"ב דביצה גבי הבו ד' מאה זוזי ולנסוב ברתי האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ר"מ אומר בין אם ירדו בין לא ירדו מקודשת לאחר שירדו גשמים הכל מודים שאם ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וקשה הא רבנן דר"מ ס"ל דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע וא"כ במה תהיה מקודשת אף לאח"כ דהא הוה דבר שלבל"ע וע"כ צ"ל כיון דתפסה הקידושין שנתן לה לא מקרי דבר שלבל"ע מיהו צ"ע דאכתי היאך מקודשת הא אין ברירה וגם בתנאים שייך ענין ברירה ובשלמא בלאחר שירדו גשמים דאין הקידושין חלין רק אח"כ ל"ש ענין ברירה דל"צ שיתברר למפרע אבל בע"מ דחל למפרע לכאורה תלוי בברירה וצ"ל כיון דחיזק לתנאי בכל משפטי התנאים ל"ש ענין ברירה דהרי אלמו לתנאי ואמר שני הצדדים אם יהי' כך אם לא יהי' כך. ובזה נרא' דלכך דעת הרמב"ם והגאונים דע"מ א"צ משפטי התנאים והיינו משום דהמעשה חל מיד וגוף המעשה יש לה תיכף חלות רק באם לא יתקיים התנאי עוקר הקידושין ל"ש ענין ברירה דאם יתקיים התנאי יהי' המעשה מצד עצמו חלות וצ"ל דהירושלמי ס"ל דאף בע"מ צריך משפטי התנאים דלא כהגאונים והרמב"ן לא הרגיש שם בזה ועכ"פ מבואר בירושלמי דאם תפס הוה קנין ולא כהנימוק"י דכ' דאינו רק מתורת ספק כמ"ש בתשובה וגם האלשיך סובר דאינו רק ספק דא"כ שוב לא תהיה מקודשת בודאי רק בספק ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף