שואל ומשיב/ה/נ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png נ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן נ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ע"ד מ"ש המג"א סי' תרל"ג ס"ד דאסור למעט ביו"ט ובספר נדפס מחדש ושמו חיי אדם כתוב שלא ראה דברי התוס' בשבת דף מ"ד וב"ב דף כ' דמבטל הו"ל כבונה בשבת וע"ז הביא בשם חכם אחד שכ' דהמג"א מיירי שממעט ביו"ט בלא ביטול ובתוס' מיירי שממעט וגם מבטל ע"ש. הנה דברי המג"א ע"כ בביטל מיירי דאל"כ ממעט בלבד מותר ביו"ט ואף לכתחל' ואף בשבת שרי והוא ש"ס ערוך בעירובין דף ק"ד שאני תבן דלא מבטל לי' וע"ש ברש"י דכל דלא מבטל לה שרי וכ"ה בהדי' בש"ע סי' שי"ג סי' ע"ש במג"א ס"ק י"ז ולזה רמז המג"א כאן ע' סי' שי"ג א"כ ע"כ המג"א בביטל מיירי. ובגוף קושית הרב המחבר הנ"ל לפענ"ד אין התחל' דשאני התם דשם פקקו את הטפיח ופקיק' בלחוד הוה בנין ורק דמוסיף על הבנין שרי לכך כל שמבטל לה ואין עתיד לפנותו הו"ל בונה ממש וחייב אבל כאן בתבן דכ"ז שלא בטלו אינו בונה כלל ולא משום משוה גומות דהרי יכול לבנותו ולא בנה כלל רק שבבטולו הו"ל כבונה דכל שמבטלו מחשב לה כאילו קבע אותו שם א"כ בזה אינו רק איסור דרבנן כי מבטל כלי מהיכנו ע"ש דף מ"ג ברש"י ובתוס' ד"ה דקא ושפיר כ' המג"א דאסור למעטו ביו"ט אבל אין בו חיוב חטאת. ובזה נ"ל מ"ש הפרמ"ג הלכות סוכה דמותר לבטל ביו"ט שהרי אין בו מעש' כלל אפי' מעשה זוטא כגון דיבור דהא בביטול בלב סגי והמחבר הנ"ל כ' שלא ראה התוס' שכתבו דמחויב חטאת במבטל ולפמ"ש א"ש דכאן לא חשיב בנין כלל בלי הביטול דמה עשה בזה משא"כ התם בפקיק' שלו בנה וכל שבטלו הו"ל בונה מ"מ וז"ב לדעתי. ובזה נ"ל שאפי' ביטל בפה ממש הי' מותר דכיון שיכול לבטל בלב אף שביטל בפה לא אכפת לן וכעין דאמרו בשבת דף קמ"ב הוא דאמר כרשב"א ע"ש ובלאו הכי לפמ"ש התוס' בשבת דף צ"ה ד"ה והרוד' דבנין ביו"ט אינו רק איסור דרבנן כ"ש אפשר מעיו"ט א"כ בכה"ג שלא הי' אפשר מעיו"ט ודאי שרי כיון שאינו בונה רק במחשב' בעלמ' לא במעש' משא"כ בפקיק' שעוש' מעשה דהו"ל כתוקע בעץ דחייב כמ"ש הרמב"ם פ"י משבת. והנה נסתפקתי לפמ"ש המג"א דאסור למעט ביו"ט ואם עבר ומיעטו מה דינו. ולכאור' י"ל דהו"ל מצוה הבאה בעביר' ולא יצא. הן אמת דבסי' תרמ"ו מבואר דאם עבר ומיעטו כשר ובאמת שהמרדכי הרגיש בזה והקש' דלמה לא יהי' מצוה הבאה בעביר' אבל באמת כבר כתבו האחרונים דדוק' אם בשעת עשיית המצוה הו"ל עביר' זה מקרי מצוה הבאה בעביר' אבל כל שבשעת עשיית המצו' ליכא סרך עביר' לא הוי מצוה הבאה בעביר' ועיין בשער המלך הלכות לולב ולפ"ז כאן דבלא המצו' לא חשוב תיקון כלל שהרי אדרב' ממעטו שלא יהי' דירת קבע רק דירת ארעי והו"ל כסותר ורק דע"י תיקון המצוה שצריך שיהי' פחות מכ' עי"ז חשוב בונה א"כ התיקון בא בעת עשיית המצו' והו"ל מצו' הבאה בעביר' מיהו לפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דתיקון מצוה ל"מ תיקון אפשר של"ח תיקון כלל ומותר למעט ביו"ט. ובדרך הפלפול אמרתי ליישב דברי רש"י בסוכה שפירש דביטלו לשבע' והטור פי' דבטלו היינו לשמונ' והקש' הב"ח דאמאי לא פירש רש"י לשמונ' ימים דהרי סוכה כל שמונה בח"ל ולפמ"ש י"ל דרש"י ס"ל דאסור למעט ביום טוב והו"ל מהב"ב וא"כ כל שבעה דהוי מה"ת צריך לבטל מעיו"ט דאל"כ הו"ל מצוה הבאה בעבירה אבל ליום שמיני הו"ל רק מצוה דרבנן דס"ל לרש"י דא"צ לבטל מעיו"ט דיכול לבטל ביו"ט עצמו דבמצו' דרבנן ס"ל לרש"י לשיטת הפוסקים דבדרבנן לא אכפת לן במצוה הבאה בעבירה לכך פירש ביטלו לשבעה ודו"ק:

ובגוף הענין שכתבו התוס' בב"ב דף כ' דאם הי' מבטלו שם בשבת הו"ל בונה באמת שלכאור' צדקו דברי הר"ר מנוח שכ' דמותר לבטל ביו"ט דאינו רק במחשב' בעלמ' ובודאי אינו אסור וכ"כ למעלה בזה. וכעת נראה ראיה ברורה דהנה שיטת רש"י דתשביתו בלב הוה הפקר ותמהו עליו דהפקר צריך שיהיה עכ"פ באחד אבל בלב ודאי לא מועיל וגם איך מקיים מצות תשביתו וכתב בשו"ת מהרי"ק סי' קמ"ב דכוונת רש"י דמבטלו ומחשבו כעפר הארץ וכמו תבן ומיעטו דחשוב מיעוט לענין סוכה ע"ש והיא מרגליות טובה ולפ"ז יקשה על ר"ע דאמר אינו צריך הרי הוא אומר וביום הראשון תשביתו וכתיב כל מלאכה לא יעשה ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה ורבא דייק מזה דש"מ דאין ביעור חמץ אלא שריפה וקשה אף אם ביעור חמץ בשאר דבר הא כתיב תשביתו והיינו ביטול ומחשבו כעפר הארץ והרי מה שבטלו חשוב כבונה ויש לדחות דעכ"פ היה יכול להשביתו ע"י שיאכילנו לכלבים או ישליכנו לים כמ"ש רש"י ד"ה אין ביעור חמץ וכו' וגם זה לא חשוב כבונה דדוקא בפוקק וסותר זה ענין בנין אבל מה שמחשבו לעפר הארץ זה לא מקרי בונה. אבל באמת הדבר א"צ ראיה דפשיטא דכל שאינו עושה שום ענין בנין רק בדיבור בעלמא ולר"ש בהרהור דלא מקרי בנין. אמנם נראה דמ"ש התוס' דהוה בונה בשבת הוא כיון דצריך שיבטלו ובלא"ה לא היה חוצץ א"כ מגו דחשוב בנין לענין מניעת הטומאה חשוב בנין לשבת וכעין דאמרו מגו דהוה דופן לסוכה וכ"כ בהגהת מרדכי פ"ק דחולין לענין קשר דמגו דחשוב קשר לענין תפילין חשוב קשר לשבת ע"ש וה"ה בזה חשוב בנין דהרי צריך הך בנין לענין מניעת הטומא' ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הר"י הלוי שכתב לדקדק מלשון רש"י והר"ן דדוקא קודם שימות המת היה מותר לתקן לפקוק בטפיח אבל אחר מות המת אסור דהו"ל מתקן והמג"א תמה בזה דמה שמונע הטומאה אינו מתקן וע"ש בסי' שי"ג ס"ק א' שהאריך בזה ולפמ"ש א"ש דכל דהוה תיקון לענין טומאה הוה תיקון גם לענין שבת ולכך דוקא קודם שימות המת דלא תיקן עדיין. איברא דלפ"ז גם לענין בנין כל דבנו קודם שימות המת לא מקרי בנין דעדיין לא הוה תיקון. אמנם נראה דלענין בנין כיון דיודע שאח"כ יצטרך לבנין זה א"כ לא גרע מסותר ע"מ לבנות במקומו דחייב כמבואר בשבת דף ל"א אבל לענין מתקן דהוא משום מכה בפטיש דהוא גמר מלאכה כל שאינו מתקן כעת הרי לא גמר המלאכה ופטור ואח"כ ממילא נגמר ולא מקרי מתקן משא"כ בבונה שעכ"פ אח"כ הוה בנין ולא גרע מאילו סותר כעת ע"מ לבנות במקומו ודו"ק היטב. איברא דלפ"ז צ"ב מה שתירצו התוס' דהיכא דסותם כל החלון לא בעי ביטול וכתבו וכן הא דפקקו המאור התם ודאי לא בעי ביטול בכ"ח כצ"ל (ובקצת דפוסי ש"ס כתוב התם ודאי בעי ביטול והוא ט"ס) ועכ"פ קשה כיון דסגי בסתימה ופקיקה לבד ול"צ ביטול שוב הוה זאת כבונה דהא הביטול בעצמותו לא חשוב בונה רק מה שחשוב בנין לענין הטומא' א"כ גם בלא ביטול חשיב סתימה. אך נראה כיון דבאמת לא מת המת עדיין כמ"ש רש"י והר"ן שם וא"כ באמת ל"צ כעת לזה רק דהוה כסותר ע"מ לבנות וא"כ זה כשרוצה להבנין והסתימה חייב בסותר ע"מ לבנות אבל כל שממילא נסתם ולא היה מקום לטומאה לחול שוב לא מקרי סותר ע"מ לבנות. ויתכן יותר דבאמת כבר כתבתי דל"ח בונה דהא הוא עושה בטרם מיתת המת. אך נראה כיון דביטול לא מועיל רק שיבטלו עולמית או עכ"פ כל שבעה ועכ"פ כל אותו היום וא"כ אף שעשה קודם מות המת כיון דהביטול צריך להיות כל היום ואם היה חוזר אח"כ מביטולו לא מקרי ביטול א"כ שוב הוה כבונה כל היום אבל אם אינו צריך ביטול רק במה שפוקק וסותם האור סגי שוב היה הפקיקה קודם מיתת המת ולא מקרי בונה וזה נכון מאד לפענ"ד:

והנה דרך אגב אמרתי לבאר דברי התוס' שם שכתבו אבל היכא דסותם כל החלון כי הכא דקתני חוצצין דמשמע לגמרי ותמה המהרש"א דבר"ש באהלות משמע בהדיא דכאן אינו סותם לגמרי דהא איכא מקום קובה וחביתו וכתב המהרש"א דלא ס"ל לתוס' כשיטת הר"ש וע"ז הקשה דאכתי קשה לשיטת התוס' דסותם הכל א"כ למה להו ביטול וכתבו דיש לחלק דבאוכלין בעי ביטול ע"ש. ואני תמה על עצמו דדברי מאיר עינינו המהרש"א זקני ז"ל תמוהים מאד דבאמת מלבד דהחילוק שבין אוכלין לכלים לא נזכר בתוס' אף גם דגוף דברי התוס' תמוהים לפי הבנתו דהא ודאי דדברי הר"ש נכונים דהא יש מקום קופה וחבית. אבל באמת כל הדברים נכונים דבאמת צ"ב דמה בכך דיש מקום על הקופה וחביות הא הם גופא אינם מקבלים טומאה וחוצצין אבל דברי הר"ש נכונים דהוא קאי לפי המסקנ' דמסיק בכלי מתכות וא"כ הו"ל דבר המקבל טומאה ולא חוצץ בפני הטומא' ושוב שפיר מפסיק הקופה וחביות וע' תוס' שם ד"ה ות"ל אבל לפי הס"ד שם דפריך היא גופא תיחוץ והיינו משום דבכ"ח אינו מטמא מגבו א"כ שפיר כתבו התוס' דסותם כלו ובאמת חזרו בהם התוס' ממ"ש בתחל' בשם ר"י בר"י דמיירי במבטלו רק דכ"ח לא בעי ביטול כלל וז"ב כשמש ומ"ש התוס' דהכא סותם כלי היינו דבאמת כיון דמבטלו שם אף דל"ב ככלי מתכת כל דמקבל טומא' עכ"פ סותם כלו מקפיד הא מבטל לה ורק בכ"ח שכתבו התוס' גם דל"צ ביטול שם בודאי סותם כלו דהא ל"צ ביטול כלל ודו"ק:

שוב עיינתי בדברי הר"ש והן בפ"ו מאהלות משנה ב' ושם מבואר כל הדברים שבתחל' כ' דבעי ביטול לפי שהחביות והקופ' אינו סותם והיינו משום דמיירי בכלי מתכות ואח"כ כ' בפירוש דבכ"ח חוצץ וסותם דחביות סותמת כל החלון ואף דלא מבטל חוצץ. ונוראו' נפלאתי לדברי המהרש"א יהיו דברי הר"ש סותרים זה את זה באותו דיבור אבל לפמ"ש דברי הר"ש נכונים ודברי התוס' עולים בקנה אחד עם דברי הר"ש וז"ב כשמש. וראיתי בשו"ת בית יעקב סי' צ"ג שתמה על דברת הכ"מ פט"ו מטומאת מת ה"ב שכ' על דברי הראב"ד שהן הן דברי התוס' דב"ב והרמב"ם חולק ע"ז וע"ז כ' דלפי דברת המהרש"א גם הרמב"ם מצי סבר כתוס' ורק שמחלק בין אוכלים לכלים ע"ש ולפמ"ש גם התוס' לא חילקו כן וא"צ לחלק בזה ודברי הכ"מ נכונים. גם מ"ש שם הבית יעקב להקשו' על הרמב"ם שכ' מיעוט בפחו' מכזית וכן פחות מכביצ' אוכלין שאינן מוכשרין והקש' הא אף במוכשרין נמי כמ"ש התוס' שם בסוגי'. והנה הרגשתי תיכף דהרמב"ם לשיטתו דס"ל דפחו' מכביצ' ג"כ מטמא ומצאתי במלמ"ל שכ' כן בהדי' ודברי הרמב"ם נכונים ודו"ק:

והנה בהא דאמרו סוף שבת דהלקטי קטנה היתה ואח"כ מדדו לדעת אם יש בגיגית פותח טפח והדבר יפלא כל דכבר פקקו בטפיח לאיזה צורך מדדו אח"כ וברע"ב בשבת שם הרגיש בזה וכ' שאח"כ הוצרכו לפתוח החלון ולטול אותו הטפיח הפקוק בחלון ע"ש ובאמת זה דחוק בפרט לפי מה שרצה הריב"ש לפרש דמיירי בבטלו החביו' והגרוגרו' שם דלכך בס"ז דהי' כ"ח היו חוצץ וא"כ איך שייך דהי' חוזר ולוקחו אבל ז"א דע"כ לא כ' הרמב"ם רק אותו כלי דהיינו חביות וקופה אבל הטפיח ע"כ לא מיירי בבטלו דהו"ל כבונה וכמו שמסקי התוס' בהדי' דזה ע"כ בלא בטלו דאל"כ מקרי בונה ובאמת שהיו יכולים להוכיח דמיירי בלא בטלו דהרי אח"כ היו צריכין לאותו חלון ונטלו הטפיח דהרי מדדו הגיגי' לדעת אם יש שם פותח טפח:

אמנם בגוף הדבר שמדדו הגיגי' לפענ"ד נרא' דבר חדש דהנה בהא דכ' רבינו הרמב"ם ז"ל בפט"ו מט"מ ה"ג דמיעט את הטפיח בפחו' מכזית וכו' הרי אלו חוצצין לפי שכל אלו טהורין ואינן חשובים אצלו לפיכך אין דעתו לפנותן וכ' הראב"ד ע"ז אומר אני דלחלון שהוא ארבע' על ארבע אם בא למעטו צריך שיבטל בו אותו המיעוט אבל לחור של טפח אם בא למעט ואפי' אינו מבטל אותו המיעוט ובכ"מ כ' בשם הר"י קורקוס שלא מצא בשום מקום זכר לחלוקו של הראב"ד ועשו"ת בית יעקב שם דכ' שהוא דעה נדחית ולפענ"ד נרא' דמקור מקומו של הראב"ד יצא לו מהך דפקקו את המאור בטפיח וק"ל להראב"ד ז"ל דאם לא בטלו למה יועיל וא"ל דבטלו דא"כ הוה בונה וע"כ דכ"ח כל שסומך כלו לא בעי ביטול וכמ"ש התוס' בב"ב וכ"כ הראב"ד בהשג' שלפניו דכל שסתמו לגמרי אף שדעתו לפנותו ולכך הוצרכו למדוד אם יש בגיגית פותח טפח היינו דכיון שהחור לא הי' רק בפותח טפח סגי באם מיעטו אף שאינו מבטלו שם כנלפענ"ד ואף שלפ"ז הי' צריך למוד אם אין בו ארבע' על ארבע' מ"מ הא כל שמדדו היו מודדין ג"כ לדעת אם יש שם פותח טפי ג"כ דאולי אין בו נטמ' כל הבתים כמ"ש רש"י וע' בתוס' שם מה שפירש הר"ח ובמהרש"א שם ודו"ק:

והנה התוס' בב"ב שם ד"ה רואין כתבו דאין לפרש דלכך בעי שיעמדו אף שינטלו החביות וקופה משום דסופו ליטול וכו'. ולכאורה יקשה לפי מה שפירש רמב"ם דהי' מבטל החבית והקופה א"כ שוב יקשה דא"א לפרש כלל דמש"ה בעי שיעמדו דהא באמת בטל שם החביות אבל באמת התוס' חזרו בהו וכתבו דבכ"ח אף דלא ביטל סגי כל שסותם כלו וא"כ לא הי' קושיא משם ולכך הוכיחו דע"כ א"א לפרש כן וע"ז כתבו דמשום דאל"ה הוה סתימת ארעי ואח"כ רצו לפרש משום דבעי שיעמוד בדבר שאינו מקבל טומאה ודחו זאת דאף במפתח שאינו מקבל טומאה פליגו כן הוא פירוש התוס' וכן נראה מהפסקי תוס' שהבינו כן שהרי כתבו דבר החוצץ צריך שיעמוד בפ"ע ולא בכלי. והנה מזה מבואר כהבנת הט"ז בסי' שע"א דכל כלי אינו חוצץ וכ"כ הנודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' צ"ד ע"ש והנה ראיתי שהקשה שם דאם נימא דשום כלי אף שאינו מקבל טומאה אינו חוצץ כמ"ש הראב"ד בפי"ג מט"מ ה"ד בהבנת לשון הרמב"ם שם א"כ קשה בהא דאמרו בב"ב שם היא גופה תיחוץ והיאך תחוץ והא הוה כלי וע"כ דעיקר הטעם הוא בשביל שאינו מבטלו שם וכמ"ש הכ"מ וא"כ שם בב"ב מיירי במבטלו שם וכמ"ש התוס' ע"ש ואני תמה דתפס דברי הרמב"ם והתוס' אח"כ חזרו בהם ופירשו דכ"ח לא בעי ביטול כל שסותם ואם נימא דהרמב"ם לא ס"ל כן כמ"ש הכ"מ פט"ו מט"מ והבאתי דברי הכ"מ למעלה שלא ס"ל כחילוקו של התוס' אכתי יקשה מהך דפקקו בטפיח ושם ע"כ מיירי בלא בטלו דאל"כ הוה כבונה וכמ"ש. ובאמת שלפמ"ש למעלה דל"ש בונה א"ש אבל כ"ז דוחק וגם עכ"פ יקשה להתוס' בעצמם דהא גם הם ס"ל דכל שאינו אהל אין חוצץ ולפענ"ד היה נראה להיפך דלענין חציצה שבין בית לבית בחור או בחלון מה שאינו כלי כגון כלי אבנים וכלי גללים שמה שאינם מטמאים הוא מפני שאינם חשובים כלי וא"כ ס"ל דגם מחיצה לא מקרי דאינם ענין שיהיה נופל בו שם חציצה ומכ"ש כלי המקבל טומאה דודאי אינו חוצץ אבל עד"מ כלי שבאמת הוא כלי רק שאינו מטמא כעת עד"מ כ"ח דמגבו אינו מטמא זה שפיר חוצץ דבאמת שם כלי עליו שתחוץ ואף שאינו מקבל טומאה מ"מ חוצץ דבאמת כלי הוא רק שכן גזרה חכמת התורה שלא יקבל טומאה מגבו. ובזה נראה דגם כלי העץ העשוי לנחת דאף דלא מקבל טומאה מ"מ שם כלי הוא וחוצץ. ובזה נראה לפענ"ד לכוין דברי התוס' שכתבו בב"ב שם דכלי עץ נמי שאינו מקבל טומאה לא בעי ביטול והדבר תמוה דמה גריעותא דכלי עץ מכ"ח ועיין נוב"י שם מ"ש בזה. ולפמ"ש א"ש דהא כיון דבטל מתורת כלי לא תחוץ לזה אמר דבאמת כלי עץ הוא רק שאינו מקבל טומאה ועיין ברמב"ם פי"ג ה"ג דבאמת חשוב בכלל מביאין וחוצצין כלי עץ הבא במדה וכן כלי אבנים כלי גללים הבא במדה ומ"ש שהרי אח"כ בה"ד כתב שהרי היא בכלל כלי אבנים משמע דכלי אבנים אינן חוצצין היינו באין באים במדה ועכ"פ דברי התוס' יש לפרש כן. ובזה מיושב מה שתמה הנוב"י דלמה נכרי ממעט והא האדם חשב הרמב"ם שם במה שמביא ולא חוצץ וכל שאינו נעשה אדם אינו חוצץ ולפמ"ש א"ש דנכרי כל שאינו מקבל טומאה פשיטא דמקרי חציצה משא"כ אדם מישראל דיכול לקבל טומאה אינו חוצץ משא"כ נכרי וז"פ ומ"ש הנוב"י עוד שם דהוה ככלי צ"פ כבר כתבתי בחידושי לטור וש"ע יו"ד סי' שע"א בזה ואכ"מ. וראיתי בפנים מאירות ח"ב סי' צ"ג שדחה כל דברי הט"ז דלכל הפירושים שבתוס' ב"ב ד"ה רואין זה דוקא כשאינו מחובר לקרקע אבל כל שמחוברים לקרקע ודאי אינם טמאים דבטל לגבי דלת ע"ש ובזה אפשר דדבריו נכונים ע"ש אבל דברי הש"ך בנקה"כ לפענ"ד אינם נכונים לסתור דבריו ועיין בספר תורת חיים בב"ב שם ודו"ק. ובאמת דלפענ"ד יש לדון גם ע"ז שכתב הפ"מ דחלון חשוב כמחובר לקרקע לפענ"ד ל"ד דאף דהעשוי להיות עם הקרקע אינו מקבל טומאה היינו דוקא מנעול של דלת שעתיד להיות עם הקרקע אבל כאן החלונות ניהו דהם בבית והוה כמחובר אבל אינו עשוי להיות עם הקרקע דלא בטל לקרקע והרי בית גופא נסתפקו אם חשוב כמו קרקע וע' בש"ך סי' צ"ה ובמג"א סי' תרל"ז מכ"ש בחלונות שיכולין להוציאם משם ומה שדימה למ"ש המ"א סי' ש"ח ס"ק ט' וסי' שי"ג ס"ה דאסור ליקח הקוואטירין לפענ"ד אין ראיה דעכ"פ תלוש ולבסוף חברו מקרי דמחובר וקבוע והוה כבנין קבוע אבל לא שיקר' בשביל זה דבר העשוי להיות עם הקרקע וע' ב"ב דף ס"ו לענין צינור ובתשו' הארכתי בענין העשוי להיות עם הקרקע ודו"ק:

ובגוף דברי הרמב"ם שכ' לחלק בין חלון של ארבע' לחור לפענ"ד נרא' כיון דהתוס' כתבו בד"ה רקיק דכל שעשוי לתשמיש שיעורו בפותח טפח א"צ שימעטו רק משהו דכל שפחות מטפח אינו מביא טומא' וא"כ בחור טפח שאינו עשוי לאורה א"כ כל דסגי בטפח שוב כל שמיעטו א"צ לבטלו דכל הטעם דביטול הוא שיהי' קבוע ואל"ה לא נקבע א"כ זה במקום שבעינן שיסתם כלו אבל כאן עכ"פ מיעוט מקרי וכל שאינו טפח אינו מביא הטומא' וא"כ עכ"פ אז לא הי' בו שיעור טפח וז"ב כשמש. ומ"ש למעל' ליישב הא דמדדו את הגיגית הוא כדי שימעט מטפח ולכך ל"צ ביטול. הנה זה טעות בידי דהא שם פקקו המאור ומאור שיעורו במלא מקדח וגם שם מדדו הגיגית לראות אם יש בסדק טפח ולא הכיסוי של המאור:

אמנם בגוף קושית התוס' שהקשו דאם לא בטלו ל"מ ואינו חוצץ. הנה לפענ"ד הי' נרא' די"ל דשם מיירי שהי' מאור שם ובמאור שיעורו מלא מקדח וסתמו שלא יהי' מאור רק לתשמיש דשיעורו בפותח טפח ואז לא בעי שיבטל כמ"ש הראב"ד ואף אם יצטרך ביטול נרא' לפענ"ד דלא הוה כבונה דהא כל שנשאר עוד חלל שיהי' ראוי לתשמיש ורק שסתמו להמאור זה לא מקרי רק מוסיף על הבנין ושרי ובפרט שאינו בנין קבוע כנלפענ"ד וראיתי להרמב"ם בפירוש המשנ' שפירש דאותו מאור הי' של זכוכית ע"ש ובזה נפשט דינו של הנודע ביהודה מהד"ק חיו"ד סי' צ"ה ע"ש ומהתימה שלא זכרו. והנה מה שמדדו הגיגית צ"ל דהיו מסופקים אם אינו שיעור טפח וחסר הרבה דאם לא היו רק כטפח מצומצם שוב היו שני צדדים להתיר דלמא יותר מטפח או טפח ורק פחות מטפח טמא לפירש"י ודו"ק היטב ד' יאיר עינינו במאור תורתו כי אוכל ללמוד ברחב'. שוב ראיתי דבמ"ש ליישב קושית המהרש"א אפשר דדברי המהרש"א נכונים דעיקר כוונת המהרש"א על מ"ש התוס' דהיכ' דסותם כל החלון כי הכא דקתני חוצצין דמשמע לגמרי וע"ז קשיא ליה דהא למה דמוקי בכלי מתכות א"כ אין לשון חוצצין משמע לגמרי דהא איכא מקום קופה וחביות ומ"ש למעל' דכל דסותם כל החלון אף דלא מועיל ביטול אפשר דסותם וחוצץ אכתי קשה לפענ"ד דהא קתני אם יכול לעמוד בפ"ע חוצצין וא"כ עכ"פ ישתייר מקום הקופה וחביות פנוי ואיך יחוץ הא אינו סותם לגמרי. ואולי יש לומר כיון דכעת יש סתימה דחביות וקופה ניהו דנטמ' ולא חייצי מ"מ כל שסותם כעת אף שאח"כ ינטל הקופה והחביו' מ"מ כעת סותם לגמרי. ואחר שכתבתי כ"ז מצאתי בספר ת"ח שכ' בדף כ' בד"ה מיתיבי וכפי הנרא' קאי למעל' ויש ט"ס בדבריו והמעיין יראה וסיים שם דמה דנקט חוצצין לאו דוקא והבי' דברי הר"ש הנ"ל ואח"כ כ' כיון דע"י הקופה והחביות נסתם הכל נקט הך לישנ' דחוצצין אף דקופה וחביות גופא לא מהניא כיון דמקבל טומא' ע"ש הנה הרגיש בכל מ"ש ושמחתי ודו"ק:

ובזה נרא' לפענ"ד להבין סברת הראב"ד שכ' בפ"ג מכלים ה"א על דברת הרמב"ם שם דכלי העץ העשוי לנחת אפי' אינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומא' וע"ז כ' הראב"ד וז"ל דבר זה א"י מנין הוציאו אלא משלחן ומנור' שהקשו עליהם הא כלי עץ העשוי לנחת הוא ואעפ"י שאינו מקבל מ"ם סאה בלח ואינו מחוור דהתם איסור' נמי איכא בטלטול ותמה הכ"מ דאינו יודע מה איסור יש בטלטול גם אף אם הי' אסור מ"מ כי ממעטינן משק כלי העשוי לנחת משום דאין דרכו לטלטל אף שאין איסור בדבר ומעטינן דומיא דמחזיק מ"ם סאה בלח דממעטינן אף שאין איסור בדבר ע"ש. ובאמת שהיא תימה גדול' והנני יוסיף לתמוה דמנין לו זאת הסבר' להראב"ד דהא סתמ' אמרו דהוה כלי עץ העשוי לנחת וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומא' וא"כ הרי אדרב' הש"ס חידש דזה מקרי כלי העשוי לנחת אבל כלי עץ עשוי לנחת אינו מקבל טומא' זה דבר הידוע וא"כ מנין לו לראב"ד לומר דדוק' בשלחן דא"כ הי' לו לומר שאני שלחן דהוה כלי עץ העשוי לנחת ע"כ נלפענ"ד דהראב"ד מפרש דהא דאמרו דכלי עץ העשוי לנחת אינו מטמ' ודאי טעמ' בעי דניהי דל"ד לשק מ"מ למה לא יטמא ודוחק לומר דגזה"כ הוא וע"כ פירש הראב"ד דהטעם הוא כיון דעשוי לנחת הו"ל כמבטל ליה התם והו"ל חציצה בפני הטומא' וכמו דחוצץ בפני הטומא' כך אינו מקבל טומא' דמתבטל התם ואין שם כלי עליו ולכך לא מטמ'. ומעתה ז"ש הראב"ד דדוק' בדבר העשוי לנחת שאסור לטלטלו ודאי מבטיל לי' התם אבל כל שמותר לטלטלו שם כלי עליו ומקבל טומא' אף דעשוי לנחת. ובזה נרא' לפענ"ד דבר חדש דגם הראב"ד מודה דאף בכל הכלים שמותר לטלטלן כל דהוא באופן שחוצץ בפני הטומא כגון שבטלוהו שם ובאופן המבואר בב"ב דף כ' בזה אינו מקבל טומא' דכל שחוצץ מפני שבטלו שם א"כ מקרי כלי עץ העשוי לנחת ושוב אינו מקבל טומאה דהא מבטלו שם כנלפענ"ד ברור. ובזה ניחא הא דאמרו סתמא דכלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומא' והיינו באופן שחוצץ בטומא' וע' יומא דף כ"א דהגירס' שם וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומא' וחוצץ בפני הטומא' ואף דבחגיג' שם ל"ג וחוצץ בפני הטומא' וכ"ה במנחות כ"ט ובדף צ"ו ע"ש שינוי גירסות הרבה עכ"פ זה ברור דלא מקרי עשוי לנחת רק על אחת משתי פנים אלה או דאסור לטלטלו או דבטלו התם באופן דחוצץ זה מקרי עשוי לנחת. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דהקש' בטורי אבן בחגיג' שם על הראב"ד מהא דאמרו במגיל' דף כ"ז דאמר רבא דלו תבותא אותבוה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת ואינו מקבל טומא' וחוצץ בפני הטומא' וא"ל זימנין דמטלטלי ליה אלמא אע"ג דמותר לטלטלו כל שלא הי' מטלטלו הי' חוצץ והיא תימה רבה ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב הא דאמר דלו תיבות' והא לא בטלוהו שם וכבר הרגישו בזה התוס' בב"ב דף כ' ד"ה הוא והוכיחו מזה דכלי עץ העשוי לנחת א"צ ביטול ע"ש אבל לפענ"ד נראה דהראב"ד מפרש דבאמת בטלוה שם ומה שהקשו התוס' דאסור לבטלו שם דכיון דסתמו מעלין בקדש ולא מורידין לפענ"ד נרא' דזה שעושין תיקון שיוכלו הכהנים להתפלל שם אין לך דבר קדושה יותר מזה והרי ר"א שחרר עבדו כדי להתפלל בעשר' והו"ל עשה דרבים וא"כ שפיר הי' מועיל הביטול כל דבטלו וידעתי שזה דוחק אבל מה אעשה כי הציקתני דברי הראב"ד שלא יהיו תמוהים כ"כ:

אמנם משמיא אנהירנהו לעינא ולפענ"ד דברי הראב"ד נכונים מאד דהנה מצאתי ברמב"ם פ' וא"ו מטומאת המת ה"ב שכ' וכן כלי העץ העשוי לנחת כגון התיבה והמגדל והכוורת שהן מחזיקין ארבעים סאה בלח ויהי' להם שוליים אינן מקבלין טומא' לא מד"ת ולא מד"ס ואלו הן הנקראין כלי עץ הבאין במדה. הנה רבינו בעצמו כ' כאן דכלי עץ העשוי לנחת נקראים דוקא כלים הבאים במדה משום דאינו מטלטל מלא שמתייר' שלא תשבר ולא הזכיר כלל מאותן כלים העשויים לנחת אף שאינם מחזיקים כ"כ ועכ"מ שם דכתב מקורו מהך דחגיגה הנ"ל דבעינן דומיא דשק. אמנם בהלכות כלים פ"ג הנ"ל הוסיף רבינו דכל כלי העץ העשוי לנחת אף שאינו מקבל אלא דבר מועט אינו מקבל טומא' וכל כלי עץ העשוי להטלטל אף שמחזיק מאה כור מקבל טומא' כיון שאינו עשוי לנחת ורק בכלי העשוי סתם הוא דיש חילוק אם יש לו שוליים מסתמ' אינו עשוי להתטלטל רק לנחת ואינו מקבל טומא' ואל זה רמז רבינו בפ"ו מט"מ במ"ש ויהיו להם שוליים דהיינו שבזה אינו מקבל טומא' דהו"ל כעשוי לנחת אבל כלי העשוי לנחת בפירוש לא הזכיר שם רבינו דזה פשוט לו לרבינו דאינו מקבל טומאה. ומעתה בא וראה דקדוק דברי הראב"ד שציין על מ"ש כל כלי העץ העשוי לנחת אפי' וכו' והיינו דק"ל מנ"ל לרבינו דבר זה דכלי העץ העשוי לנחת דהיינו שאינו בא במדה נמי מקרי כלי העשוי לנחת וע"ז כתב הראב"ד דבאמת כלי העץ עשוי לנחת היינו שמחזיק מ"ם סאה ועשוי לו שוליים דהוא מסתמ' עשוי לנחת אבל אם אין לו שוליים מנ"ל דמועיל עשוי לנחת וע"ז כתב דע"כ יצא לו מהך דאמרו בשלחן ומנורה דהו"ל כלי עץ העשוי לנחת וע"ז אמר דש"ה שאסור לטלטלו בודאי מקרי עשוי לנחת משא"כ בזה. ובאמת שדברי הראב"ד ברורים דבאמת צ"ב הא השלחן לא החזיק מ"ם סאה בלח שהם כוריים ביבש והי' נוח להתגלגל שהרי הגביהו אותו מעל הקרקע ומראין לעולי רגלים וא"כ מהיכן פשוט לו לש"ס דאינו מטמ' וע"כ כדברי הראב"ד דבשביל איסורו שאסור לטלטל להס"ד דאינו עשוי להטלטל בשביל דכתיב תמיד וא"כ שוב הוה ככלי העץ העשוי לנחת ומעת' שם בתיבות' מיירי להראב"ד באופן דהחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש שפיר הוה כלי עץ הבא במדה דא"צ כלל שיהי' עשוי לנחת בפירוש רק דכל בסתם הוה חזקתו שאינו עשוי לטלטל כמ"ש הרמב"ם ודברי הראב"ד מזוקקים וגם התוס' בב"ב שכתבו דכלי העץ העשוי לנחת אינו מקבל טומא' אף בלא ביטול וחוצץ ע"כ מיירי בכה"ג וע"ז אמרו זימנא דמטלטלי ליה והיינו אף שהוא כבד כל דמטלטלי לי' לפעמים אף שמחזיק מ' סאה מקרי כלי העשוי לטלטל כמ"ש הרמב"ם ובאמת שדברי רבינו לכאור' לא נתבארו וכפי הנרא' שסמך על מ"ש בפט"ו דכלים שהביא הראב"ד והכ"מ שם שאינן עשויין להטלטל משמע לי' לרבינו דמשום שהן עשויין לטלטל מלאים אף שהם מחזיקים מ"ם סאה טמאים והראב"ד באמת השיג גם ע"ז בהשגה הלז ואמר דדוק' אם עשויין לטלטל בודאי אבל פעמים כן ופעמים כן אין הולכין אחר חזקה ולפ"ז השגת הראב"ד קשורה זה בזה דהוא משמע ליה דכלי העץ העשוי לנחת אינו רק במחזיק מ"ם סאה שעשוי לנחת בודאי דא"י להטלטל ולכך ק"ל משלחן ומנור' וע"ז חידש בשביל דאסור לטלטל ורבינו ס"ל דתלוי באם עשוי לנחת בפירוש או בעשוי לטלטל בפירוש ובסתם הולכין אחר החזק' דאם עשוי בשוליים חזקתו שאינו עשוי לטלטל וע"כ סתם וכ' דכל שעשוי לנחת דהיינו שידוע שעשוי לנחת אף בפחות ממ"ם סאה מקרי כלי עץ העשוי לנחת ולדברי הראב"ד צ"ל דמה דאמרו במגיל' והא זימנין דמטלטלי ליה היינו כיון שמניחין ס"ת עליו א"כ דרכה לטלטלה רק טעונה והוה כספינ' דמטמ' ודו"ק היטב כי ת"ל אנהרינהו לעיינין לבאר דברי הרמב"ם והראב"ד במילי דקשוט ומ"ש הראב"ד דגם מנורה היא בכלל עץ העשוי לנחת משום דאסור בטלטול וע"ז תמה הט"א דהא מנורה הי' של מתכות ובודאי טמא. באמת שזה תימה ופליאה גדול' אבל כדי שלא יהיו דבריו תמוהים נראה לפענ"ד דמשמע ליה להראב"ד דהש"ס מקשה גם לר"י בר"י דאמר במנחות דף כ"ח דשל עץ ג"כ כשר ובבית חשמונאי עשו של עץ וא"כ פריך הש"ס גם על מנורה דהוה כלי עץ העשוי לנחת וע"כ משום דאסור בטלטול וע"כ מדכתב על השגה שניה של הראב"ד דמשום אולי הוא כן אין להשיג על רבינו וגם על מ"ש הרמב"ם דאף שמחזיק מאה סאה טמא לא ציין הכ"מ מקורו. ובאמת שכ"ז נולד לו לרבינו מפט"ו דכלים דר"מ סובר דשאר כלים טמאים אף שמקבלין והיינו אף שהן יותר מארבעים סאה ואין בין דברי ר"מ לר"י אלא עריבת בעה"ב וביאר רבינו שם דזה דוקא כל שמחזיק ארבעים סאה רק שעשויה סתם ודו"ק היטב כי היא ענין נפלא לפענ"ד. שוב מצאתי בספר חזון נחום בפט"ו דכלים שכתב לבאר דברי הראב"ד דלכך אסור לטלטל השלחן משום דכתיב תמיד וגם פירש דס"ל להראב"ד דכלי עץ שעשוי לנחת לא מקרי רק שמחזיק מ"ם סאה ולכך ק"ל משלחן ע"ש ות"ל שכוונתי לדבריו וא"כ איפוא מיושב היטב קושיית הט"א:

והנה בהא דאמרו בב"ב ס"ת חזי למקרא בבלה והא בעי גניזה שם תהא גניזה קשיא לי טובא דהא רבא אמר במגלה דף כ"ג דס"ת צריך גניזה אצל ת"ח ובעי גניזה בכלי חרס וכן קיי"ל באו"ח סי' קנ"ד ס"ה וביו"ד סי' רפ"ב ס"י וא"כ היכא משכחת לה דתהי' שם גניזתה ואף אם נימא דת"ח אינו מעכב מ"מ עכ"פ בעי שתהי' בכ"ח כדיליף מקרא למען יעמדו ימים רבים וא"כ הרי כ"ח הלז צריך שיהי' מאוס ונקוב עד שלא יהי' ראוי אפי' להקיז בו דם כדי שלא תהיה דעתו לפנותו כמ"ש הרמב"ם פט"ו מט"מ ה"ד וא"כ מלבד שאין כבוד לס"ת שתהי' בכ"ח הלז וגם כל שהוא נקוב שוב יבלה הס"ת בתוכו ולא תעמוד ימים רבים וגם הא דעתו לפנותו דצריך לכתחל' שיגנז ס"ת אצל חכם וצע"ג לפענ"ד וע' בכנסת יחזקאל סי' ל"ז.

שוב אחר זמן רב בשנת תרי"ג ט' אלול למדתי בסוכה דף כ"ח ושם אמרו התם הוא דמבטל אבל הכא לא מבטל ומשם יש קצת ראיה למ"ש בשם הר"ר מנוח דמותר לבטל ביו"ט ע"ש ודו"ק וע' בב"י דו"ד סי' ר"א בדין מעיין שמקלח לתוך כלי שהבי' בשם המרדכי בשבועות בשם רבינו יואל דאם נמשך אמת המים דרך חריץ אל גיגית גדול' מחזקת יותר מארבעים סאה ע"ש שהאריך דאף שאינו מקבל טומא' מ"מ נעשה שאוב ומביא ראיה מדברי הירושלמי גבי ים של שלמה דהרי הים הי' גדול ע"ש ולדברי הראב"ד לכאור' אין מקום לזה ולפמ"ש א"ש ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף