שואל ומשיב/ה/כ

שואל ומשיב ‏ ה כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן כ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

אשר שאלת בהא דאמרו קידושין דף ס"ג ע"ב תניא כוותי' דרב אסי קדשתי את בתי וא"י למי קדשתיה וכו' ופירש"י קדשתי את בתי קטנה והערת דלמה פירש"י דוקא קטנה ולא נערה. הנה יפה הערת. והנני יוסיף דלמה לא פירש"י במשנה כן ולא בגוף פלוגתת רב ור"א והלא נודע כי דבריו מדוקדקים אין בהם שפת יתר. והנה בפשיטות הי' נ"ל דקשה לי' לרש"י בהא דאמר בברייתא אח"כ האשה שאמרה נתקדשתי וא"י למי ולמה שינה ולא אמר היא שאמרה נתקדשתי וכדאמר ר"א לעיל ומודי ר"א באומרת התקדשתי וכו' ומדנקט לשון האשה משמע דלא מיירי במה דאיירי לעיל וע"כ דקדק רש"י דמיירי לעיל בקטנה ורש"י לשיטתי' דפירש בקידושין דף מ"ג בפלוגתא דר"י ור"ל גבי נערה בקידושין דדוקא נערה אבל קטנה ודאי אביה ולא היא כמ"ש תוס' שם ד"ה תנן וא"כ לא מצי למתני בהיא שאמרה נתקדשתי דקטנה לא מצי לקבל כלל כסף הקידושין וגם בנערה לא מצי למנקט להכניס נפשו בפלוגתא וע"כ נקט האשה דכיון דלא מצי למנקט כרישא טפי נקיט היותר ברור כנלפענ"ד בפשיטות. איברא דלפ"ז יקשה הא אר"י א"ר אסור לאדם שיקדש בתו הקטנה עד שתגדיל ודעת הח"מ סי' ל"ז ס"ק י"ד דאם אמר לה צאי וקבלי קידושיך ליכא איסור רק מצוה להמתין עד שתגדיל. ולפי זה אם נימא כשיטת רש"י קודם חזרה דקטנה אין לה יד לקבל שוב לא משכחת לה קידושי קטנה דמסתמא לא יעבור על איסור דאסור לקדש עד שתגדיל והרי א"י רק לומר צאי וקבלי קידושיך ובאמת רש"י חזר בו וכן הסכימו התוס' דגם קטנה יכולה לקבל. אך לפ"ז צריך להבין כיון דהך ברייתא מיירי בקטנה וכמו שפירש"י ולפ"ז ע"כ בא"ל צאי וקבלי קידושיך וא"כ כל שהיא קבלה בעצמה א"כ ע"כ היא אומרת נתקדשתי וא"י למי ובזה ל"ש לומר דנאמן לכנוס כדאמרו שם דאשה תחפה עליו ותכחיש כל הבא לומר אני קדשתי ול"ש לומר דמרתת מפני האב דהא האב לא קדשה בעצמו רק היא קדשה וא"כ איך משכחת להאי דינא והיא קושיא נפלאה. וצ"ל דבאמת הברייתא לא אתיא כרב דאמר דאסור לאדם שיקדש וכמה ברייתות אתיין דלא כרב כמ"ש המרדכי פרק אעפ"י ועב"ש סי' ל"ז ס"ק י"א דמה"ט חולק על הח"מ דאין כאן רק מצוה לצאת דברי רב אבל לא קי"ל כן ול"ק. ובזה ממילא מיושב מה דלא הקשה הש"ס לרב מהת"כ דר"א כדפריך בכמה מקומות ולשנויי דרב תנא הוא ופליג ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ הברייתא דלא כרב דלרב אסור שיקדש ואולי לזה כוון רש"י דפירש דמיירי בקטנה כדי ליישב דלא תקשה על רב ודוק היטב:

והנה בהא דאמר ר"א וכן תני בברייתא דאשה שאמרה נתקדשתי ובא אחד ואמר אני קדשתיה אינו נאמן לכנוס מפני שמחפה עליו. לכאורה צ"ב דמה"ת לחשוד אותה שתחפה עליו ותכחיש כל הבא לומר אני קדשתיה ותהיה באיסור א"א כל ימיה. וצ"ל דאנן לא חשדינן במזיד רק כיון דא"י והוא בא ואמר שהוא קדשה כל שא"י בבירור שהוא לא קדשה תאמר אולי קדשני ולא תכחישו ואח"כ אף כשיבא האחר שקדשה באמת שוב עביד אינש לאחזוקי דיבורא. ובאמת שהקשו הקדמונים גם בהא דאמר רב דאינו נאמן לכנסה משום דאימר יצרו תקפו אבל נאמן ליתן גט דאאחו"ל והא הוא סבור שישאנה וא"כ נימא דעביד לאחזוקי דיבורא וכתב בשיטה אחת הובא בשעה"מ פ"ט מאישות שמיירי דבתחלת ביאתו אמר שקדשה ורוצה לפטרה בגט דא"כ לא רצה לשאנה ע"ש ולפ"ז עכ"פ באשה שאמרה נתקדשתי שפיר חיישינן דהיא תחזיק דיבורה אח"כ ולכך אינו נאמן לכנוס אבל באב ל"ח לזה דכיון דהאמינה תורה לאב כשנים ובעדים לדעת כמה פוסקים מהמנינן להו היכא דחוזרין ומגידין דל"ח בעדים דלאחזוקי דיבורייהו יאמרו שקר כנלפענ"ד. וביותר נראה דאף אם נימא דל"ח לאחזוקי דיבורא כלל מ"מ באשה כל שסבורה בשעת ביאתו שזה קדשה וקבלה על עצמה שוב אינה נאמנת אח"כ להפקיע שעבודא דבעל וכמ"ש הר"ן בטעם דמשנה אחרונה דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וה"ה כאן משא"כ באב. ועדיין קשה למה לא יהיה נאמן דניהו דהוא סומך שתחפה עליו הא היה צריך לקדש לפני עדים וא"כ העדים יכחישו אותו ויאמרו שלא הוא קדשה. וצ"ל כיון דאין העדים לפנינו ואולי הלכו למדה"י או מתו ויכול לטעון כן אף הוא אינו מתיירא בשביל זה ואינו מתיירא אלא ממה שהאב יכול להכחישו תיכף ולומר לא הוא הוא וגם יכול להרחיק עדות שהי' עדים והלכו להם וא"י היכן הם:

ובזה י"ל דהא דאמרו לרב כיון דאיכא אחר בהדי' ארתותי מרתת והקשו בתוס' דהא אדרבא ע"כ אחד משקר ולא מרתת ולפמ"ש י"ל דבזה מרתת עכ"פ מפני העדים של חבירו שהוא יודע בעצמו שלא קידש ומרחיק עדותו אבל דלמא השני קדשה באמת והעדים יבאו ויענו כחשו בפניו שבאותו יום קדשה חבירו באמת ויתגלה שקרו וזה ברור. והנה הפ"י האריך כאן להקשות דאמאי יהיה נאמן לרב ליתן גט ולר"א לכנוס והא ע"א במקום חזקה לא מהימן וכ"ש במקום רוב וא"כ ניזל בתר רובא דעלמא דלא נתקדשה לזה רק לרובא דעלמא שקדשה אחר ע"ש מ"ש בזה דהוה כמברר המיעוט מתוך הרוב ובמק"א הארכתי בזה אמנם כעת נראה לפענ"ד דאין מקום לקושייתו כלל דנ"ל ברור דע"כ ל"ש לומר דע"א אינו נאמן במקום חזקה ורוב רק עד"מ שכל הרוב הוא ההיפך המיעוט כגון שיש רוב טרפות לפנינו ומיעוט כשירות וע"א אומר שהוא כשר שפיר אמרינן דאינו נאמן דמוציא מהרוב אבל כאן היאך שייך לומר דרובא דעלמא קדשה הא ע"כ כלם לא קדשו ורק אחד מרובא דעלמא ומ"ל זה הפרט או זה הפרט ובמה נשתנה האיש הלז שלא יהי' אחד מרובא דעלמא מאיש אחר ובשלמא היכא שכל הרוב הוא נגדו שפיר אינו נאמן עד"מ ברוב פסולין והוא בא ואמר שנבעלה לכשר ע"ז י"ל כיון דכל פרט מהרובא דעלמא הוא פסול ועד בא להוציא הבועל הלז מכלל רובא דעלמא שרוב פסולין אצלה ואינו נאמן אבל הכא שע"כ אחד מרובא דעלמא קדשה ולא שנים וא"כ הוא אומר שזה הוא האחד מרובא דעלמא ולמה איפוא לא יהיה נאמן וז"ב לדעתי כשמש. ובזה מיושב היטב הא דאמר הש"ס תנן רצו אחד נותן גט ואחד כונס תיובתא דרב והקשה בריטב"א דלמא לאו משום נאמנותו כונס רק משום שחברו גרשה וע"ז נאמן לרב. ולפמ"ש א"ש דע"כ כל הנאמנות גם לענין גט אף דהוה נגד הרוב משום דבמה יצא הוא מכלל הרוב יותר מאחר וכיון שכן אם נימא דמחמת נאמנותו של חבירו א"כ ע"כ אתה מחזיק שחבירו הי' מקדשה באמת ושוב אינו נאמן הוא לומר שהוא קדשה מכח דהוא מהרוב דהא ע"כ אתרע רוב שלו דהא חבירו היה ג"כ מהרוב וע"כ דבאמת אנן מאמינן ליה שהוא מהרוב ושפיר קשה לרב ודו"ק. אך לפענ"ד קשה להיפך דאדרבא נימא דהוא מרובא דעלמא דלא קידשו דרק אחד קידש והרוב לא קדשה וא"כ גם בזה ניזל בתר רוב העולם דלא קדשו וצ"ל דע"ז שוב שייך החזקה דאין אדם חוטא ואתרע לה רובא כיון דעכ"פ לענין לתת גט נאמן בשביל החזקה דאאחו"ל א"כ אתרע לי' הרוב דרוב העולם שלא קדשו אומרים שלא קדשו והוא אומר שקדש ורוצה לגרשה ולהתירה עי"ז וא"כ שוב כיון דלגבי' אתרע הרוב שוב נאמן לרב לתת גט ולרב אסי אף לכנוס. ובזה מיושב קושית הריטב"א הנ"ל דשפיר מקשה מהא דאחד נותן גט ואחד כונס לרב דא"ל דמחמת הגט של חבירו הוא מותר לכנוס דז"א דא"כ יקשה לימא דחבירו שגירש יש לו חזקה דאאחו"ל א"כ אתרע לי' רובא דעלמא אבל הוא שרוצה לכנוס וא"כ אין לו הך חזקה שוב נוקמא אותו ברובא דעלמא דלא קדשו וז"ב ודו"ק:

ומה שהקשה הפ"י האיך נאמן העד נגד חזקת איסור דאתחזקא בא"א לגבי כל העולם נ"ל הדבר נכון דהנה בהא דאמרו דע"א נאמן באיסורין ואמרו בריש גיטין ה"מ דלא אתחזיק איסור ולא היתר והקשו הקדמונים דנילף מאשה דאתחזיק איסור נדה ואפ"ה נאמנת וספרת לה לעצמה וכתב הרמב"ן דש"ה דמתוך שנאמנת לגבי עצמה נאמנת גם לחברתה דהיינו לגבי בעלה ע"ש ולפ"ז אני אומר גם כאן דבשלמא בכל עד ל"ש לומר דמיגו דנאמן לגבי עצמו דאדם נאמן לטעון ברי נגד חזקה וכמ"ש הרשב"א והובא בפ"י בכתובות כ"ב באורך משום דעד דעלמא אינו מעיד לגבי עצמו ורק לאחרים ושפיר אינו נאמן לגבי אחרים נגד החזקה אבל כאן דהוא בע"ד בעצמו א"כ לגבי עצמו ודאי נאמן לטעון ברי אף שהוא נגד החזקה רק דלגבי אחרים הוחזקה באיסור א"א בזה שפיר סמכינן על חזקת אאחו"ל דנאמן לגבי עצמו נאמן גם לאחרים וז"ב מאד ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. ומידי שוטטו עיני בסוגיא שם אמרתי להודיעך מה שנתחדש לי בהא דאמרו שם כי הימניה רחמנא לאב לאיסורא לקטלא לא הימניה והנה קושית הפנ"י מפורסמת דהא כיון דנאמן לקידושין שוב אתחזקה בא"א וממילא דנאמן גם לסקול אח"כ כיון דכבר אתחזיק האיסור וכמו בע"א דנאמן כל שאתחזיק איסור על פיו ע"ש שהאריך הרבה בזה. ובחידושי כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נ"ל דל"ד דבשלמא בע"א דהא דאינו נאמן הוא משום חשש שאומר שקר או בדדמי שפיר שייך לומר דכל שאתחזיק האיסור על פיו דע"ז נתנה לו התורה נאמנות ממילא שוב נתחייב מיתה על ידו דכל דידענו שזה אסור שוב נסקל ע"ז אבל כאן באמת האב אינו נאמן בשום מקום ולאו משום דהוא משקר דכל קרובים אף משה ואהרן אינם נאמנים ורק כאן חידשה תורה דהאב נאמן לומר שנתקדשה וא"כ זה לענין איסור אבל לקטלא אינו נאמן וא"כ מה מועיל מה שכבר הוחזק אטו אנן חשדינן לי' למשקר הא כשידענו שאינו משקר התורה לא נתן לו נאמנות ע"ז וזה מה דאמרו כי הימניה רחמנא לאב לענין איסור ולקטלא לא המניה וז"ב מאד. איברא דבאמת צריך להבין דהיאך אפשר לסקלה הא הו"ל התראת ספק דהעדים לא ידעו כלל מי ומי המקדש דהא כאן מיירי שאמר האב שקדשה וא"י למי א"כ דלמא הבועל הוא המקדש ואף דאחד בא ואמר קדשתיה ונאמן מ"מ למות אותה בשביל זה ודאי אינו נאמן וא"ל דהא צריך שיקבל לזה התראה דז"א דכל שיכול לומר ששחקתי בך ואני הוא המקדש ל"מ מה שקיבל התראה וכעין זה כתב הפ"י בגיטין דף י"ז בסוגיא דבת אחותו וצ"ל דמיירי כשאומר האב ברי לי שאין זה בעלה וכ"כ בחידושי ריטב"א בהדיא ולפ"ז כיון שלקטלא לא המניה לאב שוב לענין זה אינו נאמן וא"כ ממילא לא נסקלת עי"ז דלא הוחזק לזה דבתחלה אמר שא"י למי קדשה ועיקר המיתה בא ע"י שאומר האב שאין זה בעלה ולזה לא המניה התורה לאב וז"ב. ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו הא כתיב באותה פרשה דאת בתי נתתי לאיש הזה וסקלוה אלמא דנאמן גם לקטלא. ולפמ"ש א"ש דשם דאמר את בתי נתתי לאיש הזה שפיר מהימן גם לסקילה דהו"ל אתחזיק איסורא ודו"ק ובזה מיושב הא דאמרו בכתובות דף כ"ב דמנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר שנאמר את בתי נתתי לאיש אסרה הזה התירה והקשה ההפלאה וכבר קדמו הרשב"א דלמא האב אינו נאמן ורק המקדש נאמן לומר אני קדשתיה ולפמ"ש א"ש דבשביל המקדש בודאי לא הי' סוקלין אותה אח"כ רק בשביל האב ודו"ק היטב:

ודרך אגב אזכיר מה ששאל הרב מוה' אפרים בן המחבר מנחת יהודה במה דמבואר באהע"ז סי' ל"ה דאם אב אמר קדשתי וגירשתי נאמן לפסלה מן הכהונה ודוקא תכ"ד והיינו המגו דלא אמר כלום והקשה דדלמא רצה לפסלה מכהונה כמ"ש הר"ן פ"ב דכתובות גבי אחד אומר נתקדשה ונתגרשה. והשבתי דהאב בלא"ה יכול לפסלה דאמר ממזרת וחללה היא ופסלה לכהונה מיהו י"ל דאינו רוצה לבזות עצמו ולעשות בניו ממזרים. מיהו י"ל דיש לו מגו דיכול לקדשה עכשיו מיהו גם שם הי' לו מגו להעד לומר נתקדשה לבד מחמת דאסורה לכל העולם וע"כ דלא רצה לאסרה על כל העולם ורק לפסלה מן הכהונה לבד וה"ה כאן אינו מגו וע"כ צ"ע ולפמ"ש המקנה דגם מה דנאמן לפסלה מן הכהונה הוא רק בשביל זה דנאמן במגו וממנ"פ אם לא נתגרשה בלא"ה אסורה א"כ שוב ל"ק קושייתו דאם לא הי' לו מגו שוב אינו נאמן לפסלה כלל. והנה בהא דאמרו שם ואזדא ר"ח לטעמי' דאמר ר"ח בני זה וכו' ובתוס' הקשו שם על רש"י שכתבו בשם ר"י שיטה אחרת דבמקום סימנים א"צ עדות שנים וא"ת א"כ מה אנו צריכין לנאמנותו של אביו וי"ל דמיירי הכא שאביו העיד שכבר עבר שנה או שנתים שאכל בני חלב והיה גדול כשעשה את העבירות אבל אין אנו יודעין אם הי' לו שנים באותו הזמן או סימנים ובא לאשמעינן דהאב נאמן לומר דאותו הזמן הי' לו שנים ושאלני החריף מוה' מאיר ליב כ"ץ נ"י מגריידיג הא התוס' ביבמות דף ס"ח כתבו דספק בן ט' לא מקרי חזקת קטנות דמיירי שעכשיו הוא בן ט' שלימות ואמרינן דכשם שהוא גדול עכשיו כך היה גדול מעיקרא וא"כ ה"ה כאן נימא הכי ולמה לי נאמנות האב הא בלא"ה נחזיק אותו בחזקת גדול כמו שהוא עכשיו. והנ"ל בזה דבאמת דברי התוס' ביבמות דף ס"ח הנ"ל תמוהים דבכ"מ חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו חזקה וכבר התעורר בזה המהרי"ט סי' י"א והביא בשם רבו הגאון ז"ל ליישב דשם בעת שבא עליו הוה ספק בן ט' עכ"פ בעת ההיא אורעא החזקה וניהו דמ"מ בעת ההוא היינו מעמידין אותו בחזקת קטן מ"מ כיון שעכ"פ הורע החזקה בעת ההוא שוב כשנעשה אח"כ גדול מחזיקין אותו למפרע לגדול משא"כ בנדה דלא נולד הספק עד שבאתה לפנינו ודאי נדה ע"ש ולפ"ז כאן דלא נודע לנו מעיקרא כלל אם אכל חלב כלל רק שכעת מעיד אביו שאכל מקודם א"כ כל שאינו נאמן שוב עכ"פ לא הורע כלל חזקתו הראשונה וא"כ ל"ש להחזיק למפרע לולא דהאמינה תורה לאב וז"ב וגם לפמ"ש המהרי"ט סי' מ"א ליישב כוונת התוס' ג"כ ל"ק ע"ש ושם סי' כ"א ובזה מיושב מ"ש התוס' שם אח"כ ד"ה נאמן לנדרים שהקשו דהא אין ע"א נאמן אלא בדבר שבידו וכתבו דעשוהו כדבר שבידו כיון דסופו לגדל והדבר תמוה דל"ל שיהיה דבר שבידו וע"כ משום דאיכא חזקת קטנות ועפ"י שם ובק"א שהרגיש מדברי התוס' ביבמות דף ס"ח הנ"ל ותמה על התוס' דחזקת קטנות לא חשוב חזקה ולפ"ז לא יתיישב תירוצם שכתבו דעשו כדבר שבידו ולפמ"ש י"ל דהתוס' באמת חשבו חזקת קטנות לחזקה גמורה כמ"ש ביבמות שם וע"ז שפיר תירצו כיון דסופו לגדל שוב הוה כדבר שבידו וגם אם נימא דלנדרים ג"כ הכוונה כמ"ש בשם ר"י בפירוש השני דמיירי שכעת הוא גדול רק שאמר שנדר מקודם והי' ג"כ גדול וא"כ שפיר הקשו דאיך נאמן דאינו בידו וע"ז שפיר תירצו כיון דכעת הוא גדול וגם בעת ההיא סופו לגדל שוב מקרי בידו כמו דלא מקרי חזקת קטנות כל שכעת גדולה כדכתבו התוס' ואף דכתבתי לחלק כיון שלא נולד הספק עד כעת ל"ש לומר דאתרע חזקת קטנות היינו לענין זה דנחזיקו אותו בחזקת גדלות בעת ההוא אבל עכ"פ בידו מקרי דבאמת סופו לגדל ודו"ק ועיין שב שמעתא ש"ג פי"ג שעמד ג"כ בדברי התוס' אלו כקושית הפ"י ע"ש וגם לפמ"ש שם לפרש כוונת התוס' דף ס"ח דדוקא לקדשים ולתרומה היא דמחזקינן כדהשתא נגד חזקה דמעיקרא דגם בנדה חיישינן בקדשים א"כ גם כאן ל"ק קושיות הנ"ל ודו"ק. והנה המהרי"ט האריך שם להוכיח דחזקת קטנות ל"ח חזקה דעשוי להשתנות וכמו במקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין ובש"ש ש"ג פ"ג וד' האריך לדחות סברא זו דל"ד למקוה דשם הוחזק להיות מתמעט פחות ממ' סאה וכאן לא הוחזק עדיין בגדול. ובלא"ה נראה לפענ"ד לחלק דשם כל שהוחזק להיות מתמעט עכ"פ אתרע החזקת דהמקוה שהרי פוחת והולך אבל שם כל כמה דאינו גדול הרי הוא קטן ול"ש דאתרע החזקה דקטנות דקטן מקרי כל עוד שלא הגיע להיות גדול ואטו צריך להחזיקו בקטנות בן יומו כל שהוא לא הגיע לגדלות מקרי קטן משא"כ במקוה דכל שפוחת נפחת מהמים ואתרע חזקת מים וניהו דל"צ להמקוה שיעור רק ארבעים סאה מ"מ נשתנה המקוה ממה שהיתה וכאן הקטנות לא יוסר רק בהגיע לגדלות והנה בתשובה אחרת הארכתי בדברי המהרי"ט האלו וכעת נ"ל דבר חדש דהנה הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בנזיר בסופו גבי הא דאמרו שחזקת טמא טמא שרגלים לדבר ופירוש רגלים לדבר שהענין יוצא לדבר שאין לו תכלית כ"ז שנלך אחר האפשריות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שיהי' נניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבואר שיבטלהו מזאת החזקה וכל דבר שיהי' בו ספק ואפשרות אחר הרי"ז לא יסתלק החזקה ע"ש. וביאור הענין דענין חזקה מופת ברור שלא נשתנה ממה שהיה ורק שאם נאמר שנשתנה אין קץ לכל מיני ההשתנות שיוכל להיות וע"כ יגזר התורה שמוטב שנניחו בחזקה שהי' לה כבר ולא נשתנה הדבר שאל"כ יגיע הדבר לאין תכלית ועיין בתוסי"ט שם שביאר ג"כ קצת כן. ולפ"ז דברי המהרי"ט נכונים במה שהאריך דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא דאטו החזקה מופת ברור שכן הוא כאשר הוחזק רק דא"כ יצא לאין תכלית ולכך הניחו הדבר כאשר היה ולפ"ז חזקה דהשתא ודאי לאו כלום הוא נגד חזקה דמעיקרא דל"ש לומר שנניחו כאשר הי' דהא ראינו שנשתנה מקודם ומוטב לומר שמקודם בעת לידת הספק הי' כמו שהי' מעיקרא כפי שהוחזק מלומר דנשתנה דא"כ יגיע לאין תכלית וכל עוד שנוכל להניחו כאשר היה מעיקרא טוב יותר מלומר שנשתנה כל עוד שלא נדע בבירור שנשתנה וז"ב מאד בטעם דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא זולת בתרתי לריעותא שראינו בו ריעותא גדולה שנשתנה ממה שהיה ולפ"ז ממילא מבוארים דברי המהרי"ט דחזקת קטנות לא מקרי חזקה דכיון שסופו להשתנות למה שהי' כעת א"כ ל"ש לומר שנניחו כמו שהי' שאל"כ יגיע לאין תכלית שז"א שסופו לבא לגדלות ולא יגיע לדבר אחר רק לזה ואף שעדיין יש מקום לומר כל עוד שלא נשתנה הדבר בבירור מוטב לומר שלא נשתנה והי' כאשר הי' בקטנות מ"מ זה כשלא בא עדן בבירור לגדלות אבל כשבא בבירור אח"כ לגדלות וראינו שנשתנה ואנו דנין אם בעת לידת הספק ג"כ נשתנה ממה שהיה א"כ ניהו דבעת ההיא היינו מניחין הדבר כמו שהי' מ"מ אם אנו דנין כעת שראינו שנשתנה ממה שהיה פשיטא דל"ש לומר להעמידו בחזקתו דאטו מופת ברור הוא והרי ראינו שנשתנה בבירור כעת ממה שהי' וגם ל"ש לומר דא"כ יגיע הדבר לעין תכלית דהרי נודע בודאי שסופו יהיה שיגדל וז"ב מאד מאד לפענ"ד ואם כוון המהרי"ט לזה אם אין עכ"פ לפענ"ד הדבר נכון והוא דבר נפלא ת"ל. ובזה יש ליישב דברי התוס' בקידושין הנ"ל דלכך הוצרך נאמנות האב דמחמת חזקה לא היינו מחזיקין הדבר לעונש ולמלקות דבאמת בעת לידת הספק היינו מניחין כמו שהי' וגם הוה התראת ספק דל"ש לומר אגלאי מלתא למפרע דהרי בעת ההוא היינו אומרים שבודאי הוא כמו שהי' מעיקרא ועיין פ"י שם ובק"א ותבין. ולכך בנאמנות האב תלוי ורק שהאב ג"כ אינו נאמן למכות ולעונשין אבל בלי נאמנות האב ודאי אין מקום להענישו וז"ב וגם דברי התוס' אח"כ בד"ה לנדרים ג"כ מיושבין דבאמת חזקת קטנות הוה חזקה כל עוד שלא נשתנה בבירור ורק כיון שסופו לגדל הו"ל כבידו כמ"ש בתירוצם ובאמת צ"ל דלנדרים היינו מה שנדר כעת וכפי פירוש הראשון שבתוס' בדיבור הקדום דלענין נאמנות האב במה שאומר שכבר נדר שוב היינו מחזיקין אותו בגדול כמ"ש בעצמם וכדבר האמור למעלה ודו"ק:

והנה בגוף הקושיא של הרבני הנ"ל מדברי התוס' הנ"ל עוד לאלקי מילין דהנה דברי התוס' ביבמות דף ס"ח הנ"ל צ"ב שכתבו דהשתא דאתי קמן הוא בן ט' וכבר הבאתי דברי המהרי"ט דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא וראיתי להמח"א הלכות אישות סי' ג' שכתב דהכוונה של התוס' היא למ"ש הרשב"א והר"ן לענין גבינות דכל דא"א לומר דבאותה הרגע יצא מחזקה קמייתא מחזיקין למפרע עד שעה שנודע בבירור וה"ה כאן דהרי הוא בן ט' לפנינו זה כמה ע"ש. ולפ"ז מיושב היטב הקושיא הנ"ל דהרי הר"ן הקשה על עצמו ממומין דלא מחזיקין למפרע וכתב דשאני התם דרשויות מחלקין ולפ"ז כאן דעד בן י"ג הוא ברשות האב ועכשיו הוא יוצא מרשות אביו בכה"ג אין מחזיקין למפרע אף דלא נודע אימתי יצא מרשותו וז"ב. ומן האמור נראה סתירה למ"ש הפ"י בגיטין דף י"ז במ"ש התוס' דהרי גרושה לפניך דהכוונה דלא נודע מתי יצאה מרשותו. ולפמ"ש א"א לומר כלל דשם ג"כ יש שינוי רשויות דעכשיו היא גרושה ומעיקרא ברשות בעל ודו"ק. אמנם אחר העיון יש לדחות דל"ד למ"ש הר"ן דבשלמא במומין אם נרצה להחזיק שהמומין אלו הי' ברשות אב א"כ שפיר הו"ל מרשות לרשות אבל כאן אנו רוצין להחזיק שכמו שהיא עכשיו גרושה והיא ברשות עצמה כמו כן היתה מקודם א"כ אדרבא אנו רוצין להחזיקה בעת לידת הספק כמו שהיא עכשיו בבירור א"כ ל"ש שינוי מרשות לרשות דהרי כעת בודאי נשתנה הרשות ושפיר כתב הפ"י דכל שא"א לומר שעכשיו יצאת מחזקתה מחזיקין למפרע. ובזה ממילא הן נסתר מחמתו גם מ"ש בישוב קושיות המשכיל הנ"ל בתוס' קידושין הנ"ל. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דדעת הראב"ד דגט מאוחר כשר מיד ותמה הב"י סי' קכ"ז דאכתי שייך משום בת אחותו ומזמן הגט אין ראי' שהרי ראינו שהוא מאוחר. ולפמ"ש א"ש דבזה יקשה נוקמא בחזקת א"א ול"ש תירוץ התוס' דהרי גרושה לפניך דהרי חזקה דהשתא ל"מ נגד חזקה דמעיקרא וכאן ל"ש תירוצו של הפ"י דכאן הוה מרשות לרשות דבאמת גם עתה יש לומר דאינה מגורשת אם התנה בפירוש שלא תתגרש עד הזמן הכתוב בו ורק דאם אמר שתתגרש בו מיד מועיל להראב"ד אבל עכ"פ חזקת גרושה לפנינו ל"מ דבאמת בעת לידת הספק יש מקום לומר דניזל בתר חזקת א"א דמעיקרא וא"ל דיצאת מחזקתה הראשונה במה שנתגרשה דאדרבא נימא דלא יצאתה מרשות הראשון ומרשות לרשות לא אמרינן דחזקה דהשתא מועיל וכיון שאין לפנינו שינוי רשות בבירור פשיטא דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין עמוק. והנה בהא דאמר רב דא"נ לכנוס דאימר יצרו תקפו ור"א אומר נאמן לכנוס ומטעם דמרתת והיינו שהאב לא יחפה עליו ויכחישנו. ולפענ"ד הי' נראה דבר חדש דהוא ירא שמא האב לא יכחישנו ויסבור שזה שקידשה וא"כ מה יעשה בביאה הא יהיה מוכרח לבא עלי' ב"ז דאב מקבל קידושי' והוא טען שקדש כבר ובשלמא לגבי אשה תחפה עלי' ותתקדש שנית אבל אב לא יחפה ורב ס"ל דחיישינן ליצרו תקפו ויבא עלי' ב"ז דהא יתבייש לקדשה שנית ע"י אביה. ובזה י"ל דלכך ביש אחר גם רב מודה דארתותי מרתת והיינו דאם אין אחר הוא חושב שהאב משקר ולא קידשה כלל לשום אדם ורוצה לצער בתו וא"כ אין כאן רק ב"ז בלא קידושין אבל כל שבא אחד הוא חושש שמא באמת קדשה האחר והיא א"א ואסורה לו וזה אינו רוצה לעבור בשום פנים ועיין ס' ב"ש סי' ל"ז ס"ק מ"ז דקשה ליישב הסוגיא להפוסקים דס"ל דצריך לקדשה שנית. ולפמ"ש א"ש דאדרבא כיון דצריך קידושין שנית שוב ל"ש דמרתת דהא יכול לקדשה שנית וצ"ע בכ"ז כי הוא פירוש חדש וע' ח"מ ס"ק י"ב דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה כל שיש אחד שמכחישו ועיין ב"ש ולפענ"ד נראה כאן אף באתחזיק לא"א מ"מ כיון דלפי דברי העד מעולם לא נתחזקה לא"א רק לזה שקדשה א"כ ע"א נאמן ואינו נקרא ע"א במקום חזקה כמ"ש בשו"ת מיימוני הלכות אישות סי' ג' ומשמע דגם בדבר שבערוה מהימן רק דכל דיש מכחיש הו"ל ע"א בהכחשה ולא מהימן גם י"ל דכל דיש שנים עכ"פ מקרי אקבע איסורא דהו"ל כחתיכה משתי חתיכות ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף