שואל ומשיב/ה/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png כא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן כא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב המאה"ג מוה' אליה נ"י אבד"ק מאגריב.

בהיותו פה והי' מדי עובר ויסור אלי וכה הראני מ"ש התב"ש בס"ס י"ז ס"ק י"ג דבמסוכנת לא מועיל העמידוה אחרים אע"ג דהלכה אח"כ ולא יצאת מחזקת מסוכנת דניקל טפי ללכת מלקום בעצמה ע"ש ודייק לה מלשון הא"ז וראב"ן דכתבו עד דקיימא אכרעא ממילא משמע דהעמידוה לא מועיל וע"ז תמה מעלתו דמנ"ל דין זה דהא בנפלה מועיל העמידוה אחרים והלכה כמ"ש הש"ך סי' נ"ח ס"ק ו'. והנה השבתי לו דיש חילוק בין מסוכנת לנפילה דבנפילה דל"ח רק לריסוק אברים וכל שהלכה אף שהי' ע"י העמדת אחרים מ"מ הרי יצאה מחשש ריסוק אברים דהילוך מוציא מידי חשש ריסוק אברים אבל כאן שהחשש היא שהיא מסוכנת שהיא נוטה למות וכל שעמדה הרי ראינו דיש לה כח לעמוד ולכך כל שלא עמדה מעצמה רק שהעמידוה אף שהלכה מה מועיל ההילוך הלא ניקל ללכת מלקום בעצמה ועוד לא יצאתה מחשש מסוכנת. וע"ז השיב לו דאף שחילוק נכון הוא מ"מ הרי בסי' כ"ח ס"ו בהג"ה כתב דאם הלכה ואח"כ אינה יכולה לילך דינה כשאר מסוכנת הרי דבנפילה איכא חשש מסוכנת ואפ"ה מועיל הילוך אף שהעמידוה אחרים וקשה על התב"ש דהחמיר בזה. והשבתי לו דבאמת בנפילה עיקר החשש הוא משום ריסוק אברים וע"ז מוציאה הילוך מירי החשש אבל כל שאינה הולכת אח"כ א"כ ראינו בה ריעותא שאינה הולכת יפה וחיישינן דלמא מסוכנת היא אבל לא שהנפילה יש בה חשש מסוכנת רק שע"י שאינה הולכת אח"כ יש לחוש למסוכנת והוה דומיא דמחזיקין מאיסור לאיסור ואף הסוברים דלא מחזיקין מאיסור לאיסור כאן שאינה הולכת יש חשש מסוכנת בלא נפילה כלל מחמת הריעותא דלא הלכה אח"כ וז"ב לדעתי. והנה כ"ז אמרתי לפום רהיטא מבלי עיון בספר. אח"כ עיינתי בספר ב"י וראיתי מקור הדין של הרמ"א בהג"ה היא שו"ת מהרי"ק סי' ס"א והשו"ת מהרי"ק אינו ת"י אבל הב"י מביאו ושם ביאר ד' חילוקים בזה וכתב דכל שהלכה ואח"כ אינה הולכת אין בו משום נפילה רק משום מסוכנת ע"ש הרי בהדיא כמ"ש דכבר יצא מחשש נפילה ולא נשאר רק חשש מסוכנת. ובאמת שגם מצד הסברא דעת תורה ודעתי נוטה החילוק מבואר בין חשש מסוכנת לחשש נפילה דבנפילה אמרו בש"ס דהלכה מוציאה מידי זה החשש ועדיף מעמדה לענין בדיקה וא"כ שפיר כל שהלכה אף שהעמידוה ע"י אחרים מ"מ ע"כ לא נתרסקה אבריה דא"כ לא היתה הולכת אבל במסוכנת לא נזכר כלל הליכה ועיקר תלוי בעמידתה וכיון שעמידה ע"י אחרים לא מועיל כמ"ש הראב"ד וכן קיי"ל בסי' י"ז וא"כ מה מועיל ההליכה הא אף כשהולכת כיון שניקל ההליכה מעמידה אין עוד ראיה ששבה לאיתנה ולכחה הראשון. איברא דלפ"ז יקשה דא"כ מאי קאמר בזבחים דף ע"ד כלהו כר"ל לא אמרו סברו עמדה א"צ מעל"ע הלכה א"צ בדיקה ואמאי לא קאמר דמיירי במסוכנת שהעמידוה ע"י אחרים והלכה דל"מ לשיטת התב"ש והרי הש"ך סי' כ"ח ס"ק ט"ו הוכיח דלא כב"ח דסובר דהעמידוה והלכה לא יצאתה מחשש נפילה וע"ז תקשה דא"כ לוקמה בהעמידוה ע"י אחרים דל"מ הילוך. ולזה כיון הש"ך במ"ש והכי מוכח בש"ס זבחים דף ע"ד ולשיטת התב"ש דבמסוכנת ל"מ הילוך א"כ י"ל דנתערב במסוכנים שהלכה ע"י עמידה שהעמידוה דל"מ ובשלמא על המהרי"ק ל"ק דלוקמא כשלא הלכה אח"כ דיש חשש מסוכנת דכיון דלא הלכה אח"כ שוב ניכרת היא ואם עמדה והלכה אח"כ שוב יצאתה מחשש מסוכנת אבל אם נימא דהעמידה והלכה ל"מ קשה והיא לכאורה תשובה ניצחת על התב"ש. ואולי י"ל כיון דס"ל שם דעמדה א"צ מעל"ע כלל והלכה א"צ בדיקה א"כ בהעמידה והלכה דגרוע עכ"פ מועיל מעל"ע:

ובזה מיושב מה שהקשה הפר"ח בסי' נ"ח דלאיזה צורך נקט הש"ס דס"ל דעמדה א"צ מעל"ע שזה אין צורך לתירוץ ולפמ"ש א"ש אבל באמת כל זה דוחק מבואר דמלבד דזה לא נזכר בשום מקום דהעמידה ע"י אחרים מועיל מעל"ע אף גם דכ"ז שייך לענין חשש נפילה אבל במסוכנת דעיקר תלוי בעמידה וכל שלא מקרי עמידה ע"י אחרים ל"מ גם מעל"ע אבל העיקר נ"ל דל"ק דכיון דלענין מסוכנת מועיל פירכוס וריפרוף וכמבואר בסי' י"ז א"כ אמאי ירעו דהא יכול להיות דתהי' כשרה עוד ע"י פרכוס וריפרוף והרי אם לא הי' גנאי הבדיקה הי' יכול לשחטה ולבדוק ומכ"ש ביש לה הכשר בפרכוס וכדומה וז"ב ופשוט. ובלא"ה נראה לחלק בין מסוכנת לנפילה דבנפילה החשש היא שמא נתרסקו אבריה ולכך מועיל הלכה ע"י העמדת אחרים דיש לה חזקת כשרות ע"י רובא דעלמא דכשרות ככל בהמות שמחזיקין אותה לכשרות ע"י חזקה דאתיא מכח רובא אבל במסוכנת דעיקר החשש הוא שכל מסוכנת סופה להנטל נשמתה קודם שתשחט וא"כ לא מועיל חזקת כשרות וגם החזקת חי ל"מ והוה כמו שמא מת ל"ח שמא ימות חיישינן ומטעם דסופה למות וה"ה בזה כל דלא אמרינן דכבר נטרפה רק שסופה להטרף ולמות בזה ל"מ חזקת חי וכשרות ואף לפי מה שנחלקו הר"מ מיוני ור"ת לענין קטנה שנתקדשה דל"ח שמא תתקדש ע"ש בקידושין דף מ"ה ע"ב היינו משום דבכל שעה ושעה יש לה חזקת פנויה אבל כאן דהיא מסוכנת דמי למה דאמר הרי זה גיטך שעה אחת לפני מיתה דכל שעה ושעה מחזיקין שהיא שעה קודם מיתה ועיין היטב בתוס' ורא"ש שם ובשו"ת נוב"י חיו"ד סי' נ"ה נ"ו. שם האריך הרחיב הדיבור בזה ובתשובה הארכתי למעניתי ת"ל בזה וה"ה כאן כל שהיא מסוכנת וסופה להנטל נשמתה א"כ הוה כשעה אחת קודם מיתה וז"ב מאד לפענ"ד. ובלא"ה י"ל דלענין חשש נפילה כל שהלכה ל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקת טריפה שהרי אדרבא יש לה חזקה מכח רובא דכשרה היא אבל כאן במסוכנת דאמרינן דסופה להנטל נשמתה קודם גמר שחיטה והיינו דלא יהי' נשחטה ולענין שחיטה אדרבא חזקת שאינו זבוח מסייע ושייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה וז"ב. ובזה יש ליישב קושית התב"ש סי' י"ז ס"ק ז' אלא שהפרמ"ג קדמני שם בזה קצת וע"כ לא הארכתי בזה ודו"ק:

והנה בהא דאמרו קסבר עמדה צריכה מעל"ע הלכה צריכה בדיקה תמה הש"ך דהא בס"ס א"צ בדיקה ועש"ך שהאריך בסי' ק"י בכללי הס"ס סיל"ה בזה. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דעכ"פ כיון דעמדה צריכה מעל"ע א"כ הוה ספק אם תעמוד וכבר הוה דיחוי בקדשים ואינו חוזר ונראה דהא הי' יכול להיות שיהי' לה איזה פסול בשאר אברים ואף דכל ששהתה מעל"ע נתברר למפרע שלא כאב לה מ"מ כיון דצריכה בדיקה אף כשהלכה א"כ חזינן שעוד לא יצאתה מידי חשש א"כ אין לך דיחוי גדול מזה. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בחולין דלמה נקט הך דעמדה צריכה מעל"ע דעיקר הוא דהלכה צריכה בדיקה. ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שיש ס"ס א"צ בדיקה ורק דכל דהוה דיחוי ובעינן מעל"ע שיהי' מקרי חוזר ונראה למפרע דלא כאב לה כלל וכל שצריכה בדיקה שוב נדחה אף שהי' לה מעל"ע ואף דבע"ח אינן נדחין היינו אם הי' לה פסול מחמת דבר אחר אבל כאן דהפסול היא בשביל שמא היא טריפה ואין בע"ח דמתנוונה והולכת לפענ"ד בודאי בע"ח נדחה. ובזה י"ל הא דאמרו כלהו כר"ל לא אמרו קסבר עמדה א"צ מעל"ע הלכה א"צ בדיקה והקשה הפר"ח דל"ל מה דעמדה א"צ מעל"ע עיקר הקושיא הי' מהלכה דא"צ בדיקה. ולפמ"ש א"ש דעיקר מה דא"צ בדיקה הוא בשביל שלא הי' ריעותא כלל ולא נדחה כלל:

ובזה מיושב מה דקשה לשיטת רבינו ירוחם דבעמדה ושהתה מעל"ע א"צ בדיקה בכה"ג וכן קשה בהלכה ושהתה מעל"ע דא"כ למה ירעה עד שיסתאב. ולפמ"ש א"ש דכל דצריכה מעל"ע א"כ שוב עכ"פ נדחה קרינא בי' כיון דעמדה צריכה מעל"ע והי' יכול להיות שיכאב לה ולא נתברר עכ"פ למפרע דאולי אח"כ הבריאה ועמדה על בריאותה. ובפשיטות י"ל דכל שעמדה צריכה מעל"ע לש לומר דס"ס א"צ בדיקה דעכ"פ ריעותא מקרי וצריכה בדיקה ובירור וז"ב ודו"ק. ובחידושי אמרתי בזה דר"ל לשיטתי' דס"ל ר"פ החולץ דתגלי מלתא למפרע לא אמרינן וביאר הנימוקי דכל דבר דיש לתלות דאיזה סיבה גרם לה שהפילה ל"ש לומר תגלי מלתא למפרע ועיין תוס' שם שחלקו בע"א מהך דספיקות ועיין מלמ"ל פ"ו מגירושין שהאריך בזה ולפ"ז כאן דעמדה צריכה מעל"ע א"כ יוכל להיות שכואב לה הנפילה עד שתבא לריסוק אברים או שישתנו מראיהן וכדומה ואף שאחר מעל"ע ראינו שלא נתחדש לה ענין יוכל להיות שהי' באיזה סיבה המונעת שלא תרגיש כ"כ בכאב וא"כ אין לך ריעותא גדול מזה ושפיר צריכה בדיקה אף בהלכה אבל מאן דלא ס"ל עמדה צריכה מעל"ע שוב ל"צ בדיקה דהו"ל ס"ס ודו"ק היטב כי יש ליישב בזה הרבה קושיות ואכ"מ. ובגוף דברי רבינו ירוחם עיין בישועת יעקב לדו"ז הגאון סי' נ"ח ביו"ד מ"ש ראיה לזה מב"ק ועיין בהגהת נקה"כ ובספר מאיר נתיבים חולק על דברי הגהת הנקה"כ עי' סי' נ"ב בספר מ"נ ובמח"כ דו"ז הגאון שטעות נזדקר לפניו שחשב שרי"ו הוא מהרי"ו וחשב שהוא מהר"י וויל וכתב לפי שאני מזרעו קאתינא ובאמת אנחנו נכדי מהר"י וויל אבל לא רבינו ירוחם ודו"ק. וגוף קושיתו דמ"פ על ר"נ מבור שאינו עמוק עשרה טפחים דממנ"פ אם עמדה א"כ למה אמר ר"נ שצריך הי' להמתין מעל"ע ואם לא עמדה שוב יש לומר דאף דבכ"מ ל"ח לריסוק אברים ועפ"י רוב אינו מתרסק ולכך בעינן בור עשרה מ"מ כאן שכבר נתהווה ריעותא דלא עמדה לכך צריך מעל"ע וע"כ כתב דמעשה הי' שעמדה ורק דצריכה בדיקה וכאן מיירי שנאבדו אברים הפנימיים ולא יכול לבדוק ולכך אי הי' ממתין מעל"ע לא היה צריך בדיקה כלל וכשרה להרי"ו. הנה מלבד דהדבר דחוק לומר דאטרפי' ר"נ דמיירי שא"א למבדקי' דלא נזכר כלל אף גם דגוף קושייתו נראה לפענ"ד דבאמת מיירי שלא עמדה ורק דאף במקום שיש ריעותא ל"ח ר"י לריסוק אברים כל ששהה מעל"ע והרי ר"נ ס"ל דבה"ר אין בו משום ריסוק אברים אף שיש ריעותא שלא עמדה כמ"ש התוס' בחולין דף נ"א וה"ה לענין נפילה כל ששהה מעל"ע כמבואר במשנה שפיר פריך הש"ס דאם צריך בור עשרה אף שיש ריעותא דנפילה ל"ח לריסוק אברים וז"ב ופשוט:

והנה בשנת תרט"ז עש"ק בהר אמר לי המופלג מוה' יוסף שורשטיין ני' בהא דאמרו אי שקל מרא דהאי תורא וכו' אם שהתה מעל"ע כשרה לא אפסדי' לתורא והיא תמוה דהיאך נודע אם הי' שוהה מעל"ע דלמא לא היה יכול לשהות מעל"ע והמפרשים נדחקו. ואמר הוא דהאי אריתא דדלאי הי' בור ברה"ר ואם לא שחטיה הי' ממנ"פ טוב לבעל השור דאם הי' שוהה מעל"ע הי' כשר ואם לאו הי' צריך בעל הבור לשלם לו אבל עכשיו דשחטו יכול בעל הבור לומר אלמלא לא שחטתי' היה שוהה מעל"ע ולא הי' טריפה. ולכאורה דבר חכמה הוא. אבל באמת אם נימא דגם בשהה מעל"ע צריך בדיקה כהבה"ג אכתי מחוייב לשלם לו בעל הבור דיכול בעל השור לומר אתה ודאי עשית בור וכיון דיש חבט בפחות מעשרה הו"ל בור ודאי ואם לא שחטתי הי' ספק אם שהה מעל"ע ואת"ל שהה דלמא הי' טריפה בעת בדיקה ובס"ס מוציאין ממון ואף אם נימא דאין מוציאין ממון בס"ס כאן דאתחזיק חיובא שהרי הבור ודאי ויש ס"ס אולי הי' חייב שוב הו"ל אתחזיק חיובא וס"ס לחיוב פשיטא דחייב וא"כ לא הפסידו ובאמת קשה למה לא אמר ר"נ אם הי' שואל ואמרו לו הלכה א"צ בדיקה והיה כשר לגמרי ובזה אינו רק ספק אחד שמא הלכה או לא מיהו י"ל דכל שס"ל לר"נ דיש חבטה בפחות מעשרה לא נסתפק ר"נ כלל דודאי לא היתה יכולה ללכת דהחבט לא הי' מניחה ללכת רק לשהות מעל"ע אולי דהיתה יכולה. ובזה מיושב גם קושית דו"ז הגאון ז"ל די"ל דגם לעמוד פסיקא לי' לר"נ דלא היתה יכולה דהחבט קשה מאד רק לשהות מעל"ע ביסורים היתה יכולה ועינינו רואות באם חלילה איש נופל קשה לו לעמוד וללכת יום או יומים והוא על המשכב. ובזה מיושב מה דהביאו התוס' ד"ה אם הנך דינים כאן ודו"ק ועפ"י. אמנם כ"ז להמדבר הנ"ל אבל גוף הדברים דאריתא דדלאי הי' בור ברה"ר לא נהירא דאריתא דדלאי מצינו בכמה מקומות בש"ס דלא הוה בור ברה"ר והי' נעשה לדלות מים להשדה:

והנה בש"ק פ' עקב תרט"ז היה אצלי ש"ב נד"ז הרב החריף מוה' פנחס בורשטין ני' והראה אותי דברי הר"ן פא"ט גבי נפילה כתב בד"ה גרסינן בגמרא אר"י וכו' עקרה יד לעמוד וכו' וכתב שם דא"א לומר דהאי אמרתא נפילה הי' ואפ"ה כיון דהיתה מהלכת לא חשו לה דא"כ היכא מסיים דחוט השדרה ל"ש והא בדנפלה שכיח ושכיח והרי בעל הלכות ז"ל שהוא גורס האי אמרתא וכו' דנפל מאיגרא מסיים בה הכי דאע"ג דאשתכח כרב יימר הלכתא כרבינא דשגרונא שכיח חוט השדרה ל"ש אלמא נפילה אין מחזיקין אותה בחזקת בריאה אלא בהילוך יפה עכ"ל והוא תימה כמו שתמה כבוד אבי מורי הגאון מוה' ארי' ליבוש ני' דהביא ראי' לסתור דהא אם נפילה אין מחזיקין אותה בחזקת בריאה א"כ למה לא חיישי לחוט השדרה בפרט כיון דבה"ג גריס דנפלה ובודאי שכיח וע"כ אמר אבי מורי ני' דהר"ן גריס בדברי בה"ג להיפך דאשתכח כרב יימר והיינו דהי' שגרונא ואפ"ה חשו לדרבינא כיון דנפילה והיינו כל דנפלה חוט השדרה שכיח ושגרונא ל"ש וגרס בהיפך שגרונא ל"ש חוט השדרה שכיח. ובאמת שדברי הר"ן תמוהים דבה"ג שלפנינו הגירסא אע"ג דאשתכח כרבינא הלכתא כרב יימר מ"ש שגרונא שכיח חוט השדרה ל"ש וא"כ תמוה טובא דברי הר"ן כיון דנפילה ודאי חוט השדרה שכיח. שוב מצאתי בפר"ח סי' ל"ב ס"ק ט' וכן בפר"ת שכתבו בהדיא דהר"ן גרם איפכא דחוט השדרה שכיח שגרונא לא שכיח ע"ש והוא כדברי אבי הגאון ני':

והנה הרב החריף מוה' פנחס ב"ש ני' אמר דיש לקיים הגירסא כמ"ש לפנינו שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח. אך דראיית הר"ן הוא כך דבאמת כל שיש ספק אי משגרונא או מנפילה הי' מקום להחמיר. אך דעת הסה"ת וסמ"ג ושאר פוסקים הובא בש"ך יו"ד סי' נ' ס"ק ג' דכל שיש ספק י"ל נשחטה הותרה אא"כ יש רגלים לדבר ולפ"ז צ"ל הא דאמרו שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח ול"ל שחוט השדרה ל"ש ת"ל דכל דיש ספק אי שגרונא או חוט השדרה יש לתלות להקל וע"כ כיון דנפל שוב אתרע חזקת היתר מחיים ואזלינן לחומרא וע"כ הוצרך הש"ס לומר דיש רגלים לדבר להיתר דשגרונא שכיח חוט השדרה ל"ש. והנה אף שדבר חכמה אמר דמזה שפיר דייק הר"ן דנפילה שכיח ואינה בחזקת בריאה. אך לפענ"ד מלבד דהר"ן גופא בפ"ק דחולין כתב בשם הרר"י דהיכא דהוא ספק אזלינן לחומרא והביא ראיה מכאן דהא רבינא אמר ודלמא חוט השדרה אפסק הרי דגם בספק רצה להחמיר ואף דמסיק כרב יימר היינו משום דשגרונא שכיח חוט השדרה ל"ש א"כ א"א לומר דגרס הבה"ג כן דא"כ לא יקשה לו כלום ומיהו דבאמת הבה"ג גרס להיפך דחוט השדה שכיח ושגרונא ל"ש א"כ י"ל דמש"ה פסקינן כרבינא ואין ראיית רבינו יונה ראייה לבה"ג כנלפענ"ד ובאמת אם נימא דנפילה מצד עצמה אין ריעותא רק דחיישינן שמא נתרסקו אברים ואינו רק ספק טריפות יש לעיין דלמה באמת החמירו כ"כ וצ"ע ועיין פר"ח סי' ס"ט ס"ק א' ובתב"ש סי' כ"ט מ"ש בשם הרשב"א בזה בחידושי חולין דף מ"ג בש"ס:

והנה בשנת תרח"י הגיעני תשובה ביום ב' לך מ"ק ניקלישפורג מהמופלג מוהר"ר משה ליב צילטץ ני' במעשה שהי' בשוחט ששחט אווזא מסוכנת ויצא ממנה דם כשאר אווזות רק שהשוחט השגיח בכוונה על הפרכוס ולא ראה שום פירכוס והאשה המביאה לשחוט אמרה שהשגיחה וראתה תיכף ומיד לאחר שחיטה שפשטה רגלה והחזירה וע"ז האריך דלא הוה הכחשה די"ל דאשה ראתה טפי ולא ראינו של השוחט אינו ראיה. והנה ז"פ וא"צ אריכות. אמנם בלא"ה לפמ"ש התב"ש והמשבצות דרוב ב"ח ואפילו מסוכנת מפרכסים רק מיעוט אינם מפרכסים ע"ש וא"כ הרי ע"א אינו נאמן נגד הרוב וא"ל דהוה כמברר המיעוט מתוך הרוב דנאמן כמ"ש הר"ן בסוגיא דקדשה בת דז"א דמה שלא ראה לא מקרי בירור ופשיטא דהאשה נאמנת דלדידה מסייע הרוב בבירור ובזה נראה לפענ"ד דאף אם נימא כהרש"ל והב"ח שהביאו הט"ז והש"ך ביו"ד ס"ס א' דע"א בהכחשה בשחיטה אסורה הבהמה כאן אינו כן דלהשוחט יש רוב המתנגדו ולהאשה הרוב מסייע וגדולה מזו נראה לפענ"ד דאף השוחט עצמו מותר לאכול ול"ש שויא אנפשא חד"א דהא באמת הוא לא ידע בבירור רק שלא ראה ובכה"ג ל"ש שויא אנפשא חד"א כדאמרו בכתובות דף ט' דכל דלא קים לי' בפ"פ ל"ש שויא אנפשי' חד"א כמ"ש בשיטה מקובצת שם וז"ב ואף לפמ"ש בתשובה דהשוחט נאמן בע"א בהכחשה משום דבשוחט הוצרכה התורה להאמינו כשנים דאל"כ אינו נאמן נגד החזקה וכמו שהקשו כל הקדמונים וע"כ דהאמינתו תורה כשנים מ"מ זה בענין שחיטה אבל כאן במה שלא ראה אינו נופל תורת עדות ובודאי האשה נאמנת יותר וז"ב כשמש לפענ"ד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף