שואל ומשיב/ה/יב

שואל ומשיב ‏ ה יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה חמישאה סימן יב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהא דמבואר בש"ע או"ח סי' רנ"ד ס"ה בהג"ה דכל שפורסה ואין חוטין נמשכין קרוי קרימת פנים ומקורו הגה"מ פ"ג מהלכות שבת בשם התוס' בפרק התודה ועיינתי שם והוא במנחות דף ע"ח ולדעתי יש מקום לפלפל ע"כ אמרתי לברר הדבר. והנה בהא דאמרו דמצה נא מקרי כל שפורסה ואין החוטין נמשכין ממנה וע"ז כתבו התוס' דזה מה שאמרו בשבת דף כ' עד שיקרמו פניה ולכאורה קשה טובא דהרי אמרו במנחות שם וכן ללחמי תודה ופירש"י דהא דאמרו במשנה קרמו פניה היינו כל שאין חוטין נמשכים ממנה וא"כ הרי שם במשנה בשבת נחלקו ר"א ורבנן דת"ק ס"ל דעד שיקרמו פניה ור"א ס"ל עד שיקרמו פניה התחתון וכתבו התוס' שם בד"ה איבעיא להו דר"א להקל בא דקאמר התם ומודה ר"א בלחם הפנים שאין קרוי לחם עד שיקרמו פניה בתנור והיינו דבלחם הפנים בעינן קרימה מעליא וא"כ כיון דלחם הפנים לא נתקדש עד שיקרמו פניה מלמעלה ומלמטה א"כ הוה ע"כ כל שפורסה ואין חוטין נמשכין שיעור דקרימה מעליא דמ"ש לחמי תודה מלחם הפנים בתרווייהו השיעור דמשקרמו פניה ועיין בחידושי אבן העוזר כאן ולפ"ז לאו היינו משיקרמו פניה דשבת דכאן לאו קרימה מעליא וע"כ צ"ל דהתוס' לשיטתייהו דמפרשי דר"א להקל בא וא"כ הת"ק דס"ל עד שיקרמו פניה דהיינו אצל אש דהוא המאוחר ממילא לדידיה הוה קרימה מעליא כמו בלחם הפנים וא"כ שפיר כתבו דזה השיעור שיקרמו פניה דשבת דהיינו לת"ק ולפ"ז לפי מה דהבין המג"א בדעת הב"י כאן דפסק להקל כר"א דסגי בקרימת התחתון דס"ל דזה ממהר לקרום וא"כ לדידיה לא בעינן שיהיה פורסה ואין החוטין נמשכין ואיך העתיק הרמ"א דברי הגה"מ תיכף אחר דברי ב"י ואף דבלא"ה תמה המג"א על הרמ"א מה שהעתיק הרמ"א דבפשטידא ופלאדין צריך קרימה מלמעלה ולמטה דהיה לו לכתוב בלשון י"א אבל זה אינו קושיא דזה חלוק משאר וכמ"ש בדגול מרבבה וכן כתבו בשם חמד משה אבל מה שהקשיתי קשה טובא:

ובזה יש ליישב מה דהקשה בתוספת שבת בסי' רנ"ד שם בהא דכתב הטור לקמן סי' תס"א דפחות מפורסה ואין חוטין נמשכין אין יוצאין בה ודקדק הב"ח דמשמע דאין יוצאין אבל איסור חמץ ליכא והיינו דכל שנאפית כמאב"ד סגי לאפקועי מאיסור חמץ ולפ"ז משמע דכמב"ד הוא זוטר משיעור דכל שאין חוטין נמשכין והרי בש"ס דף ל"ז ע"ב מוקי המתניתין דעד שיקרמו פניה כחנניא דמתיר כמב"ד ומשמע דשיעור קרימה ומב"ד חד הוא והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש א"ש דש"ס דילן לשיטתו דס"ל לפי פירש"י דר"א להחמיר בא והת"ק מיקל והתוס' בשם ריב"א לא דחו רק דאין שיטת הירושלמי כן וא"כ כיון דבש"ס דילן ס"ל דסגי בקרימה כל דהו וגם עכ"פ ר"א ודאי ס"ל כן וא"כ זה הוה כמו שיעור דמב"ד ושפיר דייק אבל התוס' במנחות ס"ל כשיטת הירושלמי דבעי קרימה מעליא לת"ק וס"ל דהלכה כת"ק כמו שנחלקו בזה הקדמונים ועיין בב"י וש"ע כאן והרמ"א דהעתיק כאן דברי הגה"מ היינו דאזיל בשיטת הסוברים דבעינן קרימה מעליא וכמ"ש. ובזה מיושב מה דכתבו התוס' במנחות דף נ"ז ע"ב בהא דאמרו שם דר"ע סבר דמדת יבש לא נתקדש והקשו בתוס' דהא משיקרמו פניה נתקדש וכתבו דכיון שקרמו פניה שוב לא אתי לידי חימוץ ודבריהם לכאורה סתומים דמהיכן פשיטא להו דבזה ל"ש חימוץ. ולפמ"ש הדברים מפורשים דכיון דהש"ס אמר דמשקרמו פניה דלחמי תודה היינו מצה שאין חוטין נמשכין ממנה דיוצאין בה ובירושלמי אמרו בהדיא דאף ר"א מודה בלחם הפנים דקרימה מעליא בעי וא"כ שוב בודאי אין בה משום חימוץ ובזה יש ליישב מה שהקשו האחרונים בהא דפריך הש"ס במנחות דף צ"ה דאמרו דאין דוחה שבת וכיון דאפייתה בפנים אפסלא בלינה והקשו דכיון דבלחם הפנים בעי קרימה מעליא להתקדש ואילו לענין שבת קיי"ל לדעת הרבה מהקדמונים כמאן דמיקל לאפות בקרימת כל דהו והא יכול לאפות בקרימת כל דהו מע"ש ואח"כ בשבת יגמור האפייה ואין בישול אחר בישול ולא אפסלא בלינה דעדיין לא נתקדש. ולפמ"ש א"ש דהרי ברמ"א מבואר שם דכל שפורסה ואין חוטין נמשכין קרוי קרימת פנים וא"כ כל שלא היה קרימה מעליא א"א בלחם הפנים דבעינן מצה ודו"ק:

ובזה מיושב היטב מה דמשני הש"ס התם מאי מבפנים במקום זריזין ופירש"י כדי שלא יתחמץ והקשה בשו"ת נוב"י מהד"ק בשם הגאון בעל אור חדש דתינח לחה"פ אבל שתי הלחם דחמץ מאי איכא למימר ולפמ"ש א"ש דמשתי הלחם ל"ק כלל די"ל דמיירי בכה"ג. שוב מצאתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל שהעיר בזה ונהניתי. והנה לכאורה קשה טובא מאי פריך הש"ס שם הא אפסלא בלינה דהרי מבואר בסי' רנ"ג דאם הניח חתיכה חי' מותר דלא חיישינן לחיתוי דהרי לא תגמר רק למחר ולמחר א"צ לחיתוי דכל הלילה אפשר שתגמור בלא חיתוי ומבואר שם דבכה"ג לא שייך חשש חיתוי ולפ"ז משכחת לה שיאפנה סמוך לחשיכה ואף דלא קרמו פניה מ"מ כל שאכלו בלילה ואדרבא נפסל בלינה אם נגמר קודם וא"כ א"צ לו בלילה ולמחר יגמר בלא חיתוי וא"כ יכול לאפות סמוך לחשיכה ולא יפסול בלינה דלא יגמר רק בלילה ולילה אין מחוסר זמן ולא נפסל בלינה וצ"ל דקושית הש"ס היא דלילה מחוסר זמן וכמ"ש רבינו בפ"י ממחוסרי כפרה ה"ד ועמ"ש בגליון הרמב"ם בהלכות בכורות פ"ו הי"ד. והנה אי קשיא הא קשיא דלפי מה דמשני הש"ס במנחות דמאי מבפנים במקום זריזין והרי אמרו בש"ס שבת דף כ' דמאחיזין האור בבית המוקד ומטעם דחבורה זריזין הם ול"ש אתו לחתויי וא"כ כיון דכהנים זריזין הם וא"כ ל"ש דאתו לחתויי וא"כ מותר לאפות סמוך לחשיכה ולא נפסל בלינה ולמה צריך לאוקמי בחוץ רק במקום זריזין הא גם מבפנים שרי ואפ"ה לא אתו לחתויי. ולפמ"ש א"ש דעכ"פ לילה מחוסר זמן ונפסל בלינה. ובלא"ה י"ל בישוב קושיא זו דע"כ לא שייך לומר דכהנים זריזין הם ולא אתו לחתויי דוקא במקום שאין חשש איסור אם ישהה ורק דחיישינן מתוך שבהול לאכול יבא לחתות בזה שפיר התירו משום דזריזין הם אבל כאן דאיכא חשש חימוץ כל שלא קרמו פניה וכמ"ש התוס' וא"כ יש חשש דיבא לחתות ולמהר האפייה כדי שלא תחמיץ וא"כ בכה"ג שפיר חיישינן. ובזה מיושב היטב דברי רש"י הנ"ל דדוקא מלחם הפנים הוא דקשיא דבשתי הלחם דחמץ תאפינה א"כ בלא"ה ל"ק דלא נפסל בלינה דיכול לאפותו סמוך לחשיכה ולסמוך על שכהנים זריזין הם ודו"ק:

והנה לכאורה קשה לי בהא דאצטריך בשבת שם הטעם למדורת בית המוקד משום דכהנים זריזין הם ת"ל שאין שבות במקדש. ואפשר לומר דלפמ"ש רש"י דלא היה צריך לגבוה רק לכהנים ובכה"ג אפשר דלא התירו שבות במקדש. אבל העיקר נראה לי עפמ"ש הכ"מ בפ"ח מבית הבחירה הלכה י"ב בסופו דהתירו שבות במקדש משום דכהנים זריזין הם ע"ש וא"כ היינו הך וגם לפי מה שחידש שם דכל דאפשר מאתמול לא שרי א"כ א"ש דהיה אפשר שיאחיז האור קודם לילה וזה צ"ע דהו"ל משחית עצי הקרש בחנם וצ"ע בזה. איברא דאכתי קשה למה לא הותר האפייה ביו"ט דהאפייה היא משום בישול והרי אמרו שם בשבת דלא תבערו אש בכל מושבותיכם אבל אתה מבעיר אש במדורת בית המוקד וא"כ כיון דלצורך גבוה היא למה לא יהיה מותר וע"ש בתוס' דכל שמשלה בהם האור מותר אף באברים ופדרים של חול אבל זה אינו דכבר מיעט קרא דלכם ולא לגבוה ורק לענין להבעיר במדורת בית המוקד הוא דשרי והריב"א מסתפק שם דאולי דוקא בתמיד אשתרי וצ"ע בכ"ז כי אין הזמן מספיק בזה. נחזור לענינינו דעכ"פ הגה"מ הולך בשיטה זו דקבעי קרימה מעליא וכמ"ש הריב"א בשם הירושלמי ועיין במרדכי פ"ג דפסחים שכתב בשם הריב"א וכן הוא בש"ע סי' תס"א דקרימה מעליא בעי וכמ"ש התוס' במנחות הנ"ל. איברא דבאמת בש"ס דילן נראה עיקר כפירש"י דר"א להחמיר בא דגם מצד הסברא נראה דאותו שהוא לצד האש ממהר להתבשל ומה שהקשו בתוס' מהא דאמר בירושלמי מודה ר"א בלחה"פ לפענ"ד נראה כיון דכל הטעם הוא דמה שהוא לצד האש ממהר להתבשל הוא בשביל שבימיהם הי' מדביקים הפת בתנור למעלה והאש היה מלמטה סביבו אבל בלחה"פ דודאי נאפית על קרקע התנור שהרי היה כמין תיבה פרוצה ובדפוס והי' מונח על שולים כמבואר במנחות דף צ"ה וא"כ בכה"ג פשיטא דמה שבצד התנור ממהר לאפות ולכך בעי קרימה מלמעלה ולמטה וז"ב לדעתי ולפמ"ש גם משום רדי' ליכא דבתנורים שלנו ל"ש רדי' כמ"ש בסי' רנ"ד ס"ז מיהו בלא"ה רדי' אסור אלא משום שבות ואין שבות במקדש ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ:

והנה הרב המאוה"ג מוה' נתן אשכנזי אבד"ק פאטיק ני' שאל אותי בהא דאמר הש"ס במנחות דף נ' ע"ב דחביתי כ"ג בעי כלי ואי אפו לה מאתמול אפסילא בלינה והקשה הא מבואר ברמב"ם פי"ג ממעשה הקרבנות הלכה ב' דחביתי כה"ג הי' אופה מעט ואח"כ טגנו ולפ"ז הי' מצי לאפותו מעט מע"ש ולא היה צריך כ"ש דהטיגון היה צריך מחבת והיה יכול לטגנו בשבת דאין טיגון אחר אפייה כמבואר באו"ח סי' שי"ח. והשבתי דלק"מ דשם שנאפית רק מעט ועיקר האפייה היא בטיגון שהרי מה שאופה מעט הוא משום שנאמר תופיני שיהא נאה ועיין כ"מ ולח"מ וא"כ העיקר היא הטיגון ובכה"ג אסור בשבת וגם כיון דכתיב תופיני ודרשינן שיהיה נאה א"כ התורה אחשביה ואצטריך להאי טיגון אח"כ שיהיה נאה פשיטא דמקרי אפייה וכה"ג כתב בהגמ"ר פ"ק דחולין לענין קשר דמגו דחשוב קשר לענין תפילין ומכ"ש דחשוב קשר לענין שבת ע"ש ומכ"ש בזה דהתורה אמרה תופיני נאה וארווחנא בזה דברי רבינו פ"ג מתמידין הלכה י"ח שכתב שני הטעמים משום דכתיב תופיני שיהא נאה ועוד אם תאפה מבערב תפסל בלינה והקשה הלח"מ דל"ל שני הטעמים וגם הטעם הראשון נדחה. ולפמ"ש א"ש כיון דכתיב תופיני שתהא נאה ממילא מפסלא בלינה דא"א שיהיה נאפה מעט דא"כ שוב אסור לאפותו ביו"ט דבעינן אפייה נאה וע"כ דבעינן שנאפית כלו מאתמול ושוב לא יהי' נפסל בלינה ודו"ק:

והנה כבוד מחו' הרב החריף המושלם מוה' מאיר לעווי נ"י מ"ק קארלין הקשה אותי על דברת התוס' שהוכיחו דר"א לקולא קאי דאמרו בירושלמי מודה ר"א בקרימת לחם הפנים דאינו קרוי לחם עד שיקרמו פניה בתנור ומשמע דדוקא בזה בעי קרימה מעליא ולא בכל הקרימות וע"ז הקשה דמה ראיה משם דהא לחם הפנים הי' בתנור של מתכות וא"כ הי' מצד התנור חם יותר ולכך אמרו דמודה בלחם הפנים דבעי שיקרמו פניה בתנור כדאמרו בפסחים דף ל"ו אם אמרו בתנור חם ובמתכת ע"ש. והשבתי דמלבד דבמנחות דף צ"ה רצה לפרש דמאי מבפנים במקום זריזין וא"כ לא היה בשל מתכות וחם ואף דאסיק בקשיא אבל עכ"פ אין קושיא על התוס' דבאמת ע"כ צריך לפרש כן וכבר תמה הלח"מ על הרמב"ם דהעתיק המשנה כצורתה ע"ש בפ"ה מתמידין אף גם דיהיה איך שיהיה עכ"פ שפיר דייק מדאמר דבעי שיקרמו פניה בתנור משמע דבשאר מקומות מיקל וא"ל דשאני לחם הפנים דבתנור היה האור שולט טפי דז"א דא"כ למה אמר דמודה בלחם הפנים דמה רבותא הא בכל קרימות צריך שיקרום שני הפנים וא"כ גם בלחה"פ כן הוא ולמה אמר דמודה בלחה"פ ניהו דשם מקום התנור חם ביותר אבל עכ"פ לא עדיף משאר מקומות דבעינן חמה משני הצדדין וע"כ דר"א מיקל טפי וז"ב ועיין ט"ז סי' רנ"ג ובאהע"ז ותמצא ליישב הקושיא בפנים אחרות וקצרתי ודו"ק היטב. והנה בהא דאמרו ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש זה רבות בשנים הקשיתי דהא נסכים הבאין עם הזבח אין מתקדשין עד שישחט הזבח וא"כ מאי קושיא דהא אפסלא בלינה והא רש"י פירש דלענין לינה ג"כ לא מפסלי עד שישחט הזבח וכתבתי דקושית הש"ס לפירש"י ע"כ לא קאי על השתי לחם רק על לחם הפנים. ובזה ישבתי דברי רש"י דפירש במקום זריזין שלא יחמיץ והקשו כלם דהא שתי הלחם חמץ תאפנה ולפמ"ש א"ש דעיקר קושית הש"ס על לחם הפנים אבל משתי לחם ל"ק כלל:

והנה התוס' דחו דברי רש"י במנחות דף ט"ו ד"ה אפשר דלא קאי על לינה דזה ודאי פסול משקדש בכלי כדאמרו בסוף ר"י דאם קדש בתנור אפסלא בלינה. אך לפענ"ד הדבר תמוה בהא דאמרו במנחות דף ט"ז ע"ב מי סברת לחם בתנור קדוש שחיטת כבשים מקדשא לי' והבא לקדש כבא להתיר דמי וא"כ בשלמא לרש"י דלא מפסלא בלינה ג"כ עד שישחוט הזבח שפיר קא דחי דאין התנור מקדש כלל אבל לשיטת התוס' הרי התנור מקדש עכ"פ לפסלו בלינה והבא לקדש כבא להתיר דמי ואולי גם לשיטת התוס' דכיון דעיקר קידוש שלא נוכל לשנות הזבח היא בשחיטת כבשים א"כ הוה כבא להתיר דמי דעיקר היתירו בא ע"י שחיטת כבשים. אך פשטות הלשון מי סברת לחם בתנור קדוש משמע דאין התנור מקדש כלל וכפירש"י ובאמת מה שהקשו התוס' מהך דס"פ ר' ישמעאל לפענ"ד לא זכיתי להבין דלרש"י לשיטתו א"ש דבאמת לענין לפסול בלינה ג"כ לרש"י בעי קדושת הכבשים וא"כ לרבי דאמרו שם דמפסלי בתנור לענין לינה באמת זהו קושית הש"ס וסבר רבי דתנור מקדש לאפסולי בלינה והא שתי כבשים מקדש להו ומשני דהוקבעו ולא הוקבעו קאמר והיינו כפירש"י דלענין לפסול ביוצא בעי שחיטת כבשים וזריקתן לשמן אבל קדוש בתנור למפסל בלינה לרבי ואדרבא לפירוש התוס' לא ידעתי מה קושיא דהא לפסול בלינה לכ"ע התנור מקדש ועיין בתוס' מנחות דף מ"ו ד"ה ואיזו בסופו אבל לא מצאתי שיפרשו קושית הש"ס איפוא הוא לפירושם וצ"ע. ועכ"פ לרש"י א"ש. ובזה נראה ליישב דברי רבינו פ"ה מתמידין ה"ו שכתב דאם יתן בפנים כשאר מנחות והיא תמוה דא"כ יקשה קושית הש"ס דאמאי אינו דוחה שבת הא אפסלא בלינה וכבר תמהו בזה הלח"מ והבה"ז. ולפמ"ש א"ש דרבינו היה לו הוכחה דתנור אינו מקדש דהוא פסק כר' יוחנן במנחות דף ט"ז ולדידי' ע"כ דתנור אינו מקדש וא"כ ע"כ דאם יתן בפנים הי' כשאר מנחות לא שהתנור מקדשו וממילא גם לחה"פ הוא כן ועמלמ"ל פט"ז מפהמ"ק ה"ז שכתב בהדיא דרבינו פסק כר"י ולכך דחה הסוגיא בדף צ"ה דבלא"ה אסיק בקושיא ודו"ק היטב. ודרך אגב אומר מה דהראה לי ביום המיוחס שנת תרכ"ד הרב המאוה"ג מוה' שמשון חמיידיש נ"י אבד"ק זלאזיטץ דברי רש"י בפסחים דף ל"ז אם אמרו בתנור חם ופירש"י בכל יום תמיד הי' מסיקין תנור של מקדש לאפות מנחות ולחמי תודה וע"ז הקשה דהרמב"ם כתב בפ"ט ממעה"ק הכ"ד דמעשה הלחם של שניהם היינו איל נזיר ולחמי תודה הי' חוץ לעזרה. והנה כמדומה שבספר עטרת ראש מהרב מהר"ל קדנייביר הרגיש בזה ואינו ת"י. אמנם הראיתי לו דברי הבה"ז בחידושיו דף ע"ה דהביא ראיה להרמב"ם דהי' חוץ לעזרה דהרי בנדה דף ו' אמרו דשפחה של ר"ג היתה אופה ומוקי לה בתרומת לחמי תודה והרי אשה בעזרה מנין וע"כ דמעשיה בחוץ והיא ראיה נפלאה. אך לפענ"ד קשה דהרי מוקמי לה דאפרשינהו בלישייהו והרי בתוך ד' של לחמי תודה הי' אחת של מצה וא"כ שם בודאי קשה הא עכ"פ בעי כהנים זריזין שלא תחמיץ ואיך אפי לה שפחה של ר"ג דהיא ודאי ל"ש מינין ועיין מנחות דף צ"ה ובפסחים שם. וראיתי בשעה"מ פ"ח מחמץ הי"ב שהקשה על הרא"ש דלמה לא דחו הצרפתים מלחמי תודה דאפרשינהו בלישייהו והי' עבה טפח וכתב כיון דהי' בעזרה ע"ש וקשה דא"כ ששפחתו של ר"ג דהיתה אופה והא ל"ש זריזין ומקום זריזין בשפחה. אך לפענ"ד היה נראה דלענין אפייתן ודאי דהי' בעזרה כמו כל המנחות והרמב"ם לא אמר רק דמעשה שניהם היינו לישתן ועריכתן הי' בחוץ כמו לחה"פ ושתי הלחם ובאמת שפחתו של ר"ג היא לא עשתה בעצמה רק הלישה והעריכה וכל ההכנות לאפייה היתה היא עושה ובזה א"ש הכל ודברי רש"י והרמב"ם הם אחדים ורש"י מיירי באפייה וברמב"ם קאי לענין העריכה ולישה ובזה יתיישב כל קושיות הבה"ז שם ובדף פ"ח שם ודו"ק. ולפענ"ד נראה לחלק דבחלת תודה ורקיקי נזיר דעשאן למכור בשוק וא"כ עוד ספק אם אולי לא מזדבן והיא א"צ לצאת בו א"כ הוה חולין בעזרה דלא יהיה נקרב לשם קרבן ולכך הוה כל מעשיה בחוץ ולפ"ז בעשאן לעצמו היה יכול להיות בעזרה. ובזה יש ליישב קושית הבה"ז דהשפחה מיירי שעשאן למכור לאחרים ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף