שואל ומשיב/ד/ג/קנא

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן קנא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ש בענין המעשה במקולין שנלקח צלע אחת מחציתה קודם שנודע הטריפות ומחציתה לאחר שנודע הטריפות שנחלקו בזה הגאונים הח"מ ואא"ז הגאון מוה' העשיל ז"ל להתיר שניהם דאיך אפשר דחצי צלע מותרת וחציה אסורה ומהרש"ק והב"ה אסרו והבאת דברי הכו"פ שאמר עפ"מ שבב"מ דף ז' כ' השיטה מקובצת בקפץ אחד מן המנוין לתוכה דפטור והקשו בתוס' ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש וכתב בשיטה מקובצת דרוב ספק הוא רק שהתורה התירה זה הספק ולכך שם דודאי מעשר אסור אף הספק אסור ולפי זה ליתא לדברי הא"ז הגאון מוה' העשיל ז"ל דניהו דמתירין חצי הצלע משום דמרובא קפריש הא באמת גם שם מידי ספק לא יצא והתורה התירה אותו ספק וא"כ החצי הצלע שנשאר אחר שנולד הספק נשאר בספיקו ואותו הספק לא התירה התורה. ולפענ"ד אם כי דבר חכמה אמר ודפח"ח. אך באמת דברי השיטה מקובצת לכאורה אינו מובן דמנ"ל זאת דרוב הוא ספק ואם מצד הסברא דהא עכ"פ יש מיעוט איסור ויש ספק א"כ למה באמת התירה התורה אותו ספק. אך לפענ"ד יש לומר דהנה באמת אנן קי"ל דספק אינו רק ספק השקול שנוטה לכאן ולכאן אבל כל שנוטה יותר לצד זה מלזה לא מקרי ספק ועיין ש"ך בכללי הס"ס בסי' ק"י. ולפי זה ברוב כיון דעכ"פ נוטה יותר לצד הספק של הרוב יותר מהמיעוט א"כ יותר מסתבר לתלותו בצד הספק הלז. ומעתה סברת השיטה מקובצת נכונה דעכ"פ כיון דרוב הוא ולכך ניהו דעדן יש ספק וממילא לא מקרי ספק השקול דנוטה יותר להרוב מלהמיעוט וזהו מ"ש דרוב ספק הוא והתורה התירה דצוותה לילך בתר רוב וזה ברור ולפי זה שפיר אמרו הגאונים ז"ל דאיך אפשר לומר דאותו חצי צלע הי' מן ההיתר משום דמרובא קא פריש וא"כ תלינן שבודאי הי' מרוב הכשרות ואיך תאסר חצי הצלע השניה הא הוה תרתי דסתרי ולא שייך לומר דאותו ספק לא התירה התורה דגם זה הספק יש להתיר דיותר מסתבר לתלותו ברוב וזה ברור מאד. ובזה י"ל הטעם דלכך אין הולכין בממון אחר הרוב דניהו שיש יותר לתלות שמן הרוב מכל מקום ניהו דלא מקרי ספק השקול מ"מ היאך נוציא ממון מספק דמ"מ ספק הוא אף דאינו ספק השקול ועיין ברא"ש ס"פ גיד הנשה שהאריך שם אם לאחר שנתבטל ברוב יבש ביבש ואח"כ נתבשל אם יכול לאסור וגם אם נתרבה אח"כ באיסור אם יכול לאסור אח"כ. ולפמ"ש הכו"פ אין מקום לפלפול דהא אחרי רבים להטות אינו רק ספק והתורה התירה ואח"כ כשנתרבה האיסור שוב לא הוה רק ספק ואסור.

ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דכבר נוטה להיתר שוב כבר הותר לגמרי. מיהו יש לדחות דש"ה שכבר האיסור נהפך להיות היתר כמ"ש הרא"ש שם מיהו באמת תמוה לדברי הכו"פ דלמה נהפך האיסור להיות היתר הא אינו רק מפני שהספק התורה התירה אבל לא שהאיסור נעשה היתר ולפמ"ש אתי שפיר ודוק. ובמ"ש י"ל מ"ש הרשב"א וכן קבע להלכה בש"ע ס"ד דרוב חניות מוכרות בשר שחיטה ואחת נבילה ולקח מאחת מהן וא"י מאיזה לקח ונתערבה באחרות דבטל ברוב משום ס"ס ותמהו הט"ז והש"ך דהא בקבוע דאורייתא ל"ש ס"ס דהספק הראשון נאסר מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ענין קבוע מה דהוה כמחצה על מחצה הוא משום דבאמת הא דאזלינן בתר רובא הוא דהתורה התירה אותו ספק והיינו דכיון דאינו ספק השקול אזלינן בתר רוב ולא מקרי ספק ולפי זה כל שהוא קבוע אם כן המיעוט חשוב כמו הרוב כיון שנקבע המיעוט כאן כמו הרוב לכך לא אזלינן בתר רובא דכיון דהוה ספק השקול דקביעתו מחשבו לספק השקול ושוב אסור מטעם ספק (ומזה ראיה דספק אסור מן התורה דקבוע נחשב רק לספק וקשה לדעת הרמב"ם וכמדומה שהעירו בזה האחרונים ואכ"מ) ולפי זה שפיר התירו משום ס"ס דל"ש לומר דכל שהספק הראשון הוא מן התורה לא נחשב לס"ס דז"א דכל הטעם דהספק הראשון נעשה כודאי איסור וזה ל"ש בקבוע דבאמת יש רוב כנגדו דניהו דהקבוע מחשבו לספק אבל עכ"פ יותר מספק א"א לחשבו ואם כן כל שיש עוד ספק מצטרף לספק ספיקא וזה ברור כשמש ובזה נסתר מחמתו מה שנסתפק הכו"פ בקבוע והוא קרוב לחנות מוכרת בשר שחיטה אם אזלינן בתר קורבא דהרי גם קורבא מן התורה רק דרוב עדיף מקורבא וכל דלא אזלינן בתר רוב שוב הקורבא עדיף. ולפמ"ש יש לומר דניהו דלא אזלינן בתר רוב הוא משום דהקבוע מחשבו לספק אם כן מה מועיל מה שיש קורבא סוף סוף יש כאן ספק השקול ואף רוב וקרוב לא יזיזו המיעוט של נבלה הקבוע מלהיות יוצא מגדר הספק ומ"ש הכו"פ ראיה משליח שקידש דאסור בכל הנשים ולמה לא ניזיל בתר קורבא דמקום השליח קרוב יותר לפענ"ד אין ראיה דאטו הקורבא מורה שקידש אשה דהכי בשביל שהשליח מאותו העיר יקדש מעיר הזאת דלמא לא נזדמן לו אשה ההוגנת בעיר הזאת וכל ענין קורבא הוא דוקא היכא דענין קורבא יש לו התייחסות להעסק כמו בעגלה ערופה די"ל בשביל שסמוך לעיר הלז נמצא ההרוג מסתמא מאותו העיר היה אבל כאן אטו מקדש דוקא מאותו העיר שהשליח משם וזה ברור ופשוט ועכ"פ מ"ש אתי שפיר. ולפמ"ש יש לומר דברי אא"ז הב"ח שכתב לחלק בענין קבוע דאם נמצא יו"ד בהמות נשחטות וריאה אחת טריפה ולא נודע מאיזה בהמה דאז לא אמרינן קבוע ובטל מד"ת אבל באם נודע שבאחת מהחניות נמצא טריפה רק שלא נודע באיזה חנות שייך קבוע אף שלא ניכר הקביעות והפר"ח האריך לדחות דכל שלא ניכר איפוא נקבע האיסור לא שייך קבוע וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת ליישב דברי אא"ז הב"ח ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבשלמא כשנודע שנקבע באחת החניות הטריפות רק שלא נודע באיזה מהחניות אם כן אף שלא ניכר איזה מקום החנות ומ"מ הו"ל ספק השקול ועכ"פ נקבע כאן המיעוט דנבלה באחת מהחניות אבל כל שלא נודע מאיזה בהמה אם כן על כל בהמה י"ל דזו מהרוב שלא הי' כאן איסור כלל ואם כן אינו ספק השקול דכל בהמה יש בה רוב שהיא מהכשרות ואין כאן ספק השקול כיון דאנו דנין על הבהמה משא"כ שם שאנו דנין על החניות מאיזה חני' היא ובחני' אחת עכ"פ הי' כאן מיעוט דנבלה בודאי וזה ברור.

ובזה הן נסתר מחמתו ראיית הפר"ח מנחל איתן דשם על כל מקום יש לומר דכאן לא הי' כלל עגלה ערופה ולא הוה ספק השקול. ובזה נסתר גם כן קושית הכו"פ מהאומר לשליח צא וקדש דלשיטת הרמב"ן הוה קבוע אף שאינו ניכר ולפמ"ש כיון דעכ"פ אשה אחת קידש אם כן נקבע האיסור בודאי והוה ספק השקול ובזה יש ליישב הרבה קושיות של הכו"פ ואכ"מ.

והנה לכאורה הי' קשה לי בהא דכתב השטה הנ"ל דבעינין עשירי ודאי ולא ספק ואם כן גם רוב לא מועיל וקשה לפי זה הא טריפה אינו עובר לענין המנין כדדרשו בבכורות מקרא דפרט לטריפה ואם כן דלמא טריפה היא ואי דאזלינן בתר רובא הא אף רוב ל"מ דבעינן עשירי ודאי וצ"ל דניהו דבעינן עשירי ודאי שיהי' מהמחוייבים בודאי לעשר אבל לענין זה דניחוש דלמא טריפה ולא יתחייב במעשר כלל לזה לא הקפידה תורה שיהיה ודאי דע"ז לא כתיב העשירי ודאי והרי לא משכחת לדעת רק עפ"י רוב ובפרט דהוה רוב שכבר הוחזק דלענין כל דבר מחזיקין הבהמה בחזקת כשרות ואכלנו מחלבה וכדומה וז"פ והארכתי בזה לפי ששמעתי מקשים בשם הגאון מוהר"ר שלמה קלוגר נ"י ראבד"ק בראד בהא דהקשו בתוס' בב"מ שם בד"ה קפץ דלבטל ברובא ולתחייבו כלם במעשר והקשה דהא הוה ס"ס ספק דלמא טריפה היא ואת"ל כשרה דלמא זו היא שכבר עבר וס"ס עדיף מרוב.

ולפמ"ש אין התחלה לקושיא דלענין הספק טריפה הרוב מנגדו ולא מקרי ספק כלל ובפרט דכבר הוחזק דכשר דאתמול אכלנו מחלבה וא"כ לא נשאר רק ספק אחד ושפיר מועיל ביטול ברוב וזה ברור. וגדולה מזו כתבו האחרונים לענין ס"ס במקום החזקה דאם החזקה נגד ספק אחד דלא מצטרף הספק השני דלענין הספק הראשון החזקה מנגדו ולא הוה ספק ומכ"ש באם הרוב מנגד להספק דרוב עדיף מספק ובפרט ברוב שכבר הוחזק וזה ברור מאד. ובגוף קושית התוס' אני תמה דלא שייך בזה רוב דלחייב לעשר מספק לא מצינו ביטול ברוב ועיין מלמ"ל פ"ז ממעילה בסופו דלחייב מלקות או קרבן לא שמענו שיתבטל ברוב ומכ"ש להוציא ממון מספק דא"צ לעשר בשביל ביטול ברוב דחזקה דממונא עדיף דהרי בד"נ אזלינן בתר רוב ובממון לא אזלינן בתר רוב. ובלא"ה קשה דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ול"מ ביטול ברוב להתחייב לעשר. ואולי כיון דספק מצוה אזלינן בתר רובא.

והנה ענין קבוע הניכר ושאינו ניכר נראה לפענ"ד דהנה ביטול ברוב יש לנו שני טעמים אם דאזלינן בתר רוב ואמרינן דזה שאנו דנין הוא מהרוב או מטעם דאחרי רבים להטות ואמרינן דנהפך איסור להיות היתר ועיין בסי' ק"ט בב"י שם יש שני טעמים בזה ולפענ"ד ברובא דאיתא קמן יותר מסתבר דהאיסור נהפך נהיות היתר דכל שניכר האיסור הו"ל קבוע וא"א לומר שנהפך להיתר דהא נקבע כאן איסור ומכ"ש דל"ש כאן לומר דאמרינן על כל אחד שזה מן הרוב שזה א"א דהרי אקבע כאן בודאי איסור אבל כל שאינו ניכר שוב שייך לומר דנהפך להיות היתר אף דודאי אקבע כאן איסור ול"ש לומר דהוא מן הרוב שא"כ אתה עוקר המיעוט מכל וכל והרי יש בודאי כאן ורק דכיון דנהפך להיתר שוב ליכא שום מיעוט אבל כל דהוה קבוע ניכר ואם כן א"א לומר דנהפך להיתר דהרי לפניך איסור בבירור והיא נבלה גמורה שוב ל"ש נהפך להיות היתר. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש התוס' בחולין י"א דלענין באיזה מיתה נהרג ל"ש לומר דאזלינן בתר רובא והקושיא מפורסמת בשם דו"ז הגאון מוהר"ץ ז"ל האלברשטאט מב"כ דהיא בשריפה ודלמא לאו אביה היא ולפמ"ש אתי שפיר דשם נתערב נסקלים בנשרפים ונשרפים הוה רובא והקשו בתוס' דניזל בתר רובא ובאמת לחד תירוצא כתבו דהו"ל קבוע. אך צ"ל דבתירוץ הלז ס"ל דל"ש קבוע דהו"ל קבוע שאינו ניכר ולפי זה שפיר כתבו התוס' דשם באמת נקבע וא"א לומר דכל אחד הוא מן הרוב דאתה עוקר המיעוט לגמרי דהרי ידענו שנקבע כאן מיעוט ושאני רובא דליתא קמן דיש לך לומר דזה הפרטי אינו מן המיעוט שבעולם והמיעוט נשאר בעולם רק דזה אינו מן המיעוט רק מהרוב אבל ברובא דאיתא קמן הרי כמו שיש רוב כאן כן גם המיעוט יש כאן ומה יש לך לדון דנהפך להיתר דז"א דאדרבא אתה רוצה לדון דעשו איסור יותר חמור וחייבין שריפה והיתר נהפך לאיסור לא אמרינן וא"כ שוב לא אזלינן בתר רובא ולפ"ז בב"כ דאזלינן בתר רובא דעלמא בזה אפילו ממיתה למיתה אזלינן בתר רובא ואדרבא רובא דליתא קמן עדיף בזה וזה ברור והיא דבר חדש ודו"ק. ודרך אגב אזכור מה שנתחדש לי בשנת תרכ"ד ב' אדר שני במה דאמרו בבכורות דף י"ט אפ"ת רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דאיתא קמן כגון תשע חניות וסנהדרין ופירש"י סנהדרין כגון י"ב מזכין וי"א מחייבין והיא תמוה דמה צריך לפרש היכא דשייך רוב והא בד"מ סגי בשלשה ויש אחד מחייב ושנים מזכין וכדומה וכ"כ רש"י ביבמות קי"ט ובחולין כמ"ש כאן והיא תמוה וגם קושית התוס' דאטו ר"מ פליג ברובא דאיתא קמן והא כתיב אחרי רבים להטות ועיין במרדכי סוף יבמות. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה נחלקו הפוסקים אי בעי רוב כפל ממש או סגי כל שיש רוב משהו ועיין פר"ח סי' ק"ט ובשו"ת חינוך בית יהודא ובתשובה כתבתי באורך ולפי זה נראה לי דבזה נחלקו ר"מ ורבנן דלרבנן סגי ברוב משהו ולר"מ בעי דוקא כפל ובאחרי רבים להטות מודה ר"מ דהיינו כשיש כפל אבל ברובא דליכא כפל לא סגי לר"מ והטעם דלר"מ דחייש למיעוטא כל שאינו כפל לא הוה רוב חשוב אבל כל שיש כפל שוב הו"ל מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ מודה כנ"ל. ומעתה בסנהדרין כל שהי' שנים נגד אחד שפיר הוה רוב גמור אבל כשיש י"א מחייבין וי"ב מזכין ואין כאן כפל שוב ס"ל לר"מ דל"מ ולרבנן מועיל. איברא דלפ"ז בחניות דיש ט' כשרות ואחת טריפה ואפ"ה ס"ל לר"מ דלא מועיל רוב. אמנם נראה דהדבר נכון דהנה כבר כתבתי בתשובה ואפס קצה הזכרתי בחיבורי יד שאול סי' רמ"ב דכל הטעם דסגי ברוב כל שהוא הוא משום דכל שהי' מע"מ הי' ספק וא"כ כל שיש כל שהוא שפיר מכריע הספק ולפי זה כתבתי דבדבר דהיתר מצטרף לאיסור כגון בנזיר ואז לא סגי ברוב כל שהוא ובעי כפל. ובזה ישבתי דברי המהרש"א התמוהין בפסחים דף מ"ד ולפי זה גם כאן בחניות דאיכא קבוע א"כ הוה תמיד כמע"מ ושוב אף כשפירש לא סגי לר"מ דבעי כפל וכאן תמיד הוה רק בכ"ש דכל כמה דלא פירש הו"ל קבוע אף שהיה כפל הרבה הוה תמיד מע"מ וא"כ ל"ש שיכריע כל שפירש דלר"מ בעינן רוב כפל ובשלמא לרבנן דלא בעי כפל רק כ"ש מכריע א"כ כל שפירש אף שעד כה הוה מע"מ כשפירש יכריע הרוב אבל לר"מ לא מועיל דליכא כאן כפל ורוב כ"ש אינו מכריע לדידיה ודוק היטב כי הוא ענין חדש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף