שואל ומשיב/ד/ג/קנ

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן קנ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

{{מרכז|לרעי כנפשי חריף ושנון ני'.{{

מ"ש על מה שראית בהיות במחיצתי מ"ש בתשובה קונטרס מיוחד על ענין קונמות קדושת הגוף והארכתי על דברת הקצה"ח סי' קי"ז במ"ש דקונם כללי כיון שיש לו פדיון אין לו דין קדושת הגוף אלא קדושת דמים ואני כתבתי דדבריו מבוארין בכתובות דף נ"ט ובנדרים דף פ"ו ברש"י והר"ן והרא"ש דמש"ה קונמות הוה כקדושת הגוף לפי שאין לו פדיון ולפ"ז ע"כ קונם פרטי הוא דאי כללי כיון דיש לו פדיון לא הוה כקדושת הגוף וע"ז הקשית דא"כ הא דאמר בר פדא דקונמות לא פקע בכדי ע"כ בקונם כללי דקונם פרטי כתב הרר"י והובא בר"ן שם דגם בר פדא מודה בזה.

ולפ"ז בקונם כללי שוב אית ליה פדיון וקדושת דמים הוא ושם מודה ב"פ דקדושת דמים פקע בכדי. הנה יפה שאלת וכבר קדמך בקושיא זו הקצה"ח בעצמו בסי' קע"א והניח בקושיא. וראיתי באמת שכתב ליישב בסי' ע"ב קושיא זו דלב"פ אף קדושת דמים לא פקע בכדי. אך לפענ"ד לא הועיל בזה דאכתי קשה לרבא דס"ל שם דקדושת דמים פקע בכדי היכי מפרש המשנה בקונמות דאי בקונם פרטי פקעה בכדי ואי בכללי הא יש לו פדיון וזהו אין קושיא דהא רבא מפרש אליבא דעולא דסובר דאינו קדוש רק עד שיקצצו ול"ק כלל ובזה ל"ק גם מה שהאריך להקשות מהא דאמר קונמות מפקיע מידי שעבוד דהא התם הוה קונם פרטי ופקע בכדי וכל הטעם דקונם מפקיע מידי שעבוד כתבו התוס' בגיטין דף מ' משום דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וחל הקדושה שעה אחת ותו לא פקע וא"כ בקונם פרטי דפקע בכדי אמאי יפקע משעבוד ולא זכיתי להבין דניהו דפקע בכדי היינו לאחר זמן שאסר בקונם אבל כאן דאסרה המע"י על בעלה ולא פרטה זמן א"כ אימת יפקע ואף בקונם פרטי חל הקונם וז"פ וברור.

ובזה נראה לפענ"ד מה שהאריך באבני מלואים בסי' ע"ב שם דל"מ לה שיאסר בקונם על בע"ח דממנ"פ בקונם פרטי על הבע"ח דוקא פקע בכדי ובכללית על כל העולם שוב אינו מפקיע מידי שעבוד לפמ"ש ליתא דאף בפרטי וכיון דעכ"פ חל הקונם אימתי יפקע. ואולי ס"ל להגאון דכל דהיה קונם פרטי לכשיבא זמן הפרעון זה מקרי כמו קונם עד שיקצצו דעד אותו זמן הוא שיכול לאסור לפי דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואח"כ כיון דמשעבדא א"י לאסור ופקע בכדי אבל ז"א כיון דעד אותו זמן ברשות הלוה א"כ בעת ההוא יכול לאסרם וכל דאסרם עליו שוב לא נפקע בכדי דהרי אסרם עליו ולא פרט הזמן וז"ב לפענ"ד. שוב ראיתי בר"ן ר"פ השותפין דביאר בהדיא דקונמות מפקיע מידי שעבוד ולכך השותפין שנדרו הנאה אסורין והרי שם הוה קונם פרטי וכן ביאר הר"ן שם בהדיא דף מ"ו ע"ש גבי משכיר ושוכר דאף בקונם פרטי חל הקונמות והרי כתב בעצמו לעיל דקונם פרטי נפקע בכדי וע"כ צ"ל דעכ"פ הקונם חל עד אותו זמן שקצב וא"כ כל שאסר סתם אף בקונם פרטי לא נפקע בכדי וז"ב ופשוט ודברי הקצה"ח תמוהין. ואמת אגיד ששמעתי בבירור שהגאון בעל הקצה"ח היה אומר דשמעתא דבר פדא לא סלקא ליה כהוגן אבל לא ידעתי על מה ולמה ואולי נרגש הגאון אח"כ במ"ש ומ"ש הקצה"ח בסי' קע"א בהא דאמרו בגיטין דף מ"ב אלא מעתה ביום רבו ישא שפחה וביום של עצמו ישא ב"ח ומשני באיסורא לא קא מיירי וע"ז הקשה דהא בשותפין שנדרו אמרינן ברירה אף דהוא לענין איסור ואמרינן דבשעה שמשתמש לעצמו יש לו קנין הגוף בכלה וה"ה כאן נימא ביום של עצמו יהיה לגמרי ב"ח ויש לו קנין הגוף בעצמו בכלו וע"ז כתב כיון דנעשה ב"ח ול"מ משוחרר חוזר ואשתעבד דהו"ל קדושת הגוף ולא פקע בכדי וכדאמרו בירושלמי הובא בתוס' גיטין דף מ"ם ע"ש והאריך בזה ובסי' רמ"ט ע"ש אבל באמת לפענ"ד אין התחלה לקושייתו דשאני ח"ע וחציו ב"ח דעכ"פ כיון דלמחר הוא עבד א"כ עכ"פ יש בו צד עבדות וצד חירות ולא אתי צד עבדות ומשתמש בצד ב"ח וא"כ מה מועיל שבזמן הזה הוא ב"ח אבל עכ"פ בגופו יש צד עבדות ואסור לישא ב"ח וש"ה גבי שותפין דעיקר הקפידא לפי שמשתמש בחצר חבירו וכל שכעת הוא שלו לגמרי אף שלמחר יהי' של חבירו עיקר הקפידא על עת השתמשותן ובעת השתמשותו הוא שלו משא"כ בח"ע וחב"ח דעכ"פ יש בו צד עבדות וז"ב מאד. איברא דלפ"ז לכאורה הי' ראוי שישא שפחה חציה ב"ח ול"ש דאתי צד עבדות ומשתמש בב"ח כיון דהיא בת מינו אבל באמת כבר כתבו התוס' בגיטין דף מ"א ובחגיגה דף ב' ובחולין דף ע"ט דמ"מ הרי צד עבדות משתמש בב"ח ול"ד לפרידה דאין מרכיבין עליה אלא מינה משום דשם אכלאים קפיד קרא והרי כאן ליכא כלאים דהיא בת מינה משא"כ כאן דעכ"פ צד עבדות משתמש בצד ב"ח ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ד' ודו"ק. ובזה נראה לי ליישב דברי הירושלמי פרק השולח שם דאמר דקודש ביום של רבו אין חוששין לקידושין קידש ביום של עצמו חוששין לקידושין ותמה הקצה"ח שם דהא באיסורא לא קא מיירי והקצה"ח כתב דהירושלמי ס"ל דגם קדושת הגוף פקע בכדי ע"ש והדבר תמוה דסותר דברי עצמו ודברי הירושלמי שהרי בירושלמי מפרש דלכך שחרור מפקיע מידי שעבוד משום דל"מ עבד משוחרר חוזר ומשתעבד וא"כ ע"כ דס"ל דקדושת הגוף לא פקע בכדי ואיך מותר לקדש ביום של עצמו ובאמת לאביי ס"ל קדושת הגוף פקע בכדי בנדרים דף כ"ט אבל באמת מדברי התוס' בגיטין לא משמע כן שהרי הקשו דלאביי דס"ל למפרע הוא גובה היאך מפרש המשנה דלדידיה לא מפקיע מידי שעבוד דלמפרע הוא גובה ולא כתבו סתם דס"ל קדושת הגוף פקע בכדי. וע"כ נראה דבאמת גם בזה במחכ"ת הקצה"ח שזה אינו דהוא חשב דקדושת הגוף לאביי דפקע בכדי נפקע אף שלא פרט הזמן וכמו בקונם כללי אבל ז"א דאביי לא ס"ל רק כשפרט הזמן אבל כששחרר סתם לא פקע בכדי וע"כ אין לדבריו מקום בזה. אך לפמ"ש יש ליישב דברי הירושלמי דיש לומר דהירושלמי ס"ל דכמו בפרידה מרכיבין עליה בת מינה ה"ה בחצי' עבד מותר לישא חצי' ב"ח דצד עבדות משתמש בצד עבדות וב"ח משתמש ב"ח כיון דכל שני צדדים ישנו שוה בתרוייהו וא"כ שוב אף כשנושא ב"ח חוששין לקידושין כמבואר בתוס' גיטין דף מ"ג ע"א ד"ה ואי דכל דמשכחת להצד קידושין עכ"פ בנו מתייחס אחריו והא דקאמר למשנה ראשונה לישא ב"ח אינו יכול היינו שישא אותה ממש זה א"א דרק חציו ב"ח הוא יכול לישא וחצי' ב"ח אינו שכיח כ"כ דהא כופין את רבה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכדאמרו בגיטין דף ל"ח. ובזה יש ליישב דברי הירושלמי בפסחים דאמר חציו עבד שגירש דחוששין לגירושין ותמה המלמ"ל פ"ב מק"פ דהיאך משכחת לה כיון דאין חוששין לקידושין גירושין היאך משכחת לה וכתב דיכול לקדש בת מינו ותמה הקצה"ח מש"ס גיטין דף מ"ג דאמרו יורשין היאך משכחת לה ואם איתא הא משכחת לה בבת מינו ולפמ"ש באמת בזה מחולקין הירושלמי וש"ס דילן דלש"ס דילן אף במקדש ביום של עצמו אין חוששין לקידושיו ולהירושלמי ביום של עצמו עכ"פ חוששין לקידושיו ודו"ק היטב. ובזה נראה לי לפרש דברי הירושלמי דאמר אתיא דשמואל כר"מ דמחייב בגנב חציו עבד ותמה המלמ"ל דא"כ אמאי אין חוששין לקידושיו. ולפמ"ש י"ל דע"כ לא חששו לקידושין רק ביום של רבו דהוא עבד גמור אבל ביום של עצמו הרי הוא ב"ח וא"כ גם בגנב חייב עכ"פ דעכ"פ מקצת אחיו קרינא ביה דהרי ביום של עצמו יש ברירה דהוא ב"ח וקונה עצמו להיות ב"ח וז"ב ודו"ק. ובזה יש ליישב כוונת הרשב"א שכתב בחידושיו לשבת דף ד' דבחציו עבד לא שייך העשה דלעולם בהם תעבדו והדבר יפלא דלמה לא הא ביום של רבו הרי הוא של רבו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש בו צד עבדות וצד חירות וא"כ יש לומר דכשם דאסור לישא ב"ח דלא אתי צד עבדות משתמש בצד חירות וה"ה על הרב לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו דעל צד חירות אסור לעבוד ואיך ישתמש בצד ב"ח הא אתי צד ב"ח בעבדות וז"ב ודו"ק היטב. עוד יש מקום לומר מה דנחלקו הש"ס דילן עם הירושלמי בפלוגתת רש"י ותוס' בגיטין דף מ"ז בהא דטבל וחולין מעורבין זא"ז דרש"י פירש דבכל חטה וחטה מקצתו חולין ומקצתו מעשר והתוס' פירשו דעל כל חלק וחלק יש לומר דאולי זה חלקו של אחר ע"ש.

ולפ"ז אם נימא דהעבד מקצתו עבד ומקצתו ב"ח פשיטא דאסור לישא ב"ח דלא אתי צד עבדות ומשתמש בצד ב"ח אבל אם נימא דביום זה הוא עבד וביום זה ב"ח א"כ כל שהוא יום של עצמו ואמרינן ברירה כמו גבי שותפין הרי הוא באותו יום ב"ח גמור ויכול לקדש אשה ביום זה ויש להאריך בזה ואכ"מ. ומדי דברי זכור אזכור במ"ש שם בקונטרס ליישב שיטת רש"י דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד והתוס' הקשו דממנ"פ אם ברשות הלוה מה נ"מ בין קדושת הגוף לקדושת דמים. הנה כעת נראה לי דבר חדש עפ"י מה שמצאתי בחידושי רשב"א בחולין דף קל"ט בהא דקאמר בקדושת דמים כיון דמרדו פקעו קדושתן והקשה הרשב"א וקדושה שבהן להיכן אזלא וכתב דקדושת דמים הו"ל כשיעבוד ומיד שמרדו ונתיאש הגזבר הו"ל כהפקר דנפקע השעבוד שיש להקדש עליו ע"ש שהאריך. והנה האיר הרשב"א עינינו דקדושת דמים אינו רק שעבוד בלבד ולפ"ז מה אולמא האי שעבוד מהאי שעבוד ולכך א"י להפקיע השיעבוד משא"כ קדושת הגוף דהו"ל כקנין הגוף ואלים משעבוד ומפקיע ולכך ניחא אף לאביי דס"ל למפרע הוא גובה מ"מ קדושת דמים אינו רק שעבוד בלבד וז"ב ולפ"ז גם במטלטלין שהאריך בזה המלמ"ל יש לעיין בזה לפמ"ש וליישב בזה כמה ענינים ולא נפניתי כעת.

איברא דהדבר צ"ב גוף דברי הרשב"א איך אפשר להגזבר להפקיר ממון הקדש דבשלמא אדם בשלו יכול להפקיר אבל הגזבר אינו רק יד ההקדש לטובתו ולא שיוכל להפקירו אבל באמת דברי הרשב"א נובעים מדברי הש"ס שם ובתוס' שם למדו מזה דאווזין שמרדו אינו ברשותו של אדם עוד והו"ל הפקר ועיין במהרש"א שם וצ"ע כי לא ראיתי כעת להפוסקים שיביאו דברי התוס' הנ"ל לדינא וצ"ע ומצאתי בחו"מ סי' רי"ט ס"ז בהג"ה השני' בסופה שם מוזכר הדין הלז בשם הר"ן בסוף חולין שם. והנה במה שהאריך המלמ"ל אם במטלטלי שהקדיש קדושת דמים אי הוה כמכר דאין הב"ח גובה וה"ה בהקדש או לאו והעלה דאין ב"ח גובה דהוה כמכר. ובאמת לפמ"ש בשם הרשב"א דהקדש דמים אינו רק שעבוד בלבד מהראוי שיגבה הב"ח דשיעבודו קודם והנה הקצה"ח סי' קי"ז כתב דנעלם מעיני המלמ"ל דברת התוס' בערכין דף כ"ג שכתבו להיפך דא"י להפקיע השיעבוד דב"ח וכבר כתבתי בגליון הקצה"ח דבמחכ"ת ראה ראייה אחת בדברי התוס' אבל המלמ"ל רמז לדברי המהרי"ט בשניות חלק יו"ד סי' נ"ד שהוא ז"ל הביא דברי התוס' הנ"ל ואפ"ה העלה דאינו מפקיע. ובאמת שמצד הסברא היה נראה להיפך דאדרבא במטלטלין יותר ראוי שתקדש דבקרקע שייך שעבודא דב"ח דסמך על הקרקע הלז ואף אם ימכר גובה מהמשועבדים דאית ליה קלא ממילא ה"ה ההקדש א"י להפקיע אבל במטלטלין דיכול למכור א"כ גם ההקדש יכול להפקיע שעבודו דהרי לא סמך על זה והרי גדולה מזו מצינו לשיטת ר"ת דס"ל דכל קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד וכפי הנראה דוקא במטלטלין כמ"ש התוס' בב"ק דף ל"ג ד"ה משום לפי מה שפירש ר"ת דקדושת דמים מפקיע במטלטלין מידי שעבוד אלמא משום דמטלטלין יותר נוחים להפקיע שעובודן וא"כ יש לומר דגם לשיטת רש"י דס"ל דקדושת דמים אינו מפקיע היינו בקרקע משא"כ במטלטלין דנוח להפקיע קדושת דמים וכן מצאתי בספר הישר לר"ת סי' צ"ה שביאר שיטתו דדוקא במטלטלין דאינו עומד לגבות ממנו הם בחזקת הלוה ויוכל להקדישו אבל קרקעות דהם בחזקת המלוה לגבות מהם א"י הלוה להקדישם דלאו ברשותו הם ע"ש באורך ואם כן גם לשיטת רש"י י"ל דבמטלטלין מועיל אף בקדושת דמים דמנ"ל להפליג במחלוקת דרש"י יחלוק עם ר"ת מהיפך אל היפך איברא דלפ"ז צריך להבין דברי התוס' בב"ק שם במ"ש דבלא ר"א לא קדיש משום דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד והא במטלטלי מפקיע מידי שעבוד והתוס' הקשו כן לשיטת ר"ת ולא הקשו כן על רש"י א"כ משמע דלרש"י באמת גם במטלטלי אינו מפקיע מידי שעבוד אך נראה דהדבר נכון דטעמא מאי יוכל הקדש להפקיע במטלטלין אף דקדושת דמים אינו מפקיע משום דעל מטלטלי לא סמך דהרי יוכל למוכרן וכיון דאם מכרו אינו מכור אף לר"י דמשעבדא לי' לניזק א"כ בדין הוא שלא יפקיע ההקדש דהא קדושת דמים א"י להפקיע מידי שעבוד ומטלטלי הוה כמקרקעי בזה. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א דלמה ניחא לפי הס"ד דהקדישו מוקדש דלמה יהי' מוקדש הא הקדש דמי' אינו מפקיע מידי שעבוד ואף לר"י עכ"פ שעבוד יש לו לניזק והוה ב"ח ואמאי הקדישו מוקדש ולא זכיתי להבין תירוצו של המהרש"א שכתב דלפי הס"ד י"ל באמת דלר"י קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד ורק לר"ע הוצרך לטעם דר"א משום גזירה והיא פליאה דהרי לשיטת רש"י הוא מצד הסברא דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד וא"כ היאך אפשר לומר דהקדישו מוקדש אתאן לר"י והא קדושת דמים א"י להפקיע מידי שעבוד והיאך אפשר דר"י חולק ע"ז ולא מצינו פלוגתא בזה ותדע דלמה לא אמר לעיל הקדישו מזיק א"ב וע"כ דקדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד וא"י להקדישו וגם לשיטת ר"ת משום דאלמוהו לשיעבודא דניזק וגם לפי המסקנא מ"ש המהרש"א דלר"י הוצרך לזה הוא תמוה דהא הש"ס מפרש אפילו לר"ע משום גזירה ומשמע הא בלא דר"ע אף לר"ע קדושת דמים אינו מפקיע מידי שיעבוד.

ולכאורה רציתי לומר דלר"י לפי הס"ד שפיר יכול להקדישו לרדיא וכמו דמכרו מכור לר"י לרדיא עכ"פ ולכך יכול להקדישו ג"כ אבל ז"א דאם כן נפלנו ברבוותא אי קדושת דמים פקעה בכדי והדברים עתיקים ועיין נדרים דף כ"ט פלוגתא דב"פ באופן שדברי המהרש"א בתירוצו תמוה אבל לפמ"ש אתי שפיר דלר"י שפיר מפקיע במטלטלי דהא יכול למכרו עכ"פ לרדיא ואינו של הניזק לגמרי ושפיר יכול להפקיע הקדושת דמים וכיון דהפקיע הפקיע מה שאין כן לפי המסקנא דאתאן לר"ע והא דהקשו התוס' לשיטת ר"ת אף דגם לר"ת יש לומר דבכה"ג דמכרו אינו מכור אף לרדיא א"י להפקיע ונראה דלפי שיטת ר"ת דגם קדושת דמים יכול להפקיע משום דקדושה אלים ורק דבמקרקע כיון דעומד לגבות הוה כשלו א"כ דוקא מקרקעי דלא ניידי אבל שור דיכול להבריחו לאגם אינו ברשות הניזק ויכול להפקיע גם קדושת דמים וז"ב. ובאמת לפמ"ש הרשב"א דקדושת דמים אינו רק שעבוד ומה אולמא האי שעבוד מהאי שעבוד וכמ"ש יש ליישב ג"כ קושית המהרש"א הנ"ל דלר"י דס"ל דשמין א"כ אינו רק שעבוד אפשר דקדושת דמים יכול להפקיע מידי שעבוד כיון דיכול לסלוקי בזוזי משא"כ לר"ע דס"ל דיוחלט השור א"כ גם דברי המהרש"א י"ל עד"ז וז"ב. ובגוף הדין נראה לפענ"ד דהדבר תלוי במה שנחלקו התוס' והרשב"א אם מתנה שוה למכר דיכול להפקיע השעבוד דהתוס' בכתובות דף מ"ט ד"ה הוא ואשתו כתבו דדוקא מכר ולא מתנה (והמלמ"ל פח"י ממלוה רמז לזה אבל כתבו בשיבוש בפ' בתרא וצ"ל כתובות דף מ"ט) והרשב"א סי' תרח"י דעתו דה"ה מתנה ולפי זה לשיטת הרשב"א דגם במתנה ה"ה הקדש דמ"ש אבל אם בעינן מכר דוקא וכמ"ש התוספת וע"כ דהטעם משום דיש לו פסידא משא"כ במתנה א"כ גם הקדש אין לו פסידא להקדש כמו מתנה ועיין קצה"ח סי' קי"ז ס"ק א' שלא הרגיש בדברי התוס' בכתובות הנ"ל ובדברי המלמ"ל הנ"ל ויש להאריך בזה ודוק ועיין מהרי"ט חלק יו"ד סי' נ"ד הנ"ל שכתב בלשונו דהקדש לא גרע ממכר או רק מטלטלי לאחד הרי דפשיטא לי' דמתנה שוה למכר ומש"ה דימה הקדש למכר או נתן אבל לשיטת התוס' צ"ע בזה ודוק. שוב ראיתי שקושית המהרש"א הוא שהבין דדברי התוס' לא קאי על הא דתני ר"ת בר מערבא קמי' דר"א דמכרו אינו מכור והקדישו מוקדש רק על מה דת"ר דמכרו מכור והקדישו מוקדש דמפרש הש"ס כדר"א וע"ז כתבו התוס' דבלא דר"א לא קדיש וע"ז כתב המהרש"א דלעיל לא הוה קשיא להו דיש לומר דבאמת אליבא דר"ע אף בלא זה קדוש רק לר"י אינו קדוש דהו"ל קדושת דמים אבל כאן אזלינן אליבא דר"י ועשטמ"ק דנראה שהבין ג"כ דברי התוס' כן אבל אכתי קשה מה שהקשיתי לעיל דאיך אפשר דלר"י יהי' קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד וצריך לומר כמ"ש ודוק

והנה חכם אחד מפה הראני דברי התוס' בגיטין דף מ"א ד"ה הקדש שכתבו דלאביי כיון דמשתמשין באצטלא לעשות כל חפצם ואם מכרוה לא טרפה מלקוחות ומסלקי לה בזוזי אמרינן מכאן ולהבא הוא גובה וע"ז תמה דבאצטלא שלה המכר בטל דיכולה לומר שבח בית אבי אני נוטל ואף הבעל יכול להוציא כמ"ש התוס' שם ד"ה אשה. ובאמת שלכאורה יפה שאל. אבל נראה דס"ל להתוס' דבחיי בעלה אף שהמכירה אינה מכירה מ"מ כל שמכרוה יכולין לסלקי לה בזוזי כל שלא מחתה ועכ"פ לא גביא למפרע רק מכאן ולהבא ודוק. והנה בהא דאמרו בשבועות דף י' ע"ב דפריך ר"ח וכי קדושה שבהן להיכן אזלא וע"ז פריך לי' מקטורת ומשני דקטורת שאני דקדושת דמים היא ולכאורא מבואר דיש חילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים דקדושת דמים פקעה מיהו אין ראיה דשם לא פקע בכדי רק שחללו על מעות האומנין ואדרבא משם ראיה דגם קדושת דמים לא פקעה בכדי ועיין פט"ו ממעה"ק ברמב"ם וראב"ד מה שנחלקו בזה אך בגוף הדבר שתפש שם הש"ס לדבר פשוט דקטורת מקרי קדושת דמים הוא לכאורה תימה דלמה לא תהי' קדושה קדושת הגוף כמו קרבנות ומ"ש רש"י דאין בה קדושת הגוף רק קדושת דמים שלקחה מתרומת הלשכה אתמהה דאדרבא לפי שלקחה מתרומת הלשכה מהראוי שיתקדש קדושת הגוף. והנה הרשב"א בתשובותיו ח"א סי' ל"א נשאל בזה דמ"ש מתמידין דנקרב ע"ג המזבח דקרי להו קדושת הגוף וגם קטרת נמי נקרב ע"ג המזבח והרשב"א כתב דזו כ"ע היא דקטורת אינו רק קדושת דמים כדאמרו בשבועות שם ונתן שם הטעם דהוה כמו מנחות ונסכים דעד שלא קדשו בכלי דיש להם פדיון כדאמרו במנחות דף ק"א וכתב שם טעם דבעי מנחות ונסכים כלי וקטרת נמי אפשר משום דכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת ודבריו תמוהין דניהו דבכל אלה מצינו דבעי כלי אבל מנ"ל דלא מתקדש בקדושת הגוף עד שיהי' בכלי ומכ"ש בקטרת דניהו דכתיב כף אחת דאין ראי' כמ"ש הרדב"ז בתשובותיו ח"ב סי' תרצ"ז לתמוה על הרשב"א הנ"ל די"ל דלא היו יכולין לקחת ביד והביאו בכף ועוד הקשה דשאני התם דהי' קטרת של יחיד ולכך צריך כלי אבל קטרת של ציבור דבא מתרומת הלשכה ונתקדש קדושת הגוף קודם שהגיע לכלי כמו קרבנות ע"ש שכתב ליישב ע"פ קבלה ואנו אין לנו עסק בנסתרות ועפ"י הנגלה מבואר דקטרת אתי לכפרה. אך לפענ"ד נראה דבר חדש דשאני קרבנות שהוא כלו ביחד שייך לומר דהוא קדוש קדושת הגוף אבל קטרת שהוא מחובר מחלקים רבים וממינים רבים וא"כ כ"א בפ"ע כשנקח מתרומת הלשכה לא חל עליו קדושת הגוף דלא שם קטרת מלי' עד שיתחברו כל המינים ביחד וא"כ לא הי' בו רק קדושת דמים שנקח מתרומת הלשכה וא"כ אף שיעשה אח"כ ביחד כל עוד שלא יצרפם הכלי לעשותם יחד לא מקרי צירוף ולא נתקדש קדושת הגוף ומעתה ז"ש הרשב"א דנפקא לי' מכף אחת דדרשו בחגיגה דף כ"א דהכתוב עשה כל מה שבכף אחת ועיין בתוס' שם מ"ש בשם רבינו ניסים גאון ז"ל דהכלי מצרפם לעשות אותם אחת לקדשם וא"כ כל עוד שלא הי' בכלי לא נתקדש קדושת הגוף וז"ב מאד מאד לדעתי וה"ה מנחות ונסכים שיכול להיות כל אחת בפ"ע רק שהוא חברם יחד וכל עוד שלא נתקדש בכלי מי עשה אותן אחת ודוק שוב נזכרתי שש"ס ערוך הוא מנחות דף ט' בחביתי כה"ג אי נתקדשה לחצאין אף בכלי ואנן קי"ל דלא נתקדש לחצאין וא"כ הדברים ק"ו דאף למ"ד דנתקדש לחצאין היינו בכלי דשייך עכ"פ צירוף רק שהם שני כלים וגם אותו חצאין נקרב בפ"ע אבל כל עוד שלא נתקדש בכלי לא חל קדושה לחצאין ולא שייך קדושת הגוף ות"ל כוונתי אמת לאמיתו ועיין בתוס' שם בשבועות דף י"א ד"ה מכל מקום מה שחלקו בין אמר יהא לקטרת לא חל קדושת הגוף משא"כ אם אמר יהא קטרת דחל והדברים סתומים. ולפמ"ש יש לומר דלאחר שנכתשו במכתשת ונתחבר ואמר אח"כ יהא קטרת אפשר דנתקדש דאף אם נימא דמכתשת לא מקרי כלי ואינו מצרף מ"מ דיבורו אח"כ מצרף כל שכבר נכתש ונתערב ביחד ודוק ועיין מלמ"ל פ"ב מהלכות כלי המקדש הלכה ח' שכתב שהי' צריך לעשות כל המנה ביחד כמו חביתי כ"ג שאינה קדושה לחצאין ע"ש וא"כ מכ"ש בעוד שלא נעשה בכלי דלא נתקדש ודוק היטב כי הוא נחמד ונעים ת"ל. ובזה נראה לפענ"ד הא דנסתפקו בש"ס אי מכתשת קדוש קדושת הגוף או לא תלוי במ"ש התוס' בחגיגה בשם רבינו ניסים גאון שהקשה הא דתנן נתפזרו הגחלים מכבדן לאמה והא קדשי וכתבו לתרץ או דכלי אינו מצרף רק מה שצריך לו או שהכלי של כסף שלא היו מכניסין על המזבח והי' מערה ממנה של זה בזה לא היה מקדש ע"ש ובמהרש"א ולפ"ז ל"מ לפי תירוץ הי"מ דכסף לא הי' מקדש לפי שלא הי' מכניסין א"כ ראוי שלא יקדש המכתשת דבזה לא היו מכניסין למזבח כלל אך גם לתירוצם דכלי אינו מצרף רק הצריך לו א"כ כיון דבהמכתשת היו מפטמין בכל שנה יותר משלשה מנים יתרים א"כ זה לא נתקדש ולא הוברר מי היתר ומי הצריך ול"ש שיתקדש במכתשת

והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דלפמ"ש הב"י בתשובתו בהצותו על המבי"ט הובא במהרי"ט בראשונות סי' ס"ד דטעם פטור השמטה מתרומות ומעשרות הוא בשביל שהוא הפקר וכל שסייגו ונעל כרמו לא נפטר והמהרי"ט חולק בזה ובחבורי כת"י על יו"ד בהלכות תרומות ומעשרות סי' של"א ביארתי הדברים על נכון א"כ אם נימא דיכול לאסור פירות שלו אף לאחר שיצא מרשותו א"כ לכאורה משכחת לה דלא ישמיטנו שביעית כשיאסור קונם כללי על כל העולם בששית א"כ כשבא שביעית לא נאסר משום פירות שביעית דאינם הפקר לכל ואף אם רחמנא אפקרא מ"מ אסורין על כל העולם משום הקונם ואז יהי' כל פירותיו שביעית לו לבדו ויתבטל מצות התורה ואף לפי המסקנא עכ"פ בנכסי אלו אסורין וא"כ יתבטל מצות התורה כעין מ"ש התוס' להקשות א"כ כל בע"ח יאסר כל נכסיו על כל העולם וכאן לא שייך תירוצם דאף בקונם פרטי יוכל לאסור על כל מי שירצה. אמנם נראה דבאמת אין בכחו לאסור ואף דנדרים חלים עד"מ מ"מ אין בידו להפקיע זכות אחרים כיון שהתורה הפקיע ועשתה יד כולם שוה והוה כמו שמשועבד לאחרים והוה כמו פרו של כה"ג דכל הכהנים שותפים בו ומזה נראה ברור דאינו מטעם הפקר רק דאדרבא כלם משותפים בו וא"י לאסור חלקו של אחר והתורה אמרה דשנת השביעית יד כלם שוה בו וז"ב ודוק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף