שואל ומשיב/ד/ג/קל

שואל ומשיב ‏ ד ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן קל   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועכ"פ במ"ש יש ליישב קושית התוס' דף ק"ד שהקשו דלמה תני פחות משו"פ הא מדקתני רישא הגוזל שו"פ משמע הא פחות לא ולפמ"ש אתי שפיר דהיכא דמתחלה לא הוה רק פחות משו"פ פשיטא דל"צ לחזור אחריו דמחל לו אלא אף במחל לו כל הקרן לבד מפחות משו"פ הו"א כיון דלא מחל לו בעת ההוא חזינן דלא רצה למחול לו א"כ יצטרך לחזור אחריו קמ"ל דלא וכעין מ"ש הסמ"ע לחלק לענין מה שצריך השבה. אמנם בגוף הדבר נראה לפענ"ד דבר חדש דאטו מי כתיב בקרא דפחות משו"פ מחיל ישראל רק דמסברא ידעינן לה דישראל רחמנים הם בטבע ונדיבים ומוותרים פחות משו"פ אבל זה כשאינו רק פחות משו"פ בלבד הא אילו ידע שיגזול אח"כ עוד פחות משו"פ ויוכל להצטרף לחשבון גדול בודאי לא מחל לו גם השו"פ הראשונה דהא בצירוף הוא דבר חשוב והוה פרוטה והוה כמחילה בטעות ונקרא גזל וחייב להחזיר כנלפענ"ד. ובזה מיושב מה שהקשה בשערי משפט סי' וא"ו בהא דמבואר בשבועות דף ל"ח דפרוטה מכלם מצטרפים וכן קי"ל והיאך יוכלו להצטרף הא על פחות משו"פ מחלי ישראל ואיך מצטרף אח"כ ולפמ"ש א"ש דאח"כ מצטרף ונקרא מחילה בטעות.

והנה בהא דאבעיא לן בשבועות דף כ"ב ע"ב שבועה שלא אוכל עפר בכמה אי נימא כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית או דלמא כיון דלאו מידי דאכלי אינשי בכ"ש וסליק בתיקו ושמעתי מקשים בשם הגאון האמיתי מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל אבד"ק פוזנא על הא דבפוסקים פסקו לחומרא וכמבואר בסי' רל"ח ס"ט והקשה הוא דמאי נ"מ בזה דהא ללקות פשיטא דאין לוקין בשביל ספק דאבעיא דלא אפשיטא ולענין איסור בכל שבועה שפירש בהדיא בכזית אסור בכ"ש מטעם דהוה ח"ש וכמ"ש הר"ן וכן קי"ל סי' רל"ח ס"א והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הטעם דח"ש אסור מה"ת הוא משום דחזי לאצטרופי והיינו בכדי אכילת פרס ולפ"ז נראה לי ברור דע"כ ל"ש לאצטרופי בכדי אכילת פרס רק בדבר דשייך בי' אכילה וכל אכילה בכדי אכילת פרס הוה כדרך אכילה שבכל כדי אכילת פרס נרגש הטעם ואהכי חייביה רחמנא אבל בנשבע על עפר הוא באמת דעתו אכזית ורק הא דאסור בכ"ש כתב הר"ן דכמו שבאיסורי תורה כל מה שאסור על האדם כ"ש אסור ג"כ משום דחזי לאצטרופי כמו כן בנשבע כל שאסר על עצמו שוב אסרה התורה אף כ"ש ועיין מלמ"ל פ"ד משבועות אבל איך יצטרף בכדי א"פ דאטו חיך אוכל יטעם דיהיה שייך כדי א"פ ואינו חייב רק כמו שנשבע שיאכל כזית בב"א ואיך יאסר בכ"ש וגם אחשביה ל"ש בדבר שיוצא מגדר אנושי דעפר לאו בר אכילה הוא לכל העולם ובטלה דעתו אצל כל אדם והי' מותר בכ"ש רק משום דספק שמא יתכוין אכ"ש וא"כ שפיר איכא נ"מ בזה וז"ב ודו"ק. אחר שנים רבות שכתבתי כל זאת הקרה ד' לפני הרב המאוה"ג מו"ה ליבוש איטינגא אבד"ק לטעוויטץ במדינת רוסיא ומסר לו איזה קונטרסים להשיבו על אתר והשבתי כיד ד' הטובה עלי כאשר ימצא המעיין באיזה מקומות. והנה קונטרס אחד מסר לי בענין ח"ש בגזילה ואבא על סדר קונטריסו באות י"ו. מ"ש על דברת ה"ה דח"ש בגניבה הוה כמו ח"ש בשאר איסורין דחזי לאצטרופי וע"ז תמה מעלתו דלפמ"ש השאגת אריה לענין בל יראה דל"ש ח"ש דאינו חזי לאצטרופי דלא יעבור למפרע דהא לא ראה בתחלתו רק ח"ש וה"ה כאן לא עבר למפרע. במח"כ לא ידעתי מה ענין זה לזה שם לא ראה רק פחות משיעור ואיך יצטרף הראיות שונות דלא ראה בב"א כל השיעור משא"כ באכילה דעכ"פ טעם האיסור בכדי א"פ דמצטרף וה"ה לענין גזילה דעכ"פ נמצא בידו כשיעור פרוטה גזילה ומה בכך שלא גזל בפ"א. ולכאורה רציתי לומר דכוונתו כיון דמחל על פחות משו"פ כדאמרו בסנהדרין דף נ"ז א"כ אינו מצטרף אבל ז"א דא"כ כשיגזול פחות פחות מכשיעור לא יצטרף וההיפוך מבואר בשבועות דף ל"ח ומעלתו בעצמו הביא דברי השערי משפט סי' וא"ו שהביא ש"ס שבועות דף ל"ח דמצטרף והקשה באמת הא כבר מחל ולמה יצטרף. ומ"ש מעלתו בזה דע"ד כן לא מחל לו כיון לדעתי שגם אני כתבתי כן למעלה ומה שהקשה באות ד' דל"ל להמגיד טעם דח"ש אסור בגזילה משום חזי לאצטרופי הא ת"ל דאית לי' צערא אף בפחות משיעור לפענ"ד נראה כיון דבישראל כתיב לא תגזול והשיב א"כ דוקא מידי דבר השבון כתב קרא לא תגזול וכמ"ש רש"י א"כ שוב ל"ש לומר דעכ"פ צער אית לי' דהרי לא קפיד קרא על הצער בלבד דהרי גם בפחות משו"פ יש לו צער בשעתי' וניהו דמחל לו היינו לגבי ממון מועיל מחילה אבל לגבי צערא דגופא ל"ש מחילה כלל כמ"ש רש"י לענין עונה דל"מ מחילה דהו"ל צערא דגופא ועמלמ"ל פ"ו מאישות שהאריך בזה ואף אם נימא כדעת הפוסקים דמועיל מחילה אבל עכ"פ צער בשעתי' אית ליה וע"כ דכל צער שאינו פתיך ביה תורת ממון לא אכפת לן וכמו מי שמצער לחבירו בלי קיחת ממונו אטו עובר בלאו דלא תגזול ועיקר גזל הוא על ממון וא"כ בעי מידי דממונא שיהיה בו כדי השבה דהיינו פרוטה דנחשב בכ"מ ממון אבל צער גרידא לא אכפת לן ולכך שפיר כתב ה"ה טעם האיסור משום ח"ש.

ובזה מיושב מה שהקשה באות ה' מהא דאמרו בב"מ ואשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות מפרוטה וע"ז הקשה דלמה לי קרא הא גם בהדיוט צערא אית ליה רק דמחיל ליה והקדש לאו בר מחילה הוא לק"מ דלענין ממון מ"מ לא מקרי ממון כלל בפחות משו"פ וא"כ אין ב"ד נזקקין בהדיוט דעל צער גרידא לא נזקקין כל שאינו פתיך ביה ממונא ולכך אצטריך קרא והא דבעכו"ם אסור אף דאינו ממון היינו דשם בעכו"ם קפדה תורה על צער ותדע דהרי לא נתנה שיעורים לב"נ כמ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים וא"כ גם על צער גרידא קפדה תורה דצער ממון אף שאינו כשיעור ממון הא בב"נ לא שייך שיעור. ובזה יש ליישב היטב הא דאמרו בסנהדרין דף נ"ט והרי פחות משו"פ ומשני התם משום דלאו בני מחילה נינהו ותמה הלח"מ פ"א מגזילה הא גם בישראל אסור בפחות משיעור משום ח"ש ול"ש מי איכא מידי כל שעכ"פ לישראל אסור. ולפמ"ש א"ש דאין הענינים שוים דבישראל פחות משיעור אסור בגזל משום דחזי לאצטרופי משא"כ בנכרי דאסור מתורת צער גרידא אף שאין בו ממון דס"ד דלית לי' צערא כלל בפחות משו"פ בישראל ורק דאסור בשביל דחזי לאצטרופי משא"כ בעכו"ם דאסור מתורת צער גרידא וע"ז משני דלאו בני מחילה נינהו והיינו דגם בישראל יש צער רק דעל צער גרידא כל שנתרוקן הממון דמחיל אח"כ לא הקפידה תורה אבל בעכו"ם לא נתרוקן הממון דלא מחיל ואף דליכא כשיעור ממון מ"מ צערא של ממון יש דלא מחל ולא ניתן שיעורים לב"נ וא"כ האיסור שוה בזה כמו בזה רק של זה באיסור ולזה במיתה ובכה"ג לא שייך מי איכא מידי וכמ"ש התוס' בחולין דף ל"ג ודו"ק. ומצאתי במחנה אפרים הלכות גזילה סי' א' שכתב ג"כ דכל פחות משו"פ אף שלא ידע דמחיל מ"מ אין בו שיעור ממון ופטור בישראל והיינו כמ"ש ודו"ק. ובזה חלף הלך לו מ"ש מעלתו דלמה בעכו"ם אסור פחות משו"פ הא גם בישראל אית ליה צערא רק דאינו ממון והרי גם בעכו"ם אינו ממון מה בכך דלא מחל:

ולפמ"ש א"ש דעכו"ם ל"ש שיעורים גבי' א"כ כל צער שיש בו משהו ממון אסור משא"כ בישראל דנתרוקן הממון ולית ביה אף משהו ועל צער גרידא לא קפדה התורה שיעבור בלא תגזול.

והנה ראיתי בחידושי הריטב"א לב"מ דף קי"א ע"ב בהא דאמר ר"א אפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד שעובר בבל תלין שהקשו התוס' והראב"ד מאי קמ"ל דמה נ"מ וכתב שם דנ"מ דאפילו בפחות משו"פ חייב דשכיר כל דהו משמע ע"ש והוא דבר חדש דבכובש שכר שכיר חייב אף בפחות משו"פ. ובזה אמרתי ליישב דברי התוס' בב"מ דף ס"א שכתבו דלכך לא מוקי בגזל משום דהוה לאו הניתק לעשה ואינו לוקה משא"כ בכובש שכר שכיר והקשה המהרש"א הא גם כובש שכר שכיר ניתק לעשה ולפמ"ש הריטב"א א"ש דנ"מ בפחות משו"פ דאז לא שייך ניתק לעשה דפחות משו"פ לאו בר השבה הוא רק דמ"מ בשכיר עובר דמ"מ שכיר הוא אבל לענין ניתק לעשה דהוא מתורת השבת גזילה או עושק ופחות משו"פ לאו בר השבה הוא. ומה שהקשה אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ו דכובש שכר שכיר הו"ל לאו שאין בו מעשה לפענ"ד היה מקום לומר כיון דעובר על פחות משו"פ דליתא בתורת השבה א"כ הרי עובר על לאו שיש בו מעשה והוא מנתק הל"ת וגם העשה ובכה"ג נראה לפענ"ד דיש לומר דזה מקרי מעשה כיון דשכר שכיר ונתחייב לתת לו שכר והוא מנתק העשה א"כ המעשה של השכירות נצטרף עם הל"ת שעובר וכה"ג כתב הריטב"א גבי פרע שידה תיבה ומגדל דמצרפינן המעשה שעשה כבר להל"ת ע"ש וה"ה בזה דמה ששכרו הוה בודאי מעשה והוא שנתק העשה דמתנה בעלמא היא דמהדר. ובזה יש ליישב ג"כ הא דקאמר בב"מ דף כ"ו דאם החזיר לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא והקשו בתוס' והקדמונים דהא הוה לאו הניתק לעשה ולפמ"ש א"ש דהוא נתק הלאו והעשה וא"כ שפיר לקי כנלפענ"ד לפום רהיטא וצ"ע:

ובגוף ענין דח"ש אסור הוגד לי בשם ספר שיח יצחק הספרדי על מסכת יומא ר"פ יוה"כ שכתב בשם המאירי שח"ש דאסור הוא משום דהוה רק אתחלתא דאיסורא ולכך בנשבע שלא לאכול ל"ש ח"ש דהרי אדרבא הוא לא רצה לאכול ולא רצה לצרף לכזית א"כ לא הוה אתחלתא דאיסורא ע"ש. והנה לא ראיתי בגוף הספר ולפי מה שהוגד לי תמהתי מהירושלמי פ"ו דמס' תרומות דאמר דמודה ר"ל בדעתו להשלים ומשמע דר"י גם באין דעתו להשלים מחייב ול"ש אתחלתא דאיסורא והוה כמו שבועה וצ"ע.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף