שואל ומשיב/ד/ג/קכב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן קכב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב הגאון וכו' מוה' מרדכי ראבין ז"ל ראב"ד פה חוץ לעיר.

תבנית:תקלה

ולפענ"ד מכאן ראייה למ"ש הב"ח סי' י"ז דעמידה ע"י סמיכה מקרי עמידה לגבי עדים וישיבה לגבי דיינים אף בדין זה עצמו ולא כהסמ"ע שכתב דהוה תרתי דסתרי והביא ראיה מהא דאמרו דהוה יתיב כמאן דשרי למסאני' הרי דבאיש אחד מקרי לד"א ישיבה ולדבר אחד עמידה יעו"ש וה"ה בכאן יכול להיות ע"י סמיכה ומשמש עמידה וישיבה ודו"ק. והנה לפמ"ש מע"ל דהפירוש היא שהיא בעצמה תביא ופסולה משום נוגע וכ"כ לעיל בזה.

וכעת נ"ל דבר חדש דהנה בשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל סי' י"א כתב דאף דבדרבנן עד נעשה דיין כל שהוא להוציא ממון הוה כמו דאורייתא.

והנה בשנת תרי"ז ה' בשלח הגיעני תשובה מהרב מוה' אפרים זלמן מרגליות ני' אבד"ק באזא במדינת וואלאכייא אי כשר בגט שניתן ע"י מסדר הגט בלבד ולא הי' ב"ד והביא דברי הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' קי"ד והוא הביא דברי הג"פ ס"ס קכ"ג שמיקל בזה. והנה מ"ש הא"ז דגט צריך שלשה דהוא דין באמת שבתוס' גיטין הנ"ל משמע דאינו מקרי דין מיהו שם קאי על קיום הגט ולא על סידורו ונתינתו. אמנם מהך דמשה בן עצרי מבואר דאינו מגרש בב"ד ומה שנדחק הנוב"י דב"ד משמע מומחין ושלשה הדיוטות לא מקרי ב"ד אבל זה דחוק דאף דסתם ב"ד משמע מומחין כמו שמביא ראיה מיבמות ק"ד וב"ה אומרים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד אלו ואלו מודים שצריך שלשה הרי ששלשה הדיוטות לא קרי ב"ד מ"מ נראה לפענ"ד דהדיוטות שלא ידעו המשנה דידיר הנאה בודאי אינם בקיאים בטיב גיטין ואסורים לסדר הגט ובודאי הכוונה שלא ידיר בפני ב"ד מיהו אין ראיה דאף אם יהי' בצנעא עכ"פ צריכין לידע המשנה ומיהו בפשיטות משמע דא"צ ב"ד דאינו דין ועיין כתובות דף כ"ג דמאן דמגרש בצנעא מגרש ועיין תומים סי' ט' ס"ק ג' ובאמת מה שהשיג שם על המהרי"ט דשודא ל"ש בגט לא ידעתי למה אטו בגט ל"ש איזה ענין שתלוי בשודא וגם אף שידון עפ"י ד"ת מ"מ כיון שדיני' בטלים אינו ראוי שיהי' גט עפ"י מסדרים כאלה אמנם מה שהאריך דמשמע דגט צריך ב"ד דבריו נכונים וע"כ לכתחלה בודאי בעי שלשה ובדיעבד אין לפסול ודו"ק. והנה בשנת תרח"י ג' נח למדתי מס' סנהדרין ובהגיעי לדברי רש"י הלז שע"ז תקע הנוב"י יסודתו במ"ש דרבנן כעין דאורייתא תקון והבין הנוב"י שקאי על גט באמת שקאי על חליצה דבעי ג' ובהגהת בנו הרב ז"ל הרגיש בזה והביא דברי התוס' ביבמות דף ק"א ע"ב ד"ה א"ה ונדחק בזה ובשו"ת שיבת ציון סי' ס"ח האריך עוד לחזק דבריו דמיאון אף דדומה לחליצה אבל בכמה דברים דומה יותר לגט. אמנם באמת אני מצאתי בתוס' גיטין דף ל"ב ד"ה לתרי שכתבו דמיאון דומה לחליצה ובחליצה בעי שלשה ע"ש הרי מבואר דהתוס' מדמים מיאון לחליצה ואם איתא למה לא כתבו התוס' דמיאון דומה לגט ויכול להיות אף למ"ד דחליצה ביחיד וע"כ דמיאון אינו דומה לגט רק לחליצה וגם המהר"ם שי"ף בסנהדרין פירש דרש"י כוון דדומה לחליצה אבל גט צריך עדים ולא ב"ד והובא בשו"ת שיבת ציון שם ונדחק לדחות דבריו. והנה מ"ש הנוב"י שם ראיה דגט א"צ שלשה ממה דאמר ר"א אעפ"י שאין עליו עדים אלא שנותנו לה בפני עדים סגי וקשה כיון דצריך שלשה וא"כ למה צריך ליתן בפני שנים הא ביום הדיינים בעצמם נעשו עדים ואין לך עדי מסירה גדולה מזו ולא זכיתי להבין דהא ר"א ור"מ נחלקו דלר"מ מה"ת פסול בלי ע"ח ולר"א כשר כל שיש ע"מ והרי מה"ת סגי בד"מ ביחיד לר' אחא והכי קי"ל כמ"ש הרמב"ם ועיין סמ"ע וש"ך ר"ס ג' וא"כ ממילא מכ"ש בגט דכשר מה"ת וא"כ נ"מ גדולה לר"א דעכ"פ צריך שני עדים דהא מצד דין סגי ביחיד וא"ל דא"כ לסגי בעד אחד ויצטרף לדיין דז"א דעד ודיין לא מצטרף. אמנם לפענ"ד לכאורה ראיה ברורה דא"צ בגט שלשה דאי נימא דצריך שלשה כמו ד"מ א"כ ע"כ מה שמגרשין בזמה"ז דליכא מומחין דאנן הדיוטות אנן ע"כ דהוה כמו ד"מ דשליחותייהו דקמאי קעבדינן וא"כ בהא דהקשה אביי לרב יוסף בגיטין דף פ"ח דאיך מעשה אגיטי הא אנן הדיוטות אנן וע"ז חידש לו דהוה כמו הודאות והלוואות והא יקשה לנפשיה דאיך מגרשין כלל וע"כ דשליחותייהו דקמאי קעבדינן כמו ד"מ וא"כ ה"ה דיכול לעשות אגיטי וע"כ דא"צ שלשה כלל דלא הוה דין כלל ולכך לא הקשה רק איך קא מעשה אגיטי ודו"ק ואף דיש לדחות דבלי כפי' יכולין לקבל הדיוטות עליהם אף דלא שליחותייהו דקמאי קעבדי ולכך רק על דקא חזי דקא מעשה בדינא ע"ז שאל למה יוכל לכוף אבל באמת גם בכשרים כל שהבעל קיבל בודאי הי' הדיינים כופין ולמה לא הקשה ע"ז וע"כ דא"צ ב"ד של שלשה כלל ודו"ק היטב. שוב ראיתי שבאמת שיטת הב"ח דרק ע"י כפייה בעי מומחין אבל סתם דין לא בעי מומחין אבל אנן לא קיי"ל כן כמ"ש התוס' בסנהדרין וכמ"ש בתומים סי' א' ס"ק א' וא"כ ראייתי ברורה

והנה בשנת תרכ"א בחדש אייר הייתי בק' טארניפאל והקשה אותי הרב הגאון מוה' יוסף נ"י האב"ד שם ע"ד התוס' שנסתפקו אם אשה כשרה לדון והא בב"נ אשה לא דנה כדאמרו בסנהדרין דף נ"ז דכתיב מיד איש ולא מיד אשה ע"ש וכ"כ הרמב"ם וא"כ הרי שייך לומר מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. והנה בתכ"ד השבתי די"ל דכל הטעם דיש לומר דאשה פסולה לדון לפי שאינה בת דעת שלימה כמו איש כ"כ ולפ"ז י"ל דדוקא בב"נ דדן כפי אומדן דעתו י"ל דאשה אינה כ"כ בת דעת לא תדון אבל בדיני ישראל דדן עפ"י ד"ת הכתובה שוב אין לחוש כ"כ דגם אשה כשרה לדון. אמנם זה דחוק והעיקר נ"ל דלק"מ דבאמת ע"כ ל"ש לומר מי איכא מידי רק בדבר דשייך על כל אדם עד"מ מפרכסת דלישראל שרי ולנכרי יאסור זה לא יתכן אבל לענין דין אטו ב"נ נצטוו לדון שיהי' כל אחד דיין הם מצווים להושיב דיינים כדי שיהיה ישוב העולם וכל שאפשר להתקיים ע"י אנשים דיינים למה תדון האשה ושאני בדייני ישראל דכל אחד מצוה על גוף הדין לדון משפט צדק אבל ב"נ אינם מצווים לדון רק להושיב דיינים כדי שלא יתרבה הגזל אבל כל שאפשר בדיינים אנשים שוב אסורה לדון וז"ב כשמש ותדע שהרי הרמב"ם כתב שאנשי שכם נהרגו על שלא מיחו ביד שכם שעל הגזל נצטוו וקשה א"כ למה הרגו נשים הא אסורין לדון וע"כ שמ"מ נצטוו להושיב דיינים אנשים שידונו וז"ב ודוק היטב

והנה בשנת תרכ"ו הגיעני מכתב מהרב המפורסים מוה' משה פריד ראבד"ק מונקאטש דהוא מיוסר ביסורים וחולאים ר"ל ויש שם שני דיינים שהתחתנו ביחד ובנו של זה נשא בתו של זה וכעת נתעורר חכם אחד לפמ"ש הנוב"י מהד"ת סי' קי"ד בחלק אהע"ז דבגט צריך ב"ד שלשה א"כ לפמ"ש בסדר הגט דמחמרינן בעדות כמ"ש המהרי"ל והלא בד"מ מקילין בעדות ובדיינים מחמרינן וכ"ש בגיטין דיש להחמיר בדיינים וע"ז האריך מעלתו דבגט לא בעי ב"ד של שלשה. והנה מ"ש מעלתו מגיטין דף ה' דלחד מ"ד סגי בשנים בזה כבר הרגיש בנוב"י שם. ומ"ש ראיה מהא דאמרו בגיטין דף י"ח דגיטין הבאין ממדינת הים קלא אית להו ואם נימא דצריך ב"ד של שלשה הרי שלשה קלא אית להו כמבואר בב"מ דף ט"ז כשעמד בדין דקלא אית לי' וא"כ כל גט קלא אית לי ואין כאן חשש משום פירי ולמה צריך זמן. והנה תמהתי דעד שמקשה מגיטין הנ"ל טפי יקשה לו בהא דאמרו בכתובות דף כ"ג דאמרו שם דס"ד דגירושין קלא אית לי' קמ"ל דעבידי אינשי דמגרשי בצנעא והרי גט צריך ב"ד כמ"ש הנוב"י דקלא אית לי' וביותר תמה דהרי התוס' בקידושין דף ט' כתבו דגט צריך ב"ד וא"כ קלא אית לי' וע"כ צ"ל דניהו דקלא אית לי' אבל כל שמקפידין שלא יהי' קול כדי שלא יתבייש מגרשין בצנעא כמ"ש השיטה מקובצת שם כדי שלא תתבזה בב"ד וא"כ שוב ליכא קלא במלתא וגוף דברי הנוב"י שהביא דברי רש"י בריש סנהדרין וע"ז כלהו מודו דרש"י כוונתו דמיאון דומה לגט ובאמת שתמהו עליו דהכוונה שמיאון דומה לחליצה וכמ"ש במהר"ם שי"ף שם ואני תמהתי דהדבר מבואר בתוס' גיטין דף ל"ב שכתבו דמיאון דומה לחליצה ובחליצה בעי שלשה ע"ש ד"ה לתרי והרי מבואר דמיאון דומה לחליצה ולא מדמין לגט והארכתי בזה בתשובה להרב המאוה"ג אבד"ק באזא במדינת מאלדווע ואכ"מ. ובגוף הדין לפענ"ד העיקר כמ"ש בשעה"מ פ"א מגירושין ובטעם המלך שם דבגט ע"י שליח שצריך לומר בפנ"כ ובפנ"ח הוא דצריך שלשה אבל גט מידו לידה ל"צ שלשה ע"ש. ובזה יתיישב הרבה קושיות.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף