שואל ומשיב/ד/ג/כט
שואל ומשיב 
ד ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ובזה אמרתי דבר נחמד בישוב דברי הסמ"ג שכתב שיש לזהר בנותן לחבירו אתרוג שיתנה כמשפטי התנאים ותמה בהגה"מ פ"ח מלולב דאדרבא אם לא התנה כמשפטי התנאים ודאי דיצא וכבר אמרתי בזה דברים רבים ולפמ"ש יש לומר דהרי כבר נודע מ"ש הרשב"א והרא"ש ורבים מן הקדמונים דאף בלא התנה כמשפטי התנאים בכ"ז צריך להחזיר משום דהוה כשכר פעולה דהוא לא נתנו רק ע"מ שיחזירהו רק דאם התנה כמשפטי התנאים א"י לכפותו להחזיר דהרי כפייתו אמורה דאם לא החזיר לא יצא אבל בלא התנה כמשפטי התנאים הו"ל כגזל בידו מכאן ולהבא אבל המעשה לא נתבטל וכבר האריך הרחיב הדיבור בזה בקצה"ח סי' רמ"א ולפי זה שם יקשה היאך הוה מתנה כיון דצריך להחזירו ועוד יכולין לכפותו להחזיר וא"ל דחזרת דמים לא הוה חזרה דזה אינו דהא כל דאיתא בעיניה ל"מ חזרה דמים ובפרט באתרוג וא"ל דלענין שיתבטל המתנה לא הקפיד דוקא על גוף החפץ וכמ"ש בתה"ד שם דהא באמת הוא לא התנה כמשפטי התנאים וא"כ אף שלא יחזיר כלל ע"כ יהי' מתנתו מתנה וא"כ מה שאנו כופין לקיים תנאו מתורת שכר פעולה וכמו שהתנה וא"כ פשיטא דכופין אותו לקיים גוף התנאי דהיינו אתרוג ממש ושוב לא הוה מתנה כלל דאין בידו להקדישו או למכרו וא"ל כיון דשכר פעולה צ"ל בחזרת דמים ה"ה בזה דזה אינו דהטעם הוא דשכר פעולה לא צריך גוף הדבר דעדיין לא משך וכמבואר בתה"ד סי' שי"א שם אבל כאן פשיטא דצריך להחזיר לו אתרוג שלו וכמו שהתנה עמו וז"ב ודוק היטב כי הוא נעים ונחמד ת"ל. שוב עיינתי בשו"ת הרא"ש ולא מצאתי בו מ"ש האחרונים בשמו וכפי הנראה כוונו לכלל ל"ה במ"ש לדחות דברי רבינו אביגדור דחזרת דמים הוה חזרה ע"ש אבל שם קאי לענין קידושין דל"ש אומדנא אבל לא באתרוג אבל לפענ"ד מ"ש ליישב בענין שלא יתבטל המתנה מודה הרא"ש הוא נכון.
ודרך אגב ראיתי לבאר מה שראיתי בשו"ת הריב"ש סי' שמ"ז שכתב על דברת הר"ן שהביא ראיה דשותפין יוצאין יותר משאול והביא ראי' מטלית של שותפין ועיסת שותפין וכתב הריב"ש דאין ראיה דשם כל שיש לו חלק בו לא פטרה תורה חלקו בשביל שיש להשותף ג"כ חלק משא"כ לענין שיצא ידי חובת סוכה ואתרוג בעינן בדבר שיהי' כלו שלו. והנה אם כי דפח"ח אבל ברשב"ם בב"ב בדף קל"ז ע"ב ד"ה ואם לאו מבואר דלא כדבריו דאל"כ אין מקום לקושייתו מבגדיכם עריסותיכם תרומתכם דחייבין בשותפות ע"ש וע"כ דברי הריב"ש צע"ג. והנה בגוף הדין אם יוצא כשלקח בהקפה נראה לפענ"ד ראיה מהא דאמרו בשבת ריש פרק שואל דאם הי' ע"פ בשבת מניח טליתו ועושה עמו חשבון אחר שבת ויו"ט והרי גם הפסח היה צריך להיות לכם דהרי לא גרע ממצה דדעת הרא"ש דמצה גזולה פסולה דכתיב לכם ומכ"ש בפסח דכתיב ויקחו להם גם משכו וקחו לכם ואפ"ה מותר ליקח בהקפה ובש"ס פלפלו אי הלואת יו"ט ניתנה לתבע ע"ש וגם משם ראיה דשותפין כשרים אף דכתיב לכם מיהו אין ראיה דשם א"צ לכל הפסח רק לכזית ולכך התיר הכתוב בשותפות אבל עכ"פ גוף הדין של המח"א לפענ"ד ראיה ברורה משם ודוק היטב. אחר זמן רב מצאתי בריטב"א בסוכה ר"פ לולב הגזול שכתב גבי גזול דאם הפסול בשביל שבעי' לכם כל שקנאו ביאוש ושינוי רשות אף שחייב בדמים שפיר מקרי לכם וכמו מי שלקח ולא פרע הדמים דהוה שלו לגמרי דאף שחייב דמים הדבר הוא שלו ע"ש לכאורה מבואר דלא כהמח"א אמנם יש לדחות דהריטב"א לא אמר רק מטעם דנשאר חוב דמים מקרי שלו אבל לעולם דמ"מ לא מקרי שלו באם אין הקנין רק דרבנן אמנם גוף דברי המח"א לא נהירין דכל דרבנן עשאו קנין מקרי שלו דהא חבירו הקנהו לו תיכף וזה חייב לו מעות ולא שייר בקנינו עוד. והנה במ"ש למעלה ראיה מהמשנה דמניח טליתו ולוקח את פסחו דמשמע דלוקח בהקפה לכאורה רציתי לדחות דהמשכון שנותן הוא בתורת שומא לפרעון אבל זה אינו דבאמת מבואר שעושה עמו חשבון לאחר יו"ט א"כ משמע דלא היה רק למשכון בעלמא וכ"כ הריטב"א בכתובות דף ז' גבי אתפסוה מטלטלין דשם לא הי' רק למשכון בעלמא ואפ"ה אסור אם לא לדבר מצוה וכ"כ המג"א סי' ש"ו ס"ק ט"ו וע"ש שמביא בשם הילקוט בהעלתך דחשיב משכן בהדי אינך דברים דדוחה שבת וצ"ע דבאמת אינו רק מדרבנן דקונה קנין אינו רק דרבנן ועכ"פ אינו רק למשכון בעלמא וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ח' סי' ד' הובא במ"א ס"ק ט"ז שם ודברי המ"א תמוהים קצת במה דאוסר לשום ולמדוד שמאחר שהרא"ש כתב דצריך לשום וכ"כ בשו"ת המיוחסות סי' רמ"ג ובשו"ת רשב"א סי' תשמ"א הובא בד"מ בחו"מ סי' ע"ג נהי דרבינו ירוחם כתב דיוצא במשכון מכל מקום למה דחה דברי הרשב"א והרא"ש ובפרט דמסתבר טעמייהו דמ"ש המ"א דיתן מה ששוה בודאי יותר ולא יצטרך שומא לפענ"ד כ"ז דלא נתן לו דבר מיוחד ומסוים לא מקרי פרעון רק משכון ובקידושין צריך לתת לה דבר מסוים בבירור וה"ה בפרעון וצ"ע גם צ"ע כיון דלא ידע שיארע ז' ניסן בשבת נימא דשבועה הי' בטעות דאדעתא דהכי לא נשבע אמנם נראה דכיון דלא היה ההקפדה רק שיפרע לו בזמנו אבל יכול להקדים א"כ לא שייך טעות בשבועה וכמ"ש הרא"ש שם בתשובה בהדיא ועכ"פ מהמשנה מבואר דלוקח בהקפה ודרך אגב אזכור מה דק"ל על המשנה הלז דבעירובין דף ק"ג רצה ר"פ לומר דשבות דמקדש גם במדינה התירו ואף דבר שהוא קדש כמו ספר מקרי שבות במקדש ע"ש ולפ"ז תקשה למה לא יתן מעות דמו"מ בשבת אינו רק דרבנן ואולי כיון דהיה אפשר מבע"ש לא התירו ועיין כ"מ פ"ח מבית הבחירה וצ"ע. והנה במ"ש למעלה לחדש דלכך מתנה ע"מ להחזיר מהני משום דיכול להחזיר דמים ואתרוג אחר שיצא בו ועל המותר מאחר שפיר מועיל חזרת דמים ולפ"ז צריך ביאור בהך מעשה דר"ג שהי' בא בספינה ולא היה לו לולב רק לר"ג א"כ שם בודאי ל"מ חזרת דמים שהרי לא הי' שום לולב בספינה רק לר"ג וא"כ בכה"ג שוב מהראוי שיהיה כמו שאול אבל באמת שם דכבר יצא ר"ג ואח"כ נתן לו לר"י א"כ ביום השני דשאול כשר שוב לא אכפת לן במתנה עמ"ל אף דהוה כמו שאול
ובזה מבואר היטב דברי הש"ס בסוכה מ"א בהא דאמרו ומעשה בר"ג וכו' למה לי למימר החזירו מלתא אגב ארחי' קמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה כדרבא דאמר מתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה ל"ל למימר באלף זוז הא קמ"ל דמצות חביבות עליהן ודקדקו כלם דהי' לו לומר תחלה הך דאלף זוז דהוא מוזכר קודם ואח"כ הך דהחזירו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת היה מקום לומר דלכך נקט באלף זוז הוא כדי שיהיה מועיל מתנה ע"מ להחזיר באתרוג דה"א דהוא כשאול ואין לומר דיכול להחזיר הדמים ואתרוג אחר דז"א דכאן היה בספינה ולא הי' לו להחזיר אתרוג אחר וע"ז אמר דהחזירו למה לי וע"כ דקמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה וקשה אכתי ל"ד דשם אם יחזיר שפיר מועיל משא"כ באתרוג וע"כ צ"ל דלענין יום שני ודאי מועיל דגם שאול יוצא בו וא"כ יקשה למה לי באלף זוז וע"כ להודיע כמה מצות חביבות עליהם ודו"ק היטב. והנה בגוף דברי המהר"ם מינץ וראיתו מהך דעולה וכ"כ דברי הח"ץ והמלמ"ל שתמהו עליו כעת ראיתי שהדבר מבואר כדבריהם בהגהת מרדכי דכתובות פרק אלמנה ניזונית אות ש"ז דשאני הרי עלי עולה דעיקר הוא של הקדש רק דלבעלים יש שייכות בגווה משום דבר הגורם לממון וא"כ יותר מתור ובני יונה אינו שייך לבעלים רק להקדש ובהקדש פטור משא"כ אם הי' נותן לו מעות לקנות שור והלך וקנה תור בזה פשיטא שצריך לשלם לו כלו וזה מבואר כדברי א"ז הח"ץ ז"ל והמלמ"ל אלא שקצרו בדבריהם ועיין בשיטה מקובצת ב"ק שם וזכורני שבספר ב"ש אחרון שם נדפס תשובה בענין זה מבעל תפארת צבי ומאחיו והגאון בעל ב"ש אחרון האריך שם ולפי זכרוני לא אזכור שהביאו שם דברי הגהת מרדכי הנ"ל. איברא דצריך להבין למה המוכר עולתו ושלמו לא עשה ולא כלום ואמאי הא הנודר בעצמו ודאי יכול לשנות ולפטור עצמו בכבש ותור וכמ"ש התוס' בב"ק דף ע"ח וא"כ שוב עדן יש לו חלק בו וצריך לומר דמיירי שאמר מפורש מן הבקר דמביא שור וכמ"ש הרמב"ם פט"ז ממעה"ק ה"ג וא"כ א"י לשנות. ובזה יש ליישב קושית התוס' בב"ק דף ס"ז בהא דמוקי דגזל קרבן דחבריה והקשו התוס' הא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ולפמ"ש א"ש דיש לומר דמיירי דלא ביאר מן הבקר רק דאמר עולה סתם והביא שור דאז יכול לשנות ולהביא תור או כבש וא"כ שוב שפיר חייב אמנם עדיין יש לומר דקושית התוס' שפיר דניהו דאם ירצה למכור יכול לחזור בו ולומר דרוצה להקריב ממין הפחות מכל מקום כל שלא רצה לחזור בו שוב לא שייך להתחייב. אך זה אינו דעכ"פ כיון דהגנב יכול לפטור נפשו בעולה אחרת כדאמרו בדף ע"ח דדוקא לר"ש קאי האבעיא ולא לרבנן כמ"ש בשיטה שם א"כ שוב לרבנן יכול לפטור עצמו בתור וכבש א"כ שוב משכחת לה קרבנו ולא הגזול ודו"ק ועפ"י שם ובקצה"ח סי' שפ"ו. אך עדיין יש לעיין דלפמ"ש בשטה שם דוקא כשנאבד ביד הגזלן הוא דפטר נפשיה בתור וכבש אבל כל שהוא בעין לא ע"ש וכאן הרי הוא בעין ולא משכחת לה דמפטר כפשי'. ובזה יש ליישב קושית הפ"י שהקשה דלוקמא כריה"ג דממון בעלים הוא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שהבעלים אינם רוצים לחזור גם ריה"ג מודה דהוא קדוש והגזלן א"י לשנות וא"ל דיכול לפטור עצמו בכבש דזה אינו דלריה"ג הוה כמו לר"ש ואף לרבנן כל שהוא בעין א"י לשנות מכ"ש לריה"ג ודו"ק. ובלא"ה נראה לפענ"ד דכל שהפרישו לשם קרבן עולה אף דקיי"ל הזמנה לאו מלתא היא מכל מקום בהזמנה לגוף קדושה הזמנה מלתא היא כמ"ש הנימוק"י וכן קיי"ל בסי' מ"ב באו"ח וא"כ כל שהוא בעין פשיטא דא"י לשנותו רק כשנאבד הוא דקאי האבעיא אם יכול הגנב לפטור עצמו וגם הנודר יוכל לחזור אבל לא כשהוא בעין ודו"ק היטב
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |