שואל ומשיב/ד/ג/כח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ג סימן כח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ובזה יש ליישב הא דאמרו בשבת שם וממאי דר"ש הוא דתני רחב"י קמי' דר"י אין נוטלין וכו' והקשה רש"י דלפרוך מדרחב"י וכ"כ בזה כמה דברים בתשובה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מעצי סוכה אין להקשות דשייך בזה הוקצה למצותו והוקצה לאיסורו משום סתירת אהל ולכך הכריח מזה דעכ"פ ר"ש מיירי בענין הזה. והנה התוס' שם הקשו ד"ה עד דלר"ש דלא אסר מותר השמן שבנר אף דשייך הוקצה למצותו בשביל יום הבא מכ"ש בשמיני דהוקצה בשביל יום שעבר ונדחקו בזה ולפי פירוש הרמב"ן דעיקר הוקצה למצותו הוא בשביל יום השמיני קשה טובא ועיין בשעה"מ פ"ו מסוכה ולפענ"ד נראה דהנה יש לומר דמה שמסתפק מהשמן המטפטף וע' בתוס' שם ד"ה אלא אינו רק איסור דרבנן ולא שייך אתקצאי דלא גזרו על שבות בה"ש ולפ"ז לפמ"ש המ"א סי' שמ"ב דבה"ש דמ"ש יש לומר דחמור דכבר אתחזיק חיוב שבת עליו ולפ"ז אדרבא מוקצה בשביל יום שעבר חמור טפי ודו"ק ולפמ"ש הרא"ש שם בתשובה לחלק בין אתרוג ונוי סוכה דאתרוג אם אוכל ממנו מבטל להמצוה דידי' ולכך אסור משא"כ בנוי סוכה אם כן הי' מקום להאריך בסוגיא דשבת וביצה הנ"ל ואכ"מ להאריך כי גוף ענין התנאי שאיני בודל מהם כל בה"ש לפענ"ד לכאורה תלוי בענין ברירה ולכך באומר באיזה יום שארצה ל"מ דאף למ"ד יש ברירה בכה"ג דגם הוא לא יתברר לו באיזה יום שירצה ל"מ וכמ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף נ' במקדש אחת משתי אחיות ויש לי להאריך על כל קוץ וקוץ וברצות ד' אבאר הדבר בל"נ לאשורו. והנה לכאורה רציתי לחלק בין נויי סוכה ובין עצי סוכה דעצי סוכה דהוה גוף קדושה כמו חגיגה דהוה קדושת הגוף וקדושת הגוף לא פקע בכדי ול"מ תנאי משא"כ בנוי דהסוכה אפשר בלעדי הנוי ואינו רק כמו קדושת דמים ופקע בכדי ועיין סוגיא דב"פ בנדרים דף כ"ט ופט"ו ממעה"ק. ובזה יתפרש כל סוגית הש"ס בביצה דף למ"ד ועיין בב"י או"ח סי' רנ"ג מ"ש בשם המרדכי לענין בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויות ובזה יש לפרש דברי הרשב"א שמביא בשעה"מ סוף פ"ו מסוכה שנתקשה בהם במה שמחלק בין הדס לעצי סוכה ודוק היטב כי קצרתי

ובזה נראה לפענ"ד דזה דאמר רב אתרוג שנפסל ביום ראשון מותר לאכלו כדאמרו בירושלמי בפ"ד דסוכה ה"ד היינו בכה"ג שהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דשיטת התוס' דביום הראשון גם רב מודה דאסור ולזה אמר דאם נפסל ביום ראשון שוב לא נפקע בכדי דהא כבר יצאת מקדושת המצוה ושוב מותר. ובזה מובן הא דאמרו בירושלמי ברם הכא לא הוא ולא אחרים יכולין לצאת בו והיינו בכה"ג דלא שייך קדושת הגוף והא"ח העתיק סתם דאם נפסל ביום הראשון מותר לאכלו וע"ז שפיר תמה הב"י דבאמת לדידן לא קי"ל כרב ואמרינן אתקצאי לבה"ש וכרב אסי ועיין ט"ז סי' תרס"ה ובשיורי קרבן שם ודו"ק היטב וכבר הארכתי הרבה בענין זה הלא המה בכתובים וכאן חדשות הערתי אבל לא הבאתי' בכור המבחן. והנה נסתפקתי בנוי של סוכה שעשויין משנה לשנה או הדס של מצוה שאסור להריח בו והוא מונח משנה לשנה אם מותר באמצע השנה להריח בו או להשתמש בו אי נימא כיון דכבר נעשה המצוה אתקצי למצותו ואף שבאותה שנה כלתה המצוה הא עומדת לשנה הבאה למצוה והא אתקצי למצותה או דלמא כיון שבאמצע השנה ל"ח לאותה מצוה לא אמרינן דנתקצה למצוה. וראיתי במג"א סי' תרל"ח ס"ק ב' שכתב באותן סוכות הבניות משנה לשנה מכל מקום אינה אסורה עד שישב בה בחג אע"ג דכבר ישב בה בשנה העברה מכל מקום כשעבר החג בטלה הקדושה וצריך מעשה אחר שתחול קדושתה ולכאורה מבורר הדין אבל עדן יש לחלק דשם באמת הסוכה היא בנויה והוא בית רק שבסוכות מסיר התקרה והיא סוכה ואף אם הוא בלי תקרה מכל מקום עכ"פ הוא בית ואדרבא בסוכה משתמש לשם סוכה וא"כ צריך שישב בה לשם מצוה אבל נוי סוכה דאין להם שום ענין כל השנה או הדס סוכה דאם ישתמש בו כל ימות השנה יתקלקל א"כ עיקרה לשם מצוה אפשר דאסור. וכאשר השקפתי בזה ראיתי בטור או"ח סי' רצ"ז שכתב דנהגו לברך על עצי הדס והיינו שבלולב משום כיון דאתעביד ביה חדא מצוה וכו' משמע דמותר להריח בעצי הדס שבלולב אמנם אח"כ כתב הטור בשם רבינו אפרים אני איני נוהג לברך על הדס שוטה שלבו יבש ואין בו לחלוחית של ריח וע"ז כתב הטור מיהו המנהג בכ"מ לברך על ההדס וכו' והדברים תמוהים דממנ"פ אם מריח היטב פשיטא שמותר להריח בו ואם אינו מריח אף שנהגו כן לא שבקינן להו ועיין בב"י שנדחק ולפמ"ש יש ליישב דהנה הב"י הביא בשם מהרי"ק שורש מ"א שבהדס הכשר לא הי' מריחין בו מפני שעשוי להניחו בכל שנה שמא נשרו עליו כשישתמשו בו כל השנה רק בהדס שוטה נחלקו ואני אומר דיש לומר דבהדס כשר כיון שעשוי להניחו לשם מצות הדס בלולב שוב מן הסתם מקצה להו לכל השנים שיהיה ראוי למצוה ואסור להריח בו ואף אם נימא דל"מ הקצאתו לשנים הרבה מ"מ בכה"ג שחששו שמא יתקלקל ע"י התשמיש כמ"ש המהרי"ק בודאי הקצהו למצוה אבל הדס שוטה שאינו כשר רק בשעת הדחק שוב לא הקצה למצוה דהא אם לא יהיה שעת הדחק יהיה פסול ולמה יקצוהו ולכך הי' מריחין בו והרי כל עיקר שהדס של מצוה אסור לפי שעשוי לריח וכי אקציה מריחא אקציה אבל בזה שיבש ואין בו כ"כ ריח שוב לא אקציה ואפילו את"ל שבכל ההדס אקציה מריח מ"מ כל דאפשר שלא יהיה ראוי למצוה למה יקצהו והלא טוב יותר שישתמש בו כל השנה לשם מצות בשמים וע"ז חלק הרר"א כיון שהוא הדס שוטה שוב אין בו לחלוחות ואסור לברך דודאי מן הסתם אקציה למצוה דלמה יריח בדבר שאינו עשוי להריח כ"כ ומעתה שפיר כתב הטור כיון דנהגו להריח בהדס והיינו בהדס שוטה א"כ מסתמא לא אקציה לכל השנה דהא נהגו להריח בזה ולמה יקצהו לשם מצוה שאין ברור שמא לא יהי' שעת הדחק ויהיה אסור ודו"ק היטב

והנה החריף ושנון מוה' מרדכי מיזיש ני' שאל אותי במ"ש התוס' סוכה דף מ"ו ע"ב ד"ה אתרוג במ"ש דר"ח מטביל ונפיק ביה דלא כר"י ולא כר"ל וכתבו דר"ח הפריש כוליה ליום ראשון ומקצתו לשאר הימים ומידי דהוה בהפריש ז' אתרוגים לשבעה ימים ואף דבסוכה צריך להתנות שאינו בודל מהם כל בה"ש והכא ביום הראשון ע"כ בודל מהם הא אמרו בביצה דף למ"ד דאתרוג שאני דמפסקי לילות מימים וא"כ הי' ר"ח מתנה כולי' ליום ראשון ומקצתו לשאר הימים ואינו בודל ממקצתו בבה"ש של שאר הימים ע"ש וע"ז הקשה הא הר"ן כתב ריש ביצה דמוקצה מחמת מצוה חמור דאמרינן בי' מוקצה מחמת יום שעבר וע"ז הקשה מהא דמהכי תנאי בהפריש ז' אתרוגים לשבעה ימים וכתב בשם הרא"ה דכיון שהפריש ז' אתרוגים לשבעה ימים הרי הוא כמתנה בפירוש שאינו מוקצה אלא למצותו בלבד ע"ש וע"ז אמר החריף הנ"ל דזה דוקא במפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים אבל במפריש אתרוג אחד וכלו ליום ראשון ומקצתו ביום השני א"כ עכ"פ במקצת אתרוג נשאר עוד קדושה וא"כ שוב נימא דפשטה קדושה בכלה דבכה"ג מוקצה למצוה חמור ואמרינן בי' אף מוקצה ליום שעבר ועוד הקשה לשיטת ר"ת בשבת דף כ"ב דדופן הרביעי שהוא יותר מכדי הכשר סוכה לא אסורי אלא משום הוקצה למצותו וא"כ ה"ה באתרוג בשאר ימים דחסר כשר עכ"פ מקצת האתרוג צריך דהיינו שיעור אתרוג וא"כ יותר משיעור הצריך עכ"פ הוה ככל דופן רביעי דאסור משום דהוקצה למצותו ואיך מועיל בו תנאי זהו תורף קושייתו ולק"מ דעכ"פ תנאה מהני אף לר"ת כמ"ש ר"ת בעצמו דמה דאמרו תנאי דאינו בודל היינו על יותר מכדי הכשר סוכה וא"כ ממילא באתרוג דמפסקי לילות מימים מועיל תנאי וא"כ שפיר כתבו התוס' דר"ח התנה ביום הראשון כלו ובשאר הימים התנה על מקצתו דאינו בודל מהם כל בה"ש וז"ב ופשוט. והנה לשיטת ר"ת דעל היותר מכדי שיעור סוכה דהיינו דופן רביעית מהני תנאה אבל על השיעור סוכה חל הקדושה ע"כ ולא מהני תנאה נראה לפענ"ד להבין הסברא דהנה באמת מה שיותר על השיעור אינו חל קדושה רק מחמת דקדשה מקצתה פשטה קדושה בכלה וא"כ כל שמתנה שלא יבדל הו"ל כדאמרו בקידושין דף ה' התם דעת אחרת והרי כאן מתחלה התנה שעל היותר לא יתפשט קדושה כשירצה ולכך מועיל תנאי וכן בנויי סוכה כיון שבידו שלא לנאות הסוכה א"כ הוה כדעת אחרת ולא תוכל להתפשט הקדושה על הנוי סוכה וכל שאינו רוצה לא חל הקדושה אבל מה שצריך לשיעור לא שייך דעת אחרת דהא איכא דעת שכינה שצריך לסוכה וע"כ בודל מהם והו"ל כעין מה דאמרו בתמורה דף כ"ה באומר על הבכור עם יציאתו לאויר העולם יהיה עולה דלא חל משום דדברי הרב קדים וה"ה כאן מה דצריך לשיעור הו"ל דברי הרב קודם:

ובזה נראה לפענ"ד להסביר יותר מ"ש למעלה ליישב קושית הרשב"א בביצה דף למ"ד הנדפס מחדש דהקשה אמאי לא מהני תנאי והא קדושת דמים נפקע בכדי וגם בקדושת הגוף ס"ל לאביי בנדרים דף כ"ט דפקע בכדי ולפמ"ש כאן אתי שפיר טפי דכל קדושת הגוף שבא מחמת שקדשו והו"ל דברי התלמיד ושפיר יכול להפקיעו משא"כ כאן דהצורך לסוכה הו"ל דברי הרב וא"כ דברי הרב קודם ולא מצי לאפקועי אף בדיבור תנאי זולת כשהתנה שלא יבדל דאז לא התחיל דברי הרב לחול כ"א באופן זה ודו"ק. ובזה מיושב דברי הרמב"ם שפסק דהדר הוא ג"כ רק ביום הראשון פסול ותמה הלח"מ דא"כ מה פריך הש"ס על רב דאמר אין זה הדר מר"ח דמטביל ונפיק בי' ולר"ח ל"ק דמיירי ביו"ט שני וא"כ גם לרב ל"ק וכבר כתבתי בזה הרבה ענינים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הדר שיטת רש"י דהוא משום זה אלי ואנוהו והתוס' כתבו דזה אלי ואנוהו אינו רק לכתחלה ובדיעבד לא פסול ורק משום דכתיב הדר פסלינן ולפ"ז כיון דעכ"פ התורה אמרה דצריך הדר לכתחלה משום זה אלי ואנוהו ניהו דבדיעבד כשר עכ"פ היאך מצי להטביל בו והא הו"ל דברי הרב קודם והא לכתחלה הצריכה תורה שיהיה הדר משום זא"ו ודו"ק היטב כי קצרתי.

ובזה נראה לפענ"ד מה דחילק הש"ס בביצה שם בין אתרוג לסוכה דסוכה לא מפסקי לילות מימים משא"כ אתרוג וצ"ב סוף סוף הוא צריך אתרוג עכ"פ לשבעת הימים ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ דברי הרב לא שייך דדברי הרב לא התחילו לחול רק דבר יום ביומו וא"כ כל שמתנה על יום שני דברי התלמיד קדימו והו"ל כמתנה על הבכור שיהיה עולה קודם שיצא לאויר העולם דמועיל ועיין תוס' בתמורה שם ודו"ק היטב.

ובזה אמרתי דבר חדש בהא דאמרו בסוכה דף מ"ו ר' יהודא אמר שמואל סוכה יום אחד לולב שבעה משום דסוכה לא מפסקי לילות מימים הו"ל כיומא אריכתא ובמסקנא מוקי לה כתנאי דתפילין כ"ז שמניחן מברך עליהם ורבנן ס"ל דשחרית מברך עליהם ונשאלתי בחג הסוכות שנת תרי"ג דר' יהודה סותר עצמו למה דאמרו במנחות דף מ"ג דר' יהודה רמי תכלתא לפרזומי דאנשי ביתי' ואמרו שם מדרמי תכלתא לפרזומי דאנשי ביתי' ע"כ ס"ל דמ"ע שלא הזמן גרמא ומ"ט מברך כל יומא ומשני דס"ל כרבי דכל זמן שמניחן מברך א"ה כל שעתא נמי ומשני ר"י אינש צנוע הוה ולא שדי כולי יומא רק מצפרא לצפרא דמשנה מכסות לילה ליום והקשה אחד ממעזריטש במדינת פולין דכיון דס"ל לר"י דהו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא א"כ לא מפסקי לילות מימים ולמה מברך הא הוה כמו סוכה ולפמ"ש אתי שפיר דלפמ"ש חלוק סוכה מתפילין דסוכה עיקר הקדושה מחמת מצות סוכה ואל"ה מה קדושה על עצים ואבנים ובמה נתקדשו ולכך כיון דעיקר הקדושה בשביל המצוה א"כ כל משך ימי המצוה דלא נפסק לילות מיום הו"ל קדושה אחת ולכך א"צ לברך על הסוכה דזמן המצוה הוא יומא אריכתא אבל תפילין הקדושה הוא מחמת שנכתב עליו ארבע פרשיות של תפילין ואף אם לא הניחם כלל ולא יניח לעולם התפילין על גופו מכל מקום הקדושה בעצמותה וכמו כן טלית של מצוה קדושתו בעצמותו בשעה שטוה הציצית לשמן וא"כ הברכה לא קאי על קדושתו רק על המצוה וא"כ כל שנתערטל מן המצוה צריך לברך שנית. ובכ"ז האמת אגיד שבש"ס וחידושי ריטב"א בסוכה לא מורה כן. מיהו בפשיטות יש לחלק דניהו דהו"ל מ"ע שלא הזמן גרמא מכל מקום מאותו כסות יום נתערטל בלילה שלבש כסות לילה וא"כ נתערטל ממצותו ושפיר צריך לברך שנית וגם הא דפריך א"ה כל שעתא נמי היינו אם פשט בגד זה ולבש בגד אחר דאז נתערטל מהבגד הלז ולבש בגד חדש ושפיר ס"ד דלתחייב בברכה אחרת וגם לפי מה דאמרו בנדרים דף מ"ט ע"ב דביתהו דר' יהודה נפקת נקטת עמרא עבדא גלימא דהוטבי כד נפקת לשוקא מכסי בה וכדנפיק ר"י לצלויי הוה נפיק ומכסה בה וכדמכסי בי' הוה מברך שעטני מעיל א"כ נראה דר"י ואשתו הי' להם בגד אחד וא"כ עכ"פ נתערטל מן המצוה בעת שצריכה אשתו לצאת לשוק וע"כ מה דאמר דר"י אינש צנוע הוה ולא שדי לגולימא כל יומא היינו כשלא היתה צריכה אשתו לצאת לשוק וא"כ עכ"פ בעת שנפקא לשוקא נתערטל מן המצוה לכך בירך כל צפרא ואולי הו"ל כסות לילה ויום וכשהיתה צריכה אשתו לצאת לשוק הוה נפקת ביום בכסות לילה ובלילה היתה נפקת בכסות יום ועכ"פ שייך הפסק משא"כ בסוכה דהארץ לעולם עומדת וכל משך ימי הסוכה הסוכה בקדושתה והו"ל כיומא אריכתא ודוק. והנה בגוף הענין דנחלקו הקדמונים אי מועיל תנאי לנר לכשיכבה יהי' מותר שנחלקו הרמב"ן ומחלוקתו כמבואר בטוש"ע או"ח סי' רע"ט לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה הב"י בסי' ש"ח מביא בשם בנו של התשב"ץ בבני אדם שנוהגין שכשמכניסים בניהם לבה"כ מביאים נר שעוה בידם אפילו בשבת אין בו איסור טלטול כיון דמע"ש מחשב להביאו מחשבתו מתרת לטלטל כמבואר בחריות של דקל דאם חשב עליהם לישב עליהם מחשבתו מתרת לטלטל והב"י השיג עליו דש"ה דבשבת מותר להשתמש בו אבל מה יועיל מחשבתו לדבר שאסור בשבת עצמו ולפ"ז נראה לי ברור דעכ"פ בנר דבאמת אם אינו דולק מותר להשתמש בו בשבת דמוקצה מחמת מיאוס לא קי"ל כר"י כמבואר שם ואם כן עיקר האיסור רק מחמת השלהבת שדולק בו וא"כ כל שהדבר ברור שתכבה בשבת ויהיה מותר להשתמש בו שוב מחשבתו מתרת לטלטל ועיין בב"י סי' רע"ט שהביא כן בשם התשב"ץ שלא אמרו אתקצאי אלא בדבר שהוא מוקצה כגון נוי סוכה אבל בנר שאינו מוקצה רק מחמת השלהבת ואינו מוקצה מחמת עצמו לא ע"ש ואינו מובן ועיין מג"א שם ס"ק וא"ו שמחלק בשם הה"מ בחילוק אחר כיון שעשוי לכבות מהני בו תנאי ודלא כב"י בשם התשב"ץ ע"ש. ולפענ"ד דא ודא אחת היא דבאמת ניהו דעשוי לכבות מ"מ מהראוי שלא תועיל בו תנאי כיון דדחי' בידים וכמ"ש תוס' בדף מ"ד בשבת ועיין מ"א ס"ק ז' שם רק כיון דבשבת יהיה מותר והיינו כיון דהאיסור מצד שדולק וכשיכבה יהי' מותר וא"כ שוב מחשבתו מתרת ובודאי עשוי לכבות ויהיה מותר וז"ב. ומן האמור נדע טעם האומרים דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן והר"ן כתב דמוקצה מחמת מצותו אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ג"כ מוקצה ולא נודע טעמם של שניהם ולפמ"ש י"ל דתלוי בזה דבאמת כל שאינו רק מוקצה מחמת יום שעבר א"כ יודע שלעתיד בודאי יהיה מותר ושוב לא שייך מוקצה מחמת יום שעבר דמחשבתו מתרת כיון דביום הבא בודאי יהיה מותר והר"ן ס"ל כיון דמוקצה מחמת מצותו והרי דחיה בידים שוב ל"מ גם במוקצה מחמת יום שעבר וז"ב מאד בטעם הפלוגתא ובזה יש ליישב קושית השעה"מ על דברת התוס' בביצה דף וא"ו גבי עגל שנולד ביו"ט ובדברי המהרש"א התמוהים ואכ"מ להאריך ודוק היטב כי קצרתי ולפ"ז בעצי סוכה כל דשייך סתירת אהל אסור אפילו משום מוקצה מחמת יום שעבר דמחשבתו ל"מ דהא יש ספק שמא יהי' אסור גם ביום הבא ועיין שעה"מ הלכות סוכה שכתב ג"כ כך לדינא והשיג על המהרש"א יעו"ש ודוק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף