שואל ומשיב/ד/ג/כה
שואל ומשיב 
ד ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בענין סכך שנפל ביו"ט ולא נשאר רק אהל טפח.
אשר שאל כדת מה לעשות בסכך שנפל ביו"ט ונשאר אהל טפח אם מותר להוסיף ביו"ט. הנה לכאורה היה נראה הדבר פשוט דשרי כמבואר באו"ח סי' שט"ו ס"א בהג"ה דאם הי' מבע"י טפח דמותר להוסיף בשבת וא"ל דכאן כיון דבא להתיר אסור להוסיף דתוספת אהל היכא דאתי להתיר אסור וע"כ לא נחלקו רבנן ור"א בשבת דף קכ"ב רק בדופן רביעית שאינו בא להתיר אבל היכא שבא להתיר אסור דזה אינו דהרי שם ג"כ לשמש או לעשות צרכיו ג"כ הוה להתיר ואפ"ה מותר איברא דלאחר העיון יש לחלק דש"ה דאינו רק מחיצה שפיר יש לומר דכל שמוסיף מותר אף שבא להתיר אבל באהל אף להוסיף אסור וחילי דילי דהרי לרש"י שם בכמה מקומות מחיצה מותר ואין בו משום אהל רק שר"ת חולק ודעתו דאף במחיצה שייך איסור היכא שבא להתיר אבל כ"ז היכא שלא הי' כלל אבל להוסיף יש לומר דמותר ואף דלר"ת רבנן ור"א נחלקו בבא להוסיף ואסור היכא שבא להתיר. והנה בסכך קי"ל דבלא"ה לא אכפת לן דכיון דהוא ארעי והרי אהל ארעי בעצמו אינו רק מדרבנן דאהל תולדה דבונה ובעינן דוקא בנין דקביע ובנין ארעי אינו אסור רק מדרבנן כמבואר בביצה דף ל"ג ועיין רמב"ם פ"י משבת הלכה י"ב העושה אהל קבוע הרי זה תולדת בונה וחייב הרי דוקא אהל קבוע הוא דחייב ולפ"ז במחיצה דאינו רק דמחזי כמוסיף על הבנין אפשר דלא גזרו אף שמתיר עי"ז. אך נראה דהמצוה חשיב לה קביעות וכעין דאמרו בעירובין דף נ"ה באהלי מדבר דכתיב עפ"י ד' יחנו הו"ל כקבועי וה"ה בסוכה כיון דבעינן הסכך הו"ל אהל קבוע ואף דבאמת סוכה דירת ארעי בעינן מ"מ לענין זה מקרי קבוע מחמת המצוה וכל כה"ג לענין סוכה מקרי ארעי ולענין איסור שבת ויו"ט הו"ל קבוע דהמצוה חושבו קבוע. ובזה יש ליישב דברי רש"י שכתב בשבת שם דאהל לא מקרי רק למעלה ולא מן הצד והקשו התוס' עליו בשבת ובעירובין מהא דאמרו בעירובין על דופן סוכה דהוא פלוגתא דר"א ורבנן הנ"ל אלמא דגם מן הצד חשוב אהל ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מצד הסברא דברי רש"י נכונים דאהל שהוא עם מחיצות וא"כ כל שקבוע הוא מן התורה אבל מן הצד דלא נעשה רק למחיצה זה לא מקרי בנין קבוע ואינו רק מדרבנן ותו לא שייך לגזור על תוספת אהל ארעי. והנה החריף והבקי מוה' יצחק שמעלקיש ני' הקשה דהיאך מוקי הש"ס פלוגתא דר' אליעזר ורבנן והא ר"א ס"ל בשבת דף קל"א דסוכה וכל מכשיריה דוחין יו"ט וא"כ לדידיה כל המכשירים נעשים ביו"ט ומכ"ש דופן הסוכה ור"א ס"ל די"ד סעודות חייב לאכול בסוכה וא"כ כל שבעת הימים הוה מצוה ודוחה ולק"מ דדוקא בהא ס"ל כר"א אבל לא בזה דמכשירי מצוה דוחין דבזה לא קיי"ל כר"א וז"פ.
איברא דלפמ"ש צ"ב בהא דכתב הרי"ף פרק תולין דטלית כפולה מיירי שאין בגגה טפח דאל"כ הי' חייב חטאת והא הו"ל אהל ארעי מיהו באמת הרי"ף מחשבה לאהל קבע שהרי קושרה בין שני כתלים והיא משולשת ומגעת לארץ וז"ש הרי"ף ואין בגגה טפח ואינו אהל קבע אלא אהל ארעי ומשמע הא אם הי' בגגה טפח הו"ל אהל קבוע וחייב חטאת. ובזה נראה לפענ"ד דבכילת חתנים דלא מקרי קבוע כמבואר בסוכה דף י"א בהדיא אם כן אינו חייב אף ביש לה גגה טפח והר"ן שם כתב דאליבא דרי"ף כילה באין בגגה טפח ולפמ"ש יש לומר דאף בגגה טפח מיירי. וראיתי ברא"ש פרק תולין שכתב לתמוה על הרי"ף דמ"ש טלית כפולה מכילת חתנים שהוא יותר בנין ארעי מכילת חתנים ע"ש ואיני יודע היאך רצה להשיג על הרי"ף והרי הרי"ף כתב בהדיא דטלית כפולה הו"ל בנין קבע וכילת חתנים משמע בסוכה דף י"א דהו"ל ארעי והרי"ף והרא"ש בעצמו לא העתיקו רק דאם יש בגגה טפח אסור אבל לא חייב משום דבכילת חתנים דלא קבוע לא שייך חטאת דאהל ארעי ופטור אבל אסור. ומן האמור הבא נבא לבאר כלי הפרעסאהל שנושאין בני אדם להגן מפני החמה ומפני הגשמים ויש לו קרסים ולולאות מה משפט הכלי הלז בשבת ויו"ט וראיתי שכבר ישב על מדוכה זו ש"ב הגאון בעל נוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' ל' ונבא על סדר תשובותיו הנה השואל כתב בשם חכם אחד ראיה להתיר מהא דאמרו בפרק תולין דף קל"ח סיאנא שרי והא אתמר אסור ל"ק הא דאית בי' טפח הא דלית בי' טפח אלא מעתה שרבב בגלימא טפח ה"נ דמחייב אלא הא דמהדק הא דלא מהדק ופירש"י דטעמא לאו משום אהל הוא אלא משום שלא יגביהו הרוח והקשה החכם הנ"ל למה לא יהי' בזה משום אהל וע"ז כתב דע"כ י"ל לרש"י דהואיל ואינו מגין על שום אדם רק על האדם הנושאו ואינו קבוע במקום אחד רק הולך בו ממקום למקום אינו חשוב אהל והביא ראיה מפ"ח דאהלות משנה א' דאהל שאינו רק בדרך הילוך ל"ש אהל והגאון נוב"י שם השיב על ראיותיו דשאני טומאה ע"ש ואני אומר שבעניותי אין לי עסק בזה אבל לפענ"ד ממקומו הוא מוכרע דכל אהל שאינו קבוע להיות כן ימים רבים קבוע שם במקום אחד ויהי' אהל לא מקרי אהל קבוע וראי' ברורה ממ"ש לעיל דיושבי מדבר לולא דכתיב עפ"י ד' יחנו לא הוו חשיבי קבע כדאמרו בעירובין דף נ"ה ע"ב והרי שם יושבי אהלים היו ואפ"ה כל דהי' נעים ונדים ממקום למקום לא מקרי אהל קבוע ועיין בעירובין דף כ"ד בתוס' ד"ה ר"מ דכל אהל שאינו רק לשעה לא חשיב אהל קבוע לענין שבת ומכ"ש כאן בפרעסאהל דאינו עשוי רק להגן מפני החמה והגשם הא לא"ה לא ישאוהו בני אדם רק מקופל ולא יפרסו האהל בלתי לעת הצורך שלא יכם השרב והשמש וא"כ לא מקרי קבוע ואולי גם כובע לפירש"י אינו עשוי להיות פרוס רק להגן מפני הצל וכל שאין כאן חמה יכול להיות נכפף ובכה"ג פשיטא דלא חשיב אהל קבע שהוא עשוי לכפול ג"כ ולכך לא אסור רק משום דלא ליתו לאתויי ד"א ואף דמהדק אבל אינו קשה כ"כ שלא יוכל לכפוף ואף דאמרו אלא מעתה שרבב גלימא טפח ה"נ דמחייב ומשמע דחייב חטאת ראיתי ברא"ש הגירסא ה"נ דאסור ולא חייב דאהל קבוע ודאי לא מקרי (חסר כאן) ובזה נראה לפענ"ד הא דכרך חוט ומשיחה מותר בטלית כפולה משום דבאמת אהל ארעי הוא ואף להרי"ף דאם הי' בגגה טפח הוה מחשב קבע היינו לפי שעשוי להיות פרוש ואם כן זה דוקא כשאין כאן כרוך חוט או משיחה להיות יכול לפורקה או לנטותה כשירצה אבל כשיש כאן חוט או משיחה א"כ אינו מקרי אהל קבוע וגם ארעי לא מקרי דאינו רק מוסיף על אהל ארעי כיון דכבר נעשה האהל והוא אינו מחדש דבר רק שמושך בחוט ונוטה האהל לכך שרי וכן כתב הדרישה דלהרי"ף ג"כ כל שיש חוט או משיחה שרי אף כשיש בגגה טפח והנוב"י הביא דברי הדרישה וחולק עליו דא"כ למה חזר הרי"ף וכתב ואם הי' חוטין מאתמול דנטלה אותו היום מותר וע"כ דבא להורות דוקא באין בגגה טפח ובמחכ"ת מלבד שאין זה דקדוק דאחר שכתב הפירוש של טלית כפולה ביאר כל המימרא שנית אף גם דלפמ"ש אתי שפיר דברי הרי"ף דאף דהוה אהל קבוע לפי שעשוי לעמוד כך מכל מקום כאן שהי' עליו חוטין ונטה אותו היום א"כ לא מקרי אהל קבוע וממילא הוה כמוסיף על אהל ארעי ושרי ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי רבינו שכתב בהלכה למ"ד כילת חתנים הואיל והיא מתוקנת לכך מותר לעשותה ותמה הנוב"י דלמה הוסיף הואיל והיא מתוקנת לכך ומ"ש בזה דמתוקנת לכך לפורסה תמיד עדיף טפי בזה אני אומר יציבא בארעא וכו' דהרי אדרבא אם מתוקנת לכך הו"ל אהל קבוע טפי מאינה מתוקנת לכך אבל לפמ"ש אתי שפיר דרבינו בא לומר דבזה א"צ חוט או משיחה משום דבאמת היא מתוקנת לכך לפרק ולנטות לפי הצורך ולכך אף בלא חוט מותר ולא מקרי אהל קבוע וא"כ שוב הוה כמוסיף על אהל ארעי ועיין בהלכה כ"ט שם גבי טלית כפולה שהצריך חוט או משיחה מע"ש והקדים דאין בגגה טפח והוא כפירוש הרי"ף רבו ולכך בהלכה למ"ד הורה דבזה א"צ חוט ואף למ"ד בכל התורה לא דריש סמוכין במשנה תורה דדיש ובזה מיושב מ"ש התוס' בכרך חוט או משיחה ומיירי שאין בגגה טפח והקשה הנוב"י דהא בשיש טפח לא צריך חוט או משיחה כמו בכרוך בודיא ולפמ"ש אתי שפיר (כאן חסר) אחרי שכתבתי כ"ז מצאתי בירושלמי פרק הבונה הלכה א' וכן הוא בפרק כלל גדול מה בנין היתה במשכן שהיו נותנין קרשים ע"ג אדנים ולא לשעה היתה אר"י מכיון שהיו נוסעין וחונין עפ"י הדיבור כמו שהוא לעולם אר"י בר"ב מכיון שהוא הבטיחן שהוא מכניסן לארץ כמו שהוא לשעה הדא אמרה בנין לשעה הוה בנין וכן הוא בהדיא פרק כלל גדול הלכה ב' לענין בונה א"כ משמע דאף בנין לשעה מקרי בנין אבל באמת פשיטא דאנן לא קי"ל כהך מ"ד ורק דבאמת משכן כיון דעפ"י ד' יחנו הו"ל כבנין קבוע וכדאמרו בתלמודא דידן בעירובין דף נ"ה בהדיא וכן אמרו בביצה דבנין ארעי לא אסרה תורה ואף דשם הוא הכוונה לבנין ארעי אבל אם הבנין הוא קבוע אף שאינו רק לשעה אפשר דמקרי בנין אבל כבר כתבתי דכן מבואר בהדיא בתוס' עירובין דף מ"ד ד"ה ר"מ ע"ש דכל שאינו רק לשעה לא מקרי רק ארעי וכן מבואר בכמה מקומות וז"ב ופשוט ולא הוצרכתי להאריך בזה לולא כי מצאתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל בסי' שט"ו שהקשה על דברת התוס' דיהי' כל בונה ביו"ט מותר משום שהותרה לצורך דלגבן דהוה משום בונה מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש ועיין שבת דף צ"ה וע"ז כתב דאין התחלה לקושית התוס' דמגבן דחייב ר"א משום בונה הוה כבנין קבוע לעולם לזמן רב ובזה שוב לא שייך מתוך דלגבן שיאכל היום לא נאסר כלל דיודע דסופו לסתור.
והנה בהא דאמרו בשבת דף מ"ג דאסור לבטל כלי מהיכנו וכתבו התוס' ד"ה דמבטל בשם רש"י שפירש בדף קנ"ד משום דהו"ל כסותר וכאן פירש דהו"ל כמחברו בטיש והיינו משום בונה ולפ"ז לפמ"ש התוס' דהא דאסור בונה ביו"ט הוא משום דאסור מדרבנן דמחזי כעובדא דחול א"כ פשיטא דלא שייך לאסור להניח כלי לקבל שמן דאינו אלא דמבטל כלי מהיכנו ומחזי כאילו מחברו והרי זה גופא אינו רק חשש דרבנן ואף דהיה יכול לעשותו מבע"י מ"מ פשיטא דכולי האי לא גזרו והארכתי בזה בתשובה אחת שכתבתי לענין בנין ביו"ט וכעת עמדתי בזה על לשון הרמב"ם שכתב בפ"ה משבת הי"ג אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת שהרי מבטל כלי מהיכנו והוא תמוה דלמה כתב כן דוקא בשבת וכבר נודע מ"ש הרלב"ח בתשובה דבכ"מ שרבינו כתב בשבת בא למעט דוקא שבת ולא ביו"ט דאל"כ לא צריך להזכיר שבת שהרי בהלכות שבת הוא עסוק וא"ל דביו"ט אינו אסור דאין האיסור רק משום שמבטל כלי מהיכנו והיינו שאסור לטלטלו ולהנות מן השמן שהודלק בו ואפילו כבתה הנר כמ"ש בהלכה י"ב שם ואסור להנות בשבת מן השמן (והלח"מ הבין שהוא נתינת טעם למעלה דלכך גזרו שלא יקח מן השמן והוא תמוה דשם האיסור משום מכבה כמ"ש בפירוש המשניות ועיין בתוס' שבת דף מ"ב ע"ב ד"ה ואין ולפי דבריהם יש ליישב קצת דבריו אבל פשטת הדברים מורין דגם הרמב"ם אוסר משום מככה והך דאסור להנות מן השמן הוא בפ"ע וכן פירשתי בהשקפה ראשונה וכן מצאתי במרכבת המשנה ח"א שפירש כן) וביו"ט מותר דז"א דאדרבא הרמב"ם פסק ביו"ט כר"י דאסור מוקצה אף שלא מחמת איסור וכשיטת הרי"ף וא"כ למה כתב בשבת דוקא ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בשבת אסור משום דמבטל כלי מהיכנו דאין ניאותין ממנו אבל ביו"ט לא שייך בונה וכמ"ש מיהו הרמב"ם לא ס"ל כשיטת התוס' בהך דבונה ועיין בפ"י בביצה דף י"ב ושבתי וראיתי דרבינו דקדק בסבת דהיינו דוקא בשבת עצמו אבל כשנתנוהו מבע"י מותר כמו שסיים בהדיא ולא אתי למעוטי יו"ט כלל וז"פ ולפענ"ד יש ראיה דלא כהלח"מ שהרי רבינו כפל הדינים כאן בהי"ב והי"ג ובפכ"ה משבת הלכה כ"ג הביא שנית הך דינים ע"ש בפכ"ה הכ"ג ובפכ"ו הי"ד והוא תמוה למה כפלם ועיין מרכבת המשנה שהרגיש בזה אבל באמת נודע דרכו של רבינו שזה דרכו בקדש בתחלה ביאר הדין דחיוב של תורה והביא עמו הדינים דנתגלגל עמו מדרבנן ואח"כ בפכ"ה ובפכ"ו זה דרכו לבאר מה שעיקרו מדרבנן ולכך גם כאן אגב שביאר הדין של תורה דאסור משום מכבה לכך הביא כל הדינים בהדייהו ובפכ"ה ובפכ"ו ביאר דינים של דרבנן ע"ש דוק ותשכח. ומ"ש רבינו ואסור להנות בשבת אף דביו"ט ודאי אסור היינו לרבותא דאף דבשבת סתם לן תנא כר"ש דאינו אסור משום מוקצה אבל במוקצה מחמת איסור מודה ר"ש כדאמרו בשבת דף קנ"ז לכך דקדק וביאר בשבת ועיין בפכ"ו הלכה י"ד וט"ו ותמצא שדקדק לכתוב כן בשבת להורות על הכוונה הלז ודוק ועיין בסוכה דף ט"ז בהא דאמרו שם מעשה דשכחו ולא הביאו ס"ת ופרסו סדינים ע"ג עמודים והביאו ס"ת וקראו בו ופריך הש"ס פרסו ס"ד מהיכן הביאום בשבת אלא מצאו סדינים פרוסים שם נחלקו רש"י ותוס' ג"כ אי שייך אהל מן הצד ע"ש ולפמ"ש הי' מקום לפלפל בהא דאמרו שם לעיל מיניה ע"כ לא קאמר ר"י אלא בסוכה דמ"ע אבל שבת דאיסור סקילה לא וכן אמרו שם להיפך ה"מ ע"ח דרבנן אבל סוכה דאורייתא לא ואמאי לא אמר דסוכה הו"ל ארעי ומיהו יש לומר דמצוה משוי ליה קבוע ולזה אמרו ה"מ סוכה דמ"ע אבל שבת דאיסור סקילה לא וצ"ע בזה. והנה בגוף הדבר דשכחו ס"ת קשה לי היאך טלטלו בשבת ואמאי לא הלכו לקרות בבית הלז דאסור להביא ס"ת אפילו לב"א החבושים בבית האסורים ולכאורה נראה לי מזה ראיה דבדיעבד לא אכפת לן וכמ"ש הפר"ח באו"ח סי' קל"ח אמנם יש שם הוכחה דשם מיירי להביא הס"ת לבהכ"נ מהבתים דהיו מצניעים בבית הבעה"ב כדי שלא ירגישו ובזה בודאי שרי דבבהכ"נ זהו מקומו המיוחד לו ודוקא להיפך להביא מבהכ"נ לבתים הוא דאסור דאינו כבוד להס"ת שיטלטלו אותו להבתים אמנם לפענ"ד הי' נראה דבר חדש כיון דהטעם הוא מפני כבוד ס"ת ולפ"ז לפי מה דאמרו במכות כמה טפשאי אינשי דקיימו מקמי ס"ת ולא קיימו מקמי גברא רבא אלמא דגברא רבא עדיף מס"ת ואף דבקידושין אמרו אפכא כבר כתב בחידושי מהרי"ט בקדושין דף ל"ב דיש חילוק בין לומדי תורה לגברא רבא א"כ עכ"פ גברא רבא שרי וזהו דאמרו בירושלמי תמן ע"י שהם גדולים התורה מתעלה על ידם וגם המרדכי כתב דאם הוא אדם חשוב שרי ומעשה הי' באחד שרצה לשמוח בש"ת ולעשות הקפות בביתו ולא ידע קודם שמיני עצרת אם יהי' לו מנין וגם ביו"ט עצמו לא נתקבצו עד סמוך לערב וגם אני הייתי שם ואמרתי להביא הס"ת בליל ש"ת כי מבע"י אפשר דאסור דהוה כמכין מיו"ט לחבירו וגם זה האיש הי' גברא רבא ויש להתיר כנלפענ"ד.
אחר שנים רבות שנת תרי"א בחנוכה כשלמדתי עם תלמודיי הלכות שבת ובסי' רע"ט בט"ז ס"ק וא"ו הקשה על הא דאמרו דנמצא עושה כלי והקשה הט"ז הא אין בנין בכלים וכתב דהוה כעושה כלי מחדש והדבר תמוה דהא זהו קושית התוס' בשבת דף מ"ו ד"ה דחוליות וכתבו לחלק בין אם החוליות מחוברות ואינם מפורקות ובין כשהם מפורקות וכ"כ בביצה דף כ"ב לתירוצם השני ובתירוצם הראשון כתבו לחלק בין שבת ליו"ט ועכ"פ לשיטת הט"ז אין מקום לקושית התוס' דשאני כאן דעושה כלי מחדש וגם יקשה דאם כן אמאי מתירין ב"ה במנורה של חוליות והא עושה כלי מחדש ובאמת שסברת הט"ז מוזכר ברש"י שבת דף מ"ז ע"א ד"ה חייב חטאת ע"ש שכתב במטה של טרסיים הוה כעושה כלי והוה מכה בפטיש ולא משום בנין דאין בנין בכלים מיהו אנן לא קי"ל כן כדמסיק שם דרשב"ג מתיר ברפוי וכדמסיק שם במטה גללניתא ועיין בתוס' שם ד"ה רשב"ג אומר ובאמת שסברת התוס' דביו"ט שרי צ"ע דכל מלאכת שבת אסור ביו"ט בלאו ומדוע בבנין וסתירה בכלים אסור בשבת וביו"ט שרי ולפמ"ש לעיל דביו"ט ראוי להתיר בנין בכלים רק דמחזי כעובדא דחול ואם כן כל דאין בנין וסתירה בכלים ניהו דבשבת אסור דמכל מקום הוה קצת בונה כיון שעכ"פ כעובדא דחול לא מחזי שוב מותר בנין משום מתוך וכמ"ש. ובזה י"ל פעם שנית קושית הת"ץ שהבאתי למעלה דלמה הוצרך לאוקמא כרשב"ג דהא ביו"ט מותר ולפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דשייך משום מכה בפטיש וכמ"ש רש"י אם כן גם ביו"ט אסור אך לפ"ז גם ברפוי הי' אסור וע"כ הוצרך לחדש דכרשב"ג ס"ל דא"כ ליכא בי' משום מכה בפטיש רק משום בנין וסתירה בכלים ולכך ביו"ט שרי אף שאינו רפוי. ובזה מיושב מה דלא משני במטה גללניתא דהיה רפוי דבאמת אף שאינו רפוי כל דרפוי שרי וע"כ דהוא רק משום בנין וא"כ שוב ביו"ט שרי ולפ"ז ממילא מבואר דלא כשיטת הט"ז הנ"ל דלדבריו דעושה כלי חדש גם ביו"ט הי' אסור וכמ"ש וע"כ דבריו צע"ג. והנה בסוף שבת גבי פקקו את המאור בטפיח כתב רש"י דהיה לפני מיתה ודקדק הר"י הלוי דדוקא קודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תכנס טומאה תחת הבית אבל אח"כ אסור לסתמו דהו"ל מתקן והמ"א סי' שי"ג ס"ק ל"א חולק ע"ז והביא דברי התוס' בשבת דף קכ"ו דלפי המסקנא אף בדבר הרשות שרי מכ"ש לדבר מצוה והא"ר כתב שם ג"כ דוקא קודם מיתת המת והתוס' שבת חולק ע"ז והדבר פשוט דלענין רשות לא שייך זאת ואם מותר לסתום דהוה תוספת אהל מכ"ש לדבר מצוה אף לאחר מות המת אך לפענ"ד נראה דהנה התוס' בב"ב דף כ' הקשו בד"ה הוא דטפיח לא ביטל לה ואינו חוצץ וא"ל דבטלו דא"כ הוה בונה בשבת ודבריהם תמוהים לפענ"ד דבאמת ע"כ בבטלו מיירי כמ"ש בעצמו בשבת קכ"ו ד"ה מדבריהן דיותר מבטל מסדין ומה שהקשו דאם כן הו"ל בונה באמת הרי שם כתבו דהו"ל תוספת על בנין ושרי וצע"ג לפע"ד כי לא ראיתי בהחפזי למי שעמד בזה ולפ"ז שוב הו"ל ענין מבטל כלי מהיכנו ומבטל כלי מהיכנו תלוי בזה אי הוה משום בונה או משום סותר ועתוס' שבת דף מ"ג ד"ה דמבטל. ואם כנים אנחנו בזה א"כ דברי ר"י הלוי מבוארים דלכך קודם שימות המת מותר דבאמת מצד הבנין הו"ל תוספת בנין דשרי ורק משום מבטל כלי מהיכנו אתינן עלה ואף דהוא סותר הו"ל סותר ע"מ לתקן ולפ"ז הרי נודע מ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דמקלקל ע"מ לתקן כל דבא התיקון לאחר מכאן ע"ש ד"ה חוץ ולפ"ז קודם שמת המת הו"ל מקלקל שלא ע"מ לתקן תיכף אבל לאחר שמת המת בא התיקון תיכף בעת הקלקול ואסור ודוק ועיין תוס' דף קנ"ז בשבת ד"ה הלקטי שכתבו דמ"ש רש"י לפני מות המת הי' לו לומר לפני כזית מן המת ולדברי הר"י הלוי צריך לומר משום שלא יהיה תיקון ובזה מיושב קושית המ"א מדברי מהרי"ל סי' ס"ט שכתב ודוחק להעמיד בשבת ע"ש ומשמע דמותר לסתום בשבת ולפמ"ש אתי שפיר דהרי המהרי"ל קאי על הש"ס במגילה דף כ"ו ושם ע"כ מיירי בלא בטלו דתיבה לא מבטל לי' וכמ"ש התוס' בב"ב שם בהדיא ולפי"ז שוב אין איסור לסתום דהו"ל תוספת אהל דשרי ומשום מבטל כלי מהיכנו לית לן דהרי לא בטלו שם ודוק היטב ועיין בישועת יעקב סי' שי"ג וסי' שמ"ג באו"ח שכתב כיון דטע"ט שמביא טומאה מבית לבית אינו רק מדרבנן כמ"ש הש"ך סי' שע"ב וא"כ הרי כלי שנטמא ביו"ט בטומאה דרבנן ה"ה כאן ע"ש במחכ"ת לא ידעתי מה מדמה דדוקא ביו"ט לצורך אוכל נפש שרי תיקון דרבנן אף שהוא במכשירים מכל מקום כל שאינו עושה מעשה בגוף הכלי כמו טבילת כלי דשרי כמ"ש בשו"ת זקני שער אפרים סי' ט"ו אבל בשבת אסור גם בזה וכמ"ש בשער אפרים בהדיא ואף דהט"ז בסי' שכ"ג לא כתב כן אבל דברי זקני השער אפרים נראין ברורים ואף לדברי הט"ז נראה לפענ"ד דל"ד דשם גוף הטומאה אינו רק מדרבנן כמו ולד הטומאה אבל כאן הטומאה היא מן התורה רק דמן התורה אינו מביא הטומאה רק באותו אהל ורבנן גזרו דאף באהל אחר מביא הטומאה וכל שגזרו שהוא טמא הרי הטומאה מן התורה כנלפענ"ד ברור ודוק. ובמ"ש יש ליישב הקישור של סוף שבת לתחלת שבת שכיון שמדידה צריך להיות דוקא למצוה אבל בפקק אף של רשות מותר כמ"ש התוס' כאן ובדף קכ"ו והיינו משום שאינו רק גמר הדבר ולא התחלתו ולפ"ז גם התחלת שבת היא ביציאות והכנסות ותלוי ג"כ בזה אי גמר בלא התחלה וכן להיפך אינו חייב רק בתחלה וגמר ביחד ודוק היטב. אחר זמן רב נדפס ספר ח"ס על או"ח ומצאתי בסי' ע"ב שכתב ג"כ לענין פריסאהל והביא הך ירושלמי לענין בנין לשעה ות"ל כבר זכיתי תחלה ועיין גיטין דף ז' לענין ספינה גוששת דאמרו שם דשאני ספינה דעשויה לברוח ומשמע קצת דלא כסברא זו דהיה לו לחלק בין בנין לשעה ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |