שואל ומשיב/ד/ב/רד

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן רד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד.

מה שהקשית על דברת רבינו בפ"י מק"פ הי"א שהראב"ד השיגו דאיך אפשר שיצלה הפסח עם קרומו ושמנו וגה"נ ולא יהיה אסור והכ"מ הליץ דשומנו של גיד אינו רק מנהג ובפסח לא נהגו וע"ז הקשית מהא דאמרו בפסחים דף פ"ג ל"צ אלא לשמנו של גיד הרי דשומנו ג"כ אסור.

הנה לא ידעתי מה קשיא לך ובאמת עיינתי ברמב"ם ומצאתי בגליון הרמב"ם שלי שכתבתי בזה"ל עיין פסחים פ"ג ע"ב לא נצרכה אלא לגה"נ וכו' לא נצרכה אלא לשמנו וכו' ועיין בפיהמ"ש לרבינו שם ומשם יש ראיה לרבינו ודו"ק וכוונתי דעכ"פ משם ראיה דלא הוסר קודם הצלייה עם גה"נ והשומן והיינו דאף דמשם מבואר דשומנו של גה"נ צריך למשדי' ולשורפו היינו בשעת אכילה אבל לא בשעת הצלייה וצ"ל כמ"ש הכ"מ דלא קבלו בזה האיסור שיאסר שומנו של גה"נ הפסח לענין שצריך שיחתוך מקודם אבל בעת אכילה כל מה שנמצא בעין אסור וז"ב ופשוט ול"ק קושייתך. שוב הוגד לי שהראש יוסף בחולין דף צ"א פירש כן ונהניתי ועיין כו"פ סימן ק"ח ס"ק ב'. וכעת עיינתי וראיתי דאין התחלה לקושית הראב"ד על הרמב"ם מדברי הש"ס הנ"ל דרבינו לשיטתו דבפ"ג ממאכלות אסורות הלכה כ' כתב שאין הגיד ושמנו אוסרין תערובתן ולא החוטין והקרומות אוסרין תערובתן לא במליחה ולא בצלי לפי שאינן מפעפעין ועיין בה"ה שם שכתב כן להדיא וא"כ לא אסר להק"פ כלל ורק שגוף השומן והגה"נ היה צריך לחלוץ בעת אכילה וצריך שריפה ונסתייעו דברי רבינו מהש"ס בסיוע ממש ומהתימה על הראב"ד שהקשה על רבינו והרי שיטתו מבוארת כמ"ש בפ"א ממ"א.

ובאמת שלפענ"ד אף אם הי' מפעפע מסתמא הי' ששים בפסח נגד דברים האלו ולא היה אוסר ואף דמבואר בסי' ק"ה ס"ט דהשאר חתיכות אינן מצטרפות במליחה ונאסרין כל שאין בכל חתיכה ששים ומקורו מהמרדכי באמת שבמרדכי שם בעצמו תמה ע"ז דממנ"פ אם אינו מפעפע לא יאסור כלל ואם אוסר שוב מפעפע וכבר האריך בשו"ת מהריט"ץ סי' צ"ז לדחות דברי הש"ע בשביל קושיא זו ועיין בפר"ח ביו"ד שם שהאריך בביאור השיטות האלו וליישב דברי המרדכי בשם מהר"מ והש"ע היה נראה לפענ"ד דס"ל למהר"ם דניהו דאינו ודאי שיפעפע חלב מחתיכה לחתיכה אבל באותה חתיכה עצמה בודאי יכול לפעפע ולהתפשט בכלה דעכ"פ באותה חתיכה יכול להתפשט אף בלי רוטב ועיין כו"פ שם ס"ק ט' שכ"כ בפשיטות.

ויש להוסיף דבאמת התוס' והרא"ש הקשו בפרק גה"נ דף צ"ו דכל קליפה יאסור חברתה וכתבו דהקליפה א"י לאסור יותר מהאיסור עצמו ולפ"ז כאן שהאיסור עצמו יכול להתפשט דהחלב אינו ברור שלא יתפשט וא"כ אוסר כלו וכיון שכן בכה"ג כ"ע מודים דאמרינן חתיכה נעשה נבלה דהא יש להסתפק אם האיסור יכול להתפשט בחתיכה אחרת מכ"ש שאותה חתיכה נעשה נבילה ואוסר כנלפענ"ד אבל עכ"פ רבינו לא ס"ל כן. ובגוף דברי המרדכי והש"ע הנ"ל נראה לפענ"ד כיון דלא הוה דבר ברור אם חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה עכ"פ אף שיפעפע בודאי אינו מפעפע ומתפשט בכל החתיכה רק כדי קליפה וא"כ איך יבשל אח"כ החתיכות ויבטל האיסור ואף דכל העתיד להתערב הוה כאילו מעורב וכמ"ש הש"ך סימן צ"ב ס"ק ח' בשם ה"ה היינו במה שכבר נכנס לבית הספק אבל כאן כיון דהספק הוא שמא לא נתערב בכלו ואין מפעפע מחתיכות לחתיכות עכ"פ אף אם נימא דמפעפע לא פעפע בכל החתיכה א"כ בכה"ג הו"ל כמבטל איסור בידים ואסור ולדעתי זה שכוון האו"ה והובא בש"ך ס"ק למ"ד במ"ש דלא קי"ל דכל מה שנכנס בספק מסייע לבטל והש"ך תמה דהא קיי"ל כן ולפמ"ש אתי שפיר דזה כשהדבר ברור שנכנס בכלל הספק אבל כאן דמהראוי לומר שאינו מפעפע כלל מחתיכה לחתיכה א"כ אף שמחמרינן לחוש דשמא פעפע אבל עכ"פ הוה כמבטל איסור בידים ולכך בעי שיהיה בכל חתיכה ששים דאז אינו מבטל כלל דממילא נתבטל ממנ"פ וזה ברור.

ובזה יש ליישב קושית הש"ך ס"ק למ"ד דמ"ש רישא ומ"ש סיפא דעכ"פ נתבטל ברוב. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דחיישינן שמא נגע א"כ אסר כדי קליפה ושוב אסור לבטל דהו"ל כמבטל איסור אבל בלא נגע נתבטל ממילא דנתערב ובכה"ג לא מקרי מבטל איסור בידים ודו"ק היטב ועיין שו"ת מהר"י בן לב מ"ש בזה בח"א בחידושי דינים דף סמ"ך ודו"ק וצ"ע במ"ש התוס' ר"פ כיצד צולין דאף למ"ד דכבדא עלוי בשרא אסור מכל מקום בפסח לא החמירו ולא גזרו בקדשים והיינו ע"כ משום דבדרבנן לא החמירו וא"כ שומנו של גיד דאינו רק מדרבנן וא"כ למה החמיר הראב"ד כ"כ בשמנו של גיד והא גם זה מצוה שיצלה כלו כאחד וצ"ע. ובמ"ש יש ליישב דברי המרדכי שלא יסתרו זא"ז דהרי כתב בסי' תרפ"א דאם אחת מהחתיכות נגע בהחלב דמצטרף לבטל החלב ואח"כ לענין חלב שעל הכרס כתב דאף שנגעו החתיכות בחלב אינו מצטרף וכבר התפלא ע"ז בשו"ת מוהריט"ץ שם. ולפמ"ש יש לומר דבאמת הא דמצטרף בנגע הוא משום דנכנס לבית הספק וכל מה שנכנס להספק מצטרף והנה זה דוקא באיסור דרבנן כמ"ש בסי' קי"א אבל לא באיסור תורה ועיין בשפ"ד סי' ק"ה ס"ק למ"ד שהאריך בזה וא"כ בחלב שעל הכרס דאיסור תורה אינו מצטרף משא"כ בסימן תרפ"א אפשר דמיירי מחלב דרבנן. ובזה יש ליישב דברי רבינו פ"ז ממ"א הלכה כ' דנקט חלב שעל הקרומים דאינו רק דרבנן ועיין שו"ת מהריט"ץ שם ולפמ"ש יש ליישב ואכ"מ עכ"פ רבינו בפ"י מק"פ שפיר כתב דלשיטתו אין חלב מפעפע ואף בהיתר שמן אפשר דלא ס"ל לרבינו דאזל ההיתר ומפטם לאיסור והרשב"א כתב בהדיא דלא אמרינן פיטום ועיין בב"י סי' ק"ה ודוק ועיין סי' ע"ו ס"ק ה' בש"ך שהשיג על רמ"א במה דלא הצריך ששים לדידן ולכאורה רציתי לומר כיון דדם בעצמו כחוש א"כ אף דקי"ל גם באיסור דם בששים כמבואר ביו"ד סימן ע' ס"ד היינו משום דיש בה חתיכה שמנונית א"כ מועיל גם להדם וכמ"ש הרש"ל הובא בש"ך יו"ד סי' ע"ג ס"ק ט' ואף דהש"ך השיג עליו כבר כתב הכו"פ שם ס"ק א' דהשמנונית מסייע להדם אבל כאן דהדם בא ממקום אחר א"כ ניהו דאותה חתיכה יש בה שמנונית לא אמרינן דיפטם ההיתר לאיסור באיסור כחוש וכמבואר בש"ך בסי' ק"ה ס"ק כ"ח ומיהו יש לומר דבצלי אמרינן דמפטם דדוקא במליחה מיקל שם וגם מצאתי בפרמ"ג שם וס"ק ל"ב דדם לא מקרי כחוש לגמרי כיון שמעורב מציר ושמנונית ע"ש וצ"ע:

ומדי דברי זכור אזכור מה שנראה לפענ"ד במ"ש הרשב"א וטוש"ע שם בסי' קי"א דאם הי' שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחד מהם ואין באחת מהם כדי לבטל ויש בשתיהן כדי לבטלו שתיהן מצטרפות לבטלו וה"מ באדם אחר וכו' כמבואר שם ס"ג ומטעם שכל העתיד להתערב רואין כאילו כבר הוא מעורב והכל נכנס בספק כדי לבטלו והדבר צ"ב דהיאך אמרינן דסופו להתערב הא אסור לבטל איסור ועט"ז שם ס"ק יו"ד שהאריך בזה ולא כתב דבר ברור אבל ביאור הדברים הוא פשוט דאיך שייך כאן דאין מבטלין איסור הא לעת עתה שניהם אסורים מספק וא"כ אין איסור לערב איסור באיסור וכל שכעת אינו מבטל האיסור רק שאח"כ יתבטל ויהיה כלו היתר זה לא אכפת לן וא"ל דסוף סוף היאך אפשר לומר דכעת אסורין שתיהן הא ממנ"פ אחת מהם מותר דלאיזה קדירה שנפלה קדירה השניה מותרת וא"כ הרי מערב איסור בהיתר כדי שיתבטל. אך זה אינו דממנ"פ מותר דאם נחזיק הקדירה הלז שרוצה לערבה בהיתר פשיטא דמותר לערבה באיסור ואטו לא יוכל לזרוק קדירת היתר לתוך איסור ואם נחזיקה לאיסור שוב הקדירה השניה מותרת ומותר לערב הקדירה השניה בה וגם כיון דכעת שניהם אסורין מספק א"כ אנו מחזיקין שתי הקדירות לאיסור ופשיטא דמותר לערב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דמבואר בס"ה דבשתי קדירות של היתר ושתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור דאם אין באקת מהם כדי לבטל דאסורות שתיהן ותמהו המהרש"ל והב"ח דלמה לא נימא דיצטרפו שתי הקדירות דכלם נכנסו לבית הספק וכתבו לחלק דשם דהוה בשני נפילות גרע טפי והט"ז והש"ך תמהו דמה סברא הוא לחלק בין נפילה אחת לשניהם.

ולפמ"ש אתי שפיר דהרי באמת אסור לבטל איסור לכתחלה וכתבתי כיון דכעת שניהם בכלל האיסור שוב מותר אף דבאמת ממנ"פ אחת מהן מותר מ"מ כיון דלא נודע איזה מהם מותרת א"כ שניהם אסורים מספק דלא שייך לתלות להקל משום ספק דרבנן להקל דא"כ תתיר שניהם מספק וזה א"א דהוה תרתי דסתרי וע"כ מוכרח לאסור שתיהם וא"כ שניהם אסורים. ומעתה נראה לפענ"ד ברור דאם נפל אחד מהם לתוך הקדירות ולא שייך לתלות בהיתר דהרי נפל השניה ג"כ לתוך היתר ואי אפשר להתיר שניהם מספק וא"כ שוב לא שייך לומר דרואין כאילו שניהם מעורבין דהרי בד"מ ובעט"ז מבואר דאם אחד מהם בשר ואחד מהם גבינה לא שייך לומר דעתיד להתערב דהא יאסר מחמת זה ולפ"ז בשני נפילות דא"כ אחד מהם נאסר ולא שייך לומר דרואין כאילו נפל דלמה לערב איסור בהיתר דבשלמא בחתיכה אחת אסורה דאז ממנ"פ עומד להתערב דממנ"פ איזה קדירה שנרצה לערב ממנ"פ נוכל לערב דאם אתה מחזיקה בהיתר פשיטא דמותר לערבה באיסור דמה אכפת לן שאוסר קדרתו ואם תחזיקה באיסור הרי השניה מותרת וא"כ כל שמערבם יחד הרי מערב היתר באיסור וגם כיון דע"כ גם השניה אני מחזיק באיסור מותר לערב ממנ"פ אבל כאן דהיה בשתי נפילות ואחת מהחתיכות מותרת ואחת אסורה א"כ ניהו דשתיהן אסורות מספק אבל אינו עומד להתערב דמיד כשנפלה אחת והחזקנו שהיא אסורה שוב אין האחרת עומדת להתערב וא"ל דבשעת נפילה הראשונה תלינן לקולא דההיתר נפל לההיתר זה אינו דכל שאח"כ נפל גם השניה שוב אי אפשר לומר דהראשונה שנפלה היתה ההיתר דא"כ אתה תאסר השניה וע"כ דהראשונה הי' האיסור ושוב אינו עומד להתערב וגם ממנ"פ אם הראשונה שנפלה היתה של היתר שוב א"צ לערב השניה בה ואינה עומדת להתערב דבשלמא באחת שנפלה וא"י לאיזה קדירה שוב עומדת להתערב כדי שיתבטל האיסור משא"כ כאן דהיתה היתר עדיין וא"כ אח"כ שנפלה השניה שוב כבר נאסרה הראשונה ולא היה כדי להצטרף ושפיר אסורין שניהם ודוק היטב. ומדי דברי בדברי הרמב"ם והראב"ד שכתבתי הלא מראש אכתוב מה דכתב לי כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י ביום וא"ו כ"ו אדר שני תר"ח וז"ל בריש פרק כ"צ חתך ממנו אבר אין זה מקולס וק"ל לשיטת הרמב"ם דק"פ הי' צולין אותו עם הגיד דבק"פ לא גזרו חז"ל איסור שומן הגיד ולפ"ז בגדי מקולס ודאי דחתכו ממנו הגיד דזה לא הוה ק"פ ואסור משום בליעת השומן וא"כ לא הוה מקולס וא"כ היאך משכחת לה גדי מקולס דהנהיג תודוס איש רומי דודאי לא היה עושה באיסור ח"ו וצ"ע עכ"ל.

וכוונתו דתודוס הנהיג בגדי מקולס לעשות זכר לפסח וא"כ ע"כ דהיה ג"כ עם גה"נ כיון דפסח הי' כן ואם חתכו לא נקרא מקולס וממנ"פ לא הי' כמו ק"פ דבשלמא לראב"ד דגם בק"פ הי' חותכין האיסור ממנו שוב לא שייך לומר דאין זה מקולס אבל להרמב"ם קשה. והנה ל"מ לפמ"ש התוס' בשם הריב"א דאם לא הי' כלו שלם ג"כ לא נפסל לק"מ אלא אף לפמ"ש בשם רש"י דאסור לחתכו מכל מקום לפמ"ש הרמב"ם אהני' לי שיטתי' דבצלי אינו אוסר כלל שאינו מפעפע א"כ יש לומר דהיה עם הגדי ואפ"ה לא אסר ודו"ק. והנה צ"ע בהא דדייקו התוס' דאם חתך ממנו אבר לא מפסל למה לא הביאו גמרא ערוכה בפסחים דף ס"ד דנטל כוליא מכל אחד וס"ד שם דנטל ממש וא"כ ע"כ חתכו והרי נפסל ולא היה מקולס וע"כ דלא נפסל. וא"ל דשאני כוליא דאינו עומד לאכילה דא"כ מה דייקי מחזה ושוק הא גם זה הוא שייך לכהן וע"כ דבכל ענין שנחתך לא מקרי מקולס וא"כ למה לא הביאו מכאן וצע"ג:

והשבתי דשם אזלינן למאן דלא ס"ל חתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים והר"ן ס"ל דנעשה נבלה בשאר איסורים וא"כ השמנונית גופא נאסר ויכול לפעפע וע"ז הקשו ממה דכתב גבי בשר שנמלח בלא הדחה אחרונה דאין המלח אוסר בשביל דבר דעביד לטעמא דאין לאסור דבר הבלוע יותר מדבר שהיה נאסר מחמתו ע"ש ושם קאי אף למ"ד דחתיכה נעשה נבילה כמבואר שם דלא כרבינו אפרים וחלקתי דשם המלח אף דנ"נ אבל מכל מקום דבר דעביד לטעמא לא מקרי רק המלח ולא הדם שבו וע"ז הקשו עוד ממה דמבואר בסי' ק"ה דאין הנאסר יכול לאסור וע"ש גבי חתיכה שנפלה מקצתה לתוך הציר דכל דאינו יכול לאסור רק כדי קליפה אין האיסור יכול לעבור יותר ושם מבואר דאף למ"ד חתיכה נ"נ בשאר איסורים מכל מקום אינו אוסר ובאמת שכן הוא בתוס' בחולין דף צ"ו. וע"ז השבתי דמוכרחין לחלק בין קדירה שהרוטב יכול לבלבל בכלו אף במקום שהאיסור לא יכול לעבור משא"כ במליחה וצלי'. והנה מצאתי בפר"ח סי' ע"ב ס"ק ד' שהביא דברי הר"ן וכתב שזה למ"ד דחנ"נ בשאר איסורים אבל למה דקיי"ל דלא אמרינן חתיכה נ"נ בשאר איסורים א"כ אין הנאסר יכול לאסור וא"כ הלב מותר אף אם אין ששים בקדירה ע"ש ודבריו תמוהין דהמעיין בתוס' ובפוסקים ימצא דאף למ"ד חתיכה נ"נ בשאר איסורים אפ"ה כל שאינו יכול האיסור בעצמו להתפשט בכלו אף שיש שמנונית דהיתירא אין לו כח להוליך האיסור יותר מאילו הי' בעצמו ובפרט דמשרק שריק ומחוורתא כמ"ש. אמנם לפענ"ד נראה דדברי הר"ן בלא"ה נכונים דע"כ לא אמרינן דאין הנאסר יכול לאסור אם לא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם דוקא במקום שאין האיסור יכול להתפשט בעצמותו כמו בכ"מ שאינו אוסר רק כדי קליפה וכדומה אבל כאן מצד האיסור יכול לילך שם ולהבליע רק שחלקות הלב מונע וא"כ בתוך השמנונית שיוכל להתבלע בודאי אוסר ובפרט אם נימא דחתיכה נ"נ בשאר איסורים רק שכל שאין איסור יכול להתפשט אין האוסר חמור מן הנאסר וכאן האיסור בעצמו ג"כ יכול לילך רק דחלקות הדם מונע בזה אפשר דהשמנונית מוליך הדם עמו ודו"ק היטב וצ"ע בזה כי לא עיינתי היטב. שוב ראיתי שמ"ש לחלק בדברי הר"ן בין בישול למליחה זהו האמת שכן ביאר הר"ן בהדיא דבב"ח אמרינן חתיכה נ"נ מן התורה ובשאר איסורים מדרבנן וראו להשוות איסור של דבריהם לאיסור תורה דכמו דבב"ח אינו נאסר אלא דרך בישול לא במליחה וצלייה ה"ה בחתיכה נ"נ בשאר איסורים אינו רק ע"י בישול ע"ש ודברי הפר"ח צע"ג דגם אם אמרינן חתיכה נ"נ בשאר איסורים במקום שאין האיסור עצמו יכול לילך שם ורק דהר"ן לשיטתו דמחלק דחתיכה נ"נ בשאר איסורים הוא רק מדרבנן ולא אמרו רק בבישול לבד וא"כ א"צ לכל החילוקים של התוס' אבל לדידן לא קי"ל כן ועיין בש"ך סי' ע"ג ס"ק ט' ולהפר"ח היו דברי המהרש"ל נכונים שוב ראיתי שהפר"ח כתב כן באמת בסי' ע"ג ס"ק א' בסופו ומהתימה שלא הרגיש שנחלקו בזה המהרש"ל והש"ך והרי הש"ך ס"ל דנעשה נבילה ואפ"ה כתב שמותר משום דאין הנאסר יכול לאסור וע"כ דברי הפר"ח צע"ג:

וראיתי בכו"פ בסי' ע"ג ס"ק א' שכתב ליישב דברי מהרש"ל וכתב וז"ל דודאי מחמת שטרודה לפלוט לא בלע בשפע שיהיה כ"כ הבליעה מספיק לאסור הכבד אבל דבר מועט אפשר דבלע וא"כ תו לא שייך אין הנאסר יכול לאסור כיון דבלע קצת וחנ"נ וסברא זו כתב הרא"ש בשמעתא דדגים ועופות ע"ש עכ"ל. ובמחכת"ה אין שוה לו להך דהרא"ש דהרא"ש כתב שם ליישב דברי הרשב"ם דאוסר גם העופות שבלעו מדגים והקשה הרא"ש דל"מ לרבינו אפרים דאין חתיכה נ"נ בשאר איסורים דלא שייך שבעופות יאסרו וגם אם נימא דחתיכה נעשה נבילה אבל כל שאין האוסר יכול לילך אין הנאסר יכול להתפשט וע"ז כתב דמכל מקום הדגים פולטים קצת מהדם שבלעו מהעופות בעת רתיחתם ניהו דאין כח בדגים להפליט להדם משום שפסק פליטתם מהם מכל מקום הבשר לאחר שפלט דמו יכול לקבל מעט מהפליטה של דם שפלטו הדגים והיינו דבאמת כל הטעם דאין העופות נאסרים מהדגים מפני שיש להם דם הרבה לפלוט ואיידי דטרידי לפלוט לא בלעו אבל אחר שנחו מפליטתם יכולים לבלע מהדגים אלא שאין להדגים דם לפלוט אבל אותו דם שבלעו מהעופות יכולים העופות לבלוע ולא שייך אין הנאסר יכול לאסור וא"כ מה ענינו לכאן דכל שהכבד אינו בולע למה יאסר מחמת השמנונית שקבלה מהבשר והלא הדם בעצמו א"י לקבל וז"ב כשמש וע"כ הדברים תמוהים ועיין בחוות דעת מ"ש בזה ליישב דברי הרש"ל ואף שהוא דבר חריף אבל המעיין בש"ס גבי כחל ימצא דיש לפקפק וגם מכל מקום דבריו תמוהין דמכל מקום אין הנאסר יכול לאסור והוא כפי הנראה ס"ל דאם נ"נ יכול לאסור וזה אינו וכמ"ש וצע"ג. ודרך אגב ארשום במ"ש התוס' חולין דף צ"ו בהא דאמר שמואל ל"ש אלא שנתבשל אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד והקשו בתוס' דלמה ליה לשמואל להשמיענו זאת דממילא נדע דאל"כ יקשה למה נקטה המשנה ירך שנתבשל בה גה"נ הא מקודם נמלחה דצריך מליחה וא"כ הא מליח הרי הוא כרותח דצלי וכתבו דה"א הא דנקט נתבשל היינו נצלה כדאשכחן דלפעמים קרא התנא לצלי בישול ולכאורה תמוה לי דמה מקשו התוס' דהא התוס' כתבו למעלה דמה דנקט אם יש בה בנו"ט הנה לרש"י מיירי שמקצתה תוך הרוטב ולר"י מיירי שכלה חוץ לרוטב דאל"כ הכל מצטרפין וא"כ טובא קמ"ל דמצד המליחה הי' מצטרף הכל כשנמלחו ביחד ואם לא נמלח ביחד אין רבותא אבל בבישול קמ"ל דאף שמקצתה תוך הרוטב אינו מצטרף לרש"י ולר"י דוקא כשכלה חוץ לרוטב וטובא קמ"ל וא"כ זה לא הי' יכול להודיענו רק בבישול אבל לא במליחה. אמנם נראה דמזה ראיה ברורה למה שחידש הר"ן באלפסי בסוף פכ"ה בסוגיא דטפת חלב והובא בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' דה"מ בחום של צלי אבל בקדירה כיון שיש בה הבל ולחלוחית מתפשט בכולה אעפ"י שהוא חוץ לרוטב ע"ש וא"כ כל שהוא בתוך הקדירה אף שלא נתבשל רק נצלה ג"כ מתפשט וא"כ יש לומר דזה באמת תירוץ התוס' שכתבו דהא דנתבשל היינו נצלה ולכאורה דחוק ולפמ"ש יש לומר דהיינו בנצלה באופן כזה דהיינו בקדירה וזה נקרא נצלה. ובזה מיושב קושית הזכרון יוסף בהא דס"ד דמליח כרותח דבישול וא"כ למה נקטה המשנה נתבשל. ולפמ"ש אתי שפיר דבצלי קדר הוה דינו כבישול ממש ואף דצלי אינו רק קולף בצלי כזה ודאי הוה כבישול ודו"ק היטב כי קצרתי. שוב ראיתי בחידושי רשב"א שכפי הנראה הרגיש בקושית הזכרון יוסף הנ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף