שואל ומשיב/ד/ב/קמז

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן קמז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמרתי לבאר מה שראיתי בבית מאיר באהע"ז סי' קס"ט סעי' מ"ם הביא דברי המרדכי שהקשה במעורב צחצוחי דם דלתבטל ברוב דדם מבטל רוק וכתב דכל שביאתו לעולם בתערובות לא בטל וע"ז הקשה מהא דמבואר ביו"ד סי' ק"ב דכל שלא הי' האיסור ניכר בטל ברוב. והנה כבר קדמו הכו"פ שם ובצל"ח פסחים דף ל"ג דדוקא כשההיתר ניכר קודם והאיסור לא ניכר הוא דשייך ביטול ומ"ש דלכאורה יש ראיה דלא שייך ביטול דאל"כ אמאי תרומה טובלת הא חטה אחת פוטרת הכרי וא"כ לתבטל ברוב וע"כ דכל שבא לעולם בתערובות לא שייך ביטול וע"ז הביא דברי הר"ן בנדרים דף פ"ד שכתב דלכך תרומה טובלת כיון דע"כ צריך להרימה מן הכרי אינה מתבטלת שם ע"ש. והנה בדברי הר"ן אורו עיני מ"ש בשבת דף מ"ג שאני טבל דמוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ולא נודע הסברא דהכי בשביל שיוכל לעבור יהיה חשוב מוכן וגם התוס' שם הקשו מ"ש מבכור דאמרו שאם עברו ובקרו אינו מבוקר ולפמ"ש יש ליישב דבאמת טבל עיקר האיסור משום דפתיכא ביה תרומה כדאמרו בנדה דף וא"ו וא"כ ז"ש דאם עבר ותקנו מתוקן דבאמת כל שלא תקנו מהראוי להתבטל ברוב ורק דסופו להרים לא שייך ביטול וא"כ כל שאם עבר ותקנו מתוקן שוב כעת בטל ברוב וא"ל דלא שייך ביטול שסופו להרים דזה אינו דאם יהי' מרים שוב לא שייך בו איסור טבל דאינו רק מחמת דפתיך ביה תרומה וכל שמרים התרומה שוב נשאר הנשאר חולין גמורים וא"כ ממנ"פ מוכן הוא ומן האמור אני תמה על הט"ז סי' קכ"ז ביו"ד שכתב לחלק בין טבל דא"נ ע"א ובין דניקור אינו אסור רק מחמת הגיד ושפיר ע"א נאמן משא"כ בטבל ועיין בנקה"כ שם והרי גם טבל אינו אסור מצד עצמו רק משום דפתיך בי' תרומה וא"כ דמי לניקור. אך לפענ"ד יש לומר בכוונת הט"ז דבאמת לפענ"ד לא שייך כלל בטבל ביטול ברוב דלפמ"ש הכנה"ג בסימן ק"ט דלא שייך ביטול ברוב היכא דההיתר גם כן אינו מותר בודאי רק שספק הוא וכ"כ בחוות דעת סימן ק"א דלא שייך ביטול ברוב כל שהספק על כל אחד שמא זה האיסור וא"כ גם בטבל כל שכל חטה וחטה יוכל להיות תרומה וא"כ איך שייך ביטול דלא מבורר איזה היתר ואיזה איסור וז"ב וא"כ דברי הט"ז נכונים דשאני ניקור דהאיסור ניכר אבל טבל אינו ניכר איזה היתר ואיזה איסור ובזה יש לדחות דברי הנקה"כ דשפיר יש חילוק בין טבל לניקור ודו"ק. נחזור לעניננו דלפמ"ש הר"ן היה מקום לבאר דברי הש"ס דאם עבר ותקנו מתוקן כמ"ש וגם לפמ"ש דלא שייך ביטול כל שלא ניכר איזה תרומה ואיזה חולין כ"ז שמעורב וגם זה יש להעמיס בדברי הש"ס דאם עבר ותקנו מתוקן דכל שהיה ניכר התרומה שוב ליתא על הנשאר שם טבל משא"כ בבכור דאם בקרו אינו מבוקר דהא לא נודע אם היה בו מום ונמצא שבתחלה היה אסור הן אמת דגוף הסברא היא תמוה דמה זו סברא דאם עבר ותקנו מתוקן ולא נימא כל מלתא דאמרו רבנן לא תעביד אף שעבד לא מועיל ומיהו שייך סברת מהרי"ט דמה נועיל בזה הרי כבר עבר. אך לפ"ז קושית התוס' שפיר דגם בבכור שאם עבר ובקרו הרי מה נועיל לומר שלא יאכל סוף סוף לא מתוקן איסור מיהו י"ל דשם אם נימא דלא יאכל שוב לא עבר כלום במה שבקרו דלא הוה כדן הדין דהא לא הועיל משא"כ בטבל היא דהגזירה משום ממצוא חפצך שלא יבא לכתוב וזה כבר עבר ומ"ש התוס' בשם רש"י גבי נפחת הבית דמדמה לטבל דעבר ותקנו מתוקן הוא ג"כ משום דשם ג"כ לא נועיל אם נימא דל"מ כבר עבר האיסור ואי אפשר לתקן האיסור אמנם מ"ש רש"י דבאיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי כמו בטבל הנה לפמ"ש בשם הר"ן ל"ש זאת אמנם באמת לא שייך ביטול כל דלא נודע איך האיסור הוא והנה מ"ש הב"מ דלא שייך ביטול שבא לעולם בתערובות הנה לפענ"ד אינו דומה להמרדכי דשם אי אפשר להפריד הדם מן הרוק והוא מעורב במציאות אבל הטבל ניהו דמעורב אבל אפשר להפריד התרומה מן החולין ולא שייך דברי המרדכי לזה ועיין מ"ש המשנה למלך פ"א ממשכב בשם הרב מוהר"י אלפנדרי מבואר היטב מ"ש לחלק ודו"ק:

ובזה יש לבאר מה דאמרו שאם עבר ותקנו מתוקן והיינו מטעם ביטול ברוב וא"ל דבא לעולם בתערובות ואי אפשר להפריד התרומה מן החולין דהרי כל שעבר ותקנו מתוקן א"כ רק ארי' דאיסורא רביע עלה ושפיר בטיל ברוב ול"ק קושית התוס' דכל שהיה יכול להפריד לא מקרי בא לעולם בתערובות ויש להמתיק הדברים דלפי מה שנראה מהתב"ש בסי' י"ד דטעם המרדכי הוא בשביל דהוה כמו אקבע איסורא א"כ כל שיכול להפריד לא מקרי אקבע איסורא וז"ב. ובזה לא הבינותי מה שמדמה התוס' בבית שנפחת לטבל דשאני טבל דמשום ביטול אתינן עלה. ובזה יש ליישב מ"ש התוס' בסוכה דף יו"ד דלא אמרינן מיגו דאתקציאי מחמת יום שעבר והביאו ראיה מהא דאמרו בערובין דף ל"ו דזאת אומרת דתחלת היום קונה או דבעינן סעודה הראויה מבעוד יום ומשמע דאל"ה הי' עירובו עירוב והא אתקצאי מחמת יום שעבר והקשה השעה"מ דמה ראיה משם דטבל שאני דאם עבר ותקנו מתוקן וכבר כתבתי בזה הרבה דברים. וכעת אני אומר דבאמת הא דטבל מחמת ביטול ברוב ולא מקרי בא לעולם בתערובות דיכול להפריד האיסור ואף דאסור משום שבת הוא רק אריא דאיסורא רביע עלה לפענ"ד באמת התוס' הקשו בשבת שם דלימא מגו דאתקצאי בה"ש אמנם לפמ"ש אתי שפיר דאנו דנין על גוף האיסור בה"ש דבאמת מתחלה קודם ביה"ש היה יכול להפריד א"כ לא בא לעולם בתערובות ורק בה"ש בא האיסור בזה שפיר אמרינן כל דיכול להרים אף דאסור מכל מקום רק אריא דאיסורא רביע עלה וא"כ שוב בטל ברוב אבל אם נימא דאתקצי מחמת יום שעבר א"כ כבר אתקצי ולא שייך ביטול דבא לעולם בתערובות ומהו הי' יכול להרים הרי כבר עבר היום ולא הרים שוב אתקצי וע"כ דלא שייך אתקצי מחמת יום שעבר וכעת לא אתקצי בה"ש דהא יכול להרים ואף דאסור זה רק ארי' דאיסורא רביע עלה ודו"ק היטב:

(שייך למהדו"ק והיא סיום תשובה צ"ד ע"ש)

ומיהו עדיין קשה דלמי ניחא והא משלחן גבוה קא זכו ולא שייך ניחותא דבעלים וע"כ דמסתבר כפירוש רש"י וכמ"ש ומה דלא נקט שאר קדשים דעורותיהן לכהנים הוא כמ"ש לעיל דבאמת גם בקדשים על העור לא חל הקדושה כמ"ש רש"י בחולין דף קט"ז בשם נימוקי מהר"ם יעו"ש גבי קיבה ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשו על רש"י דכתב בפסחים כ' דלכך לא מקשה על הקרא דבקרא מצי למימר שהודח במים לבישול והרי בחולין מקשה על קרא ולפמ"ש אתי שפיר לומר דשם קאי הש"ס למ"ד דקדשים קלים ממון בעלים ושפיר משכחת לה דהודח במים בשעת בישול והוא ממון בעלים אבל בחולין קאי למ"ד דקדשים קלים אינן ממון בעלים וא"כ שוב הוכרח לנקוט דהעבירה בנהר בשביל העור ודו"ק כי הוא ע"ד פלפול בעלמא. והנה מ"ש בשם הרי"ף דפירש משום סירכא דמשכא דהיינו אם יש סרכא נשמטת הנה הב"ח באו"ח סי' תצ"ח הביא בשם מהר"ש שכתב על פירוש הרי"ף ח"ו לא תהא כזאת בישראל להכשיר את הטריפה בערמה ועמ"ש בספר מ"ע שורש שלישי ענף רביעי ס"ק י"ב וכעת נראה לפמ"ש בשו"ת בית יעקב סי' פ"ד ובסי' צ"ו בשם ביאורי רש"ל על הסמ"ג הלכות נדה דמותר להעלים עין כל שאינו ברור שיטרף ע"ש וא"כ מכ"ש כאן דעושה דבר שאינו ברור שיטרף כיון דיש סרכות שהם כשרים כשהן כסדרן וגם בשלא כסדרן אינו ברור שיטרף ובפרט דסרכות אינן טריפות כעת רק שסופו לנקוב מבואר שם בפירוש דכל שאינו רק שמא סופו לנקוב מותר להעלים עין ובפרט דסרכות אינו רק מיעוט רק דהוא מיעוט המצוי וכיון שבאותו מיעוט המצוי יש סרכות שאינן טריפות וגם אותן הטריפות אינם טריפות כעת רק שסופו לנקב פשיטא דמותר להעלים עין ולעשות טצדקי שיהי' נשמטות וגם לפמ"ש הלבוש ביו"ד סי' ל"ט דטוב להשקות מים צוננים משום שהסרכות מחמת חמימת הריאה באות וע"כ טוב לקררם ועיין במ"ע שם אות י"ג וכפי הנראה כשמשקה מיד נתקרר הריאה ולא יהי' בה סרכות שלא יתחמם הריאה בשעת שחיטה א"כ בכה"ג שוב ודאי מותר לעשות שלא יתהוה הריעותא וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד דלכך לא פירש רש"י בחולין משום סרכא כפירוש הרי"ף משום דבזה שוב לא שייך דניחא לי' דהא באמת לא הוה ניחותא כלל דהא אינו עושה רק שלא יתהוה החמימות שממנו נולדו הסרכות והדבר דומה לאם עושה שלא יקולקל הכותל דאינו בכי יתן וה"ה בזה כנלפענ"ד ולכך פירש משום העור דרוצה בזה באמת וז"ב ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף