שואל ומשיב/ד/א/לט

שואל ומשיב ‏ ד א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק א סימן לט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין יבמה מעוברת שילדה ומת הולד בתוך שלשים אם צריכה לחזור על כלן.

אשר הארכת במ"ש הב"ש בסי' ק"ג ס"ק ג' להשיג על שו"ת מוהרשד"ם ומהר"א ששון דדעתם דהוה בכה"ג ח"פ וצריכה לחזור על כל האחין והב"ש השיב דממנ"פ אם ולד מעליא הוא א"צ חליצה כלל ואם לאו וולד מעליא הוא אזי אינו חליצה ושאלת הדין עם מי. הנה בגליון הב"ש שלי כתבתי שכדברי הב"ש מבואר בשו"ת זקני הגאון הח"צ ז"ל סי' ק"ח והאריך בראיות דבכה"ג לא שייך חליצה פסול' דהרי אמרו ביבמות דף מ"א מתיב רב חיננא הספיקו' חולצות ולא מתיבמות ה"ד וכו' אלא לאו שקידש אחת משתי אחיות וא"י איזה מהם וקתני חולצת הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהיא קידש בת חליצה ויבום הוא הרי דכל שהספק הוא מצדינו מחמת חסרון ידיעה שלנו אמרינן דא"צ להמתין אף חודש אחת אף שאפשר שיבאו עדים ויעידו ומטעם דאילו אתי אליהו ויאמר וה"ה בזה וכן הביא מיבמות דף כ"ג ע"ב בשנים שקדשו שתי אחיות וכו' זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה וכו' וקשה למה לא צריכה כל אחת לחלוץ משני ושוב אסורה לאחיו של זה וע"כ דבכה"ג דשייך אם אתי אליהו ממנ"פ מותרת ע"ש שהאריך בזה. והנה בראשית ההשקפ' כאשר ראיתי כן תמהתי דהרי בהא דאמרו ר"פ החולץ דר"ל ס"ל דחלצה ונמצאת מעוברת דל"ש חליצה ומפרש הטעם דתגלי מלתא למפרע לא אמרינן והקשו בתוס' דהא גבי הספיקות אמרו בדף מ"א דאם יבא אליהו וכתבו לחלק דשאני התם דא"צ לידע אלא מה שבאות' שעה אבל כאן אין זה ספק שראוי להתברר עכשיו שא"א לידע עתידות ע"ש ובנימוק"י כתב לחלק דשאני הכא דיכול להיות שבאיז' סבה הפילה ולא היתה מתחל' מעותדת להפיל ע"ש ולפ"ז לשני הפירושים א"כ אין ראיה משם דשאני בספיקות דבאותה שעה יכול להתברר הדבר וגם לא נשתנ' הדבר ואגלי מלתא למפרע שכן היה משא"כ במעוברת שהפיל' דעכ"פ בשעת המית' לא נודע הדבר ויוכל להיות שמאיז' סבה הפילה בכה"ג לא שייך אם יבא אליהו וא"כ ל"ד כלל לשם. ורציתי לחתור אל היבשה דשם בדף מ"א קאי הסוגיא אליבא דר' יוחנן דס"ל חליצת מעוברת שמה חליצה וא"כ אליבא דידיה דס"ל גם במעוברת תגלי מלתא למפרע וא"כ לדידיה אין מקום לחלק בסברא זו דהתוס' לא חלקו רק לר"ל דלא ס"ל תגלי מלתא למפרע. אבל באמת מלבד דיקשה דא"כ שוב אין ראיה מהך דיבמות דלר"י בודאי אמרינן אם יבא אליהו דהרי הוא ס"ל דאף במעוברת אמרינן אם יבא אליהו משא"כ לדידן יש לחלק בין מעוברת לשם וכמ"ש התוס'. ועכ"פ הי' לו לאא"ז הח"ץ ז"ל להזכיר זאת. אבל אחר העיון עמדתי על כוונתו העמוק' דיש לומר דע"כ לא כתבו התוס' זאת אלא לענין אם אנו דנין כשחלצה בעת שהיתה מעוברת דאז לא נתגל' עדיין ואי אפשר לידע עתידות וגם לא נודע אם היא מעותדת להפיל בזה שייך לומר תגלי מלתא למפרע לא אמרינן ולכך חליצת מעוברת לא שמה חליצה אבל כאן שכבר הפילה רק שאנו דנין דנקרא חליצה פסולה וצריכא לחזור על כל אחין בזה שפיר אמרינן דלא שייך בזה חליצה פסולה דממנ"פ כעת כבר נתברר הדבר בממנ"פ רק שאנחנו לא נדע אם הולד ולד מעליא או לא בזה שפיר הביא אא"ז הח"ץ ז"ל ראיות ברורות דכל שהחסרון מצדינו לא שייך זאת ואמרינן אם יבא אליהו וז"ב כשמש בכוונת הח"ץ ז"ל שבלי ספק לא נעלמו מעיניו הטהורות דברי התוס' ונימוק"י אלו. איברא דצ"ב בראיות הח"ץ ז"ל מהך דיבמות דף כ"ג דהרי שם מקשה הש"ס ש"מ קידושין שא"מ לביאה הוה קידושין ומשני בשהוכרו ולבסוף נתערבו בין ברישא בין בסיפא ע"ש ולפ"ז להס"ד דמוקי בלא הוכרו מתחל' והיינו שלא בירר כלל בזה נראה לפענ"ד ברור דלא שייך בזה שאם יבא אליהו דהא הוא בעצמו לא בירר דבריו איזה מהן קידש ובשלמא בדבר שהוא ספק לנו מחסרון ידיעה שפיר אמרינן אם יבא אליהו אבל כאן אי אפשר לידע כלל דהא לא בירר כלל דבריו וכמ"ש התוס' רי"ד והריטב"א כעין זה דאף למ"ד יש ברירה ל"ש בכה"ג בריר' דלא בירר דבריו כלל וה"ה לענין זה ועיין באבני מלואים סי' מ"א וצ"ל דבאמת להס"ד הוה צריך לומר אף בכה"ג דא"צ לחזור על האחין או דאתיא המשנה כמ"ד דחליצ' פסולה א"צ לחזור על כל האחין. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה דיקא נמי דהקשו דא"כ תקשי לאביי ולפמ"ש אתי שפיר דגם לאביי מוכרח לאוקמי בהוכרו ולבסוף נתערבו דאל"כ הוה ח"פ וצריכ' לחזור על כל האחין וכמ"ש ודו"ק היטב. אמנם אחר העיון עדיין יש לדחות ראיית אא"ז הח"ץ משם דהרי התוס' הקשו ריש יבמות דנדה תאסר להתייבם דבשעת נפילה אינה ראוי' להתייבם וכתבו לחלק דנדה אינה נאסרת ליבם טפי מעל אחר וגם באחות אשה כבר נפטר' ואינו דרכי נועם שתצטרך להזדקק עוד אבל בנדה גם לבעלה צריכ' להמתין ע"ש וברא"ש ולפ"ז כאן במעוברת שוב הוה חליצ' פסולה דבשעת נפילה לא הית' ראויה להתייבם דא"א לידע עתידות וגם אינו מוכרח שתפיל וא"כ שוב הוה כמו כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה ושוב לא מועיל חליצת' אח"כ והוה חליצה פסול' וצריכה לחזור על כל האחין. ואחר העיון נראה לפענ"ד דזה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' פרק ארבעה אחין דף כ"ו ע"ב ד"ה וחליצ' פסולה דרש"י ס"ל דכל שאינו ראוי ליבום הו"ל חליצה פסולה ותוס' כתבו דלא חשוב חליצה פסולה רק היכא שנקלש' הזיקה ולפ"ז לרש"י באמת בכה"ג הו"ל חליצה פסולה כיון דאינה ראויה ליבום בשעת הנפיל' אבל לשיטת התוס' דס"ל דחליצה פסולה הוה כשנקלשה הזיקה א"כ שוב שפיר כתב הח"ץ דכאן ממנ"פ לא מקרי חליצה פסולה אם הולד מעליא א"צ חליצה כלל ואם לא הוה חליצה מעליתא מה תאמר דמכל מקום בשעת הנפיל' אינה ראויה ליבום דז"א דממנ"פ באמת כל הטעם דלא אמרינן תגלי מלתא למפרע ע"כ משום שא"א לדעת עתידות ואולי תהי' וולד מעליא וא"כ ניחא לענין גוף הדין דא"ר ליבום אבל לענין קלישת הזיקה ממנ"פ הוה חליצה טובה דאם יהיה וולד מעליא א"צ חליצה כלל ולא אכפת לן בחליצתו של זה לעקור אותה הזיקה ואם לא יהי' ולד מעליא שוב לא נקלש הזיקה וז"ב כשמש ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ת"ל ומצאתי בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' קי"ח שישב שיטת רש"י דדוקא היכא דהחיוב ביבום הוא דקרי לי' חליצה פסולה מה שאינה ראויה ליבום ע"ש שישב כל קושית התוס' ולפ"ז בנ"ד ל"ש זאת וגם לרש"י בכה"ג לא מקרי חליצה פסולה מה שאינו ראוי ליבום ודו"ק היטב:

ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא כל יבמה דעלמא לא תפול ליבום כיון דיש חשש שמא היא מעוברת דמה"ט צריכה להמתין בכל אשה חדשי הבחנה ומכ"ש ביבמה ובתשובה אחת הארכתי אם צריכה ביבמה מה"ת הבחנה ודעת החינוך דאינו רק מדרבנן והאחרונים תמהו דביבמה היא מה"ת וא"כ אם נימא דמה"ת ממתנת חדשי הבחנה וא"כ אף דאח"כ נתגלה הדבר למפרע שהיתה ראויה ליבם מכל מקום בשעת נפילה אין אני קורא בה יבמה יבא עליה ואף אם נימא דמה"ת א"צ להמתין דאזלינן בתר חזקת היתר ליבם ואף דרוב נשים מתעברות מכל מקום בכה"ג שלא ילדה לא שייך הרוב כמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ד ד"ה וזו מכל מקום כל דמדרבנן אין אני קורא בה יבמה יבא עליה אפשר דגם מה"ת אינה ראויה וכמ"ש המלמ"ל בפ"ב מנערה ובכמה מקומות ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג לא שייך אינה ראויה ליבום דאם יבא אליהו ויאמר דלא היתה מעוברת היתה מותרת והי' לה חזקת היתר ליבם מה"ת א"כ בכה"ג היתה ראויה ליבם מקרי ובכה"ג לא גזרו חז"ל וגם חליצה פסולה לא מקרי וכמ"ש ודו"ק. ועכ"פ יהיה איך שיהיה דברי אא"ז הח"ץ ז"ל נכונים דבכה"ג אפשר דל"ש ח"פ. ובמ"ש יש להבין סברת הש"ס במה דאמרו בדף מ"א הכי השתא התם אם יבא אליהו ויאמר דהא קידש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבא אליהו ויאמר דהיא לא אעברא מי משגחינן בי' ויבמינן לה הא קטנה דלאו בת אעבורי ואפ"ה צריכה להמתין. ולכאורה צ"ב דשאני כל קטנה שמכל מקום יש לחוש שמא מעברה וחיישינן אף למיעוטא משא"כ כשיבא אליהו ויאמר דלא מעברא בודאי משגחינן דבספק מציאות בודאי סמכינן על אליהו ועיין מלמ"ל פ"ט מאישות בסופו ובמגיה שם ואני כתבתי על הגליון לעיין בתוס' בכורות דף נ"ח ע"א ד"ה מפי ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי בשם התוס' דדוקא כל שבעת מיתה יש לברר שייך אם יבא אליהו אבל כל דבשעת מעשה א"א לדעת לא שייך אם יבא אליהו וא"כ גם כאן לא סמכינן בזה על אליהו כל דאפשר לחוש שמא תתעבר ולהנימוק"י אינו מוכרח שלא תתעבר ואולי יקלט הזרע ביום הג' ועיין תוס' יבמות דף ל"ז. מיהו בלא"ה נראה לפענ"ד דאף אם נימא דסמכינן על אליהו בספק במציאות מכל מקום כיון דזה דוקא בספק במציאות ולא בספק בדין כמ"ש המלמ"ל שם וא"כ שם דגזרו בקטנה אף שבודאי אינה מתעברת דצריכה להמתין שלשה חדשים וא"כ אין הגזירה על אותה אשה רק על כל הנשים שבעולם ובזה לא שייך שאליהו יברר דכל הנשים אינם מעוברות דהרי איכא שמתעברות א"כ זה הוה כמו ספק בדין ולא שייך בזה אם יבא אליהו וז"ב כשמש ועיין בתוס' שם דאף אם נימא דקטנה לא גזרו מכל מקום קטנה יבמה ודאי אסורה והיינו דביבמה לאו משום הבחנה נגעו רק מחשש אשת אח שלא במקום מצוה ומזה ראיה דלא כשיטת החינוך שהבאתי למעלה ובתשובה הארכתי בדברי החינוך האלו ועכ"פ דברי הש"ס נכונים ע"פ סברא נכונה וכמ"ש. ובזה אמרתי בחידושי ליישב דברי התוס' בדף ט"ו שהקשו דכל יבמה תצטרך להמתין ג' חדשים עם שלשה ימים דשמא לא נקלט הזרע רק אחר שלשה ימים וכתבו דכ"כ לא היה משתהה העיבור עד שליש ימים מהשני והקשה בשו"ת נוב"י בשם הרב מטרטקאב זצ"ל דאכתי ביבמה מאי איכא למימר דשם קשה היאך תתייבם ודלמא נקלט הזרע אח"כ והוה אשת אח שלא במקום מצוה. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה באמת עפ"י הרוב לא נקלט הזרע אח"כ רק תיכף ולפ"ז שוב נראה לי ברור דכמו דסמכינן על אם יבא אליהו מכ"ש דסמכינן על רוב דהתורה אמרה לילך אחריו בכ"מ ועדיף מאליהו דבספק דרינא לא סמכינן עליו אבל על הרוב סמכינן בכ"מ רק דלענין הבחנה שפיר הקשו דשם עשו תקנה כוללת והרי יש מיעוט שנקלט אח"כ ולא שייך שאליהו יברר וכמ"ש וגם על הרוב לא סמכינן דתקנה כוללת היא גם על המיעוט כמ"ש האחרונים ומטו בה משמי' דרמב"ן אבל לענין יבמה שפיר סמכינן על הרוב וז"ב כשמש ודו"ק היטב:

שוב ראיתי בצלעות הבית בספר בית מאיר סי' א' ב' שהאריך בדברי הח"ץ ז"ל ולא מצאתי בהם שיעורר מכל מ"ש כ"א במ"ש ליישב קושית התוס' בדף כ"ג והנראה לפענ"ד כתבתי ועיין בישועת יעקב סי' קס"ט בהתשובה לענין חליצה פסולה ולפמ"ש בשם רמ"ע מפאנו בביאור שיטת רש"י היה מקום להאריך ולא נפניתי כעת ודו"ק היטב בכל מ"ש:

והנה בגוף קושית התוס' על רש"י בחליצה פסולה לפי שאני מיוצאי חלציו שאני נכד המג"ש שהיה נכדו כנודע אמרתי ליישב דהנה גוף סברת הש"ס דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין צ"ב דמה טעם יש בדבר והא חליצה וביאה שוים ושקולים וחליצה כשרה פוטר מעל כל כמו ביאה וה"ה חליצה פסולה וצ"ל דבאמת גם חליצה כשרה מהראוי היה שתהיה חוזרת על כל אחין דבשלמא בביאה של אחד נאסרה על כלם דנעשית אשתו ושפיר שוב לא נקראת זיקה משא"כ בחליצה ניהו דזה פטרה הא יש זיקה ונזקקה לאחין ומי יודע אם זה או זה ובמה יפטור האחד את חבירו וצ"ל כיון דחליצה במקום יבום היא מה יבום פוטר מעל כל אחין כמו כן חליצה של אחד פוטר דמצוה שקולה או יבום או חליצה ועכ"פ דיניהם שוה ולפ"ז במקום שא"י ליבם משום דהו"ל אחות חליצתו וא"כ א"א לומר דחליצה דהך במקום יבום קאי שהרי ליבם אינו יכול וא"כ שוב מהראוי שתחזור על כל האחין דלא נתברר מעיקרא אם זה יחלוץ או הזה ובמה יפטור האחד את חבירו וכח זיקתו ולכך צריכה לחזור על כל האחין וז"ב בסבר'. ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' דלכך במחזיר גרושתו אף דאסור ליבם א"צ חליצה מכל אחין משום דבאמת כל דאסור ליבם אי נימא כס"ד דש"ס יבמות דף כ' דעולה לחליצה ולא ליבום מקרא א"כ שוב החליצה כאן עדיף מיבום או עכ"פ שם יבום עליו וא"כ שוב פוטרת אחת את צרתה דחליצה מעליא הוא ומכ"ש לפי המסקנא דעולה ליבום רק דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה א"כ בחליצה דלא שייך זאת שוב הדרא לד"ת דכל דין יבום יש לו וכן הא דהביאו מהך דאמרו בדף כ"ג דצרה דלאה תפטר אף דהוה מבטל מצות יבמין וא"כ שם באמת עולה ליבום רק דחשו חז"ל שמא תתבטל מצות יבמין וא"כ אדרבא דין יבום יש לו ולכך פשיטא דא"צ חיזור על כל אחין רק כל היכא דל"מ ליבם משום דהוה אחות חליצתו א"כ ע"כ אינו עומד במקום יבום דהרי אסור לייבם מצד אחות חלוצתו וא"כ חליצה בפני עצמה מהראוי שתחזור על כל אחין דהא היתה זקוקה לכלם ובמה נפטרה היבמה מהאחין אחרים שלא נתברר אם זהו זיקתו היתה משעה ראשונה:

ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד בישוב קושית התוס' שהקשו בהא דמוקי דנפלו בזאח"ז דא"כ למה נקט שלשה בשנים הוה מצי לאשכוחי ונפלו בבת אחת דכל אחד צריך לחלוץ שתיהן דהו"ל חליצה פסולה משום דיש זיקה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ענין חליצה פסולה הוא לפי שא"י ליבם וא"כ מצד חליצה הרי נזקקה לשתיהן ולא נתברר בשעת מעשה איזה מהם יחלוץ כמ"ש ולפ"ז בשנים ממנ"פ מועיל ולא מקרי חליצה פסולה דאם זו שחלץ מתחלה היתה זקוקה לו וא"כ שוב מצי ליבמה ג"כ והוה חליצה מעלייתא ואם מתחלה היתה עומדת להזקק לאחיו וא"כ שפיר מצי ליבם אותה כל שלא חלץ לאחותה ושפיר ל"מ חליצה פסולה כשחולץ לה דהא לא יבם השניה ואחות חליצתו לא מקרי דהא הוא חולץ לה לבד וא"כ כל אחד שפיר מצי לחלוץ ואם מזדמן לו יבמתו שפיר חולץ דאי בעי מיבם ואם מזדמן לו זו שלא נזקקה לו שפיר מצי חולץ אבל בשלשה שפיר הוה חליצה פסולה האמצעית דהוה אחות חלוצתו דדלמא נזקקה לשני והוא כבר חלץ ומכ"ש אם היתה עומדת להזקק לו וכעת ל"מ ליבמה ולכך נקט בשלשה ונפלו אח"כ וז"ב. והא דקאמר א"ה קמייתא נמי היינו משום דבשלשה ממנ"פ תהיה אחות חלוצתו וא"כ כלם הוה חליצה פסולה וז"ב. איברא דלפמ"ש ענין חליצה פסולה היא לפי שלא נתברר מעיקרא אם נזקקה לו דאולי לאחר נזקקה ואיך יפטור חליצתו זקוקת חבירו. ולכאורה קשה לפמ"ש הר"ש בפ"ה ממעשר שני דכל דלא בעי שתתברר למפרע רק בעת שחל המעשר לא שייך ענין ברירה א"כ ניהו דלמפרע לא נתברר מ"מ כל שחלץ עכ"פ נתברר שזו נזקקה לזה. אך ז"א דגם לאחר שחלץ לא נתברר שקרה לו זו ועדן ספק הוא ול"ד להך דר"ש דשם חילל מה שלקט וא"כ נתברר החילול עכ"פ מכאן ולהבא. אך עדן צריך להבין דא"כ אחות זקוקתו ל"ש חליצה פסולה דממנ"פ כל שאתה פוסלה משום שהראשונה זיקתו והיא אחות זיקתו שוב לא מקרי חליצה פסולה ויכול לישא אותה כשמתה הראשונה וצ"ל דבאחות זיקתו ודאי מודה רש"י דעכ"פ קלשא הזיקה דכבר נזקק לו אחותו ובלא"ה לא הוה חליצה מעליא ובזה מודה רש"י להתוס' דבכה"ג מטעם קלישת זיקה אתינן עלה וז"ב. ובלא"ה יש לומר כיון דזיקה אינו רק דרבנן ובדרבנן אמרינן יש ברירה ומעולם לא נזקקה לו השניה כלל וגם כיון דאם מתה שניה ודאי מותר בראשונה ואמרינן דראשונה נזקקה לו א"כ שוב שייך ברירה אף אם נימא דברירה אינו אלא ספק ולא שייך לומר דהוה תרתי ספיקי דאסורי וכמ"ש ודו"ק היטב כי כ"ז אמרתי בחפזי ולא עיינתי היטב בסוגיא דח"פ שהיא ארוכה ורחבה ואם יזכני ד' אעבור עליו שנית בל"נ:

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ה מיבום הלכה י"א שדעתו שחליצה פסולה אינו מסלק זיקת יבום מהאחרות ולמפטר נפשה פטרה ותמהו עליו הרמב"ן והרשב"א והה"מ והכ"מ והלח"מ ובשו"ת רד"ך בית כ"ט האריך הרבה ואין הזמן מסכים לעיין בכל דבריהם ובפרט בשו"ת רד"ך שדרכו בקדש להאריך בהוויות ושקיל וטרי טובא ע"ש ולפמ"ש י"ל דבשלמא למפטר נפשה פוטרת אבל למפטר האחרות הא כיון דהחליצה הלז אינה במקום יבום כיון דחליצה פסולה היא וא"כ איך תפטור ובמה נפקע זיקתה של השניה דמי יודע אם זו נזקקה מתחלה או האחרת ובזה ניחא שגם חליצה של האחרת לא תפטור אותה כיון דאותה החליצה ג"כ פסולה דלא נוכל לחשבו במקום ביאה דהא כבר עשה אחד מהיבמים בעילה או מאמר באחרת וע"כ שאינו במקום ביאה ובמה תפטר האחרת וז"ב לדעתי ועיין ברשב"א שם בחידושיו שכתב לחלק בחליצה פסולה כעין חלוקו של הרמ"ע מפאנו שהזכרתי למעלה ועיין בטוש"ע סי' ק"ע ובב"ש ס"ק י"ד:

והנה בהא דקאמר הש"ס מאי אחד חולץ לכלן דקאמר אאמצעית והא כלן קאמר כיון דרובא גבי' כלן קרי לי'. הנה מזה הבאתי ראיה ברורה למ"ש הט"ז בא"ח סי' ש"פ ס"ק א' ובהלכות ר"ה סי' תקפ"ב ס"ק ג' שמצינו לפעמים שאף שכתוב כל אפ"ה הכוונה לרובי וע"כ פרט בפירוש כל ע"ש וזה מפורש כאן שאף שאמר כלן הכוונה לרובי ועיין בחידושי ריטב"א על יבמות כאן שכתב פירוש החולץ לכלן דקאמר היינו רובן ולרובן קרי כולן כדאמרינן בעלמא העכומ"ז כלו וכלו כרובו והדברים סתומים והכוונה ברור שהתכוין למ"ש הגוי כלו ודרשו בהוריות דרובו ככלו והמדפיס טעה וסבר שהגוי הכוונה על א"ה וע"כ העתיק העכומ"ז ובאמת הכוונה על מה שכתוב בפסוק הגוי כלו ושם קאי על ישראל ודרשו מזה דרובו ככולו.

ועכ"פ מזה ראיה ברורה להט"ז ודו"ק ומכאן ק"ל על מה שראיתי כתוב בשם המהראנ"ב שלא שייך לומר כלן על שתים כ"א ביותר משתים והרי כאן אמר לשון כלן וקאי על רובן דהיינו שתים וצ"ע:

והנה הנוב"י במהד"ק חיו"ד סי' ג' ביאר הטעם דלשמא ימות חיישינן דוקא במקום שיהיו חשש שיהיה איסור ע"ש ובזה יש לומר גם כאן חיישינן דכל שייבם לזו אם ימות האח יהיה קלקול דמה נעשה שיתבטל מצות יבמין ולכך חיישינן ובזה י"ל הא דלא חיישינן בכמה מקומות למיתה ועיין בתוס' שם ובאא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ו ולפמ"ש יש להאריך בזה ואכ"מ כי לא נפניתי כעת ועיין בתוס' יבמות דף י"א ד"ה ר"ש שכתבו ג"כ דכל דשייך ממנ"פ לא שייך חליצה פסולה ע"ש לענין צרת סוטה ונדחקו במה דקרי לה בירושלמי חליצה פסולה (ולזה כוונו התוס' בדף כ"ו ד"ה חליצה פסולה ודו"ק) ועיין חידושי הרשב"א שם ומבואר כסברת זקני הח"ץ ז"ל דלא שייך חליצה פסולה בכה"ג דממנ"פ החליצה כשרה ע"ש ועיין חידושי רשב"א דף י"ב שם בהא דאמרו תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או מתייבמת והקשה דהו"ל חליצה פסולה וכתב דלא אמרו חליצה פסולה רק בפסול דמחמת זיקה א"נ מחמת מעשה שנעשה באותו בית בבעלת הגט או בבעלת המאמר ע"ש ודו"ק היטב:

והנה בר"ח אב בשנת תרי"ז היו קביעות חליצה בב"ד שלי והרהרתי בהך דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין אם צריכה חליצה גם מאותו אח שכבר חלץ חליצה פסולה והדיין הרב מוהר"פ קארפ נ"י השיב דממנ"פ לכאורה א"צ חליצה דאם נימא דחליצתו טוב שוב א"צ לחלוץ כלל ואם אין חליצתו טוב לא תחלוץ. וזה אינו דאף להח"ץ והב"ש שחלקו על הרשד"ם כאן לא שייך ממנ"פ דאם לא הי' חליצתו טובה שוב צריכה שנית לפטור זיקתו. אמנם נראה דכל הטעם דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין הוא משום דקלישא זיקתו וכיון שכן שוב א"צ חליצה מאתו ואפילו הי' גדול האחין מכל מקום האחין הנותרים הם יותר ראויים מזה דהרי חליצתו קלישא שכבר פטרה. ועוד נראה דאף דחליצה פסולה מ"מ עכ"פ הוא אסור עכ"פ ליבמה כיון שכבר חלצה וחליצה פסולה אינו רק דרבנן וא"כ כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה וז"ב והנה שאל אותי הדיין הרב ר' חיים יוסף עלינבערג נ"י דא"כ גם על האחין אסורה והשבתי דהן אמת דר"י ור"ל נחלקו ולר"ל על האחין אסורה יותר מעל זה שחלץ לה כמבואר ביבמות דף יו"ד ולר"י שוין עכ"פ אבל זה בחליצה כשרה וטעמי' דר"י דשליחותא דאחין עבד אבל בחליצה פסולה יכולין האחין לומר לתקוני שדרנוך וכל שנעשה חליצה פסולה לא תוכל לאסור עלינו ושוב האחין מותרין בה והוא נאסר שהרי כבר חלץ וחליצה קלישא היא והזיקה קלישא. ומה"ט נראה לי דזהו הטעם של חליצה פסולה דחוזר על כל האחין משום שהם יכולין לומר לתקוני שדרנוך. ומזה נראה לי ראיה למה שנסתפק במלמ"ל במשלח שליח לעשות לו איזה ענין והשליח עשה באיסור אבל אינו רק מדרבנן אי שייך לתקוני שדרתיך ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש כעת ראיה דאף בדרבנן שייך זאת שהרי חליצה פסולה שצריכה לחזור על כל האחין הוא בשביל שהם יכולים לומר לתקוני שדרנוך והרי חליצה פסולה אינו רק מדרבנן ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף