משנה למלך/מעשר/ט

משנה למלך ‏ מעשר ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בימי יוחנן כהן גדול כו' וזהו הנקרא דמאי. נראה לי דיש שני מיני דמאי הא' הוא הלוקח פירות מע"ה דאף שאומר שהם מעושרים אינו נאמן וחייבו חכמים להפריש משם ת"מ ומע"ש אבל תרומה גדולה לא. ואני מסתפק במוכר סתם ולא אמר שהם מעושרים אם חייב הלוקח להפריש ת"ג דאפשר דע"כ לא אמרינן דלא נחשדו על ת"ג אלא באומר מתוקנים הם אבל במוכר סתם נהי דלא נחשדו מ"מ אפשר דלא הפריש מהם כלל וסבור שהלוקח יפריש או דילמא כל שנתן סתם מסתמא הפריש ת"ג דאי לא [לא] היה נותן לפי שהיה חושש שמא הלוקח יהיה סבור שנתקנו ויאכלם בטבלם ויש עוד מין שני שנקרא דמאי והוא המוצא פירות בדרך ודכוותיה שלא נתן הע"ה כלום. ונראה דבזה אליבא דכ"ע צריך להפריש ת"ג דאף דנימא דבמוכר או שולח סתם דא"צ להפריש ת"ג הוא משום דכיון דלא נחשדו עליה אינם נותנים דבר שאינו מתוקן אבל במוצא פירות בדרך נראה דצריך להפריש ת"ג דלא מהני בהאי מילתא טעמא דלא נחשדו על ת"ג ומיהו היה אפשר לומר דכיון דלא נחשדו על ת"ג מסתמא הפרישוה בגורן וכההיא דאמרינן בירושלמי פ"ב דמעשרות אי אפשר לגורן שתיעקר אלא א"כ נתרמה ממנו ת"ג ומהאי טעמא כתב הר"ש בפ"ד דדמאי מ"ד דהא דלא נקט ת"ג משום דלאו אורחא דמילתא לשהות ת"ג ורגילין להפרישה לאלתר אפילו הביאה לבית וכיוצא בזה כתב ריש פ"ו דדמאי עלה דתנן החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו והיינו דתנן בתוספתא פ"ק דתרומות הביאה רבינו פ"ד מהלכות תרומות דין י"ד ואם אמר לו כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אלא א"כ נתרם ובין לגירסת הראב"ד ובין לגירסת רבינו הטעם הוא לפי שא"א לגורן שתיעקר אלא א"כ נתרמה ממנו ת"ג ולפי זה אין חילוק לגבי ת"ג במיני הדמאי דבין לוקח מע"ה ואומר מעושרים הם או שלוקח סתם או שמצא פירות בדרך פטור מת"ג דכיון דלא נחשדו מסתמא הפרישוה בגורן וכדכתיבנא. ונראה שיש ללמוד כל זה ממ"ש רבינו בפרק י"א מהלכות אלו דין י"ג הוליכן לטוחן עכו"ם הרי הם דמאי שמא החליפן בחיטין של ע"ה ע"כ. ומדסתם דבריו משמע דדין דמאי לגמרי יש לחיטין הללו ואין צריך להפריש מהם ת"ג ואף שאפשר שע"ה זה לא תרם מהם אפילו ת"ג ודעתו היה דלאחר שיקחם מן הטוחן יפריש מהם ת"ג ובזה הפרק עצמו דין ט' כתב המוצא פירות בדרך כו' ואם רוב מכניסים למכור בשוק הרי אלו דמאי ומדקרי להו דמאי משמע דאין צריך להפריש מהם ת"ג וע"כ טעמא הוא כדכתיבנא דכיון דלא נחשדו על ת"ג מסתמא תרמו ת"ג בגורן ומ"מ עדיין נראה שיש לדחות כל זה דהא דקאמר רבינו דמאי אין כוונתו שיהיה דינם כדין דמאי לגמרי אלא הכוונה היא שהפירות הללו הם ספק ומלת דמאי ר"ל ספק ונפקא מינה שא"צ להפריש מעשר ראשון ומעשר עני משום דאומר ללוי ולעני הבא ראיה וטול וכן אינו יכול להפריש מפירות הללו על הודאי או מן הודאי על פירות הללו דשמא מעושרים הם והוה ליה מפריש מן הפטור על החיוב או מן החיוב על הפטור אבל לענין חיוב דתרומה גדולה לעולם דחייב כל שלא אמר הע"ה שתרם מהם ת"ג. ולכאורה היה נראה להביא סעד לזה ממ"ש הר"ש בפ"ב ממס' מכשירין על המוצא פירות בדרך דקאמר מחצה למחצה דמאי כלומר ספיקא הוא ע"כ. והנראה שכונתו היא לומר דמה דקרי להו דמאי הוא דוקא לומר דהוי ספק ונפקא מינה לדיני הספיקות וכמו שכתבנו אבל אין דינם כדין הדמאי לגמרי ולפטור הפירות הללו מת"ג אך מהמשך דברי רבינו שם בפירוש המשנה נראה דס"ל דדין פירות הללו הוא כדין הדמאי לגמרי ופטור מת"ג שכתב וכבר בארנו במס' דמאי שהדמאי הוא הדבר המסופק וחייב בת"מ ומע"ש לבד ע"כ. ורבינו עובדיה עלה דמתני' דאוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו דקתני ואם רוב ישראל דמאי כתב כדין פירות הנמצאים ביד ע"ה שצריך להפריש מהם ת"מ ומ"ע. הרי שפתיו ברור מללו דס"ל דכל פירות ע"ה אף שלא אמר כלום פטורים הם מת"ג. ודע שמה שכתבתי למעלה דמה שקראו חכמים דמאי אין הכרח שיהיה כדין הדמאי לגמרי אלא הכוונה הוא שהוא ספק מצאתי כן במשנה פ"ג דדמאי מ"ד המוליך חטין כו' אצל העכו"ם כפירותיו ר' שמעון אומר דמאי ע"כ וכתב רש"י בפ"ק דבכורות (דף י"א) דהאי דמאי לא דמי לשאר דמאין כו' יע"ש. הרי דקרי דמאי לדבר שצריך להפריש ת"ג ומאי דקרי ליה דמאי הכוונה הוא שהיא ספק ודינו ככל הספיקות וכדכתיבנא:

ב

אבל מעשר ראשון ומעשר עני אין מפריש מן הדמאי כו'. וא"ת תרומת מעשר נמי נהי דצריך להפריש מפני שהוא עון מיתה לאחר שהפרישה מיהא ימכרנה לכהן דהשתא ליכא אלא איסור גזל ונימא המוציא מחבירו עליו הראיה ומדברי רבינו זכרונו לברכה שכתב בסתם בדין ה' ונוטל אותה ונותנה לכהן משמע שנותנה בחנם כבר תירץ רש"י בפרק עגלה ערופה (דף מ"ח) וז"ל ואחמור עליה שלא לעכבו אצלו ולמכור לכהן כשם שהוא מעכב אצלו מעשר ראשון ומעשר עני גזירה דילמא כי משהי ליה לגביה אכיל ליה אבל מעשר ראשון ומעשר עני מותרים לזרים ע"כ. וראיתי להטי"ד ס"ס של"א שכתב ומפריש האחד מעשרה שבו לתרומת מעשר ומוכרו לכהן וכתב שם מרן ז"ל דלמד דין זה מדין מע"ר ומ"ע דאמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ותמהני איך לא כתב דרש"י ורבינו חולקים על הטור וס"ל דתרומת מעשר נותנה לכהן בלא דמים והתוס' בפ"ק דיומא (דף ט') ד"ה מעשר כתבו והא דלא אמרינן נמי בתרומת מעשר מפרישה והיא שלו וימכרנה לכהנים ויטול דמיה י"ל כיון דדבר מועט הוא שאינו אלא אחד ממאה ועוד דמיה מועטים שהוא צריך למוכרה בזול שאין לה אוכלים מרובים תקנו רבנן שיתננה לכהנים ע"כ. והא דתנן בפרק ג' דחלה גר שנתגייר וכו' ואם ספק חייב וקאמר עלה בירושלמי ומוכרה לכהן לפי דברי התוס' י"ל דשאני התם בחלה שהוא דבר מרובה שהוא אחד מכ"ד וכ"כ הר"ב תי"ט. אך לרש"י קשה דה"נ גבי חלה נימא דילמא כי משהי ליה גביה אכיל ליה. וי"ל דשאני הכא גבי דמאי דמיקל ואכיל לתרומת מעשר משום דסבר רוב ע"ה מעשרין הם ומש"ה חיישינן דילמא אכיל ליה אבל התם גבי חלה ליכא למיחש. א"נ דשאני דמאי דאעיקרא דדינא טעמא דבעי להפריש תרומת מעשר הוא משום דכיון דלא כתיב ביה מיתה בפירוש אלא מהיקשא דתרומה ע"ה לא ציית להיקשא וכמ"ש רש"י בנדרים (דף פ"ד) ומש"ה חיישינן דילמא אכיל ליה כיון דלא ציית להיקשא אבל התם גבי גר שנתגייר לא שייך האי טעמא ומש"ה אמרינן דימכרם לכהן. ומ"מ אני מסתפק באותה ששנינו בר"פ ה' דדמאי הלוקח מן הנחתום כו' נוטל כדי תרומת מעשר וחלה אם שיעור החלה יכול למוכרה לכהן כפי דברי התוספות שכתבו דטעמא דאינו מוכר תרומת מעשר הוא משום דהוי דבר מועט הכא דהוי אחד מכ"ד אם יכול למוכרה ועיין במ"ש הרב תי"ט בריש דמאי (*א"ה עיין לעיל פ"י מהלכות תרומות דין י"ד) :

יב

כדי שיפרישנה בטהרה עם החלה. עיין במ"ש מרן לקמן רפ"ו מה' בכורים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף