שואל ומשיב/ג/ג/כד

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן כד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במה ששאל מעלתו על הרמב"ן שמביא הש"ך בסי' פ"ט ס"ק יו"ד שמיישב דעת הגאונים דסוברים דנשבע בנקיטת חפץ ביש בידו משכון והקשו הבעה"מ והרמב"ן מהא דאמרו בב"ב דף מ"ה דאם הטלית ביד אומן דעל הבעה"ב להביא ראיה ותירץ דש"ה דאומן קונה בשבח כלי והקשית דא"כ אמאי בעבר זמנו על האומן להביא ראיה ומטעם דבעה"ב אינו עובר בבל תלין והא אם אומן קונה בשבח כלי ליכא בל תלין כדאמרו בב"ק דף צ"ט. הנה כבר קדמוך רבנן בזה הקצה"ח ושאר מחברים. ולפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת כל הטעם דאם אומן קונה בשבח כלי אינו עובר בבל תלין הוא משום דהוה כאילו השבח עשה לעצמו ואח"כ מכרם להבעה"ב וכמ"ש רש"י בב"ק שם ולפ"ז לפמ"ש הרא"ש דהא דאומן קונה בשבח כלי הוא עד שיתן להאומן שכרו ויקח את הכלי וכתב היש"ש פ"ט דב"ק סי' כ"א דהדין עמו ע"ש ולפ"ז נראה לי ה"ה כשקצב לו שכרו מקודם א"כ ממילא הוה שכיר ממש דבעד הסך שקצב לו שכר לעשות לו השבח הלז ומ"ל ששכרו לעשות מלאכה או השבח הלז. ובשלמא כל שלא קצב לו קודם השכר אמרינן דהוא עושה לעצמו דיכול לומר אח"כ אם לא תתן לי כמו שארצה אני מקלקל הבגד ואחזירנו כמו שהיה אבל כל שכבר קצב לו שכר כך וכך הרי הסכים דבעד השכר קצוב יזכה הבעה"ב בשבח א"כ הרי הוא שכיר ממש דמ"ל שנתן לו אח"כ השכר או שקצב לו קודם והרי זה יכול לזכות בדין ופשיטא דהוה שכיר ממש ולפ"ז כאן שקצב לו שכר מה מהני הא דקני השבח הא מכל מקום עובר על בל תלין. איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ מה דוחקי' בב"ק שם לאוקמא באגרי' לביטשא ולא אוקמא בקצב לו שכרו דאף דאומן קונה בשבח כלי מכל מקום עובר בבל תלין וכמ"ש. אך אחר העיון הדבר נכון דכל הטעם דעובר בבל תלין הוא משום דכיון דקצב לו שכרו ואם הי' רוצה לתת לו שכרו היה מוכרח לתת לו השבח א"כ הוה כשכיר ממש ולפ"ז עכ"פ כ"ז שלא נתן לו שכרו הרי לא עבר על בל תלין בעד השכר הקצוב לו דכ"ז שלא נתן לו שכרו הרי השבח שלו ונקנה לו וכמו כל אומן קונה בשבח כלי דפירש הרא"ש דנקנה לו עד שיתן לו שכרו ויקח לו הכלי. ולפ"ז גם כאן ניהו דקצב לו שכרו אבל כ"ז שלא נתן לו שכרו הרי נקנה לו הכלי לשבחו ולא הוה כשכיר ממש ושפיר הוצרך לאוקמא באגרי' לביטשא דלא הי' שבח וז"ב. ולפ"ז כאן שנחלקו בקציצה דהאומן אומר דקצב לו שתים והוא אומר אחד וא"כ כל זמן שלא נתן להאומן כפי המגיע לו באמת דהיינו אם היו באמת מגיע לו שתים והוא לא נתן לו רק אחת הרי אינו עובר על בל תלין אבל אם הדין דבעה"ב נאמן דאמרינן דאחר זמנו מדכיר דכיר ואין מגיע לו רק אחת שוב עבר על בל תלין דהא מוכרח ליתן לו בעד אחת ואין לו קנין בזה השבח דכבר קצב לו שכרו ולפ"ז שפיר אמרו דאחר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה משום דחזקה דאין בעה"ב עובר על בל תלין דכיון דאח"כ מדכר דכיר א"כ יהיה נאמן שלא קצב לו רק אחת וא"כ ממילא יעבור על בל תלין ובודאי משים אל לבו ונותן לו כפי המגיע לו באמת ובאמת אומן קונה בשבח כלי ולכך על בעה"ב להביא ראיה כשהוא ביד אומן דקני בשבח כלי ואף דקצב לו שכרו ומוכרח לתת לו בעד המגיע מ"מ כ"כ שלא נתן לו שכרו משלם הרי הוא השבח לעצמו ושפיר קני לי' אבל לאחר זמנו דאמרינן דבעה"ב נאמן דהיינו דבודאי נזכר היטב שלא קצב לו רק אחת וא"כ לא שייך אומן קונה בשבח כלי דכבר נקצב לו שכרו ובמלאכה דבעה"ב עביד והוה שכיר ממש וז"ב מאד:

והנה בקושית מהרש"א שהבאתי למעלה דלמא שמואל מיירי במודה במקצת ולכך נשבע נראה לפענ"ד דהנה התוס' בב"מ דף צ"ז הקשו לרב ושמואל דס"ל דלא אמרינן מחויב שבועה ואי"ל משלם א"כ כל מודה במקצת יהא נאמן במיגו דאי בעי טוען על השאר א"י וכתבו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק. ולפ"ז כאן ניהו דקציצה מדכר דכיר היינו לענין שלא ישבע האומן לא עשו אותו כודאי שוכח אבל עכ"פ עשו אותו לספק שוכח ועכ"פ לא שייך בזה אין רצונו שיעשה עצמו מסופק דבאמת הוא טרוד ושייך קצת מסופק ואינו נראה טענתו גרועה וא"כ מהראוי לשמואל להיות נאמן אף במודה במקצת ושפיר פריך ודו"ק. ובגוף דברי הרמב"ן שתמה הר"ן עליו דמ"ש ממשכון דקני לי' ג"כ לקדש בו אשה ואפ"ה צריך לשבע לפענ"ד נ"ל דש"ה דכיון דכופר ואומר שלא הלוה רק כך א"כ לא נתמשכן רק בעד זה א"כ על המותר מה שמחולקים לא שייך דקני לי' למשכון דהוה כמו מנה אין כאן משכון אין כאן דכיון דעל המלוה גופא היה נאמן הלוה מה אולמא דמשכון הא המשכון הוא דוקא כשנתחייב לו משא"כ באומן דכל שעשה אומנתו קני ליה להכלי וא"כ נאמן עליו עד כדי דמיו וז"ב. ובזה יש לומר דלכך עובר על בל תלין אף דאומן קונה משכון משום דאומן אינו קונה משכון רק כפי שיעור שבחו וכל שכופר ואומר שאין בו שבח יותר מזה א"כ אין לו חלק בכלי יותר מזה וא"כ לפי דבריו שוב עובר על בל תלין וצ"ע בזה. ובלא"ה יש לומר דלר"י דבעי שיהיה מודה במקצת וכל שאומן קני הכלי שוב לא הוה מודה במקצת דהו"ל הילך ולכך שפיר נאמן בלא שבועה ובזה מיושבין דברי הרמב"ם דלדידן דאף בכ"ה נשבע שכנגדו א"כ לכך צריך לשבע ונוטל וכעין שכתב הר"ן והש"ך לדרכם ובזה היה מקום ליישב הקושיא שהקשו התומים והקצה"ח דא"כ איך שייך בל תלין הא אומן קונה בשבח כלי ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דאומן קונה בשבח כלי הוא דכ"ז שלא פרע לו הוא כשלו וא"כ כל שאומר לו אחת קצצתי והו"ל כהילך א"כ על השני שוב שייך בל תלין דהרי כבר נפרע הדינר הראשון דזה עיקר טעמו של הילך דהוה כאילו כבר נפרע ובזה היה מיושב קושית התוס' בב"ב דף מ"ה דהרי חזינן דשהה דז"א דלענין אותו דינר לא עבר על בל תלין דהרי אומן קונה בשבח כלי אבל צ"ע בתירוץ הלז דאני כותב מבלי עיון בש"ס וידעתי ששיטת הר"ן דבקציצה אף בהילך חייב וגם מ"ש לר"י יש לפקפק דאדרבא לדידיה כל שהו"ל ככ"ה תו מהראוי לגמרי לבעה"ב ויש ליישב אלא שכעת קאימנא במסכתא אחרת:

והנה הרב הגדול אבד"ק נאהרייב מוה' דוב בעריש נ"י שאל אותי על מ"ש התוס' בב"ב בסוגיא דאומן בד"ה אי דאיכא עדים שהקשו דלאביי אמאי נקיט בסיפא נתנה לו הו"ל למתני ראוהו בידו אע"פ שטליתו ביד האומן והקשה הוא דהיאך אפשר למנקט בטליתו ביד האומן דא"כ למה אחר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה ומטעם דשייך החזקה דאין בעה"ב עובר בבל תלין והרי כשטליתו ביד אומן אינו עובר בבל תלין ותמיד מקרי בזמנו וכדאמרו בב"מ דף קי"ד דגמרו והודיעו אינו עובר בבל תלין והיא תמיה גדולה על המפרשים שלא התעוררו בזה. והשבתי לו דכל הטעם דטליתו ביד האומן אינו עובר כתב הסמ"ע בסי' של"ט הטעם דהרי הוא תפוס כנגדו. ולפ"ז יש לומר דזה דוקא באם הוא נאמן במה שתפוס דאז לא שייך בל תלין דהרי הוא תפוס והו"ל כאילו הי' לו משכון ביד חובו אבל היכא דראהו בידו לאביי דאין לו מגו שוב לא מקרי תפוס כיון דאין לו מגו ובפרט אם מחולק בקציצה דעל הדינר השני פשיטא דל"מ תפיסתו וא"כ שוב עובר על בל תלין ושייך החזקה וז"ב מאד ויש להאריך בזה ואכ"מ. שוב ראיתי שבקצה"ח סי' פ"ט ס"ק ז' בסופו הרגיש בקושיא הלזו וישב כן קושית התוס' והנלפענ"ד כתבתי. עוד יש לומר דכל הטעם דאינו עובר בבל תלין כשטליתו בידו הוא משום דהוה תפוס ולכאורה כיון דאין התפיסה בגוף הדבר שאינו רק כמשכון א"כ שייך בל תלין דל"מ תפיסה כל שאינו תופס גוף החפץ ששייך לו ועיין מהרי"ט בראשונות סי' ע"ב ובמקום אחר הארכתי בזה וצ"ל דל"מ אם אומן קונה בשבח כלי אז ודאי קני כנגד השבח ואף למ"ד דאין אומן קונה בשבח כלי כבר כתב הרמב"ן הובא בר"ן וש"ך חו"מ סי' פ"ט דעכ"פ כל זמן שאינו נותן לו שכרו א"צ ליתן לו החפץ א"כ שוב מועיל התפיסה ולפ"ז זהו באם שוו שניהם בקציצה אבל אם נחלקו על הקציצה א"כ ע"ז הדינר שמחולקין אינו מועיל תפיסתו ועובר בבל תלין דע"ז לא קני לי' למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי והברייתא ע"כ קאי למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי וכמו שהקשו על הרמב"ן וכמו שהובא למעלה ודו"ק ועיין שיטה מקובצת מה שנסתפק הרמ"ך אם בגמר ואמר לו טול חפצך אם אינו עובר בבל תלין ויש מקום ליישב בזה דברי התוס' ואכ"מ. ומצאתי בש"ג ריש פרק כל הנשבעין שהעתיק תשובה וכפי הנראה היא תשובות המיוחסות להרמב"ן סי' פ"ד שהובא בש"ע סי' ע"ב בחו"מ וכן הוא בקיצור בתשובת הרשב"א סי' אלף ק"מ דאומן גרע ממשכון דאומן צריך להחזיר קודם שנותן לו בעה"ב מעות ובמשכון כל זמן שאינו נותן לו מעות א"צ להחזיר כן נראה כוונת החילוק ע"ש שמדמה להך דאילן ומזה ראיה למ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"ג בט"ז בהגהותיו דדוקא היכא שנותן מתחלה מעות הוא דל"מ מוחזק ע"ש. ועכ"פ קשה למה שמדמי הרמב"ן והר"ן אומן למשכון והא מגרע גרע ובשלמא למה דמוקי הרמב"ן באומן קונה בשבח כלי ס"ל וא"כ א"צ להחזיר קודם שנותן לו המעות ועיין ב"ק דף צ"ט וכמ"ש למעלה א"כ אפשר דבזה אומן קונה טפי דהא עשה גוף הכלי ויש לו קנין עליו אבל על הר"ן קשה וצ"ע. והנה במ"ש למעלה בתחלת התשובה דבמטלטלין דנגזלין שבח גזילה דגזלן הוא משא"כ בקרקע דאינה נגזלת תו שבח גזילה דנגזל הוא הנה מצאתי בקצה"ח סי' ש"י שכתב ליישב בזה מה שהקשה בחוות יאיר בהא דדר בחצר חבירו שלא מדעתו דאם קיימא לאגרא צריך ליתן לו שכר ובמבטל כיסו של חבירו פטור וע"ז כתב דבקרקע השבח של גזילה דגזלן הוא לכך חייב משא"כ במטלטלין דנגזלין ע"ש ודבריו נכונים מאד. ובזה נראה לפענ"ד להבין מה דאמרו בירושלמי בב"מ פ"א ה"ג אר"י הדא אמרה המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת המבטל שדה של חבירו חייב לשפות לו המבטל ספינת חבירו וחנות חבירו מהו והדבר תמוה מה חילוק יש בין שדה לכיסו של חבירו ובפני משה כתב דבשדה הריווח מצוי והוה ריוח ברור משא"כ בכיסו של חבירו וזהו כעין חלוקו של החוות יאיר שם בסי' קנ"א שהובא בקצה"ח ובסמ"ג מ"ע פ"ב בהלכות שותפין פירש הטעם דשדה אינו תלוי בשום אדם כ"א בטורח עצמו ואינו מובן היטב החילוק אבל לפמ"ש אתי שפיר דמיירי שמבטל שדה של חבירו ומרוויח לעצמו וא"כ קרקע אינה נגזלת והשכר והריוח לבעל השדה משא"כ במבטל כיסו דנגזלת וא"כ הריווח לעצמו. ובזה מבואר מה שמבעי' לי' בספינה וחנות והיינו משום דבתוקף ספינתו של חבירו חייב וכמו שהקשה בחוות יאיר שם ובקצה"ח כתב ליישב דדוקא בירד אדעתא דאגרא ע"ש. ולכך זה מבעיא לי' ועכ"פ בין שדה לכיס מבואר היטב החילוק ועיין בירושלמי פרק המקבל ה"ג שם. אמנם ברשב"א בב"ק דף כ"א בסוגיא דזה נהנה וזה לא חסר מצאתי דכתב לענין אם החצר קיימא לאגרא וזה אינו עביד למיגר דהרי"ף כתב דחייב דהא חסריה והתוס' כתבו דאינו חייב דהא לא נהנה עכ"פ וכתב הרשב"א דדברי התוס' נראים דהרי נועל דלת בפני חבירו ואינו מניחו לכנס לביתו פטור וכתב דמבטל שדה חבירו פטור משום דאין הגזלנין משלמין אלא כשעת הגזילה והביא הירושלמי דבשדה חייב וכתב דמיירי שקיבל שדה מחברו והובירה ולכך חייב ע"ש שהאריך ולפענ"ד צ"ע דמ"ש דמשלם כשעת הגזילה הא בקרקע לא אמרינן הכי דאינה נגזלת וגם תימה דל"צ לזה דדוקא היכא שנהנה חייב דקרקע אינה נגזלת אבל אם לא הרוויח אף שזה חסר ל"ש שיצטרך הגזלן לשלם ואף דאינה נגזלת מכל מקום זה לא הרוויח אלא שזה הפסיד א"כ אדרבא בקרקע יכול לומר הרי שלך לפניך ודברי הרשב"א צע"ג לפענ"ד ועיין בשיטה מקובצת בב"ק שם שמביא דברי הרשב"א בפשיטות ועיין בפ"י בב"ק שם שלא הזכיר כלל דברי רשב"א אלו וע"ש בתוס' ד"ה וזה אינו נהנה ועיין בהרא"ש שם ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף