שואל ומשיב/ג/ג/כג

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן כג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד

במ"ש מי שגזל דבר מחבירו דבר מטלטל ונשתמש בו במידי דלא פחתה ועתה רוצה להשיבה אם חייב לשלם כל מה שנשתמש בה הנה הדבר מפורש בש"ך חו"מ סי' שס"ג ס"ק ח' דמטלטלין דנגזלין אם גזלן ועשה בהן מלאכה ולא פחתן אפילו קיימא לאגרא פטור כיון דגזלן ברשות הגזלן הי' ובדידיה דנפשיה קעביד מלאכה ודו"ק וכן משמע לקמן סי' שע"א ס"ב ומהתימה שלא זכרת מזה שמא שכחת או שמא לא למדת ובאמת שראיית הש"ך מסי' שע"א ס"ב אינו מוכרע למעיין שם אמנם הוא מפורש יוצא מפי כהן הש"ך ז"ל. אך נראה לי לחדש בזה דזה דוקא במי שגזלה שפיר יש לומר כיון דגזלו אוקמא ברשותו אבל אם הגזלן מכר לאחר והוא אינו מכיר שהיא גזולה פשיטא דא"י לומר כלל דהוה ברשותיה ומידי דהוה אם דר בחצר חבירו שלא מדעתו דחייב לתת לו שכר אם עשוי לשכר ואף דהתם הוא מקרקע מ"מ גם במטלטלין כל שלא נתכוין לגזלו אינו ברשותו ואם נתקלקל אינו חייב לשלם לו אא"כ כשהכיר בה דבלא הכיר בה יכול לומר הש"ל ואני לא גזלתי ממך שאתחייב באונסין וכמו כן להיפך צריך לשלם לו אי קיימא לאגרא דהוא לא נתכוין לגזלה וז"ב בעיני. ואם כנים אנחנו בזה מיושב היטב קושית השערי משפט סי' ל"ז בהא דאמרו בב"ב דף מ"ד והאמר ר"פ וכו' נמצאת שא"ש חייב להחזיר לו ופירשב"ם דא"כ גם בפרה וטלית אמאי מעיד לו עליה והא נמצא שא"ש ולא הוה מכר כלל ואין לו אף פירות והקשה דהא מכל מקום יש לו פירות במטלטלין כיון דנגזלין אינו חייב לשלם כל שלא פחתה אף דקיימא לאגרא ע"ש והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם במכרה לאחר ולא ידע אף במטלטלין צריך להחזיר הפירות וא"כ לא הוה מכירה כלל וז"ב. ובזה יש לומר ע"ד הפלפול ליישב קושית התומים סי' ל"ז ס"ק י"ד דמה פריך הש"ס מר"פ הא הרמב"ן הקשה דהא הוא נוגע דהא מתקנת השוק צריך להחזיר הדמים שקיבל ויחזור על המוכר וכתב הרמב"ן דמיירי שטוען שהמוכר קנאו מגזלן וא"כ מה פריך הא אינו נוגע כלל דהא המערער יצטרך לשלם להלוקח מתקנת השוק ועל המוכר לא יוכל להחזיר מאחר שקנאו מגזלן והרי כבר קיבל מעותיו מיד הגזלן ע"ש ולפמ"ש יש לומר דאכתי נ"מ לענין השכר השתמשות דהוא יצטרך לשלם להמערער זאת ויחזור על המוכר ומיהו יש לפקפק בזה דגם ע"ז שייך תקנת השוק וצ"ע. והנה בהא דאמרו בב"ב שם דוקא מכר דהו"ל יאוש ושינוי רשות דקדקו התוס' דדוקא שלא באחריות אבל באחריות ל"ש יאוש ושינוי רשות דמ"מ כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן והש"ך בסי' ל"ד ס"ק כ"ז האריך בדבריו. ולפענ"ד דהרשב"ם יסבור כשיטת הרמב"ם סי' שנ"ג דלא שנא בין יאוש ושינוי רשות אחריו או שינוי רשות קודם וס"ל דצריך להחזיר דמים עכ"פ אם לא בגנב מפורסם דלא שייך תקנת השוק ע"ש. ולפענ"ד זה תלוי בזה דלדידי' לא שייך הטעם דש"ר דבהיתירא אתי לידיה דהרי גם אם השינוי רשות קודם ג"כ קונה ולכך ס"ל דלכך הלוקח קנה דהוא לא ידע כלל שהוא גזול והו"ל בהיתירא אתי לידיה ולכך אמרו בגנב מפורסם דאין צריך להחזיר דמים דלא שייך תקנת השוק. ולפ"ז עכ"פ יהיה איך שיהיה כיון דעיקר משום תקנת השוק וכיון שבאחריות קנה א"כ לא שייך תקנת השוק דהא אין לו הפסד שיחזור על ראובן. ומה שהקשה הש"ך בסי' שנ"ג ס"ק ה' דלשיטת הרמב"ם דהמותר דמים מה שהוזיל צריך ליתן להנגזל א"כ אכתי נוגע הוא לענין המותר שצריך ליתן לו באמת לפענ"ד לא ידעתי דכיון שהוזיל א"כ הרגיש הלוקח שא"ש וא"כ בלא"ה צריך להחזיר וצריך לומר דמכל מקום אם הלוקח יטעון שלא הרגיש וסבר דכך שוה בזה יצטרך לחזור וליתן ועכ"פ בשביל זה לא מקרי נוגע לפענ"ד כעין מ"ש הש"ך. ומה שהקשה בתומים סי' ל"ז דאכתי יקשה דאיך פריך ולוקמא ביורש והא בזה לא שייך תקנת השוק לפענ"ד נראה דע"כ לא כתב הרמב"ם דצריך לחזור דמים רק בלוקח והוא לשיטתו דאף בשינוי רשות קודם ובכה"ג לא שייך דבהיתירא אתי לידיה דהא ידע שהוא גנוב ולמה גזלו משא"כ ביורש כיון דהוה כרשות לוקח והוא לא פשע כלום בכה"ג נראה לי דגם הרמב"ם מודה דא"צ להחזיר הדמים דלא שייך לומר שפשע ובכה"ג אף דלא שייך תקנת השוק קנה בש"ר ודו"ק. עוד נראה לי ליישב קושית התומים דהנה באמת צריך להבין דברי רבינו דס"ל דש"ר קודם מועיל ואמאי והא באיסורא אתי לידי'. והנראה לי בזה דהנה בטעם דל"מ יאוש בגזילה משום דבאיסורא אתי לידיה צריך ביאור דסוף סוף הא קא מייאש נפשו והנראה לי בזה עפ"י מה שהארכתי בתשובה לענין יאוש בחוב שנחלקו המהרי"ק והח"ץ ז"ל סי' קמ"ד וכתבתי דמהראוי שלא יועיל יאוש בגזילה דהו"ל דבר שא"ב ויאוש לא הוה כהפקר כמ"ש התוס' וגם הפקר שא"ב ל"מ ע"ש שהארכתי בזה דלא כהקצה"ח סי' ס"ו ולפ"ז כיון דבאיסורא אתי לידיה א"כ הוה דבר שח"ב דל"מ אף שרוצה הגזלן להחזיר ל"מ דהו"ל גזל וכמ"ש הרמב"ן במלחמות פרק דוה"ה דל"מ קנין וה"ה יאוש. ולפ"ז זה דוקא לענין גזלן אבל לענין הלוקח ממנו ניהו דלא אתיאש מקודם מכל מקום הא ביד הלוקח דלא ידע שהוא גזל הו"ל כפקדון דלא כפריה ומועיל יאוש אף שבאיסורא אתי לידי' דאם לא נתייאש היה הוא רוצה להחזיר לו ורצה מזה גובה ורצה מזה גובה הו"ל כפקדון ומועיל יאוש והא דצריך לתקנת השוק היינו כיון דלא אתייאש רק מגזילה ולא מדמי כדאמר הכא הו"א שמחזיר לו דמים לזה עשו תקנת השוק דלא יצטרך להחזיר לו גם דמים וז"ב. ולפ"ז זהו בלוקח אבל ביורש אף בלא תקנת השוק אינו צריך להחזיר דכל שנתייאש אף מדמים אתייאש כדאמר הכא דפטורין מלשלם דעלייהו לא קאי החיוב דהם לא גזלו ולא קנו גזולה וממילא בא לידם בירושה פשיטא דמועיל אף בלא תקנת השוק ודו"ק. והנה בהא דאמר הש"ס ניהו דמגופי' מייאש מדמי מי קא מייאש לכאורה תמוה לי טובא דמה פסקא דמייאש מגופי' ולא מדמי וא"ל דדמים צריך להחזיר לו משום קיום מצות השבת גזילה הא הגזילה גופה ודאי צריך להחזיר ועיקר המצוה היא בהגזילה גופה ורק דמייאש שרואה שהוא ביד גזלן שאינו רוצה להחזיר וא"כ למה לא מייאש מדמים ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קמ"ז שממרוצת דבריו נראה שהרגיש בזה אבל לא מצאתי דבר מספיק ובתשובה לענין יאוש בחוב הארכתי בזה. וכעת נראה לי כיון דעיקר החיוב של השבת גזילה היא בגזילה בעינה א"כ בשלמא הגזילה בעצמה מייאש דאינו קונה ביאוש כיון דבאיסורא אתי לידי' וא"כ אם ירצה הגזלן לשוב בתשובה שלימה יחזיר לו ולא הפסיד ביאושו אבל הדמים שבאים מחמת גזילה כגון שמכרה לאחר אם יתייאש שוב לא יצטרך להחזיר דלענין הדמים גם להגזלן גופא בהתירא אתי לידי' ובשעה שלקח הדמים הוה לאחר יאוש וא"כ לא יצטרך להחזיר אף שירצה לשוב לכך לא מתייאש מיניה. והנה לפי מה שהבין הגד"ת דברי הראב"ד שכתב דאף דיאוש ושינוי רשות קנה דמים מיהו בעי לאהדורי דהיינו שהלוקח צריך להחזיר דמים דלא קנה רק גוף הדבר א"כ ניחא דברי הש"ס דמדמי' לא מתייאש ומכאן הי' ראי' לדבריו אבל באמת אי אפשר לומר כן דא"כ מה משני הש"ס כאן דמית גזלן והיינו דרשות יורש כרשות לוקח דמי מכל מקום הדמים צריכין להחזיר ואכתי הו"ל נוגע ובאמת שכבר תמה הריטב"א על הראב"ד אבל עיקר כוונת הראב"ד שמעתי מפי כבוד אבי הגאון נ"י שאמר דכוונתו הוא דאם רוצה הגזלן לתת לו דמים ולהחזיר לו הגזילה צריך הלוקח לקבל דמים וכן מצאתי בשעה"מ הלכות גניבה שהבין כן בכוונת הראב"ד ונכון הוא. ולפענ"ד נראה דמכאן הוציא הראב"ד שיטתו דהוא באמת פירש כוונת הש"ס דניהו דמגופיי' מייאש מדמי מי קא מייאש היינו דניהו דמיאש עצמו שלא יצטרך להחזיר לו כל שלא נתן דמים מכל מקום כל שנתן לו דמים צריך להחזיר לו וא"כ אכתי נוגע בעדות הוא וע"ז משני דמית גזלן ובכה"ג א"צ להחזיר לו אף הדמים דרק הגזלן בשביל שצריך לקיים מצות השבה צריך להחזיר הדמים ניהו דהו"ל ביד לוקח יאוש ושינוי רשות מ"מ כל שנותן לו דמים יכול הנגזל לומר כליי אני נוטל כדי שיקיים הגזלן מצות השבה אבל כל שמת א"צ להשיב אף הדמים והשעה"מ שם הקשה מדברי הש"ס הלז דאכתי נוגע בעדות הוא ולפענ"ד נראה דמכאן הוציא הראב"ד שיטתו ובזה י"ל קושית הריטב"א על הראב"ד דא"כ איך אמר ר"ה להנהו אוונכרי כי זבני אסא וכו' הא ניהו דיהי' יאוש ושינוי רשות הא הדמים צריך להחזיר דהו"ל כעין משכון דלא מקרי לכם ולפמ"ש אתי שפיר דשם דפירש רש"י סתם גוים גזלי ארעתא נינהו ולא נודע שגזלן כלל בזה פשיטא דא"צ להחזיר דלא נודע מי הגזלן וז"ב. ובזה יש לומר דלכך פירש הרשב"ם דמיירי שלא באחריות דאם היו באחריות יש לומר דניהו דלא קי"ל כהראב"ד וכל דקנה בייאוש ושינוי רשות הרי הוא שלו וא"צ להחזיר אף כשנותן לו הנגזל דמים היינו כשקנה שלא באחריות אבל באחריות הרי נחית אדעתא דיקח דמים כשיטרפהו הבע"ח או הנגזל וא"כ מ"ל בזה שהגזלן יתן לו דמים או הנגזל וז"ב כשמש לדעתי ושפיר הי' נוגע ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נפלאים ת"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף