שואל ומשיב/ג/ג/כב

שואל ומשיב ‏ ג ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ג סימן כב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב המאוה"ג וכו' מוה' יונה לנדא נ"י אבד"ק גראביוויטץ פ"ק:

מה שהקשה מעלתו בדברי המהרש"א בב"ב דף מ"ט ע"ב ד"ה יכולה אשה שהקשה דבפירות אפילו האשה שנתקנה לטובתה לא תוכל להסתלק מפרקונה כמ"ש התוס' מיהו בהא איכא למימר דמה שהאיש יוכל להסתלק היינו דוקא בעודה ארוסה ודו"ק עכ"ל המהרש"א וע"ז תמה מעלתו תרי תמיהי מדכר דכירי א' דקושיתו אין לו מקום דמי הגיד לו שאינו חפץ לפדותו דלמא אינו מסתלק מהפדיון רק מפירות בלבד ובזה לא שייך הטעם של התוס' שכתבו גבי פדיון ותירוצו היא תמוה דא"כ מה הקשו בכתובות ר"פ הכותב א"ה נשואה נמי והא בנשואה לא יכול להסתלק כלל זה תורף קושית מעכ"ת. והנה למען חיבת פה קודש דברי המהרש"א ובפרט שאנא מזרעו קאתינא שמתי עיני ולבי להבין דבריו הקדושים ז"ל. והנה בקושיתו הראשונה של מעלתו אני תמה דמה לו כי נזעק על המהרש"א והא גם הרשב"ם והתוס' שם פירשו כן שקאי באם אמר איני מקבל פרקונה ואיני חושש בפירות נכסי מלוג שלה ולמה פירשו דקאי גם לענין פרקונה ודלמא לא סילק נפשו רק מפירי בלבד וע"כ צ"ל דמסתמא כך הוא דמי שמסלק מפירות גם מפרקונה מסלק דלמא יעשה ויסלק מפירי ולהתחייב בפרקונה ויש להמתיק הדבר דבאמת בין אם נימא דפרקונה עיקר או דפירי עיקר עכ"פ חז"ל תקנו שאגב דמתחייב בפרקונה יהי' הפירות שלו וכיון שמסתלק מהפירי א"כ ממילא לא התחיל עליו חלות חיוב פרקונה שהרי כבר תקנו חז"ל שלעומת הפדיון יהי' הפירי וכל שלא מקבל התמורה ממילא לא נמשך עליו חלות הפדיון עד שיתחייב בפירוש וגם בזה אני מסתפק אם מועיל החיוב דל"מ להרמב"ם דבדבר שא"ק א"י לחייב גם פרקון אינו דבר קצוב ולא יוכל לחייב ואף לשיטת החולקין הוה כעין אסמכתא וגם דשלבל"ע דל"מ לכ"ע ורק דכל שמקבל הפירות נתחייב בתקנת חז"ל שזה מחיובים שחייב לאשתו כשנושאה אבל כל שנפסק מעליו תקנת חז"ל במה יתחייב וז"ב מאד לדעתי. ומעתה דברי הרשב"ם והתוס' מבוארים דכל שנסתלק מהפירות ממילא אינו חייב בכסף הפדיון וז"ב מאוד. ושפיר הקשה המהרש"א דא"כ איך יכול להסתלק מהפירות דא"כ לא יתחייב בפרקונה והפדיון גם היא א"י לסלק מעליה משום תקנת חז"ל כדי שלא תטמע בין הנכרים וע"ז שפיר מתרץ המהרש"א דבעודה ארוסה שפיר יכול להסתלק מפירות דהוא באמת אינו מסלק רק מהפירות וממילא נפקע מעליו החלות החיוב מהפדיון ובזה לא שייך תקנת חז"ל דבשלמא היא שיש לה עליו חיוב שיפדנה שפיר עשו חז"ל תקנה שלא תוכל להסתלק מהפירות ומהפדיון שלא עשו. לטובתה בלבד רק כדי שלא תטמע בין הנכרים אבל היא בעודה ארוסה שלא חל עליו עדיין החיוב הזה וכל שמסלק מהפירות בעודה ארוסה לא חל עליו חיוב חז"ל הפורקן וא"כ איך שייך בי' תקנת חז"ל כדי שלא תטמע דמה לו ולה דבשלמא כשכבר התחיל עליו כגון בנשואה דכבר נתחייב בפדיון נגד התמורה שמקבל פירות וא"י להסתלק מהפירות דידו כידה שוב לא יוכל לסלק מעליו תקנת חז"ל הפדיון דגם הוא א"י לסלק משום כדי שלא תטמע אבל בעודה ארוסה כל שיכול לסלק מהפירות לא חל עליו חובת הפדיון ואין עליו תקנת חז"ל כדי שלא תטמע וז"ב מאד ובזה מיושב קושית מעלתו השניה דשפיר מקשה הש"ס א"ה נשואה נמי דלהס"ד דלא ידעינן דידו כידה וס"ל דיכול להסתלק מהפירות גם בנשואה א"כ לא שייך תקנת חז"ל גביה דהיא מדידיה קא מסתלק מהפירות וממילא נפסק מעליו חיוב הפדיון ולבתר דמשני דידו כידה וכיון שכבר התחיל עליו חלות חיוב הפדיון והתמורה חיוב קבלת פירות שלה ומה"ט א"י להסתלק מהפירות ממילא אף ברצונה אינו מועיל דחז"ל לא עשו לטובתה רק כדי שלא תטמע וז"ב ודו"ק. ובזה יש ליישב קושית המהרש"א הראשונה דלשיטת הרשב"א דפרקונה עיקר ולטובתה נתקן א"כ מה מייתי ראיה מדר"ה דשאני בדר"ה דלכך יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה משום דלטובתה נתקנה כמ"ש התוס' שם משא"כ כאן דלא נתקן לטובתו כ"א לטובתה ע"ש שהניח בקושיא. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר דמייתי ראיה הוא לענין זה דיכול להסתלק מן הפדיון ול"ת בקושית המהרש"א השניה דכיון שלא עשו לטובתה איך יכול להסתלק וע"ז מביא ראיה דכמו דהיא יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה דאף דהמזונות נתקן לטובתה אבל איך יכולה להסתלק ממעשה ידיה דלטובתו נתקן ולפעמים עודפים על המזונות וצ"ל דהיא בדידה קא מסתלק ממזונות וממילא נפסק מעלי' חיוב המע"י דזה לעומת זה עשו חז"ל וא"כ ממילא ה"ה בפירות ופרקון הוא בדידיה קא מסתלק מהפירות וממילא נפסק מעליו החיוב דפדיון וז"ב מאד. ובדרך הפלפול יש לומר בהא דפירש רשב"ם והתוס דמסלק מהפדיון ג"כ ובאמת רש"י בפרק הכותב לא הזכיר כלל מהפרקון דהנה התוס' הקשו בהכותב שם ובב"ב כאן ד"ה כדרב כהנא דהיאך יכול להסתלק מהפירות כיון שהוא אומר מעצמו ואין האשה מבקשת ממנו הוה פטומי מילי בעלמא וכתבו דבסילוק מועיל וזה מייתי מדרב כהנא אבל זה דחוק דלמה יועיל הא הוה רק פטומי מילי בעלמא ועיין בש"ע חו"מ סי' ר"ז ס"א בהג"ה דפטומי מילי לא מועיל ואף דמבואר שם דבתנאי גמור מועיל בתחלת המקח וכאן הוה תחלת המקח היינו דוקא תנאי גמור מטעם שכתב הטור דעל אותו התנאי מכר לו ולא בהאי לישנא גריעא אמנם נראה דכל הטעם דהוה פטימי מילי הוא משום דהלוקח הו"ל לאתנויי והתנה המוכר וע"כ דגם הלוקח לא סמך דעתו על התנאי דוקא והו"ל פטומי מילי משא"כ כאן דהבעל כשמסתלק מהפירות ממילא נסתלק מעליו חיוב הפדיון א"כ גם הוא מרויח בדבר ולא שייך כאן דהאשה הו"ל לאתנויי דדלמא לא רצתה לפטרו מפדיון והוא עשה למען פטר נפשו ולא היה טובת הלוקח או האשה בלבד ושפיר לא הוה פטומי מילי וז"ב מאד. ומעתה לכך פירשו דסילק נפשו מפדיון דאל"כ הי' פטומי מילי ושפיר מקשה המהרש"א דא"כ דע"כ סילק נפשו מהפדיון לא יועיל משום כדי שלא תטמע בין הנכרים ומיושב קושית מעלתו ובזה יש לומר דשפיר משני המהרש"א דבעודה ארוסה מועיל והא דמקשה הש"ס א"ה נשואה נמי היינו דבנשואה יועיל כסילק עצמו מפירות לבד ובזה לא שייך לומר דהוה פטומי מילי משום דהתנה טובת הלוקח דזה אינו דזה שייך בעודה ארוסה היה הברירה בידה ג"כ לומר שתנשא לו בתנאי שלא יאכל פירות שלו ואם לא ירצה לא תנשא לו אבל לאחר הנישואין שכבר תקנו חז"ל הפירות נ"מ שייכים לו היא לא היתה יכולה להתנות על הפירות וא"כ שפיר מועיל סילוקו ולא הוה פטומי מילי וא"ל שתפטור אותו מהפדיון דזה אינו דמלבד דהוא א"י לסלק מהפדיון כמו שכתוב התוספות אף גם דל"מ מצדה רק מצדו יכול לסלק עצמו ולא היא וזה ברור. ובזה מיושב ג"כ קושית המהרש"א הראשונה שהקשה דמה ראיה מדר"ה הא התם לטובתה נתקן. ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא כיון שהיא לטובתה יקשה איך יכול לסלק עצמה והא הוה פטומי מילי דלטובתה נתקנה וע"כ כיון שאמרה איני עושה ג"כ לא שייך פטומי מילי דא"ל דלא הוה פטומי דהוא לא יכול להתנות אחר שנתנה דזה אינו דקי"ל דיכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך וכמבואר סי' ע' דעת הפוסקים דאף בע"כ מועיל וכיון שכן ממילא גם הוא יכול לסלק מפירות וז"ב ודו"ק. מיהו בגוף קושית מעלתו השניה מהא דפריך הש"ס א"ה נשואה נמי המעיין בכתובות שם ימצא דהקושיא היא על מכרה ונתנה קיים ולא על פירות ולזה העירני הרב מהר"ץ יהודא הכהן נ"י מראווא ובזה יש ליישב ג"כ מה דקשה לי טובא לשיטת הר"ן דס"ל גם בדאורייתא מועיל הסילוק והוא דרך דרך אחר בפירוש כל הסוגיא למאי אצטריך הך דר"ה דבשלמא הא דרבא מייתי דלא נימא דבדרבנן לא מועיל סילוק דחז"ל אלמוה לתקנתם וכמ"ש הר"ן שם והוא להיפך משיטת התוס' כמ"ש המשנה למלך בפכ"ג מאישית באורך אבל דר"ה למה מייתי ודוחק לומר דהוא פירש דרבא ודר"ה הוא בדרך אחד דרבא הוא פי' דברי רב הונא דהרי התוס' לפי שיטתם פירשו אותו בפ"ע וגם אם נימא דמזונות היא מדאורייתא כמו שהוא דעת הרמב"ם א"כ אינו ראיה מדר"ה לשיטת הר"ן דש"ה דמזונות היא מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר לפי שני הפירושים דמייתי ממע"י דמסלקה עצמה וכמו כן יכול הוא לסלק עצמו מהפדיון וזה נכון. אמנם אי קשיא הא קשיא דלשיטת הר"ן דלא מהני סילוק בירושת אבותיו משום דראוי לירש בכל שעה הו"ל כאילו זכה בו א"כ מכ"ש מזונות דיכולה ליזן בכל שעה ואיך מסלקת עצמה ממנו וצ"ל דשאני כאן כיון דחז"ל תקנו זה כנגד זה וכל שאמרה איני ניזונית ואיני עושה נסתלק החיוב זה מעל זה ועוד נראה כיון דגם הוא יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך שוב לא הוה כאילו זכתה בהם דיכול להפקיע זכותה. ובזה הנה מקום אתי ליישב מה שהקשה הקצוה"ח סי' ר"ט לשיטת הר"ן דבירושה כיון דראוי לירש בכל שעה ל"מ סילוק וא"כ מה מקשה בב"ב דף קכ"ו לימא מתניתין דלא כר"י דאי ר"י האמר בדבר שבממון תנאו קיים ומה קושיא הא מחילה ל"מ בדבר שלא בא לעולם וגם סילוק אינו מועיל ואף אם היה נתרצה הבן לא היה מועיל ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דלר"י כיון דס"ל דבדבר שבממון תנאו קיים א"כ יכול להתנות שלא ירש בנו חלק ירושתו א"כ ממילא לא חשוב כאילו בא לידו ושפיר מועיל סילוק אם נתרצה דבשלמא אם לא מועיל להתנות אף שיכול ליתן בתורת מתנה וכדומה מכל מקום כל שמת ראוי ליורשו דבתורת ירושה ראוי בכל שעה והרי בחייו ודאי יכול ליתן ואפ"ה חשוב כאילו זכה בו דראוי בכל שעה לירושה אבל אם יכול להתנות שלא יירשנו לא חשוב כאילו זכה בו וז"ב ודו"ק. ומה שהקשה בקצה"ח שם דא"כ איך מועיל סילוק בד"ת בדבר שלא בא לעולם דמתורת מחילה לא מועיל בדבר שלא בא לעולם כמ"ש בסי' ר"ט ומתורת סילוק לא מועיל דהו"ל כמתנה על מ"ש בתורה. הנה מלבד דאין זה ברור דגם בתורת סילוק יכול לסלקו ולא הוה בזה מעמש"ב כל דידע דמחיל כמ"ש הסמ"ע בסי' רכ"ז סעיף כ"א לענין אונאה ואף לדעת ע"ש שם י"ל דסילוק אינו מסלק רק נפשו שלא יהי' לו בו זכות ולא מדין תורה ועיין בקצה"ח שם אבל בלא"ה הא הסמ"ע בסי' ר"ט ס"ק כ"א כתב דהא דיכול למחול בדבר שלבל"ע הוא דוקא כשלא הי' לו שום זכות והא דיכול לסלק הוא דוקא כשהיה לו קצת זכות בו וא"כ כיון דכל דין סילוק אינו רק כשיש לו קצת זכות וא"כ כל שיש לו קצת זכות שפיר מועיל ואף מתורת מחילה מועיל. ובזה מיושב ממילא הקושיא הראשונה של הקצה"ח דשפיר אמרו בב"ב שם לימא דלא כר"י דלר"י שפיר מועיל מתורת מחילה ואף דמחילה לא מועיל בדבר שלבל"ע היינו כשאין לו שום זכות אבל שם אדרבא יש לו זכות גדול דחשוב כאילו זכה בו כבר דמה"ט לא מיעיל סילוק לשיטת הר"ן וא"כ פשיטא דיכול למחול. ומן האמור נראה דלשיטת הסמ"ע אין חילוק בין מחילה לסילוק דאם יש לו קצת זכות מועיל מחילה ג"כ ואם אין לו שום זכות עדיין גם סילוק לא מועיל והא דחילקו הרמ"א לתרי בבי הוא משום דלשון מחילה משמע בדבר שלא היה בו שום זכות וסילוק היינו מדבר שיש לו קצת זכות וכמו בארוסה והט"ז סימן ר"ט חולק על הסמ"ע ודעתו דסילוק מועיל אף בדבר שאין לו בו שום זכות וכבר כתבתי על הגליון הט"ז בחו"מ שלי דבמחכ"ת לא זכר שם דברי הר"ן ר"פ הכותב דדוקא בעודה ארוסה מועיל סילוק וכמו דקי"ל בסימן צ"ב באהע"ז והיא שיטת רוב הפוסקים ועיין מלמ"ל פכ"ג מאישות בסופו שהביא דעת יש אומרים דדוקא סילוק מועיל בדבר שלבל"ע אבל לא מחילה והיא האריך לתמוה עליהם ע"ש ואני תמה על שתיהן דלמה לא הביאו דברי הש"ע דמחילה ל"מ בדבר שלבל"ע וסילוק מועיל וכפי הנראה הם תפסו כפשיטת לשון הש"ע דמחילה ל"מ וסילוק מועיל ותימה על המלמ"ל דלא הזכיר כלל מדין הש"ע הלז אבל לענין דינא יפה כיון המשנה למלך שם דבאותו אופן שמועיל סילוק דהיינו בדבר שיש לו קצת זכייה גם לשון מחילה מועיל וכמ"ש ודלא כט"ז ומה"ט כתבתי בגליון הש"ע סי' ר"ט שם דבחוב מועיל מחילה אף שלא הגיע עדיין הזמ"פ דכל שכבר נשתעבדו הנכסים משעת הלואה שוב מועיל ל"מ מתורת סילוק ואף גם בתורת מחילה מועיל ועיין מהרי"ק שורש פ"ט שהאריך ג"כ בראיות ברורות להוכיח דמועיל מחילה בדבר שלא הגיע עדיין הזמ"פ ות"ל רוב ראיותיו כוונתי מדעתי דנפשאי ומהתימה שלא הזכירו הב"י ורמ"א הדין של המהרי"ק בש"ע שם:

ובזה אמרתי דבר נחמד ע"ד הפלפול לישב קושית התוס' ר"פ אלו נערות ד"ה ועל אשת אחיו שהקשו לשיטת הירושלמי דס"ל דקנס א"י למחול דא"כ מה משני עולא ביתומה ומפותה הא מכל מקום קנס לא יכלה למחול ולפמ"ש אתי שפיר דהנה באמת הא דאמר בירושלמי קנס א"י למחול הביא הר"ן על המשנה דיתומה שנתארסה ונתגרשה דפטור מטעם דמחלה ע"ז מביא הירושלמי דהקנס א"י למחול לפי שאינו זוכה בו עד שעת העמדה בדין ואין אדם מוחל דבר שא"ב וכתב הר"ן בשם הרמב"ן דמסתבר כמאן דאמר בירושלמי שם דיכולה למחול משום דהו"ל כאילו כותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך דמועיל בעודה ארוסה משום דיש לו קצת זכייה וה"ה כאן ניהו דאינו מתחייב. עד שעת העמדה בדין מכל מקום משעת הביאה נתחייב ומהעמדה בדין נגמר חיובו למפרע ע"ש וברמב"ן במלחמות ובמלמ"ל פכ"ג מאישות הנ"ל ביאר דבריהם כן באורך. והנה י"ל הטעם הירושלמי דס"ל דא"י למחול קנס אף דמשעת ביאה נתחייב הוא דהרי באמת הראב"ד הקשה בכל מפותה היאך חייבתה התורה הג' דברים הא לוקה משום לא תהיה קדשה ואינו לוקה ומשלם והנה באמת מבושת ופגם ל"ק דממנ"פ אם יש לה אב הוה תשלומין לאב ומלקות משום דידה ובכה"ג חייב ועיין בכתובות דף ל"ד ובתוס' שם ד"ה ר"א ובכה"ג י"ל דבודאי לא הוה ממון ומלקות דהממון הוא משום ביאה ואף אם היתה כבר בעולה היה חייב ובושת ופגם הוא רק בבתולה דחסרו ממון לאב והוה כמו זר שאוכל תרומה וקרע שיראין של חבירו ואם אין לה אב בלא"ה אין לה דמחלה לו אך אי נימא דקנס א"י למחול יקשה דהו"ל ממון ומלקות וצ"ל כיון דמודה בקנס פטור א"כ כל כמה דלא העמיד בדין לא נתחייב כלל הקנס ובפרט בקנס דבעינן אשר ירשיעון אלקים ואף לצאת ידי שמים הוא פטור כל כמה דלא עמד בדין ועיין בתוס' בכתובות דף ל"ג ע"ב ד"ה לאו וא"כ לא באו בב"א דהמלקות הם בשעת ביאה והקנס אינו בא רק בשעת העמדה בדין ואף דבא על מעשה אחת כל שלא נתחייב רק בשעת העמדה בדין י"ל דל"מ ממון ומלקות ולפ"ז שפיר י"ל ה"ט דהירושלמי דא"י למחול הקנס במפותה דא"ל דמשעת ביאה נתחייב דממנ"פ אם נחשוב החיוב משעת ביאה הו"ל ממון ומלקות וע"כ דלא נחשוב החיוב רק משעת העמדה בדין ושוב א"י למחול דבר שא"ב. ומעתה זה לדידן דקי"ל דכל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משלם וע"כ קשה קושית הראב"ד דהיאך חייב קנס במפותה הא מלקי לקי וצ"ל דלא נתחייב עד שעת העמדה בדין אבל לעולא דס"ל דממונא ומלקות ממונא משלם מלקי לקי א"כ ממילא יש לומר דיכול למחול הקנס דמשעת ביאה היא נתחייבה ויש לה זכות בו משעת העמדה בדין ושפיר יכולה למחול וא"ל דהיאך משלם קנס דהא לעולא ממונא משלם מלקי לא לקי:

והנה בשנת תרט"ו שאל אחד מהתלמידים דל"ד לדקל לפירותיו דהוה הדקל שלו ויכול להקנות אף לדבר שלא בא לעולם כיון דהדקל בעולם אבל כאן הבעל אין לו בגוף הקרקע כלום רק לפירות והפירות הו"ל דבר שלבל"ע וא"כ מה בכך דהוה דקל לפירותיו. והשבתי דדקל לפירותיו אף בשאין הדקל שלו מכל מקום כל שהדקל הוא בעולם והפירות נצמחים מאותו דקל הו"ל דקל לפירות כמ"ש ביד שאול סי' ר"ז ודו"ק היטב. והנה בהא דהקשו התוס' בב"ב שם דהא לא כתב בפירותיך אמר אלי אחד מהתלמידים המופלג מוה' חיים ליב דבאמת קשה דתימא מכל מילי סליקת נפשך ומה שאמרו בש"ס דיד בעל השטר על התחתונה כאן הוא להיפך דעי"ז יהי' לו חזקה והשבתי דמכל מקום אין לו חזקה דהא האשה יכולה לטעון דלא מכל מילי סליק נפשו דהיא חשבה שלא סילק עצמו מכל מילי ולכך לא מחתה ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף