שואל ומשיב/ג/ב/קעא

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קעא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין כתותי מכתת שיעורא:

ששאלת אם בדבר שצריך קבורה או גניזה אי אמרינן ביה כתותי מכתת שיעורא או לא. הנה בזה כתב אא"ז שער אפרים סימן ל"א דלא אמרינן ביה כתותי מכתת שיעורי' לפי שקיים לזמן מרובה ע"ש ועיין בשעה"מ הלכות גירושין פ"ד ה"ב שחולק עליו. ולכאורה רציתי להביא ראיה מהא דאמרו בתמורה דף ל"ד כל הנשרפין לא יקברו ור"י ס"ל דאם רצה להחמיר על עצמו ולשרוף הנקברים רשאי וחכמים ס"ל דאינו מותר לשנות ומשום דאתה מיקל באפרן כדמפרש שם בש"ס והא אכתי מחמיר בהו לענין דיהיה כתותי מכתת שיעורא דעושה בכלל הנשרפים ומחמיר לענין זה. ומיהו אין ראיה דלא בשביל שמחמיר על עצמו לשרוף יצא מכלל הנקברים שיהי' כתותי מכתת שיעורא. וגדולה מזו כתב במשאת משה חא"ה סי' ק' וכ"נ משער אפרים שם דבמה דלא כתיב שריפה מפורש כמו ערלה וכלאי הכרם ואינו רק כדי שלא יכשלו בהם בני אדם בזה אינו כתותי מכתת שיעורי' ע"ש ומכ"ש במידי דנקברים רק שמחמיר על עצמו לשרוף אותו. אמנם מדברי התוס' בחולין דף ק"מ ד"ה למעוטי שצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישו והקריבו אם הקרבן כשר הואיל ועומד לשריפה ועיין במהרש"א שכתב בהדיא דהכוונה היא לפי דכתותי מכתת שיעוריה והנה דבריהם תמוהים דהא בהמת עיר הנדחת אינה בשריפה אלא בהריגה דמקרא מלא הוא ואת בהמתה לפי חרב וכ"כ רבינו בפ"ד מע"ז וכבר שמעתי בזה שנתעורר הגאון בעל גאון צבי על חו"מ הנדפס מחדש והניח דברי המהרש"א בקושיא ודברי התוס' הגיה שצ"ל במנחת עיר הנדחת. אבל באמת הדבר ברור שהתוס' כוונו הואיל ולהריגה עומד והוה מהנקברים א"כ כתותי מכתת שיעוריה והגאון מהרי"ב הגיה בתוס' ולהריגה במקום שריפה אבל לא הרגיש להגיה גם ברש"י שם גם במהרש"א ובאמת שגם הרמב"ם שם בסופו כתב שריפה במקום הריגה ועיין בכ"מ שם ועכ"פ מבואר בדברי התוס' שם דכל דלהריגה עומד הוה כתותי מכתת שיעורא:

והנה בשנת תרכ"ט נשאלתי מתלמודי דברי התוס' בחולין דף ק"מ דמ"ש משור הנסקל דהקדישו אינו מוקדש וכ"כ לעיל בזה וכעת נראה דהנה דברי התוס' צריכין ביאור דמה ענינו למה דכתבו שם למעלה וכבר כתב השל"ה דמצוה לקשר דברי התוס'. אך לפענ"ד נראה דכוונתם דהנה התוס' בסוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה לאו כתבו דר"ש ל"ש בהך דכגבוי דשאני הך דר"ש דהוה מצוה והך דכתותי מכתת שיעורי' לרבנן ל"ד דשם א"ה הוא והוה כעפרא בעלמא ע"ש. ולפ"ז נראה לי ברור דזה ספיקו של התוס' דע"כ התוס' מיירי בנכסי צדיקים דברשעים זבח רשעים תועבה כמ"ש למעלה בשם הח"ץ. ולפ"ז הנה שפיר נסתפקו בין לר"ש ובין לרבנן דלר"ש דדוקא במצוה הוה כשרוף כאן אינו מצוה רק משום קנס דנכסי צדיקים הוא רק קנס בשביל שדרו בה וא"כ לר"ש ודאי י"ל דלא כשרוף ולרבנן ג"כ כיון דמצות לאו להנות נתנו א"כ ל"ח כעפרא בעלמא ולא שייך כתותי מכתת שיעורא ושאני שור הנסקל דודאי הקדישו אינו מוקדש דהרי אסור בהנאה ואף דמצות לאו להנות נתנו דזה אינו דהרי מאיס עכ"פ כיון דלהדיוט אסור אף לגבוה אסור ועיין מהרש"א אבל בעיר הנדחת בנכסי צדיקים דאינו מאיס רק דאסור בהנאה כיון דמצות לאו להנות נתנו שוב שייך להסתפק דל"ש כתותי. ובלא"ה נראה דע"כ לא שייך כתותי רק בדבר שנאסר בהנאה מדינא ואמרינן דמשעה שנאסר עומד להריגה ולשריפה אבל כאן בנכסי צדיקים אינו רק משום קנס אבל להיות כתותי אף קודם שנהרג זה לא אמרינן וזהו ספיקו של התוס' ודו"ק היטב. והנה מדברי התוס' בחולין מבואר דאף הנאת הגוף בהדי מצותו שרי שהרי בצפורי מצורע דהוא מטהר אית לי' הנאת הגוף בהדי מצותו וגם נמשך הנאה אחר המצוה ואפ"ה כתבו התוס' דמצות לאו להנות ניתנו וצ"ע כי לא נפניתי לעיין אם העירו בזה האחרונים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף