שואל ומשיב/ג/ב/קעב

שואל ומשיב ‏ ג ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק ב סימן קעב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שהשבתי אל כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י. שלום וכל טוב אל כבוד אבי מורי הרב הגאון החריף ובקי המפורסים חכם ושלם אוצר בלום מוה' ארי' ליבש נ"י:

ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמר רבי אקרא אני בשל מה ת"ל מבושל שיכול אין לי אלא משחשיכה בשלו מבעוד יום מנין תלמוד לומר בשל מבושל מכל מקום. ולכאורה הוא תימה מה נ"מ אם נתבשל בלילה או נתבשל ביום סוף סוף נתבשל והרי בעי כי אם צלי אש. ולפמ"ש יש לומר דהו"א כמו דאינו מוזהר על בל תאכל נא בעודו יום כיון דאז אינו מצוה לאכול צלי א"כ הו"א גם מה דכתיב ובשל מבושל הוא הקפידא דוקא בלילה ולא כשנתבשל מבעוד יום וכמו בנא דהקפידא דוקא כשנצלה נא בלילה אבל כשהי' נא מבעוד יום לא הקפידה תורה וא"ל דגם בנא דוקא כשאכל מבעוד יום הוא דלא הקפידה תורה אבל בלילה אף שהוא נא מבעוד יום אסור בלילה. אמנם נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה לכאורה אם נימא דאם אכל נא ומבושל מבעוד יום ג"כ לוקה הי' הבדל בין נא לבישול דבנא לא הי' לוקה בשעה שצלאו נא דהא עדן יכול לצלותו לגמרי משא"כ הבישול כל שבשלו א"כ תיכף עבר והא כיון שבשלו שוב אסור באכילה וא"ל היתר בפסח והוה לאו שיש בו מעשה דהא פסלו מאכילה ורק דבאמת אז לא אסור באכילה והי' יכול לאכלו וא"כ שוב הו"א דכל שבשלו מבעוד יום הואיל והי' לו שעת הכשר מבעוד יום ולא עבר על הלאו בשעת הבישול לא יאסר גם אח"כ לכך קמ"ל דמכל מקום עובר. אך לפ"ז קשה דא"כ לעיל דפריך לרבנן האי בשל מבושל מאי עבדו לי' ולמה לא משני דאתי להביא דאף לרבי שאף בבשל מבעוד יום דלתחייב וצ"ל דבאמת הש"ס פריך האי בשל מבושל אפקיה רבי לצלי קדר ולשאר משקין ומשני א"כ לכתוב קרא או בשל בשל או מבושל מבושל א"כ גם לרבנן יש לומר כן דעכ"פ בשל מבושל למה אתי. הן אמת דצריך ביאור גוף דברי הש"ס דמ"ל לרבי דבשל מבעוד יום לוקה ודלמא באמת כיון דיליף צלי קדר מבשל מבושל א"כ א"א למכתב בשל מבושל דכבר הורנו הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דמדכתיב המקור קודם להפעולה מורה על בישול בשאר משקין ועיין תוס' י"ט שביאר דבריו וא"כ אצטריך למכתב בשל מבושל וא"כ שוב מנ"ל דבישל מבעוד יום דיהיה חייב. אמנם נראה דבאמת כל הטעם דה"א דלפטר כבר כתבתי דהוא משום דכיון דאינו לוקה על הבישול דאל"כ גם מבעוד יום היה ראוי ללקות. ולפ"ז נראה לי דאם נימא דבשל מבושל לא אתי רק על צלי קדר א"כ לרבי דלא יליף שאר בישול מק"ו רק מדרבי קרא א"כ שוב מהכ"ת לומר דיפטור ואי דפטור מבעוד יום דלמא מבע"י פטור כשבשלו בשאר משקים וע"ז לא רבי קרא מבעוד יום ולפ"ז לרבנן דילפי מק"ו שוב שפיר יקשה דה"מ למכתב בשל בשל או מבושל מבושל. והנה ראוי להסתפק איך הדין אם צלאו צלי קדר ואח"כ צלאו שנית על האש אם אתי הצלי השני ומבטלו להצלי הראשון דבאמת צלאו ואח"כ בשלו יש בו שני טעמים דפסול או משום דהבישול מבטל הצליה או דכתיב בשל מבושל מכל מקום וכאן דגם השני הוא צלי א"כ לא שייך שמבטל טעם הצלי הראשון דא"כ שוב הוה צלי אש משרי ולפ"ז יקשה דא"כ לימא דהך מבושל מרבה בכה"ג דל"מ אח"כ צלי. ואולי יש לומר דע"ז ל"צ קרא דמאי אולמא האי צלי מהצלי הראשון וכבר נתבשלו צלי קדר ובשלמא צלאו ואח"כ בשלו דעדיף מבטל להצלי הקדום משא"כ צלי בתר צלי מה אולמא הך צלי מהראשון וכבר נצלה צלי קדר דהו"ל כבישול ממש:

והנה במ"ש למעלה להקשות דלרבי דצריך למכתב ובשל מבושל לענין צלי קדר ודוקא בשל מבושל שהוא המקור קודם הפעולה א"כ מנ"ל דאם בשלו מבע"י חייב כעת ראיתי דהדבר נכון דהנה המהרש"א כתב דהא דמרבה רבי בשל מבושל מבעוד יום היינו שאף אכלו מבעוד יום יתחייב ולא ס"ל כת"ק דפוטר מבעוד יום ולפ"ז נראה לי דשוב חייב לרבי על הבישול דהא בעת הבישול פוסל הפסח ולפ"ז יקשה דלמה כתבה התורה אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים ת"ל דחייב על הבישול מיד כשבשלו. אמנם נראה דנ"מ דלתחייב האוכלו אף שלא בשלו דהוא לא עביד מעשה. ובלא"ה יש לומר כיון דנותר בלא"ה אינו לוקה דניתק לעשה דבאש תשרופו כמ"ש הרמב"ם פ"ו מק"פ טעם זה של ר"י א"כ שוב אינו חייב בשביל נותר רק בשביל אכילת בישול ולא צלי. ומעתה שפיר חייב כשאכלו מבע"י דכל שאכלו שוב אי אפשר לקיים בו מצות שריפה והוה כמו אכלו ארי דמ"ע של השריפה הוא רק בבקר השני וקודם הלילה פשיטא דהוה כאילו אכלו ארי ולוקה ועיין משנה למלך פח"י מהפהמ"ק ה"ט וא"כ שפיר מחייב רבי כשאכלו מבע"י מבושל. ובזה מיושב היטב הא דהקשיתי דלמה לא מוקי לרבנן הקרא דבשל מבושל לכדרבי. ולפמ"ש המהרש"א ליישב דבאמת רבנן ס"ל דכל שאינו בקום אכול מצה פטור כשבשלו וגם דהי' לו למכתב ובשל בשל דהא ל"צ קרא על צלי קדר ולא דרשו מבשל מבושל. ובזה עמדתי על דברי הכ"מ שכתב בפ"ח מק"פ ה"ז דהא דרבינו מחייב בצלי קדר אף דאמר א"ב צלי קדר היינו דלא נלמד מק"ו אבל מרבויא דבשל מבושל משתמע והדבר תמוה כמו שתמהו כולם וא"כ מ"פ ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי לי' דלמא אצטריך לצלי קדר ולפמ"ש אתי שפיר דצלי קדר יש למילף מבשל בשל ולמה כתיב בשל מבושל וע"כ דמורה אף בצלאו ואח"כ בשלו והיינו ממה דכתיב בשל מבושל מכל מקום וכפירוש של הרמב"ם ודו"ק. ובזה מיושב היטב קושית התוספת דלר"י למה לי ובשל מבושל כיון דהבישול מבטל טעם הצליה. ולפמ"ש אתי שפיר דר"י אפשר דס"ל כרבי דחייב אף כשאכל מבע"י ואצטריך קרא ע"ז וכמו לרבי ודו"ק היטב. ובזה עמדתי על לשון הרמב"ם פ"ח ה"ד שם שכתב אכל ממנו נא או מבושל מבעוד יום אינו לוקה. ולכאורה תימא דבש"ס לא הוזכר רק גבי נא והיכן ראה דגם מבושל מבע"י פטור. ולפמ"ש המהרש"א רבי חולק עם הת"ק בבישול ואנן קי"ל כת"ק וממילא פטור בנא ובבישול. והנה יש להסתפק באכל נא ומבושל דלוקה אחת היאך הדין אם צלאו אח"כ אי נימא דהצלי מבטל כה"ג הבישול דהא לא נתבשל לגמרי רק נא והצלי מבטל להנא והבישול וגם כיון דאשתרי הלאו דנא ממילא משתרי הלאו דבישול ג"כ. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הכ"מ שכתב בפ"ח שם ה"ד דהא דרבינו פסק כל"ק דאכל נא ומבושל לוקה אחת ולא כל"ב משום דהוא לקולא והוא תימה דאדרבה הקולא הוא דאינו לוקה כלל וכבר נתעורר בזה בשו"ת אא"ז בעל שער אפרים סימן ח'. ולפמ"ש אתי שפיר דהנ"מ להיפך דלפעמים הוא קולא כגון שצלאו אח"כ דאם נימא דלוקה עכ"פ על אחת א"כ מגו דאשתרי לגבי נא אשתרי גבי איסור בישול אבל אז אינו לוקה כלל. ובאמת צריך ביאור דלכאורה לרש"י בזבחים דף ע"א הו"ל התראת ספק דלא נודע על איזה לאו נתרי בי' דאף דמתרי' משום נא או מבושל מ"מ הו"ל התראת ספק. ויש לחלק דשם לא נודע על איזה לאו מתרינן ביה אי משום פיגול או נותר משא"כ הכא דאין הלאוין חלוקין לעולם דלעולם אינו לוקה רק אחר שיהי' נא ומבושל. מיהו אכתי יש לעיין דכל דמשכחת לה נא בפני עצמו או בישול בפני עצמו א"כ שוב לא נודע על איזה לאו לקי. ומיהו רש"י באמת לא פירש כן רק על לאו דצלי אש קאי ועיין בתוס' ע"ז דף ס"ו ד"ה כל ודו"ק היטב. והנה ראיתי קושיא בספר אחד מהאחרונים דאיך לוקה על הבישול הא העשה דכי אם צלי אש לא פקע בהבישול והו"ל כנבלה מבע"י ואח"כ יוה"כ דלא חל יוה"כ על העשה דאינו זבוח כמ"ש התוס' בפסחים דף ל"ו ולק"מ לפענ"ד דשאני התם דיוה"כ אינו ממין לאו דנבילה אבל כאן צלי אש ובישול הוא ענין אחד דאינו צלי אש ופשיטא דחל וז"ב ופשוט ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף