שואל ומשיב/ג/א/שמד

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שמד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין דינא דבר מצרא:

הנה תמול בלילה בא אלי איש אחד מפה באשר שהיה לו בית עם בני אחיו בשותפות חלק כחלק ואלמנה אחת שדרה שם והיה לה מכבר וגם עתה יש לה שענק שם בשכירות והלכה וקנתה חלק מא' והאיש הלז בא לשאול אם יש לו דין בר מצרא. והנה הדין מפורש דאשה שקנתה אף שיש לה בעל רק שיש לה נכסים שא"י לבעל לית בה משום דינא דבר מצרא מכ"ש באלמנה שודאי לית בזה משום דינא דבר מצרא כמבואר בטוש"ע חו"מ סי' קע"ה סמ"ז והטעם דלא שייך בר מצרא שהוא משום ועשית הישר והטוב והיינו שיכולים ליקח במקום אחר אבל באשה אינה בר הכי שתקח במקום אחר ע"ש וה"ה כאן וכאן הוא כ"ש שהרי יש לה שענק שם וכבר יש שם דריסת הרגל שהקונים רגילים לקנות שם ואם כן במקום אחר אולי לא תמצא זאת ואף שיאמר האיש שישכיר לה תמיד תוכל לומר שיותר טוב לה שהיא שלה אולי ירבו עליה מהר ומתן ובפרט שבלא"ה באשה וכ"ש באלמנה לית בה משום דינא דבר מצרא. ולכאורה רציתי לומר דכיון שזה שותף בבית עדיף ממצרן ויוכל לסלקה וחילי דילי דהרי בקונה מן האשה דגם כן מבואר שם דלית ביה משום דינא דבר מצרא ואפ"ה מבואר שם דשותף עדיף ממצרן וא"כ אולי גם בזה הוא כן. אמנם באמת מלבד דגם שם אין הדבר ברור ויש פוסקים חולקין ע"ז והביא הש"ך שם בשם ראב"ח דכיון דיש ספק המע"ה והלוקח חשוב מוחזק ע"ש וכן קי"ל בכל הספיקות כמבואר סעיף מ"ה דהלוקח מקרי מוחזק ועיין ס"ז דלענין אם מכר פחות משויה כ"ע מודים משום דאין דרך העולם למכור בפחות משויה וכאן לענין אם שותף עדיף נראה גם כן כיון שבא' לא רצו למכור לדודם ובעוה"ר דרך העולם כן שיותר יש להם שנאה לקרוביהם ובפרט שהיו יתומים קטנים בעת מיתת אביהם וחשו תמיד אולי דודם ממעט חלקם שהוא היה אפטרופוס שלהם וע"כ פשיטא דהיא נקראת מוחזקת ומה גם שהיא דרה שמה בשכירות והש"ך כתב שם ס"ק מ"ז דשוכר עדיף ממצרן וא"כ אולי גם לענין זה עכ"פ יש לה דין שוכר אבי השותף ויש לה זכות טפי וצ"ע בזה כי אין ספר שו"ת ראב"ח תחת ידי לעיין בזה ומה גם נראה לפענ"ד דוקא בקונה מן האשה דאין הדבר ברור אם אין לזה דין בר מצרא והמהרי"ו כתב דשייך דין בר מצרא ע"כ הכריע המהרי"ל דהשותף ודאי עדיף אבל אם הקונה הוא אשה דמפורש בש"ס דלית בזה משום דינא דבר מצרא פשיטא דגם שותף אינו עדיף וכן מצאתי בהדיא בשו"ת הרי"ף שהובא בשיטה מקובצת ב"מ דף ק"ח שם שכתב בהדיא דאף באשה שיש לה בעל והבעל קנה מאחד מהשותפים חלקו ואפילו הכי פסק דלא שייך דין דבר מצרא כיון שכתב הקנייה ע"ש אשתו והיא יש לה מעות ע"ש ומכ"ש באלמנה והיא גם כן כבר דרה שם והיא יש לה שענק שם והרגילה הקונים שם זה רבות בשנים ודו"ק. ובאמת בספר עטרת צבי בסימן קע"ה כתב דמהרי"ו חולק וס"ל דבקונה מהאשה שייך דינא דבר מצרא. אבל דבריו תמוהין דבאמת המהרי"ו לא זכר דברי תלמידי הרשב"א וכמ"ש בשו"ת גוא"י חלק חו"מ סי' מ"ג שמבואר בהדיא בב"י בשם תלמידי הרשב"א דקונה מאשה ג"כ הדין כן ועכ"פ מה דשותף עדיף השכיל הרמ"א לכתוב דוקא בקונה מאשה אבל באשה הקונה פשיטא דאף שותף לא יכול להוציא שכן מבואר בהדיא בש"ע. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דמהרי"ו לא פליג על תלמידי הרשב"א דהנה במה דאמרו בש"ס אשה לית בה משום דינא דבר מצרא יש בה שני פנים אי דוקא באלמנה לפי שאין לה בעל שיפקח בעסקיה ע"כ לא תקנו חז"ל דין בר מצרא או אף באשה שיש לה בעל ורק שיש לה מעות טמונים שמתיראת לגלות להבעל. והנה לפ"ז יש נ"מ לענין קונה מאשה דאם נימא דגם ביש לה בעל תקנו באשה הקונה אפשר דזה לא שייך בקונה מן האשה דאין לה להודיע רק להבעל המצר וכמ"ש המהרי"ו אבל באשה אלמנה שאין לה מי שיפקח במעשיה בזה גם בקונה מאשה שייך הטעם הלז וכמ"ש בתלמידי הרשב"א ולפ"ז תלמידי הרשב"א לשיטתם דהש"ס מיירי דוקא באלמנה א"כ ה"ה בקונה מן האשה ג"כ הדין כן אבל לפי מה דמבואר בש"ע דעת גדולי הפוסקים וגם בשו"ת הרי"ף מבואר דאף באשה שיש לה בעל הדין כן א"כ זה דוקא באשה הקונה ולא באם שהאשה היא המקנה וא"כ אולי המהרי"ו מיירי באשה שיש לה בעל רק שהיא המקנה בזה אפשר דלא שייך הטעם ושייך דינא דבר מצרא אבל באלמנה אף המהרי"ו מודה ועכ"פ דברי הרמ"א שכתב סתם דבאשה המקנה לית בה משום דינא דבר מצרא צריך עיון דלפי הטעם של תלמידי הרשב"א הש"ס שאמר באשה לית דינא דבר מצרא מיירי באלמנה וכולל בין אשה המקנה או אשה הקונה וא"כ שפיר כתב דגם באשה המקנה לית בה משום דינא דבר מצרא אבל הרמ"א היה לו לבאר וצ"ע ועכ"פ באלמנה הקונה פשיטא דלית בה משום דינא דבר מצרא ואף נגד השותף וכמ"ש ודו"ק. עוד נראה לי דבר חדש דהנה בבתים יש שני דיעות אי שייך דינא דבר מצרא ועיין בסעיף נ"ג ובסמ"ע שם ס"ק צ"ח ולפ"ז נראה לי דאף לדידן דקי"ל דגם בבתים שייך דינא דבר מצרא היינו משום שגם בתים מצוים לקנות אבל כאן כיון שעיקר קנתה בשביל השענק שהרגילה הקונים שם זה בודאי לא שייך דין דבר מצרא כיון שבמקום אחר לא תוכל להכניס הקונים בניקל כ"כ כי כבר דרה שם רבות בשנים ודו"ק וגם בש"ס אמרו לאשה וליתמי ולשותפי חזינן דאשה יש לה מעלה כמו שותף וא"כ פשיטא דאשה נגד שותף ג"כ אין להשותף מעלה נגדה ודו"ק. והנה דרך אגב ארשום מה שהראני הרב מוה' נתן נ"י מק"ק ראווע נכד זקני הגאון מוה' הירץ ר' איסרס ז"ל אבד"ק ראווע מ"ש הש"ך בסי' ס"ו ס"ק ע"ג ובסי' קע"ה ס"ק נ"ה בשם המבי"ט לענין שטרות שמי שרוצה למכור שלו בפחות שיוכל הלוה לומר אני בר המיצר ומכור לי בפחות כפי מה שיתן האחר והש"ך חולק ע"ז והוא הראה שמדברי הרשב"א הובא ברמ"א סי' קע"ה סעיף ס"ג שאין בחוב דין בן המיצר ומבואר שלא שייך בחוב דין בן המיצר והנה חפשתי במבי"ט במקום שרשם הש"ך ולא מצאתי אבל נתחלפו המקומות והוא בח"א סי' שכ"ה ובח"ב סי' קמ"ד אבל לא מצאתי ראיה זו וגם במשנה למלך פ"ו מהלכות מכירה הי"א הביא דברי המבי"ט וכתב גם כן שיש לשדות נרגא בראיותיו ולא העיר מכאן והנה עיינתי בשו"ת הרשב"א שהובא בב"י סי' קע"ה מחודש כ"ט והוא בח"ג סי' קנ"א שם מבואר דבחוב לא שייך בר מצרא כיון שאינו קרקע ובמטלטלין לא שייך דינא דבר מצרא ובאמת לפמ"ש הרשב"א שם הטעם דמכירת המס אין לו ענין להקנות רק במעמד שלשתן כמלוה ע"פ וא"כ היה מקום לומר להקנות שרי שמעשה המס לא שייך מעמיד שלשתן ולכך לא שייך בר מצרא אבל פשטת לשון הרשב"א מורה שלא שייך בחוב דין מצרנות והוא מפרש דלא כמבי"ט. ובאמת טעמו של המבי"ט דיכול לומר הראשון נוח לי ואיני רוצה להיות עבד להשני ובאמת כל שהוא חייב לא שייך לומר השני נוח לי כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' קכ"ג ס"ק כ"ד ואדרבא השני נוח לי יותר טענה וכעין דאמרו בגיטין דף י"ז דנוח לו שיהיה מלוה חדשה ע"ש ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהד"ב חלק חו"מ סי' יו"ד מ"ש בזה ובתשובה הארכתי ליישב דברי הש"ך ומיהו יש ליישב דברי המבי"ט דכוונתו שכל שמוכר להלוה בעצמו לא יהיה עבד כלל ואף שעד עתה הייתי עבד לך כעת איני רוצה ועד עתה הייתי רוצה להיות עבד לך ולהשני לא רציתי כלל ואינו דומה לשם דעכ"פ נשאר עבד לזה או לזה. ובזה אין סתירה מדברי הרשב"א הנ"ל דכאן שרוצה הוא להיית חייב לשמעון כבראשונה א"כ לא שייך בן המיצר דמה נ"מ לראובן אם הוא חייב לשמעון או ליהודה ואינו יכול לומר הראשון נוח לי כי אדרבא השני טוב ממנו שהוא מלוה חדשה וגם לפמ"ש הנודע ביהודה שם השני נוח לו טפי מהראשון אבל כאן רוצה להסתלק לגמרי גם מהראשון ושפיר יכול לטעון כיון שאין לך הפסד ולי אין נייחא שאהיה חייב ועבד לוה לאחר פשיטא שטענתו טענה גם הטעם השני של המבי"ט דיוכל לומר כל שאתה רוצה להסתלק מן המלוה אני מוחזק טפי מן הקונה ואפרע לך גם זה לא שייך בשו"ת הרשב"א דהוא אינו מוחזק יותר ממה שהיה מקודם דמקודם חייב להעלות המס לשמעון ועכשיו ליהודה אבל כאן כל שרוצה לפרוע תיכף הוא מוחזק בעצמו ומסתלק לגמרי מן המלוה וגם הטעם השלישי שלהשני אינו רק מכירת שטרות דרבנן ולזה הלוה בעצמו הוא קנין גמור גם כן טעם נכון וגם זה לא שייך בנידון של הרשב"א דגם מה שזה מעלה מס אינו קנין גמור רק חוב ומה נ"מ בין זה לזה וז"פ וברור ולפענ"ד דברי המבי"ט מסתברים דמ"ש הש"ך דרוצה לההנות לאחר ולא לזה זה אינו דאטו עושה בשביל טובת אחר הוא עושה בשביל טובתו שצריך למעות ולבע"ח אינו יכול לתבוע קודם זמנו א"כ כל שזה רוצה לפרוע א"כ הוה זה נהנה וזה לא חסר וכופין על מדת סדום וגם יפה הביא ראיה מסי' שט"ז ומ"ש הש"ך דשם הוא ביתו א"י מה נ"מ המבי"ט כתב רק דכשם ששם יכול לטעון למה תטרח ותשכיר אני אשכור בעצמי ה"ה כאן יכול לומר למה תטרח ותמכור לאחר מכור לי וגם מ"ש הש"ך דהוא העלה דמכירת שטרות דאורייתא זה אינו דטעמו של המבי"ט אינו רק בשביל דמכירת שטרות דרבנן רק דהמכירה לא אלים דהרי יכול למחול ולהלוה בעצמו הוא קנין גמור ע"ש וע"כ לפענ"ד נראה כדברי המבי"ט ולפענ"ד כל שזה נהנה וזה לא חסר יכול לכופו ע"ז ורק שהוא צריך ליתן לו כפי מה שבאמת רוצה האחר לתת ודו"ק ולפענ"ד נראה דאם זה האחר רוצה לתת יותר להקניט ללוה שיש לו שטר חוב שלו כמו שנמצא הרבה פעמים א"צ לתת לו רק כפי שווי בעצם המכירה ולא יותר ודו"ק. והנה בשנת תרכ"ג כ"ח שבט ג' תרומה הגיעני מכתב מהרב מוה' דוד אלימלך נ"י אבד"ק ברידאוויטץ במה שיש לאחד מקומות הרבה בבהכ"נ ובהמ"ד בעזרת נשים ואנשים והוא בעצמו אינו הולך אליהם רק בניו ובנותיו וכלותיו ומכר אחד מהמקומות לאיש אחר ובאו בניו לערער מטעם בן המיצר הנה בש"ע סעיף נ"ג בהג"ה מבואר דתלוי במנהג ועיין ש"ך שם וגם בספר חסידים דעתו דבמקומות בהכנ"ס לא שייך דין בן המצר ומכ"ש כאן דהבנים לא קנו המקומות הנ"ל רק שעומדים שם על מקומות של אביהם א"כ פשיטא שהאב יוכל למכור זכותו לאחר וזה ברור ופשוט ואף דטעמם של הסוברים דלא שייך דין בן המצר במקומות בהכנ"ס משום דדי לאדם אחד במקום אחד וכאן לא שייך זאת דע"ז המקום דנו אם יהיה להאיש אחר או לבנו מכל מקום כאן בלא"ה לא שייך דין בן המיצר כדבר האמור ודו"ק ועיין שו"ת נטע שעשועים סי' נ"א. והנה ביום ג' ברכה ב' שנת כתר"ו ישועה היה אצלי הרב החריף מוה' חיים מאיר מק"ק היבניב וסיפר לי שישב על מדין עם הרב מוה' זלמן נ"י אבד"ק נאראל במה שהיו שלשה שותפין בבית אחד ואחד מהשותפין השכיר חלקו לאחד מהשותפין עד"מ ראובן שמעון לוי היו שותפים ושכר ראובן חלקו של שמעון וכעת רוצה שמעון למכור לאחר וטוען לוי שהוא שותף וראובן טוען שהוא שותף וגם שוכר ויש לו שני מעלות וזה אין לו רק מעלה אחת ורצה מוהר"ר ח"מ הנ"ל לומר דראובן לו משפט הקדימה דיש לו שני מעלות והרב מוהר"ז הנ"ל אומר דאין נ"מ בין מעלה אחת לשני מעלות. והנה השבתי לו בדרך הילוכינו ע"פ השדה בלי עיון בספר דבאמת צדקו דברי מוהרח"מ הנ"ל דזה שיש לו שני מעלות הוא יותר עשיית הישר והטוב אמנם כאן ל"מ זאת דבאמת שוכר יש שני דיעות אי שייך בר מצר בזה ואף דבאותה שדה ששכר כתב הט"ז דהוא ודאי דוחה לאחר וגם הרמב"ם מודה בזה מכל מקום נראה לי דכאן אינו רק מעלה אחת דהרי שותף יש לו חלק בכל הבית וכמ"ש הר"ן ריש פ' השותפין דיש לו קנין ושעבוד ובשעה שמשתמש משתמש בכולו וא"כ מה מעלה שהוא שוכר והוה כאילו קנה הא באמת כל שהוא שותף קנה כל הבית וא"כ גם השותף השני יש לו קנין בכל הבית ומה מעלה יש לו לזה טפי מהשותף השני ודוקא כשהיה לו שני מעלות כמו שכן ושוכר וכדומה יש לו קדימה להאחר שאינו רק מצרן בלבד ולא שכן וכדומה אבל שותף לגבי שותף מה יתרון לזה ששוכר הא אף דשכירות ליומא ממכר הוא הא גם זה קנאו כיון שהוא שותף וז"ב כשמש ועיין בסעיף ס"א מ"ש כיון שהוא שותף וע"ש בסמ"ע הכה קרא להשוכר שותף וא"כ כל שכבר הוא שותף מה מעלה לזה מלזה וז"ב. ובזה יש ליישב כל הראיות שכתב מעלתו בזה משו"ת מהר"י בן לב ואינו לפני כעת רק מה שסיפר לי ומה שאמר מוהר"י נ"י דכל שלא מפורש בטוש"ע אין לדון בזה קי"ל כמ"ש התומים בכללי הספיקות סי' כ"ה לא דמי כעוכלא לדנא דשם היה דין שמוזכר בקדמונים ובזה כל שלא הובא בש"ע מכלל דלא קי"ל כן אבל דין מחודש לא שייך זאת ואטו כל הדינים מבוארים בש"ע וכל שנתחדש דבר בודאי יכולין לדון בזה דאל"כ כל הספרים אחר הש"ע שחדשו דינים יהיו בטלים ח"ו לומר כן ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף