שואל ומשיב/ג/א/שמג

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן שמג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין הואיל:

הנה נסתפקתי בהא דאמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים חזי ליה היאך הדין אם זה הדבר אינו ראוי רק לכהנים ולא לזרים עד"מ תרומה אי שייך הואיל. וטעם הספק משום דהרי התוספות כתבו בפסחים דף מ"ו דהואיל דלא שכיח לא אמרינן וכאן הוה הואיל דלא שכיח שיקלעו דוקא אורחים כהנים והם מיעוטא נגד לוים וישראלים והוה כהואיל דלא שכיח ואם נימא דל"ש הואיל בזה שוב מיושב דברי התוספות בשבת דף כ"ד ע"ב ד"ה לפי שהקשו לפירוש הר"י דגזרו תרומה אטו קדשים והקשו למה אמרו דגזרו תרומה אטו קדשים ולא נימא דגזרו אטו תרומה שלא לצורך ובהגהות הגאון המובהק מוהר"ע איגר ז"ל הקשה דאכתי שייך הואיל ומקלעי ליה אורחים ע"ש שנדחק. ולפמ"ש אתי שפיר דצריך שיהיה כהנים דוקא והוה הואיל דלא שכיח. אמנם בגוף הדין לכאורה יש לעיין דלמה לא נימא כיון הראוי לאורחים אף דל"ש מכל מקום עכ"פ צורך קצת מקרי ושוב שייך מתוך. אך זה אינו דכל של"ש שוב לא מקרי צורך כלל דאינו ראוי לגמרי. ובזה נראה מה שנסתפק בטורי אבן באבני מלואים סוף מגילה בדף זיי"ן אי שייך הואיל אם יכול לאכול שלא כדרך אכילתן ע"ש ולפמ"ש לאכל שלא כד"ה זה לא שכיח והואיל דלא שכיח לא אמרינן. ובלא"ה איך שייך לכם במה דאינו אוכל רק שלכד"א ואינו שוה לכל נפש ולכאורה י"ל במה דאינו חזי רק לכהנים א"כ מקרי אינו שוה לכל נפש. אך זה אינו דעכ"פ המאכל שוה לכל נפש רק דאריה דאיסורא רביע עליה אבל שלא כדרך אכילתן גוף המאכל אינו שוה לכל לנפש וזה ברור ודו"ק. והנה ענין מתוך והואיל כפי הנראה מתוספות פסחים דף מ"ז ע"ב ד"ה אהבערה דלא שייכי זה בזה שהרי כתבו שם דאף לב"ש דלית להו מתוך אפ"ה ס"ל הואיל ע"ש וכוונתם שהרי כתבו שם בדיבור הקודם ד"ה ולוקה דהך ברייתא מתוקמא כב"ש דלית להו מתוך א"כ מה מקשה הש"ס למה לא נימא הואיל וע"כ דהואיל שייך אף למאן דלית ליה מתוך ובאמת שגם מצד הסברא נראה כן דשאני מתוך דנתיר גם מה שא"צ כלל בשביל דהתורה התירה דבר לצורך זה לא אמרינן לב"ש דהא קרא כתיב אשר יאכל לכל נפש וס"ל לב"ש דבעינן אוכל נפש ממש אבל הואיל הוא בדבר דהוא אוכל נפש רק שזה א"צ כעת לאוכל נפש הלז א"כ שפיר אמרינן כיון דלגבי אחרים הצריכים לו אוכל נפש הוא א"כ התורה התירה אשר יעשה לכל נפש והרי לשאר אורחים הצריכים לו הוא אוכל נפש ממש ושרי. איברא דהדבר צריך ביאור דא"כ למה במתוך ב"ה מתירין וב"ש במקום ב"ה אינו משנה כלל ואילו לענין הואיל נחלקו רבה ור"ח אי אמרינן הואיל אף אליבא דב"ה והלא זה פשוט יותר להתיר ולא עוד דהואיל לכתחלה לא אמרינן כמ"ש התוספות והר"ן כתב דרק מלקות לא שייך אבל אסור לעשות ע"י הואיל וצריך לומר דהסברא היא כך דהתורה לא התירה אוכל נפש רק לאיש הלז הצריך לו וגם הוא אוכל ממנו אבל מה שא"צ לו רק לאחרים לא התירה התורה לזה להכין בשביל אחר ואף דאמרינן מתוך היינו לפי שאותה מלאכה דשייך באוכל נפש התורה התירה אותה המלאכה ולא חלקה התורה בין הצריכין לאינן צריכין ורק כל שהוא אוכל נפש התורה התירה אותן המלאכות אבל הואיל דזה א"צ לו כלל לא התירה התורה שיעשה בשביל אחר מיהו לפ"ז היה מהראוי לאסור לעשות בשביל אחר ואנן לא קי"ל כן וע"כ באמת נראה דהואיל עדיף יותר ממתוך ומה שנחלקו בהואיל הוא דהנה חזינן באוכל נפש עצמו אם הוא דבר שנעשה לימים רבים אסרה התורה כמ"ש הר"ן ולפ"ז אם נימא להתיר בשביל הואיל לא יניח כלל ביו"ט ויערים ויאמר שעושה בשביל אורחים ואח"כ יוותר לימים רבים והתורה רצתה שיניח ביו"ט וע"כ לא הותר הואיל לגמרי וזה נכון לפענ"ד בסברא. אמנם התוס' בשבת דף ל"ט ע"ב ד"ה אלא וביתר ביאור בחידושי רשב"א שם שכתבו מאן דלית ליה מתוך לית ליה הואיל חולקים על דברי התוס' בפסחים הנ"ל והוכחתם בפסחים שם אינו ראיה כמ"ש הפ"י שם דרבה לשיטתיה לא ס"ל דנחלקו ב"ש וב"ה במתוך רק בעירוב והוצאה וכבר כתבתי דגם זה נכון דלב"ש דלית להו מתוך והיינו דבעי אוכל נפש ממש יש לומר דגם מה שצריך בשביל אחרים ג"כ מקרי דבר שא"צ ולא הותר כלל. הארכתי בזה דראיתי בהגהות הגאון מוהר"ע ז"ל בגליון הש"ס שם בשבת שכתב על התוספות והרשב"א הנ"ל דדבר זה נסתר מש"ס פסחים ומתוספות שם ולפמ"ש באמת מהש"ס אין ראיה והתוספות באמת סותרין זא"ז וזהו שיטת הריב"א אבל התוספות בשבת הוא מבעלי תוספות אחרים שנחלקו ע"ז ולפענ"ד הדבר תלוי במה שנחלקו הקדמונים והובא בר"ן ביצה פרק שני גבי ממלאת אשה קדירה אי רבויי בשיעורא מותר ביו"ט וא"כ אי נימא דמותר וכמ"ש הר"ן בטעמו דלא דקדקה התורה שיבשל רק בצמצום א"כ גם הואיל אמרינן דכל שיש צורך אי הי' מקלעי אורחים לצורך מקרי ואם רבויי בשיעורא אסור א"כ כל דלא אמרינן מתוך ובעינן אוכל נפש ממש א"כ גם מה שא"צ לו רק בשביל אחרים ג"כ מקרי שלא לצורך ואסור כנלפענ"ד ענין חדש ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד:

והנה הגאון מוהר"י פיק ז"ל כתב דלפמ"ש התוס' בפסחים דף מ"ו ד"ה עד שתאפה יתיישב קושיא זו של התוס' וכוונתו דיש לומר דר"ח מיירי כשאופה ע"ג גחלים דלא שייך לומר שהפת נאפית יפה יפה. ולפענ"ד יפה הקשו התוס' דא"כ משכחת לה גם בעיסה חציה של נכרי לאפות ע"י תנור ור"ח אמר סתם דאסור כיון דאפשר למפלג בלישה. ובזה יש ליישב קושית הכו"פ סי' ק"ח דלמה לא נאפה שתי הלחם ביו"ט והרי יכול לאפות עם עוד פת בתנור שנאפה יפה יפה וקודם שנתקדש הוא חול ויכול לאפותו עם שאר פת ע"ש וכבר כתבתי הרבה בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מה דכל חד חזי ליה אינו ברור דסוף סוף הרי אינו לכם ודאי ואדרבה עפ"י רוב אינו אוכל רק אחת או שתים והוא אופה הרבה ואנן בעינן לכם ודאי וע"כ משום מתוך היא ההיתר וכיון דלגבוה התורה ממעט לכם ולא לגבוה א"כ היאך נוכל להתיר ע"י מתוך והא בזה מיעטה התורה בפירוש וכאן לא שייך הואיל ג"כ דהא ע"כ צריך לשתי הלחם וא"כ שוב לא מתירין דאינו לכם ודאי וז"ב:

שוב ראיתי בשעה"מ פ"ב מיו"ט הלכה יו"ד ובטעם המלך שם שהאריכו בענין זה ולפמ"ש הן נסתר מחמתו קצת מהבנין יעו"ש ומ"ש בטעם המלך על קושית התוס' דאין התחלה לקושית התוס' כלל דטעמא דראב"ש דהפת נאפה יפה אינו רק שיהיה צורך קצת ומתירין משום מתוך הנה לפמ"ש אין כאן קושיא דאטו בשביל מתוך נתיר לעשות ולטרוח במלאכת אפייה ולישה בשביל מתוך וע"כ לא אמרינן מתוך רק באותה מלאכה שהיא שלא לצורך יש צורך קצת זה שייך מתוך עד"מ עולת נדבה שיש צורך קצת שלא יהיה שלחן רבך ריקם וכן בהוצאת הקטן למול וכדומה שיש צורך קצת כמ"ש התוספות בביצה דף י"ב אבל במה שעושה אפיות במה שא"צ כלל פשיטא דלא שייך מתוך וזה ברור כשמש ולכך הוצרכו לתרץ דכל חדא וחדא חזיא ליה א"כ יש בכל אחת צורך קצת ובצירוף מה דאמר הואיל הו"ל ס"ס כמ"ש ודו"ק. ובמ"ש מיושב קושית הטעם המלך בשם הגאון מוהרא"פ דאמאי הוצרך הרמב"ם לטעם דלכם ולא לגבוה הלא לפי מה דקי"ל דאמרינן הואיל מדאורייתא אין צרכי שבת נעשין ביו"ט ושוב אסור לאפות. ולפמ"ש אתי שפיר דיכול לעשות כמ"ש הכו"פ ולכך צריך לטעם דלכם ולא לגבוה ובכה"ג לא שייך לא מתוך ולא הואיל ודו"ק היטב. ובמ"ש יש ליישב גם הקושיא השנייה שהקשה שם דלמה לא כתב רבינו אצל לחם הפנים הך טעם דלכם ולא לגבוה. ולפמ"ש אתי שפיר דהא רבינו בא לשלול שאינו מותר לעשות כמ"ש הכו"פ ולפ"ז זה שייך בשתי הלחם דחמץ תאפנה אבל לחם הפנים דבעינן מצה א"כ ע"כ יצטרך לחפות עם מצה והרי הוא צריך לחמץ דחמץ יותר משובח ממצה ואיך בשביל מעט תיקון דנאפה יפה יפה יקלקל במה שהוא מצה והוא צריך לחמץ וכיון שאי אפשר לאפות עם חמץ רק מצה אין מקום לקושית הכו"פ ושוב ל"צ לטעם דלכם ולא לגבוה והא למ"ד הואיל אין צרכי שבת נעשין ביו"ט כקושיתו ובאמת שהדבר מוכרח דאל"כ יקשה על הכו"פ למה לא הקשה מלחם הפנים וע"כ כמ"ש ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמר רב הונא בבני באגא דאי יהבי ריפתא לינוקא כל אחת ואחת חזי וכתב רש"י ופליג על רב חסדא והתוספות כתבו דלא פליג דכאן אי אפשר למפלג דהא כל הקמח היה של עכו"ם ודבריהם תמוהים לכאורה דאדרבא כיון דעיקר הקמח של העכו"ם א"כ הוה כמו נדרים ונדבות דמשלחן גבוה קא זכו ונשאלתי בזה ומצאתי באבני מלואים ח"ב בשו"ת הנספחות שם סי' ב' שהקשה כן. ולפענ"ד נראה דהנה מה דאמר רב חסדא דאפשר למפלג בלישה נראה לי הסברא דבאמת התוס' כתבו דל"ש הפת נאפית יפה כיון דחציה של נכרי והרי אכתי שייך מתוך וכבר כתבתי בשם הפ"י שהקשה כן אמנם כבר כתבתי דלא שייך מתוך בדבר שאופה וטורח כל דחציה של נכרי א"כ לא שייך דכל חדא חזי ליה ושוב לא שייך מתוך דלא שייך מתוך רק בדבר שאף מה שעושה שלא לצורך איכא צורך קצת אבל כאן חציה של נכרי וא"כ מה שטורח בלישה של נכרי זה לא שייך מתוך ולפ"ז ז"ש דאפשר למפלג בלישה וא"כ לא הוה לישה אחת וטורח של לצורך כלל ואף אם נימא דגם שלא לצורך כלל הותר משום מתוך אבל כל דלכם ולא לנכרים הך שלא לצורך בודאי לא הותר וזה ברור ודו"ק. ומעתה בהך דבני באנא דאי אפשר למפלג בלישה וכיון שיוכל להיות דכל חדא חזי ליה א"כ שוב הותר ולא דמי לנדרים ונדבות דלכם ולא לגבוה ולא שייך מתוך כלל אבל כאן שייך מתוך דהרי הפת נאפית יפה ואף דטורח בלישה ואפייה בדבר שאינו לצורך כלל הא בכה"ג דהוא טורח כדי שיטול אח"כ איזה דבר כדרך שלוקחין בשכר אפייה ובישול כמ"ש התוס' א"כ הרי הוא טורח בשביל ישראל ועל כל אחת יש להסתפק דלמא חזיא ליה ומה גם שאם לא יתן רק לאחר אפייה ובישול בודאי מוכרח לטרוח בכל אפיה ולישה ובישול כדי שיקבל איזה דבר וא"כ הוה לצורך ישראל. והנה בהא דאמר ריב"ל דאין מזמנין את הנכרי ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו לכאורה קשה דנימא הואיל ומקלעי ליה אורחים חזי ליה ואין לומר דלא סבירא ליה הואיל דזה אינו דכל הטעם משום דל"ש הרי כבר כתבתי דאף לרב חסדא דלית ליה הואיל מכל מקום בצירוף דכל חדא חזיא ליה מותר וכאן באמת הוא מזמנו על מה שבשל לצורכו ורק דחיישינן שמא ירבה בשבילו וא"כ שוב הוה ליה ס"ס דלמא לא ירבה ואף אם ירבה הא חזי לאורחים וזה לדעתי מה דאמרו ופליגא דריב"ל ופירש"י ופליג על ר"ה והקשה המהרש"א דלשיטת התוס' לא פליג על ר"ה כלל ולפמ"ש יש לומר דקאי על ר"ח דר"ח מתיר בכה"ג שהיה של ישראל וס"ל בכה"ג הואיל וריב"ל לא ס"ל כן ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמר רב חסדא עיסה שחציה של נכרי אסור דאפשר למפלגה בלישה לכאורה היה נראה דבר חדש דהנה התוס' הקשו מהך דהפת נאפה יפה יפה וכתב דשם חזי כל אחד ואחד וכאן חציה של נכרי. ולכאורה לפמ"ש הר"ן ריש פרק השותפין דשותף כל הדבר שלו בעת שמשתמש וא"כ גם כאן ניהו דחציה של נכרי והו"ל כנדרים ונדבות וכמו שהבין בשב יעקב ועיין בנודע ביהודה מהדו"ק חלק או"ח סי' כ"ט שהאריכו בזה והרי בשעה שמשתמש הוא שלו ולא דמי לנדרים ונדבות דכלה של גבוה רק דאח"כ משלחן גבוה קא זכו. אך זה אינו דהרי גם בשותפין כל שאפשר בחלוקה לא אמרינן דכלה של המשתמש ומכ"ש כאן כל דאפשר למפלג בלישה שוב אינו אלא חציו שלו ודו"ק ולפ"ז יש לומר דזה סברת התוספות דבבני באגא דאי אפשר למפלג בלישה ורק ע"י שכר הטירחא של אפייה מגיע לו א"כ הו"ל כשותפין ושוב מותר דהו"ל כמשתמש בשלו. וז"ב כשמש ודו"ק. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ובזה מיושב כל דברי השב יעקב ול"ק עליו מה שהקשה הנודע ביהודה דמ"ש הנו"ב דהשב יעקב דלכם ולא לנכרים היינו כשהוא של עכו"ם וזה אינו דהכוונה לעשות בשביל נכרי חלילה להשב יעקב שיטעה בזה אלא שכוונתו דאם הוא של נכרי לא שייך שיש לו שותפות בזה דהא כלה של הגוי ובזה ל"ק מה שהקשה מדברי התוספות לענין עגל דהא שם היה העגל של ישראל רק שעשה בשביל הנכרי שפיר כתבו התוספות כיון דהיה להם חלק שוב היה מותר דהא אי אפשר למפלגה והיה כולו של ישראל רק דטרחו באונס בשביל הנכרי וז"ב. ובזה מיושב גם קושיא השניה שהקשה דלמא מיירי בדבש של עכו"ם. ולפמ"ש חלילה שיאסר השב יעקב כל שהיתה של עכו"ם והישראל קונהו דיש לו שותפות דזה ודאי מותר כל דאי אפשר למפלגה וכמ"ש ודו"ק היטב ועיין צל"ח שכתב באמת דמיירי בדבש של עכו"ם וזהו כדברי השב יעקב. ובגוף דברי ר"ח דלא ס"ל הך דהואיל נראה לפענ"ד דהסברא הוא דניהו דיוכל להיות שיזדמן אורחים אבל התורה אסרה בשבת ויו"ט מלאכת מחשבת והרי מחשבתו הוא למלאכת איסור דגם מלאכת אוכל נפש כל שאינו לצורך יו"ט עכ"פ מחשבתו הוא לאיסור והדבר מבואר במנחות דף ס"ד נמצאת הראשונה בחושב בבני מעיין מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא קא מכוין וע"ש דרבה לא פטר רק בשמע דאמרינן נמי אדעתא דתינוק וע"ש בתוספות דמחלקו לרבה דס"ל הואיל גם חייב שם ע"ש וכאן לר"ח דלא ס"ל הואיל ודאי כך הסברא דמכל מקום גברח לאיסורא קא מכוין דהרי נקט האופה מיו"ט לחול והיינו כיון דלא שכיח שיזדמן אורחים ואף דשכיח הוא לאיסורא קא מכוין ולכך חייב אף אם נזדמנו לו אורחים אח"כ וזה לדעתי הערה חדשה ובזה נראה דסברת התוספות הוא דבהך דרשב"א דהפת נאפית יפה א"כ הוא נתכוין שיאפה היטב מה שיאכל ושפיר שייך הואיל אף לר"ח אבל בחציה של נכרי דאפשר למפלג בלישה שוב לא נתכוין להיתר ואף בהעלה דגים ותינוק נמי חייב לרבא ואף לרבה כל דשמע נתכוין לתינוק וא"כ היה מוכרח להעלות וזה שהעלה דגים כל שהוא מוכרח להעלות פטור אבל כל שאפשר למפלג בלישה ודאי חייב. ובזה יש לומר סברת התוספות דלכך ר"ה לא פליג על ר"ח דכל דאי אפשר למפלג א"כ כיון דדעתו על מה שיקבל לתינוק בשכר אפייתו הוה כאלו דעתו לתינוק אף שהעלה דגים ג"כ מכל מקום פטור ולא דמי לנדרים ונדבות דשם עיקרו לגבוה ומתכוין רק לגבוה והם משלחן גבוה קא זכו וכל דלכם ולא לגבוה שוב הו"ל נתכוין לאיסור וז"ב כשמש. ובזה יש ליישב קושית הכו"פ משתי הלחם דבלחם דע"כ צריך לשתי הלחם א"כ נתכוין על שתי הלחם עכ"פ ג"כ והרי לא חזי ליו"ט ול"מ מה שהפת נאפה יפה דהוא ודאי לאיסורא קא מכוין וכעין מ"ש התוספות במנחות הנ"ל ודו"ק. ובזה מיושב גם מלחם הפנים כיון דשם ודאי רוצה בחמץ רק שצריך ע"כ לאפות מצה בשביל לחם הפנים בודאי אין לך מתכוין לאיסור גדול מזה. ובזה מיושב היטב הא דאמרו ופליגא על ריב"ל והמהרש"א הקשה לשיטת התוספות הא שם ודאי אפשר למפלגה בלישה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם באמת הוא מזמין על מה שמבשל לצרכו רק דגזרו שמה ירבה בשבילו וכיון שעיקרו יבשל לצורכו אף שמרבה בשבילו ודאי אין איסור בזה דהוה כמו דדעתו על תינוק גם כן ודו"ק היטב כי ת"ל יש בזה דברים חריפים ומתוקים ועיין פ"ב משבת הט"ז ובראב"ד וכ"מ ועיין ירושלמי הובא בר"ן סוף פרק האורג וביומא דף פ"ה ע"ב וצ"ע דשם משמע דוקא כשנתכוין לתינוק הוא דשרי ומשמע דקי"ל כרבא דבשמע לא מועיל עד שיתכוין לתינוק וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף