שואל ומשיב/ג/א/רג
שואל ומשיב 
ג א
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יצו ד' את הברכה ושלום לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מוה' נתן הלוי נ"י[1] אבד"ק קוליקוב[2]
מכתבו נמסר לי היום. והנה שמחתי מאד כי הודיעני כי כבר רצה אלקים ונתן בלב אנשי קהלתו להקים עליהם איש אשר יצא ואשר יבוא לפניהם. להורות להם חק ומשפט ולא תהי' כעיר פרוצה אין חומה והי' כמה מכשולות בדבר הוראה אשר בעוה"ר גם בימי הרש"ל כבר אמר וקרא בקול היודעים מועטים והמורים מרובים ואנן מה נעני אבתרי' אינם יודעים שאינם יודעים ויתן ד' כי יהי' רגלו רגל מבורכת לו ולכל אנשי העיר ויהי' שלום במחנותם אין פרץ ואין צוחה ומד' ישאו ברכה. והנה מעל"ת בבואו העירה אמר בלבו לקיים דברי חז"ל ויחן פני העיר שקבע להם ערובין גם מעל"ת ראה איזה פרצות בעירובין ע"י הפרצות ואמר לתקן ובקש מאד להשיבהו תיכף ואמרתי להשיבו מיד כאשר תעלה מצודתי היום כי יאמין לי כי הרבה שאלות אשר באו היום ואני הקדמתי אותו למען כבודו ולמען למודו. והנה מעל"ת שאל כי יש שם מחוץ לרחוב בתים של יהודים סמוכים זה אצל זה. וזה כנגד זה ע"י עירוב בצה"פ אבל מפני השריפות שהי' שם כ"פ ר"ל יש שם הפסק גדול בין בית לבית כט"ז ט"ז אמות ובאיזה מקומות עוד יותר רק צייל אחד יש שם בתים סמוכים זה אצל זה ובשלשה ציילין יש שם מבית לבית יותר מעשרה אמות פרוץ מרובה על העומד ולשיטת הרמב"ם סי' שס"ב סיו"ד ל"מ אם לא כשהוא ברוח ג' כמו במבוי מפולש וכאן היא מפולש משלשה צדדים אך ראה שאפשר לתת הערובין בדרך זה אם נכנס להמבוי בתי עכו"ם שתחת הרחוב הסמוכים זה לזה דהיינו למתוח החבל מקצה צד העומד לבית של עכו"ם הראשון שתחת צייל השני ואז יהיו כל הבתים מחוברים ומעורבים מחמת הפלוטין של עכו"ם בין אחד לחבירו וממילא יהיו בתי היהודים שבתוך הרחיב מתוקן כי יהי' באמצע אך זאת עמד לו מנגד איך נעשה שהגוים מבטלים רשות ושמע מחותנו הרה"ג נ"י שעשה בעירו ששכר מאדון העיר אך מעל"ת נתקשה דמ"מ הבית ורשות דריסת הרגל של העכו"ם הרי הוא בעה"ב ומה מועיל השכירות מהאדון ומה דמועיל שכירות גזבר המבואר בסי' שפ"ב היא דוקא כשהבתים שייכים להמלך וע"כ שאל מעל"ת מה לעשות. והנה באמת אם לזה חשש רו"מ גם זה החשש בעירות גדולות פ"ק ובבראד שאף שהמלך יר"ה הרשה לעשות ערובין והקיסר לעפאלד ינוח בצדקו על משכבו הרשה להיהודים דפה לעשות עירובין וכן בבראד וכדומה אבל מ"מ גוף הבתים הם של העכו"ם וא"כ מה מועיל וכאן בתי העכו"ם ויהודים מעורבים הרבה ומה מועיל הרשות אך נראה לפמ"ש הריב"ש הובא ביתה יוסף דכל שיש רשות להאדון לשנות הבתים כפי מה שירצה ולתת להם מצד אחר א"כ לכך מותר לטלטל במבוי ואף שהריב"ש כתב דבבית עכו"ם אסור לטלטל רק במבוי כבר תמה עליו זקיני הח"צ בתשובה סי' וא"ו ועכ"פ יש היתר ברור כיון דאדון העיר יש לו כח לשנות הבתים ולתת להם מן הצד. שוב הו"ל כתפיסת האדון באמצע ומותר ובאמת לפי מה שאמרו בב"ב דף נ"ה דכל בתי העיר משועבדים למלך בשביל מס המלך והמלך יר"ה נקרא מוחזק עד שאמרו דבטלת ירושת בנו הבכור ועיין בתוס' שם ד"ה א"כ ובש"ע חו"מ סי' ער"ח ועיין תוס' קדושין דף ל"ו דלכך נפטרו השדות מתרומות ומעשרות והתוס' לא הזכירו הך דבב"ב אעכ"פ תפיסת ידים להמלך יר"ה בכל הבתים וא"כ די בזה לדיני עירוב. ולפ"ז ה"ה באדון העיר שיש לו רשות לשנות הבתים ועכ"פ משועבדות הן לו ואף שכעת הועמד משרי הקיר"ה בזה ונלקח הכח מאדון העיר עכ"פ הוא ושר המלך יר"ה יש להם כח בכל בתי העיר וא"כ הרי מלך יר"ה הרשה בכל עיר לעשות עירובין ושוב סגי ליקח מאדון העיר השכירות וגדולה מזו נלפע"ד דאף אם אין לו כח רק ע"י אלמות ותקיפות יוכל להכניס איזה דבר בכל בית ובית סגי בהכי לענין עירוב והרי בש"ע סי' ת"מ מבואר שיטת הרמב"ם דס"ל דכל שבאלמות מחויב הלה לשמור חמצו של עכו"ם ולקבל אחריות מקרי אחריותו ואף שהט"ז האריך לחלוק שם ע"ז כבר הארכתי בזה בתשובה. והראיתי דבחולין דף ל"ט ע"ב גבי רישק והר ובחדושי רשב"א שם מבואר בהדיא דאף באלמות ויד חזקה מקרי רשותו וכן כתב הצ"ץ לענין בכורה דכל שיד עכו"ם באמצע אף באלמות וכח מקרי יד עכו"ם באמצע ע"ש בסי' ס"א ס"ב ס"ג וא"כ מכ"ש כאן דבאמת הוא אדון העיר ויש לו רשות באמת א"כ אף שנלקח ממנו הכח כעת אבל מ"מ יש לו איזה תפיסת יד בזה וסגי בזה לענין עירובין והלכה כדברי המיקל בעירוב כנלע"ד ברור:
שוב נזכרתי מדברי הטור סי' שצ"א ובש"ע שם ועיינתי בב"י והנה מבואר משם ככל דברי אך מ"ש שם בשם הריב"ש הנ"ל דאם אינו רק גובה מס מהם אינו מועיל הרשות לפמ"ש הי' מקום להתיר כיון דמקרי מוחזק כיון שמגיע לו מס. אך מבואר בב"ב שם ובחו"מ סי' ער"ח הבדל בין מס המוטל על קרקפתא דגברי או על הבית וכ"ש ג"כ יש לומר דמיירי בכה"ג שאינו לוקח הבית בשביל המס וע"ש היטב בב"י וט"ז ולפע"ד עפמ"ש יש להאריך ולא נפניתי כעת גם מה שהקשה הח"ץ על הריב"ש יש לי אריכות דברים ואכ"מ. ומה שפלפל אם מותר לומר לגוי בשבת להחם חמין לצורך רחיצת תינוק שנולד בו ביום הנה הדבר פשוט כמ"ש מעל"ת בראשונה מדברי התוס' סוף פ' מפניו דכל שיש צער לתינוק שרי על ידי ישראל שבות וה"ה במלאכה דאורייתא ע"י עכו"ם ויפה כתב דע"י עכו"ם אף במלאכה דאורייתא עדיף משבות דע"י ישראל וכמבואר בסי' שכ"ח סעיף י"ז במ"א ס"ק י"ב ובגליון כתבתי שם. דבזה מיושב קושית הט"ז ס"ק ז' שם על הה"מ ומהתימא על הט"ז שהה"מ נרגש בעצמו בזה במ"ש שלא הותרו רק מן העכו"ם ודו"ק. גם על הרא"ש לא קשה די"ל דכל שאפשר ע"י עכו"ם לא הותר ע"י ישראל ולכך אסרו עמוץ ופתח ודו"ק. והנה מה שכתב מעל"ת דמדכתבו רש"י ותוס' דף קכ"ג דאסובי לאו היינו לפופי דאל"כ קשה דר"נ אדר"נ ע"כ ס"ל דר"נ מיירי ביום הראשון דלא כמ"ש הרא"ש וא"כ מבואר דמה דשרי לפופי היא משום דאורחי' ול"מ מלאכה כלל וכן הקשה דברי רש"י אהדדי. והנה באמת דברי רש"י תמוהים וכבר הרגישו בזה האחרונים ועיין בבאורי הגאון מוהראו"ו ז"ל סימן ש"ל שגם הוא לא העלה ארוכה אך לפע"ד א"ש דהנה התוס' הקשו בדף קכ"ז למה הביא ר"נ מאין עושין אפיקטוזין דהוא תקוני דגברי טפי הו"ל להביא מאין מעצבין ונדחקו נלפע"ד חדא מתורץ בחברתה דבאמת. יכילנא למימר דאסובי היינו לפופי וביום ראשון מותר ואין ראי' מאין מעצבין דמיירי ביום שני כמ"ש בדף קמ"ז ולכך כתבו התוס' דר"נ ס"ל דאסובי לאו היינו לפופי והיינו דהוכיח מאין עושין אפיקטוזין דתיקון לא שרי וא"כ ע"כ דגם ביום ראשון אסור ולכך לא פירשו דר"נ מיירי ביום שני דא"כ הו"ל להביא ראי' מאין מעצבין וע"כ דרצה להביא ראי' אף ליום ראשון ולחלק בין לפופי לאסובי ולכך מייתי ראי' מאין עושין אפיקטוזין ולכך נדו מדברי הרא"ש ופירושו ועיין ברא"ש בפרק כל הכלים גבי אסובי ובהגהת הגאון מהר"י פי"ק ז"ל ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ובזה מיושב מה דקשה לי טובא למה לא פריך הש"ס על ר"נ בשם רב סוף מפנין דמתיר לפופי ממשנה דאין מעצבין כדפריך לר"י דף קמ"ז ולפמ"ש א"ש דרב דמיירי ביום ראשון כדהביא מקרא דפ' תוכחה ביום הולדת וא"כ לא קשה מאין מעצבין דמיירי ביום שני כמ"ש רש"י דף קמ"ז אבל רבב"ח אמר ר"י דאמר סתם דלפופי מותר ולא הביא מהמקרא ע"כ דמהמקרא אין ראי' דמיירי ביום הולדת והוא רצה להתיר אף ביום שני וא"כ שפיר פריך מאין מעצבין וא"ש דברי רש"י ואין בם סתירה. ובזה מיושב דברי הטור סי' ש"ל שפסק דאסובי היינו שמיישרין איבריו שנתפרקו ואינו מותר רק ביום הלידה ולכרוך בבגדיו שלא יתפרקו מותר לעולם והקשה הב"ח תרי תמוה דאסובי שרי לר"ש והלכה כר"ש לגבי ר"נ ולמה פסק הטור כר"נ וגם למה השמיט הדין דחומרי שדרה דמוקי בדף קמ"ז דאסור. ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל דאף דקיי"ל כר"ש נגד ר"נ היינו מה שנחלקו רק הם אבל כאן הרי רב דנקיט לפופי דשרי וכן ר"י הרי לא התירו רק לפופי ולא אסובי וא"כ הם ס"ל כר"נ ממילא הלכה כר"נ והם פירשו דאסובי היינו לפופי וביום ראשון עכ"פ אורחי' היא וגם זה בכלל האמור בפרשת תוכחה ולכך שרי ור"נ ור"ש פליגי ביום שני ור"ש סבירא לי' דאסובי אורחי' אף ביום שני וזה בכלל לפופי דשרי אף ביום שני ולא קאי על ביום הולדת אבל ר"נ ס"ל דאינו בכלל לפופי ולאו אורחי'. ובזה מובן לשון אורחי' דאמר ר"ש ועיין רש"י ולפ"ז שפיר פסק כר"נ דרק ביום ראשון שרי ולא יותר ולכך לא הוצרך להביא חומרי שדרה דלענין יום שני היא כ"ש מאסובי דאסור וביום ראשון ס"ל דאף חומרי שדרה שרי דהיא ג"כ נכלל בהאמור בפ' תוכחה. ועל דרך הפלפול אמרתי במה דהשמיט הטור הך דחומרי שדרה. דהנה כ"כ דקשה למה לא פריך הש"ס על רב גופי' ממשנה דאין מעצבין. אך לכאורה יש לומר דרב תנא היא ופליג אבל על ר"י שפיר מקשה דאינו תנא כמ"ש התוס' בכתובות דף ח'. אמנם לכאורה עדיין קשה דהרי התוס' שם בכתובות הקשו דלמה לא משני דר"י ס"ל כרב דהוא תנא ופליג. וכתבו דר"י לא החשיב לרב לתנא ולפ"ז יוקשה כאן דזה דוקא במקום דרב אמר מסברא אבל כיון דרב מביא מקרא האמור בפ' תוכחה ונהי דאין ראי' גמורה מ"מ יוכל ר"י לסמוך על רב דהיא תנא ומסתביר לי' קרא הכי. אך י"ל דהש"ס מקשה על ר"י דהרי ר"י אמר הלכה כסתם משנה והך דאין מעצבין הוא סתם משנה אך עדיין יוקשה דהרי בגיטין פ"א ס"ל לרבב"ח אליבי' דר"י דלא ס"ל הלכה כסתם משנה ואמוראי היא אליבי' דר"י וא"כ מה מקשה רבב"ח וצריך לומר דהש"ס מקשה על ר"י אליבי' דאמוראי דס"ל אליבי' דר"י דהלכה כסתם משנה וא"כ עכ"פ קשה לר"י אליבי' דהנך אמוראי מה יענו להך משנה. לכך הוצרך הש"ס לאוקמי בחומרי דשדרה. ובזה יש ליישב היטב דברי הטור דהרי בש"ס שבת דף ס"ו אמר רב זביד דמתני בשם רבב"ח גרידא הך דלפופי ינוקא ולא בשם ר"י וא"כ על רבב"ח לא קשה כלל קושי' דהוא לא ס"ל הלכה כסתם משנה וגם הוא מצי סבר כרב דתנא הוא וא"כ שוב שפיר לא צריך לשנויי דחומרי שדרה ודו"ק היטב כי הוא ע"ד פלפול ולדינא הדבר ברור דדברי התוס' סוף מפנין נכונים ומותר כל שיש צער לתינוק כמ"ש המג"א בשם התוס' ועמ"א סי' ש"ז דכל שיש מקצת חולי וצער שרי שבות ובפרט במקום דאיכא חשש פקוח נפש ועיין רד"ק יחזקאל י"ז דכתב דכל האמור בפ' תוכחה שם היא סכנה ומותר וע"ש כנלע"ד. ויסלח לעיין היטב כי אף שאני טרוד וכותב בלי עיון היטב עכ"ז אקוה כי יש בו דברים נכונים לדינא ת"ל:
- ↑ אודותיו ראו: רבי נתן רוזנפלד, אב"ד קילקוב. בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
- ↑ קישורים למידע על קוליקיב: ויקיפדיה, המכלול.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |