שואל ומשיב/ג/א/רב

שואל ומשיב ‏ ג א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תליתאה חלק א סימן רב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים חריף ובקי מוה' יואל אשכנזי נ"י האבד"ק זלאטשיב:

מכתבו נמסר לי היום ויען כי ביקש להשיב לו תיכף אמרתי ארוצה ואשובה. והנה במעשה שאירע אחד היה דר בכפר בקרעטשמע הוא ואשתו ונער אחד משרת אותם ובלילה אחת בחצי הלילה שמעו כקול אש דולק ויצאו וראו והנה אש מתלקחת כל הגג כולו והתחילו צועקים והיו ערומים בלי מלבושים עליונים ונכנסו לתוך הבית להציל בגדיהם וכשהוציאו התיבה האשה לא נכנסה עוד לתוך הבית ובעלה נכנס עוד להציל יתר המטלטלין והנער המשרת רץ לקרוא את השכנים להציל וכשחזר הנער למקום הדליקה האשה בכתה ובעלה לא ראה ושאל אותה איה בעלך אמרה לו שנכנס לתוך הבית להציל ולא ראיתיו עוד והנער אמר ששמע בעת בואו צעקת אדם מתוך הדליקה אוי ואבוי ונדמה לו שהוא קול של בעל האשה ובתוך כך באו השכנים מהכפרים אחרים ושאלו ג"כ להאשה אי' איפוא בעלך והשיבה ג"כ שנכנס לתוך הבית ולא ראתה ולא יכלו לקרב לתוך הבית כי הוא בוער באש וראו מרחוק איש בתוך הבית והנה שורף כי ליחכה האש מראשו ועד רגלו ולא הכירו מי הוא ודחפו את הבית במקלות שתפול החומה עליו לכסותו כדי שישאר גופו קיים לקוברו ואחר כך הוציאו אותו משם והי' כלו גחלת אש ולא ניכר כלל אף שהי' קיים ברגליו ובבטנו וראשו אבל לא היה לו שום צורה ולא פרצוף פנים וראו חלק אחד של תחתיו נשאר המכנסיים שלו וראו המאטריע והכירו החייט והמוכר שמכר לו המאטריע זה תורף המעשה. והנה מעלכת"ה הביא דברי הש"ס יבמות קי"ד האי גברא דבשלהי הלילא אתלי נורא בי גננא אמרה להו דביתהו חזו גבראי חזו גבראי אתחזי גברא חריכא דשדא ופסתא דידא דשדיא סבר רחב"א למימר היינו עשינו עלינו בית עשינו עלינו מערה אמר רבא מי דמי התם לא קאמרה חזו גבראי חזו גבראי ועוד גברא חריכא דשדא ופסתא דידא דשדיא ורחב"א גברא חריכא דשדיא אימא אינש אחרינא אתי לאצולה ואכלתי' נורא ופסתא דידא דשדיא נורא איתלא ואתיליד בו מומא ומחמת כיסופא ערק ואזל לעלמא והנה כלם פסקו כרחב"א. וכתב מעלכת"ה דאפילו לרבא יש לומר דלא התיר רק כאן דאמרה חזו גבראי אבל כאן אין שום אדם רואה שלא ראהו אותו פשיטא דחיישינן לאיש אחר ומה ששמע הנער קול אוי ואבוי אפשר קול איש אחר שמע וזה נכון. אמנם מעכת"ה הביא דברי הרי"ו שהובא בד"מ שכתב וז"ל דוקא שאותו פס יד אינו מאיש החרוך כאן דאם אמרינן שמא מבעלה הוא הפס יד וברח מחמת בושת אבל אם לא היה שם פס יד אלא האיש החרוך נאמנת וכשאמרה מתחלה ראו בעלי [וכבודו לא העתיק יפה דברי הד"מ] וממילא כשראינו רק אחד שנשרף וידעינן שבעלה היה בתוך השריפה ממילא אמרינן שהוא בעלה הנאבד ואשתו מותרת. אמנם מה דסיים דנאמנת באומרת שהוא בעלה מיירי דוקא באמרה ודאי שהוא בעלה וע"ז הביא מעלכת"ה דברי הב"ח ודברי הב"ש סי' צ"א וסי' ק"ס. ובאמת שלכאורה היה נראה דמה שכתב הרי"ו מי שנשרף וצעקה אשתו ראו בעלי נשרף נאמנת זה הביא המעשה דש"ס אבל מה שמחלק בין היה פס יד או לא זה אף כשלא אמרה ראו בעלי שנשרף דאינו תלוי בזה כלל ומעשה שהיה כך היה אמנם הב"ש סי' ק"ס הביא דברי הרי"ו הנ"ל והקשה מהא דמבואר בסעיף ל"ב דאם נפל למים והעלו רגל אם ליכא סימן מובהק אמרינן זה האיש שנפל למים עלה והלך לדרכו ורגל זה הוא מאיש אחר וא"כ גם כאן למה לא חיישינן שמא אדם אחר היה כאן ונשרף וע"כ רצה לומר משום דהיא צעקה בעלי נשרף להכי לא חיישינן אלא היכא דמוכח שהיה שם איש אחר. ובאמת שלפענ"ד ל"ק כלל דשם בנפל אם חיישינן דגלי אשפילוהו והלך לו והך דמצאו רגל אחד אינו ראיה דחיישינן שהרגל הוא מאיש אחר וזה הלך לו אבל בשריפה הרי בודאי מהראוי לומר שאחרי שהלך בתוך השריפה להציל בודאי זה הוא הנשרף והרי בנפל לתוך כבשן האש מעידין עליו שמת ואף דהמגיד מחלק בין נפל לתוך כבשן שהוא עמוק ואינו יכול לעלות אבל אם נפל לתוך המדורה יש לומר שמא יצא וזהו דוקא כשלא נמצא איש שנשרף אבל כשנמצא איש שנשרף מהיכא תיתי לתלות באחר אף שלא צעקה ראו זה בעלי ועיין ב"ח שכתב דאם נמצא שם עצמות נשרפין אמרינן דנשרף אף שהיה יכול לצאת משם וכתב הב"ש ס' צ"א דבריו אינם מוכרחין וכן בסעיף ל"ב לא משמע כן ומעל"כ הביא דברי הב"ח ולפמ"ש ל"ק דשאני התם דחיישינן שמא גלי אשפילוהו ומהרגל אין ראיה לכל הגוף אבל כל שראינו עצמות של איש ושלדו קיימת או אף שאין שלדו קיימת כל שלא ראינו אחר מסתמא זה הנשרף הוא. והנה לפענ"ד נראה להוסיף דהרי צריך להבין בהך מעשה דשלהי הלולא דאמאי לא נימא כאן נמצא כאן היה דכאן ראינו שבעה נכנסו שם ומהכ"ת לתלות באדם אחר וזה ערק לעלמא והרי בהך דיצחק ריש גלותא בר אחתא דרב איבא הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכב שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתי' דרב איבא הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא רבא אמר לא חיישינן וכן קי"ל. הרי דאמרינן כאן נמצא כאן הי' ובודאי הוא הוא א"כ כאן ג"כ נימא כאן נמצא כאן היה כיון שבעלה ודאי נכנס ונשאלתי בזה מחכם אחד. ולכאורה השבתי בזה דכאן יש ריעותא דיש גברא חריכא ופסתא דידא והיינו פיסת יד מאיש אחר א"כ חזינן שע"כ הי' גברא אחרינא כאן ולא שייך כאן נמצא כאן היה שהרי בודאי היה כאן עוד אחר אבל בהך דיצחק ריש גלותא אמרינן דלא הי' שם אחר ז"ז וכנכ"ה וא"כ הן הן דברי הרמ"ה דרק ע"י פיסתא דידא הוא דחיישינן. עוד יש לאלוה מילין דכבר נודע דברי הב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד דיש לנו לתלות טפי באדם אחר שלא נודע לנו חזקת חיותו שמת משנתלה דזה האיש שנודע לנו חזקת חיותו מת וביאר הדברים אף דהאחר בודאי הי' לו חזקת חי וכבר צוח הנוב"י בזה דמה בכך שלא הכרנו אותו אבל ידענו בבירור שהי' חי. אמנם ביאור הדברים כתבו האחרונים והארכתי בזה בכמה תשובות דמסתבר לומר שאותו הפרט שידוע לנו חזקת חיותו לא נגרע חזקת חיותו אבל אותו שלא נודע לנו הרי הרבה מתים יש בעולם וכעין שכתב הש"ך חו"מ סימן קל"ג לענין רוב גנבי ישראל ולפ"ז לכאורה צריך ביאור בהך דיצחק ריש גלותא דמהכ"ת לתלות בכאן נמצא כאן הי' הא זה יצחק ריש גלותא הי' נודע לנו חזקת חיותו ומהראוי לומר שזה חי עודנו ונתלה יותר שזה האיש אתא מעלמא ומת שלא נודע לנו חזקת חיותו. אמנם אחר העיון זה אינו דהרי אף דנימא דאיש אחר היה הא נודע לנו חיותו בבירור שהרי העדים מעידים שזה הלך עמהם מקורטבא לאספמיא רק שלא נודע אם זה הוא יצחק ריש גלותא או אחר אבל נודע לנו שזה היה חי בבירור ע"כ שוב מוטב יותר לתלות שאותו האיש שידענו שהלך מקורטבא לאספמיא הוא שמת וכאן נמצא כאן היה וז"ב. ולפ"ז זהו שם אבל כאן שיש גברא חריכא ופסתא דידא א"כ נודע לנו ששני אנשים שרופים אחד שלם וא' פסתא דידא א"כ יש לתלות דאותו אחר שלא נודע לנו חיותו זה המת והפיסת יד הוא מבעלה שנודע לנו חיותו ואמרינן דעודנו חי ואזיל לעלמא וז"ב דלא שייך כאן כנכ"ה. ובזה מיושב קושית הריטב"א א' למה להש"ס לומר דפיסתא דידא הוא דבעלה דלמא גם פסתא דידא הוא דאחרינא ולפמ"ש יש לומר דרק בשביל חזקת חי דבעלה תלינן אבל לחדש שהי' כאן שלשה ובעלה יצא מכאן לגמרי זה לא אמרינן דשייך כנכ"ה ועכ"פ נתברר שיטת הרמ"ה ואף דשיטת הרשב"א בחידושיו ליבמות דף קכ"א בהך דשלשלו רגלו שהקשה מהך דשלהי הלולא משמע דלא כרמ"ה כבר כתב הנוב"י בס' מ"ו ובסי' ל"ח במהד"ק להסכים דברי הרשב"א ושאני ים דהרבה אנשים נטבעו ע"ש אף דבסימן מ"ב לא כתב כן אבל העיקר כדבריו בסי' מ"ו ובזה מיושב קושית הב"ש סי' צ"א וסי' ק"ס הנ"ל ודו"ק. והנה מעלכ"ת הביא דברי המבי"ט הובא בק"ע דאמרינן דהיינו הך שנאבד הוא שנמצא וכבר האריך בשו"ת יעקב סימן י"ד ותלה זאת בפלוגתא דרבי ורשב"ג בשדה שנאבד אי אמרינן הוא שדה שנאבד הוא שנמצא ומעל"כ הביא דברי הנוב"י מהד"ק סי' ח"י שהקשה למה נקט הפלוגתא לענין אדם הנכנס בה אמאי לא פליגי בשדה עצמה וע"כ כתב דדוקא לענין אדם דיש לו חזקת טהרה אבל השדה עצמה אין לה חזקת טהרה וע"ז כתב מעלתו דכל שהשדה היא בחזקת טומאה אזדא לה חזקה דאדם וכמ"ש הריטב"א בקידושין לענין שליא והאריך כבודו לדמות גם דברי התוס' יבמות פ"ב לזה ובאמת דברי הריטב"א סותרים לדברי התוס' בעירובין ועיין בריטב"א שם מ"ש בשם הר"מ בר שניאור ומ"ש הוא בזה ולדברי הרמב"ן שניאור מצינו לו חבר בדברי התוס' נדה דף ב' כמ"ש בשו"ת מזרחי ח"ב ס"כ ועיין בס"ט שם וגם דברי הריטב"א עצמו העיקר כמ"ש דו"ז הגאון בישועת יעקב סימן י"ז באורך ואם נרצה לבאר זאת אין מספיקין ואין מפסיקין וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות. אמנם מה שנראה לי בענין זה אבאר דהנה צריך להבין הך דתלינן שדה שנאבד היינו שנמצא צריך ביאור היאך היה הדבר אי ברה"י הא אף כל מה שאתה יכול להרבות ספיקות ברה"י טמא וא"כ ניהו דתלינן דהיינו הך שנאבד ע"כ מידי ספק לא יצא ואי מיירי ברה"ר כל ספק טהור. אמנם נראה דהרי באתחזק טמא הספק אף ברה"ר ולפ"ז נראה דזהו המחלוקת דלרבי דאמרינן הך שנמצא הוא שנאבד נמצא דלענין מה שנתחזק כאן טומאה תלינן דהיינו הך שנמצא היינו הך שנאבד וכיון שלא מקרי אתחזיק טומאה דאמרינן האי שנאבד הוא שנמצא ושוב הספק ברה"ר טהור ורשב"ג דלא ס"ל הך חזקה הו"ל אתחזיק איסורא וטמא. ובזה יש לדחות דברי הנוב"י הנ"ל דזה באמת פלוגתא דרבי ורשב"ג דלרבי לא מקרי אתחזק משא"כ לרשב"ג. ובזה יש ליישב קושית הרב השואל בנוב"י שם דדברי רבי סותרין אהדדי דכאן סובר היינו הך שנמצא היינו הך שנאבד וביבמות דף קט"ו ע"ב אצריך רבי סימנים ולא סמוך לומר היינו הך שנאבד היינו הך שנמצא ולפמ"ש אתי שפיר דכאן לא נצרך רק להסיר החזקה וא"כ אף שמידי ספק לא יצא מכל מקום ספק טומאה ברה"ר טהור משא"כ התם מידי ספק לא יצא. איברא דלפ"ז מה מדמה בפסחים דף יו"ד לענין עכבר וכן בבכורות דף כ"ה לענין בעל מום ומה ענינו לרבי דשם מחמת ספק טומאה ברה"ר טהור. אמנם נראה דעיקר הכוונה היא דכל שלא אתחזיק איסורא מהיכי תיתי לחוש כאן לאסור ולמה נחוש שהיה שם כבר אחר מה שלא ראינו כלל וכן בבעל מום כל שלא ראינו שום ריעותא מהיכי תיתי לחוש שהי' כאן איסור כלל. וזהו דמדמה לשדה דאמרינן היינו הך שנאבד ולא מקרי אתחזק טומאה וה"ה כאן אבל כל שהיה כאן אסור לסמוך ע"ז שלא יהיה ספק כלל גם רבי מודה דעכ"פ מידי ספק לא יצא. והנה נסתר מחמתו דברי המבי"ט והשב יעקב דכאן דאתחזיק איסור א"א לא סמכינן ע"ז לומר דהיינו הך שנאבד הוא הנהרג או הנצלב דעכ"פ מידי ספק לא יצא ודו"ק. וע"כ אין לסמוך על דברי המבי"ט והשב יעקב וכבר דחו כל האחרונים דברי המבי"ט בפנים אחרות. ומ"ש מעלכ"ת בביאור דברי התוס' יבמות פ"ב יסלח לעיין בר"ש מסכתא תרומות פ"ז ובמג"ש פסחים דף ט' יו"ד שם נמצא דזה ענין אחר. ומ"ש דכאן לא נלך בתר רוב והביא דברי הסמ"ע חו"מ סימן רנ"ט. הנה גוף דברי הפירוש בסמ"ע כבר זכיתי בה תחלה וגם כתבתי בהגהותיי בחו"מ שם ובהגהותיי ליו"ד סימן קכ"ט וגם בדברי הט"ז סימן ק' ובטו"ז שנדפס מחדש על הש"ע חו"מ סי' רכ"ט הרגיש בזה יעו"ש. מעתה נשוב לענין דינא הנה לסמוך על קורבא כבר האריך בזה בשו"ת ב"א חלק אהע"ז סימן י"א בהתשובה שכתב להנוב"י וכבודו כתב שלא ידע היכן הוא עי"ש וימצא. אבל העיקר לדינא סמכינן על דברי הרמ"ה הנ"ל ולא בעינן שתאמר ראו בעלי וכמו שכתבתי בכוונתו וכמ"ש בשו"ת זקני הב"ח ז"ל וכן העלה ש"ב בספרו ב"א שם ואף הנוב"י מודה בכה"ג וכמ"ש כבודו וביתר פלפול מעכת"ה. הנה מע"כ אין לו טורח רבים עליו ואני רשות הרבים עלי ולא אוכל להאריך בזה ובפרט שאינו נוגע לענין וע"כ האשה מותרת לחלוץ. אלה דברי ידידו דו"ש באהבה רבה ואהבת עולם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף