שואל ומשיב/ב/ד/קטז

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן קטז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעש"ק פ' תצוה ט' אדר ראשון שנת תרט"ז נתתי אל לבי במה דמבואר באו"ח סי' תקי"ג ס"ג דביצה שנולדה ביו"ט אם לבנו בה תבשיל מידי דלחזותא עביד ולטעמא לא בטיל והפר"ח סי' ק"ב ביו"ד האריך הרחיב הדיבור בענין חזותא אי חזותא מלתא היא והלכה זו העלה דבדאורייתא מלתא היא ובדרבנן שרי ולכך כתב דביצה שנולדה ביו"ט דאינו רק איסור דרבנן חזותא לאו מלתא וכל דבטל הטעם לא אכפת לן בחזותא ועיין פרי תואר שם ובכו"פ. והנה בגוף הענין של חזותא כבר כתבתי בקונטרס מיוחד אמנם לבאר דברי הש"ע שמקורו מהש"ד בשם מו"ה אסרלן ז"ל בעל תה"ד שכתב ענין מידי דלחזותא ולא נודע מאין הוציא זאת ולפענ"ד מצאתי מקור מקומו בתוס' סוטה דף ט"ז בהא דאמרו שם מביא מים שדם צפור ניכר בהן וכמה רביעית והקשו בתוס' וכי ביותר מרביעית אינו ניכר הדם הא אף יין ניכר בג' לוגין מכ"ש דם דסומק טפי וכתבו דלאו בשינוי מראה תלוי רק שגוף ממשותו של דם יש בזה. ובזה ישבו מה דקשה בהא דיליף ר"י דמב"מ לא בטל מדם הפר ודם השעיר ודם של פר מרובה מדם השעיר ואפ"ה קרי ליה דם השעיר ורבנן ס"ל דעולין אין מבטלין זא"ז וקשה הא בדם הצפור המים ודאי מרובין על הדם ומין בשאינו מינו ואפ"ה קרי ליה דם וע"כ כיון דממשותו ניכר הו"ל בעין ע"ש. הנה האירו לנו בעלי התוס' דבר חדש דאף במין בשאינו מינו כל שממשותו ניכר חשוב בעין ול"ש ביטול. וגדולה מזו נראה מדברי התוס' דאדרבא מין בשא"מ גרע ממין במינו בענין חזותא דהרי במין במינו יליף ר"י מדם הפר ודם השעיר דלא בטיל ואף דשם הממשות ניכר וע"כ דמב"מ לא שייך דהוה בעין כיון דאינו ניכר ע"י המראה דהא מראה שניהם שוין דהם מב"מ דם בדם ואדרבא מבא"מ גרע טפי דשם כל שיש מראה דם והיינו ממשותו ממש הו"ל כאילו הוא בעין ולא ניכר ובטול לא שייך בזה דהא האיסור בעין ולפ"ז זהו הענין של חזותא בהך דלבנו בה מאכל דכיון דהוה מבשא"מ וממשותו ניכר ניהו דלא הוה רק משהו ואינו בנ"ט מ"מ הוה כאילו היא בעין ולא שייך ביטול בזה ואדרבא במין באינו מינו גרע טפי ובודאי לא שייך ביטול. ובזה היה נראה לי לפרש הא דאמרו בזבחים אמרו רבנן בטעמא ואמרו רבנן ברובא ואמרו רבנן בחזותא ומפרש שם מבשא"מ בטעמא ומב"מ ברובא והיכא דאיכא חזותא במראה ופירש רש"י היכא דלא שייך טעמא כגון מקוה תלוי בחזותא. ולפמ"ש יש לפרש גם במידי דתלוי בטעמא אבל אף דאיכא ששים וליכא טעמא מכל מקום כל שהחזותא ניכר הו"ל כאילו היא בעין ולא שייך ביטול. וצריך לומר דרש"י משמע ליה דהך חזותא היא גם במין במינו דהרי אמרו אחר שאמר דמין בשא"מ בטעמא ומב"מ ברובא ע"ז אמר דאמרו רבנן בחזותא א"כ משמע דקאי גם על מב"מ ובמב"מ לא שייך חזותא דאינו ניכר הבעין של מה הוא כמ"ש לכך קא מפרש רש"י דקאי על מקוה. וראיתי בפר"ח סי' ק"ב הנ"ל דהקשה גם לשיטתו דלמה לא ביאר הש"ס דחזותא קאי גם כן לענין מידי דתלוי בטעמא ונדחק דקא מספקא ליה אי חזותא מלתא היא ולפענ"ד א"צ לכ"ז לפמ"ש דדוקא מבשא"מ שייך חזותא דממשות ניכר בעין משא"כ במין במינו ודו"ק. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דכל מה שהאריך הפר"ח מב"ק ק"א אי חזותא מלתא היא אין ענינו לכאן דאף אם נימא דחזותא לאו מלתא היא היינו במידי דליכא הממשות בעין רק המראה בלבד אמרינן דחזותא לאו מלתא היא אבל כל דאיכא הממשות בעין יש לומר דאסור. ובזה יש לומר הא דרצו לפשוט שם מערלה היינו דבערלה גם כן הוה כאין הממשות בעין דהצבע אינו בעין רק המראה בלבד וע"ז דחה דשם הנראה לעינים אסרה תורה ופירש"י אף שאין בו ממש ופירש"י כגון נר וצבע איברא דנר הוה בו ממש כמ"ש התוס' דשמן היא בעין כשדולק רק דבערלה אסור אף צבע שאין בו ממש. ובזה מיושב היטב דברי הר"ן בתשובה סי' ע' שכתב לענין מנעלים שעושין מחומץ של יין נסך ונסתפק אם חזותא מלתא היא לענין ע"ז כמו בערלה ושביעית וכתב דאף אם נאמר דע"ז דמי לערלה ולשביעית דחזותא מלתא מכל מקום הו"ל זה וזה גורם והקשה הפר"ח דאם נימא דחזותא מלתא היא הו"ל כגוף האיסור ושוב לא שייך זה וזה גורם כמ"ש הר"ן עצמו שם דכל שיש גוף האיסור לפנינו לא שייך זה וזה גורם וכבר כתבתי בזה בקונטרס מיוחד. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת שם לא הוה ממשותו של איסור ניכר רק המראה בלבד ניכר דהיינו שהמראה שחור בא ע"י החומץ של יי"נ אם כן בזה בודאי מועיל זה וזה גורם ודוקא אם גופו של איסור ניכר שם אז ל"מ זה וזה גורם אבל כאן אף דחזותא מלתא היא אבל לא ממשו של החומץ וא"כ בזה זוז"ג מותר וז"ב כשמש. ולפמ"ש למעלה בשם התוס' יש להמתיק הדברים דהרי הר"ן כתב. דזה וזה גורם הוא מתורת ביטול כמ"ש הר"ן ברי"ף ס"פ כל הצלמים ע"ש ולפ"ז כל שגוף האיסור בממשותו ניכר חשוב כאלו הוא בעין ולא שייך ביטול אבל כל שאין ממשותו ניכר רק המראה בלבד שפיר שייך ביטול וז"ב כשמש ודו"ק וצ"ע בהך דזבחים דף ע"ט דאמור רבנן בטעמא וברובא ובחולין דף צ"ז אמרו בשינוי קצת הלשון יעו"ש ועיין פר"ת מ"ש בזה וכמה דבריו דחוקים אבל המעיין ימצא מדבריו סיוע למ"ש ודו"ק ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ג'. אחר שחדשתי כ"ז ראיתי בפרי מגדים במשבצות זהב סי' ק' ס"ק א' שהביא בשם המ"י כלל ע"ד שהרגיש בדברי התוס' סוטה הלז והבין פירוש אחר בדברי התוס' והמ"ז בעצמו דחה פירושו והוא הרגיש דכוונת התוס' דבממשות של איסור לא שייך ביטול דהוה דבר הניכר אך לא הרגיש החילוק שחלקתי דבמב"מ לא ניכר האיסור משא"כ במין בשא"מ וכמ"ש ודו"ק: והנה בגוף הדין של הר"ן בתשובה סי' ע' במה שנותנים הגוים להעיבוד עורות חומץ של יין נסך שהאריך אי מותר להשתמש באותן מנעלים דהא חזותא מלתא היא ואסור בהנאה מצאתי תוספתא מפורשת פה מדמאי הלכה י"ז הנותן צמר לצבע עובד כוכבים אינו חושש שמא צבעו בחומץ של יי"נ אם בא לבית החשבון אסור. הרי דאסור משום שנהנה מהיי"נ שהרי פורע לו דמי יי"נ א"כ משמע דעכ"פ מותר להשתמש בהם וא"ל דשאני התם משום דהו"ל ספק יי"נ דרבנן ולא מחמרינן ואמרינן דלא צבעו בנסך כלל דאם כן אמאי אם בא לבית החשבון אסור הא אין העכו"ם נאמן כלל לומר שעשאו ביין נסך וע"כ דבאמת צבעו ביי"נ רק דכיון שהוא פורע בכללות אינו חושש משום דפורע מיי"נ אבל עכ"פ מבואר דמותר להשתמש בהם ובאמת לדינא הדין אמת כיון דסתם יינם אינו רק מדרבנן חזותא לאו מלתא היא כמ"ש הפר"ח אבל עכ"פ היה מהראוי שיביא זאת התוספתא שמבואר הדין. שוב מצאתי בבדק הבית סי' קכ"ג ביו"ד שהביא התוספתא הלז ובהגהת מהרל"ח ושם ציין ב"ק ולא מצאתי בהחפזי בתוספתא ב"ק מזה:

והנה בשנת תרי"ז בש"ק חקת בלק י"א תמוז היה אצלי מלומדי למד ממדינת הגר ואמרתי אז דיש לומר דענין חזותא שייך אף במב"מ דהנה אמרו ביומא דף נ"ז דהאי חוור והאי סומק וא"כ ר"י דיליף מדם הפר ודם השעיר בכה"ג שייך גם במין במינו ענין חזותא דאי לאו החזותא לא היה ענין לאסור לר"י דהרי הפנ"י בביצה דף ל"ח ביאר ענין טעמו של ר"י דכל שהוא מב"מ ואין הרוב מבטל טעם המועט והו"ל קבוע ולפ"ז לכאורה צ"ב דבלח בלח לא שייך ענין קבוע דהרי נתבלבל כל האיסור בההיתר והו"ל קבוע שאינו ניכר ולכאורה דוקא ביבש ביבש היה שייך מב"מ לר"י ולא בלח בלח והרי ר"י ס"ל דמין במינו לא בטל בלח בלח שהרי למד מדם הפר ומדם השעיר וע"כ משום דהו"ל חזותא וממשותו ניכר בעין וה"ה בכל לח ולח כל דיש חזותא ניכרת חשוב כקבוע בעין לר"י ודו"ק. ובזה יש ליישב מה שהקשה הראב"ד דלר"י למה הוצרכו לאסור ביי"נ במשהו ת"ל דהו"ל מב"מ אף ביין ולפמ"ש אתי שפיר דהוצרכו לאסור אף במקום שהמראות שוות ולא היה קבוע וז"ב. ובזה יש ליישב קושית התוס' בע"ז דף ע"ג שהקשו מהתוספתא דטפת יין אוסרת ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר ועדיין לא נתבררו אצלי הדברים וצ"ע. ודרך אגב אזכור מה דהקשה אותי הרבני המופלג מו"ה זלמן נ"י נכד להגאון בעל חוות דעת ז"ל בליל אור ליום ג' דברים ער"ח אב שנת תרי"ז בהא דקיי"ל דבדבר שיל"מ שמה"ת מותר רק מדרבנן אסור מקרי דבר שיל"מ והקשה דבב"מ דף נ"ג אינו מבואר כן בהא דאמרו לא פלוג רבנן בין נפלו מחיצות ובין אתנהו הרי דלא מקרי דבר שיל"מ אף דאינו רק מדרבנן והנה בתחלה רציתי לחלק בין היכא דאיסור דרבנן מצד עצמו או בשביל גזירה אבל הוא הקשה דשם בכל הסוגיא מבואר דאף בשביל גזירה דלמא אתי לאתויי פרוטות גם כן אינו מקרי דבר שיל"מ. אך באמת השבתי תכ"ד דלק"מ דדוקא בדבר שיש לו היתר מצד עצמו בזה אף שמדרבנן אסור מקרי דבר שיל"מ דאיסור דרבנן לא ניקל בשביל זה כמ"ש הר"ן בפסחים פרק שני גבי חמץ דמקרי דבר שיש לו מתירין אף דרבנן גזרו כל שלא ביער וביטל יעו"ש. אמנם שם דבעצם המעשר אסור רק דיש לו היתר ע"י חילול וכל שדרבנן מונע דאי אפשר לחלל נשאר האיסור בעצם ולא מקרי דבר שיל"מ ועיין בתוס' שם ד"ה ולהדר ולעיילה ובכו"פ סי' קי"ט. ולפמ"ש הי' מקום ליישב ולא נפניתי כעת:

והנה בשנת תרח"י ש"ק ויקהל פקודי שאל אותי תלמודי החריף מו"ה ישראל אלימלך שטאנד נ"י בהא דכתבו התוספות בזבחים דף ע"ט ע"ב ד"ה ה"ג דמ"ס גוזרין שכתבו דאם נפרש דגזרו היכא דאין בדם הפסולים כדי לבטל הכשר אטו היכא דאיכא בו כדי לבטל קשה דאם כן נפלוג ר"י גם בהא דאמר אין דם מבטל דם אלא דגזרינן אטו בעינייהו וע"ז הקשה דמשמע דנסתפקו התוס' אי ס"ל לר"י בזה דם מבטל דם או לא והלא היא ש"ס ערוך בפסחים דף ס"ה דבדם התמצית דם מבטל דם ולכאורה חשבתי דהוא קושיא גדולה אבל לק"מ דכוונת התוספות דהמשנה כאן דסידר מחלוקת ר"י ורבנן רק בדם חולין ולא סידר על זה גם כן וע"כ דבזה לא פליג ר"י דשייך גזירה אטו בעינייהו וז"פ וברור ולעולם דמודה ר"י בדם התמצית שאין מבטל דם. ומה שהקשה מהא דאמרו בזבחים דף כ"ו דלמא משום שמנונית ומשמע דשמנונית מעורב בדם וא"כ שוב הוה מבשא"מ עם דם אחר לא הבינותי דהא יש בכל דם שמנונית ודם עם דם ושמנונית עם שמנונית הוה מין בשאינו מינו:

והנה בשנת תרכ"ד בר"ח שבט החילותי ללמוד מסכת סוטה ובמוצאי ש"ק אור ליום א' וארא למדתי דברי התוס' בסוטה הנ"ל וראיתי בהגהות הגאון מוהר"ע איגר ז"ל שהקשה על דברת התוס' שכתבו דממשותו ניכר הרי הוא בעין וע"ז הקשה דהא לרבנן לא בעי היכר דם וניהו דדרש' דבדם צריך לגופא מכל מקום הא הדם בטל ולא מתקיים בדם ורק לר"י נפיק מיתורא והא בלא"ה צריך ממשות ניכר שלא יתבטל להדם ע"ש ולא זכיתי להבין דע"כ לא הקשו רק לרבי ישמעאל דבעי שיהיה הדם ניכר וע"ז הקשו דהא נתבטל וע"ז כתבו כיון דממשותו ניכר הוה כאלו בעין אבל לרבנן דלא מצרכי שיהיה ניכר אף שנתבטל מ"מ הרי טובל בדם ובמים דהא מעורב דם ומים ודמי לטומאת משא דמכל מקום נושא שניהם ואף דטומאת משא אינו רק מדרבנן כמ"ש המלמ"ל פ"א ממשכב היינו דוקא שם דשייך בהו אכילה הלכך כיון דמה"ת בטל לענין מגע גם לענין משא בטל אבל כאן דלא שייך ענין ביטול לאכילה דאינו אוכל כלל בזה הוה טומאת משא דאורייתא. ובזה הן נסתר מחמתו מ"ש עוד להקשות דקושית התוס' ל"ק דשם הוה דם במים הוה א"מ וכל שבציר מסמ"ך הוה שם דם עליו דהאוכלו חייב כרת משום דם אבל בדם הפר דמין במינו ובטל ברוב כיון דטעמן שוה עכ"ד. ולפמ"ש אתי שפיר דאטו אנו דנין כאן על ענין ביטול לאכילה הא אינו מידי דאכילה ועיקר תלוי אי יש שם דם עליו וא"כ שפיר הקשו משם וע"ז חידשו דשם הממשות ניכר והוה כאילו בעין וז"ב ופשוט ובזה מיושב מה דקשה לי היאך למדו מדם הפר ודם השעיר דמב"מ לא בטל או דעולין אין מבטלין ודלמא ש"ה דהיתר בהיתר לא בטל. ולפמ"ש אתי שפיר דשם לא מתורת ביטול לאכילה אנו דנין דזה דוקא תלוי ביש טעם מורגש אבל כאן אנו דנין על המראה של דם וכל דמב"מ לא בטיל יש בו מראה דם השעיר או דעולין אין מבטלין. הן אמת דקשה לפ"ז היאך יליף מב"מ לענין אכילה מדם הפר ודם השעיר והא שם לענין מראה תלוי וא"כ אף דלענין אכילה בטיל מכל מקום הממשות ניכר והוה בעין או דעכ"פ מראה יש והוה כטומאת משא מיהו לפמ"ש אתי שפיר דכל דבטל לענין אכילה אף לענין מראה טומאת משא אינו רק מדרבנן וע"כ דמב"מ לא בטיל או דעולין אין מבטלין וכמ"ש. ובגוף דברי המרדכי שהועתק בש"ע סי' תקי"ג באו"ח וביו"ד סי' ק"ב נלפענ"ד ענין אחר בזה דהנה מקור דברי המרדכי הוא ריש פ"ק דביצה וז"ל קבלתי מרבותי שאם לבנו מאכל בביצה שנולדה ביו"ט אסור בו ביום ולא משערין בששים חדא דלחזותא ולטעמא עביד ותו דדבר שיש לו מתירין אף באלף לא בטיל עכ"ל. ולכאורה תמוה במ"ש ותו דדבר שיל"מ דמשמע בלאו חזותא לא בטל דהוה דבר שיש לו מתירין והלא דבר שיל"מ אינו רק במב"מ וכאן הוה בא"מ ולא ראיתי מי שהרגיש בזה אמנם נראה דבאמת תחלה כתב דלחזותא ולטעמא עבידי והדבר תימה דהא הוא בסמ"ך ובטל הטעם וכבר הרגיש בזה המנחת יעקב כלל ע"ד שם. אך לפענ"ד נראה דהרי דבר דלטעמא עבידי אף ביותר מששים מורגש הטעם ולא שייך ביטול וכמו כן חזותא אף דהטעם בטל הרי החזותא הוה דבר הנרגש ולא שייך ביטול כל דהוה כאלו הוא בעין לא שייך ביטול וכמ"ש התוס' בסוטה הנ"ל וכבר כתבתי לעיל דאדרבא במבשא"מ נרגש יותר החזותא ובודאי לא שייך ביטול. ובזה מיושב מה שהאריך במנח"י שם דאנה מצינו בש"ס דחזותא לא בטל רק טעמא לא בטל כל דעביד לטעמא ולא בחזותא. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם היכא דלטעמא עביד לא בטיל הוא רק משום דחיך אוכל יטעם ובזה לא שייך ביטול וכמ"ש הפר"ח דכל דמרגישין הטעם לא שייך ביטול דחיך אוכל יטעם וה"ה בחזותא כל דהוה כאלו ממש וניכר לא שייך ביטול דהוה כאילו הוא בעין וע"ז כתב ותו דהוה דבר שיל"מ והיינו דאף דדבר שיל"מ לא שייך בא"מ היינו משום דבא"מ אין ההיתר נקרא על הדבר האסור אלא על דבר שנתערב בו והוה כא"מ א"כ זה דוקא בדבר דלטעמא עביד דעיקר דבר שיל"מ הוא משום דהחשיבות הוא מצד האיסור ונקרא על שמו בזה כל דהוה א"מ לא נקרא על שם האיסור אבל כל דלחזותא והוה כאילו בעין א"כ נקרא על שם האיסור דחשיב וניכר החזותא וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה הפר"ח דהא בדרבנן לא אמרינן חזותא מלתא היא ועיין כו"פ מה שכתב בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ דבר שיל"מ מקרי דהא נקרא על שם האיסור דהוא חשוב. ובזה נראה לפענ"ד דדוקא בדבר שיל"מ מועיל חזותא ומטעם שכתבתי אבל בשאר ענינים דלא בטל לא שייך ענין חזותא ודוקא בא"מ שייך חזותא ובמין במינו לא צריך לחזותא דבלא"ה הוה דבר שיל"מ וזה ברור כשמש ומיושב כל הקושיות כנלפענ"ד והנה כ"ז לשיטת הרמ"א בת"ח דטעם דשיל"מ הוא לפי שנקרא על שם האיסור אבל לפמ"ש הר"ן בטעם דבר שיל"מ דהוה מין במינו בעצם א"כ כל שא"מ מה מועיל חזותא וצ"ע. מיהו בלא"ה צ"ב לשיטת הר"ן כמה ענינים וכבר האריכו בזה הרבנים האחרונים ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף