שואל ומשיב/ב/ד/עג

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן עג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמרתי לרשום מה שאירע מעשה פה"ק לבוב באשה אחת שנתגרשה מבעלה והיה סכסוכים על הגט והבעל טען שלא גרשה כדת ואח"כ כשראה שלא יכול לה בזה התעולל עלילות ברשע והביא עדים שחזר וקדשה והוגבה העדיות לפני שלשה דלא בקיאי וגבו העדות שלא בפני האשה והובא לפני ואמרתי דלא מועיל הגביית עדות הנ"ל וכשנשמע לפני הב"ד הנ"ל דלא בקיאי חזרו והוגבו בפני האשה והאשה הכחישה אותם ויצא הדבר בערבוב אח"כ הביאה האשה לפני ב"ד אחר שני עדים שהעידו שבאותו יום הי' אתה בבית ולא זזו ממנה כרגע ושקר הדבר והנה גם זה הוגבה שלא בפני המקדש מפני כי אבי האשה חבש אותן העדות בבית האסורים שהעידו על בתו שקבלה קידושין והנה מזה לא שמעתי ולא ידעתי אבל ראיתי אח"כ ההיתר שניתן לה שהיא מותרת להנשא לכל גבר דתצביין. והנה אירע מקרה שהאשה הלז נשאת למלמד אחד מפה והנה אז השמיעו הדיינים הראשונים קול רעש כי האשה ספק מקודשת. והנה רבים שאלו ודרשו ממני להגיד דבר חק ומשפט והנה אמרתי לעיין בזה והנה בתחלה אמרתי לעיין אף אם נחליט דהו"ל תרי ותרי ממש לכאורה תרי ותרי הו"ל ספיקא דרבנן ומהראוי לאוקמא אחזקת פנויה והנה בש"ע אהע"ז סי' מ"ז ס"ב מבואר דשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה וכו' לא תנשא ואם נשאת תצא וכתב הב"ש דלא אמרינן תרי ותרי ננהו ואוקמא אותה בחזקת פנויה משום דמ"מ ספק דרבנן הוא ותצא וכתב כן בשם התוס' ואמרתי כוונתו למ"ש התוס' בכתובות דף כ"ו ד"ה אנן דמחמרינן בדרבנן אמנם בתשובת הרמ"א בסי' י"ב מבואר בהדיא דבתרי ותרי מוקמינן על חזקת היתר לבעלה ובשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב כתב דתימה גדולה היא דנעלם מהרמ"א דברי התוס' בקידושין דף ס"ו וכתובות דף כ"ג וטוש"ע אהע"ז סי' מ"ז דאם נשאת תצא מטעם דעכ"פ ספיקא דרבנן הוא ומחמרינן. ולפענ"ד אין קושיא מכל אלה דשם לא שייך להעמיד על החזקה דכל דיש תרי ותרי שוב החזקה גופא בספק דשמא היא מקודשת ולגבי עדים ל"ש חזקה וכל דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא א"כ מדרבנן לא שייך להעמיד אחזקה נגד השני עדים אבל שם דאף לגבי אותן העדים שהעידו שזינתה עכ"פ היה לה חזקת היתר מקודם שזינתה ושפיר מוקמינן אחזקה דגם אותם העדים שמעידים שזינתה מודים שהיתה לה חזקת היתר משא"כ בזה דכפי אותן העדים שאומרים שנתקדשה לא היה לה חזקת פנויה בעת הזאת ואין לומר דעכ"פ היה לה חזקת פנויה מקודם דזה אינו דהא כל שפשטה ידה לקבל הקידושין אתרע חזקת פנויה וכמ"ש התוס' בדף כ"ג שם וכבר ביאר המהרי"ט בריש קידושין בחידושיו על הרי"ף גבי נתן הוא דגם מדאורייתא לא שייך להעמיד על חזקת פנויה וכבר ביארתי הדברים בתשובה באורך וא"כ אין משם ראיה. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"ל ומהרש"א בכתובות דף כ"ו במ"ש התוס' דספיקא דרבנן היא ותצא ולא שייך לאוקמא אחזקה וע"ז הקשו דא"כ בתרי ותרי דמוקמינן גברא אחזקתיה כמ"ש בתוס' דף כ"ב קשה דמכל מקום יפסול מדרבנן ומהרש"ל כתב דלפסול האדם ולאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן והדבר תמוה דכאן דאמרינן תצא א"כ ע"כ מחזקינן בחזקת רשע ויש לי לדחוק דדוקא בקרוב לו וקרוב לה דאמרינן דלא ידעה אבל כל שמכחשת בפירוש דהיא מרשעת גמורה במה שנשאת שלא כדין ל"ח אבל לפמ"ש אתי שפיר בפשיטות דחזקת כשרות דאדם שהיה לו מכבר לא שייך לומר דמחמרינן מדרבנן. איברא דלפ"ז לפמ"ש המהרי"ט בפ"ק דקידושין דדוקא להנשא לכתחלה הוא דמחמרינן מן התורה אבל בדיעבד כל שנישאת לא תצא דניהו דלא שייך חזקת היתר אבל בחזקת איסור אינו א"כ יקשה אמאי בתרי ותרי אף בנשאת תצא וצריך לומר דניהו דמן התורה לא חיישינן אבל מדרבנן שפיר חשו ודו"ק. אמנם באמת גוף דברי רמ"א מה שהפליא הנודע ביהודא וכתב שבוש לומר שנעלם מהרמ"א דברי התוס' והש"ע הנ"ל דמדרבנן תצא בתרי ותרי באמת שמצינו רב קדמון דכתב בהדיא דלמ"ד תרי ותרי דרבנן אינו רק דלא תנשא לכתחלה ומנו הריב"ש ז"ל סי' רס"ו שכתב כן בהדיא דלמ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה אף בנשאת תצא ולמ"ד תרי ותרי דרבנן לכתחלה לא תנשא הרי לך רב קדמון שכתב כן בהדיא ומצאתי בספר עצי ארזים סי' מ"ז שהעיר על דברת הש"ע דהריב"ש לא כתב כן ע"ש שמבואר שיטת הריב"ש וא"כ עכ"פ דברי הרמ"א נכונים. ומעתה בנ"ד עכ"פ להריב"ש והרמ"א מותרת בתרי ותרי בדיעבד. אמנם לפענ"ד נראה אף להש"ע שהחזיק בשיטת התוס' דתצא הנה באמת כאן מלבד דלפמ"ש המהרש"ל כאן אי אפשר להחזיקה במרשעת אף גם נראה לפענ"ד דבאמת כיון שקבלו הדיינים הראשונים שלא בפני בע"ד ואף אם נימא דבדיעבד מועיל שקבלו שנית בפני בע"ד מה שיש בזה עקולי ופשורי ואם אמרתי לבאר זאת יאריכו הדברים וכבר הארכתי בזה אמנם מלבד כ"ז בכה"ג ודאי לא החמירו מדרבנן שעכ"פ הו"ל כתרומה דרבנן כיון דבאמת בעי לגבות עדות בפני בע"ד והו"ל כתרומה דרבנן דהקילו ואף דמהב"ש נראה בסי' מ"ז דשאני אישות דהחמירו מכל מקום המעיין בב"י אהע"ז סי' ג' יראה דהר"ן תפס לו החילוק שבין תרומה דאורייתא לדרבנן ומשמע דלא מחלק בין אישות לתרומה ועיין בספר ב"מ סי' י"ב שם וגם כיון דלגבי אישות החמירו א"כ אדרבא חומרתו קולתו ושוב בעי לגבות בפניו דאישות כד"נ דמי ואין לומר דגם העדים אחרונים העידו שלא בפני בע"ד דזה אינו דכבר כתב הרמ"א דכל שהראשונים העידו שלא בפניהם גם האחרונים כשרים אף שהעידו שלא בפניהם ע"ש בסי' מ"ב וגם אם נימא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד אינו רק מדרבנן מכל מקום הם אמרו והם אמרו ועכ"פ שוב לא מחמירין מדרבנן והמעיין בתשובת הרמ"א יראה דכל הדברים שכתב שם שייכי בנ"ד וגם כיון דעכ"פ הו"ל ספיקא דרבוותא אי מחמירין להוציא מדרבנן לפענ"ד אין להוציא מספק ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דעכ"פ הב"ד האחרון שהוא יותר מוסמך מהראשון הורו לה ונתנו לה ההיתר בכתב שמותרת להנשא א"כ עכ"פ אין לך נשאת בטעות יותר מזה והרי דעת הרשב"א וכן העתיק הרמ"א סי' י"ז סעיף נ"ח דנשאת בטעות שהורו לה ב"ד מותרת להנשא ואף דהט"ז והב"ש תמהו על הרשב"א באמת שכדאי הרשב"א לסמוך עליו וכבר הארכתי ליישב קושייתם. אמנם אף לפמ"ש המהרי"ק וכן קי"ל בסי' ל"א לאסור מכל מקום נראה לפענ"ד כיון דמדאורייתא הו"ל תרי ותרי ומוקמינן אחזקת' רק דרבנן החמירו א"כ הרי אמרו ביבמות דף צ"ד אשתו דבמזיד אסורה מדאורייתא בשוגג גזרו בה רבנן אחות אשתו דבמזיד לא אסור מדאורייתא בשוגג לא קנסו רבנן וא"כ כאן דאינו רק איסור דרבנן פשיטא דלא גזרו בשוגג וכ"כ בא"מ סי' ל"א ס"ק י"ב כעין זה ע"ש וע"כ מכל אלה נראה לפענ"ד דפשיטא דאין להוציאה מתחת בעלה ומותרת להיות תחת בעלה והמחמיר יחוש לעצמו ובאמת שהדברים ק"ו דמה התם בנשאת בטעות שמתירין אותה להנשא לראשון מכ"ש בזה שאין מוציאין אותה מתחת בעלה. איברא דלשיטת הריב"ש הנ"ל דס"ל דוקא לכתחלה לא תנשא אבל אם נשאת לא תצא יקשה קושית התוס' בדף כ"ג בהא דפריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא שאני רישא דהו"ל חזקת פנויה משא"כ בסיפא ואולי יש לומר דמשמע ליה דמה דאמר בסיפא שנים אומרים נתגרשה קאי על אותה האשה שנחלקו תרי ותרי שזו אומרים נתקדשה וזו אומרים לא נתקדשה שעדים אומרים שנתגרשה בשביל ספק ושנים אומרים לא נתגרשה וע"ז שפיר ק"ל דמ"ש רישא ומ"ש סיפא דלא שייך לאוקמא בסיפא על חזקת אשת איש דהא יש ספק על גוף החזקה. מיהו אכתי קשה דא"כ מה משני אביי בע"א ואם מוקי דסיפא היא בפ"ע היה לו לשנויי בתרי ותרי ואולי יש לומר דס"ל להריב"ש דע"כ לא שייך לאוקמא אחזקת פנויה רק במחולקים אם נתקדשה לגמרי אבל שם משמע ליה דמיירי בשנים אומרים נתקדשה שזרק לה הקידושין וקרוב לה ושנים אומרים שהיה קרוב לו דלא שייך לאוקמא אחזקת פנויה כיון שזרק לה קידושין וכמ"ש התוס' שם ובזה עכ"פ חיישי מדרבנן ואמרינן דתצא ודו"ק:

שוב ראיתי בעצי ארזים שם שהביא בשם המשפטי שמואל סי' קי"ז שדעתו להקל בכל תרי ותרי דמוקמינן אחזקה וגם מדרבנן מקילינן והוא חולק ע"ז והנה ספר משפטי שמואל אינו ת"י אבל המחבר ידעתי שהיה גדול הדור והדפיס ספרו טרם שיצא לאור עולם הב"י וכמ"ש בצ"ץ סי' יו"ד והפליג בשבחו וע"כ עכ"פ להוציא מתחת בעלה אין להוציא ובפרט שהריב"ש ס"ל כוותיה והרמ"א בתשובה וכמ"ש ודו"ק. והנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש דהנה בש"ך חו"מ סי' פ"ז ס"ק ט"ו האריך לחלוק על תה"ד ודעתו דבתרי ותרי אמרינן סליק תרווייהו הכתות כמאן דליתנהו ואני הארכתי בזה בתשובה ואמרתי דהקדמונים נחלקו בזה הרי"ף עם הפוסקים לענין תרי ותרי שהעידו על אחד לפסלו ואמרתי דנחלקו בזה אי אמרינן כמאן דליתנהו ונשאר האדם בחזקת כשרותו ואם אמרינן כמאן דאיתנהו שוב מפסל מספק ולא מועיל חזקה דתרי נאמנים נגד חזקה והארכתי בזה ולפ"ז גם כאן אם נימא דכמאן דאיתנהו לתרווייהו שייך למפסל דתרי נאמנים נגד חזקה אבל אם נימא דכמאן דליתנתו וסליק עדותן תו נשאר חזקת פנויה עליה על מקומה ולפ"ז נראה לפענ"ד דאף אם נימא כמאן דאיתנהו זה דוקא אם נחלקו בספק קרוב לו או קרוב לה דעכ"פ פשטה ידה לקבל קידושין א"כ ע"כ אי אפשר לסלק עדותן דאף אם נימא כמאן דלתנהו היינו במה שנחלקו אי קרוב לו או קרוב לה אבל עכ"פ שניהם מודים שפשטה ידה לקבל הקידושין ושוב אתרע חזקת פנויה אבל כל שמכחישין העדות ואומרים דלא התחיל כלל הקידושין לפענ"ד נראה דבזה אם נימא כמאן דליתנהו שוב חזקת פנויה על מקומה ומעתה יש לומר דע"כ לא כתבו התוס' דלא שייך חזקת פנויה דתרי ותרי ספיקא דרבנן רק באופן דהעידו דהכת אחת אומרים קרוב לה והאחרת אומרת קרוב לו כמ"ש שם דבכהאי גוונא אתרע החזקת פנויה אבל בלא נתקדשה סתם שלא התחילו הקידושין גם התוס' מודים דבכה"ג לא אמרינן דמדרבנן תצא ואף דמדברי התוס' בדף כ"ו נראה דאף בכהאי גוונא מחמירין בתרי ותרי מכל מקום לפענ"ד בזה דברי הריב"ש יותר נכונים לפענ"ד וא"כ הש"ע דכתב דגם בזה אמרינן תרי ותרי ספיקא דרבנן ותצא זה צ"ע ואפשר דלא קי"ל כוותיה. והנה בהא דנחלקו בסוגיא בכתובות שם בדף כ"ו בתרי ותרי כתב רש"י ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי להדי תרי ואוקמינן על חזקה קמייתא דמסקינן עפ"י עד ראשון שהוא נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא וכתב הר"ן בשם הרמב"ם דכפי הנראה מדבריו חזקת אבהתיה לא מהני להו ואזיל לשיטתו דס"ל דלא מהני חזקת אם לולד כמ"ש גבי עובדא דינאי ועל זה הקשה הרמב"ן דלפ"ז כיון דעיקר חזקה זו מכח עדות בא ולא עדיפא מעדות גופא וכי אתו בי תרי ופסלי אין כאן חזקה כלל דאטו אי אתו בי תרי ואמרו כהן הוא ואסקינהו ואתו בי תרי ואמרו בן גרושה הוא מי נימא אוקי גברא בחזקת כהן הא ודאי לא כיון דלא אתחזיק אלא מפומא דהני סהדי והביא ראיה לזה דכל דחזקה באה מכח עדים לא שייך לומר דמחזיקין שהוא כן וא"כ מכ"ש בזה ובאמת שהוא תימה רבה וכאיש גבורתו ומ"ש הר"ן דאפשר דחזקת אבהתיה מהניא ליה לאצטרופי גבי סהדי הוא דוחק דרש"י כתב בהדיא דאוקמא אחזקה קמייתא עפ"י עד הראשון ומשמע דחזקת אבהתא ל"מ. אך לפענ"ד נראה דהנה באמת הא דהאמינה תורה לשני עדים אף שלפעמים משכחת לה שישקרו ולפעמים נמצא שהוזמו ולא הי' כלל באותה מעשה ורק משום דעפ"י רוב שנים לא משקרי והלכה התורה בכל התורה כולה בתר רוב ועפ"י רוב ואולי גם מיעוט המצוי אינו דשני עדים ישקרו והוא מיעוטא דמיעוטא דל"ש כלל ותדע דאם לא כן נילף מזה דאזלינן בתר רוב וע"כ דעדיף יותר מרוב ועכ"פ דבר ברור ודאי אינו ולפ"ז כיון דכל עיקרו לא בא רק מחמת תורת נאמנות העדים כל שבאו תרי ומכחישים אותם לא שייך לומר דתרי האמינה תורה דכל הטעם הוא מחמת דעפ"י רוב לא משקרי והרי כשם שיש לזו חזקה זו כמו כן לאלו האחרים וא"כ כל שנסתלק האמנת העדים שוב לא סמכינן ע"ז ולא שייך להחזיק עפ"י עדותן דהא אתרע לה תורת הנאמנות אבל כאן דכל שהיה לו חזקת אבהתא רק שיצא עליו קול שפסול א"כ כל שבא העד ואמר דכשר הוא אטו האמינו לו בתורת עדות הא אין עד אחד נאמן לענין כהונה וע"כ משום דכל שאינו רק קול לא שייך להאמין לקול דאטו קול מידי מששא אית ביה וכל שבא עד אחד ואמר דכשר הוא נשאר בחזקתו הראשונה כמו שהיה וא"כ אז בעת שהעיד העד לא היו מאמינים לו מחמת עדות רק בשביל שהדבר בודאי הוא כן ודבר ברור שאויבים מפקו לקלא וא"כ מה בכך דאתו תרי ואמרו דב"ג כל שבא עד ומעיד כדבריו שוב נתחזק העד הראשון ומוקמינן כמו שהיה בעת שהעיד העד הראשון ולא שייך בזה תרי ותרי דלעד הראשון לא נתנו נאמנות מתורת עד רק משום שבודאי הוא כן ובכה"ג נאמנים הם יותר משני עדים דהרי יש שני עדים המכחישים מוקמינן אחזקה שהיה אז בעת שהעיד הראשון דהיה דבר ברור שהוא כן וכמ"ש ודו"ק היטב. עוד נראה לי בזה דהנה ביאור ענין דכתב רש"י דחזקת האם לא מהניא לולד דהנה התב"ש כתב בסי' י"ח ס"ק כ"ט וחידש דיש שני מיני חזקות יש חזקה דנתברר לנו שהדבר היה כן ואתחזיק בחזקה זו ויש חזקה שנהגו בה דבר היתר אף שלא ידענו מפני מה נהגנו כן וזה דאמרו בכתובות דף כ"ה גדולה חזקה וכו' הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בקדשי הגבול ופירש"י שאי אפשר לשנות הדבר ולהוציא מחזקתו ולכך בדבר שנהגו היתר מותרין גם כעת אבל קדשים אסרו להם שלא נהגו בה היתר. ומעתה נראה לפענ"ד דזה סברת רש"י דכל שיש תרי ותרי וא"כ אתרע לה החזקת כשרות שהיה לה מקודם ורק דאי אפשר להוציא הדבר מכמו שהיה וא"כ לגבי אז שכבר נהגו בה היתר והיתה בחזקת כשרות אף שזה החזקת כשרות חלף הלך לו מכל מקום אי אפשר לשנותה ממה שהיתה ונהגו בה היתר ולכך אי היתה באה לפנינו לא היינו אפשר להוציאה ממה שנהגנו בה עד הנה דאף דחזקת כשרותה אבדה מספק מכל מקום נשארה בחזקה זו שנהגו בה היתר אף שלא ידענו למה אבל בינאי שמתחלת לדתו נולד ספק ולא התחלנו לנהג היתר והחזקה נאבדה והלכה לה א"כ שפיר פסול הוא ולפ"ז מיושב קושיות התוס' דשם מאן דמכשיר בה בשביל חזקתה הברורה מכשיר גם בולד דחזקת כשרות הברורה מועיל גם לולד ולפ"ז גם כאן בשלמא בכל תרי ותרי הוה כלא ידענו החזקה ולא התחלנו לנהוג בו היתר ול"מ משא"כ כאן דבעת שבא העד הראשון נהגנו בו היתר על פי עדותו ומוקמינן עכ"פ בחזקה זו דאי אפשר להוציאו ממה שנהגו בה היתר אף שלא ידענו ליה וזה ברור כשמש והסברא ברורה דכל דאתרע החזקה קמייתא עכ"פ אי אפשר להוציא ממה שנהגו בו היתר ואף דתרי ותרי נחלקו אי ספיקא מדאורייתא או ספיקא דרבנן היינו דלא אזלינן בתר חזקה קמייתא אבל למה שנהגו בו היתר ס"ל לרש"י דאין משנין מכמו שהיה. אחר שכתבתי כ"ז לאחר זמן רב מצאתי בשו"ת מהראנ"ח ח"ב המכוונה מים עמוקים סי' מ"א שהעיר גם כן בדברי הריב"ש אלו דמשמע דס"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא אם נישאת לא תצא ע"ש דף מ"ה ע"א ועיין כנה"ג בחו"מ סי' ל"א בהגהות הטור אות ח' ועיין שו"ת רדב"ז ח"ד סי' נ"ז ודו"ק היטב:

והנה לא נתנני הזמן לתת עין על דבריו אבל במרוצת דבריו משמע דס"ל גם גבי ממון שייך לומר תרי ותרי ספיקא דרבנן אבל במהרש"א בכתובות דף כ"ו מבואר דבממון לא שייך זאת וצ"ע. והנה אגב ארשום בקצרה במעשה שהיה בשו"ב שהי' בעיר אחת רבות בשנים אחר כך כי נתפרצו רבים מבני עמינו הנה בא שו"ב אחד ורצה שיהיה מסייע וישחוט גם כן והנה השו"ב לא רצו ויד בני העיר מהיראים והמשלימים וכת החסידים עמם מבלי להניחו והוא הלך וחתר צדדים אחרים עד שהלך בערכאות והשיג משם רשיון שישחוט וכראות זאת האנשים היראים לומדים וחסידים התאספו בלילה אחת וקבלו עדות מהאנשים אשר עמדו בבית המטבחים ובתוכם הי' גם פסולים להעיד וגם נוגעים כי היו משרתי הפאכט והעידו כי עשה שהייה בשחיטה ולא ידע כלל ואמר דשהייה כשר והנה העדות היה בלילה ושלא בפני בע"ד ובכ"ז ד' היה בעוזרם ובאו לעמק השוה ונשאר השו"ב הקודמים על מעמדם ונתחייבו לתת להאיש הלז איזה סך וברבות השנים פרקו השו"ב הקודמים עול ולא רצו לתת לו ובפרט כי זכינו ומצאנו חן בעיני המלך החסיד יר"ה ויתנשא מלכותו וביטל הפאכטין הוא חפש בחפש מחופש והשיג רשיון מקירה אשר יוכל לשחוט כאוות נפשו ובלבד שיורה לו המורה אם מותר לו לשחוט והנה הרב נתן לו הורמנא שישחוט ועי"ז לא רצו השו"ב להיות עוד שו"ב ועפ"י סבות וגלגולים רבים קבלו שו"ב אחרים. והנה הרב המורה הנ"ל הלך וקבל עדות שהעידו ששחט כהוגן והנה גם הוא קיבל שלא בפני בע"ד אמנם נסתפקתי כיון דתרי ותרי הם א"כ הדבר תלוי במחלוקת הרי"ף והרז"ה ור"ת בתרי ותרי אי מוקמינן גברא אחזקת כשרותו וכמבואר באורך בר"ן פ"ב דכתובות. אמנם לכאורה נראה דכאן לא שייך חזקת כשרות דאטו מעידים העדים שהוא פסול שעשה עבירה כמו התם שפסלוהו בגזלנותא אבל כאן אף שהעידו שנתעלף ועשה שהייה אבל חזקת כשרות לא אבד ואין לומר כיון דפסול לשחוט והוא שחט אח"כ הו"ל פסול דזה אינו דבזה לא נפסל דאפשר דהוא לא הרגיש העילוף ומן הסתם הוא כן דלא חשוד שיעשה כן במזיד ובערמה דמלבד דעמדו אצלו אנשים שידע שעומדים ומצפים לראות איזה קלקול למען יוכלו להעביר קול במחנה העברים אף גם דחזקה אומן לא מרע אומנתו ובפרט בדבר שחייו ודמו ודם זרעותיו תלוי בו וע"כ או שיש לו עילוף או שמחמת פחד ובהלה נרתע וא"כ עכ"פ חזקת כשרות לא שייך בזה אמנם לפ"ז שוב אין מקום לפסלו בשביל זה דהו"ל כשוגג ועיין סי' קי"ט וגם אין לפסלו בשביל שהלך בערכאות ולדמותו למסור הנה בש"ע סי' ב' איתא שני דעות במסור אי פסול והמחבר בסי' קי"ט סתם דמסור כשר ואף להבה"י והתב"ש שכתבו דאם רגיל בכך פסול שחיטתו הנה באמת זה דוקא כשמסר ממון של ישראל ביד גוי או שמסר אנשים לגוי אבל כאן הוא לא בא רק להשיג רשיון שהוא מותר לשחוט א"כ לא מקרי מסור ובפרט כי גם במסור גופא דעת הפ"מ ח"ב סי' ג' דאינו פסול לעדות ולשבועה עד שיכריזו עליו ובאמת שדבריו תמוהים וכמ"ש בתשובה וכעת אוסיף לתמוה מהך דפסלו אותו לשחיטה עכ"פ יש סניף להקל בזה:

והנה גוף פסולו של השו"ב באמת אין בו כדאי דגוף הגב"ע היה בלילה וגם נגבה שלא בפניו ואף דהוה כבע"ד אלם דהי' יריאים שלא ישמע בין החיים מפני מוראה ואף גם דאפרושי מאיסורא שרי כמ"ש המאירי ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב מכל מקום בלילה ודאי ל"מ. והנה גם הגב"ע שנגבה להכשיר היה ג"כ שלא בפניו אבל כבר כתב בשו"ת הרמ"א סי' י"ב דבכה"ג שעדות הראשון נגבה שלא בפניו גם הגב"ע להכשיר יוכל להיות שלא בפני בע"ד ועכ"פ לא יפסל בזה ע"ש וא"כ עכ"פ הגב"ע השני כשרה יותר משום שהיה ביום וגם גוף הגב"ע הראשון אני הייתי במנין ונגבה מאחד ממשרתי הפאכט הנקרא ארביטאהר והוא מגולח זקן ומלבד שנודע שזה מקלי הדעת ומגולח זקן אף גם דעכ"פ נוגע הוא בודאי שהפאכטירס רוצים בהשו"ב הישינים שעי"ז ירבו הקונים שמהשו"ב החדש לא ירצו ליקח ועיין ברדב"ז שנסתפק אי משרתי הבית יכולים להעיד ועיין תומים סימן ל"ג מכ"ש בזה ואפשר כל העדות בטל כיון דנמצא אחד מהם פסול ואף דנוגע דעת הרבה פוסקים דבטל כל העדות מכ"ש שהוא פסול והוא פוחז וריק ומגולח זקן ומתחלה לא עשינו רק למגדר מלתא ויש כח ביד טובי העיר שלא ירשו לשחוט כי אם מי שמוחזק להם בכשרות ובפרט כי בא באלמות וכבר כתבתי שאף שאינו נקרא מסור אבל רשות ביד טובי העיר לפסלו משחיטתו באותה העיר ובזה גופא אמרתי אז דלכך מותר לגבות עדות בלילה ושלא בפני בע"ד דבשלמא אם היינו רוצים לפסלו מאומנותו צריך תורת עדות גמור אבל כאן שלא רצו לפסול רק באותה העיר למגדר מלתא שלא יבא כל אחד וירצה לקפח פרנסת משועבדי הקהלה בזה א"צ לתורת גב"ע גמור. והנה חכם אחד אמר שאף שנדון אותו כשגגה מכל מקום צריך להעבירו עכ"פ על חדש או שנים כמ"ש השמ"ח סי' ב' סי"ט. ואני אמרתי דזה אינו דבאמת מלבד שכבר עבר אז מאומנתו ולא שחט כלל זה כשלש שנים בערך אף גם דבאמת אני הייתי רוצה לעשות ביניהם שזה יקבל עליו באלה ובשבועה גמורה שלא יקרב לזבח שום גסות וגם דקות מלבד עופות בסכין של השו"ב שיעמידו לו וא"כ אין לך העברה גדולה מזו וכדי בזיון וקצף ובפרט כי ניכר הדבר שהיה בשגגה שאיך אפשר שבאותה שעה שנכנס ע"פ תקיפות לשחוט ורבים עמדו עליו ככסלא לאוגיא מיימינים ומשמאלים שירצה לקלקל במזיד ומסתמא אומן לא מרע אומנתיה אף כי בישראל מוחזק לכשר ושוחט במקום שרבים רואים ועומדים עליו איך יעלה על דעת שיעשה כזאת במזיד אין זה אלא מעשה הדיוט ושוטה ורשע שבעת שעומד על כור הבחינה יעשה כזאת ע"כ שאף שנימא שעשה כזאת עשה בשגגה או שקרה לו עילוף וכדומה א"כ די בהעברה קלה אף כי בהעברה כזו ובפרט שרצה לקבל עליו דברי חברות ע"כ על כל הדברים האומרים רציתי לעשות פשר ולבא לעמק השוה אבל רבים מהיראים למראה עינים כפם פרושות השמים ובלבבם יקבצו עמל ואון דומים מפני שנאה וקנאה אולי יקרא שמו על זה ע"כ יעצו להשו"ב שיעמדו בעקשותם ולא ירצו לבצוע ע"כ ד' יודע כי לא יכולתי לעשות כי אף אם אביא עול צוארי בזה ידעתי כי יתקלקל הדבר אח"כ ואמרתי ד' הטוב בעיניו יעשה ועיין בק"א להמקנה סי' כ"ט שהביא ג"כ דברי הריב"ש הנ"ל והאריך בזה ואין הזמן מסכים לעיין בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף