שואל ומשיב/ב/ד/עד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן עד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי מהרב מו"ה צבי פרענקיל נ"י חתן הצדיק מהר"מ ז"ל מ"ק פרעמישלאן ע"ד השו"ב מו"ה יהודה ליב שהיה עליו זה כמה שנים ערעור שהעלים מעות השחיטה וגם אסר על עצמו בשבועה ואלה וחרם שאם יתברר שאחד העלים הפאכט ומעות השחיטה יאסר שחיטתו כנבלה ואח"כ הודה שהעלים וע"ז נחלקו הרבנים הגאונים יש אוסרין ויש מתירין וגם אני נשאלתי ולא רציתי אז לגלות דעתי וכעת נגבה עדות עליו שלא פתח כלל פתח הבטן והכשיר העגל אף שלא בדק הריאה וכדומה עוד איזה דברים מכוערים בענין שחיטה ובדיקה אך כפי הנראה היה שלא בפניו ולא שלחו לו כלל שיבא שם. והנה לכאורה אין בגב"ע זה ממש אמנם באמת לפמ"ש המאירי בפרק הגוזל בתרא הובא בשטה מקובצת שם בדף קי"ב שהסכימו חכמי ברצלונה שלענין איסור מקבלין עדות שלא בפני בעל דין כגון שבאו עדים שלא בפניו שנתקדשה לפלוני או שנטמאו טהרותיו שזכות הוא לו להפריש מאיסור ואפילו היה נראה לדיין שיש צד רמאות אל יקל בכך הנה לפ"ז בענין איסורים יכולים לקבל אפילו שלא בפניו כדי להפריש מאיסור אך לפענ"ד היה נראה דזה דוקא במקום שאינם רוצים לפסול את האדם עי"ז כמו התם שאין בו רק להפריש מאיסורא לדעת שהאשה זו כבר נתקדשה ואסור לקדשה שנית או שנטמאו טהרותיו ואסור לאכלם אבל במקום שרוצים לפסול אדם פשיטא דהוה כד"נ ואסור שלא בפניו וכן מבואר בתשובת הרא"ש כלל מ"ו סי' א' דלאסור אשה לבעלה בעי שיתקבל העדות בפניו ולא הוה עדות כלל והאריך בזה הרמ"א ז"ל בתשובה סי' י"ב ובשו"ת זקני מהרש"ל סי' ל"ג ע"ש באורך ועיין בשו"ת הרב מוהר"ר בצלאל אשכנזי סי' ה' דדוקא היכא דליכא אלא לאפרושי מאיסורא הוא דמקבלין שלא בפני בע"ד ולא היכא דפתיך ביה דררא דממונא ע"ש ועיין בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' נ"ז שהביא דברי המאירי ודייק דכל דנשאת לא מקבלין ע"ש ומכ"ש הכא דפתיך ביה דררא דממונא שיפסיד אומנתו ויש בו ד"נ שיפסלו אותו וזה הוה כד"נ ועיין שו"ת רדב"ז ח"א סי' ע' שיש קצת סתירה למ"ש בסי' נ"ז ע"ש ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב בהיתר הד' שרצה להחזיק בסברת הגאון מו"ה הירץ מבריסק ז"ל שבשו"ת הרמ"א שם דאין להתיר עכ"פ עי"ז שקבלו שלא בפני בע"ד והוה כמו דין מרומה ובאמת סברא זו דחויה דפשטת לשון הרא"ש משמע דאין בעדותן ממש כל שקבלו שלא בפני בע"ד וכן החזיק בפשיטות הכנה"ג בחו"מ סי' כ"ח בהגהת הטור עכ"פ זה מורה שבודאי הי' מעשים מכוערים וא"כ עכ"פ יש להעביר השוחט עד שיקבל עליו דברי חברות דאין זה נפסל לעולם ובלא"ה לפי מה דמביא הגאון מו"ה הירץ מבריסק ז"ל דתקנת הגאונים כשמקבלין עדות מן הקטטות שאין לעדים להיות לפני בע"ד כדי שלא יעשו קטטות ע"ש א"כ כאן דבודאי יש קטטות גדולות ובפרט שאחד אמר שאינו רוצה להעיד משום שהשו"ב יש לו אשה ובנים וסוברים דמצוה קא עבדי א"כ יוכל להיות דבפני השו"ב ודאי לא ירצו להעיד אבל גם זה אינו מועיל דהא בד"מ אינו מועיל זה מכ"ש בד"נ אבל כ"ז לפסול על ידו אבל להעבירו משוחט על איזה חדשים בודאי ראוי ונכון דעכ"פ ניכרים הדברים שהשו"ב הוא מקלי הדעת ואין בו יראת שמים והרי גם מה שהעלים מהשחיטה אף שהודה מעצמו ולא נפסל כמ"ש הב"ח סי' ל"ד מכל מקום לאו מידת חסידות הוא ולא נאה שיהיה שו"ב כזה בקהלה נאה וחסודה ובפרט מה שקיבל באלה ובשביעה וע"כ אי לדידי צייתי יעבירו את השוחט הנ"ל על איזה חדשים ויקבל עליו דברי חברות וכאשר יראו הב"ד שקנסו אותו כראוי וקבל עליו דברי חברות יוכלו להחזירו. ומ"ש שהרב האב"ד רוצה לפסול את השו"ב השני אינו מן הדין ומהתימה על הנוב"י שהחזיק בדברי הגאון מוהר"ר הירץ הנ"ל ובאמת זה נדחה מהלכה וגם מה שהביא דברי המאירי הוא תימה דלענין לפסול או לאסור האדם זה לא מוזכר בדברי המאירי וכמ"ש גם מ"ש בהג"ה שם שמצא שו"ת הרשב"א בב"י סי' שפ"ח דגם ד"מ שוה לד"נ מהתימה שבמאירי שם יש מחלוקת הפוסקים בזה ועיין בכה"ג סי' כ"ח בהגהת הטור ס"ק ע"ג וצ"ע שלא הזכיר שו"ת הרשב"א הנ"ל ע"ש ודו"ק. וע"כ על דעתי העצה היעוצה שיחזרו ויקבלו העדות בפני השו"ב וכמ"ש בש"ע סי' כ"ח דחוזרין ומגידין והט"ז הסכים שם לזה דלא כמהרש"ל ע"ש ואף אם יאמר השו"ב אחר שהם מפשפשים אחריו לפסלו א"צ לבא לפניהם וכמ"ש בכנה"ג שם ס"ק צ' מכל מקום יבחרו להם ש"ב הרב החריף מו"ה יעקב שלמה נ"י היילפרין וישלח אחריו ויתרה בו שאם לא יבא לפניו אז אבד זכותו ואנחנו נקיים כמו מי ששלחו אחריו ולא בא ואם יבא לפניו ויברר בעדים ששקר העידו עליו אז ברצות ד' נשים עין ולב עליו וביני לביני אסורים לאכול משחיטתו גם מה ששאל כי יש שם שו"ב אחר ושמו מו"ה יעקב נ"י והרב בראותו כי מוהרי"ל רבים ממאסים בו ע"כ גזר שהשו"ב ר' יעקב לא ילך למקולין לשחוט בלתי השו"ב השני ור"י טוען שזה אי אפשר שילך אתו שהוא יחשוב עליו תואנות להשני ויוציא עליו ש"ר כאשר עשה כן עשה לו כעדות הרב מו"ה יעקב שלמה היילפרין שכן עשה להטריף בהמה חנם להכעיס לר' יעקב ואח"כ הודה והרב האב"ד רוצה לפסלו על כי הולך לבדו למקולין. הנה באמת אין מקום לפסלו כי יוכל לומר דמית עלי כאריה ארבא ובפרט כיון שהוא פסול אין ראוי לו לילך למקולין עד כי יבורר חזקת כשרותו. והנה אח"כ הגיעני מכתב מפרעמישלאן וכתבו ששאלו להרב מו"ה יעקב שלמה נ"י מדוע לא קיבל עדות בשלשה מומחין כמבואר בסי' כ"ח סכ"א והשיב כי די בג' הדיוטות וע"ז צווח שלא ראה ולא ידע דין מפורש בש"ע. והנה באמת טח עיניהם מראות דמ"ש מומחין לא ככל מומחין דעלמא רק מומחין שיודעין לקבל העדות ולדעת איזה עד פסול או כשר וכמבואר בב"י במקור הדין בשם הנימוק"י בשם תשובה להרי"ף והטעם משום דב"ד בתר ב"ד לא דייקי ע"ש וכ"כ הכנה"ג בהגהת הב"י אות קכ"ג. אך בגוף הדין בראשית ההשקפה תמהתי דהא לדין א"צ רק שיהיה שלשה הדיוטות וחד מהם דגמיר וסביר וכמבואר בטוש"ע סי' ג' והרי בלי ספק דיינים צריכים לקבל עדות ואיך כשרים אם אינם ראוים לקבלת עדות וחפשתי בתומים ובכל הבאים אחריו ולא מצאתי דבר אמנם בכנה"ג שם דבר מזה והנה מ"ש בשם מהר"ח בסאן לחלק בין לכוף את האדם לדון בפניהם ובין לקבל העדות הנה לא הבינותי דאפכא מסתברא דלכוף לדין גרע יותר ומסתבר יותר דיהיה בשלשה מומחין וגם החילוק השני בין כשאינם בעיר או כשישנם בעיר זה ג"כ לא מסתבר דאפכא מסתברא דכשהם בעיר בודאי יכולים לקבל שנית בפני מומחין וע"כ יותר מסתבר כמ"ש הר"א די בטון דלהרא"ש בנוית סגי בחד דגמיר וסביר וע"ש ס"ק קכ"ה שכתב בשם בני שמואל דגם הרי"ף מודה דבדיעבד בחד דגמור וסביר סגי ומדברי הרא"ש ז"ל נראה דבדיעבד אף בג' הדיוטות ממש סגי וא"כ איך לא יבושו לדבר בשער כי רי"ש לא ידע הדין מפורש בש"ע ונהפוך הוא כי הם לא ידעו הדברים בטעמים ושרשם שאלמלא כן היה עומד לפניו דברי הש"ע כהר גבוה שכלפי לייא שגוף הדיינים סגי בחד דגמיר וסביר ולקבלת עדות צריך שלשה. אמנם הן רבים עתה עמי הארץ אשר זה דרכם כסל למו וילכו לקושש דברי הש"ע עפ"י פשטותם ועתה ילחכו את כל הנכתב בש"ע עם בה"ט וזה תפארת להם מן ההמונים אשר יחשבו כי מצאו מציאות גדולות והם בחשיכה יתהלכו ומה גם כי לפענ"ד כאן שלא קבלו העדות לדון ע"פ כי אם לשלחו אלי וליתר חכמי הדור וא"כ מותר לקבל אפילו הדיוטות כמ"ש רבינו ירוחם שמותר לקבל אפילו שלא בפניו ע"ש ובב"י שהביאו וה"ה בזה ואף דיש לומר דלא דמי דשם כל ששלחו להב"ד הגדול א"כ אף שלא ירצה לבא יכולין לשלח עכ"פ הגב"ע משא"כ כאן אבל זה אינו דהרי גם שם יש לחוש כל שקבלו שלא בפני בע"ד דלמא בפניו לא הי' מעידין כי לא יכלו לשקר ולהעיז נגדו כל כך ואפילו הכי מקבלין מכ"ש בזה דאין חשש גדול כ"כ רק דלמא מקבלין עדות שאינם כשירים כל כך ובאמת מן הסתם כל ישראל בחזקת כשרים הם ובפרט כי כותבין שמות העדים וא"כ אם יוכלו לברר אח"כ פסול על העדים יבררו וא"כ אין חשש כל כך וע"כ צדקו דברי הרי"ש נ"י. ומ"ש הרב האב"ד כי האנשים הם פסולים אם יבררו עליהם שהם פסולים אז יפסלו וכל זמן שלא יבררו עליהם פסולם הם כשרים. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בדברי המהרי"ט חלק חו"מ סי' מ"ו שכתב בהדיא דלקבלת עדות סגי בשלשה הדיוטות וכמ"ש למעלה ולשיטת הרא"ש אף לכתחלה סגי בשלשה הדיוטות רק חד דגמיר וסביר ובקצה"ח סי' ע"ט ס"ק ז' האריך לחלוק על המהרי"ט אבל אילו הי' רואה כל התשובות האלו שהביא הכנה"ג הי' רואה שאין סתירה מדברי הרי"ף ומכל מקום גם הוא העלה דבחד דגמיר וסביר סגי ואף דמה שהביא המהרי"ט שם מחליצה לא הזכיר דברי הנימוק"י שבעי שידעו הלכות חליצה ועיין באהע"ז סי' קס"ט אבל לענין קבלת עדות הדין דין אמת. אחר זמן רב מצאתי בתומים סי' ג' ס"ק ב' דהקשה גם כן על המחבר דסתם דבעי שלשה מומחין ובסי' ג' לא כתב כן ע"ש שמחלק בין קבלת עדות לשאר דברים ונפלאתי מאוד דהיאך אפשר דיהי' דיין ולא לבעי קבלת עדות ותמהני שלא ראה דברי הכנה"ג והמהרי"ט הנ"ל ודו"ק. ודרך אגב ארשום במה שנתבאר שם דבפני יחיד מומחה לא מועיל הודאה ויכול לחזור בו. וקשה לי טובא דא"כ בהא דאמרו בב"ק דף ע"ה דפגע בר"י וש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ומשני דחוץ לב"ד הוה וקשה הא בלא"ה לא מקרי הודאה דהי' רק בפני ר"י בלבד ולא מקרי הודאה וגם לענין מודה בקנס הדין כן דכל הטעם דחוץ לב"ד לא מועיל משום דיכול לחזור בו א"כ הוא הדין בהודה לפני יחיד מומחה וצ"ע שלא ראיתי בהחפזי מי שיעורר בזה. שוב מצאתי בהה"מ פ"ד מהלכות חובל שהרגיש בזה ע"ש ושמחתי ועיין חו"מ סי' ל"ח שנראה ממרוצת דבריו בס"ק ב' שלפסול האדם אינו כד"נ ויש לדחות ודו"ק:

אחר שנים רבות ר"ח אדר ב' שנת תרי"ג עש"ק פ' פקודי מצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' ר"ה שהאריך בשליח שהביא גט והי' ספק פסול לעדות האם ינתן גט זה או לא והאריך שם לבאר מה ספק פסול לעדות אם ששנים העידו שעבר עבירה פלונית ובאו שנים והכחישו הנה אם יש לו חזקת כשרות והלך בדרך טובים עד עתה פשיטא דמוקמינן גברא אחזקתי' ונפלאתי איך כתב כן בפשיטות במה שנחלקו אבות העולם בשנים שהעידו על אחד שהוא פסול ושנים העידו שהוא כשר דדעת הר"ח והרז"ה דהוא כשר להוציא ממון על פיו והרי"ף והרמב"ן דעתם דאינם יכולים להוציא ממון על פיו ובש"ע חו"מ סי' ל"ד סכ"ח סתם המחבר כשיטת הרי"ף וסייעתו והרמ"א לא הגיה דבר ואין לומר דשם שאני משום חזקת ממון משום דזה אינו דחזקת אשת איש אלים עפי ובסי' מ"ז באהע"ז מחמרינן אפילו בספק קידושין מכ"ש בספק גירושין גם מ"ש כיון דשליח פסול בעבירה שיהי' פסול לשליחות הגט אינו רק מדרבנן ובדרבנן תרי ותרי הוה ספיקא דרבנן ולקולא הנה אמת נכון הדבר דבדרבנן אזלינן לקולא וכן כתב בתומים סי' ל"ד ס"ק כ"ז ואילו ראה דברי הרדב"ז אלו הי' שמח ומ"ש הרדב"ז דספיקא דפלוגתא דרבוותא הוה ספק חסרון ידיעה אמת שבשו"ת פני משה הספרדי חולק בזה ועיין תומים שם שחוכך גם כן. משום ספק חסרון ידיעה אבל באמת אנן מצרפינן תמיד ספק פלוגתא דרבוואתא ועיין ש"ך סי' נ"ז ביו"ד גבי ספק דרוסה ובכמה מקומות ועיין בתורת השלמים בסוף ספרו בכללי הספיקות ועיין מלמ"ל פ"ו מהלכות עדות הלכה ו' שאתי עלה מטעמא אוחרא דבכה"ג לא שייך לאוקמא אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין ע"ש ובתשובה הארכתי לבאר דבריו ועיין פ"ו מהלכות שכירות במלמ"ל וגם מ"ש הרדב"ז דגניבת הערבי דאורייתא עיין יש"ש ב"ק ובשו"ת זקני בשער אפרים סי' ב' והדברים עתוקים ואכ"מ הלכתא גברותא איכא למשמע משו"ת הרדב"ז הנ"ל ולא עת האסף פה. והנה אחר זמן רב מצאתי בשו"ת חינוך בית יהודה סי' קט"ו לענין קבלת עדות שפלפל בזה ואין הזמן מסכים לעיין בדבריו:

והנה בשנת תרי"ז יום א' סליחות הגיעני תשובה מ"ק יגאלניצע בשוחט אחד שנתקבל עליו עדות שלא בפניו שקרה כמה פעמים עניני שאלות והכשיר טריפות גמורות וגם קבל עליו בשבועה שלא לשחוט עד שיבדוק השו"ב השני את סכינו ונמצא שעבר על זה והשבתי כי אף שאי אפשר לפסלו מצד הדין מכל מקום בצירוף השבועה ודאי הוא פסול כי ניכרים הדברים שהוא קל וגם מ"ש דברגלים לדבר יש לפסול כבר כתבתי בזה בתשובה לעיר ישן ותמצא בחיבור החדש דף מ"ב. ודרך אגב אזכור במה שחידש הש"ך בחו"מ סי' מ"ו ס"ק ט' דאם העדים אומרים אין זה כת"י ואין כת"י יוצא ממקום אחר דמ"מ בעל השטר נאמן מן התורה מטעם חזקה דלא חציף אינש לזייף והקשו בתומים ואחרונים דהרי אם יבואו עדים ויאמרו דאכל חלב היו נאמנים. ולא נאמין לזה מטעם דלא חציף לעשות בפרהסיא והוא הדין כאן העדים מעידים שחציף וזייף ולמה לא יהי' נאמנים:

והנה בשמנה לאדר שני תרי"ט הי' אצלי הרב מו"ה אברהם קאמפף נ"י וטען דכאן העדים נעשו בעלי דברים שהרי הבע"ד טוען יש לי ראיה בידכם שאתם חתמתם על השטר שלי והם טוענים שלא נעשו עדים א"כ הם לגבי טענת בע"ד ג"כ בעלי דברים ולכך אינם נאמנים שהרי לבעה"ד בעל השטר יש לו חזקה דלא חציף לזייף והם בעלי דברים ואינם עדים כלל ואינם נאמנים ולכאורה יפה טען ולפענ"ד הי' נראה דזה דוקא אם כל אחד אינו מעיד רק על כת"י בלבד שאינו כת"י אבל אם כל אחד אומר אינו כת"י וגם כת"י חבירו אינו א"כ הו"ל לגבי כתב חברו עד וכל אחד נעשה בע"ד ועד על השני ושפיר הקשו דיהי' נאמנים לומר שחציף וזייף ודו"ק ועיין קצה"ח סי' מ"ו ס"ק יו"ד והי' מקום להאריך ולא נפניתי כעת:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף