שואל ומשיב/ב/ד/נד
שואל ומשיב 
ב ד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראיתי בהגהת מיימוני פי"ב מאישות שכתב בזה"ל ונ"ל דפועל נמי דרשינן שהוא בכלל ולא עבדים לעבדים ומשום ה"ט יחזור וא"ת יאסר כיון שיכול לחזור שרי עכ"ל. ולכאורה אין טעם לדבריו. אמנם לפענ"ד כיון כוונה עמוקה וזה רבות בשנים שאמרתי זאת על מה שחידש המהרי"ט דאם רוצה להשכיר עצמו לאחר שוב אינו יכול לחזור דהרי נעשה אח"כ גם כן עבד לעבדים ואני הקשיתי לשאול מב"מ דף ע"ז. אמנם גוף הסברא אמרתי דבאמת לכך יכול לחזור דאם אינו יכול לחזור שם עבד עליו אבל כל שיכול לחזור אף שאינו חוזר אין שם עבד עליו דדוקא עבד ממש שאינו יכול לחזור בו ואף עבד עברי עד שש אינו יכול לחזור זה הוה עבד אבל פועל כל שיכול לחזור שוב אין שם עבד עליו ומש"ה אף שהשכיר עצמו לאחר מכל מקום אין שם עבד עליו וז"ש בב"מ דף יו"ד כל כמה דלא הדר ביה והיינו שבאמת אינו מדת הדין שיכול לחזור רק דאל"כ יהי' עבד לעבדים ולכך כל שיכול לחזור בו שוב אין שם עבד עליו וז"ב וכעת ראיתי שכוונתי לדעת רבן של ישראל ר"ת דזה כוונתו דכל שיכול לחזור שרי להשכיר והיינו דאין שם עבד עליו. ובזה אני אומר מה שנחלק ר"ת עם רבינו אליהו אי חייב להשכיר עצמו בשביל מזונות אשתו ור"ת אוסר ובשערי משפט סימן צ"ז ס"ק ג' האריך מ"ט לא יהי' חייב להשכיר עצמו ולפענ"ד נראה כיון דמה שרשאי להשכיר אף דנקרא עבד הוא מטעם שיכול לחזור בו ואין שם עבד עליו ולפ"ז היאך יהיה חייב להשכיר עצמו הא כעת אין לו לשלם לבע"ח וא"כ כשישכיר עצמו ע"מ לשלם שוב גם בשכירות שייך שעבודא דרבי נתן ויהיה האדון השוכר מחוייב לבע"ח ואם יחזור בו ולא יהיה לו לשלם ישאר חייב לזה וא"כ מה נ"מ בהיותו חייב לזה או לזה וזה לפענ"ד הטעם של הרמב"ם שכתב דאין העבד רשאי להשכיר עצמו לפרוע לב"ח דהא ע"כ אין לו מה לשלם ואם כן לעת עתה הוא נוטל מזה כדי לשלם לזה ואף דפועל יכול לחזור בו אף שאין לו מה לשלם כמבואר בחו"מ סי' של"ג היינו באם בשעת מעשה לא היה בדעתו להיות נ"ח והיה סבר שכשיחזור בו יחזיר להאדון מעותיו ואח"כ אירע שאין לו מה לשלם אפ"ה יכול לחזור בו אבל כאן שכל ההיתר מה שמשכיר עצמו הוא בשביל שאין לו מה לשלם וכדי שלא יהיה עבד יוכל לחזור בו וא"כ למה יעשה כזאת לבלתי שלם לאותו ששכרו וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד דצדקו דברי רבינו אליהו שכתב שאדם חייב לעשות מלאכה ולפרנס את אשתו דהרי נחשב מורד ממלאכה ור"ת נדחק בזה. ולפמ"ש יש לומר דניהו דבשאר חוב אינו יכול לכפותו לעשות מלאכה משום דלי בני ישראל עבדים אבל בבעל לגבי אשתו דשניהם משועבדים זה לזה הוא לפרנסה והיא מחוייבת לעשות מלאכתו שוב הו"ל כשני שותפין דכיון דמשעבדי זה לזה לא חשיב עבד וא"י לחזור בהם כמבואר בחו"מ סי' קע"ו ואם כן שפיר נקרא מורד ממלאכה ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא דבחו"מ סי' צ"ז סט"ו כתב המחבר דאין כופין אותו להשכיר עצמו והוא מהרא"ש שכ"כ ר"ת בתשובה ואם כן סתם כדברי ר"ת והרמ"א לא הגיה כלום אלמא דלא קיי"ל כרבינו אליהו ואלו בסי' ע' ס"ג בהג"ה באהע"ז כתב הרמ"א דחייב להשכיר עצמו כפועל והיינו כשיטת רבינו אליהו וע"ש בט"ז שהביא בשם תשובת מיימוני שכתב שכל רבותינו שבצרפת הסכימו לרבינו אליהו והדברים סותרין זה את זה וכעת לא ראיתי מי שעמד בזה כי אני כותב פה בקרית חוצות ומחוסר ספרים ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בבעל ואשה דהוי כשותפין ולא שייך עבד לעבדים לכך סתם כרבינו אליהו אבל לענין בע"ח שפיר הוה עבד וכמ"ש הסמ"ע בטעמו ודו"ק. הן אמת שלפמ"ש בשערי משפט דיש לחלק בין אם הב"ד כופין או שאדם בעצמו חייב א"כ כאן שפיר כתב דאין ב"ד כופין אבל בא"ע כתב שחייב להשכיר עצמו. אך באמת לפמ"ש בטעם הדבר מבואר דאינו מחויב גם כן להשכיר עצמו וע"כ מחוורתא כמ"ש דהש"ע חילק בין בעל ואשתו ובין בעל חוב וכמ"ש אף דר"ת והרא"ש חלקו על רבינו אליהו גם בבעל לגבי אשתו מכל מקום בש"ע הכריע כן ודו"ק. הן אמת דמ"ש הט"ז בשם מהר"ם שכל רבני צרפת פסקו כרבינו אליהו לפענ"ד המהר"ם לשיטתו שכתב דפועל לא מקרי עבד וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' של"ג בשמו ואם כן דלא נקרא עבד שפיר קי"ל כרבינו אליהו אבל אם נימא כר"ת דפועל נקרא גם כן עבד שוב אסור מיהו לפמ"ש כיון דיכול לחזור שוב לא מקרי עבד כ"כ ויכול להשכיר עצמו. ומ"ש הרא"ש בתשובה סי' ע"ח בשם ר"ת דשכירות נקרא מכירה הנה לפמ"ש הנימוק"י הובא בש"ך חו"מ סי' שי"ג וכ"כ הריב"ש דשכירות ליומא ולזמן לא נקרא מכירה אם כן שוב יכול להשכיר עצמו ודו"ק. והנה במ"ש לתמוה על ר"ת לענין בעל לגבי אשתו דלא שייך עבד לעבדים משום דשניהם משועבדים זה לזה והוי כשותפים נתישבתי די"ל כיון דקי"ל דאשה יכולה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה אם כן שוב לא שייך עלה תורת עבד וכמ"ש בטעם דפועל יכול לחזור דכל דיכול לחזור בכל פעם לא שייך עבד ה"ה בזה ושוב הוא הוה עבד דהוא א"י לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך בע"כ דידה ועיין ב"ש סי' ס"ט וגם דעכ"פ צריך להשלים מה שיחסר לה ושוב מקרי עבד אבל היא יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ואף דצריכה לעשות מה שעושה עושה לבעלה זה לא חשיב מלאכה רק חובת אשה לבעלה וז"ב ופשוט. ובזה יש ליישב קושית התוס' בכתובות דף ס"ד דפריך והאמר רב איני זן ואיני מפרנס יוציא והקשה בתוס' תקשה לשמואל גם כן דאמר עד שנכפהו להוציא נכפהו לזון וא"כ למה לא נכפהו לזון ולפמ"ש יש ליישב דבאמת לשיטת רבינו אליהו מיירי כאן באין לו ממה לזונו וצריך להשכיר עצמו למלאכה ולפ"ז לר"ת דא"י לכפותו להשכיר עצמו למלאכה לכך ס"ד דהש"ס דמוסיפין לה על כתובתה וע"ז שפיר פריך לרב נכפהו לגרש אבל לשמואל ל"ק דנכפיה לזון הוא דוקא כשיש לו וא"צ להשכיר עצמו למלאכה בזה כופין אותו לזון אבל באין לו וצריך להשכיר עצמו למלאכה בזה אין לכופו ולכך לא פריך רק לרב ודו"ק היטב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |