שואל ומשיב/ב/ד/כב

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן כב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על דברת הקצה"ח שהאריך בהא דאמרו בב"ב דף קל"ז אי מיפק לא נפק למאי יהבי' ניהליה וע"ז הקשה אי נימא דקנין הגוף לזמן לא הוה רק קנין פירות היאך נפיק והא לא הוה רק קנין לזמן והוה ליה כקנין פירות כמ"ש הר"ן בנדרים בסוגיא דבר פדא ואם כן איך יצא בו וכבר כתבתי בזה הרבה בשו"ת שואל ומשיב סי' רכ"ט יעו"ש. וכעת חדשות אני מגיד דע"כ לא אמרינן דקנין הגוף לשעה לא הוה רק קנין פירות לבד היינו דוקא כל שהוא מחויב להחזיר או שקדשה רק לזמן וכדומה בזה אמרינן דכל שהוא רק לשעה לא חשיב רק כקנין פירות אבל באחריך דכל הימים שהוא חי הרי הוא שלו בודאי אם כן מה בכך שאחר מותו יהיה לפלוני הא אז כלתה קנינו דאין קנין למת וכל מה שהוא שלו לאחר מיתה אין לו כח להקנות ואם כן מה בכך שהוא רק לזמן הא כל ימי חיותו הרי הוא שלו ומקרי קנין הגוף גמור וזה ברור כשמש. איברא דלפ"ז צריך ביאור מה דאמר שם ר"נ ב"ח באנו למחלוקת רבי ורשב"ג והא אף לרבי מ"מ כל שהוא חי הרי הוא שלו ואם כן כל שלא מכרו הרי הוא שלו ומקרי קנין הגוף. אמנם נראה דבאמת התוס' הקשו בסוכה דף מ"א בהך דמתנה על מנת להחזיר דהרי אמרו במתנת ב"ח דכל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה ואם כן גם במתנה ע"מ להחזיר דאין יכול להקדיש לא שמיה מתנה וכתבו דיש בידו להקדיש עד זמן שצריך להחזירו ועוד כתבו דשם הוה הערמה דלא נתן לו כלל אבל כל שנתן באמת אף שאינו יכול להקדיש הוה מתנה ולפ"ז כאן דלרבי לא מצי למכור ולהקדיש דהשני יכול להוציא מיד הלקוחות ואם כן לא הוה מתנה כלל אך זה אינו דכל זמן שהראשון קיים לא יכול השני להוציא רק אחר מיתתו ואם כן שפיר הוה מתנה ולפ"ז שפיר תלוי בפלוגתא דרבי ורשב"ג דניהו דאחריך הוה קנין הגוף ממש אבל כל שהשני יכול להוציא אח"כ סבר רנב"ח דלא מועיל דהא אינו יכול למכרו לעולם ושאני הך ממתנה ע"מ להחזיר דמוגבל הזמן דעד אותו הזמן יכול להקדישו אבל כאן כל שמכרו אינו מקרי מכר דכל שימות הלוקח מוציא מיד הלקוחות ואם כן אינו ברשותו למכור ולהקדיש רק כל ימי חייו ולא הוה מכירה פסוקה וע"ז השיב רנב"י דע"כ לא פליגי רק בקנין פירות אי הוה קנין הגוף אבל כאן אי מיפק לא נפיק למאי אקני ליה והיינו כסברת התוס' דכל שהיה הקנין באמת היה מועיל אף שלא יכול למכור ואם כן כל שנימא דלא מועיל אמאי אקני ליה ולא היה קנין כלל ומה"ת לומר דלא רצה להקנות כלל וכל שרצה להקנות שוב הוה קנין הגוף גמור ויתכן יותר דבאמת תירוץ השני של התוס' הרשב"ם חולק בזה ולא גרס בב"ב ע"מ שתחזירהו לי דאם אמר לי מידי דחזי ליה קאמר והרי אינו יכול להקדישה ולא הוה מתנה וא"כ בהס"ד סבר רנב"ח דלרבי כל דלא יכול למכור ולהקדיש לא מקרי מתנה וע"ז חידש רנב"ח דשם ה"ט דלא מועיל משום דהוה קנין פירות אבל כאן אי לא יהיב ליה למיפק למאי יהבי' ניהליה ואם כן הוה מתנה אף שאינו יכול להקדישה כשיטת התוס' והר"ן וכמ"ש ושאני הך דרבי דיש כמה הנאות אף שלא יכול למכור ואם כן לא הוה רק קנין פירות דכל שאינו יכול למכור ולהקדיש לא מקרי רק קנין פירות ואף דאחריך נקנה לו לגמרי האי אינו נקנה לגמרי. והנה דברי הרשב"ם תמוהים דבמקומו בסוגיא אמרו לענין שור זה במתנה על מנת שתחזירהו והקדישו קדוש ומוחזר אמר לי מידי דחזי' ליה קאמר והיאך הוה מתנה כלל כל דאמר לי לא הוה מתנה כלל וכבר תמה בזה בספר בני אהרן. ולפענ"ד נראה דבאמת צריך ביאור לפמ"ש התה"ד דכל שמכרו יכול להחזיר דמים דהוה כמו שאינו בעין ומועיל חזרת דמים ואם כן שפיר יכול להקדישו ובאמת יחזיר דמים. אך באמת באתרוג ל"מ חזרת דמים כמבואר סי' תרנ"ח אבל בשור והקדישו שפיר הוה מתנה דהא יכול להחזיר דמים ומכל מקום כל שאמר לי מידי דחזי ליה קאמר וכל שהקדישו צריך להחזיר דמים אבל לא גוף השור והרי הוא התנה במידי דחזי ליה אבל מכל מקום מתנה מקרי דבאמת כל שהקדישו מקרי ליתא בעינא ושוב מועיל חזרת דמים וא"כ לא שייך לומר דקדוש ומוחזר דהא אינו חזי ליה והוא התנה מידי דחזי ליה אבל באמת יכול להחזיר דמים דלענין זה מקרי שיכול להקדישו ויתכן יותר דבאמת דה"פ מידי דחזי ליה ולכך לא הוה מתנה אבל האחרונים הקשו דהא הוה תנאי ומעשה בד"א והתנאי סותר למעשה כיון דאינו יכול להקדיש שוב התנאי סותר למעשה וא"כ יכול להקדיש והתנאי בטל והמעשה קיים. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין התנאי סותר דהא יכול להחזיר דמים ואף דהוא אמר לי ומידי דחזי ליה קאמר כל שמכרו והקדישו וליתא בעיניה שוב הו"ל חזרת דמים חזרה רק דהוא רצה בגוף השור אבל שיהיה התנאי בטל לגמרי ושוב לא יצטרך להחזיר לו אף דמים זה ודאי דלא רצה דהא הוא רצה גוף השור ושוב לא היה מתנה כלל והתנאי לא בטל דבאמת אינו סותר למעשה דכל שהקדיש ויועיל המעשה שוב הוה כליתא בעיניה ויכול להחזיר דמים וז"ב ודו"ק כי היא חריף. והנה לכאורה קשה בהא דקאמר אי לא נפיק אמאי יהביה ניהליה וקשה טובא לפמ"ש התוס' בב"ב דף כ"ז ד"ה אלא דכל שלא נקנה לו רק לדבר אחד אף למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מועיל ע"ש ואם כן כאן אדרבא כיון דלא הקנה לו רק לצאת בו שוב הו"ל קנין פירות לאו כקה"ג דמי ול"ק לכ"ע והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש בספר שו"ת שואל ומשיב סי' הנ"ל דכל שהמצוה היא עיקר הו"ל קנין הגוף שפיר דכאן גוף הקנין הוה קנין הגוף ממש ולא מקרי קנין פירות כלל ודו"ק. עוד נראה לי דלכך לא גרס רשב"ם לי דלא ס"ל התירוץ הראשון של התוס' דיכול להקדישו לזמן דהא הוה ליה רק קנין הגוף לשעה ול"מ דמקרי רק קנין פירות כמ"ש הרא"ש דמתנה ע"מ להחזיר צריך לחזור ולהקנותו דאל"כ הוה רק קנין פירות ואם כן שוב אינו יכול להקדישו ולמכרו דאינו יכול להקנות רק לזמן ול"מ ולפ"ז זהו דוקא באתרוג דבעי לכם אבל בנתן לו שור שוב אף דאמר לי מ"מ יכול להקדישו לזמן ודו"ק היטב. והנה בכפות תמרים דף מ"ב הקשה דאיך יכול להחזיר כשהקדישו וקדושת הגוף לא פקע בכדי וכתב דאפשר דיש הקדש לזמן וכבר כתבתי בחבורי שו"ת שואל ומשיב דהוא נגד הפוסקים דס"ל דקדושת הגוף לא פקע אף שהוא לזמן ויש לחלק בין כשהקדושת הגוף אין לו זמן מוגבל ובין כשהוא רק לזמן עד"מ אתרוג אינו קדוש רק בחג הסוכות ואם כן יש לו זמן מוגבל ולא חל יותר מזמן הלז ואם כן קדושת הגוף לזמן כזה יכול לצאת לחולין ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף