שואל ומשיב/ב/ד/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן כא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב וכו' מוה' אפרים פישל נ"י מדובנא בעסק צוואה.

אשר שאל באחד שמת והיה לו בן יחיד ובנות הרבה וצום לפני מותו שאשתו תשלוט בנכסיו כל ימי חייה ולאחר מיתתה יטול הבן ג' חלקים והבנות תטול כל אחת כחצי חלק זכר וכתב בהצוואה הכל מה שאני נותן לבנותי הנני נותן להם על מנת שאין לבעליהן רשות בהם ושייכים להן ולבניהן עכ"ל. ואחר מותו בעוד אשתו בחיים מתה אחת מבנותיו והניחה בנים ובנות ואחר מיתת הזקנה בהגיע זמן החלוקה מעזבון המנוח מת אחד מבני בתו שמתה כבר ולא הניח זרע. ועתה באו לדין בעל האשה אחת מבנותיו שמתה ובניה ובנותיה הבעל טוען ששייכים לו שהבעל יורש את אשתו והבנים טוענים שמגיע להם ואין לבנות חלק כי כן כתוב בהצוואה להן ולבניהן ואין הבנות בכלל והבנות אומרות כי גם להם חלק שוה בשוה כי גם הבנות בכלל והביא הטוען בעדם שכ"כ בשו"ת חסד לאברהם הנדפס מחדש חלק חו"מ סי' מ"ד. וע"ז כתב מעלתו שאין דבריו נראים וכתב להמחבר בעצמו. והנה אם כי אין דרכי לשום עין בחיבורים הנדפסים מחדש מה גם לפלפל בהם ות"ל המחבר חי וכבר כתב לו בכ"ז אמרתי לעיין בעצמו והנה זה יצא ראשונה מ"ש מעלתו על מ"ש הח"ל הנ"ל דהבעל של אחת מהבנות לא יוכל לגבות דהו"ל ראוי דהא הבת מתה בחיים חיותה של אמה והו"ל ראוי וע"ז כתב מעלתו והביא דברי השערי משפט סי' רנ"ד שכתב בשם בה"ג סוף הלכות נדוי דמאן דאית ליה פקדון או הלואה גבי אחר ואית ליה ברתא ופקיד להאי הלואה ופקדון ושכיב הוא ושכיבת ברתיה אף דלא מטי לידיה דבעל מחיים דילה מכל מקום ירית לה בעל להאי ממונא משום דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו ע"ש הנה אף שבבה"ג כתוב כן ודבריו דברי קבלה לפענ"ד דבריו צ"ע דמלבד דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין אינו מועיל יותר מאילו היה שטר והרי קי"ל דגם מלוה בשטר חשוב ראוי ואף אם נימא דדברי שכיב מרע הם יותר משטר וכעין מה שנחלקו הרשב"א והר"ן בסוגיא דב"פ לענין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אי הוא כמסירה או עדיף ממסירה ומה גם דכאן ראוי מקרי כל שאינו מוחזק ומה מועיל מה שהוא ככתובין וכמסורין אף גם דגוף הדבר תמוה דהרי הב"י כתב ריש סי' ער"ח בחו"מ דראוי אינו מצד היורש רק מה שהוא ראוי להמוריש ע"ש ואם כן גם בדברי בה"ג דהוא היה לו הלואה ביד אחר ואינו מוחזק גביה ואם כן מה נ"מ שהוה ככתובין וכמסורין אצל המקבל הא מכל מקום לא היה לו מה להוריש והו"ל ראוי לגביה המוריש ע"כ דברי הבה"ג צע"ג לפענ"ד ולכך נשמט בפוסקים דברי הבה"ג אלו וכל האחרונים לא ס"ל כן וא"כ גם בנ"ד כיון שכל זמן שהזקנה היתה חיה היתה היא שולטת אם כן היה ראוי גמור ומה מועיל מה שהיה אח"כ אצל המקבל ככתובין וכמסורין וגם היאך אפשר דהוה ככתובין וכמסורין כל שהפסיק אחר דהיינו הזקנה שבעת חיותה לא היה להמקבלים שום זכות בזה וע"כ הדבר ברור דמקרי ראוי לגבי הבעל. עתה נעתיק עצמינו אם בנותיו בכלל הבנים והנה באמת יפה כתב מעלתו דאנן לא קי"ל דהבנות בכלל הבנים דלא כהרא"ש ובאמת שיפה כתב דכן מבואר בסי' רמ"ז ס"ג ומ"ש הח"ל הנ"ל דכל הטעם הוא משום דבשעת מיתה בודאי אינו מעביר נחלה וכאן הא חזינן דרצה להעביר נחלה וכמ"ש הרא"ש בעצמו בטעמו השני יעו"ש הנה מלבד דכאן לא רצה להעביר נחלה כמ"ש מעלתו אף גם דאני תמה על גוף הדברים דהרי קי"ל בסי' רנ"ו ס"ג דאם צוה לתת לעכו"ם מתנה דהוה דבר עבירה אין צוואתו כלום ואם כן דברי הרא"ש תמוהים דכל שעשה עבירה והעביר נחלה למה תהי' צוואתו קיים ואני מוסיף עוד דהרי קי"ל בסי' רל"ה דאם נותן מתנה בנכסים מועטים דלא הוה מתנתו מתנה דחז"ל לא תקנו קנין באיסור ואם כן הוא הדין דברי שכיב מרע דהוה ככתובים וכמסורים וכל שעשה איסור למה יהיה מתנתו קיימת ועיין מלמ"ל פ"ט מזכייה מה שכתב בזה ולדבריו יש מקום ליישב דהיה מקום לתת מתנה לאח"מ ולא יעבור ולפענ"ד נראה דעכ"פ זהו כשעשה עבירה בפירוש אבל כל שכלל בנותיו בכלל הבנים לא שייך לומר דמסתמא לא העביר נחלה דהא לא העביר נחלה לגמרי והרי עישור נכסים מגיע להם ואם כן עכ"פ יש להם קיום לענין זה דהעישור נכסי ודאי לא העביר נחלה דהא חז"ל תקנו להם ואם כן שוב גם שח"ז דתקנו חז"ל לא הוה מעביר נחלה כמ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ז באורך ואם כן שוב פשיטא דיש לומר דהבנות בכלל:

ובזה יש ליישב מה שתמה הפנים מאירות שם במ"ש לי וליו"ח דהוה נקבות בכלל וע"ז תמה דהא הרא"ש לא כתב רק בחזינן דהעביר נחלה אבל כל שלא ראינו שעבר ע"ז דמ"ש לבתו לא העביר נחלה כלל דחז"ל תקנו כן ואם כן יש לומר דליו"ח כיון דוקא לזכרים וע"ש שהאריך בזה לתמוה על המהרי"א והרמ"א סי' רפ"א ולפענ"ד נראה דשם בודאי לא העביר נחלה דהא לא ידע כלל אם תלד בנים ואולי רק בנות בלבד ואם כן בכהאי גוונא בוודאי לא העביר בשעת שכתב השח"ז וא"כ בוודאי י"ח גם הבנות בכלל דהא לא ידע אולי לא תלד רק בנות לבד ודו"ק ועכ"פ לפענ"ד דוקא שם בניו ובנותיו דזה נחלה דאורייתא וכולי עלמא ידעי שהיא נחלה דאורייתא שפיר אמרינן דמסתמא לא העביר נחלה אבל נחלה דאורייתא לאחותו וכדומה דכ"ע לא ידעי משפטי הנחלות ובכה"ג לא שייך לומר דמסתמא לא העביר דאפשר דלא ידע כלל הדין בזה וזה שכתב הרא"ש דהרי חזינן שהעביר והיינו דמסתמא לא היה רוצה להעביר רק שלא היה בקי בדין וסבר דכל שאינו לבניו ובנותיו מעקר משפטי הנחלה אם כן ממילא ה"ה בנכסי אחותו ובזה מיושב הרבה קושיות שהאריך הפנים מאירות שם ולפי זה בנ"ד דכתב להן ולבניהן ל"מ אם לא הי' אז נודע כלל שיש להבנות בנות ובנים אם כן בודאי אין ראיה אלא אף אם הי' להבנות בנים ובנות מ"מ בזה לא נודע לכל משפטי ירושה. וגם נראה לפענ"ד דבכה"ג שכתב להבנות שח"ז וזה בתורת מתנה ואם כן מה שנתן מתנה יכול לתת לכל יו"ח בשוה שמתחלה בתורת מתנה בא ליד בתו ויו"ח דהרי היא מתורת חוב או מתנה. ובזה מיושב קושית הפנים מאירות מסי' רפ"א דיו"ח הכל בכלל משום דשם נתן בתורת מתנה או חוב ויכול לתת לבתו וליו"ח הכל בכלל ולא העביר נחלה דהוא בתורת חוב ומתנה וז"ב כשמש:

והנה מ"ש מעלתו כיון דכתב לבתו וליו"ח הוה מחצה לבת ומחצה ליו"ח כמבואר סי' רמ"ז סעי' ה' וסי' רנ"ג סה"ד הנה אין הנדון דומה לראיה דבאמת בב"ב דף קמ"ג ע"א דחי אביי דבשלמא התם אהרן בר חלוקה להכי פרט לטול פלגא וכו' ואפ"ה קי"ל כר"י משום דכל דפרט יחיד אצל המרובים ע"כ דהוא חשוב כמו המרובים כמ"ש ביד שאול בהלכות נדרים סי' רכ"ח ס"ק מ"ה באורך וזה לא שייך הכא דאמר להן ולבניהן או לבת וליו"ח דפשיטא דהכוונה שיהי' לאחר מות בתו ליו"ח וגם הוצרך לפרש שיהי' שייך לבתה ולא לבעלה וע"כ לפענ"ד ברור דבזה לא שייך כלל הדין הלז אף שבשו"ת פנים מאירות נראה מבואר גם כן דלבת וליו"ח מחצה לה ומחצה לבניה אבל לא נהירא דלא דמי כלל דכאן הוצרך למפרט וגם באמת אחשב אותה שכל ימי חייה שייך לה הכל ואח"כ ליו"ח וזה ברור כשמש. ודרך אגב אבאר אם דברי שכיב מרע צריך משפטי התנאים והנה בשו"ת מהר"ם אלשיך ז"ל כתב דדברי שכיב מרע אין צריך משפטי התנאים ובאמת שכן מבואר בהרמב"ן במלחמות פרק שני דביצה בהאי גברא דאמר הבו ליה ד' מאות זוזי ולנסוב ברתי שהאריך שם שאין צריך משפטי התנאים בשכ"מ ונזכרתי שהאריך בזה בשו"ת מהרי"ט בשניות חלק חו"מ סי' מ"ח וכתב שגם הרז"ה מודה בזה רק דק"ל מ"ש בהקדים לומר הבו ליה ד' מאות זוזי ואח"כ אמר לנסוב ברתי או שאמר מקודם לנסוב ברתי ולתת לו ד' מאות זוזי והביא דברי הש"ס בכתובות גבי אבימי דאמרו ולא היא דבשניהם הו"ל לאסוקי אדעתיה יעו"ש ואני בגליון המהרי"ט ציינתי דבמחכת"ה לא זכר שם דברי התוס' בגיטין דף כ"ט ע"ב דכתבו דאין ראיה משם דהלואה תלוי בשטר זה הא בשאר מקומות יש חילוק בין אם הקדים המעות לבין הקדים דבר אחר יעו"ש ואני כתבתי בתשובה שנת תרכ"ו לבן הרב מ"ק פשעווארסק דלפענ"ד תמוה מה שחרדו הרז"ה והרמב"ן שלא היה במשפטי התנאים הא כבר נודע דע"י שליח לא צריך משפטי התנאים דעל דעת כן נעשה שליח והרמב"ן בעצמו הביא זאת שם ולפ"ז שם דהיה אומר הבו ליה ועשאם שליח לתת לו ובזה אין צריך משפטי התנאים ובזה מבואר ההבדל שבין הקדים נתינת המעות ובין הקדים לנסוב ברתי דכיון דהשליח אין צריך משפטי התנאים משום דהוה שינוי בשליחות והרי מצינו שיש קפידא בלשון בשהקדים החפץ להגט ובין להיפך כמבואר בגיטין דף כ"ט אם כן גם כאן כשהקדים לנסוב ברתי הוה שינוי בשליחות ובין אם הקדים המעות לא קפיד ולא הוה שינוי בשליחות ושוב צריך משפטי התנאים. ובזה נראה לפענ"ד דלכך בשכ"מ אין צריך משפטי התנאים דבשכ"מ דלא חל הצוואה עד לאחר מותו או בגמר מיתתו באופן שע"כ היא ע"י שליח אם כן לא צריך למשפטי התנאים דהוה שינוי בשליחות וזה ברור. עוד נראה לפענ"ד שם לפמ"ש שם דענין משפטי התנאים הוא דאל"כ אין התנאי מבטל המעשה והרי הקדמונים הקשו דניהו דלא כפל לתנאו עכ"פ באומדנא סגי וכתבו דגרע דחזינן דלא כפל לתנאי ואם הי' מקפיד ע"ז הי' כופל לתנאו ולפ"ז נראה לי דכיון דאינו רק מחמת שלא כפל התנאו אם כן עכ"פ אינו ברור שלא הקפיד רק ספק הוא אם כן בשלמא במתנת בריא כל שיש ספק בזה שוב אין התנאי יכול לבטל המעשה שהי' כבר דמספק אין התנאי יכול לבטל המעשה והרי הוא בחזקת המקבל כמ"ש בשו"ת הרשב"א הובא בבית יוסף חו"מ סי' כ"ט לענין ספק בתנאי דהמעשה קיים ועיין מלמ"ל שהאריך בזה אבל בשכ"מ אין צריך למשפטי התנאים דהא אינו חל צוואתו רק לאחר מיתתו וכל שיש ספק אי לא נתן רק באופן זה הרי הוא בחזקת היורשים ועיין בב"י חו"מ סי' ר"כ מתי חל הצוואה אם בגמר מיתה או לאחר מיתה ועיין קצוה"ח שם. איברא דלפ"ז קשה על גוף תנאי בני גד ובני ראובן למה צריך משפטי התנאים והא לא חל רק אח"כ אך זה אינו דא"י מוחזקת בידם כדאמרו בירושלמי הובא ברמב"ן במלחמות שם ואם כן שוב הוחזקו בה ולכך צריך משפטי התנאים לעקור המעשה ודו"ק היטב כי יש להאריך בזה ולא נפניתי כעת ועיין מהרי"ט שם שהקשה דברי הרא"ש אהדדי לענין אם הי' חזקתו מסופקת ועיין בספר תקפו כהן שהביא הקושיא הלז בשם מוהר"ם מינץ ומ"ש הוא בזה ודו"ק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף