שואל ומשיב/ב/ד/יא

שואל ומשיב ‏ ב ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ד סימן יא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרח"י י"ט למב"י א' אחרי הגיעני תשובה מהרב מו"ה מרדכי בער בר"ש קליין אבד"ק קלוזנבערג נ"י במדינת הגר באחד שהיה לו שני מאות רבע מאלץ מונח בעליה ושאל לבן תורה שדר ג"כ בבית שיכתוב לו שטר מכירה וזה סבור שאמר לו שמאלטץ ואמר שעל זה אין צריך שמ"כ כלל ולא מכר את חמצו אבל הפקיר ובטל בפני עדים ובפירוש הפקיר לא כהמונים שאומרי' כל חמירא ועתה שואל להיות שהוא הפסד מרובה גדול. והנה מעלתו פתח בהצלה תחלה שכתבו בשם בעל פ"י שמאלטץ הוא נוקשה. והאריך מעלתו דזה הוה חמץ גמור ויפה כתב בזה שהכל לפי ענין אם הוא מקולקל הרבה כמ"ש בשערי תשובה לש"ב הגאון מוהר"ז ז"ל בסי' תמ"ח והנה מ"ש מעלתו שהפקיר וביטל בפני עדים לפענ"ד כאן גרע כיון דהלמדן א"ל שאין צריך מכירה כלל וא"כ לא היה דעתו על זה כלל והנה בחידושי להלכות פסח כתבתי בטעם של הרמב"ם בענין שוגג או אנוס דכל שהוא משום קנס קנסו אף בשוגג או אנוס והבאתי הרבה ראיות וכאן כל שלא ביטל ושייך קנס שוב ל"מ אפילו שוגג או אנוס ואף שעשה ע"פ הוראת חכם מכל מקום לא עדיף משוגג כמ"ש המ"א סי' שי"ח ס"ק ג' ומטעם זה אזל ליה כל אריכות של מעלתו לסמוך על בעל העיטור כיון שכבר ביטלו דכאן לא היה דעתו על המאלטץ כיון שאמר לו שאין צריך ביטול כלל ומכל מקום מפני כי גדול ההפסד נלפע"ד להתיר לעשות מהמאלץ יי"ש ולערב אח"כ היי"ש ברוב כמ"ש הפ"י ולסמוך על הפוסקי' דלאחר הפסח מותר ברוב ולא צריך ששים ואף לכתחלה מותר לערב דכל הטעם דלא מועיל ביטול באיסורין כתבו התוס' בפסחים דף למ"ד משום דא"כ לא יועיל מה שאסרו חז"ל דילך ויערב וכאן לא שייך זאת דלמה יעשה כזאת הא יוכל למכרו קודם פסח:

ובזה מיושב דעת רבינו יונה שהובא ברא"ש וטור סוף סי' תמ"ז ומכ"ש כאן שרצה למכור והוא לא ידע והתיר לו כנלפענ"ד ואף דשוגג או אנוס אסור כאן לא שייך זאת דאנוס גמור הוא ושם שייך הערמה דשמא יערים מתחלה להשהותו ולערבו אח"כ אבל כאן לא שייך זאת. והנה אח"כ בש"ק בהר בחקותי הגיעני שנית מ"ק סאניוואטץ מהרב הנ"ל ומצד השני וזאת אשר השבתי הנה אף למה ששינו השאלה מכל מקום לא יפה עשו במה ששתו וכ"כ הגאון מו"ה ישעיה נ"י אבד"ק יאס. ומ"ש שהשתא בהמתן של צדיקים ורבים מצדיקי הזמן שתו הנה באמת רבים שתו לימא אבל רבים ישתו לא לימא דהם שתו בשוגג ולפמ"ש התוס' בחולין באוכל בזמן איסור ליכא קפידא א"כ חמץ ג"כ אינו רק בזמן האיסור:

ובזה מיושב קושית האשה חכמת לב בת הגאון מו"ה יוקל אבד"ק בראד דכל מי שנזהר ממשהו חמץ והרי הצדיקים ע"כ נזהרים ממשהו חמץ ולפמ"ש התוס' חמץ מקרי בזמן איסור ועיין מג"א סי' רס"ט ובחידושי כתבתי כיון דמשהו אינו חמץ כלל דבטל בששים רק דחז"ל גזרו משום דלא בדילי אבל בעצם אין בו איסור ובלא"ה אין להעמיד יסוד בזה כמ"ש התוס' דחזינן דר' זירא אכל וע"כ ברור הדבר שהשותים במזיד עשו שלא כדין אף אם היה מותר בדיעבד לא יאות לקהלה נאה וחסידה כמוה וכ"ש שהוא אסור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף