שואל ומשיב/ב/ג/קלו

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קלו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום להתורני מוה' יהודא צבי הירש נ"י.

מכתבו הגיעני תמול בדבר שאלתו באשה שהי' לה קודם נשואין ווסת קבוע דהיינו מארבעה שבועות לארבעה שבועות ביום ד' ואח"כ נשתנה פעם אחת ווסתה הקבוע וראתה ביום א' בשבוע שהיתה צריכה לראות ביום ד' וראתה ביום א' ואח"כ עבר ד' שבועות מיום א' שראתה ולא ראתה וגם ביום ד' לא ראתה ונעקר החשש מיום א' דזה לא הי' ווסת קבוע ונעקר בפ"א אבל מיום ד' צריכה ג"פ להיות נעקר ועוד חלף ועבר שלשה שבועות ולא ראתה ועדיין לא נעקר עד שיהי' עוד שלשה שבועות ויגיע יום ד' ולא תראה. והנה האשה נשאת ובא עלי' בעלה בעילת מצוה ומצאה כתם אדמדם ואח"כ בא עלי' בליל טבילה ולא מצא כלום ובלילה השני' מצא כתם והי' לה צער גדול בשלשה ביאות האלו ואף בליל טבילה שלא מצאה דם הי' לה צער גדול והבעל אומר שלכך לא מצאה כתם משום שלא ידע איך להתנהג ולא הי' ביאה גמורה וגם האשה אומרת כן ואח"כ טבלה ומצאה ג"כ כתם אדמדם ואח"כ טבלה ובא עלי' בפעם חמישית ומצה ג"כ כתם אדמדם וע"ז הביא מע"ל דברי הש"ע סי' קפ"ז סי"ג בהג"ה דכל שפסקה מלראות ואח"כ ראתה מחמת תשמיש לא תלינן בדם בתולים וכאן פסקה מלראות דבליל טבילה לא מצא כלו' והנה לא נתבאר בדבריו אימת מצאה הכתם אם סמוך לתשמיש או במופלג מהתשמיש ואף שמע"ל הביא מ"ש בס' קפ"ז סעיף א' דאין אנו בקיאין מתי נקרא סמוך לתשמיש מ"מ כתב הש"ך ס"ק א' דכל שלא הי' סמוך להתשמיש רק מופלג מהתשמיש אף שלא בדק סמוך לתשמיש מ"מ אינה נקראת רואה מחמת תשמיש ע"ש. והנה מע"ל כתב כיון דאמר הבעל וגם האשה שלא הי' ביאה גמורה בליל טבילה אפשר דמש"ה לא ראתה ולא נקראת פסקה והביא דברי הנוב"י מהד"ת ס' צ"ד שכתב כעין זה ולפענ"ד נראה דא"צ לזה וההיתר של האשה הנ"ל היא ברור. דהנה כל ענין רואה דם מ"ת הוא מפני שנקרא ווסת מחמת אונס כמו ווסת קפיצות כמ"ש הנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' מ"ג ובכמה מקומות וכמעט כל האחרונים מסכימים לזה ולפ"ז הרי נתבאר ביו"ד סי' ק"צ סי' נ"ד דאין בכתמים משום ווסת והיא הלכה פסוקה וא"כ בכתמים אף שמצאה סמוך לתשמיש אין בו משום ווסת מיהו באם הי' עד בדוק יש בו משום ווסת וכאן לא נתבאר אם הי' עד בדוק וכל שלא הי' בדוק אף בסתם לא הוה ווסת כמ"ש הטו"ז שם והנוב"י מיירי שם בסי' צ"ד בראתה דם ממש אבל לא בכתמים כנלפע"ד דבר חדש. אמנם אף אם הי' בעד בדוק יש לצדד ולהקל כיון שלא נתברר אם ראתה סמוך לתשמיש רק שאנו מחמירין ואין אנו בקיאין מ"מ בכה"ג שיש לומר שמקרי לא פסקה מלראות כיון שלא הי' ביאה גמורה ואף ווסת קבוע אינו רק דרבנן מ"מ בוסת מ"ת שאינו רק חשש כמו ווסת קפיצות א"כ בכה"ג יש לתלות להקל ומ"מ צריכה טבילה כמ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"ג סי' כ"א ואף ששם מיירי בראתה דם וכאן לא הוה רק כתם מ"מ יש להחמיר לצאת מידי כל החששות אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בסדרי טהרה שכתב על מה שכתב הש"ע סי' ק"ץ הנ"ל שאין בכתמים משום ווסת כתב שהרמב"ם בפירש המשנה פ' בא סימן שכתב על הרואה הרי זו מקולקלת למנינה אם נפסדה העת הידוע לווסתה ונתקלקלה ווסתה והבין הס"ט דנתקלקל ווסתה וקובעת ווסתה לכתם ובמחכ"ת לא ידעתי כוונתו וכוונת הרמב"ם פשיטא במ"ש דמקולקלת למנינה היינו אם נפסד העת הידוע לנדתה ונתקלקל ווסתה אז היא מקולקלת כשראתה כתם אבל אם יש לה ווסת קבוע אף שמצאה באמצע לא נתקלקלה ומונה משעת ווסתה וז"פ וברור וכעין מה שאמרו בדף ס"ו ואם יש לה ווסת תולה בווסתה וערש"י ובמרדכי ובסי' קפ"ז ועכ"פ אינו מבואר ברמב"ם שחוששת לווסתה בכתמים. שוב ראיתי ברמב"ם פ"ט מא"ב שכתב בהלכה ג' וכל הרואה כתם הרי זה מקולקלת למנינה שמא מן החדר בא ונתקלקל הווסת ונראה ברור שכוונתו דחוששת לזה הכתם אף שיש לה ווסת אבל לא עוקרת הווסת שלה וכשבא הווסת הו"ל ווסת קבוע וגם אינה קובעת ווסתה לכתמה דאינו רק חשש בעלמא שתחוש לאותו כתם אף שיש לה ווסתה וז"ב כשמש וזה קצת סתירה לפירושו במשניות אבל זה ברור בין לפירושו במשניות ובין לפירושו שבספר היד אינה קובעת ווסתה לכתמה ומהתימא על הסדרי טהרה שדבר שכתב הראב"ד בבעל הנפש והוקבע בטוש"ע להלכה וכל האחרונים לא ערערו בדבר והוא בא לפקפק שהרמב"ם חולק בזה ואלו הי' כן הי' הפוסקים מביאים זאת וגם הטור אחר שהביאו להלכה ביו"ד וע"כ ליתנייהו לדברים האלו ודו"ק וע' במרכבת המשנה הא"ב פ"ו בקונטרס גופי הלכות אות נ"ז. עוד נ"ל היתר בכתמים דהרי באמת הקשו כלם דבכתמים יש ס"ס ספק מן המקור או מעלמא ואת"ל ממנה דלמא מן הצדדים וכתב הטו"ז ריש סי' ק"ץ דרוב דם היא מן המקור ע"ש וא"כ כאן דיש לתלות בדם בתולים שוב עכ"פ רוב אין כאן וגם לפי דברי הכ"מ בתירוצו שלו דיש לתלות בדם העלי' והשב יעקב הקשה עליו ובשו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' נ"ו נמצא מ"ש הבית מאיר והנוב"י לישב כ"ז שייך לענין דם אבל בכתמים ודאי דברי הכ"מ נכונים ואכ"מ להאריך וגם לפמ"ש בשו"ת בשמים ראש המיוחס להרא"ש בטעם רואה מ"ת שנראה שם דכנוס במקור וכשנפתח יורד למטה ע"ש ובכסא דהרסנא לש"ב הגאון ז"ל בנ"ד שלא מצאה דם רק כתם ודאי ל"ש זאת וע"כ לפענ"ד בכאן לא היתה צריכה אפילו טבילה אמנם לפי שהוא ענין חדש ע"כ יש להחמיר שצריכה טבילה כמ"ש הפנים מאירות להחמיר בזה ולפי שאינו מכירו אם הוא בר הכי לרדת לעומק הלכה ע"כ אני כותב בקצרה שהאשה מותרת לאחר טבילה יתן השם ונקתה ונזרעה זרע ואם חלילה יקרה עוד איזה דבר יודיעיני ואעיין בזה ברצות השם בל"נ. דברי הכותב בנחיצה הצעיר יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן האבד"ק לבוב והגליל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף