שואל ומשיב/ב/ג/קלז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קלז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבחור כהלכה.

מכתבך הגיעני י"ב טבת שנת תבר"ך א' שמות: והנה אף שאין הזמן מסכים לכתוב על דברי פלפול בכ"ז מפני כי כתבת כי בעוה"ר אין איש שם על לב לחזק ד"ת ע"כ אמרתי לעיין בדבריך. במ"ש על דברת הש"ך בחו"מ סי' פ"ז ס"ק ל"ח שהביא ראיה דגם היסת א"צ נקיטת חפץ א"כ מה קאמר השתא דליתא לדר"ח נחייביה מדר"נ ומה קושית הא נ"מ לענין נק"ח דמדר"ח חייב שכנגדו שבועה בנקיטת חפץ וע"ז תמהת דמה ראיה דלהס"ד דעבדינן תקנתא לתקנתא א"כ גם בשבועה דאורייתא יוכל לומר לא בעינא רק ש"ה וא"כ לא יוכל להפך עליו רק ש"ה וכוונתך למה דמבואר בסעיף י"א בהג"ה. והנה אף שכבר קדמך הקצה"ח. אבל לפענ"ד נראה דדברי הש"ך נכונים ובפרט שהביא כן בשם בעל העיטור ומ"ש דיכול לומר איני רוצה רק ש"ה. לפענ"ד זה כשאינו חשוד דאז יוכל לומר איני רוצה רק שבועת היסת וא"כ הוא מיקל עליו דאינו רוצה ממנו רק שבועת היסת וישבע היסת ויפטור ואם אינו רוצה אז אינו יכול להפך עליו רק היסת אבל בחשוד יוכל הלה לטעון אני רוצה לשבע רק שאין מניחין אותי לשבע ואתה מיקל למענך כדי שלא תצטרך לשבע רק היסת איני רוצה בזה או שתשתבע כדינך או שאהיה אני נשבע ותאמין לי אף שאני חשוד וז"ב מאד ועיין בתוס' שם דלכך הצריכו לשבע לשכנגדו משום דיאמר הלה אני רוצה לשבע רק שאתה אין מניחני וה"ה בזה וז"ב כשמש:

ובזה מיושב נמי מה דאמרו השתא נמי דליתא לדר"ח נחייביה מדר"נ ולמה לא מקשה תיכף נחייביה מדר"נ. ולפמ"ש יש לומר דטרם שגלה לו דשכנגדו נשבע ולא הוה מחויב שבועה וא"י לשבע משלם משום סברת התוס' דבחשוד לא שייך זאת א"כ ל"ק מדר"נ דהא נ"מ לענין נק"ח אבל השתא דגלה סברא זו שוב יקשה נחייביה מדר"נ ודו"ק. ובגוף ראיית הבעל עיטור והש"ך נראה לפענ"ד לומר דאין ראיה משם דהנה לכאורה קשה לי בהא דפריך השתא דליתא לדר"ח נחייביה מדר"נ והיאך אפשר לחייבו מדר"נ הא בשבועות דף מ"ם מפרש ר"נ טעמיה משום חזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו ופריך אדרבא נימא חזקה אין אדם מעיז ומשני אשתמוטי ולפ"ז כאן דלא שייך אשתמוטי עכ"פ על אלו תרי שאכל כדאמרו והא גזלן הוא וא"כ לא שייך אשתמוטי ויפטור משום חזקה דאין אדם מעיז ואף דחזינן דמעיז הא יש לומר דשחק בו לפי שהוא תובע יותר וכבר אמרו סברא זו לענין ש"ד מדר"ח ועיין ב"מ דף ג' ע"ב ובנימוק"י. הן אמת דגם בדר"ח קשה למה לי ק"ו אם נימא דכופר הכל פטור משום חזקה דאין אדם מעיז כשיטת רש"י א"כ כאן דחזינן דמעיז במה שכפר במה שיש עליו עדים א"כ אין חזקה כ"כ ומ"ש הנימוק"י בזה בודאי דחוק דבשביל זה יפטור דרצה לשחק בו אמנם באמת כופר הכל גזירת הכתוב הוא כמ"ש התוספות ולכך צריך ר"ח לחדש הק"ו ולפ"ז זהו לענין שבועה דאורייתא אבל היסת בודאי לא שייך החזקה דאין אדם מעיז א"כ אדרבא ודאי מן הראוי לחייבו ואף דלא שייך אשתמוטי אבל החזקה דאין אדם מעיז בוודאי לא שייך וכמ"ש. ומעתה יש לומר ניהו דמשום היסת דר"נ אינו שייך נק"ח דהוא שבועה קלה דבאמת יש חזקה דאין אדם מעיז ולתלות באשתמוטי בכופר הכל זה ודאי אינו רק שבועה קלה ועיין תוס' בשבועות שם אבל כאן דלא שייך החזקה דאין אדם מעיז בודאי מסתבר דיש חזקה דאין אדם תובע ובודאי צריך לשבע בנק"ח. ובזה מדוקדק לשון הש"ס ניחייביה מדר"נ ול"ק סתם לשתבע שבועת היסת שהוא מלא בכל הש"ס. אמנם כוונת הש"ס דמדר"נ נשמע זאת והיינו מה דחידש חזקה דאין אדם תובע וחזקה דאין אדם מעיז לא שייך בכאן א"כ בודאי צריך לשבע ובנק"ח. ובזה מיושב קושיא גדולה שהקשה הקצה"ח בסי' פ"ז שם דדעת רבינו ירוחם דשבועת היסת אינו אף בכינוי רק חרם סתם והובא בסמ"ע שם א"כ מה קאמר ניחייביה מדר"נ ומשני תקנתא והא חרם סתם שייך אף בחשוד כמבואר בסי' צ"ב ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא במקום דצריך אשתמוטי דשייך חזקה דאין אדם מעיז הוא דאינו רק חרם סתם אבל כאן דלא שייך חזקה דאין אדם מעיז א"כ צריך עכ"פ כינוי ואולי אף נקיטת חפץ וכמ"ש ודו"ק היטב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף