שואל ומשיב/ב/ג/קלה

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קלה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ל"ק בוברקא להרב מו"ה משה במהרח"ד ז"ל דיין ומ"ץ שם במה שאירע שאשה אחת המתינה אחר מיתת בעלה צ"א יום ולא היתה יודעת שהיא מעוברת ואחר ששה חדשים לנשואיה לאחר ילדה בן זכר וידענו בבירור שהולד הוא מבעלה הראשון והולד הוא כשר גמור רק אודות האשה אם צריכה ג"פ או לא וע"ז הביא דמבואר בש"ע סי' י"ג דאם נשאה בשוגג א"צ ג"פ והכא נודע בבירור שהמעשה היה בשוגג ואודות הפרישה מבעלה עד אחר זמן ההנקה שצריכה לפרוש מבעלה אפילו אם היה המעשה בשוגג ע"ז נסתפק מעלתו כי בעלה השני כעת אומר באם שנתיר לו לבא לביתה פעם אחת בד' או ה' שבועות לא שיבא עליה רק שיהיה לו אכסניא שמה כמו אורח אז יתן לה מזונות עד תשלום ימי ההנקה ואם לא נתיר לה אפילו לביתה לא יהיה רשאי לבא א"כ יהיה מטולטל נע ונד אז אינו רוצה ליתן לה מזונות ולא יהיה לה מזונותיה ומזונות להילדה מבעלה הראשון ולא יהיה לה במה להניק את הולד הנולד עתה ויהיה תקנתן של חכמים קלקלה ח"ו. ואם נתיר לה לתת הילד למניקה אחרת והמניקת תשבע שלא תחזור בה והיא תהיה מותרת להיות עם בעלה הנה זה קשה מאד כי מלבד מי יודע אם תרצה המניקת לשבע וגם צריכה המניקת להיות פנויה ומי יודע אם תארע כזאת וע"כ רוצה מעלתו להתיר שהבעל לא יבא עליה עד תשלום ימי ההנקה ולביתה יוכל לבא פ"א בד' שבועות והאשה תשבע שלא תלך לטבול עד תשלום ימי ההנקה. והנה שאלה זו סתומה כסיפא דויקץ וכרישא דעמינדב ולא הודיעני במה נודע למעלתו בבירור שהולד הזאת מבעלה הראשון אם מפאת שלא ראתה דם כל הג' חדשים הראשונים וגם אח"כ וא"כ שוב לא היתה שוגגת כי אחר שהיתה מסולקת דמים לאחר ג' חדשים וכל הג' חדשים לא ראתה בודאי היא מעוברת ודעת גדולי הפוסקים ועיין בשו"ת ב"ח סי' ק' שחשב זאת שהיתה פורסת נדה שודאי אינה מעוברת ואף שהנוב"י חלק ע"ז היינו תוך ג' חדשים בודאי אי אפשר שתראה דם וא"כ כל שלא ראתה דם ודאי היא מעוברת ואף אם נימא דלא הוה דבר ברור ויוכל להיות שתעצר ותהיה מסולקת דמים אף שאינה מעוברת מכל מקום כל ששהתה אחר ג' חדשים בודאי היה ניכר הולד בקרבה והיתה מרגשת בתחלת נשואיה וא"כ עכ"פ לא היתה שוגגת ומיהו יש לעיין אולי כיון דנשי לא בקיאי בדינים ובעלה גם כן ע"ה אולי חשבו זאת כיון ששהתה ג' חדשים שמותרת להנשא לשוגג ואף שהרגישה אח"כ שהיא מעוברת לא ידעה שתאסר אמנם העיקר מה שיש לעיין למה לא נאמר שהיא מבעלה השני שהרי הולידה לאחר ששה חדשים מנשואיה וכל שהיה רק יום אחד יותר מששה חדשים דהיינו במספר קפ"א ימים לפי מה דחשבינן החדשים כל אחד שלשים יום ויולדת לשבעה יולדת למקוטעין לכ"ע וא"כ כל שנכנסה בחדש השביעי אף יום אחד בלבד מכל מקום יש לומר שהוא מהשני ואף שרוב נשים יולדות לתשעה מכל מקום כל שרוב נשים שיולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר לשליש ימיה אתרע לה רובא וא"כ כל דאתרע לה רובא שוב הו"ל פלגא ופלגא ושוב אין לחוש כלל. וגם יש לומר דבר חדש דכל שהדבר ספק אי בן ט' לראשון או בן ז' לשני שוב לא שייך חשש מניקת דכל החשש היא שמא תהרוג את בנה משום דלא יהיב לה בעלה וכאן כיון דספק הוא עכ"פ שמא הוא מבעלה השני שוב יחוס עליו והרי חז"ל לא הצריכו יותר רק שתמתין ג' חדשים ומה לה לעשות יותר ולא מצינו שהצריכו חז"ל לעשות יותר וא"כ עדיפא מכל השוגגות ולא הצריכו חז"ל בכה"ג להפריש וגם את"ל אינה שוגגת שהרי יכולין לבדוק בהלוכה ואף שהיא מחפית עצמה כדי שתירש מבעלה השני מכל מקום שוב לא הוה שוגגת אלא שלפענ"ד זו לא מקרי שוגגת רק אנוסה גמורה שמה היה לה לעשות הרי עשתה כמאמר חז"ל ואף אם לא המתינה ג' ימי קליטה הרי חז"ל לא הצריכו להמתין ובתשובה ל"ק דזיקיב הארכתי בזה דיש רוב שתיכף קולטות ועיין רמב"ם הלכות שגגות פ"ה ה"ו דכל כה"ג מקרי אנוסה ומותרת לגמרי כנלפענ"ד גם לא הודיעני אם בעלה הראשון או השני כהן ועכ"פ היא אנוסה גמורה ועיין בתוס' ריש פרק החולץ ד"ה ונמצאת ע"ש ובמלמ"ל הלכות שגגות ודו"ק. אח"כ הגיד לי ר' פנחס מ"ק בוברקא שאשתו הגידה לו כי שמעה מאשה אחת ששמעה מהאשה הלז כי תיכף במות בעלה חששה אולי היא מעוברת וא"כ שוב לא הוה שוגגת וגם הגיד כי אין ששה חדשים מהנשואין וא"כ שוב אין לספק עוד מבעלה השני רק מראשון וכיון שלא היתה שוגגת שוב לא מצאתי לה תקנה:

והנה בש"ק פ' אמור כ' למספר ב"י שנת תרט"ז הרציתי הדברים לפני הרב החריף מוה' וואלף בער שענקיל מ"ק טארני ואמר דניהו דמקרי אנוס מכל מקום אכתי שייך הטעם דאסרו במניקת משום חשש קטלא דלא תמסמס ליה בביצים ומה מועיל אונס שלה לחשש פ"נ של התינוק. ולכאורה יפה טען דניהו דאנוס הוה כמאן דלא עבד אבל כמאן דעבד לא והרי מ"מ יש חשש מפני התינוק. אמנם לפענ"ד נראה כיון דזה היה רק תקנת חכמים ולא הוה מן התורה א"כ כל שבאנוס' לא שייך הגזירה שוב אינו בכלל מיניקת שגזרו חכמים ולא חיישינן כלל לחשש רחוק כזאת שמא תהרג ותתבייש לבא לפני הב"ד ודו"ק היטב:

והנה ביום א' בהר כ"א למספר ב"י הגיעני שנית מהרב מוה' משה ומר' פנחס בראנבורג והנה ר' משה כתב שלא היתה מזידה רק שוגגת גמורה שנתברר הדבר בדרישה וחקירה וגם היה לה ווסת קודם נישואיה וסברה שבודאי אינה מעוברת וגם ר' פנחס העיד כן אמנם כ"ז לא יועיל דאף דנימא דהיתה שוגגת מכל מקום יש להחמיר דעכ"פ צריך הפרשה לכ"ע וכמ"ש הב"ש ובאמת דברי הב"ש תמוהים דמ"ש דיש ט"ס ברמ"א וצ"ל יש לסמוך הוא תמוה דא"כ לפמ"ש בשם הט"ז דאין חילוק בין קידש לנשא א"כ ל"ל לחפש היתר בכהן דיש לסמוך על דברי הרמב"ם ובישראל על א"ז והלא פשיטא דבכהן ג"כ יש לסמוך על דברי א"ז והט"ז לא כתב כן על דברי רמ"א כמו שיראה המעיין בט"ז רק מדעתא דנפשיה אבל הרמ"א ע"כ מחלק בין קידש לנשא ובד"מ לא כתב רק שבקידש יש לסמוך בישראל על הא"ז ובכהן אף כשנשא יש לסמוך על דברי הרמב"ם אמנם הט"ז מיקל גם בנשא וגם בישראל דסגי בהפרשה אבל עכ"פ צריך הפרשה ובפרט כאן שהיה קול שהיתה סבורה שהיא מעוברת אף ששקר היא שרק להמילדת היה נראה כן עכ"פ יש לחוש שהיתה מזידה ואף שראתה תוך ג' חדשים הראשונים מכל מקום כיון שעכ"פ ילדה בתוך ששה חדשים שהרי אף שילדה בשבוע העברה כיון שנתברר שנשאת ט' כסליו א"כ אין כאן ששה חדשים שלמים דעכ"פ בר"ח אייר העבר כבר ילדה א"כ היה חסר עוד תשעה ימים עכ"פ וא"כ בודאי ע"כ מהראשון היה וא"כ ע"כ שהיתה מזידה קצת כי בג' חדשים הראשונים העיד הנוב"י בתשובה שהיא דרך הנשים לראות וא"כ עכ"פ לא הוה שוגגת גמורה. ומה גם בנדון דידן נראה לפענ"ד דאף דמדברי התה"ד סי' רט"ז משמע דאף במניקת יש להקל בשוגג אבל הרמ"א שינה והעתיקו בענין הבחנה יש לומר דוקא שם דאינו רק גזירה דרבנן וקנס בזה מקילינן בשוגג אבל במניקת שיש חשש נפשות לא מקלינן אף בשוגגת ואף דבתה"ד מבואר דהא דמיקל אף במניקת מכל מקום יש לומר דהרמ"א בכיון לא העתיק זאת רק לענין הבחנה דקיל דאינו רק גזירה בעלמא אבל לא במניקת ועיין בעצי ארזים שתמה למה לא העתיק הרמ"א עיקר הדין לענין מניקת. ולפמ"ש יש לומר דעכ"פ לא רצה הרמ"א לסמוך על הא"ז רק בהבחנה ולא במניקת ודו"ק והב"ד צריכין להפריש אותם ולפענ"ד הב"ד יכולין לכוף את הבעל שיתן מזונות כי גם היא היתה שוגגת ונסתחפה שדהו:

והנה ביום ג' בהר היה אצלי הבעל של האשה ראשיא ושמו ר' אשר ועמו עוד אחד ושמו ר' הירש ור' הירש העיד בתורת עדות כי שמע מהבעלת הבית שהיתה דרה האשה ראשיא הנ"ל בעת שישבה באבלות ר"ל תוך שבעה שנראה לה שהיא הרה וא"כ מבורר שלא היתה שוגגת וגם הבעל הגיד כי שאל לאשתו תיכף אחר החתונה ואמרה אליו שהיא מותרת ועבר עליה איזה ימים מהבעילה וחשב שמבעילה ראשונה נתעברה וגם אח"כ בשתי חדשים אז הכיר גם הוא שבטנה צבה ואמרה לו שהיא אוכלת הרבה ע"כ בטנה צבה ע"כ ניכרין הדברים שהיא היתה פושעת גמורה וע"כ אני חוזר שאין לה תקנה רק שהבעל יתחייב לשכור מניקת להילד ויתחייב עצמו לתת דמי הנקה וגם המניקת תשבע שלא תנשא לאיש ותהיה המניקת אלמנה כמ"ש הנוב"י בתשובותיו ובשו"ת כנסת יחזקאל ואחרי שכבר כנס מוכרחין אנו לסמוך על דיעה זו:

והנה ביום א' במדבר הגיעני מכתב מהרב ר' משה הנ"ל כי אירע שפנויה אחת רצונה לשבע שלא תנשא לאיש משך כל כ"ד חדשים ולא תחזור בה מלהניק והבעל נתרצה לתת לה סך עשרים רייניש במזומן בעד מחצית השנה ובעד שנה וחצי נותן לה טראטע בח"י על הגרינטיס שיש לו בכפר וע"ז שאל הנ"ל כיון דבש"ע מבואר דבנשבעה המניקת וכנס הוא דלא יוציא משמע דוקא נשבעה מקודם וכנס הוא דלא יוציא אבל לא להיפך דכאן נשא מקודם ואח"כ נשבעה המניקת. והשבתי דאדרבא כ"ש הוא דהשתא בנשבעה המניקת מקודם עכ"פ כבר נודע לכ"ע שהיא מעוברת ועכ"פ הבעל והאשה ידעו וא"כ הרי כנס אח"כ באיסור ואפ"ה לא יוציא מכ"ש נשא תחלה שהבעל ודאי לא ידע ואפילו לפי דברי העד שהאשה הרגישה אבל עכ"פ מזידה גמורה לא הוה שהרי פרסה דמים וא"כ בודאי נוכל לסמוך על דעה הלז דבדיעבד מותרת להיות תחתיו. ומ"ש אם די בב"ד בנק"ח או שצריך להיות השבועה בבהכנ"ס הנה בהגהת מרדכי כתוב סתם שנשבעה ובתשובת מיימוני מבואר שהדירה ע"ד רבים ועכ"פ לפענ"ד כל שיהיה יותר איום בודאי מצוה מן המובחר כדי שיהיה יותר איום ולא תחזור בה וגם לא תנשא לאיש וגם האשה ראשיא שנשאת להאיש הנ"ל תוכל לקבל ילד אחר להניק ומחוייבת לקבל כי היא קצת פשעה בדבר ולולא שחסתי על הילד שהוא חף מפשע הייתי מורה שיגרשה שהיא פשעה וא"כ למה תחריך רמיה צידה היא מחוייבת להיות מניקה ודי בזה:

והנה בח"י אלול שנת תרט"ז שמעתי שנשלחה תשובתי להגאון מוהרש"ק ולהגאון מוה' חיים מצאנז ושניהם הורו לאיסור שיגרשנה והנה טעמו של מוהרש"ק לא נודע לי אמנם טעמו של הג' מוהר"ח הגיד לי כי בעצי ארזים פקפק על הי"ח הנ"ל והנה עיינתי בעצי ארזים ובס"ק כ"ב כתב שלא מצא דין זה בהגמ"ר דכתובות וגם בד"מ לא הזכירו ואולי מקורו משו"ת הר"ן סי' נ"ח ושם מיירי בארוסה דוקא ולא בנשואה וכ"כ בשו"ת מהר"ם בשו"ת מיימוני סי' כ"ד לאסור אף באשת כהן יוציא בגט ובמחכ"ת לא ידעתי איך מלא לבבו לחלוק על מה שהביא רמ"א י"ח וכי ח"ו בדה הרמ"א מלבו דעת הי"ח אלו אבל באמת הדבר מבואר בהגמ"ר כתובות המתחיל השיב ר"י יעו"ש סי' רפ"ט וכתב בזה"ל אמנם מעשה היה באשה שנתנה בנה למניקת יהודית ונשבעת שבועה חמורה מאוד ואמר ר"ת אין כופין להוציא ואפילו נשאת לישראל ואם לא כנס לא יכנוס וא"כ הדבר מבואר ומעתה מ"ש העצי ארזים הנ"ל דבתשובת מיימוני מבואר להיפך אין ראיה דשם הדירה עד"ר קודם שנשאה זה וא"כ היה הדין שלא יכנוס ול"מ השבועה וא"כ גם אם נשאה מ"מ הנשואין הי' באיסור אבל אם נשאת בטעות ונשבעה שבועה שלא תחזיר בה אפשר דאין כופין להוציא כמו במים שאל"ס דאם נשאת לא תצא ובאמת גם במים שאל"ס אם היה מורה חכם להתיר וכשנודע א"ל שלא תנשא והיא עברה ונשאת פשיטא דל"ח דיעבד אבל כל שכבר נשאת הוה דיעבד וה"ה בזה כל דכבר נשאת בטעות ואח"כ נודע פשיטא דמותרת וכאן מקרי נישאת ע"פ הוראת ב"ד דהרי יש דעת ר"ת בהגמ"ר דמותרת בדיעבד וניהו דלא קי"ל כוותיה אבל עכ"פ נשאת עפ"י הוראת חכם מקריא ולא דמי למים שאל"ס דשם כל שלא נשאת ליכא שום דיעה דתהיה מותרת אבל כאן יש הוראת ר"ת ומכ"ש בנ"ד שכבר ילדה בן פשיטא דאין לך דיעבד גדול מזה:

והנה הוגד לי כי פה נשא אחד אשה מניקת שהיתה י"ד חדשים לאחר מיתת בעלה אמנם כעת הוא יותר מח"י חדשים ובאו לפני הה"מ דפה בתוך העיר ושלחם לפני והנה הגידו שניהם כי אחד מהמורים התיר להם אבל כפי הנראה שקרו בזה והנה אמר אלי כי כהן הוא והנה באמת במעוברת ומניקת חבירו יוציא בגט אפילו היה כהן ואין שום דיעה להתיר דהוא ש"ס מפורש אך בעוה"ר הדור פרוץ ולא יאבו לשמוע לקול התורה ונצטערתי ע"ז והנה אמרתי בלבי אולי אוכל אמצא לנפשי איזה היתר ואמרתי כיון דכל הטעם דמעוברת ומניקת חברו לא הקלו בכהן הוא משום דכמאן נעביד ולפ"ז כיון דלאחר ט"ו חדש מבואר בש"ס כתובות דף סמ"ך כמה אמוראים שהתירו וכב"ה דח"י חדש וניהו דלא קי"ל כן ואסרינן אף ביותר מזה עד כ"ד חדש מכל מקום בכהן יש מקום להקל ועיין פ"י בק"א בכתובות שם דרצה להקל כל שהורה המורה וא"כ גם כאן כיון דהם פרוצים אפשר להקל אם יתברר שהוא כהן כיון דעכ"פ יש צד להקל ומיהו זה אינו דעכ"פ הוא נשא באיסור וצריכין לקנסו מיהו לפמ"ש הראב"ד דכל דתאסר עליו עולמית אין לקנסו ע"ש בפי"א מהלכות גירושין הלכה כ"ד א"כ גם כאן יש לסמוך ע"ז כיון דאין כח ב"ד יפה ואף שהמלמ"ל תמה על הראב"ד ממניקת חבירו דאף באשת כהן תצא ועיין באבני מלואים מ"ש בזה ולפי תירוצו כאן שכעת א"צ להוציא בגט שהרי הוא לאחר ט"ו חדש ומה גם שאינו ברור אם הנשואין לא הי' רק אחר ט"ו חדש וע"כ שוב א"צ להוציא בגט ועכ"פ היה צריך הפרשה עד תשלום כ"ד חדש ומיהו יש לומר כיון שכעת היא מעוברת מהכהן הלז אולי שייך חשש לעז וא"צ להפריש דאם הם חטאו הילד מה חטא להוציא עליו לעז ממזרות שלא נשא כדין וצ"ע בזה וכל זה לא כתבתי רק להוציא מלבי ולהקל הצער אחרי שבעוה"ר אין כח ב"ד יפה. והנה הרמב"ם כתב בהלכה כ"ה במניקה הטעם שמא יתעכר החלב והוא אינו מקפיד לרפאות החלב בדברים המועילים לחלב כשיתעכר וצ"ע דבש"ס לא אמרו זאת רק משום דלא מסמסא ליה בביצים וחלב והיינו להולד וכפי הנראה פירש הרמב"ם דביצים וחלב מועילים לרפאות החלב שנעכר וצ"ע כי לא הרגישו בזה שום פוסק:

והנה דברי הרמב"ם נאחזים בסבך שבהלכה כ"ד מבואר דבאירס תוך ג' חדשים מנדין אותו ואם ברח ערוקיה מסתייעא ובנשא בתוך ג' חדשים מפרישין אותו ולא כתב דמנדין ובמעוברת ומניקה לא כתב שום נדוי ובנשא וברח ובא אח"ז אין בכך כלום ובארס אין כופין להוציא ולא יכנוס עד לאח"ז ועיין ב"ש ס"ק ס"ו וס"ק כ"ח ובבית מאיר סעיף יו"ד האריך לדחות דברי הב"ש ולכאורה דבריו נכונים ולפענ"ד קצת להוסיף בזה דהנה לשיטת הרמב"ם תוך ג' חדשים מחמרינן אף באירוסין ובמעוברת ומניקת מקלינן באירוסין וכשיטת הרר"י שהביא התוס' והנה הר"ן בפסחים פרק מקום שנהגו מקשה למה בקצת תק"ח אמרו דאם עבר משמתינן ובקצת רק מכות מרדות וכתב דכל דעבר לכולי מצוה משמתינן אבל היכא דעקרו מד"ת ואינו עוקר רק פרק אחד מד"ס מכין מכות מרדות ע"ש והנה הר"ן דייק דעקר לכולי מצוה ולפ"ז נראה דבתוך ג' חדשים באירוסין דלא שייך הבחנה רק שגדרו גדר אטו נשואין בזה כל שארס עקר לכולא מצוה הלכך משמתינן וזהו שנחלקו בקידש וברח דמ"ד משמתינן כיון דעקר לכולה מצוה ומ"ד ערוקיה מסתייע הוא סבר כיון דגלה דעתו שלא רצה לכנוס וכפירש"י ועיקר הגזירה הוא אטו נשואין א"כ שוב לא עקר לכל המצוה ולפ"ז בעבר ונשא באמת אין אשה מתעברת בביאה ראשונה וא"כ לא עקר לכל המצוה שוב אף בלא ברח אין מנדין דלא עקר לכל המצוה דלא שייך משום הבחנה ומכל מקום אי אפשר להכות דדלמא בא עליה פ"ש וגם משום לא פלוג לכך א"א להלקותו ולא לשמתו לכך כתב הרמב"ם דמפרישין אותו אבל מעוברת דלא מוזכר כלל נדוי ס"ל להרמב"ם כיון דקנסו אותו שיוציא די בזה ול"צ לנדותו ולכך בנשא וברח אין בכך כלום דמה נעשה לו לכופו להוציא א"א דלא נתקן בזה איסור וחז"ל לא תקנו לקנסו רק בתוך זמן לכך כל שברח ולא הועיל במעשיו הוה כאילו גירש אז ואח"כ נושאה מחדש ובא"כ אפשר ג"כ כיון דלא גזרו רק בתוך הזמן כל שברח שוב לא קנסינן ליה לגרש ולפ"ז צ"ע מ"ש בש"ע דמלמדין אותו לברוח דלא שייך ערוקיה מסתייעא כל שהוא לא רצה לברוח ואולי יש לומר דהוא ס"ל כמ"ש הכ"מ פ"ו הי"ד מת"ת דדוקא במפקפק על דברי חז"ל הוא דמשמתינן ע"ש וא"כ כל שמלמדין אותו לברוח והוא בורח שוב אין מפקפק בדברי חז"ל שמאמין בהם:

ובזה יש ליישב קושית הב"מ שם דאם יש תקנה ללמדו לברוח למה הקיל בכהן משום שאין לו תקנה והלא היה לו תקנה ללמדו לברוח ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא בישראל כל שיוכל לחזור ולנשאה והוא בורח ש"מ דמאמין בדברי חז"ל דאם אינו מאמין רק שמתירא מפני הב"ד שיכפוהו למה ברח הא יוכל לגרשה ולשאנה ולא יצטרך לברוח ולהיות נודד וע"כ שמאמין בדבריהם אבל בכהן שאי אפשר לו לגרשה א"כ גם הבריחה היא בע"כ שלא יכפוהו לגרש ותאסור אשתו עליו עולמית וא"כ שוב לא שייך ללמדו לברוח כ"ז שאינו בורח בעצמו ודו"ק היטב ועכ"פ לפענ"ד בנ"ד יש לנו לסמוך ע"ז כיון שהוא כהן וכעת הוא לאחר ט"ו חדש ודו"ק ועיין בב"מ סעיף י"ב ויש משם ראיה למ"ש בנ"ד ודו"ק. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בגבעת פנחס סי' י"ג שנסתפק בזה באם נשא אחר י"ח חודש בכהן אם צריך לגרש ומטעם שיש כמה תנאים דס"ל דמותר ונהניתי עד מאד דמצאתי סעד לדברי ות"ל הנחני בדרך אמת. והנה גם בט"ו חדש הספק הלז במקומו וכמ"ש. והנה במ"ש למעלה יש לחלק בין שוגג למזיד דבשוגג לא פקר בדברי חז"ל ולא שייך נדוי לשיטת הכ"מ וגם בת"ח שהורה לא היה נחשב כמזיד דלא כתה"ד דאדרבא כל שהורה לו כן שוב בודאי לא היה מפקפק בדברי חז"ל רק לשיטת הר"ן יש לו מקום להתה"ד דת"ח שהורה בטעות בודאי עוקר לכל המצוה ודו"ק היטב כי הדברים שמחים ת"ל ויש להם פנים בהלכה ועיין בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' י"ב מ"ש דבמניקת ל"מ הפרשה ותמהני דבב"ש ס"ק ל"ד מבואר בהדיא דבשוגג מועיל הפרשה אף במניקת ע"ש:

והנה נשאלתי במניקת שכלתה לה כ"ד חדש בבין המצרים אם להתיר לו ט' ימים מקודם ולא התרתי ואמרתי דטוב יותר להתיר להנשא בבין המצרים שאינו רק מנהג מלהתיר איסור מניקת שהוא סכנה ואדרבא זמן מועט יש לאסור טפי מזמן מרובה כמ"ש הנוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' ק"א בשם הירושלמי דזמן מרובה יותר יש להתיר מזמן מועט ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף