שואל ומשיב/ב/ג/קכו

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קכו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ענין שיטת רשב"ם דחצר הנפקד נקנה למפקיד לאחד מתלמודי נ"י. מה שהקשית בהא דאמרו בכתובות דף פ"ד מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון ומלוה ביד אחרים רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן והרי כיון דהחצר של הנפקד נקנה להמפקיד א"כ הוה ליה אותו חצר שהפקדון מונח בו של המפקיד וא"כ הו"ל שוב כמונח הפקדון בחצרו של המפקיד דפשיטא דהיורשים קודמים דהרי שלהם היא דהרי לא נחלקו רק משום דמונח ביד אחר אבל אם נימא דחצר של המפקיד הו"ל כמונח בחצירו. הנה לכאורה יפה שאל ומה שהנדזו התלמידים דדלמא כיון שהפקדון שייך לאחר שוב נפסק שעבוד החצר דהחצר אינו משועבד רק בשביל הפקדון וכל שהפקדון לא שייך לזה גם החצר נפסק ונקנה למי ששייך הפקדון הנה ע"ז גופא אנחנו דנים דאם נימא דהוה חצר של המפקיד שוב נשאר הפקדון כמו שהיה והוה של היורשין. אמנם אחר העיון נראה דהנה באמת צריך ביאור במה נקנה להמפקיד וכמו שהאריך המהרי"ט בתשובה סי' ס"ה וצריך לומר כיון שיש לו רשות להשתמש בו אותו חפץ שיהיה מונח שם הו"ל כשביל של כרמים דנעשה להילוך דקונה בהילוך ועיין קצות החשן סי' קפ"ט ולפ"ז נראה לי ברור דזה אינו קנין ממש דהא אין לו בו שום קנין ולא שאל ולא שכר החצר רק ע"י שקבל פקדונו הקנה לו אותו מקום שיהיה שלו אבל אין לו בו רק טובת הנאה שיכול להניח את החפץ בו כ"ז שהלה ירצה לקבל פקדונו ולא שום חפץ אחר וכיון שכן הרי קי"ל דטובת הנאה אינו יכול להוריש לבניו ואף להש"ך סי' ער"ו כל שהטובת הנאה ביד אחר אין הבנים יורשים וכאן הרי הטובת הנאה ביד אחר ואין היורשין יורשים אותו טובת הנאה ולכך לא זכו ועיין בכורות דף י"ח דר"ט ס"ל דאקנוי אקני ליה מקום בחצירו לרועה כהן דניחא ליה לעביד מצוה ומשם משמע דחצר הנפקד אינו משועבד דאל"כ הא הכהן יש לו שם בכורות ונקנה לו החצר וצ"ע ועיין קצה"ח סי' רנ"ג ס"ט גבי יצא שט"ח על כלם ודו"ק:

והנה זה רבות בשנים הקשיתי בתשובה אחת על דברת ר"ת דלכך המוכר שטר חוב יכול למחול משום דשני שעבודים יש שיעבוד הגוף ושעבוד נכסים ושיעבוד הגוף אינו נתפס עליו קנין ולא מכרו ונשאר אצל המלוה ולכך יכול למחול שעבוד הגוף וממילא נפקע שעבוד נכסי והקשיתי דא"כ איך יכול יורש למחול הא כל דלא נתפס הקנין על שעבוד הגוף ע"כ דאין בו ממש והיאך יכול להוריש והרי דבר שאין בו ממש ליתא בירושה כמבואר סי' ער"ו שם ובפרט שהשעבוד נכסי הם ביד אחר. אמנם כעת נתיישבתי דאפשר אף דלאו בר קנין הוא כיון שאין בו דבר ממש אבל מכל מקום בר ירושה היא דמידי דממילא הוא וכדאמרו בב"ב דף קמ"ב דירושה קל מקנין ע"ש וגם דכיון דאם המלוה מוחל השיעבוד של הגוף ממילא נפקע שעבוד הנכסים א"כ הוה דבר שיש בו ממש ושוה ממון הרבה א"כ אפשר דבר ירושה הוא ובלא"ה נראה דלפמ"ש הראב"ד דאם כתב משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך ומכר השטר אינו יכול למחול והרא"ש פרק הכותב דחה זאת דמכל מקום אינו רוצה הלוה שיהיה משועבד לשניהם דהיינו שכיון ששיעבוד הגוף אי אפשר להמכר א"כ נשאר בשעבודו להמלוה הראשון ולהלוקח וזה אינו רוצה ע"ש באות יו"ד ולפ"ז ליורש של המלוה הרי בודאי אם לא מכרו נשתעבד הלוה להיורש של מלוה הראשון א"כ כל מה שנשאר אצל המלוה זכות ירש היורש דהרי מתחלה נשתעבד הלוה למלוה ולכל מאן דאתי מחמתך דהיינו היורש דברא כרעא דאבוה אף דלא כתב ליה בפירוש זה ודאי שזכות של המלוה יורש לבנו והיא נשתעבד ממילא לבנו וא"כ שוב מה שנשאר למלוה דהיינו קנין הגוף ממילא הוא נשתעבד להיורש וז"ב כשמש והוא דבר חדש:

ובזה נראה לפענ"ד מה שנסתפק הצ"צ סי' צ"ו בשני אחין שירשו שטר חוב מאביהם וחלקו אח"כ אם זה יכול למחול חלקו שהיה לו כיון דקי"ל דאחין שחלקו לקוחות הן א"כ יכול למחול זה שמכר ועיין מ"ש בנו הגאון בק"א ומ"ש התומים סי' ס"ו ס"ק ע"ב ובתשובה אחת כתבתי לבאר דברי התומים ומכל מקום לענין הדין הסכמתי כהצ"ץ ולפמ"ש כעת דברי הצ"ץ נכונים לכל השיטות דלשיטת ר"ת דמשום הכי יכול למחול משום דשעבוד הגוף נשאר אצלו והנה כאן שירשו מאביהם טרם שחלקו היה שייך לשניהם השעבוד הגוף ושעבוד נכסי וכשמכר לאחיו חלקו לא היה צריך למכור לו רק שעבוד נכסי דהשעבוד הגוף לא שייך לחלק לחצאין וכל שהשעבוד נכסי שייך לזה שנמכר לו ממילא נשאר שעבוד הגוף בידו ופשיטא דאינו יכול למחול. ובלאו הכי נראה לפענ"ד כיון דאינו רק ספק אלמא מתחלה היה שייך לו וירש אותן נכסים ועיין ב"ק דף ט' וא"כ זה עכ"פ שעבוד נכסי הוא בודאי שלו ובשיעבוד הגוף היה עכ"פ מתחלה ג"כ לו ועכ"פ המחצה ואח"כ כשהגיע לו השעבוד נכסי בבירור א"כ היא מקרי מוחזק יותר ואיך יוכל למחול מספק ואף אם נימא כשיטת רש"י בגיטין דף מ"ז דבכל חטה וחטה יש לזה מחצה ולזה מחצה מכל מקום נראה כיון דעכ"פ במחצה הוא בודאי מוחזק וזה ספק גם על המחצה השנית אין ספק מוציא מידי ודאי וכמו בסבא ויבם וכאן לא שייך מ"ש התוס' בריש ב"מ דכאן בודאי אותו ספק הוא כושל וכל שהוא ודאי במחצה גם במחצה האחרת מקרי מוחזק וכמ"ש. ובזה נראה לפענ"ד דלכל השיטות שיש במכירת שטרות באחין לא שייך זאת דלטעמו של הר"ח הובא ברי"ף פ' הכותב דיוכל לומר טעיתי ועיינתי בחושבנאי ולא מגיע לו פשיטא דכאן אינו נאמן דשמא משקר וגם אם לא מגיע לו שוב בטלה החלוקה והו"ל יורשים ולא מכר לו כלל ולטעם הרי"ף משום דאינו רק דרבנן דלכך יכול למחול כאן באמת הוה יורשים רק דהוו כלקוחות לפי שלא נתברר אם זה מגיע לחלקו א"כ לא שייך כאן דמכירת שטרות דרבנן דהא מכל מקום בר ירושה הוא וגם לפמ"ש הט"ז בחו"מ סי' ק"ג דלגבי אחר לא מקרי לקוחות רק יורשין א"כ בודאי הוה דאורייתא וכבר הארכתי בזה בתשובה. ובזה נראה לפענ"ד לשיטת הראב"ד בפ"ו מהלכות מכירה דא"ל אני לא שעבדתי את עצמי לך וא"כ זה לא שייך בזה דהא לגבי אחר יורשין מקרי וא"כ מתחלה שעבד עצמו ליורשי המלוה וכמ"ש בטעמו דהו"ל ככותב משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך ולגבי היורש גם כשלא כתב ככתב דמי וכמ"ש בטעמו. ובזה נראה לפענ"ד מה שדחה הרא"ש דברי הראב"ד דלפמ"ש הראב"ד לשיטתו דעיקר הטעם משום דא"ל ללוקח אנא לא נשעבדתי לך ולכך כשכתב לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך פשיטא דנשתעבד ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף