שואל ומשיב/ב/ג/קיז

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קיז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י מוה' אריה ליביש בדבר הגזול אי מברכין עליו ובדבר איסור. ואעתיק לשונו בשולי מכתבו יום ה' ט"ו שבט שנת תר"ח וז"ל היקר בר"ה לאילנות אציעה לפניך מה דקשיא לי לפ"ד הפוסקים כירושלמי דאם אכל דבר איסור או גזל אין מברכין עליו בתחלה אבל בסוף מברכין עליו מהא דמוכיח בנדה דף נ"א ע"א דמין קתני ע"ש ואמאי לא הוכיח הש"ס ממתניתין דלקמן דכל דמברכין עליו בסוף מברכין עליו בתחלה והאיכא גזל או איסור דמברכין עליו בסוף ולא בתחלה וע"כ דמין קתני יעש"ה. ובאמת אמרתי פירוש אחר בירושלמי ע"פ מה דאיתא ביו"ד סי' י"ט דאם לא בירך עובר לעשייתן תו אין מברכין עליו ורק בטבילה דלא אפשר לברך בתחלה שפיר מברך עליו אח"כ דלא שייך דחיה דגברא לא חזי ולא חל עליו חובת הברכה עיי"ש ולפ"ז יש לומר דדעת הירושלמי דאם אכל מצה גזולה דאינו יכול לברך עליו בתחלה דהא גברא לא חזי מכל מקום בסוף דרק דמים הוא חייב לו ע"כ יברך עליו אח"כ על אכילת מצה וכמו בטבילה. ובזה אתי שפיר טובא פלוגתא דעולא ור"ל דס"ל דכיון דלא עשה כמו שצותה התורה אין מברכין עליו ע"ש וגם קושייתי ל"ק כמבואר ואין להאריך לחכם כמותך כי הכל גלוי לפניך עכ"ל הזהב. והנה מ"ש כדעת הפוסקים כירושלמי אני בעניי לא חזיתי בב"י סי' קצ"ו דעה זו דיש חילוק בין ברכה שלפניה לברכה שאחריה רק מדברי שו"ת ב"ח החדשות סי' א' נראה דפירש כן דברי הירושלמי אבל לפענ"ד לא קשה דאף אם נימא כהב"ח וגם אין הכוונה למין ל"ק לפענ"ד דבאמת ע"כ לא קתני רק מה שעצם הפרי בעצמותו יש ברכה לפניה ולאחריה ויש שטעון ברכה לפניה ולא לאחריה אבל כאן עצם הדבר צריך ברכה לפניו רק דאריה דאיסורא רביע עליה ואין ענינו לכאן וז"ב ודו"ק ומכ"ש לענין גזל דמה דמברך לבסוף הוא רק בשביל דקנה בשינוי ל"ש למתני בגזל דבעצם ראוי לברכה. ובגוף פירושך בירושלמי דכתבת דהכוונה אם מברך אחר לעשייתן כיון דלא חזי בתחלה לפענ"ד אם כי הדבר נחמד אבל לפענ"ד גם בזה לא שייך דגבר' לא חזי דכל דבעצם היה ראוי אם היה מוחל לו או שמקבל דמים וכדומה לא שייך לומר דגברא לא חזי ואף אם נימא דהו"ל גברא לא חזי נראה לפענ"ד דבר נחמד דל"מ לפי מה שנראה מהב"י סי' קצ"ו דדוקא ברכת המזון שהוא דאורייתא מקרי מצוה ועיין מג"א שם ובקרבן נתנאל ברא"ש פ"ב דפסחים א"כ עכ"פ ברכה ראשונה אין מקום שיברך אמנם אף אם נימא דכל דקנהו נתחייב ברכה ראשונה נראה לפענ"ד דבאמת כל הטעם דלא מברך בגזילה נראה לי משום דלא נחשב אכילה דנפשו של אדם חותה מן האיסור וכ"כ הט"ז סי' קצ"ו מפורש דחמור טפי דאף ברכה דרבנן אין מברך דלא נחשב הנאה ולפ"ז לכאורה צ"ב דכיון דשם באכל מצה גזולה מיירי הירושלמי א"כ כיון דמצות לאו להנות נתנו א"כ מה אכפת לן במה שלא נהנה סוף סוף הרי אכל והרי גם בלע מצה יצא דעכ"פ אכל מצה וצריך לומר דכיון דלא קיים המצוה דבעינן שלכם א"כ שוב לא נהנה דלא שייך מצות לאו להנות נתנו ולפ"ז ז"ש הירושלמי הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו וכל שיצא המצוה שוב מברך אף שלא נהנה ולפ"ז לענין ברכה הראשונה דמה דמברך היא רק בשביל שכשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש והרי לא שייך אכילה והנאה באיסור וגם על אכילת מצה לא שייך לברך דכל דאינו ראוי בתחלה לא היה מקרי אכילה והנאה. ובלא"ה נראה לפענ"ד דלא שייך לברך ברכה לפניה דהרי המ"א סי' קע"ב כתב דברכה לפניה ולאחריה ביחד לא שייך לברך ולפ"ז ממנ"פ אם כשיעור כבר נתחייב ברכה אחרונה ולא שייך ברכה לפניה ואם מיירי שלא אכל עדיין כשיעור שוב לא שייך לברך. וחילי דילי דהרי הכ"מ כתב דלכך מברכין ברכה לפניה ואף בפחות מכשיעור דשמא ימלך ויאכל כשיעור ואין בידו לתקן ולפ"ז כאן דבתחלה לא נתחייב רק בשיאכל כשיעור דאל"כ לא קיים המצוה שוב לא תקנו רק בכשיעור וגם נראה דלפמ"ש דעיקר מה שמברך לבסוף הוא משום קיום המצוה וא"כ עד השיעור לא קיים המצוה ולא נתחייב לברך רק בשאכל כשיעור ואז כבר נתחייב ברכת המזון ושתי ברכות לא מצינו בפ"א ברכה ראשונה ואחרונה ומדברי הכ"מ ראיה ברורה דלא כמ"ש המג"א סי' קע"ב דבברכה דאורייתא מברך גם כן והרי גם לברכת המזון כתב הכ"מ דאין בידו לתקן. שוב ראיתי דדברי המג"א נכונים דהמ"א נסתפק אם ידחה ברכה אחרונה ועל זה כתב דבשבעה מינין שהוא מן התורה פשיטא דלא נדחה דאורייתא בשביל ברכה ראשונה דרבנן אבל הכ"מ כתב להיפך דאם יאכל אחר כך כשיעור שוב לא יהיה בידו לתקן והיינו דבאמת לא יוכל לברך ברכה ראשונה שכבר נתחייב לברך ברכה אחרונה וא"כ שוב לא שייך לברך ברכה ראשונה וכ"כ בהג"א פ"ק דברכות דבסעודה אם עבר ואכל והגיע ברכה אחרונה הואיל ואדחי אדחי והוא מהש"ס ברכות דף נ"א. ובגוף דברי אמ"ו שחידש דכאן יכול לברך אף אחר שאכל דהא לא חזי מקודם לברך הנה אף אם נדמה הך לא חזי לטבילת גר דלא חזי לפענ"ד כיון דכל החיוב היא בשביל שקנהו בשינוי ונתחייב דמים א"כ לפענ"ד לא שייך לברך ברכה ראשונה דהא אינו מברך על דבר שהיה קודם דהרי נשתנה ועיקר חיוב הברכה היא רק בשינוי ודמי למה דמבואר בסי' ר"ו באם לקח תורמוס ונפל מידו דצריך לחזור ולברך עליו דהא לא היה דעתו על זה וה"ה כאן הברכה לפניה נתחייב על אותו דבר וכאן ע"כ נשתנה ולא היה חייב רק לאחר שנשתנה וצ"ע בזה אך לפענ"ד מטעם אחר היה נראה דכאן יכול לברך גם ברכה ראשונה דהרי בסי' קע"ב מבואר דבבלע משקין מברך אח"כ ולא דמי למה דמבואר בסי' קמ"ז ס"ז דכל דכבר הגיע ברכה אחרונה לא יברך עוד משום דשם לא נזכר רק אחר שאכל וכאן שנזכר בעודן בפיו רק שלא היה יכול לברך בשביל שהיו המשקין בפיו ובכה"ג מקרי עובר לעשייתן ע"ש ולפ"ז כאן ג"כ דבאמת היה נזכר מקודם רק דלא היה רשאי לברך מקודם דהיה גזל רק לאחר שקנהו ודמים חייב א"כ בכה"ג לא שייך עובר לעשייתן דהא נזכר מקודם:

ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד דלכך בטבילה מברך אח"כ משום דשם בודאי נזכר מקודם רק שלא יכול לברך מקודם דאכתי גברא לא חזי וא"כ לא שייך עובר לעשייתן בזה. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו בפסחים דף ז' חוץ מן הטבילה והשופר וכו' אלא שופר מ"ט וכ"ת דלמא מקלקלא תקיעה והיא תימה דכי בשביל חשש קל לא יברך מקודם ועיין במגן גבורים סי' ח' ס"ק יו"ד מ"ש בזה ולפמ"ש אתי שפיר דכל דנזכר מקודם רק שלא יכול לברך בזה לא שייך עובר לעשייתן ודחה הש"ס דא"כ בכל מצות נמי וע"כ דלא חיישינן שמא תתקלקל. ובזה נראה בהא דמבואר בש"ע יו"ד סי' י"ט בדבר שיש בו ריעותא לא יברך מקודם ומהרש"ל ביש"ש בחולין פרק כסוי הדם נתקשה בזה דהא צריך לברך עובר לעשייתן ולפמ"ש בכה"ג לא שייך עובר לעשייתן. ובזה נראה לפענ"ד לדחות דברי הברכת אברהם שהביא הש"ך ביו"ד סי' י"ט ס"ק ג' לשיטת הרמב"ם דכל המצות אינו מברך כל שלא בירך מקודם דא"כ היכא מברך בגר אח"כ ובש"ך נדחק בזה ולפמ"ש מעיקרא אין התחלה לקושיא דשאני גר דכל דנזכר מקודם רק דלא יכול לברך שוב הוה עובר לעשייתן ועדיף מהך דהרא"ש דכאן לא חזי כלל ואולי גם החולקים על הרא"ש מודים בזה ובזה נראה לפענ"ד לפרש דברי הש"ס בברכות דף נ"א דבעי מר"ח מי שאכל ושתה ולא בירך מהו שיחזור ויברך אמר להם מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אמר רבינא הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך דתניא טבל ועלה וכו' והסוגיא תמוה דהרי ר"ח אמר דלא יברך והיאך שייך לשון הלכך ועיין פ"י ובמ"ג שם מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דהנה באמת בסי' קמ"ג במ"א ס"ק כ"א כתב בשם הכל בו דאם יכול לאכול יאכל מעט ויברך כתב המ"א דיש לעשות כן ע"ש ולפענ"ד נראה דזה היה האבעיא באם לא יכול לאכול רק ע"י הדחק וכדומה אם יחזור ויברך ואמר ר"ח דלא הועיל דהא אכילה ע"י הדחק לא שמה אכילה וא"כ יברך לבטלה ומה יועיל להציל מה שכבר אכל בלא ברכה וע"ז אמר רבינא הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך דהא כל שהיה נזכר באמצע סעודה היה אוכל ומטעם דיכול לאכול עדיין א"כ שוב מקרי עובר לעשייתן דהרי באמת יכול לאכול ע"י הדחק רק שאינו ראוי לברך אבל מ"מ הרי נזכר מקודם רק שא"י לברך שוב מקרי עובר לעשייתן וז"ש רש"י דאם היה נזכר באמצע סעודה יכול לברך הלכך אף בגמר סעודתו נמי והיינו כמ"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף