שואל ומשיב/ב/ג/קיא

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קיא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ל"ק פריסטיק בגרושה מעוברת ומניקה יום ב' עשרים למספר בנ"י שנת תר"ח לפ"ק.

שלום וכ"ט אל כבוד הרבני המופלג החריף החכם וסופר מוה' מנחם מנלי סג"ל מ"ק פריסטיק נ"י למאן דלא קא חזינא בריכא קא מברכינא מכתבו היקר לנכון הגיעני אם כי לא ידעתיו מ"מ על דברי תורה בא. והנה תורף שאלתו אחר גירש את אשתו והיא מעוברת בתחלת חדשי עוברה והתנית עמו לכשתלד יקח הוא הולד ועשו ביניהם כתבים בכתב ישראל ובכתב העמים בכל תוקף ועוז על הדבר הזה לבל יהיה מוטל עליה שום דבר מהילד ועתה עגמה נפש האשה שתמתין ב' שנים מיום הולדתה ושאל ממנו גיסה של אשה הנ"ל לערוך השאלה לפני גדולי הדור אם יש למצוא לה היתר תוך ב' שנים להנשא לאחד ונוסף עוד כי גם בבניה הראשונים שנולדו לה בעודה תחת בעלה הוכרחה להחזיק מיניקת מחמת כי לא יכלה בעצמה להניק ולכל היותר ינקה בעצמה ששה או שבעה שבועות. והנה מעלתו האריך לגבב היתרים וקצת יבוארו לפנינו. והנה באמת הלכה זו קטנה בש"ס ותרבינה סעפותיה ופאורותיה בפוסקים ובמקום שבעל תשובה עומדים כי האריכו בה כל כך עד שכמעט אי אפשר לחדש בה דבר חדש אשר לא אמור עם הספר וזה דרכי במקום שלא אוכל לחרוש ולשדד בשדי התלמוד והפוסקים ללקט אורות חדשות אני מצמצם מהלכי ואצא בעקבות הראשונים במעט פלפול ואשר ישים אלקים בפי לדינא אותו אשמור לדבר ומאלהים אבקש עזר שלא אכשל בדבר הלכה. והנה אם אמרתי להתחיל בשורש הלכה בש"ס ופוסקים וכדרכי בכל מקום להיות חורז מש"ס לפוסקים עד אבא אל מקדשי אל ביתה יוסף יארכו הדברים ואין כל חדש ע"כ אמרתי לבוא למקור הדין. הנה בש"ע אהע"ז סי' י"ג סי"א כתב גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש לא מעוברת חבירו ולא מניקת חבירו וכו' בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה הנה סתם כדעת האומרים דאין חילוק בין אלמנה לגרושה בזה ולא כדעת הר"ש הזקן שמחלק בין אלמנה לגרושה ואח"כ בסוף י"ד כתב זה שאמרו בגרושה יש מי שאומר דדוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק ליה כלל אפילו בשכר ע"ש ולכאורה נראה שזה היא שיטת הר"ש הזקן שכתב דבגרושה לא כפינן לה שאינה משועבדת לו וכבר תמה הט"ז בזה וכתב דאין לסמוך על זה דהרשב"א ס"ל כהר"ש הזקן ואנן לא קי"ל כן וע"כ אין לסמוך בזה על הרשב"א. הן אמת דנוראות נפלאתי על הט"ז שבמחכת"ה לא עיין במקור הדין אשר ממנו לוקחו הדברים האלו דהנה בפי"א מהלכות גירושין הלכה כ"ה כתב וז"ל ויש מפרשים דס"ל דדוקא במניקה ונתארמלה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואינו כן דעת רבינו אלא בכל גווני אסור וכן דעת ר"א משבחא ז"ל ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתבו מיהו בגרושה דוקא בהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל ואפילו בשכר ע"כ הנה טרחתי להעתיק הלשון כמבואר דהרשב"א בשיטת ר"ת קיימא ואפ"ה מחלק דבאין מכירה מותר וע"ז כתב הב"י דע"ז ראה שסמכו להקל עפ"י דברי הרשב"א האלו ולא מחה בידם וא"כ יפה העתיק בש"ע דזה שאמרו בגרושה יש מי שאומר דדוקא במכירה וא"כ דברי הט"ז תמוהים ולדעתי צריך לומר זה שאסרו בסמ"ך איברא דצריך ביאור לשיטת הרשב"א דהאוסרים לא אסרו אלא כשמכירה שמשועבדת להניק וא"כ צריך ביאור במה נחלקו עם הר"ש הזקן דהא במכירה כל שכופין אותה להניק מפני הסכנה שוב משועבדת לו ולא שייך טעמא דהר"ש. הן אמת דבנמוק"י מצאתי שכתב בטעמא דר"ש ודוקא אלמנה שייך טעמא דבושה לתבוע מיורשים וכסיפא לה מילתא משא"כ גרושה דלא כסיפא למתבעא לבעל וגם הוא חייס שפיר על בריה למסמס ליה בביצים ועוד שאינה משועבדת ולפ"ז יש לומר דהר"ש פליג גם במכירה דניהו דמשועבדת להניק היינו משום סכנת הולד אבל כל שמחוייב ליתן שכרה שוב לא שייך כסיפא לה למתבעה דהא בדין הוא שתטול שכרה כיון שאינה משועבדת מצד עצמה וגם הוא ברצון נפש יתן למסמס בנו וא"כ ליכא חששא אבל באלמנה אף דגם היא יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה וחייבין היורשין לתת לה שכר הנקה כמבואר סי' צ"ה מכל מקום צריכה לומר איני ניזונית וצריכה לבא לב"ד וגם היורשים אין רצונם לתת שכר הנקה וא"כ כל ששייך אטרוחי ב"ד שוב חיישינן שמא כסיפא לה מלתא והורגת את בנה ע"כ החמירו בזה ולפ"ז הר"ש מתיר אף לאחר שמכירה וכן מצאתי בר"ן פרק אעפ"י דבא מעשה לפני ר"ש והתירה לאחר שלשה חדשים והרי שלשה חדשים הוא שיעור הכרה לרב בכתובות דף סמ"ך ואפ"ה התירה הרי בהדיא דהר"ש מתיר אף במכירה וא"כ הרשב"א הוא כהחכם יודע פשר דכל שהכירה כבר שייך החשש ומשועבדת להניק ולא סמכינן על הר"ש דבגרושה לא כסיפא לה מלתא למתבעה אבל באין מכירה מותר אף לר"ת. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמרו ביבמות דף מ"ב סתם מעוברת למניקה קיימא ומה בכך הא מניקה גופה כל זמן שלא הכירה מותר בגרושה דלא משועבדת אך באמת זה אינו דהש"ס קאי באלמנה וא"כ כל שמעוברת למניקה קיימא שוב משועבדת ולפ"ז היה נראה לשיטת הרשב"א בגרושה מעוברת מותר דהרי כל הטעם היא דסתם מעוברת למניקת קיימא וא"כ בגרושה ניהו דאם מכירה כבר שוב משועבדת לו אבל לאסור מעוברת בשביל דלמניקה קיימא זה בודאי אין לאסור דהא אף שלמניקה קיימא אינה משועבדת ותשמיט הדד מפיו בעוד שלא הכירה או שלא תתן דד בפיו כלל ואינה משועבדת. ובזה נזכה להבין מה שציינו התוס' ביבמות שם ד"ה סתם המחלוקת שבין ר"ש הזקן לר"ת ולכאורה לציון הזה אין לו דורש דמה ענינו לכאן לענין מניקת הו"ל לקבוע המחלוקת בכתובות דף סמ"ך ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ לענין מעוברת גרושה דודאי מותרת אף לר"ת וכמ"ש הרשב"א אבל באמת שיטת התוס' והרא"ש דאף באין מכירה אסור וכן הבין הב"י מהריב"ש ועיין ב"ש ס"ק ל"ה וא"כ ממילא גם במעוברת אסור דלמניקה קיימא ואף באינה מכירה נאסר גם בגרושה ובזה יש לומר דלכך ציינו על סתם מעוברת להורות דלר"ת אף במעוברת אסור. ולכאורה רציתי לומר דהא דאמרו סתם מעוברת למניקה קיימא הוא משום דהרי אמרו בכתובות דף ס"א היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק שומעין לה דצערא דידה היא וכן קי"ל בסי' פ"ב א"כ שוב מסתמא למניקה קיימא דהא מן הסתם יהיה לה צער לפירש"י משום ריבוי החלב ולפירוש הרמב"ם משום דקשה לה לפרוש מבנה:

ובזה נראה לפענ"ד להבין מחלוקת הר"ש הזקן ור"ת הנ"ל דבאמת צריך ביאור הא דהתיר ר"ש הזקן אף במכירה והא כל ראייתו מהא דאמרו נתגרשה אין כופין אותה להניק והרי אמרו שם רכל שמכירה כופין אותה שתניק וכבר הרגיש בזה הב"ש ס"ק ל"ה. אך נראה דהנה הרשב"א כתב בתשובה הובא ביתה יוסף סי' י"ג לענין אלמנה שפסקה להניק תוך שלשים ללידתה אי נימא דהוה כגמלתו ואסור או דלמא התם בשהניקה עד לאחר תשעים יום שכופין מפני הסכנה אבל בתוך שלשים ליכא סכנה והשיב דלא נאמרו דברים הללו אלא בגרושה שיצאה שלא לרצונה ושיש לו אב למסמס לבריה בביצים אבל אלמנה לא עד כ"ד חדש ע"ש שהאריך הנה למדנו מדבריו דבגרושה יש טעם אחר שאין כופין אותה בשביל שיוצאת שלא לרצונה וזה לדעתי מה שדקדקו בלשונם נתגרשה אין כופין אותה דמשמע שנתגרשה שלא מדעתה וא"כ לפ"ז זהו שמחלק הר"ש הזקן דכיון שנתגרשה שלא מדעתה אינה משועבדת לו רק מפני הסכנה של וולד אבל מניקת חבירו לא נקראת דכל שנתגרשה שלא לרצונה לא שייך שם מיניקת חבירו דהא הוא בעצמו גרשה רק שמשום סכנת הוולד נגעו בזה א"כ כל שלא תכסוף לתבוע מזונות וליכא לתקנת הוולד שוב אינה נקראת מניקת חבירו. ובזה מובן היטב מה דאמרו מעוברת דלמניקה קיימא והרי באינה מכירה אינה עומדת למניקה בגרושה לשיטת הרשב"א ולפמ"ש באמת הנקה היא לטובתה דידה ואם כן באמת למניקה קיימא אף באינה משועבדת. ובזה אמרתי ליישב דברי זקני הב"ח שכתב בסי' י"ג דלא החמיר ר"ת אלא ברוצה להניק בזה החמיר בגרושה אף שאינו מכירה ותמה הט"ז דמה אכפת לן באמירה דידה דא"כ כל אשה גרושה תאמר שאינה רוצית להניק ותתבטל לתקנות חז"ל ובאמת שאין פירוש כלל לדברי הב"ח והב"ח כתב שהאריך בזה בתשובה ובהחפזי לא מצאתי בב"ח הישנות תשובה מענין מניקת ואין ת"י שו"ת ב"ח החדשות וגאוני בתראי למצוא תשובה זו. ולפמ"ש יש לומר דבאמת הה"מ כתב טעמו של ר"ת דמניקה דומיא דמעוברת ותמה הלח"מ שם דכיון דעיקר טעמו של מעוברת דלמניקה קיימא א"כ כל שאינה משועבדת בגרושה מניקה כמו כן במעוברת לא נתחייבה ולפמ"ש אתי שפיר כיון דכל הטעם דמעוברת למניקה קיימא הוא בשביל שצער יש לה א"כ כל שרוצית להניק הוה דומיא דמניקה דניהו שמעוברת למניקה קיימא אבל באינה רוצית להניק דאז גם במעוברת לא קיימא להניק ממילא מותרת וגם לפמ"ש הרשב"א דנתגרשה היא לפי שיצאה שלא מדעתה א"כ זהו כשאינה רוצית להניק אבל כשרוצית להניק בודאי אסורה ודו"ק היטב. ובב"ח שם יש ט"ס במה שמסיים אבל באשה שילדה וצ"ל בפנויה שילדה ע"ש ותבין הדברים. ולפ"ז היה יוצא לנו דבר חדש דבזמן הזה שאין כופין לגרש שוב לא שייך היתר בגרושה דאינה יוצאת שלא לרצונה ראה זה דבר חדש הוא שלא נתבאר בפוסקים. ובחידושי אמרתי דבר נפלא בכוונת הר"ש בביאור כל ענין המחלוקת של ר"ש הזקן ור"ת ודעימיה. דהנה באמת צריך ביאור דהיאך שייך לומר שחז"ל עשו תקנה והחמירו כל כך בגזירת מעוברת ומניקת חבירו משום חשש קל דלמא מעברא ומעכר חלבה וקטלא ליה ואף דתוכל לתבוע ליורשים בושה לתבוע וקטלא ליה ואיך חשו כל כך וגדרו גדר להחמיר כל כך משום חשש רחוק דלדעת כל הפוסקים לא קי"ל כטעם דדחסא ונדחה ולא נשאר רק טעם דמעכר חלבה וקטלת ליה והרמב"ם יחיד הוא בדבר. והנראה בזה דהנה התוס' בסוטה דף כ"ו ד"ה לא כתבו בשם הירושלמי דלא ישא אדם מעוברת ומניקת חבירו דעליו הכתוב אומר אל תשיג גבול עולם ובשדה היתומים אל תבא. וביאור הענין נראה לפענ"ד כיון דהיא משועבדת א"כ הרי קי"ל דהמזיק שעבודו של חבירו חייב אף למאן דלא דאין דיני דגרמי ועיין ב"ק דף ל"ג ובש"ך סי' שפ"ו ואף אם נימא דמזיק שיעבודו של חבירו פטור היינו לענין פטור ממון אבל עכ"פ איסור קא עביד בודאי והרי אף גרמא בנזקין אסור כמבואר בב"ב דף כ"ו וא"כ כיון שזה עשה שלא כהוגן והזיק שעבודו של חבירו ובפרט במקום דיש חשש לנפש של ישראל ניהו דחששא רחוקה היא מכל מקום כיון דעכ"פ אסור לעשות כן בודאי דמה לו להזיק שעבודו של חבירו דבאמת יש חשש שלא תניק את הולד של חברו ואולי עוד יגיע לחשש נפשות ע"כ גדר גדול גדרו בזה הואיל ועשה שלא כהוגן ואסרו שישא אותה מבלי יבא לחשש השגת גבול רעהו ומזיק שעבודו של חבירו:

ובזה אמרתי מה שהאריך הנוב"י בהרבה מתשובותיו ומה דתלו האיסור בדידיה לא ישא אדם מעוברת חברו ולא בדידה. ולפי מ"ש אתי שפיר דהרי הראב"ד בפ"ז מהלכות חובל השיג על הרמב"ם דלא אמרו רק בשורף שטרו של חברו אבל הכא יכול לומר בדנפשאי קא עבידנא ע"ש ועיין בש"ך סי' שפ"ו ס"ק י"ב שחזק דברי הראב"ד דכל דיכול לומר בדנפשאי קא עבידנא לא שייך מזיק שעבודו של חבירו ע"ש ולפ"ז בשלמא זה הנושא מעוברת חבירו כיון דלמניקה קיימא וגם במניקת חבירו כיון דמניקתו וא"כ הוה מזיק שעבודו של חבירו ועושה שלא כדין א"כ גדר גדול גדרו בדבר ואסרו עליו אבל האשה יכולה לומר בדנפשה קא עבידנא ואין עליה איסור משום מזיק שעבודו של חבירו וא"כ שוב לא שייך האיסור רק עליו ולפ"ז צ"ל דמה שאמרו בכתובות דף סמ"ך דמניקת שמת בעלה הרי זו לא תתארס ולא תנשא ותלו האיסור בה היינו משום דכיון דהוא מוזהר שלא לשאנה אף היא מוזהרת שלא תנשא לו. ולפ"ז נראה לי דזהו דעת הר"ש הזקן שמתיר בגרושה ור"ת דחה דבריו דהא עכ"פ מניקת חבירו נקראת ואסורה ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאינה משועבדת לו א"כ עכ"פ אינו מוזהר דלא שייך מזיק שעבודו של חבירו וא"כ לא שייך לומר דלא פלוג דמכל מקום הוה מניקת חבירו דזה אינו דבאמת הוא חשש רחוק רק דכל שעושה איסור ומזיק שעבודו של חבירו גדר גדול גדרו בו וכל שאינו מזיק השיעבוד שוב לא אלים כל כך הגזירה דחז"ל ולא שייך לומר לא פלוג בזה כיון דנתבטל עיקר הטעם שעליה תקנו הגזירה. ובזה יש ליישב קושית הנודע ביהודה בהרבה מתשובותיו בדיני מניקת דלשיטת הר"ש דכל דיכול' לפטור עצמ' מן השיעבוד לא שייך מניקת חבירו א"כ לב"ש דס"ל דשומטת דד מפיו וכל אשה אינה משועבדת להניק כדאמרו בכתובות דף נ"ט לא שייך כלל הגזירה דמעוברת ומניקת חבירו והרי בדף סמ"ך אמרו הן הן דברי ב"ש ומשמע דגם ב"ש דס"ל עד כ"ד חדש אסרו מטעם מניקת חברו והרי לב"ש לא שייך כלל הגזירה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך ביאור לשיטת הר"ש הרי גם במעוברת אסרו משום דלמניקה קיימא אף דיכול להיות כמה הרפתקאות דיכולה לפטור עצמה כמו צימוק דדים וכדומה ואפ"ה אסרו משום לא פלוג וא"כ גם בגרושה שייך לא פלוג וגם קושית ר"ת דגם אלמנה יכולה לומר איני ניזונית ואינה מניקה ותובעת כתובתה ופטורה. אך צ"ל דבאמת ניון דעיקר הטעם שתקנו בשביל שמזיק שעבודו של חבירו א"כ בשלמא גרושה דנפטרת מהשיעבוד וממילא נפקע השיעבוד ורק דתאמר דמכל מקום תחוס על בנה ותניקהו עכ"פ הוא לא הפקיע השיעבוד בידים וא"כ שוב לא שייך החששא אבל במעוברת ואלמנה דסתמא למניקה קיימא רק שיכול להיות שתעשה איזה מעשה לפטור עצמה או שיקרה איזה מקרה אם כן יש לחוש עכ"פ שע"י שנושאה תעשה כל טצדקאות לפטור ולהפקיע השיעבוד ואם כן הוא גרם שתפקיע השעבוד שתעשה איזה מעשה ואסור ואף גרם דנזקין אסור לעשות ומכל שכן במקום חשש נפשות ודו"ק היטב כי הוא חריף ומתוק מדבש: ולפ"ז נראה לפע"ד דבזה מיושב היטב הא דהקשה הב"ש על הר"ש דהא במכירה משועבדת להניק וא"כ שוב הוה מניקת חבירו. ולפמ"ש א"ש דמה דמשועבדת הוא לא בשביל שיש לבעל שעבוד רק מפני סכנת הולד אבל אינו מזיק שיעבודו של בעל ובכה"ג שוב לא חשו ומסתמא תעשה כל מה שבידה לעשות לתת לולד די חיותו ותתבע אותו התשכח אשה עולה ולא חשו לזה וא"כ שוב לא שייך החשש כלל ודו"ק היטב:

והנה נבא לענין דינא באמת כבר כתבתי דדעת הרשב"א הוא כן דבאינו מכירה שרי וכבר ביארתי באורך מחלוקת הר"ש ור"ת היא אף במכירה. והנה הפ"י כתב דהר"ן כתב דמחלוקת ר"ש ור"ת היא באינו מכירה וראיתי למעלתו שתמה עליו דבאמת המעיין בר"ן ימצא דאדרבה באינו מכירה כתב בשם הרשב"א דמותר ויפה כתב. ואני תמה ביותר דהרי הר"ן כתב המעשה דר"ש דהתיר לאחר שלשה חדשים וא"כ הוה מכירה ואפילו הכי התיר ר"ש וכבר כתבתי לעיל בזה. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהמעיין בר"ן יראה דמביא מחלוקת ר"ש ור"ת הוא לא בשביל שגרושה אינה משועבדת להניק ולא הזכיר כלל בשביל זה רק משום דגרושה יש לו אב להולד שימסמס ליה בבצים ולפ"ז נראה דמיירי בפסק חלבה ובשלשה חדשים דעת הסמ"ג בשם גאון דמקרי פסק חלבה וכן הסכים הר"ן בתשובה והובא בב"י א"כ שוב כל שפסק חלבה רק שמכל מקום בכלל מניקת חבירו הוה דלא פסק חלבה בחיי בעלה ואסורה אבל עכ"פ היא אינה יכולה להניקו רק שתמסמס לו בביצים וא"כ בגרושה כל שיכולה לתבוע ולא תתבייש והאב יתן ברצון נפשו שכר ע"ז א"כ שוב לא הוה בכלל הגזירה ור"ת חולק ע"ז. ולפ"ז מדוקדק היטב לשון הר"ן שכתב והתירה לאחר שלשה חדשים דמשמע דעיקר היתר היא משום דהוה לאחר שלשה חדשים ולא נודע טעמו של דבר ולפמ"ש אתי שפיר דמשום זה אין עליה שם מניקת חבירו דאינה מחויבת להניק בעצמה כיון דנפסק חלבה ותמסמס בביצים שוב לא תתבייש אבל כל שיכולה להניק גם הר"ש לא התיר אבל זה דבר חדש ואין שום אחד מהפוסקים שמזכיר דברי ר"ש ור"ת מזכירים מזה הדבר וא"כ ע"כ שהפירוש הפשוט בר"ן דהתיר אף במכירה ועכ"פ מנין לו להפ"י לחדש דבר"ן מבואר דבאינה מכירה נחלקו. אמנם אחר העיון עמדתי בזה על דברי הפ"י דהפ"י משמע ליה דהרשב"א בשיטת הר"ש קאי כמו שהבין הט"ז וע"כ משמע ליה דהרשב"א דמתיר באינו מכירה הוא כהר"ש וא"כ ר"ת נחלק עליו אף באינו מכירה אבל כבר כתבתי דבדברי ה"ה וב"י מבואר דהרשב"א ס"ל כר"ת ואפ"ה מתיר באינו מכירה ומצאתי בשיטה מקובצת בכתובות דף נ"ט דכתב בהדיא דמחלוקת ר"ש ור"ת הוא באינו מכירה ובמכירה ליכא מאן דמתיר וכן מצאתי בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' י"ג שכתב בהדיא דהר"ש לא התיר רק באינו מכירה והביא דברי הרשב"א הנ"ל שהביא ה"ה וכתב בהדיא שהרשב"א אזיל בשיטת הר"ש הזקן אבל לדידן דקי"ל כר"ת גם באינה מכירה אסור וכתב דגם בגרושה אסורה להנשא עד כ"ד חדש ע"ש שהחמיר הרבה בזה:

והנה לפ"ז בנדון דידן שוב אין מקום להתיר דאף אם יהיה דעת הרשב"א כן הא רבים חולקים עליו והב"י בסי"ד בש"ע לא הכריע בזה והט"ז החמיר הרבה וא"כ קשה להקל ובפרט בחשש סכנת נפש וחמירא סכנתא מאיסורא. והנה מעלתו צידד הרבה בזה למצוא סמך להקל והנה עלובה וכו' שגם הוא בעצמו רפיא בידיה. והנה לכאורה קשה לי לשיטת הר"ש לא היה לנו לאסור לקדש מעוברת חבירו ומניקת חבירו כיון דבקידושין לבד לא שייך החשש לא דמעכר חלבה ולא דחסה רק דאסרו קידושין אטו נשואין ולפ"ז כיון דקי"ל דבנתקדשה לאחר אין לה מזונות מהיורשים והב"י הוסיף אף בנשתדכה כמבואר בסי' צ"ג ס"ז ולפ"ז כל שנתקדשה שוב אין לה מזונות ושוב לא משעבדא והרי ר"ת השיג על הר"ש דגם באלמנה יכולה להפקיע עצמה משעבודה ע"י שתתבע כתובתה והיינו דהפסידה מזונות וגם הנקה בכלל מע"י דהיא תחת מזונות וא"כ כיון שכן שוב אמאי לא תתארס ושם ליכא עדיין איסור וכל שכבר נתארסה שוב אין לה מזונות ואינה משועבדת לו וא"כ אמאי קתני לא תתארס ולא תנשא הא כל שארס מותרת. וגם קשה לי אמאי לא תנשא כיון דבנתפייסה להנשא דעת שמואל בכתובות דף נ"ד דאין לה מזונות ורק דאנן לא קי"ל כן דהא יש לומר דתחזור בה וא"כ אמאי אסרוה להנשא הא ממנ"פ אם לא תחזור בה שוב בהתחלת נשואיה ודאי אבדה מזונות ושוב אינה משועבדת ואם תחזור בה שוב לא תנשא וליכא איסור וא"כ אמאי תאסר מלהנשא וע"כ דאף שאינה משועבדת היא בכלל מיניקת חברו ודלא כר"ש וכאשר השקפתי בזה ראיתי בתוס' כתובות דף סמ"ך שדחו דברי הר"ש דגם באלמנה נמי לא משעבדא מכי תובעת כתובתה או רוצית להנשא והדבר תמוה דברוצית להנשא אינה מפסדת המזונות ואף בנתפייסה להנשא לא מפסדת מכ"ש ברוצית להנשא בלבד ולא נתפייסה לגמרי. ולפמ"ש הוא הדבר אשר דברתי דכאן ממנ"פ ליכא איסור דכל שרוצית להנשא ממנ"פ אם לא תחזור בה שוב אבדה מזונות ואינה משועבדת להנקה וכשתחזור בה א"כ שוב לא תנשא ולא יהיה איסור כלל וז"ב בכוונת דבריהם. וראיתי למעלתו שהאריך בזה דברוצית להנשא ליכא ראיה כלל דבשביל כך לא התרנו אותה להנשא כדי שלא תפטר מהנקה וכתב שעיקר כוונת התוס' מתובעת כתובתה בלבד והדבר תמוה דהתוס' כתבו בהדיא או רוצית להנשא ולפמ"ש אתי שפיר דגם ברוצית להנשא נפקע מזונות בזה ושוב לא משתעבדא. וראיתי בהפלאה בכתובות שם שכתב דכיון דחז"ל תקנו שלא תנשא אף שתתבע הכתובה א"כ ממילא לא תתבע כתובתה כדי שלא תפסיד מזונותיה ע"ש וזה כעין מ"ש מעלתו. אבל לפענ"ד דעיקר קושית התוס' דכל שעכ"פ נפקעת השיעבוד א"כ באמת תתבע ותפקיע השיעבוד ולא תאסר מלהנשא דהא כבר הפקיעה השיעבוד ואם חז"ל אלמו לתקנתם דאף שהפקיעה השיעבוד מכל מקום לא תנשא למה בגרושה לא אלמו לתקנתם ומיהו אפשר לחלק לפמ"ש דזה הוה כעושית מעשה בידים להפקיע השיעבוד ואלמו לתקנתם אבל בגרושה ממילא נפקע השיעבוד ולא הוה בכלל הגזרה דמניקת חבירו כן נראה לי ליישב שיטת הר"ש אבל ר"ת שפיר הקשה וכמ"ש ודו"ק. ומ"ש ליישב דברי הרמב"ם בטעמא דדחסה דכיון דבלא"ה יוכל לבא לידי קטלא שימות ברעב שוב לא יחוס על נפש דבלא"ה יקטל והוה כגברא קטילא וא"כ שייך טעמא דדחסה. הנה כיון לדעתי שגם אני הארכתי בזה בתשובה אבל הוספתי נופך דלדבריו קשה דמה שימות ברעב זה לא יעשה בידים וכאן הוא ע"י דחיסתו יהרגנו ולא שייך גברא קטילא דהא כעת עדיין לא נהרג. אמנם כתבתי בזה דבאמת ב"נ הוא דמצווה על עוברין וישראל אינו מצווה על עוברין רק דמכל מקום אסור להרוג. והנה המזרחי כתב בפרשת משפטים דלכך ישראל אינו מצווה על עוברין לפי דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לא הוה ליה חזקת חי דשמא לא יהיה בן קיימא ולפ"ז אף דנימא דעכ"פ איסור יש להרוג עוברין מכל מקום כאן שבודאי עפ"י הרוב לא יהיה בן קיימא דימות ברעב שוב בודאי לא יחוש מלדחסו דבאמת אינו מצווה על העוברין והרבה הארכתי שם ע"ד הפלפול ואכ"מ. ומה שהאריך מעלתו לצדד היתר דמה שלא יכלה להניק הוה כצימוק דדים או לחלב ארסיי. הנה לצימוק דדים ודאי דלא דמי דשם נצטמקו הדדים לעולם וכאן הניקה בכל לידה ולידה עכ"פ ששה או שבעה שבועות וכן הרגיש מעלתו בעצמו. וגם לחלב ארסיי לא דמי דבעינן שיהיה נודע שהחלב ארסיי ומזיק לולד וכמה חתירות חתר בזה אא"ז הח"ץ ז"ל בתשובותיו וגם בזה נחלקו עליו הרבה גדולי הדור ובראשם הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל ועיין בסוף ספר בני אהובה ושם נדפס תשובת הגאון מוהר"ע איגר ומ"ש לו הגאון בני אהובה שם ומפקפק הרבה גם על הך דחלב ארסיי ומכ"ש בזה דלא נשמע שהיה שם חלב ארסיי וצריך שיעידו הרופאים בזה וגם בזה כולי האי ואולי. אמנם מה שצידד להקל בלא שמה הדד בפיה דאפשר להקל אף להריב"ש דאינו בכלל מניקת חברו הנה בזה הגאון בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' י"ז בבת ר"פ שתדלן צדד גם כן להתיר בלא התחיל' להניק ואף שהיה שם קצת צדדים שהיה אבי האשה עשיר ותקיף מכל מקום סניף באשה היא אף דבזה"ז אינו מועיל זאת ואין לנו ריש גלותא וע"כ אם ירצה לסמוך על זה אני איני מוחה אבל גם איני אומר היתר כי קשה להקל גם בזה וע"כ אני איני לא מהמתירין ולא מהאוסרין ואם שאר גדולים יקילו יוכל לסמוך עליהם. והנה הוספתי עוד איזה דברים דבאמת התוס' חלקו על הר"ש ומטעם דעכ"פ בכלל מניקת חבירו הוה אבל דעת הר"ש דבגרושה לא התחילה לכנס בכלל מניקת חבירו דגרושה אינה משועבדת ולפ"ז בלא התחילה להניק יש לצדד דבזה גם הריב"ש מודה דלא הוה בכלל מניקת חברו דלא משעבדה ולא הניקה וכ"כ מעלתו לצדד בזה. ולפענ"ד נראה דכיון דמעוברת חבירו נאסרה בשביל דקיימא להנקה וא"כ עכ"פ מכלל מעוברת חבירו לא יצאת דהרי גוף מעוברת חברו אסרו משום הנקה וא"כ מזמן שנתעברה חל עליה שם מעוברת חבירו ומניקת חבירו. ובאמת שהט"ז ס"ק ה' הקשה דלמה תני מעוברת חבירו ומניקת חבירו בחדא תסגי כיון דמחד טעם נאסרה ע"ש שנדחק. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דלהורות נתן שגם ענין מעוברת חבירו נאסר משום מניקת חברו דלהנקה קיימא וא"כ כבר חל עליה שם מעוברת חברו ומניקת חברו וא"כ ממילא אף שהולידה אח"כ ויצאת מכלל מניקת חבירו בגרושה דלא התחילה להניק ואינה משעבדא מכל מקום מידי מעוברת חבירו לא יצאת דבזה נכלל גם מניקת חברו וזה ברור כשמש:

ובזה מיושב דברי הה"מ שכתב דמניקה דומיא דמעוברת וכבר כתבתי דהלח"מ תמה דכיון דמעוברת לא אסרו רק בשביל דלהנקה קיימא א"כ ממילא יש לומר במעוברת ג"כ לא נאסר בגרושה. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי עכ"פ מכלל מעוברת חבירו לא יצאת וא"כ שוב אדרבא גם מכלל מניקת חברו לא יצאת וכמ"ש. ובזה יש לומר מה שציינו התוס' על סתם מעוברת להנקה קיימא מחלוקת ר"ש ור"ת ודייקתי בזה דהא אין ענינו לזה ולפמ"ש עיקר סמיכת ר"ת היא משום דמעוברת להנקה קיימא. ובזה מיושב היטב מ"ש הגאון זקני בעל מג"ש בשו"ת הנדפס בסוף ספר גבורת אנשים להשיב על הגאון מהר"ם כ"ץ שכתב דכמו דמעוברת חברו אסרו גם מניקת חברו אסרו אף בלא התחילה להניק וכמעט שבזה האריך בכל התשובה ע"ש סי' ד' וכתב הגאון בעל מג"ש דמה ענינו לזה דכאן מכלל מעוברת חברו יצאת שהרי כבר הולידה ולכלל מניקת לא באה שלא התחילה להניק ע"ש שצווח ככרוכיא וכמעט זה יסוד תשובתו ולפמ"ש אתי שפיר דכל דמעוברת להנקה קיימא א"כ עיקר מה שאסרו מעוברת היא בשביל מניקת וא"כ חל עליה שם מניקת מאז היתה מעוברת ושוב מכלל מעוברת חבירו לא יצאת. ובזה ישבתי לנכון דברי הריב"ש סי' תס"ג שהובא בב"י שכתב בלא התחילה להניק שצריכה להמתין כיון שזו נאסרה משום מעוברת חבירו דסתם מעוברת למניקה קיימא אפילו נתנה בנה למניקה אח"כ איכא למגזר אטו לא נתנה. והדבר תימה כיון שאסרו בשביל גזירה למה ליה טעמא דנאסרה משום מעוברת חברו תיפוק ליה דהיא בכלל מניקת חברו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מניקת חברו לא שייך דהרי לא התחילה להניק ורק דעכ"פ בכלל מעוברת חברו הוה ומעוברת גם היא מניקת נקראת. ובזה מיושב היטב מ"ש בש"ע וי"א דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה דצריכה להמתין כ"ד חדש ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה והדבר תימה דמנ"ל זאת דלמא שאני אלמנה מגרושה וע' ב"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהא דנאסרה בלא התחילה להניק היא משום דהוה בכלל מעוברת חברו א"כ גם בגרושה נאסרת בשביל זה וז"ב. ולפ"ז בנדון דידן ג"כ יש להחמיר ואולי י"ל דכמו בצימוק דדים ופסק חלבה דמותרת אף דהוה מעוברת חברו משום דלא להנקה קיימא מעולם ואינה בכלל שם מעוברת חברו וה"ה בזה דכל שנתן לה כתבים א"כ מתחלת עוברה לא להנקה קיימא ואף דיש לדחות דשאני צימוק דדים ופסק חלבה דאי אפשר להניק משא"כ כאן אם תרצה להניק מי ימחה בידה מכל מקום מאן דסומך על הרשב"א ומתיר בגרושה שלא הניקה אחר מיתת בעלה מי יוכל למחות כי הב"י כתב שראה מורים כן ולא מחה והגאון בעל נוב"י סמך על זה ע"כ איני מוחה ביד המתירין ויוכל לשאול פי גדול אחד אי דרי דלינא בהדיה ונמטי שיבא מכשורא. שוב מצאתי בשו"ת מים עמוקים בשו"ת מזרחי סי' יו"ד שכתב סברא זו דמעוברת חבירו מניקת חברו קרינא ליה והביא כן בשם הריב"ש ושמחתי מאוד שזכיתי לכוין סברת הריב"ש והרא"ם ועיין בשו"ת מהר"י מינץ סי' ה' ובשו"ת מהר"ם פדוואה סי' למ"ד:

והנה בהא דאמר ר' יהודה בכתובות דף סמ"ך דשיעור יניקה כ"ד חודש לכאורה תמהתי מהא דאמרו בנדה דף ט' דר' יהודה ור' יוסי ור"ש ס"ל דדיה שעתה עד כ"ז חדש ואמרו שם דה"א ר"י תרתי אית ליה וא"כ קשה האיך אפשר דלרבי יהודה תרתי אית ליה דא"כ לא הוה שיעור יניקה רק ח"י חדש והיאך קאמר כ"ד חדש. מיהו לא קשה דהא כיון דתרתי ס"ל א"כ כ"ד חדש לאו מתורת ממנקה הוא רק דנפשה אינה חוזרת עליה וזה פשוט. מיהו בתוספתא פ"ב דנדה לא גרס ר' יהודה וכן הגיה הגאון מהרי"פ בנדה דף ט' שם. ואעתיק כאן מ"ש בגליון שו"ת רמ"ע מפאנו סי' פ"ה במ"ש בסופו דשונה בה דברי ר"מ ור' יהודה ופליגי עליהו ר"י ור"ש וכתבתי בזה"ל אכתי קשה מנדה דף ט' ודף י"א ובדף ט' יש ליישב ועיין בהגהת ר"י פיק ז"ל אבל מדף י"א קשה ועיין נדה דף כ"ז ומשם ודאי תיובתא כיש דאמרו בהדיא היינו טעמא דר"י ור"י ומבואר שם דגרס ר' יהודה ור' יוסי ור"ש ואפ"ה לא קתני וחכ"א ועיין כתובות דף ע"א אימא ר"מ ור"י ור"י ולא קתני בלשון וחכ"א וסתירה לדברי הרמ"ע עכ"ל וכעת ראיתי דבזה שבדף ט' ע"כ לאו ר' יהודה גרסינן בה ודו"ק. והנה נסתפקתי לשיטת הר"ש הזקן דגרושה אינה בכלל מניקת חברו דאינה משועבדת איך הדין אם גרשה באופן שתניק את בנה כמו באומר לה ע"מ שתניקי את בני שתי שנים אם תהיה בכלל מניקת חבירו וגם בגמלתו ובאופן שהבעל מחל לה ולרשב"ג דמועיל או שהוולד א"צ יותר וכדומה אם שם מניקה עליה או דלמא דעכ"פ בכלל גזירת מניקת לא הוה ובסוגיא דגיטין דף ע"ה ע"ב על מנת שתניקי את בני שתי שנים הארכתי בזה ואכ"מ. ומן האמור נראה לפע"ד דאם אשה אחת שילדה בן בחיי בעלה ולא שמה דד בפי התינוק ונתנו למניקת ואח"כ נתעברה שנית ומת הבעל ולא שמה הדד בפי התינוק ונתנה למניקת דיש מקום להתיר דבאמת אינה בכלל מניקת חברו שהרי מעולם לא התחילה להניק ורק דכיון דסתם מעוברת למניקה קיימא ומעוברת חבירו קרינא בה שוב האיסור נמשך עליה אף לאחר שהולידה דהרי כל איסור מעוברת חבירו הוא בשביל שעתידה להניק וא"כ כל שכבר נאסרה בשביל מעוברת חברו אף לאחר שנולד ויצאה מידי מניקת חבירו מ"מ מידי מעוברת חבירו לא יצאה וכמ"ש למעלה ולפ"ז זהו בשאר מעוברת שמעולם לא היה לה עדיין ולד ושייך לומר דסתם מעוברת להנקה קיימא אם תרצה א"כ אף שאח"כ לא תרצה להניק ונתנה תיכף הולד למניקת מ"מ מכלל מעוברת חברו לא יצאה. אבל באם כבר הולידה ונתנה למניקת ונתברר דלאו למניקה קיימא א"כ זו בכלל מעוברת חבירו לא היתה דכל הטעם דמעוברת היא בשביל דעומדת להנקה וכאן לאו למניקה קיימא ובפרט אם מה שלא היתה מניקה לא היה בשביל תענוג לבד כ"א משום שלא היתה יכולה להניק וכעין עובדא שאירע ב"ק באקשעוויטץ שאשה אחת ילדה ולד בחיי בעלה ולא שמה הדד בפי התינוק ונתנה למניקת תיכף ומת הולד ואח"כ נתעברה ומת הבעל וכאשר הולידה נתנה תיכף למניקת והאשה הנ"ל נשתדכה לאיש אחד ובאמת היה שלא כהוגן כמבואר בח"מ וב"ש דאף שדוכין אסור אמנם כעת אם תרצה להנשא יהיה אחר ט"ו חדשים ויש לה צייגיניס מרופאים שאין ביכולתה להניק שהיא רכה וענוגה. הנה לפמ"ש היה מקום להקל אמנם לפי שאבי האשה האלמנה הלז בא לפני וסיפר לי אונקא דידיה שבעת מיתת הבעל היה שם רב אחד שבא שם בעסק משפט ואמר לאבי האשה שהנה מקום אתו להתירה שתנשא וכאשר נסעו אתו לעירו נתן בידם מכתב חתום לרב אחד מפורסם להקל לאחר ט"ו חדשים והרב השיב לו שאין הזמן מסכים עמדו לעיין בפרט שמרחיק עד זמן ט"ו חדשים ואח"כ נשתדכה האשה לאיש והיה זמן מוגבל לחתונה תוך ט"ו חדשים ושמעה האשה שיש מערערים למה תהיה לאיש בלי שאלת חכם ולקחה האשה הצייגניס מרופאים והנה בא אבי האשה אלי לשאול פי והנה לפי מה ששמעתי שכבר חלו בה ידים ולא ראיתי שום דבר גב"ע ולא הצייגניס דחיתי אותו שלא אזדקק לזה עד אראה דברי הרב וחלומותיו שרצה להתיר לאחר ט"ו חדש וכפי הנראה כוונתו להפ"י בק"א שרצה לסניף זאת במעשה שכבר הורה חכם להתיר וכבר נשאת וצדד צדדים שלא תצא וגם בזה כל הבא אחריו תמהו עליו וחלילה לסמוך ע"ז ועכ"פ לחפש זכות שתנשא לאחר ט"ו חדשים זה לא אמר אדם מעולם דא"כ יעקר תקנת חז"ל כ"ד חדש לעולם וחלילה חלילה לסמוך ע"ז להתיר לכתחלה עי"ז ע"כ לא רציתי להורות ורשמתי לי עצמי לזכרון מה שיש לצדד בזה וברצות ד' כאשר יבואו הדברים בגב"ע מבוארים אקבע בה מסמורת בל"נ אם יעזרני ד':

והנה לכאורה קשה בהא דפריך בש"ס היכא דקים לן דמעוברת אלמה תניא לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית ומשני משום סנדל או דחסה ואח"כ מסיק דסתם מעוברת למניקה קיימא וקשה טובא למה דס"ד משום דחסה או סנדל מ"ט דמניקת תינח מעוברת מניקת מ"ט וצ"ל דמניקת ידע הש"ס הטעם דלמא מתעברא ומעכר חלבה רק דבמעוברת הוה ס"ד דמותר דלא ס"ל להס"ד דלמניקת קיימא ולכך בעי מעוברת מ"ט. איברא דלפי זה צריך ביאור דא"כ מה דחק התוס' דברי הר"ש הזקן שהתיר גרושה מניקת חברו דאינה משועבדת להניק וע"ז תמה ר"ת דלהס"ד דטעמא בשביל דחסה אין בין אלמנה לגרושה ה"ה לפי המסקנא וקשה הא גם להס"ד אינו מועיל דחסה למניקת וע"כ דבמניקת הטעם דלמא מעברא ומעכר חלבה וא"כ יש ג"כ מקום לחלק בין גרושה לאלמנה דגרושה לא משעבדא והוא תימה רבה ובהחפזי לא מצאתי מי שיתעורר בזה. והנה לכאורה קשה לפי מה דאמרו בכתובות דף ס"ה ואם היתה מניקה מוסיפין לה על מזונותיה ופוחתין לה ממעשה ידיה ומטעם דסתם מניקות חולות הן וכן קי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' פ' וא"כ יקשה טובא למה לי הטעם דלמא מעברה ומעכר חלבה והא אף דלא מעברה הא כיון דלמניקה קיימא א"כ כל שתנשא לאחר היורשין ודאי פטורין ממזונות שלה וא"כ איך תקח המזונות הצריכות לתת לה מפאת שמניקה את בנה ואף את"ל דהיורשין חייבין ליתן כיון שבא מכח הולד מ"מ כיון דאשה בושה לתבוע א"כ מי יתן לה וגם הא צריך לפחות ממעשה ידיה והבעל לא ירצה לפחות לה ממעשה ידיה דהא אין הולד שלו ולמה ליה לחדש טעם אחר וזה טעם כולל למעוברת ולמניקה והיא קושיא גדולה לכאורה וצ"ל כיון דאם תתעבר לא יהיה לה להניק ושוב לא תצטרך להוספת מזונות ולא תצטרך לפחות ממעשה ידיה וא"כ שוב לא שייך החשש הלז ושוב אסור משום דלמא מיעברא ומעכר חלבה:

והנה הרמב"ם כתב הטעם בשביל דדחסה ותמהו כלם דטעמא דדחסה נדחה מהלכה ולפענ"ד נראה וכבר כתבתי לעיל במקצת דבאמת מה דדחו הש"ס דידי' נמי מ"ט דחייס עליה ה"נ חייס עלוי' ופירש"י שאין אדם מתכוין להרג הנפש ולפ"ז נראה לי כיון דקי"ל דישראל אינו מצווה על הריגת עוברין וא"כ כיון דלמניקה קיימא ואם מתעברא תהרג את בנה ברעב וא"כ עכ"פ לא שייך לומר דיחוס על הנפש דהא הבעל ידע דאם תתעבר ודאי תהרגנו ואף דלא תהרגנו בידים רק שימות ברעב מ"מ הא יותר חמור הגרם מיתה כשיהיה בן קיימא והוה נפש מעליא מכשהוא עובר וידחסנו ולא יעבור בודאי דהא עכ"פ עובר אין לו חזקת חיים כמ"ש המזרחי פ' משפטים ומעתה לפי מה דמסיק סתם מעוברת למניקה קיימא שוב שייך הטעם דדחסה דלא יחוס על הולד דהא עכ"פ יותר טוב שלא יולד משיולד וימות ברעב. ובזה אתי שפיר גירסת הב"י דלא גרס אלא משום דאדרבא בזה נתחזק התירוץ דדחסה ודו"ק היטב. ובזה נראה לפענ"ד ראיה לשיטת הר"ש הזקן דגרושה מניקה אינה אסורה להנשא דהרי לשיטת הרמב"ם עכ"פ במעוברת ודאי לא שייך דחסה בגרושה דהאב ודאי יחוס על הולד ולא שייך לומר דכיון דלמניקה קיימא בודאי תהרגנו לפני מעברה ומעכר חלבה דזה אינו דלמה לה להרגו הא תוכל לשמט דד מפיו וליתן להבעל הראשון ומסתמא תרחם על בנה התשכח אשה עולה וא"כ במעוברת ודאי לא שייך שתהרגנו וא"כ שוב לא שייך הטעם דדחסה וא"כ אף במניקה ע"כ אינה אסורה דהא כייל מעוברת ומניקה בחדא גוונא ואם איתא הא מעוברת מותרת בגרושה ובמניקת תהיה אסורה וע"כ כהר"ש הזקן. אמנם נראה דיש ליישב דהנה באמת בגוף דברי הר"ש שכתב כיון דגרושה אינה משועבדת להניק ואין כופין מותרת להנשא לכאורה יש לומר דניהו דהיא מותרת להנשא אבל הבעל אסור שישאנה וחילי דילי דהנה בהא דאמרו בר"פ האשה שנפלו דנפלו לה משנתארסה דב"ה אומרים לא תמכר ופירש"י שם בסוגיא דאף דהיא מותרת למכור מ"מ הלוקח אין לו לקח וכשבא לוקח אומרים לו קנה במקום אחר ע"ש ובתוי"ט ובמלמ"ל פ"ו מהלכות זכייה ומתנה ולפ"ז כאן הא עיקר מה דאסורה להנשא מעוברת ומניקת חברו הוא משום דמזיק להשיעבוד של בעל הראשון כמ"ש למעלה בשם הירושלמי והובא בתוס' בסוטה דף כ"ב דקרינן ביה בשדה יתומים אל תבא ולפ"ז ניהו דהיא מותרת לשמט דד מפיו וא"י לכופה מ"מ לאותו שבא לשאנה אומרים לו שלא ישאנה דהיא באמת מותרת אבל מ"מ למה ליה להאיש שישאנה ויפסיד לבעל הראשון ולד שלו ואם לא ישאנה פשיטא דתרחם על בנה ותניקנו וז"ב:

ובזה עמדתי על לשון חכמים דביבמות אמרו לא ישא אדם מעוברת ומניקת חבירו תלו האיסור בו ובכתובות דף ס' תלו האיסור בה דאמרו מניקה שמת בעלה לא תתארס ולא תנשא וכבר האריך בזה הנו"ב בכמה תשובות דמזה ראיה להר"ש דבאלמנה גם עליה האיסור אבל בגרושה אין האיסור עליה רק עליו ולפמ"ש אתי שפיר גם לשיטת ר"ת ודעימיה כיון דבאמת דעיקר האיסור על הבעל שלא ישאנה לכך תלוי האיסור על הבעל משא"כ באלמנה דאיסור גם עליה וז"ב. ובזה מדוקדק לשון הר"ש שכתב דגרושה מותרת להנשא והיינו שמצדה אין איסור אבל מ"מ עליו האיסור. והנה בש"ס כאן פריך ולתבעינהו ליורשים ואמר אביי אשה בושה לבא לב"ד והנה מכאן תימה רבה למ"ש התומים סי' ס"ו ס"ק ל"ד דאשה בושה לבא לב"ד לא שייך רק בדבר שאין מגיע לה עפ"י הדין רק בדיני דגרמי אבל מה שמגיע לה חוב ממש אינה בושה לבא וגם חידש דאף בדיני רגרמי אינה בושה רק להבעל עצמו אבל לא לגבי יורשים. ובמחכת"ה אשתמיטתיה מה דאמרו כאן דאשה בושה לבא לב"ד לתבוע ליורשים והוא חוב שמגיע לה מצד הדין ואין לומר דשאני התם דתובעת בעד עצמה לא מה שתובעת בעד שמגיע לבנה ולזה אפשר כוון רש"י במ"ש כאן אשה בושה לבא לב"ד לתבוע ליורשים בשביל בנה דמ"מ זה דוחק דהכי בשביל זה תניח לולד למות ברעב ולבייש מפני יורשים וע"כ דעיקר הוא דאשה בושה לבא לב"ד ואין נ"מ בהחוב ובין בעל והיורשים ודו"ק. ואולי מזה ראיה לשיטת הר"ש הזקן דלכך באלמנה כיון דמשועבדת להניק והיא נשאת לאיש ונתעברה ועשתה שלא כדין היא בושה לבא לב"ד משא"כ בגרושה דאינה משועבדת להניק שוב ל"ש השיעבוד וכל שלא עשתה שלא כדין אינה בושה לתבוע גם להבעל כמ"ש התומים ודו"ק היטב:

ובזה מיושב קושית התוס' דא"כ גבי אלמנה נמי תוכל לפטור עצמה מהשיעבוד ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דתוכל להפקיע עצמה מכל מקום לא תעשה כהוגן ובישה לתבוע משא"כ בגרושה שאינה משועבדת להניק ועכ"פ שיטת הר"ש מיושב כהוגן. והנה במ"ש מדברי הרמב"ם גם כן ראיה להר"ש וכתבתי ביאורו ולפענ"ד יצא לו לרמב"ם דאל"כ למה נקט הש"ס בתרתי מעוברת חבירו ומניקת חבירו וכבר כתבתי לעיל בשם הט"ז דנתקשה בזה ולפמ"ש הרמב"ם במעוברת הטעם משום דחסה ובמניקת הטעם דלמא מעברה ומעכר חלבה. הן אמת דאכתי תקשה ל"ל לטעם דדחסה תיפוק ליה משום דלמניקה קיימא. אמנם נראה דנ"מ לענין גרושה דלטעם דלמניקה קיימא הרי בגרושה כיון דמניקה גופה אינה משעבדה א"כ פשיטא דעכ"פ במעוברת דרק בשביל דסתמא למניקה קיימא ובכה"ג אינה קיימא בסתמא למניקה והיתה שריא ולכך חידש דהטעם משום דחסה וא"כ במעוברת בודאי אסור ואין חילוק בין גרושה לאלמנה ה"ה במנקה. ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל בדברי התוס' שדחו דברי הר"ש דכמו דלהס"ד לטעם דדחסה אין חילוק וה"ה לפי המסקנא והקשיתי הא דחסה אינו רק במעוברת ובמניקת ע"כ הטעם משום דלמא מעברא ומעכר חלבה וא"כ שייך לחלק בין גרושה לאלמנה ולפמ"ש אתי שפיר דהכי כוונת התוס' כיון דלטעם דדחסה א"כ במעוברת אין חילוק וא"כ מעוברת ומניקה דכללינהו בחדא אין לחלק בין גרושה לאלמנה ה"ה לפי המסקנא אין לחלק בין גרושה לאלמנה אף דמעוברת אסרו משום דלמניקה קיימא וא"כ יש לחלק בין גרושה לאלמנה אפילו הכי אין לחלק ודו"ק היטב כי נכון הוא. שוב מצאתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' נ"ט שהקשה קושיתי תינח מעוברת מניקת מ"ט דלא שייך דחסה והביא שכן הקשה בשו"ת אמונת שמואל והוסיף להקשות דאם ידע הש"ס דמעכר חלבה וקטלא ליה א"כ לא היה לו להש"ס לחדש רק דסתם מעוברת למניקה קיימא דבמניקת ע"כ ידע הטעם והרי הש"ס פלפל בכ"ז ותמסמס ליה בביצים וכו' והרי ע"כ הש"ס בתחלה ידעו מזה הטעם ולפמ"ש למעלה אתי שפיר דבמניקת ידע הטעם משום דמניקת מוסיפין לה על מזונותיה ופוחתין לה ממעשה ידיה ומי יתן לה זאת והבעל השני לא ירשה לה לפחות ולהוסיף על מזונותיה אבל מעוברת לא ידע החשש הלז דהא אם ישאנה תהיה מעוברת ממנו וא"כ אין חשש בשביל מעשה ידיה ומזונותיה ולכך הוצרך הש"ס לחדש דלמא מיעברה ומיעכר חלבה וקטלה לה לבנה הראשון ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ועיין יש"ש פ"ד מיבמות סי' למ"ד שנדחק בדברי הרמב"ם ומסיק דאף שבטל הטעם דדחסה וגם אם נימא דבגרושה ל"ש למניקה קיימא מכל מקום אין לנו לחלק מדעתינו ומעוברת חבירו נקראת ע"ש והדבר תמוה דכיון דלא שייך הטעם ואינה נקראת מניקת חבירו א"כ למה תהיה בכלל מעוברת חברו ואיך יהיה יציבא בארעא וכו' וכיון דעיקר איסור מעוברת היא בשביל דלמניקה קיימא. ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ועכ"פ בלא שמה הדד בפי התינוק בעודה בחיי הבעל בולד הראשון יש להקל בעובדא דנידון דידן ובפרט שיש לה צייגיניסין מהרופאים ד"ק סטריא ובורשטין דעסקה ברפואות אצליהם ומצאו שאינה יכולה להניק א"כ יש לצרף לסניף להקל ועיין בספר בני אהובה בסופו תשובת הגאון מוהר"ע איגר הזקן והגאון מוה' יונתן ז"ל שם תמצא כמה סניפים:

והנה אח"כ הביא האב כתב תעודה מהרב מוהר"ע אבד"ק סטריא והרב האבד"ק זלאזיטץ ובקשו מאוד לעיין בדינה כי יש לה כתב תעודה מהרופאים שיש לה צימוק דדים וגם לא נתנה הדד בפי התינוק הראשון וגם הוא לאחר ט"ו חדש ונתתי התשובה לאבי האשה וכתבתי שם שאף שהיה בדעתי מבלי לסמוך על דעתי ער שישאל עוד גדול אחד בכ"ז אחר כי נתאחר המועד ע"ד כי הגיע ל"ג בעומר בתוך ימים מועטים והאיש הנושאה לא רצה להמתין יותר ע"כ אמרתי לסמוך על דעתי לבד והנה האשה נישאת ב"ק סאמביר על פי הוראתי והנה זה האיש הנושאה יש לו חתן והוא כי צר לו לאשר חותנו נשא אשה והוא נדחה מהסתפח עוד בבית חמיו וגם אשתו נשתגעה ר"ל ע"כ ביקש עלילות כי אחזור מהוראתי וגערתי בו הלמענו תעזב ארץ וינתק צור הדת ממקומו וכתבתי כי אף אם היה בטעות הלילה אחר שכבר נשאת האריך הפ"י שלאחר ט"ו חדש אם נשאת לא מהדרינן עובדא. והנה הוא כתב אלי שנית ואמרתי אחרי כי הוא שב על קיאו וכסילתו לא אשוב עוד ואמרתי לרשום לעצמי על דבריו. והנה מ"ש שחלילה לסמוך על הפ"י והביא שו"ת נטע שעשועים סי' נ"ה שכתב שחלילה לסמוך על דברי הפ"י. הנה אמת נכון הדבר וגם אני כבר כתבתי בתשובה ל"ק טארני שחלילה לסמוך ע"ז וגם בנ"ד היטב חרה לי על הרב אבד"ק חאדריב שרצה לעשות מעשה לסמוך על דברי הפ"י ולכתחילה תנשא עפ"י היתר זה ומאוד מאוד נפלאתי איך אפשר לסמוך על הפ"י בדבר שגם הוא בעצמו לא סמך ע"ז רק בשעת הדחק אחרי שכבר נשאת האשה בשגגת הוראה ואני לא כתבתי רק לענות כסיל כאולתו שאף שאם חלילה טעיתי כל שכבר הורתי ונשאת כבר כדאי לסמוך על הפ"י וגם הנטע שעשועים אפשר שמודה בזה שאם היתה כבר נשאת שיש לסמוך ע"ז. ובזה אזלא ראייתו מיבמות דף צ"א דאמרו ר"פ סבר למעבד עובדא במאי הוה לה למעבד וחלק עליו ר"ה הרי דאף שמשנה מפורשת כדברי ר"פ ואפילו הכי לא סמכו ע"ז והורו שיש לה כל דין חומר אשת איש וי"ג דרכים בה אף שאין לך שעת הדחק גדול מזה ולפמ"ש הפ"י לא סמך רק בדבר שמצינו שהאמורא סמך ע"ז ועשה מעשה כדבריו אף שנדחה הדבר מ"מ אם כבר נעשה מעשה אין להחזיר דחזינן דהאמורא סמך ע"ז ועשה מעשה וא"כ שם באביי דהביא הך דעולא דאמר לי התיר ר"ח לשאת וגם הוא הורה כן אף שחזר בו אח"כ אביי מ"מ כל דכבר הורה כן ועשה מעשה פשיטא דאנן מותר לסמוך על דברי האמורא כל שכבר נעשה מעשה אבל שם ר"פ סבר למעבד עובדא פשיטא דלא סמכינן על זה ובאמת ר"פ גופא לא עשה מעשה רק סבר למעבד עובדא ולא שבקיה ר"ה. אמנם בלא"ה הם דברי הבל דפשיטא דבאיסור ערוה ואשת איש חלילה לסמוך אף בשעת הדחק משא"כ באיסור מיניקת ולאחר ט"ו חדשים אינו רק קנסא ואין בו משום סכנה פשיטא דבדרבנן סמכינן ואמרינן כדאי הוא ר"פ לסמוך עליו בשעת הדחק וכמבואר בפסק או"ה להש"ך סי' רמ"ב ועיין בשו"ת רד"ך סוף בית ג' ובגט פשוט בכללים סי' וא"ו. ומה שעורר על הצייגניס של הרופאים שאחר שהרופאים בזמנינו פסולים בעבירה אינם נאמנים. הנה לפענ"ד כל דבריו תמוהים דהנה בספק פיקוח נפש ואף באם יהיה רק סכנה לבד מבואר בש"ע או"ח סי' תרי"ח דנאמן אף רופא עכו"ם. והנה אף אם נימא דפסולים בעבירה הם חשודים עכ"פ מידי ספק לא יצא ואף בס"ס בפ"נ סמכינן ע"ז וא"כ כל שאומרים שסכנה היא לה עכ"פ ס"ס הוה ואסור לה להניק ואף אם תרצה להניק אנן לא מניחין אותה וא"כ שוב אינה בגדר מניקת חבירו וכמ"ש אא"ז הח"ץ סי' ס"ד ס"ה ס"ו באורך וא"כ אין מקום לכל דבריו ובזה אני תמה על הגאון מוהר"א ברודא ז"ל שכתב שהיחיד אינו נאמן ובפרט שהוא קרוב ואא"ז הח"ץ ז"ל השיב דבמידי דאיסורא גם עד אחד נאמן ואף שהוא קרוב ובפרט במידי דרבנן ואני תמה למה להם כל זאת הא כל שחלבה ארסיי איכא סכנה להולד וא"כ אף קרוב ויחיד נאמן ואף שאינו נאמן מידי ספק לא יצא ונאמן לחוש לזה שעכ"פ אינה בגדר מניקת חברו ובלא"ה אין מקום לכל הדברים שכבר כתב הט"ז בי"ד סי' צ"ח דבאיסורים כל שיש הוכחה סגי ואף דדבריו תמוהים דא"כ מה מקשה הש"ס משבויה ותרומה עיין באחרונים ומכללם ש"ב הגאון בעל חוות דעת שהחזיק בדבריו וכל דלא בעי הגדה בב"ד בודאי די בהוכחה לבד וא"כ כאן באיסורים שפיר סמכינן על אומדנא בלבד א"כ עכ"פ תעודת הרופאים לא גרע מאומדנא. וראיה ברורה נראה לפענ"ד ממ"ש ביו"ד סי' קפ"ז דאם תראה האשה שפסק דם ראיית ווסתה על ידי הרפואות וניכר שהועילו יש לסמוך אף על עכו"ם והיינו כיון דאיכא הוכחה סגי ואף דשם אינו רק איסור דרבנן רואה דם מחמת תשמיש גם כאן אינו רק חשש דרבנן וקנס ובודאי סמכינן ע"ז ועיין נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ל"א בסופו מ"ש בזה ולפענ"ד כמו שכתבתי הוא העיקר. וגם נראה לפענ"ד דבר חדש דברופא שייך לומר דלא מרע אומנתיה דאיך יתן כתב תעודה כזה והרי יוכל להתגלות שקרו שרופאים אחרים ינסו ויאמרו שלא הבין ענין המחלה כלל ובפרט בדבר שיהיה הזיוף והשקר לגבי כל העולם בזה בודאי סמכינן על זה והרי מצינו בנדה דף כ"ב שחכמים סמכו על דברי הרופאים שאמרו שאשה זו יש לה מכה במעיה עיין שם ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סימן מ"ו ועל כל פנים זה ודאי דכל שספק סכנה היא אינה מחוייבת להניק ואינה בכלל מניקת חברו. ומה שהאריך בדברי הבל שכל שיש לה ולד אף שלא הניקה היא בגדר מניקת חברו הנה זה פשוט לכל המתחיל בדיני מניקת ועיין בשו"ת מהר"ם פדוואה סי' למ"ד ובשו"ת גבורת אנשים שם תמצא שסברת האוסרים הוא בשביל זה אבל סברת המתירין הגאון מוהר"נ אגרא בשו"ת מוהר"ם פדוואה והגאון מוהר"ם כ"ץ בגבורת אנשים והגאון זקני מג"ש שם כתבו בסברת המתירין דכל שלא שמה הדד בפי התינוק אינה בכלל מניקת חברו. אמנם מאד תמהני דתלה בי בוקי סריקי ואני לא סמכתי ע"ז וחלילה לסמוך על המקילין במקום שהפוסקים בעצמם מחולקים ואני לעצמי אמרתי דבנידון דידן שהאשה לא הניקה הולד הראשון בחיי בעלה גם הריב"ש שהוא ראש המחמירים יודה בזה דהא עכ"פ לא קיימא להנקה והארכתי בזה ותמכתי יתדותי על דברי הריב"ש שדבריו מורים כן ונכון לבי בטוח כי כל הלומד תורה לשמה יודה כי דברי כנים. ומ"ש דבראשונים ואחרונים לא נזכר דבר זה. הנה כבר אמרו חז"ל חולין דף ז' אפשר בא אסא וכו' מקום הניחו לו ע"ש וא"כ אין תימה אם זכיתי למצוא היתר חדש ובפרט כי אני תמכתי יתדותי על הריב"ש ושפתיו ברור מללו א"כ נזכר בדברי הראשונים ואף שאינו מבואר אני פתחתי פתח רוחה בדבריו וכל כי הני מילי מעליותא לתאמרי משמי זהו כתבתי להשיב על דבריו:

והנה במ"ש למעלה לתמוה על התומים שדעתו דכל שמגיע לה מצד הדין לא שייך אשה בושה לבוא לב"ד וגם לגבי יורשים לא שייך זאת אני תמה כעת דנעלם ממנו ש"ס ערוך כתובות דף צ"ו אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונות אבדה מזונותיה ופריך השתא שנים אבדה שלשה מבעיא לא קשיא כאן בענייה כאן בעשירה א"נ כאן בפרוצה כאן בצנועה ופירש"י צנועה בושה לבא לב"ד הרי דאף לגבי יורשים ומזונות שמגיע לה מן הדין אמרינן דבושה לבא לב"ד וכן קי"ל בטוש"ע אהע"ז סי' צ"ג סי"ד אחר זמן רב מצאתי בהרא"ש פרק המדיר אות י"ט גבי איני זן ואיני מפרנס כתב בזה"ל וכן מסתבר דאשה בושה לבוא לב"ד כל פעם ותמות ברעב כדאמרו בפרק החלוץ אשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה הנה מבואר דאף מה שמגיע לה על פי הדין אשה בושה לבא ומזה תשובה על מה ששמעתי שאחד גמגם על ראייתי מאשה בושה לבא לב"ד דאמרו ביבמות שם ש"ה דהוא בשביל בנה ודייקו כן מלשון רש"י והנה אף שהרגשתי בזה למעלה דאין לחלק אבל מ"מ יש למתעקש לחלק אבל מדברי הרא"ש מבואר שאין לחלק וא"כ תימה גדולה על התומים שלא נזכר מכ"ז ודו"ק. ודרך אגב אזכור מה דראיתי דבר תימה בהקדמת הפני יהושיע על סדר נשים שהביא דברי הזהר בהקדמת בראשית דף ח' שכתב דדומה סליק קמי דקב"ה ואמר כתיב בתורתך ואיש אשר ינאף את אשת רעהו וגו' דוד קלקל בערוה מהו א"ל קב"ה דוד זכאה הוא וברית קדישא לתקוניו קומי' וכו' ותו בהיתירא הוה מה דהוה דהא כל אינון דאעלו לקרבא לא אעל חד מנהון עד דאפטר בגט לאתתי' א"ל א"ה הו"ל לאורכא תלתא ירחין וכו' והקשה הפ"י דדומ' פתח בחמורי חמורות וסיים בקלי קלות משום הבחנה וע"כ דידע שנתן גט וא"כ הו"ל למפתח בהבחנה ועוד מה לשון א"ה דאם לא היה נותן גט שייך הבחנה טפי ע"ש שכתב בדרך חריפות ואני תמה דבאמת הריב"ש כתב שהמזנה תוך תשעים יום לגירושין או לאלמנות אין קונסין אותו מפני שעבר על גזירת חכמים שלא תנשא עד צ' יום ואין קונסין אותו רק מפני הזנות עצמו ולפ"ז מתחלה לא היה יכול להתחיל באיסור הבחנה דהא אם לא נתן גט היתה מזנית עם דוד ובמזנה לא גזרו חז"ל אבל אחר שהשיב לו הקב"ה ששלח גט כריתות וא"כ היתה מותרת לדוד שוב הקשה הוה לו לאורכ' ג' חדשים ומדברי הזהר ראיה ברורה להריב"ש והובא ביתה יוסף סי' י"ג אף שבש"ע לא ראיתי מוזכר דברי הריב"ש אלו. אמנם מה שאני תמה הוא דבאמת דברי הריב"ש הוא רק אם נימא דהבחנה אינה רק גזירת חז"ל א"כ לא גזרו רק בנישואין ולא בזנות אבל אם נימא דהבחנה דאורייתא כשמואל ועיין ב"ש ס"ק א' א"כ אף בזנות שייך טעמו וא"כ דומה דא"ל על דוד ואז לא היה גזירת חז"ל א"כ ע"כ דס"ל הבחנה דאורייתא וא"כ שוב אף בזנות שייך. אמנם יש לומר דטעמו של הריב"ש משום דאשה זונה מתהפכת ומזנה כדי שלא תתעבר וא"כ כאן שלא נתהפכה שוב שייך משום הבחנה:

ובזה נראה לפענ"ד דכל הטעם הוא דאשה מזנה מתהפכת ומזנה שרוצית להעלים תזנונותיה וכאן שגט כריתות היה כותב לא היתה רוצית להעלים וא"כ שוב צריכה להמתין וא"כ זהו ששאל א"ה היתה צריכה הבחנה ג' חדשים אבל בלא גט כריתות שוב לא היתה צריכה הבחנה דאשה מזנה מתהפכת ומזנה ודו"ק היטב. וכפי הנראה משום הכי לא מבואר בשו"ע דברי הריב"ש אלו שהרי בש"ע מבואר שאשה מזנה מתהפכת ומזנה וזהו עצמו טעמו של הריב"ש וצ"ע בריב"ש. שוב ראיתי בא"מ שהעתיק הך תשובת הריב"ש סי' רצ"ז וראיתי שביאר דל"מ לשיטת הסוברים דבזונות מתהפכת ומזנה ודאי דלא גזרו אלא אף לדידן דס"ל דגם בזנות חיישינן מכל מקום זהו דוקא להיפך שאם זינתה אסורה להנשא אבל שנאסר שלא תזנה דאינו בפרסום לא שייך ע"ז גזירת חז"ל ומה גם שזה כבר נאסר יחוד דפנויה ע"ש ולפ"ז מכ"ש זנות דאשת איש ודאי ל"ש ול"ש גזירת חז"ל וא"כ לא שייך הבחנה וע"כ לא שאל דומה רק לאחר שאמר לו הקב"ה שגרשה אוריה ודו"ק:

והנה בשנת תרי"ד א' וירא למדתי במסכת כתובות דף סמ"ך ומצאתי בשיטה מקובצת בדף נ"ט שם שמביא כמה קדמונים שתפסו דברי הר"ש הזקן. יעו"ש ובסוף הסוגיא מביא שנית דברי הר"ש והביא דהרא"ה כתב דגם גרושה משועבדת להניק כשאין לו מניקה אחרת בשכר ולכך גם היא מקריא מניקת חברו ע"ש ובאמת שגדולה מזו מצינו בש"ע סי' פ"ב ס"ה בהג"ה דאף בחנם יוכל לכפותה ובאמת שהח"מ והב"ש תמהו בזה וכתבו דהב"ד מוכרחים לתת שכר הנקתה ע"ש ועכ"פ זה בודאי שמשועבדת להניק בשכר ושוב דברי הרא"ה נכונים דלכך מקריא מניקת חבירו. והנה נסתפקתי כיון דמעוכבת בשבילו להנשא א"כ מוכרח לתת לה מזונות ואף דמבואר בש"ע שם ס"ו והוא מהרמב"ם דאין צריך לתת לה מזונות רק שכר מה שצריכה לתת לבנה ע"ש היינו דוקא אם אינה כופה להניק רק שרצתה מעצמה להניק אבל במקום שכופה להניק וכן בכל גרושה מניקה דאמרו שאסורה להנשא א"כ מעוכבת בשבילו להנשא וחייב במזונותיה כדין כל מעוכבת בשבילו דהרי הוא גרשה רק שבשביל הבן יוכל לכופו והרי הבן הוא שלה אבל זה אינו דהרי מצד הבן באמת לא משעבדה ורק בשביל שהוא אינו מוצא אחרת להניק אבל עכ"פ אין החיוב רק בשביל האב שכל שאין לו אחרת משועבדת להניק וכיון שבשביל זה אסורה להנשא מחויב לתת לה מזונות איברא דלפ"ז כיון שהב"ד פוסקים לה מזונות כדרך שהיה נותן לה קודם גרושתה לא שייך אשה בושה לבא לב"ד שהרי הב"ד בעצמם ישגיחו שיהיה לה מזונות והרי הבאתי בשם התומים דכל שמגיע מצד הדין לא שייך אשה בושה לבא לב"ד ואף דתמהתי עליו מכמה מקומות היינו במקום שמחוייבת לזון אבל כאן שאדרבא היא אינה משועבדת רק שהב"ד משתדלים לשכור אותה שתניק א"כ מה שייך אשה בושה לבא לב"ד הא הב"ד יתנו לה מזונות ולפ"ז שוב תהיה מותרת להנשא לאחר מיהו זה אינו דאם תנשא לאחר ודאי הבעל לא יתן לה מזונות שהרי נשאת לאחר ושוב אשה בושה לבא לב"ד. ובזה נראה לפענ"ד דזה סברת הר"ש הזקן דבגרושה מותרת להנשא דבאמת לא משעבדא ואין לומר דמשעבדא כשלא יהיה לו מניקת אחרת דזה אינו דא"כ שוב הב"ד יפסקו לה מזונות ושכר הנקה ושוב לא שייך אשה בושה לבא לב"ד דהרי היא מעוכבת בשבילו להנשא וא"כ שוב לא תהיה בושה דבאמת היא תינק ויתנו לה הב"ד שכר ואף דאם תנשא לאחר שוב בודאי ל"ש שמעוכבת בשבילו להנשא ואין מגיע לה מזונות דז"א דעכ"פ מניקת חבירו לא מקריא דממנ"פ אם מעוכבת בשבילו להנשא שוב מגיע לה מזונות וא"כ תוכל להנשא. עוד יש לי לומר בפשיטות כיון דהיא באמת אינה משועבדת מצד הדין רק בשביל שאין לו מניקת אחרת א"כ שוב לא שייך לומר שאשה בושה לבא לב"ד כיון דעכ"פ בידה שלא תתבייש ותתבע איך שייך להקרא בשם מניקת חבירו מיהו גם זה אינו דעכ"פ היא בכלל מניקת חבירו. אך יש לומר כיון דהוא גרשה וכבר יש לה ולד להניק א"כ אם הוא מגרשה ולא חש לתקנת הולד א"כ מחל לה השעבוד ולכך אינה בכלל מניקת חבירו דהרי רצה לגרשה ולא תהי' אשתו ואם יהיה לה מניקה אחרת לא יוכל לכופה ושכיחי הרבה מניקות א"כ מחל לה השעבוד ובזה ממילא לא קשה קושית התוס' דא"כ גם אלמנה כשאומרת איני ניזונית ואיני עושה או שתבעה כתובתה דאין מגיע לה מזונות ומעשה ידיה שלה ולא משעבדא א"כ תהיה מותרת להנשא ולפמ"ש אתי שפיר דמאן מחיל לה השעבוד אבל גרושה הוא בעצמו מחל לה השעבוד. איברא דלפ"ז יהיה הבדל דבמעוברת שגרשה שוב כיון דעיקר איסור מעוברת חבירו משום דלמניקה קיימא א"כ עיקר האיסור בשביל שתצטרך להניק ועכ"פ לא שייך מחילה בזה דהא הו"ל דבר שלא בא לעולם דעוד לא הגיע השיעבוד ולכך לא מצינו דהתיר ר"ש הזקן רק בגרושה מניקת אבל לא במעוברת. או יש לומר דכמו במוכר דבר שלב"ל אם מוכר דקל לפירותיו מועיל ה"ה דמועיל מחילה בדקל לפירותיו כיון דהדקל בעולם ולפ"ז כיון דמעוברת למניקה קיימא א"כ כשהוא מוחל השעבוד הוה כמוחל השעבוד שיש לו על האשה שעומד' להניק ובכה"ג מועיל ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דכמו דלהס"ד דהטעם משום דחסא לא היה חילוק בין אלמנה לגרושה ה"ה לפי המסקנא וביאר הפ"י בכתובות דף סמ"ך דאף דמצינו כמה פעמים שאם נשתנה הטעם נשתנה הדין מהס"ד להמסקנא מכל מקום כאן ממניקה גופא קשיא דהרי כלל בחדא מחתא מעוברת ומניקה ולהס"ד דמעוברת אסורה משום דחסה יהי' גם בגרושה ל"ש כן ממילא מניקה גם כן בין אלמנה לגרושה א"כ לפי המסקנא לא חזר בו ע"ש ולפ"ז לפמ"ש באמת להס"ד ג"כ לא נאסר בגרושה דהרי מחל לה השיעבוד ולא שייך לומר הטעם של הרא"ש שמא תמהר להפריש הולד דהא באמת מחל לה א"כ ע"כ דלא מיירי רק באלמנה דבגרושה לא שייך כלל הטעם של הרא"ש אף להס"ד וא"כ ממילא גם במסקנא לא שייך זאת דהא מחל לה ודו"ק:

ובזה מיושב ממילא קושית הב"ש דא"כ בעשירה דאינה משועבדת להניק א"כ אלמנה עשירה תהיה מותרת ולפמ"ש יש לומר דכל דלא שייך מחילה ממילא אסורה. ובזה מיושב היטב מה שהקשו הנוב"י וההפלאה דלב"ש דס"ל דאינה חייבת להניק א"כ לא שייך ענין מניקת חברו והרי ב"ש גזרו גם כן דשיעור הנקה ח"י חודש וקאי גם לענין איסור מניקת חבירו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הא דאמרו סתם מעוברת למניקה קיימא היא לא בשביל השיעבוד רק דמסתמא אשה מרחמת על בנה ורוצית שתינק בעצמה וכתיב התשכח אשה עולה וא"כ אף לב"ש דס"ל שאינה מחויבת מכל מקום כיון דמסתמא הכי הוא לכך כיון שמעוברת למניקה קיימא א"כ אף שמת בעלה מ"מ בודאי גמרה בדעתה להניק וחייבה עצמה להניק בעודה מעוברת וא"כ הרי חייבה עצמה ובאמת אם היתה חוזרת קודם שבא לעולם ואמרה בפירוש שאינה רוצית להניק היתה רשאית דיכולה לחזור בה ולכך אמרו ב"ש דאינה מניקה אבל מסתמא למניקה קיימא ולפ"ז אדרבא לב"ש גם בגרושה מחוייבת להניק דכל שגרשה בעודה מעוברת ולא חזרה מהנקה אמרינן דבשיעבודא קיימא וכן במניקת שגרשה ולא גלתה דעתה בעת הגירושין ואף שרוצית לחזור אח"כ מכל מקום היא בכלל מעוברת ומניקת חבירו. ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא בהא דנחלקו ב"ש וב"ה בנדרה שלא להניק וקשה טובא לפי המסקנא דאפילו בלא נדר לב"ש אינה מחוייבת להניק א"כ למה נקט בהא ברייתא נדרה שלא להניק והו"ל לפלוגי בלא נדר ולא ראיתי בהחפזי למי שעורר בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם לב"ש כל שלא גלתה דעתה מחוייבת להניק דמסתמא דעתה היה להניק ואינה יכולה לחזור בה מלהניק אחר שכבר נתחייבה ומה גם דבשיעבוד מועיל אף בדבר שלא בא לעולם ואין לומר דלדבר שלא בא לעולם גרע טפי זה אינו דהא השיעבוד היא לבעלה ובעלה בעולם ולכך נחלקו בנדרה שלא להניק דאין לך חזרה גדולה מזו ושפיר נחלקו אי מועיל הדרתה אי לא ולב"ש שפיר יכולה לשמוט הדד מפיו דהא לא משעבדה וכל שנדרה חזרה בה ודו"ק היטב. איברא דגוף הדבר שכתבתי בטעמו של הר"ש הזקן דהוה כמוחל לה השעבוד לכאורה אם נימא דחייבת להניק א"כ איך מצי האב למחול שעבוד הבן. אמנם באמת לגבי הבן ודאי ל"מ דהוה לדבר שלבל"ע דגרע טפי מדבר שבא לעולם ואף אם נימא דיכולה לשעבד עצמה מכל מקום כיון דאינה חייבת להניק אם יש לו מניקה אחרת שוב לא שייך השעבוד לגבי הבן רק לגבי הבעל שאינו רוצה שאחרת תניק רק היא בעצמה א"כ שוב כל שגרשה הרי יכול למחול שעבודה שנשתעבדה לו ודו"ק היטב:

והנה בש"ע נחלקו במזנה אם שייך איסור מניקת ומעוברת חברו ולכאורה יש לי לומר דבר חדש דלפי מה דמסקינן דעיקר האיסור משום שאשה בושה לבא לב"ד והורגת את בנה ולפ"ז הרי הבאתי למעלה בשם התומים דכל שמגיע לה מצד הדין אשה אינה בושה ואני השגתי עליו מכאן והבאתי דבכתובות דף צ"ו מבואר דאשה בושה לבא לב"ד אף שמגיע לה מצד הדין ועיין בחו"מ סי' קע"ו ובש"ך שם בסכ"ה שהרמ"א מוסיף אף אשה ותמה הש"ך דמ"ש מקטן וכתבתי על הגליון משום דאשה בושה לבא לב"ד ולפ"ז הרי בכתובות דף צ"ו אמרו דכאן בפרוצה כאן בצנועה ופירש"י דצנועה בושה לבא לב"ד ולפ"ז פרוצה אינה בושה לבא לב"ד וא"כ שוב ל"ש כל הטעם דמעוברת ומניקת חבירו וא"ל דבסתם גזרו על מעוברת ומניקת חבירו ול"ש צנועה ול"ש פרוצה דזה אינו דבאמת יש לומר במזנה דמתהפכת ומזנה וא"כ עכ"פ יש לומר דלא היתה בכלל מניקת ומעוברת חבירו ושוב לא שייך גם הטעם דדחסה ג"כ. ולכאורה רציתי לומר כמ"ש התוס' לדחות דברי הר"ש כיון דלטעמא דחסה אין לחלק בין גרושה לאלמנה ה"ה לטעם זה וא"כ ה"ה כאן כיון דלטעמא קמא דדחסה לא שייך לחלק בין פרוצה לצנועה ה"ה לפי המסקנא אבל זה אינו כיון דיש לומר דאשה מזנה מתהפכת ומזנה וא"כ גם לפי הטעם דדחסה יש לחלק בין פרוצה לנשואה ממילא גם לפי המסקנא ודאי יש לחלק בין פרוצה לצנועה ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף