שואל ומשיב/ב/ג/קיב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קיב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב' אדר שני אור ליום ג' ויקרא שנת תרט"ז מסר לי הרב המופלג מוה' אלי' נ"י אבד"ק ברעזיב. אשר שאל אודות אחד שמרד על אשתו והוכרחה לקבל מאתו ג"פ ואולם בזמן שמרד כבר היתה מעוברת ממנו וקבלו בקא"ס שתקבל מאתו ג"פ אחר הלידה והולד יהיה שייך לבעלה וכאשר ילדה בן קבלה מאתו ג"פ והבעל נתן כתבים באוהיו"מ שיחזיק הולד וקודם הגירושין קיבל הולד ונתן אותו למניקת אמנם איזה ימים אשר לא נזדמנה לו מניקת הניקה האם בעצמה לילד איזה ימים ואח"כ נתנו הבעל למניקת והבעל מחזיק לו המניקת להניק והאשה רוצית להנשא והאריך מעלתו לחפש צדדים להתיר לה. והנה הר"ש הזקן מתיר בגרושה להנשא שאינה משועבדת להניק ור"ת חולק עליו. אמנם הרשב"א מחלק אף לפי דעת ר"ת שס"ל גם בגרושה אסורה מכל מקום בלא הכיר הולד את האם גרושה מותרת והריב"ש חולק ובזה נחלקו האחרונים דהב"ח כתב דגרושה מותרת כל שלא הכיר הולד את האם והט"ז מחמיר בכל ענין ובאמת שדברי הט"ז תמוהין שהוא הבין שהרשב"א ס"ל כהר"ש אבל המעיין בהה"מ פרק י"א מהלכות גירושין הכ"ה כתב בשם הרשב"א דס"ל כר"ת ודעימיה ומ"מ באינו מכירה מתיר וא"כ יפה העתיק הש"ע דברי הרשב"א דאף לדעת ר"ת הוא מתיר כל שהולד אינו מכירה וכבר הארכתי למעלה מזה ובאמת להרשב"א צריך לומר דהר"ש מתיר אף במכיר הולד את האם וכ"כ הב"ש ס"ק ל"ה ומה שהאריך הב"ש דמדברי התוס' נראה דהר"ש עצמו לא מתיר אלא באינו מכירה וא"כ ממילא ע"ז חולק ר"ת ודעימיה ואף באינו מכירה אסור באמת אני זכיתי למצוא בהדיא דברי הר"ש הזקן בספר הישר לר"ת סי' תקמ"א שכתב הר"ש הזקן דלכך גרושה מותרת משום דאין כופין אותה להניק ומה דקתני אם היה מכירה כופה ומניקתו זה הכפייה אינו בב"ד וכל זמן שלא כפאה ב"ד מותרת להנשא. הנה מבואר דדעת הר"ש להתיר אף במכירה וממילא מבואר דהרשב"א אף דס"ל כר"ת מכל מקום באינו מכירה מתיר. ולכאורה חשבתי שיש ס"ס להתיר ספק שמא כהר"ש דמתיר אף במכיר ואת"ל כר"ת מכל מקום באינו מכיר שמא כהרשב"א וא"ל דלא הוה מתהפך דזה אינו דכבר כייל הש"ך סי' ק"י דאם אתה צריך לדון שמא לא היה כאן איסור פשיטא דמתחילין בהספק הלז ראשון וא"כ גם כאן הספק שמא כדעת הר"ש הזקן הוא ספק שמא אין כאן מניקת חבירו כלל בגרושה ומה גם דגם ר"ת החולק הוא רק משום לא פלוג וא"כ פשיטא דזה הספק הוא ראשון וממנו מתחילין וא"כ יש כאן ס"ס וגם לדעת הרמ"ע מפאנו לפי מ"ש בתשובה אחרת דדעתו לחלק היכא דנודע הספק הראשון מקודם א"כ גם כן כאן זה הספק שמא גרושה אינה בכלל מניקת חבירו זה נודע ראשונה דהא היה יכול להיות שיצמקו דדיה ולא תתחיל להניק כלל ואף באלמנה מותרת וא"כ זה הספק נולד קודם ושם אחת בודאי אינו דהספק הראשון מתיר אף במכיר הולד את האם. אמנם לכאורה היה נראה כיון דכבר נודע דהיתר דמניקת היא סכנה למי שמתיר אם אין הדין כן כמ"ש בתפארת למשה בסופו וגם איכא חשש סכנת נפשות להולד ועיין ב"ש ס"ק כ"ב וא"כ בסכנה יש להחמיר אף בס"ס. וחילא דילי דהרי ס"ס אף דעדיף מרוב והוה רובא דאיתא קמן שיש שני צדדים להתיר מכל מקום עכ"פ מיעוט יש וכיון שכן כל שיש סכנה ל"מ אף דיש רוב ועיין ט"ז ביו"ד סי' קט"ז ס"ק ב' דבסכנה אף ששים ל"מ ואף דהנקודות הכסף חולק היינו שם דבטל והוא דנחשב ששים ואינו במציאות כלל אבל כאן דיש המיעוט שמחמירין א"כ נשאר חשש הסכנה והט"ז והאחרונים מחמירים בכל עוז ואעתיק כאן מ"ש בגליון הש"ע סי' קט"ז וז"ל עיין חולין דף יו"ד ע"א דמסקינן דבסכנתא ל"מ אף רוב וחיישינן למיעוטא ואף דבאיסור מועיל רוב מכל מקום בסכנה חיישינן למיעוט ועיין תוס' פסחים דף קי"ד ע"ב לענין קפא ודו"ק ואפשר דאף ששים לא מועיל דהכמות מכל מקום צריך להתבטל ברוב דהששים הוא לענין הטעם אבל כמות האיסור צריך רוב והארכתי בזה בתשובה דששים צריך לבא מכח רוב לבטל הכמות ועכ"פ כאן דבודאי יש מיעוט המחמירים דודאי חיישינן למיעוטא דבסכנה יש לחוש אף למיעוט וא"כ לא מועיל אף ס"ס. והנה מעלתו רצה לחדש כיון דבפסק חלבה אפילו יום אחד מותרת ואחר ג' חדשים בודאי צמקו דדיה ולא תניק כלל ולפ"ז כיון דגזרת מעוברת ומניקת חברו ע"כ לא חל רק אחר ג' חדשים ימי הבחנה דעל השלשה חדש הבחנה לא הוצרכו לגזור כלל דבלא"ה אסורה משום הבחנה ולדעת שמואל היא מה"ת נמצא דבגרושה עת שחל עליה גזירת מעוברת ומניקת חבירו כבר פסקה מלהניק ולא התחיל כלל גזירת חז"ל וא"כ למה תהיה אסורה ושאני אלמנה דמשועבדת להניק ואם נתיר לאחר שלשה חדשים ימי הבחנה א"כ כל אלמנה תעשה כן ולא תתחיל להניק ושוב תתבטל כל הגזרה אבל בגרושה שבאמת אינה משועבדת להניק רק משום לא פלוג גזרו חז"ל וא"כ בכה"ג לא חל עליה גזירת חז"ל והאריך בזה:

והנה באמת שאלת הראשונים שאל דהרמב"ן והרשב"א בחידושיהם הקשו דאמאי הוצרכו לגזור משום הבחנה תיפוק ליה משום חשש מעוברת ומניקת חבירו וכתבו דמשום ספק מעוברת לא רצו לגזור ולפ"ז אחר שגזרו חז"ל מעוברת ומניקת חברו ממילא חל הגזירה אף בג' חדשים הראשונים ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ח"י מה שהאריך בזה ליישב ולדבריו יש לומר דבאמת היה גם בג' חדשים הראשונים הגזיר' משום מעוברת חברו יעו"ש ודווקא בגרושה לא שייך זאת. אמנם בלא"ה נראה לפענ"ד דהנה באמת בגרושה דעת הר"ש הזקן דמותרת להנשא ור"ת חולק עליו משום לא פלוג. והנה לכאורה צריך ביאור לפמ"ש הט"ז באהע"ז סי' קי"ט דכל דהחילוק הוא מצד האדם לא שייך לא פלוג דיש לומר דעל אותו אדם לא חל הגזירה כלל ולפ"ז כאן בגרושה יש לומר דעליה לא חל כלל הגזירה ולא שייך לא פלוג כלל והיא קושיא גדולה אך נראה דבאמת מצד הגרושה יש לומר דבגרושה לא גזרו אבל אם אנו דנין מצד הנושא דעליו גזרו חז"ל שלא ישא מעוברת ומניקת חברו והרי על הבעל גזרו משום שנאמר ובשדה יתומים אל תבא וכמ"ש התוס' בסוטה והא סתם גזרו שלא ישא מניקת חברו וא"כ לדידיה לא שייך לומר דבאותה אשה לא גזרו דהא סוף סוף מניקת חבירו היא והוא אין נ"מ בין אותו האיש לשאר אנשים. ובזה מדוקדק מ"ש בברייתא לא ישא אדם מניקת חברו ובכתובות אמרו מניקה שמת בעלה לא תנשא ותלו האיסור בה ע"ש ובנוב"י סי' י"ז שם ובכמה תשובות האריך בזה ולפמ"ש אתי שפיר דלכך תלו האיסור בו כדי שיהיה שייך לא פלוג אף בגרושה. ובזה מיושב היטב קושייתם דלכך גזרו משום הבחנה כדי שיהיה שייך האיסור גם עליה בגרושה דמצד מעוברת חברו לא שייך עליה האיסור משא"כ מצד הבחנה גם היא אסורה. ובזה מדוקדק דהש"ס דגזרו משום הבחנה גזרו עליה וכמו שאמר וכן שאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו וא"כ לכך הוצרכו לחדש משום הבחנה ולפ"ז כיון דעליו נשאר התקנה משום מעוברת ומניקת חברו א"כ ממילא אין מקום לסברתו וגם מה שהאריך מעלתו דכל שפסקה להניק קודם הגירושין שוב לא חל עלי' שם מניקת חבירו ומותרת והאריך בהרצאת דברים להסביר סברת הר"ש דלכך בגרושה לא גזרו דאינה נקראת מניקת חברו ויישב בזה קושית התוס' והנה כל אריכות דבריו לא יועילו להריב"ש וכן קיימו וקבלו האחרונים דאף באינו מכירה אף בגרושה אפ"ה אסורה ולא יושיענו שום דבר דמכל מקום שייך לא פלוג ואף דבאבני מלואים כתב דבהנקתה אחר שנתגרשה אף שהכירה אינה חייבת להניק ע"ש אבל לפענ"ד אין דבריו מוכרחים אמנם גם לדבריו זה אינו רק לשיטת הרשב"א משא"כ לדידן דלא קי"ל כהרשב"א יש לאסור. אמנם אחרי שובי נחמתי כי יש לסמוך על ס"ס כיון דבאמת בגרושה לא שייך חשש נפשות דדחסה נדחה בש"ס והטעם דלמא תעכר חלבה לא שייך בגרושה דאינה משועבדת ורק דחז"ל הוסיפו להחמיר אף בגרושה משום לא פלוג אבל בזה אין עכ"פ משום חשש סכנה רק ספק איסור דרבנן שהחמירו משום לא פלוג וא"כ כל שיש ס"ס דבכה"ג לא גזרו חז"ל שוב בודאי לא שייך חשש סכנת נפשות וא"כ שפיר מועיל ס"ס וז"ב לפענ"ד. ומה גם בנידון דידן שעוד קודם הגירושין מחל לה השיעבוד ונתן כתבים על עצמו ושכר מניקת שבודאי יש להתיר וז"ב. ובגוף קושית הרמב"ן והרשב"א למה לא אמרו תיכף משום מעוברת חבירו לפענ"ד היה נראה דהנה הר"ש התיר בגרושה דאינה משועבדת להניק ומדברי השטה מקובצת בכתובות שם למדתי מדברי הרא"ה דבר חדש דכיון דאם לא יזדמן לו מניקה אחרת היא משועבדת להניק וצריך ליתן לה שכר א"כ שוב נקראת משועבדת לו ולפ"ז לכאורה צריך ביאור דא"כ לא שייך הטעם דלמא מעכר חלבה הא אדרבא אם תתעבר ותעכר חלבה שוב בודאי אינה משועבדת לו אמנם צ"ל כיון דהיא כבר מעוברת ושייך כבר הגזירה שוב לא נפקע אף בגרושה ולפ"ז בשלשה חדשים הראשונים דעדיין לא נתברר שהיא מעוברת איך שייך לומר דלמא תתעבר ותעכר חלבה והא ממנ"פ מותרת דכל שעבודה בגרושה היא שמחוייבת להניק כשלא יהיה לו מניקת וכל שתעכר חלבה פשיטא דודאי אינה משועבדת לו עוד ואין לומר דע"ז גופא משועבדת מתחלה שמא לא תזדמן מניקת ושמא תעכר חלבה דפשיטא דכל כה"ג לא חשו דהא יש ס"ס לפטור וכבר כתבתי דבגרושה כל דיש ס"ס לא גזרו חז"ל. ודרך אגב אזכיר מה דקשה לי לשיטת ר"ת דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אפילו נפל כמ"ש התוס' בנדה דף כ"ה ע"ב ד"ה קמ"ל ועיין תוס' יבמות דף י"ב א"כ למה חשיב מעוברת שמא תתעבר ותעכר חלבה והא אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כלל ואולי דוקא מאותו איש שנתעברה כבר אבל מאיש אחר שלקחה תוכל להתעבר וצ"ע בזה. אחר שכתבתי כל זה ראיתי בפרי מגדים או"ח סי' קע"ג במשבצות שנסתפק אי מועיל ס"ס במקום סכנה והביא הך דחולין ונהניתי:

והנה במה שהקשיתי לר"ת דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כלל היאך שייך לחוש שמא תעשה עוברה סנדל ולדחסה ולדלמא מעיברא מועכר חלבה והא לר"ת כל שנתעברה שוב אינה חוזרת ומתעברת ור"ת מפרש דסנדל היינו שאם נתעברה תאומים נכנס הזרע בין שתי הולדות ודוחק אותם וא"כ כל שהיא מעוברת חבירו למה נחוש והנה לענין חשש סנדל יש לומר דחיישינן שמא נתעברה כבר תאומים וא"כ הש"ז תכנס בין שתי הוולדות ויהיה אחד סנדל ולזה שפיר אמר א"ה דידיה נמי והיינו שגם הראשון היה אסור לשמש ומשום דחסה היינו שידחוק בשעת תשמיש ג"כ לק"מ אמנם הך חשש שמא תתעבר ותעכר חלבה אינו מובן אך נראה דזה דקאמר סתם מעוברת למניקה קיימא דשמא תתעבר והיינו לא דחיישינן שתתעבר בעת שהיא מעוברת רק דחיישינן שמא תתעבר לאחר שתלד הראשון וא"כ תעכר חלבה וקטלה ליה לבריה ולכך אסרו מניקת חברו ומעוברת גם כן אסרו כיון שלבסוף למניקה קיימא ודלמא תעכר חלבה וא"כ אסרו כל שהיא מעוברת דהרי תעכר חלבה אח"כ והיא משועבדת להניק להראשון. ודרך אגב אזכור מה דנתחדש לי ביבמות דף ל"ז בתוס' ד"ה רוב שהקשו דלמה לא נצריך עוד ג' ימים לקליטה וכתבו דכ"כ לא משתהה הכרת העובר של ראשון והדבר תמוה דביבמה מא"ל ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ט והרבה כתבתי בזה לעיל דף נ"ג. וכעת בלמדי בכפר טריסקאוויטץ י"ט תמוז ג' מטות בדברי תוס' הלז נתיישבתי בפשיטות דהתוס' הרגישו בזה דבאמת אין מקום לקושייתם דבאמת רוב נקלט הזרע תיכף אמנם התוס' הרגישו בזה וכתבו דא"ל דסמכינן ארובא דלתשעה ילדן דא"כ אפילו תוך ג' תנשא והיינו דאם סמכינן ארובא דנקלט תיכף גם על רוב דילדן לתשעה נסמוך ותוכל להנשא תוך ג' חדשים וע"כ דלא סמכינן על רובא דלתשעה ילדן ולמה נסמוך על רוב זה דנקלט תיכף דלמא לא נקלט רק ליום השלישי ואדרבא ע"ז הרוב ודאי לא נוכל לסמוך דיש רוב נגדו ולתשעה ילדן וא"כ מהראוי לחוש שנקלט אח"כ והוא מן הראשון ולא יסתור הרוב וע"ז כתבו דכל כך לא היה משתהה העובר בלי הכרה וא"כ נוכל לדעת זאת והוה רק מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן ואף דהוה נגד הרוב הא גם זה יהיה נגד הסברא דלא ניכר עד עכשיו. ולפ"ז זהו לענין הבחנה אבל לענין יבמה שוב יש לומר דסמכינן על הרוב וא"ל דא"כ תוך י"ב חדש נמי דזה אינו דלענין יבמה אי אפשר דהא כל שלא ניכר העובר יש לחוש שמא מעוברת היא והוה אשת אח שלא במקום מצוה:

והנה לכאורה דברי התוספות תמוהים במ"ש דא"כ תוך ג' חדשים נמי תנשא והא אדרבא כיון דרובא לתשעה ילדן שוב הוה מעוברת חבירו. הן אמת דבלא"ה הקשו הקדמונים בהא דאמרו הטעם דשלשה חדשים משום הבחנה ולמה לא אמרו משום חשש מעוברת חבירו ובשו"ת נו"ב מהד"ק כתב בזה דאכתי בגר וגיורת ל"ש זאת ע"ש ולפ"ז עכ"פ בכל הנשים אי אפשר להנשא תוך שלשה חדשים משום חשש מעוברת חבירו ואדרבא הרוב דלתשעה ילדן מגרע כח ההיתר מיהו התוס' הקשו שפיר דאכתי לשמואל דס"ל דהבחנה היא מן התורה וא"כ מה"ת למה צריך להבחין ולא נסמוך על רובא ועכ"פ מיושב היטב דברי החינוך שכתב דיבמה אסורה להנשא תוך ג' חדשים משום הבחנה ותמה במעיין החכמה דיבמה בלא"ה אסורה משום חשש א"א שלא במקום מצוה וכדאמרו בדף מ"ב בשלמא יבמה כדאמרן וכן ראיתי בחינוך כת"י ההגהות מדו"ז הגאון מוהר"ץ ז"ל מברלין שתמה כן ולפמ"ש אתי שפיר דביבמה יש לומר דתתייבם דניזל בתר רוב ולכך אצטריך טעם הבחנה וע"ד הפלפול יש לומר דדוקא בהבחנה לא שייך רוב דהו"ל דבר שיל"מ שאם נמתין ג"כ עד שלשה ימי הקליטה נצא מהספק אבל ביבמה דאין המתיר עתיד לבא דאם רוצית להתייבם חיישינן שמא היא מעוברת ויתברר להיפך (וכן להיפך) א"כ אין המתיר עתיד בודאי לבא ולא שייך דבר שיל"מ כמ"ש הרשב"א ובש"ע יו"ד סי' ק"ב אבל הבחנה בודאי יהיה מבורר אי מראשון או מאחרון ושוב הו"ל דבר שיל"מ דלא אזלינן בתר רובא ודו"ק היטב: והנה במ"ש למעלה לאב"ד ב"ק ברעזיב לחדש היתר ע"י ס"ס ספק שמא כר"ש הזקן וספק שמא כרשב"א דבאינו מכירה מותרת וכתבתי דהוה ס"ס במקום סכנה ולא מועיל ספק ספיקא הנה בשבת תזריע יום ב' דר"ח אייר שנת תרי"ז נתעוררתי ע"י אחד שכתב לי מ"ק פרעמיסלא שראה תשובה זו ורצה שאתיר לאחותו שהיא ג"כ גרושה והילד לא היה מכירה ורצה להתיר אחר כ"א חדש והנה ראיתי בשיטה מקובצת כתובות דף ס' שם שכתב דאף באינו מכירה שאין סכנה כ"כ אסור דכל דבר שיש בו סכנה יש לחוש אפילו לדבר רחוק ע"ש בשם תלמידי הרר"י ומ"ש הנ"ל דבשיטה מקובצת משמע דלאחר כ"א חדשים ודאי קיל לא ראיתי דאחד ח"י ואחד כ"א שווים וכל דפסקינן כרב ושמואל דצריך כ"ד חדש אין מקום להקל. אמנם בגוף הס"ס שחידשתי דלמא כהר"ש הזקן דמתיר אף במכירה ודלמא כרשב"א שכתב דאף לר"ת יש להקל בגרושה שאינו מכירה נלענ"ד כעת דבר חדש דכל כהאי גוונא לא חשיב ס"ס דס"ס לא חשיב רק במקום דכל ספק בפני עצמו הוא יש צדדים לזה ולזה אבל כאן אם נימא כר"ת דמחמיר בגרושה אף באינו מכירה א"כ דוחה שני הספיקות ביחד לא חשיב ס"ס ודוקא ספק תחתיו וספק באונס דכל אחד מהספיקות צריך אתה לדחות בדבר אחר זה מקרי ס"ס דתחתיו א"א לדחות רק שמא אינה תחתיו ואונס צריך אתה לדחות משום ספק שמא ברצון זה מקרי ס"ס אבל כל דיכול לדחות בחד ספק שני הספיקות לא מקרי שני צדדים. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה אני מבין מ"ש התוס' בכתובות דף ט' דשם אונס חד הוא ולא מקרי ס"ס ולא נודע הטעם. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאתה אומר ספק רצון אתה דוחה שני הספיקות דרצון אינו אונס ואינו פתוי קטנה דזה מקרי אונס וא"כ בכה"ג שתוכל לדחות שני הספיקות ע"י ספק אחד זה לא מקרי ס"ס. ובזה אני אומר מה שהמרי"א סי' ק"ל והובא בש"ך סי' ק"י בכללי הס"ס אות י"א האריכו בענין הבכורות דהוה ס"ס כל שספק אחד מתיר יותר ואם לאו לא מקרי ס"ס לפמ"ש כל דחד ספק דוחה לשתי הספיקות עד"מ אם נסתפקנו שמא ילדה כבר או מטעם דחולבת וא"כ כל שאנו אומרים שמא כעת בכרה דוחה שתי הספיקות לא מקרי ס"ס אבל כשילדה שתים דהס"ס הוא שמא ילדה כבר או דזה אינו בכור רק האחר א"כ בהספק שמא בכרה כעת ג"כ נשאר עוד ספק שמא זה אינו בכור רק האחר בכה"ג מקרי ס"ס:

ובזה מיושב קושית הש"ך מהא דחשיב ס"ס בכלי עכו"ם משום דשם שמא ב"י אינו דוחה להספק השני דלמא בדבר פגום נשתמש וא"כ שפיר מקרי ס"ס וגם טעם הרשב"א הובא במ"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ג שייך ג"כ בזה ובזה מיושב כל קושיות הכרו"פ שכתב על ס"ס דשם אחד דאם נרצה לעיין יהיו הרבה ס"ס כעין זה. והנה מה שהקשה מכלים של עכו"ם תמהני דכבר קדמו הש"ך בעצמו וכבר כתבתי של"ק וגם מה שהקשה ממחט בחלל הגוף ל"ק דשם הספק שמא בא עדיין יש ספק שמא לא ניקב וא"כ מקרי ס"ס וכמו כן גבי חדש וגבי ריאה הסמוכה לדופן וגבי דרוסה אין הספק אחד דוחה לשני הספיקות ובכה"ג מקרי ס"ס וז"ב. וראיה ברורה נראה לפענ"ד לזה מהא דאמרו בב"ק דף י"א דאין שליא בלא ולד דאל"כ הו"ל ס"ס שמא לא יצא כלל ואת"ל יצא שמא לא יצא רוב וקשה הא הו"ל שם אונס חד דמה נ"מ ביצא או לא יצא והא כל דלא יצא רוב אינו ולד. ולפמ"ש א"ש דעכ"פ אין הספק דיצא דוחה הספק השני שמא לא יצא רובו וכל כה"ג הוה ש"ס ואף דיש לדחות דכל דנימא דיש שליא בלא ולד לא אכפת לן במה דהוה שם אונס חד דהרי זה הספק עדיף טפי דלמא לא היה ולד כלל דהא יש שליא בלא ולד ובזה יש מקום ליישב קושית התוס' בחולין דף ע"ז דלא חשיב ס"ס ולפמ"ש אתי שפיר דשם דס"ל דאין שליא בלא ולד א"כ שוב לא חשיב ס"ס דהו"ל משם אחד ובב"ק אזלינן אם נימא דיש שליא בלא ולד כלל אז מקרי ס"ס אבל באמת מ"ש נראה לי ברור דכל שאין הספק דוחה שני הספיקות מקרי ס"ס ולא מקרי שם אונס חד הוא ודו"ק היטב כי הוא כלל חדש:

והנה במ"ש למעלה בענין אשה בושה לבא לב"ד נראה לפענ"ד כעת דבר חדש לענין זונה דכתב דיש מקילין במזנה ונדחו דבריו והרמ"א כתב דיש להקל במופקרת לזנות כדי שיהיה בעלה משמרה. ולפענ"ד היה נראה אדרבא באינה מופקרת כל כך יש להקל טפי שהרי כל שהיא זונה היא עכ"פ בכלל פרוצה ובפרוצה אמרו בכתובות דף צ"ו דאינה בושה לבא לב"ד וא"כ שוב לא שייך החשש דבושה לבא לב"ד וכל שתטעון מזה נתעברה ונאמנת להכשיר הולד א"כ שוב לא שייך החשש מיהו לפמ"ש הריב"ש וכן קי"ל בש"ע סי' ע"א באהע"ז דלענין ממון אף שטוענת ברי והוא טוען שמא מ"מ לא תוכל להוציא ממון א"כ שוב בודאי תהרוג הולד דהא אין לה ממי שתתבע מיהו עכ"פ כשזה המזנה יודה שהוא ממנו ויתחייב בממון אפשר להקל בכה"ג ודו"ק כי קצרתי. והנה בשנת תבר"ך ב' וישלח למדתי מסכת כתובות ובהגיעי לדף סמ"ך אמרתי על מה שדקדק הנוב"י בהרבה תשובות דלמה בכתובות אמרו מניקה שמת בעלה לא תנשא עד כ"ד חדש ותלו האיסור בה וביבמות דף מ"ב אמרו לא ישא אדם מעוברת ומניקת חברו וע"ש שכתב דמזה ראיה לר"ש הזקן. ולפענ"ד נראה דאדרבה מכאן ראיה לר"ת וגם להרמב"ם דנקט לפי המסקנא ג"כ טעם דדחסה ותמהו עליו ועיין מ"ש לעיל ולפמ"ש יש לומר דהנה לפי הטעם דדחסה א"כ עיקר האיסור עליו דהוא דוחק והוא עושה מעשה והאשה קרקע עולם היא ולכך שם דהזכירו מעוברת ומניקת חברו ואמרו הטעם בשביל דחסה א"כ עיקר האיסור תלוי בו אבל בכתובות לא הזכירו רק מניקת ובמניקת לפי המסקנא הטעם משום דבושה לבא לב"ד אם כן אם לא היתה בושה לא הי' איסור ולכך תלו בה האיסור ולכך הזכירו שמת בעלה לפי דבגרושה לדברי ב"ש דס"ל דלא יגרש אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר א"כ אינה בושה והרי שם אמר הן הן דברי ב"ש ודברי ב"ה לכך הזכיר האיסור במניקת שמת בעלה דבגרושה לדברי ב"ש לא היה מקום חשש כ"כ ודו"ק היטב: והנה התוס' ביבמות בדברי ר"ת כתבו דגם אלמנה אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה או תבעת כתובתה לא משעבדה. ולפענ"ד היה נראה לפמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ט ע"ב ד"ה כגון שמשעבדה דכל דמשעבדה לא מצית לאסור יניקתה עליו רק עליה והקשה המהרש"א דהא כל דקיים לה לא משעבדא וכתב ודוחק לומר דמשעבדה לתינוק ע"ש שהניח בקושיא ולפענ"ד באמת השיעבוד הוא לתינוק ול"מ לנדור ולפ"ז גם בתבעה כתובתה או שאמרה איני ניזונית כבר נשתעבדה להניק להתינוק ולא חל נדרה איברא דלפ"ז יקשה למה בנתגרשה אינה כופה והא ניהו דאינה משועבדת לבעל אבל מ"מ משועבדת להתינוק. אך נראה דש"ה כיון דהשיעבוד לתינוק נצמח מכח הבעל וכל דהבעל גרשה ועקר שעבודיה ממילא גם השעבוד לתינוק נעקר שאינו בא רק מכחו אבל באלמנה אפשר דהשיעבוד לתינוק חל. מיהו י"ל כיון דמתחלה היתה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה או לתבוע כתובתה א"כ אגלאי מלתא למפרע דלא חל השעבוד וזה דחוק. ובזה יש לומר דל"ק על ר"ת מהך דנתגרשה אינה כופה ועיין מהרש"א בכתובות שם. ולפמ"ש יש לומר דס"ל לר"ת דלאו כל כמיניה להפקיע שעבוד דתינוק ואף דנתגרשה אינה כופה היינו כיון דהוא עיקר לא יוכל הוא לכופה אבל מכל מקום ראוי שאחר לא ישאנה וזה דאמרו בירושלמי הובא בתוס' סוטה דקרינן עליו ובשדה יתומים אל תבא ודו"ק היטב. אך מה שהקשה המהרש"א דהא קיים לה לא זכיתי להבין דכל דלא חל בשעת נדרה דהא משעבדא ליה והיה יכול להפר ניהו דקיים לה אח"כ מכל מקום בעת שיצא הנדר מפיה לא חל תו לא אפשר לחול אח"כ דכבר נסתלק דיבורה וצ"ע:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף