שואל ומשיב/ב/ג/קטו
שואל ומשיב 
ב ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף ושנון מוה' ישראל מאיר קערשנבוים נ"י:
מכתבו הגיעני תמול ואני עודני יושב בקרית חוצות עוסק ברפואות ומחוסר ספרים ומעל' מראה חזותו בפלפול ולולא זאת לא הייתי משיבו כי אין להשיב בדיני ממונות לאחד שאינו דינו כמבואר בחו"מ סי"ז אמנם לאחר שלפי דעתו איננו דין שאירע על כן אני משיבו בקצרה בדבר השאלה שאחד לוה מעות על בית והתנה עמו שיוכל לסלקו בכל עת שירצה וגם המלוה התנה שכל זמן שלא יתן המעות ידור בבית בחנם וכמה שנים הי' דר בבית בחנם ועתה מת המלוה והניח יורשים וטוען הלוה שרוצה לנכות מדמי ההלואה באמרו שהיא רבית קצוצה וישלם לו המותר מדמי החוב והיורש טוען שישלם לו כל החוב דאין מוציאין מן היתומים אף שהיא ר"ק וע"ז האריך מע"ל לברר אם הוא ר"ק וכתב שמדברי הרי"ף והראב"ד והרשב"א והר"ן נראה דבאתרא דמסלקי הוה ר"ק לבד דעת רש"י דלא הוה רק אבק רבית אבל כאן כיון דקצץ בפירוש הוה ר"ק וכמ"ש המחנה אפרים ה' מלוה ולוה סי"ב ועכ"פ לדעת הפוסקים דלא כרש"י בוודאי הוה ר"ק ועש"ך ס' קע"ב ס"ק ז' והנה החו"ד שם חידש דבבית כיון דאינו יכול להשכיר לאחרים הוה כלא קיימא לאגרא וכמ"ש התוס' ד' ס"ד ב' ד"ה לא ישכור ושאני שדה דיכול למכור פירותיו ומע"ל תמה עליו דנעלם ממנו דברי הרמב"ם דבבית הוה טפי ר"ק מבשדה וכן נראה מהרשב"א בתשובה ומהנימוקי יוסף ובאמת שעם כל זה דברי התוס' מורין להדיא כהח"ד ומ"ש מע"ל דהתוס' לא כתבו רק בדהוה בנכייתא דלא הוה רבית רק דמיחזי כרבית בכה"ג סומכין על הסברא דאין יכול להשכיר אבל בלא נכייתא דהוה רבית גמור לא סמכינן ע"ז הוא תמוה דמה נ"מ יש בין נכייתא כל דלא חסר והוה כלא קיימא לאגרא ושרי. אך לפע"ד הדבר נכון דבאמת גוף סברת התוס' כל דיכול להשכירו הוה רבית ושאינו יכול להשכירו לא הוה רבית הוא תמוה והח"ד אסברה דהוה כלא קיימא לאגרא וזה נהנה וזה לא חסר אבל הוא תמוה דנהו דכעת א"י להשכיר היינו מחמת ההלואה שהלוה לו ושיעבד לו הבית עי"ז א"י להשכיר ונמצא שבעת שהלוה הי' לו חסרון ונתרבה הנאתו של זה ע"י חסרונו של זה כמ"ש מע"ל אמנם ביאור הדבר נלפע"ד דהתוס' הביא שם בתחילה דברי ר"ת דבית נמי זמנין דלא שקיל מידי דיכול להיות שיפול או ישרוף הבית ולפ"ז כיון שבתחילה הלוה על הספק שפיר כתבו דהיכי שהלוה על הבית או על השדה א"י להשכיר לאחרים והיינו דהרי מבואר בחו"מ סי' קי"ז דמשכנתא סתם הוה כהלואה סתם ואם פירש הוה כאפותיקו מפורש ולפ"ז לר"ת דאמר דבבית ג"כ זמנין דלא שקיל מידי דילמא יפול או ישרוף הבית והיינו עכ"פ משכונא מפורש שלא יהי' פרעונו אלא מזה וא"כ בכה"ג בודאי הוי כלא קיימא לאגרא שהרי בודאי א"י להשכיר דהא נתן לו שיעבוד ע"ז ולא יגבה אלא ממנו ואיך ישכיר לאחרים והם יקלקלו הבית והחצר והשדה ומאין יגבה המעות שהלוה על המשכון הלז וא"כ לפי מה דמבואר בש"ע שם דאין חילוק בין שדה לבית וא"כ ע"כ מיירי באפותקי מפורש דהיינו משכון בפירוש בכה"ג שפיר מחלק הח"ד בין בית לשדה דבשדה יוכל לתת לו הפירות בחובו או שימכרם משא"כ בבית אבל להרמב"ם ושאר פוסקים דלא ס"ל סברת ר"ת ובבית הוה יותר רבית דההנאה מצויה תיכף ולא ס"ל סברת ר"ת דזמנין יפול או ישרוף משום דזה אונסא דל"ש וא"כ ממילא בשעת ההלואה נחסר לו עי"ז שהלוה וא"כ אף במשכונא בפירוש לא הו' כלא קיימא לאגרא דהא מ"מ נתרבה הנאתו בשעת הלואה תיכף עי"ז שנחסר לו שא"י להשכירו וכמ"ש מעל' ובפרט לשיטת הרמב"ם דאף דלא קיימא לאגרא הוה ר"ק א"כ מה בכך שא"י להשכיר הא מ"מ נתרבה הנאתו ע"י חסרונו של זה דבעת שהלוה לו לא שיעבד לו הבית והי' יכול להשכיר וז"ב מאוד:
ובזה מיושב גם כן מה שכתוב הרמב"ן במלחמות דבאתרא דמסלקי הוה ר"ק והביא ראי' מבית בבתי ערי חומה ע"ש והרי בבית א"י להשכיר ואפ"ה הוה ר"ק לולא שהתורה התירה ולפמ"ש א"צ דשם בוודאי לא שייך סברת ר"ת דבבית בבתי ע"ח וודאי הוה רבית כמ"ש התוס' דמשמע מבית בבתי ע"ח דהוה רבית גמור ול"ש תיוהא ע"ש ודו"ק ובזה מיושב ג"כ מ"ש המחנה אפרים בשם מהר"ם דמשכון להשתמש בו הוה כלא קיימא לאגרא ע"ש בסי' כ"א ולפמ"ש מבואר דשם הוה ההנאה תיכף ודו"ק ועכ"פ לפמ"ש לדידן דקי"ל כר"ת דאין חילוק בין בית לשדה בוודאי צדקו דברי החו"ד דבבית בוודאי לא הוה ר"ק וממילא א"י בדיינים ובלא"ה לכאורה סלוקי בלא זוזי הוה כאפיקי מיניה וכמו באבק רבית הוה הדין כן ביתומים דאין מוציאין אף ר"ק א"כ ג"כ סלוקי בלא זוזי הוה כאפיקי מיניה ומ"ש מעל' דל"ד לא"ר דאינו רבית רק דחכמים גזרו כל שסלוקי בלא זוזי הוה כאפיקי אבל בר"ק דמה"ת מוציאין ממנו רק דיתומים לאו בני אהדורי הן אבל עכ"פ סליקי בלא זוזי דעכ"פ אין מוציאין רק שאין רוצי' לתת לא הוה סלוקי כאפוקי ואין מוציאין הרבית מהלוה ויכול לנכות והביא בשם שו"ת תפארת צבי ותשובת הגאון מהר"ע איגר ז"ל שהאריכו בזה ולפע"ד בפשיטות כיון דהוה כמכר לו השדה או הבית כמ"ש התוס' שם והוה וודאי אפוקי כיון דהבית הי' של המלוה דהוה כמכר וזה בא להוציא ממנו שכירות בודאי א"י להוציא וז"ב לדינא. ומה שהקשה בדברי המלמ"ל פ"ב מביאת המקדש שהאריך אם בעי דוקא שהתחיל בעבודה או אף שלא התחיל בעבודה ע"ש וע"ז תמה דמפורש בירושלמי פרק שני מסנהדרין דשם אמרו כ"ג מקריב אונן ואינו אוכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל אותו היום ר"ש אומר גומר העבודה שבידו ובא לו ומבואר דר' יהודה ס"ל דלהתחיל נמי מותר ור"ש ס"ל דרק לגמור העבודה שבידו ויעיין ברמב"ן בספר המצות שורש ה' שהביא ג"כ הירושלמי ומבואר שהרמב"ן פירוש ג"כ הירושלמי כן ופוסק כר"ש וא"כ גם הרמב"ם בודאי פוסק כר"ש והמלמ"ל לא ראה זאת וגם על התוס' תמיה שפשיטא לי' שמותר להתחיל בעבודה והרי ר"ש ס"ל דדוקא גומר ואינו מותר להתחיל וא"כ איכא למימר דר' יוסי ג"כ פירש כר"ש וס"ל כוותי' עכת"ד ובאמת שזה תימא ואין אתי לא ספר המצות וגם הירושלמי ג"כ אין אתי כעת אמנם בפשיטות נראה דהנה באמת תמוה איך נוכל לפסוק כר"ש הא ר"י ור"ש הלכה כר' יהודה כדאמרו בעירובין מ"ו ב' ואולי הירושלמי לשיטתי' דפוסק ר"מ ור"ש הלכה כר"ש אבל מ"מ אינו מוכרע לפסוק גם ר' יהודה ור"ש דהלכה כר"ש דזה בודאי לא מצינו דר"מ ור"ש בש"ס דילן ספק וקאי בתיקו והכריע הירושלמי כר"ש אבל לא בר' יהודה ור"ש וצ"ל כיון דבש"ס דילן מצינו דר' יוסי ס"ל יגמור לכך פסק כר"ש וס"ל דר"ש ור' יוסי אמרו דבר אחד ומעתה אם אנו מסופקים אם ר"י ס"ל רק דגומר או אף להתחיל א"כ אין ראי' מהירושלמי ור' יהודה בירושלמי משמע דלא מפרש כבש"ס דילן ע"כ לא הביא הירושלמי כנ"ל לפי חומר הנושא ואגב הטירדא דברי מועטים וכאשר יעיין ימצא הדברים מכונים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |