שואל ומשיב/ב/ג/קיד

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קיד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין תולין הקלקלה במקולקל:

נתתי לבי לעיין בהא דמבואר בסי' קי"א דבדרבנן תלינן דאיסור לתוך איסור נפל איך הדין אם נפל איסור לקדירה אחת ולא היה כאן כדי לבטל ונאסרה הקדרה וקדירה אחת של היתר עומדת ג"כ על האש ונפל פעם שנית איסור דרבנן ולא נודע לאיזה מהקדירות אם תולין שודאי לתוך אותה קדרה שנפל האיסור הראשון נפל או לאו וטעם הספק דבאמת לשיטת הפוסקים בסי' צ"ט דגם איסור תורה אם עבר וריבה מותר לאחרים התבשיל א"כ לא שייך לתלות הקלקלה במקולקל דעי"ז אתה אוסרו דהא כעת נעשה איסור שחוזר וניער דבשלמא כשהקדירה הוא איסור בעצם א"כ הוא איסור שאי אפשר לתקן אבל כל שנפל איסור רק שאין בו ששים אבל עכ"פ יכול להרבות שוב יהיה מותר א"כ הו"ל ג"כ כהיתר ושוב אין תולין להקל או דלמא סוף סוף אין בו כעת ששים ואסור א"כ כעת היא מקולקל והקדירה השניה היא היתר גמור א"כ כעת תולין הקלקלה במקולקל ואף את"ל דאזלינן בתר השתא מ"מ איך הדין אם עבר וריבה לאחר שנפל איסור השני אי נימא כיון דכעת היה מותר מצד איסור ראשון שוב הוה כשני קדירות של היתר או דלמא דמכל מקום כיון דאסור להרבות ולמי שרבה אסור וא"כ מ"מ מקרי מקולקל ואת"ל דגם בזה תלינן מכל מקום איך הדין אם רבה קודם שנפל איסור שני אי נימא כיון דלאחרים מותר שוב הו"ל כשני קדירות היתר או דלמא דמכל מקום הוה מקולקל. ובזה הייתי יכול לפשוט מה ששמעתי אומרים ע"ש הרב החריף הגאון הגדול בעהמ"ח עמק ברכה שאמר שמשכחת לה דבר שיהיה לכתחלה מותר ובדיעבד אסור ולא שמעתי היאך ולפמ"ש משכחת לה בכה"ג דלכתחלה קודם שעבר וריבה היה הקדירה של היתר מותרת דתולין הקלקלה במקולקל אבל אח"כ שעבר וריבה שניהם אסורות וא"כ בדיעבד שעבר וריבה שוב אסורין שניהם. וכאשר השקפתי בזה ראיתי בש"ע סעיף וא"ו דמבואר הדין זה דשני קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהם נפל וחזר ונפל איסור לתוך אחד מהם ואין ידוע לאיזה נפל אני אומר איסור לתוך איסור נפל והב"ח תמה דמה קמ"ל הא כ"ש משני קדירות אחת של איסור ואחת של היתר דחתיכה איסור שנפל תולין דלתוך האיסור נפל מכ"ש בזה וע"ש ובט"ז וש"ך. ולפמ"ש יש לומר דקמ"ל דלא נימא כיון דאינו אסור בעצם רק שנפל א"כ שוב היה יכול לרבות ולא יהיה מקולקל אפילו הכי כל שלא רבה עדיין אסור ותולין הקלקלה במקולקל וכמ"ש. עוד אני מסתפק לפי מה דמבואר בסי' צ"ח דאיסורין מבטלין זה את זה א"כ בכה"ג דבאיסור הראשון לא היה בו כדי לבטל ואם נפל איסור אחר כמו חלב ודם וכדומה אי נימא דאיסור לתוך איסור נפל שוב נתבטל עי"ז אי תלינן ונראה דבכה"ג ודאי תלינן כדי שיוכשרו שניהם דאם לא נתלה שנפל לתוך איסור יהיו שניהם אסורים ואם נתלה שנפל לתוך האיסור הראשון שוב יהיו שניהם מותרים פשיטא דתלינן ונראה דאף דאיסור השני דרבנן מכל מקום מבטל האיסור דכאן תלוי העיקר בטעם ולמה לא יבטל ואף שהראשון איסור תורה והשני דרבנן מכל מקום הטעם נתבטל ולא דמי להך דמרור ומצה ודו"ק:

והנה מדי דברי זכור אזכור במה דמבואר בסי' קי"א דהכל נכנס לבית הספק והכל מצטרף לבטל האיסור אף אחד בבית ואחד בעלייה וע"ז הקשה הר"ש דא"כ אמאי אם היה במקום אחד מאה ובמקום אחד חמשים דהחמשים אסור ואמאי לא נימא דהכל נכנס לבית הספק וכתב הרשב"א דהא כל הטעם הוא משום דהכל נכנס לבית הספק וכאן במקום שיש מאה דאם נפל שם לא אסור כלל ואינו נכנס לבית הספק כלל ולכך לא מצטרף וע"ז אמר אלי הרב מוה' אברהם קאמפף נ"י מ"ק ראווא דבזה יש ליישב קושית הפרמ"ג שהקשה דלמה בעי ששים נגד חתיכת איסור הא בנותן טעם סגי ועם החתיכת איסור יהיה ששים והטעם דבאמת הא דמתירין כל החתיכות כשיש ששים ע"כ שהרוטב מבלבל טעם בכל החתיכות בכל אחת לפי ערך חלק ששים בצמצום דאל"כ דלמא באחת נבלע יותר ואין ששים נגד האיסור וע"כ דמחלק שוה בשוה וא"כ בנותן טעם סגי והיא קושיא מושכלת וע"כ אמר הרב הנ"ל דבאמת יש לומר דאינו מבליע בשוה והא דמותרין כל החתיכות מפני שכלם נכנסו לבית הספק ומצטרפים לבטל ולכך בעי ששים דא"ל דגם לאותה חתיכה נכנס בערך ומצטרף דזה אינו דאותה חתיכה א"צ להצטרף דאינה נכנסת לבית הספק דהא היא אסורה בעצם ולא צריך להצירוף. והנה אם כי דבר חכמה אמר אבל אינו נכון דא"כ חתיכה שבלעה איסור אם נימא דאפשר לסוחטו מותר ואז החתיכה בעצמה מותרת שוב לא לבעי ששים ולא אשתמיט מלומר כן וגם בבשר בחלב דכל אחת היתר אז יקשה דלסגי בששים עם אותה חתיכה דשם החתיכה נכנסת לבית הספק דאם יש ששים שוב לא קבלה טעם בשר בחלב ומותרת כבראשונה וע"כ קושית הפרי מגדים קמה וגם נצבה. והנה חפשתי למצוא קושית הפמ"ג ויגעתי מצאתי והוא במשבצות סי' צ"ט ס"ק א' ע"ש. אמנם בגוף הדבר שחידש הרב מוהר"א דחתיכת איסור לא שייך שנכנס לבית הספק ומדמה לה למ"ש הרשב"א לא דמי לפענ"ד דשם אמרינן דשמא לא נפלה כלל במאה ולא שייך לומר דהכל מצטרף כיון דגם אם נפלה הכל מותרת דבטל במאה א"כ הוה כלא נפלה שם דאין מקום ספק כלל ע"ז וא"כ לא שייך. לומר שנכנס בגדר הספק אבל כאן דעיקר האיסור נצמח מהחתיכה האסורה ואתה מסופק אם פלטה בכולו או שנכנס באיסור טעם חלק ששים וא"כ ניהו דהיא אסורה אבל מכל מקום הכל מצטרף לששים דהא פשיטא דנכנסה כלה לבית הספק דהרי עיקר הספק נצמח מאותה חתיכה היאך שייך לומר דלא תכנס לבית הספק וזה ברור מאוד. ובזה מיושב היטב הא דהקשה החריף מוה' מאיר ברא"ם נ"י דא"כ איך איסורים מבטלין זה את זה דהא אותן השני זתים דאיסור אין מהראוי שיצטרף דהא אינם נכנסים לבית הספק. ולפמ"ש אתי שפיר דפשיטא דהם גם כן נכנסו לבית הספק דהרי עיקר מה שאנו דנין אם יש ששים בקדרה הוא על ידי אותן השני זתים וא"כ איך יהיה יציבא בארעא וכו' ואיך אפשר שלא נצרף אותן השני זתים וזה ברור מאד ומחוורתא כמ"ש הפרמ"ג עצמו דחיישינן שמא יוציא אח"כ טעם האיסור ויבליע באחרות:

ובזה יש מקום לפרש הא דכחל מן המנין ועיין בחולין דף צ"ז ובתוס' שם ואכ"מ להאריך. ובמ"ש יש בזה די להשיב דברי הש"ך על מכונם שכתב בסי' צ"ח וס' קי"ז דאם נער בה כזית חלב ואח"כ כזית חלב א"צ אלא ששים נגד הב' זיתים ותמהו כל האחרונים דלמה צריך שתים נימא דהב' זיתים אלו ג"כ מצטרפין כיון דאין טעמם שווה ולפמ"ש אתי שפיר דמחלב ובשר כיון שאין נותנין טעם שוב אינם נכנסים לבית הספק וכמ"ש דכל שלא יש בהם בנו"ט שוב הם מותרים ואינם נכנסים לבית הספק וא"ל דשוב נ"מ להזיתים גם כן דזה אינו דכל שאינו בשר בחלב אינו נ"מ לזתים ודו"ק. ומה שהקשה הרב מוהר"א הנ"ל בהא דמבואר דנ"ט זתים של היתר שנפל בהם כזית חלב ובקדרה אחרת נפל כזית של דם והיו שלשים של היתר ונתערבו דמותר וע"ז הקשה דהא כיון דקי"ל דאפשר לסוחטו אסור והחתיכה עצמה אסורה לפי שאי אפשר לפלוט האיסור שבה לגמרי וא"כ עכ"פ אותן החתיכות מהראוי שיהיו אסורות ומה מועיל מה שנתערבו אח"כ הנה יפה שאל וזכרני שכתבתי בזה בתשובה אחת מה שהשבתי לו בראשית ההשקפה אבל לא נתחוור כל הצורך וכעת נראה לפענ"ד דבר ברור דהנה כל הטעם דאותה חתיכה אסורה משום דאף שיש ששים אח"כ לא ידענו אם נפלט האיסור לגמרי מאותה חתיכה וא"כ אסורה דלא ידענו כמה נפיק מינה ולפ"ז נראה לי ברור כיון דכאן מיירי שהיה בצמצום כזית דם וכזית חלב וא"כ אף שתאמר שאותו חתיכות בלעו כל הזית מכל מקום עכ"פ בכל השלשים חתיכות לא נבלע בכל אחת עכ"פ כזית וכיון שכן הרי קי"ל דחצי שיעור ע"י תערובות מותר ועיין כו"פ סי' ק"ט שהחליט כן וגם אני הארכתי בזה בכמה תשובות והרביתי טעמים לזה ואכ"מ להאריך וא"כ עכ"פ חצי שיעור ע"י תערובות היא ומה דאפשר לסוחטו אסור בשאר איסורים אינו רק דרבנן וכאן דגוף האיסור אינו רק חצי שיעור ע"י תערובות א"כ אף דנימא דחצי שיעור ע"י תערובות אסור מדרבנן אינו רק ספק דרבנן ושרי בשיש ששים דספיקא דרבנן לקולא. שוב נזכרתי דבר"ש פ"ב דטבול יום משנה ג' גבי מקפה של תרומה כתב הר"ש שם דהא דאמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה הוא דוקא כשהיא בעין אבל ע"י תערובות לא וע"ז כתב דבחולין דף צ"ח גבי פלגא זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא משמע דאפילו ע"י תערובות נמי אסור והנה ראיתי בספרי אחרונים דיש לומר דשאני חלב דמרבה מכל חלב אבל שאר איסורים דאמר ר"י מצד הסברא משום דחזי לאצטרופי א"כ ע"י תערובות לא שייך חזי לאצטרופי וכתבו שלזה כוון רש"י במ"ש בחולין שם דחצי שיעור אסור משום כל חלב ולפ"ז עכ"פ יהיה איך שיהיה כיון דכאן מיירי שהיו נ"ט זיתים או שלשים לפי הגירסא בטור בחלב א"כ שוב עכ"פ יאסרו השלשים זיתים של חלב דהא בזה אסור ח"ש ע"י תערובות. אך נראה דבאמת צריך ביאור דברי הש"ס שם דרצה לשער בשלשים פלגי דזיתא וא"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה והדבר יפלא דאטו עד השתא לא ידענו דחצו שיעוד אסור מן התורה דקי"ל כר"י ובתחלה מה קסבר דא"ל לא תזלזל בשיעורא דרבנן וע"כ נראה דבאמת מסתפקא ליה בזה אי חצי שיעור על ידי תערובות אסור מן התורה וע"ז קאמר דעכ"פ שיעורא דרבנן הוא ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה והיינו דאפשר בחלב הוה מן התורה וא"כ לפ"ז יש לומר דהרא"ש פסק דחצי שיעור ע"י תערובות מותר אף בחלב ולא הוה רק שיעורא דרבנן. ובזה מיושב היטב מה שכתבו התוס' בביצה דף ד' להביא ראיה דאין מבטלין אף איסור דרבנן מהך דפלגא דזיתא והדבר תמוה דשם הוה איסור תורה דבאמת חצי שיעור אסור מן התורה ומצאתי בכה"ג בי"ד סי' צ"ח שעמד בדברי התוס' בזה ונדחק דהתוס' כתבו לפי הס"ד דס"ל דאינו רק דרבנן ע"ש וחלילה לומר כן שיחשוב ר"א דאינו רק דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר דהוה חצי שיעור ע"י תערובות ואינו רק דרבנן וגם לפי מ"ש התוס' שם יש ליישב דברי הש"ס דתחלה אמר לו דאף דחצי שיעור ע"י תערובות אינו רק דרבנן לא תזלזל בשיעורי דרבנן ואף דתאמר להוסיף עד ששים הא אמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה וא"כ עכ"פ עקרו בדאורייתא ודו"ק. ובלא"ה יש לומר לפמ"ש התוס' בחולין דף ק' ד"ה בשקדם דר"א הביא מזה ראיה דלא אמרינן חתיכה נ"נ דאל"כ יצטרך ששים נגד אותה חתיכה שנגע בה דדיקולא היינו סל חתיכות רותחות וע"כ דלא אמרינן חתיכה נ"נ רק בבב"ח ולא בשאר איסורים ולפ"ז כיון דעכ"פ אותה חתיכה באיסורה עומדת לעולם אף שיש ששים דאפשר לסוחטו אסור וא"כ שוב לא שייך לומר חצי שיעור ע"י תערובות דהא אותה חתיכה נאסרה כולה והוה כאילו האיסור בעין וא"כ זה שאמר והאמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה וכאן הוה בעין. ובזה אמרתי פרפרת נחמד במ"ש הא א"ר יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה וקשה מה נ"מ מי האומר הא עכ"פ חצי שיעור אסור מן התורה היא הלכה פסוקה. ולפמ"ש אתי שפיר דהא אם נימא דאפשר לסוחטו מותר א"כ הוה חצי שיעור ע"י תערובות ושרי ולפ"ז שפיר דייק דהא רבי יוחנן ס"ל חצי שיעור אסור מן התורה וקיי"ל כוותיה כנגד ר"ל והרי ר"י נחלק עם ר"ל באפשר לסוחטו ור"י ס"ל דאפשר לסוחטו אסור וא"כ שוב פשיטא דהוה כבעין דקי"ל כר"י נגד ר"ל ועיין בחולין דף ק"ח וא"כ שפיר הקשה. ובזה נתבארו דברי התוס' בביצה דשפיר מייתי מהס"ד דלא הוה רק דרבנן ודו"ק היטב ולפ"ז שם דנפל הרבה חתיכות ולא נודע למי נכנס א"כ שוב הו"ל חצי שיעור ע"י תערובות דלא נודע לאיזה חתיכה נבלע ומאיזה נפלט ובאיזה נשאר והו"ל חצי שיעור ע"י תערובות ושרי ודברי הרא"ש ברורים ודו"ק. שוב מצאתי בישועת יעקב ביו"ד סי' צ"ח שם שהקשה ג"כ קושית הרב מוהר"א ונדחק גם כפי הנראה לא העתיק יפה דברי הש"ע ע"ש ודו"ק ועיין מ"א ס"י תמ"ז ס"ק ל"ח במ"ש דלא דמי לסי' קי"א דכאן הוה בזאח"ז ע"ש ונשאלתי בזה מהך דמבואר ביו"ד סי' ק"ח ס"א דבאיכא ששים אפילו בכל התנור מבטל את האיסור מטעם דהכל נכנס בכלל הספק וא"כ חזינן דאף שנכנס בזאח"ז לכל קדירה בפני עצמה אפ"ה הכל מצטרף ולק"מ דגם שם נכנס בב"א ולא שייך לומר דברת המ"א ועיין במחצית השקל שם אמנם אי קשיא הא קשיא על הדין דסי' ק"ח הא הש"ך בסי' צ"ב וסי' ק"ה ס"ק למ"ד כתב דבמבא"מ לא שייך זאת דנרגש טעם א"כ בריחא דודאי נרגש הטעם ובפרט במבא"מ למה יהיה הכל נכנס בבית הספק וצ"ע. שוב הוגד לי שבפרמ"ג סי' קי"א הקשה זאת. והנה במה דמבואר בסי' קי"א סעיף וא"ו דאם נפל איסור לתוך אחד מהם ואין ידוע לאיזה נפל ואח"כ נפל איסור שני וידוע לאיזה נפל שתיהן אסורות והיינו דלא אמרינן למקום שנפל איסור אחרון נפל הראשון והטעם משום דכבר נאסר ולפענ"ד נראה טעם חדש דהנה הך דתולין דאיסור נפל לתוך האיסור באיסור דרבנן היא לא משום דבאיסור דרבנן בודאי האיסור נפל לתוך האיסור דזה אינו דמנא ידע זה האיסור שיפול לתוך האיסור דוקא וזה מכחיש חוש המציאות ורק דכיון דאינו רק איסור דרבנן בדרבנן אזלינן לקולא ואף אם אולי יכול להיות להיפך מ"מ חז"ל שגזרו על איסור דרבנן לא גזרו כי אם בודאי איסור ועל ספק לא גזרו ואף אם אולי נפל לתוך ההיתר מכל מקום מותר דלא גזרו כל דנוכל לתלות שלאיסור נפל אין כאן איסור בודאי ולפ"ז במקום דלא נוכל לתלות כגון ששניהם היתר שוב כיון שאחת מהן ודאי אסורה ואין אתה יודע איזה מהם ואי אתה יכול לתלות בזה יותר מבזה א"כ שניהם אסורים מספק ולפ"ז מה מועיל מה שנפל אח"כ איסור לתוך אחד מהם הכי אפשר לומר דבבירור נפל איסור הראשון למקום שנפל השני זה אי אפשר רק שספק הוא וא"כ איך אפשר שבשביל שבדרבנן מקילין נימא דנשתנה המציאות והא מכל מקום היה יכול להיות דלא נפל לזה והכי בשביל הדין דתולין להקל בדרבנן נימא דנשתנה המציאות וכעין מ"ש המלמ"ל דבספיקא דדינא לא שייך לאוקמא אחזקה דהכי בשביל חזקה ישתנה הדין כמו כן בשביל הדין דתלינן לקולא לא נכחיש שיש ספק אם אולי לא נפל לזה ואיך נתיר הא אז היה לנו ספק דאפשר נפל לקדרה השניה ובמה הלך הספק הלז ונעשה בירור שנפל למקום שנפל האחרון וזה ברור: והנה בהא דמבואר בסי' קי"א ס"ז דאם הם של שני בני אדם אינן מצטרפות וכתב הש"ך בשם הב"ח דאם באו לשאול בזה אחר זה מהראוי להקל כמו בשני שבילין ע"ש ובכו"פ שם ס"ק ח' כתב דשאני שני שבילין דאם בא אחד לשאול הלכתי בדרך הזה אינו צריך לשאול רק עליו בלבד והחכם גם כן מתיר רק על אחד לבד אבל בשני קדירות דאם היה בא לחכם ואומר חתיכה של איסור נפל לתוך קדירה אז היה אוסר ועיקר מה שמותר הוא רק בשביל שיש עוד קדירה שא"י לאיזה מהקדירות נפל א"כ הוה כנשאל עליו ועל חבירו ואסור ודבריו תמוהים מאד דמלבד דיקשה לפי"ז א"כ אמאי בחמץ בשני בתים בדוקים קאמר הש"ס דאם באו לשאול זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אמרינן להו דמותר כמבואר בהדיא בפסחים דף יו"ד וברש"י ובטוש"ע סי' תל"ט ואין שום מקום לחלק בין בדיקת חמץ לשתי קדירות ולדבר הזה העירני אחד מתלמודי בער"ח שבט שנת תרי"ב בלמדינו בלילות הלכות פסח סי' הנ"ל אף גם דגוף דבריו אינם מובנים דמ"ש דאם יבא לחכם לשאול על הקדירה שנפל בו איסור ודאי יאסרהו הנה כפי הנראה כוונתו שכיון שכל הספק הוא רק בשביל שאינו יודע לאיזה מהקדירות נפל א"כ מוכרח להזכיר ב' קדירות אבל זה אינו דמלבד דאם יבא לשאל ויאמר שספק לי אם נפל איסור לקדרתי בודאי יקיל לו החכם וגם יוכל להגיד לו שספק לו אם נפל בקדירה זו או בזו וא"צ להגיד לו שזאת הקדרה אינה שלו רק של חברו וא"כ שפיר אינו נשאל רק עליו לבדו. שוב ראיתי שיש ליישב דברי הכו"פ דכוונתו דבשתי קדירות ע"כ יצטרך לשאול שהקדירה האחרת אינו שלו דאם ישאל לו סתם שלשני הקדירות נפל רק שספק לו באיזה מהן נפל האיסור אז באדם אחד מצטרף ושוב יתיר לו שלא כדין וא"כ ע"כ מוכרח להגיד לו שהקדירה השניה אינו שלו ע"כ מוכרח לשאול עליו ועל חבירו ולכך אין מקום להקל. ובזה מיושב גם מבדיקה דבבדיקה אינו מוכרח לשאול על חבירו דיכול לומר לו שיש לו שני בתים וספק לו באיזה מהן על מה יעשה אם יבדוק שניהם או רק אחת מהן ואינו מוכרח לשאול על חברו ואז לא יצא מכשול דאם נתיר לו בביטול ע"י שספיקא דרבנן היא לענין בדיקה מכ"ש באינו של אדם אחד וגם אם לא יתיר לו משום דהספק על אדם אחד וכמו שהוא באמת הדין אבל עכ"פ לא יבא מכשול עי"ז וא"כ אינו מוכרח לשאול על חבירו וא"כ שפיר כל ששאלו בזה אחר זה שפיר מתירין לכל אחד מהם משא"כ בשני קדירות דאם לא ישאל על חבירו יתיר לו החכם שלא כדין ואין לומר דגם בבדיקת חמץ מוכרח לשאול לו דאל"כ יחמיר עליו שלא כדין דזה אינו דאדרבא כיון שעי"ז שאינו שואל על חברו הוא מחמיר על עצמו אינו בדין שעי"ז נחמיר עליו במידי דרבנן משא"כ בשתי קדירות דעי"ז נקל לו שלא כדין והוא מוכרח לשאול עליו ועל חברו שוב הוה כבא לשאול בבת אחת. ומה שיש לטעון על הכרו"פ הוא כך דלפי מה דמבואר בסי' צ"ט ס"ה דיש חילוק בין נודע או לא נודע התערובות אם ניתוסף עליו אח"כ היתר מבטל ועיין ש"ך שם דלדברי הרמ"א אף במקום דאמרינן חתיכה נ"נ מכל מקום מהני הוספת היתר כדי לבטל א"כ מה בכך דהוה כנשאל עליו ועל חבירו דכל הטעם דמחמרינן בבא לשאול עליו ועל חברו הוא מטעם כיון שבחד הוראה אנו צריכין להורות או איסור או היתר ואי אפשר לומר היתר לשניהם א"כ ע"כ אנו אוסרין א"כ זהו בשני שבילין שלא ישתנה הדבר מכמו שהיה וכמו כן בחמץ אבל כאן כל שלא נודע לחברו יוכל להיות שישתנה הדבר מכמו שהיה להיתר דהיינו כשיתוסף היתר בקדרתו וא"כ שוב אין אנו מורים כעת על הקדירה השניה של חברו רק לו לבדו א"כ נוכל להתיר לו ולכשיבא חבירו לשאל נתיר לו ג"כ באיסור דרבנן וזה ברור כשמש. ואני מסתפק עוד אם נודע לאחד מבעלי הקדירות שנפל איסור וחבירו אינו יודע אם מותר לזה לבטל הקדירה השניה של חברו דלחברו יועיל הביטול כיון שהוא לא בטלו וא"כ שוב נוכל לתלות דבקדירה השניה נפל כיון דלא יקלקל הקדירה השניה עי"ז מיהו בספק נפל איסור דרבנן אפשר דגם בשלו יכול לבטל דלא מקרי מבטל איסור כיון דאינו רק ספק שמא נפלה בקדרתו ועכ"פ דברי הכו"פ בגוף הסברא נכונים. ובמ"ש יש ליישב הא דאמרו בכתובות וה"נ כיון דשרי לה לכולהו כבת אחת דמיא ועיין ברש"י ותוס' שנדחקו דלמה הוה כבת אחת ועיין בשטה מקובצת. ולפמ"ש יש לומר דהכי הכוונה כיון דיש מחבואה אחת א"כ כשבאה אחת מהכהנות לשאול ע"כ מוכרחת לשאול על כל הכהנות דהרי יש מחבואה אחת שמחזקת רק אחת וא"כ היתה מכשלת אם לא שאלה רק על עצמה דבודאי טהורה כיון שיש מחבואה אחת שמחזקת אחת ועיקר הספק הוא כיון דאינה מחזקת אלא אחת מי אמרינן כל חדא וחדא היא היא הטהורה ועיין בשיטה מקובצת דאם היתה מחזקת מעוטות לא מבעיא לן דאף המרובות טהורות דלא מחזי כשיקרא כל כך רק במחזקת אחת בלבד הוא דמבעיא לן דמחזי כשיקרא ולפ"ז כיון דהיא מוכרחת לשאול על כל הכהנות ועכ"פ על חברותיה וא"י לפרט בשם על איזה מהן וא"כ הרי אנו מתירים כלם בבת אחת והו"ל כאלו באו לשאול בבת אחת וז"ב כשמש:

ובזה מיושב היטב הא דאמרו התם ודאי איכא טומאה הכא מי יימר דאטמי ולא נודע הסברא. ולפמ"ש אתי שפיר דאטו ודאי נטמאת וא"כ שפיר תוכל לשאול עליה בפני עצמה ואין לומר דא"כ מכשלת עצמה שהרי עליה בלבד בודאי יורה להיתר ואם היתה נשאלת על השאר כיון שא"י להחזיק כלם היינו מטמאים דז"א דדוקא בשתי קדירות דאם היו של אדם אחד היינו מצרפים כל הקדרות והיינו עושים שלא כדין אבל כאן דגם בזה אינה טומאה בבירור דמי יימר דאטמי בכה"ג לא הוה כנשאל עליה ועל חברתה אבל בבאו בב"א אפשר דטמאות. ובזה מיושב היטב קושית המלמ"ל פ"ב מחמץ לאותן החולקים על הרמב"ם וס"ל דבבדיקת חמץ כל שבאו בבת אחת צריכין בדיקה ואמאי כיון דספק אם יש שם חמץ הו"ל כמי יימר דאטמי דאף בבת אחת טהורות ולפמ"ש אתי שפיר דשאני התם דלא הוה כב"א רק כבא לשאול עליו ועל חברו ואליבא דר' יוסי כמו שפירש"י א"כ בזה אמרינן דכל שלא באתה לשאול על חברותיה רק דלצורך עצמה היא שואלת על חבירתה א"כ בכה"ג שאינו רק ספק לא הוה כשואלת על חברתה אבל כל שבאו בבת אחת וגם בשואלת עליה ועל חבירתה באמת גם שם טמא. ובזה יש לומר בהך דמבואר ביו"ד סי' ק"ץ סעיף כ"ה שתי נשים שנתעסקו בצפור שאין בו דם אלא כסלע ונמצא על כל אחת כסלע שניהם טמאות והט"ז האריך דאף בבאות לשאול בזה אחר זה טמאות ונדחק מ"ש משני שבילים והנקודות הכסף דחה דבריו ועיין באחרונים שם. ולפמ"ש יש לומר דכאן הוה כבאת לשאול עליה ועל חבירתה דאם תשאל רק עליה בודאי תהיה תולה בדם הצפור ואתה מכשירה שלא כדין א"כ מוכרחת לשאול גם על חבירתה וטמאות שתיהן ואין לומר דהוה כספק טומא' דכתם אינו רק ספק דזה אינו כיון דחכמים גזרו על הכתם וכל שאין לה במה לתלות גזרו חכמים ואף בלא הרגשה טמאה א"כ שוב ל"ד לספק נטמאת דכתובות דשם כל שיש ספק לא נטמאת ולא נכשיל לזו אף שלא תודיע לנו מהאחרת אבל כאן נכשילה שלא כדין שתאמר לנו שיש לה במה לתלות ובאמת אין לה במה לתלות וכמו דבא על חברתה מגופה כן י"ל דעליה בא מגופה ודם צפור לעלמא אזל. איברא דמדברי התוס' בנדה דף נ"ח ד"ה מ"ש משמע כשהיתה באה הראשונה בפני עצמה הי' טהורה ובאמת שמדברי התוס' קשה על הט"ז גם כן ולא נפניתי כעת אבל לפי הבנת הט"ז הדבר נכון בטעמו ועיין בט"ז או"ח סי' תל"ט שהקשה דגם בדאורייתא יש לנו להקל כמו בספק טומאה וכ"כ בסי' ק"ץ ס"ק י"ז הנ"ל ודבריו תמוהים דדוקא בדרבנן מקלינן ושאני טומאה דספק טומאה ברה"ר טהור ועיין בט"ז סי' קי"א ס"ק ה' ו' ודו"ק היטב כי יש בזה דברים נכונים ונחמדים ת"ל. ולפי מה דמסיק הש"ס דגם באומרת לא נחבאתי וטהורה אני נאמנת א"כ בודאי לא הוה שם כנשאל עליה ועל חבירתה דהא אין כאן מכשול דנאמנת במגו דאמרה לא נחבאתי וטהורה אני ודו"ק היטב ועכ"פ לא קשה מהך דסי' ק"ץ סכ"ה ומצאתי במקמ"ח שנדפס מחדש שהרגיש בסי' ק"ץ שם מדברי הש"ס כתובות דף כ"ז הנ"ל ולפמ"ש לא קשה וכמ"ש ודו"ק היטב:

והנה בשנת תרי"ג י"ט סיון שבת קדש בהעלותך הגיעני מכתב מ"ק דזיקיב מהמופלג מוה' אלי' מארדער נ"י והקשה בהא דשתי קופות דתלינן שתרומה נפלה לתרומה וחולין לחולין משום דתרומה בזמן הזה דרבנן ע"ש וע"ז הקשה דהרי פ"ק דחלה אמרו דהמדומע פטור מן החלה משום דחלה בזמן הזה היא רק דרבנן ותלינן שתרומה נפלה לתוך חולין וא"כ הוו תרי קולי דסתרי אהדדי דלענין איסור תלינן דחולין נפל לתוך חולין ולענין חלה נתלה להיפך דתרומה נפלה לחולין והרי תרי קולי דסתרי אהדדי לא אמרינן ולא מקילינן. והשבתי דלא הבנתי קושיתו דבאמת אם יקרה שלא יהיה בחולין שיעור חלה בלי התרומה לא ניקול בכהאי גוונא תרי קולי דסתרי אהדדי וגם לתרי גברי מקילינן אף בתרתי דסתרי כל שלא מנכרא מלתא וכאן לא מנכר מלתא דדלמא לא היה כשיעור בחולין ועיין פר"ח בכללי הס"ס ס"ק ג' ודו"ק: והנה הגיד לי אברך אחד מ"ק פמארין נכד הרב הצדיק ש"ב מוה' מיכל אבד"ק ברעזאן ז"ל שאירע מעשה ב"ק פמארין שקנו אנשים בשר ביום א' בשבוע ואח"כ ביום ב' וביום ד' נעשה הבשר של יום א' עובר ועתה השאלה על כל הבשר שנקנה ביום א' וביום ב' כי לא נודע מי ומי היה הקונה ביום א' ומי ביום ב' ולכאורה כיון שהוא רק חומרת הגאונים הו"ל ספק דרבנן ולקולא והנה האברך הנ"ל הגיד לי כי יש לדון עפ"י דברת התוס' בכתובות דף כ"ז ד"ה בב"א כיון דידוע שיש הרבה כהנות הוה כאלו בא לשאל על כלן בבת אחת ולכאורה יפה דיבר. אמנם נראה דשם השאלה על כל הכהנות בבת אחת וא"א להתיר אחת יותר מחברתה אבל כאן הא משכחת לה שהרבה ב"ב קנו גם ביום שני והיה רוב כנגד הבשר שקנו ביום א' וא"כ שוב אין הספק כולל כלם בשוה שהרי בשר ששהה ג' ימים בטל ברוב כמבואר בסי' ס"ט ומה שהקשה הש"ך שם כבר כתבו האחרונים ליישב ובפרט בזה שאינו רק חומרת הגאונים וא"כ שוב אין הספק כולל ושפיר מותר והו"ל ספק דרבנן ולקולא ועיין מלמ"ל בפי"ט מאה"ט:

והנה ביום וא"ו עש"ק נצבים שנת תרי"ד הנ"ל מצאתי דבר פלא בירושלמי תרומות פ"ז אכל אחד מן השניה פטור ואמר ר' יוחנן דר"י היא דתנן תמן אם נשאלו בזה אחר זה טהורין ר"י אומר בין כך ובין כך טמאין וכו' בבא לשאל עליו ועל חבירו ור"י אומר שאל ואזל לך ור' יוסי אמר בנשאלו שניהם כאחת והכא לא בנשאלו שניהם כאחת. הרי בהדיא דאף בדרבנן דהרי המשנה דשתי קופות מיירי בתרומה דרבנן וע"ז אמר אכל אחד מן השניה פטור וע"ז אמרו בירושלמי דבבא לשאל בב"א נחלקו ר"י ור"י א"כ מבואר כהב"ח ע"ש בש"ך סי' קי"א ס"ק י"ט ותמצא שהיא תימה גדולה. ולפענ"ד מזה מוכרח דברי הכו"פ שכתב דכאן ע"כ מוכרח לשאול על חבירו גם כן וזה שאמרו בירושלמי והכא לא כשנשאלו שניהם בבת אחת והיינו כמ"ש הכו"פ וכמ"ש בכוונתו והמפרש נדחק דכיון שכבר אכלו רק שנשאלו על ממון הוה הממע"ה והוה כמו באיסורין דנשאל בבת אחת ואין מובן דסוף סוף הרי נשאל בזה אחר זה ולפמ"ש הכו"פ אתי שפיר דהרי כאן מוכרח להגיד שגם חברו אכל כדי שיוכל לפטור עצמו מממון וא"כ שוב הוה כנשאל בב"א ודו"ק היטב. כי מכאן ראיה ברורה להכו"פ ועיין בתוס' ביבמות שהקשו דלמה נחלקו ר"ל ור"י דוקא בשתי קופות ובשתי סאין לפלגי על ב' קופות וסאה אחת ע"ש בד"ה שתי ובאמת אם נימא כמ"ש הש"ך ס"ק וא"ו בשם הרשב"א אתי שפיר דשם אף שרבה איסור מותר וגם לפמ"ש הש"ך ס"ק ד' יש לומר דמיירי בנתערבו חד בחד וא"כ דוקא בשתי קופות ושתי חתיכות כמ"ש הש"ך וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף