שואל ומשיב/ב/ג/קט

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן קט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין מגילה בזמנה:

הנה נסתפקתי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה והיו בקיאין בקביעא דירחא ולדעת הר"ן רפ"ד דסוכה כל דהיו בקיאין בקביעא דירחא היו תוקעין בשבת היאך הדין לענין פורים אי נימא דוקא תקיעת שופר ולולב דאורייתא הוא דלא היו דוחין כל שהיום זמנם מפני חשש שמא ילך אצל בקי אבל מגילה דאינו רק דרבנן גם בזמנה היום דחו משום חששא דרבה או דלמא דברי קבלה כדברי תורה דמו וגם זה הוה כתקיעה. וכאשר השקפתי בזה ראיתי כי היא משנה מפורשת ריש מגלה חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה ומוקפות חומה ליום מחר והרי בזמן הזה אי אפשר שתחול י"ד בשבת וע"כ דקאי בזמן הראיה ואפ"ה לא קרו בשבת ומטעמא דרבה ועיין פירש"י וא"כ הדין מבואר. אמנם בטעם הדבר נראה לפענ"ד דיש לומר דכיון דחז"ל תקנו זמנים הרבה א"כ לא שייך לומר שכיון שזמנה היום לא לדחי משום חששא דלא יהיה תקנת חז"ל וחשש שמא יעבירנו גרע מכפרים שמקדימין ליום הכניסה מפני הטורח מכ"ש שראוי לחוש לחשש דרבה שמא יעשה איסור תורה כיון דגם בהקדמה הוה זמן קריאה אף שאינו מן המובחר עכ"פ לא נדחה בשביל זה חששא דרבה דהוא חששא גדולה. וגם יש לומר כמו דאמרו במנחות דף ע"ב אי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת הרי דשם לא דחי שבת כשיש לפנינו איסור תורה כן יש לומר ה"ה בגזירה דרבה כל שיש חשש איסור תורה כיון דשלא כמצותה גם כן כשר שוב לא דחי שבת. ובזה י"ל דלכך אמר ר"י טעם אחר שלא יקרא המגלה בשבת מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה ועיין בתוס' דף ד' שנדחקו דהא ע"כ מודה לטעמא דרבה בשופר ולולב. ולפמ"ש י"ל דק"ל בזמן שמקדשין עפ"י הראיה יהיה מותר וא"ל דל"ש זמנה דהא יש זמן מקודם ג"כ דז"א דהרי בטלו חז"ל הזמנים האלו וגם בימי רב כבר לא היה ומכ"ש בימי רב יוסף והרי בימי ר"י היו עדיין מקדשין עפ"י ראייה כמ"ש הרמב"ם בהלכות קידוש החודש דעד אביי ורבא היו מקדשים ע"פ הראיה לזה חידש ר"י כיון דהטעם דבטלוה הוא מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה כמ"ש מפני שמסתכלין בה וכמ"ש הרא"ש דשמא יאכלו העניים המעות ולא ישאר להם וא"כ כיון שהוא מטעם זה לכך אמר ר"י כיון שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה שוב לא יקראו המגלה בזה בשבת וז"ב ודו"ק:

ובזה יש ליישב דברי הרא"ש דבהא דאמרו פורים שחל להיות בשבת פירש בט"ו לבני כרכין והיינו די"ד אי אפשר לחול לדידן בשבת אף שבזמן ריב"ל היה יכול לחול ועל הא דאמר רב שלא בזמנה אין קורין אלא בעשרה פירש דהיינו י"ד לבני כרכין בשבת וט"ו למוקפין וקורין שלא בזמנה ולמה לא פירש גם שם כן לבני מוקפין בלבד וכבר האריכו בזה בשו"ת זקני הגאון החסיד שבכהונה בעל שער אפרים ז"ל סי' מ"ו ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' י"ט ולפמ"ש יש לומר דבאמת היה יכול לחול אף בשבת לבני כרכין ומכל מקום אין קורין אף דאז שוב לא היה זמן מקודם מכל מקום כיון שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה לא דחי שבת והוצרכו להקדים יום אחד אבל בהא דחל פורים להיות בשבת דאמרו שם דהא דלא לדרוש בענינו של יום דשמא יבא לטלטל את המגלה א"כ שם כיון דבאמת המגלה אין קורין א"כ מ"ט לא לדרוש דלא שייך חשש דרבה דבאמת כיון דזמנה היא ל"ח ועיניהם של עניים לא שייך בזה שדורשין דהמגלה באמת אין קורין וא"כ כולי האי לא חשו ולכך הוכרח לפרש ט"ו לבני מוקפין והיינו בזמן הזה דלא בקיאין בקביעא דירחא דאז שייך חשש דרבה וז"ב ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב מה שהקשה בשו"ת שער אפרים שם בהא דפירש רש"י שלא בזמנה היינו בני הכפרים ולא פירש כגון שחל בשבת. ולפמ"ש יש לומר דבאמת קשה ליה לרש"י הקושיא הנ"ל דבזמן שמקדשין עפ"י הראיה למה לא יקראו בשבת והוה ניחא ליה כמ"ש כיון דיש להם זמנים הרבה ולפ"ז אחר שבטלו הזמנים שוב מהראוי שיקראו בשבת. והנה בהא דפירש רש"י שלא בזמנה בני כפרים הקשה הרא"ש דהא כבר בטלו הזמנים וכתב בשו"ת שער אפרים דרש"י פירש והואיל ומסתכלין בה כפירוש הגהמ"י דהיינו בזמן שאין מקדשין עפ"י הראיה רק עפ"י חשבון א"כ מסתכלין על זמן הקביעות של פורים ע"ש וא"כ לפ"ז שוב לא מצי לפרש דקאי בשבת דממנ"פ בזמן שהיו מקדשין עפ"י ראיה לא בטלו הזמנים וא"כ שוב אז בני הכפרים מקדימין ליום הכניסה. ומן האמור אני תמה למה שמצאתי בשאלתות פ' ויקהל שכתב דזה ששנו חכמים חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה איירי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה והיה מקרא מגלה בשבת אבל היום שאין בקיאין בחשבון וסוד העיבור אין קורין בשבת משום גזרה דרבה והיא תימה גדולה דהא המשנה דחל להיות בשבת ע"כ מיירי בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראייה ואפ"ה היו מקדימים ליום הכניסה אף עיירות גדולות וע"כ משום גזירה דרבה והגאון השמיט עיירות גדולות אבל באמת היא תימה דבמשנה מבואר גם עיירות גדולות וכבר התפלא בזה הגאון מוהר"י פיק בשאילת שלום ולא מצא מענה ולגודל התימה אמרתי דהגאון מפרש דבאמת בזמן שהיו מקדשין ע"פ ראיה לא גזרו הא דרבה דהא בקיאין בקביעא דירחא ולא אסרו רק משום הך דר"י משום שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה אבל בעצם מותר לקרות המגלה בשבת משא"כ לדידן אסור לקרות מצד חששא דרבה ועדיין צ"ע ועלו על לבי כמה דברים בישוב שיטת השאלתות אלא שעוד לא עלו במצרף הבחינה:

אמנם העיקר נראה לפענ"ד דהשאלתות לשיטתו דפירש בהא דאמרו זמן כניסה לכל הוא היינו שהיו מתענים בי"ג ומכאן מצא ר"ת סמך לתענית אסתר והרי כתב השאלתות שם בהדיא דאם חל י"ג להיות בשבת או בע"ש מקדימין ומתענין בחמישי בשבת וכן קי"ל בסי' תרפ"ו באו"ח ועיין מ"א סי' רמ"ט ס"ק ד' ולפ"ז כשחל בשבת שפיר אמרו במשנה דמקדימין ליום הכניסה בשביל התענית דכיון דצריכים להתענות א"כ בני הכפרים באים בחמישי בשבת לעיר כדי שיתענו ממילא קורין המגילה בו דמה"ט מקדימין בני הכפרים וא"כ גם בני העיירות מקדימין להתענות ולקרא המגלה אז אבל השמחה והמשתה הוא בשבת. איברא דלפ"ז יקשה מחל להיות ע"ש דאמרו במשנה כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום ולזה קשה לשיטת הגאון למה יקדימו המוקפין הא המשנה מיירי בזמן דמקדשין ע"פ הראייה וא"כ יכלו המוקפין לעשות פורים בשבת בזמנו ולקרות המגלה. אמנם נראה דבאמת צריך ביאור לשיטת הירושלמי וכן מבואר בש"ע סי' תרפ"ח ס"ו דביום חמשה עשר שחל להיות בשבת דאין עושין הסעודה עד לאחר השבת א"כ לפ"ז צריך ביאור היאך עושין בחל בשבת לבני כרכין והא הסעודה בזמנה וצריך לומר דכל דמקדימין ליום הכניסה מקדמין הסעודה בע"ש והשתא בחל ט"ו בשבת דכתיב ולא יעבור ואפ"ה מותר לאחר מכ"ש שמותר להקדים. ומעתה כשחל בע"ש א"כ כל שכפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום גם המוקפין קורין בו ביום ועושין הסעודה היום כדי שיהיה הסעודה והשמחה בע"ש ולא בשבת כנלפע"ד ברור בשיטת השאלתות ומזה ראיה ברורה לשיטת הירושלמי ופסק הש"ע בסי' תרפ"ח דלא כמהרלב"ח הן אמת שלשון הש"ס דילן דהשמחה אין עושין אלא בזמנה משמע דקאי אף כשחל בשבת דעושין השמחה בזמנה אף שהקדימו הקריאה משמע כהרלב"ח אך נראה דע"כ לא אמר הירושלמי דאין השמחה ניכרת אם עושה אותה בשבת רק כשחל פורים בשבת א"כ אינו ניכר השמחה אבל מי שמקדים לקרות המגילה א"כ הסעודה של פורים חל קודם והוה כעין דאמרו אם נדרו קודם לגזרתינו וזה דחוק עכ"פ שיטת השאלתות מכוונין ודו"ק היטב. אח"כ האיר ד' עיני ומצאתי במדרש תנחומא פרשת בראשית שהעתיק לשון השאלתות והוא מפרשת בראשית בשאלתות לפנינו אבל הוסיף שם במדרש בשם מתיבתא לפרש דהא דנדחו ליום הכניסה היא בשביל התענית שמקדימין להתענות בחמישי שאין מתענין לא בשבת גם לא בע"ש מפני כבוד השבת וכפי הנראה גם זה מהשאלתות וחסר לפנינו בפרשה בראשית שהרבה דברים חסרים בהעתק השאלתות שבידינו וא"כ עכ"פ מבואר דהשאלתות מפרש דהא דדחו ליום הכניסה לא בשביל המגילה כפירש"י רק בשביל התענית ות"ל שכוונתי מדעתא דנפשאי כן ושמחתי מאוד. אך ראיתי דבר חדש דבשאלתות לפנינו בפרשת ויקהל ובמדרש תנחומא שם ראיתי דמ"ש ר"י אימתי בזמן שהשנים כתקנן היינו בזמן ראייה כפירש"י ולא מטעמיה רק דאז היה יכול לחול בשבת והוצרכו להקדים בשביל התענית גם במ"ש לפנינו במשנה דבחל בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה כפי הנראה לא גרס בשאלתות ובמדרש שם רק כפרים לבד וצ"ע בזה:

ודרך אגב אזכיר מ"ש הב"י בסי' תנ"ה באו"ח דמעשה דר' מתנה ע"כ היה בשבת וא"כ הרי לא בד"ו פסח צ"ע דבזמן שהיו מקדשין על פי הראיה היה יכול לחול בד"ו פסח ועיין רש"י ותוס' פסחים דף נ"ח ובשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ה ור"מ מסתמא היה בימי אביי ורבא והיו מקדשין על פי הראיה וצ"ע. והנה בהא דאמרו בדף ה' דבזמנה קורין אף ביחיד ור"א אומר בעשרה והוה עובדא וחש לה רב לדר"א וכתב הרי"ף ומ"מ הלכה כרב דהרי אמרו בדף י"ט דהקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו לה אמוחא לא שנו אלא בציבור אבל ביחיד יצא הרי דקורין ביחיד בזמנה ותמה הר"ן דשם יצא בדיעבד ומה ראיה מזה. והנראה בזה דענין מחו לה אמוחא משמע דסתרו דינו והדבר צריך ביאור דבמה סתרו את דינו והיה להם לומר לא שנו אלא בציבור וע"ש בסמוך דאמרו ומחו לה אמוחא והוא נסתר לגמרי. והנראה בזה דהנה באמת כל הטעם דהקורא במגילה הכתובה בין הכתובים דלא יצא הוא משום דגנאי לציבור שיקראו במגילה כזו ולפ"ז קשה טובא דכיון דביחיד יוצא אף בזה א"כ למה לא יצא בציבור בזה דניהו דלא הוה תורת ציבור מכל מקום יחיד ויחיד בפני עצמו יצא שוב הראני תלמודי שבטורי אבן נתקשה בזה ובאמת לפמ"ש בטעם הדבר דהוה גנאי לציבור יש ליישב הרבה קושיות אבל אכתי קשה דדל ציבור הו"ל כיחיד אך יש לומר כיון דבציבור הוה גנאי א"כ יש לומר דפסול אף בדיעבד וכמו בס"ת דאסור לברך על ס"ת פסול אף בכפרים שאין נמצא כשר וכמבואר באו"ח סי' קמ"ג ומטעם דאמרו בירושלמי מגו דנפשין עגומין זבנין ס"ת כשר וה"ה בזה כל דהוא כשר בדיעבד שוב לא יהיה נפשתא דציבורא עגומה ולכך תקנו שיפסול ולפ"ז זהו כשצריך ציבור עכ"פ לכתחלה א"כ לא שייך לומר דיהיה כמו יחיד דהא תקנו בציבור דלא יצא כדי שיהיה נפשם עגומה וא"כ ל"ש ומחו לה אמוחא דלא נסתר דבריו וע"כ דאף לכתחלה לא צריך עשרה וא"כ לא יהיה נפשם עגומה דהא לא צריך שיתקבצו כלל שיהיו עשרה. ובלא"ה י"ל במה שהקשיתי דיצא בתורת יחיד דהרי באם מבין אין אחר יכול להוציאו כי אם בעשרה ועיין באו"ח סי' קצ"ג ולפ"ז אם היה מתורת יחיד שוב היה צריך לקרות בפ"ע ולא יצא במה שקרא אחר וע"כ דתורת צבור עליו וז"ש ומחו לה אמוחא ל"ש אלא ציבור אבל ביחיד יצא. אמנם יש לומר כיון דלכתחלה בעי עשרה א"כ מקרי תורת ציבור ויוכל לצאת אף במגלה הכתובה בין הכתובים עכ"פ מתורת יחיד ואף דלא קרא בעצמו הא לכתחלה צריך להיות תורת ציבור עליו ולפ"ז מוכח משם להיפך משיטת הרי"ף ודו"ק היטב. והנה אם נימא דמגילה צריכה עיבוד לשמה ולהרבה דינים שוה לס"ת צריך לומר דמגלה הכתובה בין הכתובים היה נכתב כדינו ועיין באו"ח סי' תרצ"א ודו"ק. ובשנת תרי"ב למדתי מסכת מגילה והחלותי ביום ג' תרומה ושם בדף ב' ע"ב אמרו אשכחן עשייה זכירה מנלן אמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים אתקש זכירה לעשייה ונתקשיתי דמה קושיא דאיך אפשר דלענין עשייה יהיה הזמן של הפרזים בי"ד ולענין זכירה לא וא"כ אימת יקראו המגילה אם יקראו כמוקפין שוב יהיה העשייה קדמה להזכירה וזה לא אפשר כדאמרו בדף למ"ד תקדום עשייה לזכירה לא אפשר ואם יקראו המגלה בי"ב מנ"ל הא לא אתרבי רק מזמן זמניהם ואם על הזכירה לא קאי כלל הזמנים א"כ מנ"ל להקדים הקריאה ובדוחק יש לומר דלהס"ד דלא ידענו ההיקש דזכירה לעשייה א"כ מכ"ש דלא ידענו מהך קדימה דזכירה לעשייה דזה לא ידענו רק מדקדם זכירה לעשייה דכתיב נזכרים ונעשים והוה קדימה זכירה לעשייה ובאמת לפי מה דמקיש זכירה לעשייה א"כ הזכירה קודם: ובגוף הדין שנסתפקתי למעלה הדבר מבואר במגלה דף ז' ד"ה ורב יוסף דאף במקדש דלא היה שבות אפ"ה אסור משום דרב יוסף ומשמע הא משום טעמא דרבה היו קורין אבל אין ראיה דדוקא במקדש דלא שייך שבות ולא במדינה דשייך שבות אפשר אף דבקיאין בקבוע דירחא ג"כ לא היו קורין. שוב עיינתי במדרש תנחומא וראיתי כי דברי המדרש פרשה בראשית מ"ש בשם ריש מתיבתא דברים תמוהים כי הנראה פירש מ"ש מקדימים ליום הכניסה היינו לענין התענית וזה ששנינו מגלה נקראת היינו לענין יום התענית שמתענין בי"א בי"ב בי"ג אבל פשטת המשנה וגם סוגית הש"ס אינו כן וקאי על המגלה ע"כ לפענ"ד צ"ע. ובשנת תרט"ו ד' יתרו הקרה ד' לפני ספר קדושת לוי ומצאתי בדברי בנו הרב מוה' מאיר ז"ל שהקשה גם כן דבמשנה מבואר דלא קרו מגלה בחל בשבת והא אז היו מקדשין עפ"י הראיה וכתב עפ"י מה דאמרו סוכה דף מ"ג ע"ב אינהו דידעי בקביעא דירחא למה לא דחו ומשני כיון דאנן לא דחינן אנהו נמי לא דחי וע"ש ברש"י וא"כ גם כאן בשביל דאינהו לא דחי גם אנן לא דחינן ועפ"ז מביא ראיה להפוסקים דמוקפין בחו"ל גם כן קורין בט"ו דאל"כ שוב יקשה דהא בימי המשנה היו בקיאין בקביעא דירחא דאין לומר כיון דבני בבל לא דחי דהא בני בבל לא נהגו כלל דין מוקפין ובאמת שדפח"ח. אבל לפענ"ד מלבד דלא ראה השאלתות והמדרש תנחומא הנ"ל אף גם דגוף הדבר ל"ש במגילה דהרי רש"י כתב דלכך לדידהו לא דחי משום שלא יהיו אגודות ובאמת הדבר תמוה דהא אמרו ביבמות דף י"ד אפילו לאביי שתי ב"ד בשתי עיירות ל"ל בה וכבר תמה בזה במהרשד"ם ח' יו"ד סי' קנ"ג ובמשפטי שמואל סי' כ"ו ובכ"ת הביא דבריהם וכתב הוא ליישב כיון דבני ח"ל עולין לא"י ברגל א"כ יהיה כשני בתי דינין בעיר אחת ולאביי אסור בכה"ג ע"ש אם כן במגילה דלא שייך זאת שפיר מותר כדאמרו ביבמות שם לענין מגילה ודו"ק. והנה בשנת תרט"ז יו"ד אדר שני ב' צו החילותי ללמוד מסכת מגילה והנה במ"ש י"ג זמן קהלה לכל הוא הביא הרא"ש שני פירושים הא' הוא כשיטת הירושלמי דהוה זמן מלחמה ועל זה תמה הרא"ש דהיה לו לומר זמן מלחמה וגם הלשון וא"צ לרבויי הוא סתום דע"כ מטעם ק"ו הוא כדאמר בירושלמי והלא צריך גם בש"ס דילן לבאר הק"ו ע"כ פירש ר"ת דזמן קהלה לכל היא לסליחות ולתחנונים ומתענים בו ואני תמה על עצמי א"כ הא דאמרו וא"צ לרבויי היינו לענין שיקראו בו אין צריך קרא לרבויי דהא היה אז יום צרה ומלחמה ובודאי יכולים לקרות בו אבל תימה דא"כ לרשב"נ דיליף מימים כימים ופריך ואימא תריסר ותליסר ומשני י"ג זמן קהלה לכל היא ולא צריך לרבוי והיאך אפשר להיות תליסר דבעינן יום שמחה ומנוחה כימים אשר הוקבע פורים כמ"ש רש"י והרי י"ג זמן קהלה לכל היא וא"כ למה אמרו וא"צ לרבויי דהא אדרבא צריך וצריך לרבויי דהא כיון שאינו יום מנוח ושמחה כי"ד וט"ו שהרי מתענים בו ואומרים סליחות א"כ בודאי אינו זמן קריאת המגלה והיא תימה גדולה לפענ"ד ואולי יש לומר דלרשב"נ באמת י"ג זמן קהלה לכל היא היינו שהיו נקהלים להנקם מאויביהם א"כ א"צ קרא לרבויי ודוקא לר"ש ב"א דיליף מזמן זמניהם הוא כן אבל זה דחוק דהרי אמרו כדאמר ר"ש בר' יצחק י"ג זמן קהלה לכל היא ול"צ קרא לרבויי ה"נ י"ג זמן קהלה לכל היא וא"צ לרבויי א"כ משמע די"ג זמן קהלה לכל שוה הפירוש בין לרשב"א בין לרשב"נ דהרי ר"ש בר יצחק אמר על רשב"נ זאת. ולפמ"ש אין הפירוש שוה ואדרבא בזה יש ליישב מדוע לא אמר רשב"ג על רשב"א כדאמר על רשב"נ ולפמ"ש יש לומר דעל רשב"א הוה מצי לפרש כפירוש ר"ת ולכך אמר רשב"נ ועכ"פ דברי ר"ת צע"ג:

והנה בהא דפריך הש"ס בדף ה' ומי מספקא ליה מלתא דטבריה והכתיב וערי מבצר הצרים צר וחמת ורקת וכנרת וקי"ל רקת זו טבריה וקשה לי למה מקשה מדק"ל ורקת זו טבריא הא ממנ"פ או רקת זו טבריא או חמת טבריא כדנחלקו ר"מ ורבא לקמן אבל בקרא כתיב חמת ורקת וא"כ ממנ"פ הוה מוקף חומה טבריא וביותר קשה דמסתמא חזקיה ס"ל כר"י תלמידו וכדפריך כ"ע מר"ה על רב והרי ר' יוחנן תלמידו של חזקיה כרב וס"ל דחמת זו טבריא ואף גם בזה דאינו רק לפרש המקרא אפשר דלא שייך זאת עכ"פ למה ליה לפרוך מדקי"ל רקת זו טבריה הא ממנ"פ נזכר טבריא בקרא הלז או חמת או טבריא והיא דקדוק עצום לא ראיתי למי שעמד בזה. והנראה בזה דלכאורה קשה טובא למה הוצרך הש"ס לחדש דספיקא דחזקיה היא משום דימה חומתה ובאמת אמרו לרבי פשיטא ליה ורק לחזקיה מספקא ולמה לא אמרו דשני טבריא הוה כדמשני בערכין דף ל"ב דשני ירושלים הוו א"כ גם אטבריא יש לשנויי כן. אך נראה דלפי מה דאמר ר' ירמיה דרקת שמה ולמה נקרא טבריא שיושבת בטבורה של א"י ופירש"י באמצעיתה ולפ"ז אי אפשר לומר דשנים היו דהרי הך טבריה דישב חזקיה היה בטבורה של א"י וא"כ היינו הך דנקרא רקת ולפ"ז אם נימא דחמת זו טבריא ולמה נקרא חמת ע"ש חמי טבריה א"כ לק"מ דיש לומר דשני טבריא היו וא"כ הוצרך הש"ס להקשות מדקי"ל דרקת זו טבריא. ובזה יש ליישב מה שהקשה בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' ר"י למה השמיט הרמב"ם הך ספיקא אם הים מקרי מוקף חומה לענין מגלה ולפמ"ש אתי שפיר דלפי מ"ש רבה דלכך נקרא שמה טבריא שטובה ראייתה ופירשו התוספות שיש גנים ופרדיסים וכן למ"ש רבא שטבריא שמה ולמה נקרא רקת שרקנין שבה מלאים מצות כרמון אם כן אין התחלה להקושיא ולא נצטרך לומר דחזקיה מספקא ליה אי הים מקרי מוקף לענין מגלה וגם הרווחנו בזה דלא נצטרך לומר דלרבי מפשט פשיטא ליה רק שרבי היה בטבריא בחלק נפתלי וחזקיה היה בטבריה אחרת שהיה לו ספק אם היא מוקפת או לא ודו"ק היטב. והנה יש לי ספק חדש לפמ"ש הרמב"ן בטעם דפרזים ומוקפים שהמוקפים היו יושבים יותר בבטח מהפרזים וע"כ לא רצו בתחלה לעשות פורים וקמו מרדכי ואסתר לעוררם ויש לי ספק בגרים שנתגיירו אח"כ איך קורין המגילה דלהם לא שייך מוקפין ופרזים דניהו דהם נעשו יהודים אבל קריאת המגילה איך נתחייבו וצ"ל דמתחלה קבלו עליהם שכל מי שיתגייר יהיה דינו כיהודי ויעשה כמו שאר היהודים שבעירו וזה לדעתי מ"ש במגלה קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים אליהם ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה והיינו שגם מי שילוה אליהם דהיינו הגרים יעשו כמו כן ויהיה זמנם כאזרחי היהודים למקומותם במושבותם ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף