שואל ומשיב/ב/ג/פח
שואל ומשיב 
ב ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ג' סיון א' להגבלה מ"ז למב"י שנת תרכ"ד.
הנה למדתי בספר המצות להרמב"ן בשורש י"ד בסופו שכתב דד' מיתות ב"ד בכלל יש לאו אחד ובערת הרע מקרבך והמג"א שם השיב דזה קאי על האיש שמצווה להביא לב"ד כדי שידינוהו והבעלים מקיימים מצוה דובערת ע"ש. ותמהני דממנ"פ אם כל אדם מצווה להביא לב"ד לקיים מצות ובערת הרע מכ"ש שהב"ד בעצמם מצווים לקיים מצוה זו ושפיר חשבו הרמב"ן במ"ע וגם קשה לדברי המג"א בהא דאמרו בב"ק דף מ"ה דא"ל אי הות מהדרנא נהלי הוה מערקינא ליה לאגמא ומה טענה היא זו והא היה מצווה להביא לב"ד וגם השומר עליו המצוה זאת ואיך יתחייב בשביל זה ועיין תוס' דף מ"ם שהקשו דמה טענה היא זו ותירוצם לא שייך בזה דכאן המצוה על כל אדם להביאו לב"ד כדי שיתקיים מצות ובערת הרע וא"כ גם השומר בכלל וע"כ כדברי הרמב"ן דעל הב"ד מצוה זאת שיבערו הרע וכל אדם אינו מצוה ע"ז וא"כ שוב הוא יכול לטעון דהוה מערקינא ליה לאגמא דאני ואתה אינם מצווים ע"ז והיא קושיא נפלאה. והנראה בזה דמכאן ראיה ברורה למה דכתב הה"מ פ"ח מנ"מ ה"ז בשור טריפה דפטור כשהרג את הנפש וכתב הראב"ד דאם הרג בפני ב"ד חייב משום ובערת הרע וכתב הה"מ דזה למד מאדם טריפה וזה אינו דהא קרא דובערת לא כתיב אלא באדם ע"ש וא"כ שפיר אמרו דיכול לומר דהוה מערקינא ליה לאגמא דבשור לא כתיב ובערת. איברא דברי הה"מ תמוהין דהא בחולין דף קל"ט אמרו דבעי לאתוי לדינא וקיימו ביה ובערת הרע מקרבך ע"ש וכבר תמה בזה במעיין החכמה בפרשה משפטים וכבר כתבתי בזה הרבה. אך נראה דשם קאי לענין לשלח עוף טהור מהקן א"כ שפיר אמרו כיון שהרג הנפש ניהו דלא מצווה על ובערת אבל לשלח להצלה ולהפקר בודאי אינו מצווה ומוטב יותר שיביאו לב"ד שיתקיים בו ובערת הרע מקרבך. ויש להמתיק יותר דלא אמרה תורה שלח לתקלה וכל שהרג את הנפש ויש לחוש שלא יהרוג אחר בודאי מצוה להביא לב"ד לקיים ביה מצות ובערת ועכ"פ למה ישלחו החוצה אבל שם שרצונו לערקו לאגמא ולשמרו שם שלא יגמרו דינו בודאי יכול לערוקי לאגמא אבל לשלחו ע"פ חוצות אסור לו ושם כל שיערקו לאגמא יהיה מותר בשחיטה וכדומה וז"ב לפענ"ד. והנה בליל חג השבועות כשהיינו נעורים בלילה היה אצלי הרב מוה' זאב דוב שענקיל מ"ק טארני ההוא אמר דיש לישב דברי המג"א דה"פ דהוה מעריקנא ליה לאגמא והייתי שוחטו ואז היה מקוים ובערת הרע מקרביך שהייתי אוכלו ולא היה מזיק ונתקיים ובערת הרע מקרבך וע"ז אמר דמצד ובערת הרע מקרביך יכול להתקיים על ידי שיהרגו אותו. והשבתי לו דלפ"ז שוב לא צריך לאתוי לב"ד דיכול לשחטו קודם שיביאנו לב"ד ובחולין אמרו דבעי לאתוי לב"ד ואף דנדחק דשם קאי לענין זה דעכ"פ א"צ לשלחו דלשלחו לעלמא שייך ובערת הרע מקרביך עכ"פ הלשון דבעי לאתוי לבי דינא ודאי לא שייך בזה וגם הלשון דמעריקנא ליה לאגמא לא משמע דהיה שוחטו דא"כ הו"ל לומר דהוה שחיטנא ליה וגם רש"י כתב בהדיא שם דלאו משום דלא הדריה חייב דא"כ גם בחמץ בפסח לימא אי אהדרתיה הוה אכילנא ניהליה וגם לר' יעקב לימא אי אהדרתי' הוה שחיטנא ליה אלא חיוביה משום דהוליכו לב"ד הרי בהדיא דלא מחייבי על מה דלא אהדריה נהלי' הוה שחטו ליה רק משום דהוליכו לב"ד בידים ועיין תוס' שם מ"ש בזה ולפ"ז שפיר הקשיתי דלמה יתחייב זה הא היה עובר על מצות ובערת הרע מקרביך ואף אם זה טוען דהייתי עובר עכ"פ השומר בעצמו ג"כ מצוה ושפיר עביד וכעין דאמרו בב"ק דף צ"ח דהכל מצווין עליו לשרפו ועיין ח"י סי' תמ"ג ובקצה"ח סי' שס"ג וע"כ הדבר צ"ע. ודרך אגב ארשום מה שבתוך אחד השיחים בד"ת באותה לילה אמר לי הרב הנ"ל בשם מורו הגאון מוהר"מ סופר זלה"ה במ"ש סוף תמורה כל הנשרפין לא יקברו ופירש הברטנורא דלמא אשכחיה ואכליה וע"ז הקשה דלמה ליה הטעם הלז ות"ל דהתורה אמרה בשריפה ומצותו בשריפה ומצאתי שהגאון מוה' ר' עקיבא איגר ז"ל בהגהותיו למשניות שם גם כן הקשה כן והניח בצ"ע. ואמרתי בזה עפ"מ שהקשיתי לפמ"ש התוס' בזבחים דף ס"ו גבי לא יבדיל דכל היכא דהו"א שלא יעשה כך אז יש לומר דהוא רשות ע"ש גבי לא יבדיל שכתבו דמכל הלאוין ל"ק דמה"ת לומר שיעשה כן דאצטריך קרא למסריה ע"ש ובספר המצות להרמב"ם בשורש השמיני ע"ש מ"ש בזה ולפ"ז שוב יקשה מנ"ל דהנשרפין מצוה לשרפן דלמא אינו רק רשות דה"א דאסור לשרפו דיהיה מהנקברין דאסור לשרוף דא"כ אתה מיקל באפרן ולכך אמרה תורה דרשות לשרפו ולא חיישינן לזה אבל מנ"ל דהיא מצוה בשריפה אך זה אינו דא"א לומר דהוא רשות דמה"ת שלא לשרפו. וא"ל דה"א דמיקל באפרך דזה אינו דהשתא דלא חיישינן בקבורה שמא אשכחיה אינש ויאכל גוף האיסור מכ"ש דלא חיישינן שמיקל באפרן וע"כ דהיא מצוה בשריפה ומעתה עולין שפיר דברי הברטנורא דלכך הנשרפין לא יקברו דחיישינן דלמא אשכחיה ואכיל ליה דא"ל דמצוה לשרפו דא"כ שוב לא מוכח דהיא מצוה דדלמא היא רשות דה"א דאסור לשרפו דאתה מיקל באפרן וע"כ דחיישינן שמא אשכחיה ואכיל ליה ולכך הוה ע"כ מצוה בשריפה ודו"ק היטב ויש להאריך בישוב קושית הפ"י בפסחים דף ה' גבי אין ביעור חמץ אלא שריפה ע"ש ודו"ק היטב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |