שואל ומשיב/ב/ג/נט

שואל ומשיב ‏ ב ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ג סימן נט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו בע"ז דף ל"ו. והנה זה יצא ראשונה במ"ש הב"י ביו"ד ריש סי' קכ"ג דהקשה אמאי אצטריכי תלמידי שמאי והלל לגזור איינן הא פנחס גזר וכתב דגזר פנחס ולא קבלו מיניה ואתו אינהו וקבלו מינייהו ותדע דהרי אמרו בחולין דעדיין לא נאסר סתם יינם (כן גרס הב"י בחולין דף ד' שם וכן מצאתי ברמב"ן במצות ל"ת מצוה קצ"ד בהשגותיו על הרמב"ם ולא ידעתי לפי גירסתו של הרמב"ן לא יקשה על הרמב"ם דהרי בסנהדרין דף ק"י הגירסא ועדיין לא נאסר יינם משמע דגם יין נסך ממש לא נגזר ואילו בחולין הנ"ל אמרו בפירוש סתם יינם וא"כ מזה אדרבא ראיה ברורה להרמב"ם אבל לפנינו בחולין גם כך הגירסא ועדיין לא נאסר יינם וא"כ שפיר קשה על הרמב"ם ודו"ק) ואח"כ הקשה הב"י דהא דניאל גזר דכתיב אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו וכתב דס"ל כשמואל דעל לבו שם ולכל ישראל לא הורה א"נ דניאל גזר במסבת גוים ותלמידי שמאי והלל גזרו אפילו בבית ישראל. וראיתי בספר אור הגנוז שהקשה על הב"י דלמה לא משני כדמחלק הש"ס לענין שמן בע"ז שם דכאן בעיר כאן בשדה. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש כיון דפנחס גזר כבר רק שלא קבלו מיני' א"כ אח"כ כשחדש דניאל הגזירה שוב נתעורר גזירות פנחס שהחרים שלא לשתות מיינם של עכו"ם שהם לע"ז ולזנות וא"כ שוב אף בשדה גזור שפנחס סתם גזר וע"ז חידש הב"י דעכ"פ בבית ישראל לא היה אסור דגם פנחס לא גזר רק מה ששתו בשטים בחנות של נכרי כמבואר בסנהדרין דף ק"ו ובפרקי ר"א שם פרק מ"ז. איברא דגוף דברי הב"י תמוהים דלמה לא משני על דניאל ג"כ דלא קבלו מיניה כדמתרץ על פנחס הן אמת דבע"ז רצו לומר כן ודחו דא"כ מאי אסהידותא דרב והב"י לא הזכיר כלל מזה ובאמת גוף דברי הש"ס אינו מובן דמה קשיא ליה להש"ס מה אסהודיתיה דרב הא הוא לא הביא רק הקרא ומפרש דיין משתיו היינו גם השמן אבל באמת יש לומר דלא קבלו מיניה. אמנם נראה דלכאורה תמוה בהא דאמרו לעיל מיני' לדידך דאמרת דניאל גזור היאך אתא ר"י הנשיא לבטל והא אין ב"ד יכול לבטל וקשה אמאי לא פריך טפי מזה דהרי אף שהיו ב"ד גדול בחכמה ומנין הא אמרו בירושלמי שבת הובא בתוס' ע"ז שם ד"ה והתנן די"ח דבר כל שעמדה להם בנפשותיהם א"י לבטל והיינו שנעצו חרב בבהמ"ד והרי דניאל מסר עצמו בזה שלא אכל שהרי המלצר היה מתחייב בנפשו כמ"ש וא"כ כל ששם על לבו ועמד בנפשו לא יכול לבטל אף גדול והיא קושיא נפלאה וצריך לומר דש"ה דעמדו בנפשותם וגזרו על כל ישראל אבל כל שנימא כשמואל דלכל ישראל לא הורה א"כ לגבי אחריני לא מקרי עמד על נפשם ושפיר יכולים לבטלו. והנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש דמה דאין ב"ד יכול לבטל הוא דוקא במידי דלא היה רק גזירה בעלמא לצורך תיקון וחשש אבל מה דנחלקו בדין בזה לא שייך זאת ובזה מיושב מה שהקשו תוס' לשמואל דאמר מפני זילפתן של כלים והיאך ר"י נשיאה ס"ל דנטל"פ מותר וכי יכול לחלוק על שמאי והלל ולפענ"ד לק"מ דבסברא גם הקטן יכול לחלוק ובפרט דמצינו ר"ש ור"מ ור"י נחלקו בנטל"פ ושפיר יכול ר"י להכריע בזה ולפ"ז בשלמא להס"ד דלא ידענו רק סתם דדניאל גזר שפיר הקשו היאך יכול לחלוק על דניאל אבל לאחר שחידש רב דדריש מקרא ושמואל נחלק עליו דעל לבו שם אבל לכל ישראל לא הורה וא"כ שוב יכול ר"י נשיאה לחלוק על זה ולומר דמסתבר ליה כשמואל דעל כל ישראל לא הורה כלל וא"כ ל"ק כלל היאך יכול לבטל ושפיר קאמר הש"ס דדניאל גזור ולא קבלו מיניה וא"ל דעכ"פ עמד בנפשו דלשמואל לא עמד בנפשו כלל ולזה מקשה לרב דאמר לכל ישראל הורה והיאך אפשר דלא קבלה מניה והא א"י לבטל וז"ש א"כ מאי אסהדותיה דרב והיינו דפירש דלכל ישראל הורה. ובזה מיושב מה שהקשו כלם לתירוץ הראשון של הב"י קשה לרב למה גזרו תלמידי שמאי ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דשמואל ס"ל דלכל ישראל לא הורה שוב יכלו לחלוק ולומר דדניאל לא גזר ע"ז ולכך לא הקשו רק על רב עצמו דלדידיה דאסהיד שלכל ישראל הורה שפיר קשה מאי אסהדותיה אך מה דכתבתי למעלה דכל שדניאל גזר שוב נתעורר גזירת פנחס קשה טובא דא"כ לרב דיין משתיו גזר דניאל אף על שמן ואיך שמן מותר בשדה לרב והא הגזירה היה בשוה על היין והשמן. ויש ליישב דמ"מ על היין נתעורר גזירת פנחס:

והנה בהא דאמרו שמן לא פשט איסורו בכל ישראל ופירשו התוס' ובזה אף שעמדו בנפשותם מכל מקום יכול להתיר וכן משמע בירושלמי פ"ק דשבת לפי מה שהגיה הק"ע שם בפירושו ע"ש אבל אין טעם בדבר. ולפענ"ד נראה ע"פ מה דאמרו בשבת דף ק"ל כל מצוה שמסרו נפשם ע"ז היא מקוימת בהן וכל שלא מסרו נפשם היא מרופה בידם ולפ"ז לכך בי"ח דבר אי אפשר לשנות שמסרו נפשם ע"ז ועמד בידם ולפ"ז זהו עצמו הסימן שכל שלא פשט בקרב ישראל והיה מרופה בידם זה הסימן עצמו שלא מסרו נפשם כל כך ע"ז מדלא נתקיימה בידם לכך יכלו לבטל ודו"ק. וראיתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' קכ"ג ביו"ד שהקשה דלמה לא הביא הך דמצינו במדרש הובא בתוס' ע"ז דף ל"ג דאם המלך נוגע בכוס שוב אינו שותה וזורקו והרי לשמואל דלכל ישראל לא הורה אף שהתך הוא דניאל מ"מ כל שלא גזר מהיכן אסרו להם. ולפענ"ד נראה ע"ד שאמרו בתענית דף כ"ו דנהגו הוה ואי בעו למיהדר מצי הדרו וא"כ ניהו דלכל ישראל לא הורה מכל מקום היו נוהגים איסור ברצונם ודו"ק: והנה בהא דאמרו בחולין דף ד' מ"ש שתיה דאמרינן מומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה כולה אכילה נמי מומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה כולה מצאתי בחידושי הר"ן שם שהקשה דניהו דלא הוה מומר לכל התורה כולה אכתי איך שתו הא עכ"פ מומר לאותו דבר הוה והיאך שתו והא יינו ודאי הוה יי"נ והיא תימה גדולה וכתב דאין סתם יינם אסור משום חשש שמא נתנסך דאם איתא דנסכיה לא הוה שתי ליה כדאמרו בריש פרק אין מעמידין אם איתא דאקציה ואם איתא דפלחיה תו לא הוה מזבין ליה אלא משום בנותיהן הוא שנאסר הלכך אי מומר לע"ז הוה מומר לכל התורה כולה כיון דככותי גמור הוא בכלל גזירתן הוא אע"פ שאין בבנותיו איסור חתנות מה"ת אבל אי לא הוה מומר לכל התורה שרי יינן ע"ש. ובאמת שדבר גדול דיבר בזה. אבל לפענ"ד תמוהין דבריו דזה ודאי דיינם משום בנותיהן כדאמרו בהדיא בע"ז דף ל"ז ע"ב אבל באמת הוה גזירה לגזירה ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף